רציתם שינוי?

הכירו את האיש שמסמל את שלטון האוליגרכים של ברק אובמה

למה התעקש אובמה, הנשיא שהבטיח להילחם בהון-שלטון, למנות דווקא את סטפן סליג, בנקאי בכיר לשעבר בבנק גדול ומושחת, לתפקיד בכיר בממשל? אולי כי הוא עשה זאת עם עוד שורה של בכירי וול סטריט שמונו לתפקידים הכלכליים החשובים ביותר אחרי המשבר הפיננסי

נדן פלדמן
נדן פלדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים4

באי זעיר של כ-50 אלף תושבים, מרחק אלפי ק"מ מוושינגטון הבירה, שוכן בניין משרדים צנוע שברק אובמה מכיר היטב. שמו אוגלנד האוס, הוא נמצא באיי קיימן שבקריביים, ו"או שהוא הבניין הגדול בעולם, או תרמית המס הגדולה בעולם", כפי שהגדיר אותו נשיא ארה״ב לאחר שהתוודע אליו ב-2009, שנתו הראשונה בבית הלבן. אבל היות שהמעלית בבניין מגיעה רק עד הקומה החמישית, האפשרות הראשונה נפסלת. אם האפשרות השנייה נכונה, זה ככל הנראה מפני שבאוגלנד האוס רשומות קרוב ל-19 אלף חברות מרחבי העולם - מחציתן מארה״ב - שלכולן מטרה אחת ויחידה: מקלט מס, צמד המלים היחיד שעולה בראש כשחושבים על איי קיימן.

אז ב-2009, כשהוא נישא על כתפי האומה כמשיח החדש של ארה"ב, התייחס אובמה לאוגלנד האוס כחלק מהבטחותיו להיאבק במקלטי המס האדירים וברעות חולות אחרות שפיתחו אנשי וול סטריט עבור ענקיות המגזר העסקי, שעה שאזרחי ארה"ב רק החלו להבין עד כמה הם עומדים להיפגע מהמשבר הפיננסי ההרסני שהגיע באותה שנה לשיאו.

שש שנים חלפו מאז, תעשיית מקלטי המס המשיכה לשגשג לא פחות מוול סטריט, ואוגלנד האוס המשיך ללוות את אובמה לאורך נשיאותו, אך בעיקר מסיבות הפוכות. הפעם האחרונה שהבניין הידוע לשמצה הגיח להופעת אורח בממשל היתה לפני כשנה, ב-8 במאי 2014, אז נערך בסנאט שימוע לפני אישור מינויו של בנקאי בכיר בשם סטפן סליג לתפקיד סגן שר המסחר של ארה"ב. סליג, שנבחר על ידי אובמה לתפקיד אחרי קריירה של 30 שנה בוול סטריט, נאלץ להאזין לדבריו של חבר ועדת הבנקאות בסנאט, סנאטור אורין האץ': "ממה שאני מבין, סליג עבד כמנהל בכיר בבנק אוף אמריקה במהלך המשבר הפיננסי האחרון. בזמנו, הוא קיבל בונוסים של מיליונים על העבודה שהוא עשה שם… וכפי שכולנו יודעים, רבים מאנשי וול סטריט בדרגות בכירות נצלבו על ידי אובמה ודמוקרטים בקונגרס ותויגו לרוב כ'חתולים שמנים' ושמות תואר מהסוג הזה. בנוסף, מתברר שלסליג יש השקעות גדולות בחשבונות מעבר לים".

סטפן סליג. "לא רואה איך הסכם הסחר הטרנס־פסיפי ישרת את וול סטריט"צילום: עופר וקנין

האץ' סיפר לנוכחים באולם כי באוגלנד האוס ממתינים לסליג 721,802 דולר בחשבון שפתח בקרן ההשקעות סאן קפיטל פרטנרס, הרשומה בבניין. מפרוטוקול השימוע מתברר שסליג היה חכם מספיק כדי לפזר את מקלטי המס שלו משני צדי האוקיאנוס האטלנטי: את החשבון השני הוא פתח באיי התעלה, בין צרפת לבריטניה, לשם ניתב עוד 1.123 מיליון דולר. כך, מי שמונה לסגן שר המסחר על ידי נשיא שהתחייב להילחם במקלטי המס, החזיק בקרוב ל-2 מיליון דולר בשני מקלטי מס.

למעשה, מבט אחד בקורות החיים של סליג יוצר את הרושם שהוא מעין סמל לכל מה שכשר אבל מסריח בחלונות הגבוהים באמת של האליטה הכלכלית: בנקאי בכיר; בנק גדול שהודה בהונאות ענק של משקיעים; מקלטי מס של מיליונים; והשורה העליונה בקורות החיים - קידום הסכם הסחר הטרנס-פסיפי (TPP), שלטענת מבקריו הרבים משרת אך ורק את התאגידים הגדולים על חשבון הציבור האמריקאי.

אולם סליג, על מקלטי המס שלו וקריירה חובקת מיליונים בבנק גדול ומושחת, אינו מקרה חריג בממשל אובמה. למעשה, הוא רק אחד מבין שורה של בכירי וול סטריט - בשר מבשרם של האנשים שהביאו לנו את המשבר הפיננסי - שאובמה מינה לתפקידים הכלכליים המשפיעים ביותר בוושינגטון.

"סליג אינו המועמד הראשון של אובמה שעמד בפני הוועדה הזאת ומחזיק בהשקעות מהסוג הזה", ציין האץ' בשימוע לאחר שחשף את מקלטי המס של סליג. בדבריו הוא התכוון בעיקר לבנקאי בכיר אחר: שר האוצר של אובמה, ג׳ק לו, לשעבר בכיר בסיטיגרופ, שעם מינויו ב-2013 התגלה כי גם הוא החזיק בחשבון השקעות באוגלנד האוס, אם כי בסכום צנוע משמעותית משל סליג - 56 אלף דולר. כך, הבניין שאובמה הגדיר בתחילת נשיאותו כ״תמצית מערכת הרמאות״ של המגזר העסקי, נעלם מעיניו בקדנציה השנייה שלו, אף שהוא שימש אכסניה פיננסית לשני מינויים כלכליים בכירים בממשל שלו. "הצביעות הברורה של הנשיא וחלק מתומכיו בקונגרס לא צריכה לזכות בהתעלמות״, אמר האץ' הרפובליקאי. ״כולנו זוכרים את קמפיין 2012 כשהנשיא אובמה מתח ביקורת על ההשקעות האלה והגדיר אותן ׳הימור נגד ארה"ב׳".

רשימת בכירי וול סטריט שאובמה מינה בקדנציה השנייה שלו לא מתחילה עם לו ואינה נגמרת עם סליג. מייקל פרומן, לשעבר בכיר בסיטיגרופ, מונה לנציב הסחר של ארה"ב ב-2013. נתן שיטס, עוד יוצא סיטיגרופ, משמש סגן שר האוצר לענייני מדיניות חוץ מאז 2014. אנטוניו וייס, שהיה ראש חטיבת ההשקעות של ענקית הייעוץ הפיננסי לזארד, מונה לפני חצי שנה לסגן שר האוצר המופקד על המגזר הפיננסי, תפקיד המעניק לו אחריות על יישום רפורמת דוד־פרנק במגזר הפיננסי, עיצוב מדיניות כלכלית במגזר הבנקאות והגנה על הצרכן. סליג, פרומן, וייס ושיטס קיבלו מהבנקים שעזבו בונוסים של מיליוני דולרים, כשהלכו לעבוד בממשל שאמור לרסן את עוצמתם לאחר ההרס שזרעו במשבר הפיננסי. סליג, לדוגמה, קיבל עם עזיבתו בונוס מיוחד של 9 מיליון דולר מבנק אוף אמריקה, אחד הבנקים שהיו במוקד הקריסה בוול סטריט ב-2009, ששילם קנסות של 17 מיליארד דולר ליישב אישומי הונאות. הרשימה הזאת לא תהיה שלמה בלי פני פריצקר, המיליארדרית ויורשת אימפריית המלונאות היאט, שאובמה מינה ב-2013 לתפקיד שרת המסחר.

"הדבר היחיד שראיתי עד כה מממשל אובמה הוא נחישות ממוקדת לייזר לכוון את כל העושר והכוח האמריקאי לידיהם של קבוצה קטנטנה של אוליגרכים וכלבי המחמד שלהם", כתב לאחרונה הבלוגר הנשכני המתכנה ״טיילר דרדן״ בבלוג הפיננסים זירו-הדג׳. "השנים של אובמה היו שום דבר מלבד זירת פשע של אוליגרכים", תקף הבלוגר, ותימצת את ממשל אובמה כ"מורשת של פינוק העשירים".

ברק אובמה מכריז על רפורמה ברגולציה הפיננסיתצילום: בלומברג

"מספיק כבר!", תבעה מאובמה הסנאטורית אליזבת וורן, במאמר שכתבה עם מינויו של וייס בנובמבר. בשנה האחרונה נהפכה וורן למתנגדת החריפה והקולנית ביותר של אובמה בכל הנוגע לדרכו הכלכלית. אובמה רגיל לספוג אש אוטומטית מימין, אולם וורן אינה רפובליקאית, אלא בכירה במפלגה הדמוקרטית. עיקר הביקורת שלה מופנה להסכם הסחר הטרנס־פסיפי השנוי במחלוקת, שהשפעתו על עתיד הסחר העולמי אדירה. זהו הסכם הסחר הגדול בהיסטוריה, הכולל 12 מדינות שמהוות 40% מהכלכלה העולמית. הוא נהפך מטרה מרכזית להשפעה עבור תאגידים אמריקאיים, סופג ביקורת נוקבת מצד כלכלנים ופוליטיקאים, אך זוכה לקידום אגרסיבי של אובמה. למעשה, ההסכם נהפך לסוגיה השנויה ביותר במחלוקת בקדנציה השניה של אובמה וכבר יצר שני מחנות בתוך המפלגה הדמוקרטית.

מלבד וורן, בכירים נוספים במפלגה הדמוקרטית, בהם מנהיג המיעוט בסנאט הארי ריד והסנאטור צ׳רלס שומר, הביעו התנגדות להסכם בטענה שהוא יפגע בעובדים, ומוטה אך ורק לטובת ענקיות הכלכלה האמריקאית. המחלוקת במפלגה רק החריפה לקראת ההכרעה על אישור הסכם הסחר בקונגרס, וכמוה גם הרטוריקה נגדו, שגרמה לאובמה לאבד את שלוותו ולנקוט שפה בוטה. הנשיא טען כי מבקריו ״ממציאים דברים״ וכי וורן ״טועה לחלוטין״ בביקורת שלה, שכוללת טענה שאובמה מסתיר את נוסח ההסכם מהציבור.

למבקרי ההסכם הצטרפו שני תומכים מובהקים של אובמה ושל המפלגה הדמוקרטית. הכלכלן רוברט רייך, שכיהן כשר העבודה תחת הנשיא קלינטון, טען כי הסכם הסחר הוא "אסון שמשרת רק את וול סטריט" ומעניק להם דרך "לרמוס כל חוק ורגולציה שעומדים בדרכם אל רווחי הענק". חתן פרס נובל לכלכלה ופרשן "ניו יורק טיימס" פול קרוגמן, שהביע תמיכה כמעט גורפת באובמה לאורך נשיאותו, תקף בחריפות את הסכם הסחר ואת התנהלות ממשל אובמה: "זה ממש מאכזב ומייאש לראות התנהלות מהסוג הזה מממשל שעד כה, כפי שאמרתי, היה ישיר בסוגיות אחרות... לניסיון למכור את ההסכם הזה מתלווה תחושה של הונאה… אני לא מבין מדוע הנשיא בחר להציב את ההסכם בעדיפות כה גבוהה".

התמיהה של קרוגמן לגבי התנהלות אובמה תקפה לא רק להסכם הסחר. מסדר הבנקאים של אובמה מעלה שאלות קשות בנוגע לפער שבין הרטוריקה של נשיא שנבחר בזכות הבטחות להעניק תקווה, שינוי אמיתי וצדק חברתי לציבור האמריקאי השבור של אחרי המשבר הפיננסי, לבין האנשים שהוא מציב בעמדות החשובות ביותר במדיניות הכלכלית שלו, המסמלים את הסדר הכלכלי הישן והרקוב.

"ארה"ב סובלת מנחיתות ביצוא"

באחרונה קיבלנו הזדמנות נדירה לקבל תשובות לשאלות האלה ממקור ראשון, עם ביקורו בישראל של סטפן סליג, אשר כלל ראיון ל-Markerweek. לזכותו של סליג, שמשלים שנה בתפקיד והגיע בזמן של ימים מכריעים להסכם הסחר הטרנס-פסיפי, צריך לזקוף את העובדה שלמרות הסוגיות הרגישות הוא לא איים לפוצץ את הראיון, לא הציב דרישות מקדימות כנהוג בראיונות מהסוג הזה והסכים לענות על כל שאלה. עם זאת, הוא הפגין לא מעט בלבול, חוסר בקיאות ותשובות מגומגמות לחלק מהשאלות. כמו כן, הוא סירב להעניק תגובה לשאלות בנוגע למקלטי המס שלו שנחשפו במאי שעבר.

מה עמדתך בנוגע לאסטרטגיית מקלטי המס של כמה מהחברות האמריקאיות הגדולות ביותר, כמו אפל, אמזון וגוגל, שחמקו מתשלום מסים של עשרות מיליארדי דולרים בשנים האחרונות? כיצד ממשלת ארה"ב יכולה לצפות מאזרחיה לשלם מסים כחוק, כשהגופים העשירים ביותר במדינה חומקים ממס במיליארדי דולרים מדי שנה?

"הנשיא אובמה דיבר באופן ברור לגבי עמדתו שצריכה להיות רפורמת מס מקיפה בארה"ב, שתכלול בין היתר מס חברות נמוך יותר, הסרת הפרצות בחוק ופישוט של מערכת המיסוי. אלה הם דברים שכאיש עסקים לשעבר אני יכול לומר שרוב החברות העסקיות, ודאי אלה שאני נמצא אתן בקשר, תומכות ומגבות, אבל ברור שזה לא יכול לקרות בלי חקיקה. אני כן רוצה לציין שתחומי המס האלה מטופלים על ידי משרד האוצר, לא המסחר, כך שאני לא האדם המתאים ביותר בממשל לדבר על מסים".

אתה חושב שאובמה יספיק לערוך רפורמה במס בשנה וחצי שנותרה לו עד סיום הקדנציה, או שנצטרך לחכות לנשיא הבא?

"אני לא רוצה להיכנס לספקולציות של מה יספיק להיעשות ומה לא, אבל אחרי 29 שנה בוול סטריט למדתי לא לחזות מה יתרחש בשווקים. כאמור, הנשיא היה ברור לגבי החשיבות של רפורמה במס לכלכלה האמריקאית, כך שאפשר להיות מלאי תקווה מתמיד".

מה אתה אומר למבקרים השונים של הסכם הסחר הטרנס-פסיפי? הכלכלן רוברט רייך, דמוקרט שהיה שר העבודה תחת קלינטון, הגדיר אותו אסון שמשרת רק את וול סטריט.

"אני חולק על כך לחלוטין. למעשה, כמנהל בכיר לשעבר בוול סטריט, אני לא מבין איך בדיוק ההסכם הזה ישרת את וול סטריט. אני חושב שההסכם הזה, שחשוב לציין שטרם נחתם, יהיה טרנספורמטיבי וישמש פלטפורמה לפעילות כלכלית משולבת גדולה ורחבה יותר באזור אסיה־פסיפיק. הוא גם יאיץ את הליברליזציה בשווקים הגלובליים. מדובר בהסכם סחר מקיף ושאפתני, ואני סבור שהוא חשוב בצורה יוצאת דופן להצלחה הכלכלית של ארה״ב, מפני שבאמצעות פתיחת שווקים חדשים והורדת חסמים לכניסה של מוצרים ושירותים חדשים אנחנו ניצור הזדמנויות לרמת חיים גבוהה יותר למשפחות אמריקאיות".

כשביקשנו מסליג להביא דוגמאות לדבריו הוא העדיף להמשיך להקריא את התשובה מהדף. "ההסכם הזה ישפר את התחרותיות הגלובלית שלנו. הייתי אומר שאיני יכול להיות יותר חלוק על עמדתו של רייך, ולמען האמת אני אובד עצות בנוגע לקישור שעושים בין ההסכם הזה לוול סטריט".

ובכל זאת, תוכל להמחיש איך ההסכם הזה ישפר את כלכלת ארה"ב?

"ההזדמנות למכור מוצרים לשווקים באסיה שמתפתחים במהירות תעניק את מרבית הגידול בצמיחה של מעמד הביניים בארה״ב. היצוא האמריקאי תומך ביותר מ-11 מיליון משרות בארה״ב, וחברות יצוא נוטות לשלם שכר הרבה יותר גבוה לעובדים מאשר חברות שלא מייצאות. 97% מהחברות האמריקאיות כלל לא מייצאות לחו"ל, ומבין ה-3% שכן, שני־שלישים מייצאות רק למדינה אחת, לרוב קנדה או מקסיקו. כלומר אנחנו בביצועים נחותים בכל הקשור ליצוא, בזמן שהעולם מתרחב ויש שווקים מתפתחים שיכולים להעניק הזדמנויות חדשות. אם לא נעשה את זה - שווקים אחרים יעשו את זה. סין נכנסת באגרסיביות להסכמי סחר בילטרליים, וצריך לשאול את העולם הגלובלי אם הוא רוצה לשחק לפי כללים סיניים או כללים אמריקאים".

מדוע אתה רואה את זה בצורה לעומתית - או סין או ארה"ב? מדוע לא לגבש מדיניות משתפת פעולה?

"תיארתי את זה כך כי סין היא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם ומנסה לעשות את אותו הדבר שאנחנו מנסים לעשות - לתפוס את כל ההזדמנויות בעולם המתפתח. אבל סין מתחילה להאט, ולכן מטבע הדברים חברות סיניות יחפשו הזדמנויות צמיחה בחו״ל - בראש ובראשונה במדינות הגובלות בה".

אוגלנד האוס. רשומות בו 19 אלף חברות מכל העולםצילום: בלומברג

"לעבודה שלי אין קשר לוול סטריט"

איך יכולה ארה"ב להתמודד עם בעיית האי־שוויון ומה יש לעשות כדי לצמצם את הפערים?

"גם בעניין הזה ממשל אובמה היה מאוד קולני וברור. אחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם פערי ההכנסות היא ליצור משרות בהכנסה גבוהה. אפשר לעשות את זה באמצעות רפורמת מס, באמצעות סחר גלובלי רחב יותר ויעיל יותר, שיגיע בזכות הסכמים כמו הטרנס-פסיפי. כך שאם אתה מדבר עם מנהלים, הם יגידו שזה מסוג הדברים שהממשל יכול לעשות כדי לאפשר לעסקים הגדולים להצליח, וכתוצאה מכך לסייע לסגור את פערי ההכנסות".

אבל איך נוכל להבטיח את העלאת השכר של עובדים בתאגידים אמריקאיים, כמו וול מארט ואמזון, שמשלמים להרבה מאוד עובדים שכר מינימום של 7.5 דולרים לשעה ואף למטה מכך? איך נוכל לוודא שהגידול בהכנסות וברווחים של תאגידים כאלה כתוצאה מהסכמי סחר יביא לשיפור של שכר העובדים בעלי משכורות נמוכות?

"אני חושב שאתה נכנס פה לתחומים שאינם קשורים לעבודה שלי. אני לא מתעסק עם התחומים האלה, אני מתעסק עם סחר ועובד כדי לסייע לחברות אמריקאיות לייצא בצורה יעילה יותר, דבר שני הוא לעזור לארה"ב להרחיב את ההשקעות הזרות שלה.

"אבל אני רואה קשר ישיר בין תאגידים כמו אמזון, שברור שתוכל להרחיב את פעילותה בשווקים מתפתחים כתוצאה מהסכמי סחר, לבין השכר של העובדים שלה. ברגע שאמזון תתפשט לשווקים חדשים היא תגדיל את ההכנסות, היא תוכל להגדיל רווחים שיוכלו להוביל למשכורות גבוהות יותר לעובדיה.

"אני חושב שזה נוגע לנתונים שציינתי קודם לגבי חברות שמייצאות - השכר בהן גבוה ב-18% מאשר בחברות שלא מייצאות, והנתונים אלה תומכים בתזה שלך, אבל אני לא חושב שאני יכול להוסיף משהו מעבר לזה".

איך אתה, במשרה שלך כסגן שר המסחר וכבנקאי בכיר לשעבר, יכול לסייע לצמצם את ההשפעה של וול סטריט על ממשל הפדרלי, אלא אם אתה לא חושב שצריך לצמצם אותה?

"האמת היא שלעבודה שלי אין יותר מדי קשר לוול סטריט. המוקד שלה הוא לסייע לחברות אמריקאיות בשווקים זרים. אפשר לומר שהקשר הוא שזה אחד הדברים שבוול סטריט מתגמלים חברות, ושאותו עשיתי במשך 29 שנה במגזר הפיננסי - לייעץ לחברות אמריקאיות איך להצליח גלובלית, וזה מה שאני עושה עכשיו בממשל, רק לא עבור חברות ספציפיות אלא עבור כל החברות האמריקאיות. קישור אחר הוא שבמהלך הקריירה שלי ייעצתי לדירקטוריונים ומנכ"לי חברות, וזה דומה לתפקיד שאותו אני ממלא עבור שרת המסחר פריצקר, בכל הנוגע להשקעות. כך שיש קישור בין מה שעשיתי בעבר למה שאני עושה עכשיו מבחינת התפקיד והאחריות שלי".

אתה מפחית בחשיבות הקשר בין וול סטריט למשרד הסחר בממשל, אבל ידוע שנציגי הסחר הבכירים ביותר של ארה"ב, בהם נציב הסחר מייקל פרומן, היו בעלי משרות מאוד בכירות בוול סטריט, כך שהאנשים שמקבלים את ההחלטות בהסכמי הסחר הם אנשי וול סטריט.

"זה נכון. לכן אמרתי שיש קישור מבחינת קריירה והרקע של אנשים כמונו, שמאפשר לנו לבצע את העבודה שלנו בממשל בהצלחה. זה שונה מלקשור את ההסכמים עצמם עם וול סטריט, משום שהם לא נוגעים ברובם למוסדות פיננסיים, אלא לסוגיות כמו מדיניות סביבה, הגנה על קניין רוחני, ולאפשר גישה לחברות אמריקאיות לשווקים שצומחים בקצב מהיר ברחבי העולם".

אם כך, למה לקחת אנשים מוול סטריט ולא מחברות תעשייה או חברות היי-טק?

"אני חושב שזאת שאלה שצריך להפנות לנשיא שמינה אותנו, לא לי. אבל מה שאני יכול לומר הוא שזה משום שאנשים כמוני יודעים לנהל מגעים כדי להביא להסכמים טובים, עשיתי זאת בהצלחה במשך כמעט 30 שנה בוול סטריט. כתוצאה מכך, הכישורים האלה שרכשתי ופיתחתי מתאימים לדברים שאני מנסה לעשות עבור ארה״ב בהסכמים האלה".

כששאלנו את סליג מהו מבחינתו "הסכם טוב", הוא התקשה לתת דוגמאות ברורות. ״שנלמד לקחים מהסכמים קודמים. שיהיו לו תקנים בעלי אכיפה לסטנדרטיזציה בשוק העבודה ובהגנת הסביבה. שהוא יהיה קשוח יותר בנוגע לקניין רוחני ובנוגע לחברות בבעלות ממשלתית. שיהיו לו נהלים ברורים לגבי פעילות בכלכלה דיגיטלית, שנהפכה הרבה יותר משמעותית מאז חתימה על הסכמים קודמים. אני חושב שאלה הן כמה דוגמאות למה שירכיב הסכם סחר טרנס־פסיפי מוצלח״.

מה לדעתך ההישג הגדול ביותר של אובמה?

"אתה יודע מה, זה לא משהו שאני מסוגל אפילו לדמיין שאני יכול לענות עליו, לכל אחד יש נקודת מבט אחרת. אמא שלי בטח היתה אומרת שההישג הכי גדול של אובמה הוא למנות אותי, אז אולי תשאל אותה".

אתה יכול גם להתייחס לכישלונות של אובמה, כמישהו שהצטרף לממשל רק לפני פחות משנה וברוב נשיאותו של אובמה היית במגזר הפרטי.

"אני לא מרגיש נוח לדבר על דברים כאלה במסגרת התפקיד שלי".

אז אחרי 30 שנה בוול סטריט, מה ההבדל הכי גדול בין עבודה במגזר הפרטי לציבורי?

"אפשר לומר שיש מורכבויות בממשל שאין במגזר הפרטי. כמו החובה להעביר חקיקה כדי להוציא לפועל החלטות ומדיניות, בעוד שחברות פרטיות מקבלות החלטות באמצעות הצבעה בדירקטוריון ומיישמות אותן בדרך שבה אי אפשר לעשות בממשל".

לסיכום, ותסלח לי אם זאת שאלה קשה: איזה מסר לדעתך ממשלת ארה"ב מעבירה לאזרחיה כשהיא ממנה לתפקיד כה בכיר, אדם שהיה אחד הבנקאים הבכירים ביותר, באחד הבנקים הגדולים ביותר, שהיה בין הגופים המרכזיים ביותר למשבר הפיננסי ושרק בשנה שעברה שילם קנס של 17 מיליארד דולר והודה בהונאת משקיעים? וכשאני שואל את השאלה הזאת אני חושב על הפוסטר האיקוני שבו מופיע אובמה עם הכיתוב hope כשהוא נבחר לראשונה.

"האמת היא שאני לא חושב שזאת שאלה קשה עבורי. לפני שהצטרפתי לממשל היתה לי קריירה שאני מאוד גאה בה. בקריירה הזאת, העבודה שלי בבנק אוף אמריקה היתה לייעץ לחברות ולא היתה לי כל מעורבות באף אחת מהסוגיות שהרגע תיארת שנוגעות לקנסות ששולמו או סוגיות של הבנק שהובילו לעונשים, לפיצויים ולהכרעות משפטיות אחרות. זה מוסד פיננסי גדול והתפקיד שמילאתי בו היה נפרד לחלוטין מהדברים שתיארת, ולכן כתוצאה מכך אני לא רואה שום קשר בין הדברים".

אתה באמת חושב שהאזרח האמריקאי הממוצע יודע להבחין בהבדל בין מה שעשה בנקאי בכיר כמוך לבין בנקאים בכירים אחרים שהיו מעורבים בהונאות?

"הוא יוכל לדעת אחרי שהוא יקרא את הכתבה הזאת. יש פתגם מאוד ידוע של בנימין ד׳יזרעאלי שהיה ראש ממשלה בבריטניה, שאמר: 'אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר'".

מן הראוי לתקן: את המשפט הזה לא אמר ד׳יזראלי, אלא יהודי וציוני נלהב אחר - לואיס ברנדייס, עורך הדין האקטיביסט ושופט בית המשפט העליון בארה"ב בעשורים הראשונים של המאה שעברה. ברנדייס, שזכה לכינוי "פרקליט העם" בזכות מאבקו הבלתי מתפשר בתאגידים רבי עוצמה, בבנקאים בכירים ובטייקונים ששלטו בכלכלה. אם התיאור הזה נשמע זהה לימינו, אפשר לציין הבדל אחד: בשנים ההן, האנשים והגופים החזקים בעולם עוד לא חלמו על מקלטי מס, והמקלט היחידי שאנשים ביקשו באיי קיימן העזובים הוא מפני סופות הוריקן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker