הדרך היחידה של כחלון לחפות על כישלונו הראשון

כחלון יצר ציפיות גבוהות באשר לכוונתו לטפל בפירוק מונופול הגז ■ כעת עומדים בפניו שני מבחני ידידות, אם ייכשל בהם - זה יהיה סופו הפוליטי ■ הראשון הוא מבחן הדיור. השני - בנקאות

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים33
סמי פרץ

במהלך המשא ומתן הקואליציוני לקראת כניסתו של משה כחלון ומפלגת כולנו לממשלה, העלה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את כוונתו לעסוק בנושאים מסוימים הקשורים למשק. כחלון, ליד אנשיו, אמר לנתניהו: "אני לא רוצה להיות ראש ממשלה ולא מעניין אותי כלום; אני רוצה אני רוצה לטפל בשני דברים: דיור ובנקאות". על שוק הגז כבר ויתר כחלון באותו שלב. אולי הוא הבין שנתניהו חושק בתיק הזה וממילא יהיה מעורב בו, ואולי העדיף לגלגל את הסוגיה הזו למעלה.

נתניהו רוצה את סוגיית הגז קרובה אליו לא רק בגלל חיבתו לכוח ולאילי הון, אלא גם בשל הכוח שהיא מפקידה בידיו בניהול מערכות היחסים שלו עם ארה"ב ועם המדינות השכנות (ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית). כלפי נובל אנרג'י מסייעת לו, מן הסתם, בקרב ידידיו הרפובליקאים וברוני האנרגיה האמריקאים, על רקע יחסיו הצוננים עם הנשיא ברק אובמה.

התנהלותו של כחלון גרמה לכך שכניסתו למשרד האוצר תהיה ברגל שמאל. מדובר בשוק שהשפעתו על הצמיחה והתחרות במשק היא דרמטית, והקלות שבה הוא מוותר על סמכותו מטרידה - הגם שיש לו תירוץ סביר בדמות , אחד השותפים בתגלית הגז תמר. טעותו של כחלון היתה שיצר ציפיות גבוהות באשר לכוונתו לטפל בפירוק מונופול הגז ולהבטיח את קיומה של התחרות, שהיא "ידידתו הטובה ביותר של הצרכן", כדבריו. במבחן הידידות הזה הוא נכשל.

משה כחלון ובנימין נתניהוצילום: שירן גרנות

עכשיו הוא עומד בפני שני מבחני ידידות נוספים. אם ייכשל בהם - זה יהיה סופו הפוליטי. הראשון הוא מבחן הדיור - ובו כבר קיבל לידיו את כל הסמכויות שדרש, ממשרד השיכון ועד רשות מקרקעי ישראל. שם ייקח זמן עד שנראה כיוון ותוצאות. השני הוא מבחן הבנקאות, ובו הוא מתכוון להקים בימים הקרובים ועדה בראשות הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, דרור שטרום. על כתב המינוי של הוועדה הזו היו בימים האחרונים כמה מחלוקות עם בנק ישראל: הנגידה קרנית פלוג חששה שזו הולכת להיות ועדה שתפגע בבנקים, ולכן דרשה שתעסוק בכלל השירותים הפיננסיים - דרישה הגיונית ומוצדקת, שהתקבלה. אין טעם לטפל רק בתחרות בבנקאות, ולהזניח את העולם הענק והצומח של הפנסיה וביטוחי החיים - שם מסתתר כסף לא פחות גדול מבבנקאות. כאן אסור לכחלון לפשל, והמפתח להצלחתו יהיה הגדרה וזיהוי נכונים של הבעיות במערכת הפיננסית, ושל המקומות שבהם אפשר לשפר את מצבם של הצרכנים ושל המשק.

מה עומד על הפרק?

בשוקי הבנקאות והביטוח לצרכנים פרטיים יש כמה תחומים תחרותיים, כמו משכנתאות, ביטוחי רכב ודירות. לעומתם, יש תחומים הרבה פחות תחרותיים, שבהם מסתתר הכסף הגדול: שירותי בנקאות למשקי בית ועסקים קטנים, ועלויות ניהול פנסיוני (לרבות ביטוח חיים ופנסיה). אחת הסיבות לכך שחלק מהתחומים הם תחרותיים וחלק אחר לא היא מידת הפשטות שלהם. ככל שמדובר במוצר פשוט ואחיד יותר - כמו משכנתאות או ביטוח רכב/דירה - כך התחרות עליו גדולה יותר. מדובר בקומודיטי, כלומר מוצר זהה ולא מסובך שבו גם אפשר לבחור באחת מבין שלל ההצעות של הבנקים או חברות הביטוח.

לעומת זאת, ניהול חשבון של משק בית או עסק קטן כרוך בשלל פעילויות שקושרות את הלקוח לבנק, ומקשות עליו לעבור לבנק אחר וליהנות מתנאים עדיפים. כך גם בניהול פנסיוני, ובעיקר בביטוחי מנהלים. יש שורה של מגבלות שמונעות מהלקוחות לדלג מחברה לחברה וליהנות מדמי ניהול נמוכים יותר, או מתנאי השקעות או שירות טובים יותר.

צילום: אייל טואג

העלויות הגבוהות של הבנקים וחברות הביטוח בתחומי כוח האדם, המחשוב והניהול גורמות לכך שהם גובים מהלקוחות הקטנים שלהם מחירים גבוהים - בריביות, בעמלות ובדמי ניהול.

יש מגוון דרכים לטפל בחוסר התחרותיות בענפים אלה, ונקודת המוצא צריכה להיות כניסתם של שחקנים תחרותיים יותר לענפי הבנקאות והביטוח - כאלה שחושבים ועובדים אחרת ושלהם מבנה עלויות נמוך יותר, שיאפשר הוזלה של השירותים שהם מוכרים.

העיתוי הנוכחי מתאים לכך במיוחד, בשל הצטברות תנאים שיכולים לאפשר פיתוח תחרות באשראי צרכני ובניהול מוצרי חיסכון ארוך טווח: מערכות המידע משתכללות ומחירן יורד, יש מקורות פיננסיים עצומים במשק (שמנוהלים בידי גופים מוסדיים וחברות ביטוח), ושחקנים חדשים יכולים להקים מערכי הפצה דיגיטליים וישירים. יש כאן הזדמנות אדירה לתרום לצרכנים, למשק וליזמים חדשים שייכנסו לתחום ההפצה והתיווך הפיננסי ויכניסו תחרות ממשית, הן באשראי צרכני והן בניהול מוצרי פנסיה.

שם המשחק הוא פשטות, נגישות ויעילות טכנולוגית ותפעולית. אלה ערכים ששחקנים חדשים ומוטי־טכנולוגיה יכולים לספק די בקלות. יש רק שני גורמים שיכולים לבלום אותם באמת: בנק ישראל, שאמון על שמירת יציבות הבנקים; והמפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, שאמונה על שמירת יציבות חברות הביטוח. בשם השמירה על היציבות, עלולים המפקחים למנוע התפתחות של תחרות ממשית. אבל אין סיבה לחשוש: גם בבנקים ובחברות הביטוח מבינים שללא איום תחרותי של ממש, הם ימשיכו לפעול עם רמת הוצאות גבוהה ויעילות נמוכה. אין סיבה שהמערכת הפיננסית תשאב עשרות מיליארדי שקלים מכיסו של הצרכן. גילוח של כמה מיליארדים מהכנסותיהם יועיל לצרכן, למשק וגם ליזמים חדשים - שיגלו שרגולציה טובה היא יצרן הזדמנויות שמושך יזמים ולאו דווקא מרחיק אותם, כפי שבעלי עניין מסוימים רוצים שנחשוב.

נ.ב

מרבים לדבר על שותפויות הגז של דלק ונובל אנרג'י שמצליחות לכופף את המדינה, אבל זו טעות תפישתית. לשותפויות האלה יש שותפה נוספת וגדולה, שמקבלת לידיה נתח גדול מאוד מההכנסות, וכל שינוי בתעשייה הזו, מפיקוח על מחירים ועד פירוק המונופול ישפיע גם עליה. זו הסיבה שהשותפה הזו הולכת כרגע על מתווה מרוכך של טיפול במונופול הגז, ולא מאמצת את גישתו המחמירה יותר של הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה. לשותפה הזאת קוראים מדינת ישראל, והיא נכנסה למעמד של שותפה בכירה לאחר ועדת ששינסקי, שהגדילה דרמטית את חלקה של המדינה בהכנסות מתגליות הגז.

למדינה יש כובע נוסף: היא צריכה לדאוג לצמיחה ולכך שתגליות הגז יהיו מנוף לפיתוח פעילות כלכלית, תעשיות, תחבורה ועסקים. זה יקרה אם היא תסתכל על ההשפעה ארוכת הטווח של גז זול וזמין ולא רק על הכנסותיה השוטפות. ריבוי הכובעים של המדינה בשוק הגז מזכיר את מצבה בשוק הדירות. הכנסותיה ממיסים גדלות ככל ששווי העסקות בשוק הדירות גבוה יותר, ולכן היא נהנית מעליית מחירי הדירות ומהביקוש הגבוה. זה כמובן מתנגש עם כובעה השני, כמי שאמורה (מתוקף שליטתה בשוק הקרקעות) לוודא שיש מספיק פתרונות דיור במחירים שפויים. את הקשר הזה בשוק הדירות אמור כחלון לשבור כעת. בשוק הגז, נראה שהקשר הזה יישאר אתנו עוד שנים רבות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker