"בעוד עשר שנים לא יהיה לילדים מה לחפש בבתי ספר - הם יהיו מיותרים"

פאסי סאלברג, מומחה עולמי לחינוך שהוביל את רפורמת החינוך המצליחה בפינלנד, מציע לשר החינוך החדש של ישראל לשקול לפרק את המערכת ולהתחיל לבנות אותה מחדש

דפנה מאור
ליאור דטל
דפנה מאור
ליאור דטל

הבעיה הכי קשה עם התחזיות של פאסי סאלברג, מומחה עולמי לחינוך, נעוצה בהיגיון הפשוט שבהן. פאסי טוען בפשטות שבתי הספר, כפי שאנחנו מכירים, נהפכים עם השנים להיות לא רלוונטיים לילדינו. על כך יכול להעיד כל הורה ששלח לשם את ילדיו, שהרי אין מורה, בשום מקום, שמסוגל להתחרות במידע העצום, המיידי והנגיש כל כך שאליו נחשפים הילדים באינטרנט. היופי בשיחה עם סאלברג, שהגיע לארץ לנאום בכנס תל אביב לחינוך מתקדם שערך סמינר הקיבוצים, טמון בפתרון היצירתי שהוא מציע, כמו הקמת מרפאת שיניים בבית הספר. אבל עוד נחזור לזה.

בפעם הקודמת שסאלברג ביקר בישראל הוא נפגש עם שר החינוך הטרי, שי פירון. עברו פחות משנתיים, והנה יש שר חינוך חדש בישראל. בתחילת החודש חזר סאלברג לישראל כנואם הראשי בכנס תל אביב התשיעי לחינוך מתקדם של מכללת סמינר הקיבוצים ועיריית תל אביב. שר החינוך המיועד, נפתלי בנט, עדיין לא נכנס לתפקיד באופן רשמי, ואולי משום כך לא התפנה להפגש עם המומחה מפינלנד. כשסאלברג מסיים את הראיון אתנו, הוא שואל אותנו על השר החדש. "כלומר, הוא לא בא מתחום החינוך", הוא מסיק מהתשובה.

פאסי סאלברג. "אנשים חוששים לשנות את המערכת לטובה"צילום: אייל טואג

קשה לחשוב על מומחה לחינוך עם יותר ניסיון מעשי ותוצאות בשטח מסאלברג, חוקר חינוך, מרצה באוניברסיטת הרווארד ואחד היועצים המבוקשים ביותר בתחומו לממשלות ברחבי העולם ולארגונים כמו OECD והבנק העולמי. סאלברג היה אחד המובילים של רפורמת החינוך של פינלנד בשנות ה-90, שהובילה את פינלנד ממקום נמוך בדירוג הישגי התלמידים בין מדינות המערב להובלה מרשימה ועקבית במבחנים הבינלאומיים. ספרו "לומדים מפינלנד" נהפך לרב־מכר ותורגם לעברית.

בפגישה הקודמת עמו סיפר לנו סאלברג על הרפורמה בפינלנד ועל המהלכים שנעשו כדי להפוך את מערכת החינוך שם לאחת האיכותיות וההומניות בעולם. הוא מתח ביקורת נוקבת על הרדיפה אחר ציונים והישגים במבחנים השוואתיים, והדגיש כמה חשובים בריאותם ואושרם של ילדים בבית הספר, וכמה קריטי השוויון במערכת החינוך. ימים ספורים לאחר ביקורו הכריז פירון על ביטול בחינות המיצ"ב לאותה שנה.

בפגישתנו הפעם, ביום שטוף שמש במרכז תל אביב, יש לסאלברג דברים הרבה יותר נוקבים ומעוררי דאגה לומר לנו. שיטת החינוך בכל רחבי העולם, הוא אומר, נמצאת על סף פשיטת רגל, מכיוון שאינה מותאמת לצרכים ולתנאים של המציאות בת-זמננו. הוא ממליץ לממשלת ישראל לשקול פירוק והרכבה מחדש של מערכת החינוך, ומזהיר כי מגמת ההפרטה והצ'רטריזציה של בתי ספר ברחבי העולם מחמירה את הפערים החברתיים ומובילה להישגים נמוכים יותר. אפילו הצלחתה של פינלנד, הוא מזהיר, עלולה להיות קללה בטווח הארוך.

לא חסרים רעיונות נפלאים למערכת החינוך: כל שנתיים־שלוש מתחלפת ממשלה ובא שר חינוך חדש עם רעיונות מרשימים. אבל יש פער גדול בין הרעיונות לבין איכות היישום שלהם. איך מתגברים על הבעיה הזו?

"באקדמיה אומרים ש'הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות או ברעיונות חדשים' - וזה נכון, במיוחד בחינוך. חינוך הוא תחום שבו אנשים מחפשים כל הזמן רעיונות ושינויים. בתחומים אחרים, כשמשהו לא מצליח מנסים לתקן אותו. בחינוך זורקים אותו לפח ומנסים משהו חדש. זה לא יכול להצליח ככה.

"אני חושב שאחד הגורמים להצלחה של פינלנד, ובזה היא שונה משוודיה למשל, הוא שלא ניסינו שום דבר גדול ולא ביצענו רפורמה גדולה מבלי שערכנו פיילוט או בדיקות מקדימות שהיו מלווים במחקרים כדי לבדוק מה המשמעות של כל מהלך. אנחנו צריכים לשנות את האופן שבו אנחנו מסתכלים על רפורמות בחינוך. אם למישהו יש רעיון על איך לשנות את המערכת - חייבים לבחון אותו קודם".

כיתה בהלסינקיצילום: אייל טואג

במהלך הכנס אמרת שמערכת החינוך בישראל מזכירה את מערכת החינוך בפינלנד כפי שהיתה לפני 40 שנה.

"אני רוצה להבהיר מה אמרתי: מבחינת ביצועי המערכת, האיכות והשוויון בין התלמידים, ישראל נמצאת במקום שבו פינלנד היתה לפני 40 שנה.

"מה שה–OECD אומר על ישראל הוא שלא רק שהמערכת לא נאותה, אלא שיש לכם בעיה של אי־שוויון. אם אתם אמידים, לילדים שלכם יהיו יותר הזדמנויות להצליח, אבל אם באתם מרקע מוחלש, הסיכויים שלהם להצליח במערכת החינוך הרבה יותר נמוכים, וכך בדיוק היה בפינלנד לפני 40 שנה. כשאני מסתכל על מדינות שנמצאות במקום שבו ישראל נמצאת עכשיו, כמו מקסיקו, טורקיה וסלובקיה, אני שואל אם יש דרך לוודא שבתי הספר יהיו אחראיים גם על דאגה לכל החברה ולא רק ללמידה. זה מה שגרם לפינלנד לנסות לשנות את המערכת. ידענו שאם אנחנו רוצים להיות כמו שאר העולם המערבי ולשמור על החופש והעצמאות שלנו, אנחנו לא יכולים להסתפק במערכת חינוך טובה, אלא חייבים ליצור מערכת חינוך טובה לכל ילד וילד.

"שאלנו את עצמנו איך אפשר ליצור מערכת איכותית שמשרתת את כולם באופן שווה, והשקענו המון בחשיבה איך הופכים את מערכת החינוך למערכת שעוזרת לכמה שיותר ילדים. לכן שילבנו בה את כל פונקציות הבריאות והרווחה עבורם - בריאות, בריאות השן, תזונה ותמיכה פסיכולוגית. בית הספר נהפך למקום שבו אפשר לדאוג ולתמוך בילד ובאושר שלו, והוא לא רק מבנה של למידה.

"האחריות של בתי הספר היא לדאוג שכל ילד יהיה שמח, מאושר ובריא, ושירצה ללמוד. כשהמנהלים יושבים עם המורים ושואלים אותם מהי המטרה הראשית שלהם, אף אחד לא יגיד שהמטרה היא שכל ילד יעבור את המבחן. כל מורה, בכל עיר, בכל בית ספר ובכל כיתה במדינה יגיד שקודם כל הוא רוצה שהילדים שלו יהיו מאושרים, בריאים וסקרנים - ורק אז מתחילים ללמד אותם. במצב שבו יש הבדלים כל כך גדולים ברמת העזרה שההורים יכולים לספק לתלמידים, זה המקום שבו בית הספר יכול לעזור. אין אף מוסד אחר שיכול לעשות את זה".

"בתי הספר נראים כמו בתי חולים או בתי כלא"

האם אפשר לטפל באי־שוויון באמצעות חלוקת משאבים אחרת?

"תלוי מה אתם רוצים להשיג. אם אתם רוצים לתת לכולם הזדמנות שווה לחינוך טוב ולדאוג שכל בית ספר יהיה הכי טוב? אז אי אפשר לעשות את זה בלי לחשוב מחדש על אופן חלוקת המשאבים, ואם צריך גם להשתמש באמצעים של אפליה מתקנת, ואז התוצאות יהיו שונות. בפינלנד אנחנו נותנים יותר משאבים לבתי ספר באזורים שבהם הצרכים גדולים יותר, אבל לשם כך צריך גם רצון פוליטי".

שנחאי היא דוגמה למערכת חינוך שהשקיעה הרבה משאבים בחלשים והצליחה לסגור את הפערים. כיום היא מדורגת במקומות הראשונים במבחני פיזה. זה צריך להיות המודל?

בחינת בגרות במתמטיקה בתיכון ברמת גןצילום: אילן אסייג

"יש הרבה תופעות מוזרות במערכות החינוך ברחבי העולם. כשמדברים על שנחאי צריך לזכור שההישגים הגבוהים שלהם, כמו של קוריאה הדרומית וסינגפור, נובעים גם מההסתמכות הגדולה על שיעורים פרטיים. ההורים בשנחאי משלמים מיליארדי דולרים מדי שנה על חינוך פרטי, אז לא מדובר רק בהשקעת משאבים ממשלתית. יש שאומרים שמערכת החינוך של שנחאי היא מערכת ההכנה לבחינות הגדולה בעולם.

"צריך לזכור שכרגע נתוני ה-OECD מתייחסים בנפרד לשנחאי, אבל ברגע שיבדקו את מערכת החינוך של סין כולה, אני מעריך שהיא תתגלה כאחת ממערכות החינוך הלא שוויוניות בעולם. שנחאי לא מזכירה את מערכת החינוך בחלקים אחרים של סין".

אמרת שלפני הרבה שנים פינלנד רצתה להשתוות לשוודיה. עכשיו לפי ה-OECD שוודיה נותרה מאחור. מה הסיבה, והאם יש לזה קשר להפרטה של המערכת בשוודיה?

"אני עובד מקרוב עם ממשלת שוודיה. שר החינוך החדש שלהם מינה אותי לפני שבועיים כחבר היחידי שאינו שוודי לוועדת ממשלתית לבחינת רפורמה בבתי הספר. יש לנו מנדט לבחון את המלצות ה–OECD ולהחליט מה לעשות. מההמלצות לא עולות הוכחות חותכות לכך שההפרטה או מספר בתי הספר החופשיים (בתי ספר שמנוהלים על ידי גורמים פרטיים, אך ממומנים על ידי תקציבים ממשלתיים) היא הגורם לירידה בהישגים במבחנים. אבל בכל העולם, המחקרים של ה-OECD מראים שחינוך פרטי לא עוזר למדינות להשתפר בתחום החינוך. בשוודיה יש 800 בתי ספר עצמאיים מתוך 5,000 בתי ספר בסך הכל - אבל זה לא מסביר את הירידה. הגידול במספרם של בתי הספר המופרטים בערים כמו מאלמו הפך באופן ברור את מערכת החינוך לפחות שוויונית: זה יצר הפרדה (סגרגציה) לפי סוגי בתי ספר. המחקרים מאוד ברורים: סגרגציה כזו תמיד פוגעת בהישגים, וזה תמיד הולך יד ביד עם אי־שוויון.

"בשוודיה מתמודדים כיום עם המון שאלות קשות, כי יש המון דברים מזעזעים במערכת החינוך שם. היא נמצאת מאחורי מדינות ה-OECD בדירוג של עד כמה המורים מרגישים שהעבודה שלהם מיטיבה עם התלמידים. רק 5% מהם חושבים שיש לעבודתם ערך חיובי. אף אחד לא רוצה להיות מורה, והיסודות של מערכת החינוך לא יציבים".

האם מערכת החינוך צריכה להתאים את עצמה לשינויים האדירים המתרחשים בעולם, כמו הגלובליזציה, הטכנולוגיה וגלי ההגירה?

"השאלה הזאת קריטית לישראל ולממשלה החדשה שלכם. השאלה שאני שואל מיועדת גם לשוודיה וגם לישראל: האם אתם רוצים לתקן את מערכת החינוך הקיימת שלכם, או שאתם רוצים לבנות אותה מחדש? האזרחים והממשלה שלכם צריכים לערוך דיון רציני בעניין, כי גם אם תתקנו את המערכת הקיימת - זה ייקח שנים רבות. אם תגבשו תוכנית טובה תוכלו לתקן את המערכת כדי שהיא תתפקד בצורה טובה יותר תוך 10–20 שנים ואז, בעוד 20 שנה, תקבלו מערכת ישנה שתיראה כמו שמערכת טובה היתה צריכה להראות 20 שנה קודם.

"בעוד עשר שנים, גם מה שיש לנו בפינלנד, או בסינגפור או בסין - לא תהיה לו הרבה משמעות לילדים. הם לא יצטרכו ללכת לבית הספר. הם יוכלו ללמוד הכל בעצמם ובחינם. אפשר יהיה לעשות הכל דרך האינטרנט וזה יהיה בחינם, גם תארים אקדמיים. אז השאלה היא למה שמישהו בכלל ירצה ללכת לבית הספר, במיוחד בהתחשב באיך שבתי הספר נראים כעת. הם נראים יותר כמו בתי חולים או כמו בתי כלא. ילדים בכלל לא אוהבים להיות שם, כי הם לא מושכים אותם או מעניינים אותם. אנחנו כבר יודעים שבתי הספר יאבדו את המונופול שלהם על למידה ומתן תארים. מה נעשה אז? אנחנו רואים את זה כבר היום ובכל המדינות. יש יותר ויותר ילדים שבאים לבתי הספר ואומרים שאין להם מה לחפש שם. הם מוצאים עניין גדול יותר בטאבלטים שלהם ובדברים שהם לא רואים יותר בבתי הספר.

"לכן השאלה היא אם תרצו להקים מערכת חינוך חדשה, או שאתם רוצים להמשיך לנסות לתקן את הקיימת? זה דומה למצב שבו יש לכם וולבו בת 20: האם תרצו לתקן אותה ולהחליף את המנוע, או שתחליטו או להחליף מכונית? פינלנד נמצאת במצב שונה משלכם, כי הרבה דברים בה עובדים טוב ויש להם יסודות מוצלחים, אבל גם שם אני שואל את עמיתיי שאלה דומה: האם אנחנו מנסים לתחזק את המערכת הישנה או להקים חדשה?

"אני רק יכול לומר שאם הייתי שר החינוך החדש שלכם - ולמרבה המזל אני לא - הייתי מבלה זמן רב עם האנשים הכי טובים בתחום החינוך בישראל, ושואל אם יש היגיון בלנסות לתקן את הדבר הזה. הרבה שרי חינוך לא עושים מה שאיינשטיין אמר שצריך לעשות: הוא אמר שאם היתה לו שעה אחת לפתור בעיה קשה, הוא היה מבלה 59 דקות בלנסות להבין את הבעיה ודקה אחת בלפתור אותה. כאן מבלים דקה אחת בלחשוב על הבעיה וכל שאר הזמן מוקדש לתיקון. בגלל זה אנחנו כל כך גרועים בזה - כי הרבה אנשים לא מבינים מה הבעיה. יכול להיות שהבעיה היא שהמערכת הישנה לא בריאה יותר ולא עוזרת יותר, ואתם לא צריכים אותה".

בית ספר בהלסינקיצילום: אייל טואג

מה חשוב יותר - הציונים או הכישרון?

לפי התחזיות הנוכחיות מיליארדי מקומות עבודה ייעלמו בגלל התפתחויות טכנולוגיות. עד כמה בתי ספר וחינוך יכולים לעזור בבעיה הזו? האם אפשר ללמד את כל האנשים להיות חדשניים ויזמיים?

"זה נושא שאני חוקר בהרווארד. על פי תחזיות מסוימות, בעשור הקרוב יסיימו את התואר הראשון 1.3 מיליארד אנשים, אבל תהיה עבודה רק ל–300 מיליון. למיליארד אנשים עם תארים, שחלקם מאוד יקרים, לא תהיה עבודה. כמובן שערכם של התארים יירד בעקבות זאת. בסופו של דבר מעסיקים לא מחפשים עובדים עם תארים, אלא אנשים שיודעים לעשות משהו. האתגר דומה בכל העולם: איך לחנך צרכנים בשוק העבודה.

"אנשים חושבים שכל מה שצריך בעולם העבודה הוא רק הכשרה. מה שמערכת החינוך עושה היא ללמד אותנו להיות צרכנים בשוק העבודה - שרק צריך לצאת לשוק החופשי ולחפש מישהו שייתן לך עבודה. אבל צריך לחנך אנשים לחשוב שאם אתה צריך עבודה אז אתה צריך להמציא אותה, ליצור אותה בעצמך. במקום לחפש מישהו שיעסיק אותך, אנשים צריכים לפתח גישה וכישורים שיאפשרו להם לייצר עבודה בשבילם, וכיום זה אפשרי מתמיד. בהרווארד עוזרים באופן שיטתי לאנשים צעירים לחשוב כך. חלק גדול משיטת ההוראה שלי היא לעורר אנשים לחשוב כך, ובשביל זה חשוב מאוד לפתח גם את היצירתיות.

"אם לא תרשו למורים ולתלמידים שלכם להיכשל, ואם תגרמו להם לחשוב שהכישלון הוא הדבר הכי נורא שיכול לקרות להם, אז לא תראו יצירתיות בבתי הספר. בבתי הספר אנשים לומדים להימנע מכישלון, למצוא את התשובה הנכונה הראשונה ולקבל עליה ציון. אבל מחוץ לבית הספר אי אפשר להימנע מכישלון. כל היזמים יודעים שדרך כישלון לומדים דברים. כישלון והצלחה הם לא הפכים, וצריך לשנות את הגישה שבהם חושבים על המונחים האלה. אתה צריך להיכשל לפני שאתה מצליח, והצעירים צריכים ללמוד את זה בבתי הספר ובאוניברסיטאות".

פתיחת שנת הלימודים בירושלים צילום: אמיל סלמן

האם זה לא נאיבי לחשוב שכל אדם יכול להיות יצירתי וחדשני?

"אני חושב שבכולנו טמון ממציא קטן, ויש אנשים שלוקח להם יותר זמן למצוא אותו. האתגר הוא לעצב את המערכת כדי לעודד את המשאב האנושי. אם ישראל תחליט ליצור מערכת חינוך חדשה במקום לתקן את הישנה, השאלה היא מה תהיה המטרה שלה: האם המטרה תהיה שיפור בתוצאות המבחנים, או לעזור לכל התלמידים לגלות במה הם טובים ומוכשרים ומה הם רוצים לעשות? זו מערכת שונה לגמרי מהמערכת הנוכחית.

"ביקרתי בארץ בכמה בתי ספר שמעוררים השראה, והייתי אפילו שמח אם הילדים שלי היו לומדים בהם, אבל המטרה היא לא רק ליצור בית ספר טוב או כמה בתי ספר טובים. אנחנו יודעים איך ליצור בית ספר טוב, והמטרה היא לעצב מערכת שלמה שבה כל בתי הספר כאלה. האם אפשר לתכנן מערכת שבה כל בתי הספר יהיו בתי ספר טובים ומגוונים, מבלי להתעקש שכל בתי הספר יהיו אותו דבר?"

המגמה הבולטת בעולם ובישראל היא ללכת לכיוון של הפרטה, צ'רטרים. הצ'רטרים, בדומה לכמה מבתי הספר הסמי־פרטיים בישראל, היו בתי ספר אלטרנטיביים שהוקמו ביוזמת הורים, ובמרוצת השנים הוכר על ידי הרשויות ותוקצב באופן דומה לבתי ספר ציבוריים. בשוודיה בתי הספר החופשיים פועלים בשיטת הוואוצ'רים: להורים יש אפשרות לבחור בין בית ספר ממלכתי לבין בית ספר פרטי, והמדינה מעבירה לבית הספר את התקציב לכל תלמיד שנרשם באופן שווה.

"הצ'רטרים נהפכו להיות סתם יישום של הפרטת המערכת", אומר סאלברג. "בשוודיה קרה אותו דבר בדיוק, אף ששם היישום היה שונה. כשמסתכלים על זה עכשיו רואים שבתי הספר מנוהלים על ידי משקיעים זרים ובנקאים. הם לוקחים את כספי משלמי המסים ומעבירים אותם לחו"ל. זה גם מעלה שאלה מוסרית: האם כספי המסים השוודיה שמיועדים לחינוך צריכים להגיע לגורמים זרים? אני מתנגד לזה.

"בפינלנד יש בתי ספר מוסלמיים, יהודיים ובית ספר לשפות במתכונת דומה, אבל הם מפוקחים באופן הרבה יותר הדוק על ידי הממשלה מאשר בשוודיה או בארה"ב. אין לי בעיה עם בתי ספר פרטיים אם הם מפוקחים מקרוב בתוך מערכת החינוך ומנוהלים על ידי המערכת, אבל אי אפשר לקבל מצב שבו כל אחד יכול לפתוח בית ספר כמו שפותחים חנות או עסק. זה גורם לבעיות גדולות הרבה יותר מהתועלת. אין מערכת בעולם שהצליחה להשתפר על ידי הקמת של בתי ספר פרטיים".

כיתה בהלסינקיצילום: אייל טואג

אבל מדוע השיטה הזו מגדילה את האי-שוויון?

"הורים חסרי השכלה, או אמהות חד־הוריות שעובדות בשתי משמרות, מקבלים מכתב רישום שמסביר שיש להם כמה אפשרויות. רוב הסיכויים שאין להם זמן להתעסק בזה, חלקם בכלל לא יודעים לקרוא, והמכתב ייזרק לפח. לעומת זאת, הורים מרקע סוציו־אקונומי חזק, מבינים שלבתי הספר החופשיים יש יותר משאבים וכסף. בתי הספר שאין להם, מקבלים את התלמידים שנשארו, וזה מה שקורה בשוודיה. יש בתי ספר שמיועדים רק לתלמידים שנשארו בשכונה. ההורים לוקחים את הילדים, עוברים למקום אחר ומשאירים מאחור את התלמידים החלשים. בניגוד לפינים, השוודים לא מתעקשים שכל בית ספר יהיה בית ספר טוב”.

אז השוק החופשי לא עובד בחינוך?

"אין שום הוכחות מחקריות שהשוק החופשי משפר את החינוך. זה לא מצליח בשום מקום. צ'ילה היא דוגמה טובה לכך: המערכת שם גרמה לנזקים נוראיים למדינה. בכל מקום זה ככה, ובבריטניה ובארה"ב מתמודדים עם אותן בעיות. מערכת החינוך האמריקאית נמצאת באותה רמה של סגרגציה כמו זו שהיתה בין שחורים ללבנים בשנות ה–50, והכל בגלל 10,000 בתי ספר פרטיים וצ'רטרים שהקצינו את המצב. אף אחד לא רצה להגיע למצב כזה, אבל כולם רוצים שתהיה להם בחירה. מערכת החינוך הפינית היא היחידה שבעולם שיש לה שליטה וניהול זהיר של הנושא. לא הרשינו לחינוך פרטי להיכנס למערכת החינוך ואפילו לא לאוניברסיטאות. אני לא מכיר מדינה שבה יש פיקוח כל כך הדוק".

האם אתה מעורב בתכנון של מערכת החינוך בפינלנד לשנים הבאות? האם אתה חושב שמערכת החינוך צריכה להתאים את עצמה לכלכלה?

"אחת הבעיות שיש לפינלנד כרגע היא שאין לנו מושג ברור איך בתי הספר ייראו בעוד 20–30 שנים. באמצע שנות ה-60, אנשים בפינלנד אמרו שהעתיד של המדינה הוא ידע. בשנות ה-90, כשחווינו משבר כלכלי, אמרנו שהעתיד של פינלנד לא טמון בידע אלא בחדשנות, וזה היה מוסכם על כולם. ידענו מה אנחנו רוצים.

"כעת אנחנו שואלים אנשים בפינלנד איפה טמון העתיד, והם עדיין לא יודעים מה יהיה הדבר הכי טוב. או שהעולם משתנה מהר יותר או שפינלנד משתנה לאט מדי. יכול להיות שהחשיבה שלנו מעוצבת יותר מדי על ידי האשליה של 'מערכת החינוך הטובה בעולם'. מישהו שיכתוב על ההיסטוריה של פינלנד בעוד 50 שנה יוכל אולי להגיע למסקנה שזה היה רעיון רע להיות 'במקום הראשון בעולם', כי זה יצר בעיה. כולם יודעים שאם משהו עובד טוב, לא צריך לתקן אותו, ואנשים חוששים לשנות את המערכת הטובה בעולם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker