חוקי ההלקאה העצמית של נתניהו

האם נתניהו יודע מה באמת מעניין את העסקים הקטנים?

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים21
סמי פרץ

ראש הממשלה בנימין נתניהו נחשב למומחה במיתוג רעיונות ובמכירתם לציבור באמצעות מושגים קליטים וזכירים. בארסנל ההמצאות שלו יש את "" - על המגזר הציבורי והעסקי, "" - לקיצור הליכי התכנון והרישוי בענף הבנייה, "הם מפחדים" - על התקשורת השמאלנית, "הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפי" - בקמפיין הבחירות האחרון ועוד. בתחילת השבוע שיווק נתניהו רעיון חדש: צמצום הרגולציה בישראל. אבל המלה רגולציה משעממת ואיש לא יודע מה משמעותה באמת, ולכן בחר נתניהו לדבר בנאומו בישיבת הממשלה על כוונתו לחתוך את הרגולציה באמצעות גרזנים, במה שיכונה להלן "".

אבל עוד לפני שהגיע לשלב הגרזנים, פתח נתניהו בתיאור הלחצים המופעלים על ישראל: "מסע בינלאומי להשחרת פניה של ישראל". הוא חיבר אירועים מהעת האחרונה, כמו הניסיון להרחקתה של ישראל מהתאחדות הכדורגל הבינלאומית (פיפ"א), להאשמות היסטוריות כלפי היהודים ששותים את דמם של ילדים קטנים. נתניהו הטעים כי אין קשר בין מעשיה של ישראל לבין מסע הדה־לגיטימציה שנעשה לה. "הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות זה להרכין ראש ולשאול במה טעינו ובמה שגינו. אין מקום להלקאה עצמית".

ראש הממשלה בנימין נתניהוצילום: רויטרס

מיד לאחר שקבע שאין מקום להלקאה עצמית, עבר נתניהו להלקאה עצמית בעניין אחר: הרגולציה במשק. שם, הוא קבע נחרצות "אנחנו מבריחים עסקים, אנחנו מבריחים יזמים מכאן, אנחנו יוצרים כאן אווירה ומציאות של רגולציית יתר, של משפטיזציית יתר, של רגולטור שנכנס בתוך רגולטור שנכנס בעוד רגולטור ועוד רגולטור". נתניהו ציטט נתונים של נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, המעידים על הידרדרותה של ישראל ברגולציית היתר. על פי נתוני הפורום הכלכלי העולמי, ישראל הידרדרה במדד נטל הרגולציה מהמקום ה–23 ב–2006 למקום ה–116 ב–2014. בשש מתוך תשע השנים האלה כיהן נתניהו כראש הממשלה - כך שההלקאה העצמית בהחלט במקומה.

טוב ויפה שנתניהו הקים ועדה לעניין, שבה חברים גם שר האוצר משה כחלון ושר החינוך נפתלי בנט. לפני שצוללים לעבודת הוועדה רצוי להבהיר כמה דברים על רגולציה. תשאלו כל מנהל וכל בעל עסק במגזר העסקי, מקטן ועד גדול, מה מפריע לו בעסקיו - והוא יענה שזו הרגולציה. הוא לאו דווקא ישתמש במושג הזה, אבל כמעט כל תלונה יכולה להיכנס תחת הכותרת הזו. העסקים הקטנים יתלוננו על דרישות של העירייה, מכבי האש, משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, הרבנות הראשית (מונופול הכשרות), הארנונה, רשות המסים והבנקים. העסקים הגדולים יותר יתלוננו על אלה וגם על רשויות הפיקוח הגדולות: הפיקוח על הביטוח ושוק ההון, רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים, הפיקוח על הבנקים, וכמובן על העלויות הגבוהות של חשמל, מים, ארנונה, אגרות ומסים. בכל אלה אפשר וצריך לטפל. אפשר לסרוק כל רשות ציבורית ולמצוא בה בקלות הרבה דרישות מיותרות ואנשים מיותרים. לכל רשות ורגולטור יש קצב ושיטות התעמרות משלהם בעסקים ובאזרחים, ואין אף גורם שיודע להעמיד אותם במקומם. אם בכך תעסוק ועדת השרים לצמצום הרגולציה - אשרינו.

אבל יש חשד שהעסקים, בעיקר הגדולים, לא מתכוונים רק לכך כשהם יוצאים נגד הרגולציה ומאיימים לעזוב את ישראל. הם לא מאיימים לברוח מכאן בגלל חוקי עבודה, חוקי הגנת הסביבה או דרישות תברואה. הו לא. האיומים שלהם קשורים לדברים אחרים שבינם לבין רגולציה יש קשר רופף. האיומים שלהם קשורים דווקא לצד ההפוך של הרגלוציה: הרפורמות. מה שבאמת מטריד עסקים גדולים, מבנקים וחברות ביטוח, דרך חברות סלולר ותקשורת ועד חברות גז טבעי ומחצבי טבע, הם מהלכים שנועדו לשפר את מצבם של העסקים והצרכנים בישראל, או מהלכים שתובעים מהם לשלם מס אמת ולא לברוח לגן העדן של מקלטי, תכנוני והטבות מס.

כדי לשפר את מצבם של העסקים והצרכנים נדרש רגולטור. אין ספק בכך. אבל מה יעשה אותו רגולטור? קחו למשל את המערכת הפיננסית. נניח שיבוא עכשיו הרגולטור וידאג לכך ששירותי הבנקאות והפנסיה יהיו זולים יותר באמצעות רפורמה תחרותית. זה מן הסתם ייצור איזה קושי להנהלות הבנקים וחברות הביטוח וייאלץ אותן להתייעל, אבל תחשבו איזה כוח קנייה גדול יותר יהיה לצרכן וכמה חמצן יקבלו פתאום העסקים הקטנים. זו יכולה להיחשב לרגולציה - אבל כזו שפותחת את המשק ודווקא יוצרת הזדמנויות עסקיות ליזמים ולא מבריחה אותם. הטענות של בנקאים ואנשי ביטוח על עודף רגולציה נועדו למנוע תחרות והגדלת כוח הקנייה של הצרכנים, אבל זו הבעיה של בנקאים ואנשי ביטוח. שאר המשק ייהנה בוודאות מכך שבכיסנו יישארו כמה שקלים לצריכה שאינה שירותים פיננסיים.

קחו גם את . כמה מלל נשפך על התחום הזה, כמה איומים ולחצים. לאחר שהמדינה כבר הסדירה את חלקה בהכנסות הגז ואת מכסת התפוקה המותרת ליצוא, נותרה רק שאלה אחת: איך מוודאים שהגז שנשאר בישראל נמכר לעסקים ומפעלים בתנאים תחרותיים ולא מונופוליסטיים? שהרי מה המשמעות של השארת נתח של 60% מהגז בישראל אם אין דרך להבטיח שהוא יהיה זמין ובמחיר תחרותי? ללא הסדרת מצב התחרות בשוק הגז, אין דרך להבטיח שהוא אכן ישמש מנוע לצמיחת עסקים. הניחו לרגע לדיון חברתי ולשאלות הצדק החלוקתי. דברו ביזנס. רוצים משק צומח, עסקים משגשגים ויזמים חדשים? תדאגו שהגז הזה יזרום אליהם מהר ובזול. טיפול במונופול הגז ישפר את מצב רוב העסקים.

אם נחזור לרגע לשמן והרזה של נתניהו, יש תחום אחד שאותו שתי ממשלותיו האחרונות לא קידמו, ויש בו כדי להשפיע דרמטית על צמצום הרגולציה: תפקוד המגזר הציבורי. נתניהו זנח לחלוטין את הטיפול במגזר הציבורי והתאמתו למשק, שאינו ממצה את פוטנציאל הצמיחה שלו - אם משום שהשתעמם ממנו ואם משום שאירועים אחרים השתלטו על סדר יומו. אולי הסיבה אחרת לגמרי: קשה מאוד לשנות מערכות ומנגנונים כאלה ואין דרך לעשות זאת ללא מאבק וכאבים. הסיטואציה הפוליטית גורמת לכך שאף פוליטיקאי לא מוכן להפשיל שרוולים באמת ולבנות מגזר ציבורי מודרני, יעיל ומתפקד עם יעדים, תפוקות ומערך תמריצים. במגזר הציבורי יש אנשים טובים ומסורים, אבל רמת הניהול בו בינונית במקומות רבים, נגועה בשחיתות ובלחצים פוליטיים וגם סובלת מחוסר יציבות ומתחלופת שרים תכופה מדי. לעניין הזה אחראי נתניהו יותר מכל אחד אחר כמי שפירק את המשלה הקודמת לפני שמלאו לה שנתיים ולפני שהשלימה ולא רפורמה חשובה אחת. גם זה גורם לרגולציה פגומה.

נ.ב

הנחרצות של נתניהו בהלקאה העצמית בעניין הרגולציה העודפת זהה למידת הנחרצות שלו בהדיפת הביקורת הבינלאומית על ישראל וקביעתו כי אינה קשורה בשום צורה למעשיה של ישראל. נתניהו יכול להחזיק בתפישה הזו, להרגיש צודק, ולהאשים את מחרימי ישראל ומבקריה מבוקר עד ערב, אבל רצף האירועים האחרונים מחייב אותו להסתכל למציאות הזו בעיניים ולהבין שהאיומים על המגזר העסקי אינם קשורים רק לרגולציה עודפת, אלא גם למדיניותה. ישראל צודקת לעתים, אבל היא מספקת לעולם כמעט מדי יום סיבות מדיניות, ביטחוניות ודמוקרטיות לעשות סיבובים על חשבונה. עושה רושם שזה יעסיק את נתניהו בקדנציה הזו יותר מאשר רגולציה עודפת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker