האיש הקטן והחייכן שמנווט את כלכלת העולם

הרצאה על מדיניות הריבית של הבנק המרכזי, באולם הרצאות מיושן באוניברסיטת תל אביב, אמורה להיות הדבר הכי משעמם שיש - אלא אם כן מי שנושא אותה הוא גם זה שקובע אותה

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1

בניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב הוא בחירה מוזרה להרצאה של הסגן של נגידת הבנק המרכזי השל ארה"ב. מי שלמד כאן יודע ש"מקסיקו" הוא מותג מקומי בקמפוס. כאן לומדים החבר'ה של החוג לקולנוע, תיאטרון ומשחק, אמנים שעולמות הפיננסים רחוקים מהם. בניין רקנאטי שממול, המאכלס את הפקולטה למינהל עסקים ובו לומדים אלה המייעדים את עצמם להשתלבות בעולם של הכסף הגדול, היה עשוי להתאים יותר, אבל ביום שלישי האחרון התגודדה במבואת הכניסה למקסיקו אצולת האקדמיה לכלכלה בישראל, והתפנתה לרגע מעיסוק בספירות הגבוהות של הקיום האנושי כדי לבחון במבט חודר את מגשי הסנדוויצ'ים שעל שולחנות הכיבוד.

תוכן הכריכים קשה לפיצוח. כדי להבין מה יש בתוכם צריך לפתוח אותם, וחלק מהנוכחים לא התביישו לעשות זאת. אין כאן הפתעות בדמות סלמון מעושן, אלא בעיקר גבינה צהובה וביצה קשה. אין כאן גם מישהו שיכין קפה הפוך או אספרסו. הנוכחים מוזמנים להשתמש במיחם כדי להכין נס קפה. צניעות היא שם המשחק - והיא מתאימה לאדם שלכבודו אורגן הכנס. שכן הקהל שהגיע לכאן עשה זאת כדי לכבד את "חבש" בהגיעו לגבורות.

סטנלי פישרצילום: עופר וקנין

השם חבש אינו מרמז על קרבה למייסד החזית העממית לשחרור פלסטין, ג'ורג' חבש. זהו כינויו של פרופ' חיים בן שחר, ממקימי החוג לכלכלה בתל אביב, יועצו הכלכלי של שמעון פרס בשנים שבהן היה שר האוצר, והאיש שעמד בראש ועדת בן שחר, שאחראית לדרך שבה בנויה מערכת המס הישראלית כפי שהיא נראית כיום.

אני פוגש בקהל מכר ותיק: זהר טל, יועץ להנפקות וגיוסי הון. אני מנסה להבין מה מעשיו, והוא מפתיע אותי. הוא כאן בזכות סבא שלו - פנחס ספיר - האיש עם הפנקס השחור, שניווט את כלכלת ישראל עד אמצע שנות ה-70. מתברר שהכנס אורגן על ידי המרכז לפיתוח על שם פנחס ספיר. "נו, מה סבא היה אומר על כחלון?", אני שואל. "כחלון עוד לא יודע מה מחכה לו", הוא משיב. "רגע, אני צריך לומר שלום לדוד שלי", הוא אומר וממשיך הלאה. הדוד הוא עמוס ספיר, יו"ר מגדל ביטוח. הוא לא היחיד מבכירי המערכת הפיננסית שנמצא כאן. יו"ר דיסקונט, יוסי בכר, כאן. וגם יו"ר בנק לאומי, דוד ברודט. גם איש העסקים חזי בצלאל כאן. אני ניגש ליו"ר בנק הפועלים, יאיר סרוסי, ומנסה לשאול אותו על הסערה במערכת הפוליטית. אחרי הכל, הממונה על ההגבלים דיויד גילה התפטר היום. "סערה פוליטית? זו לא סערה פוליטית", הוא אומר. במלים אחרות, יו"ר הבנק הגדול במדינה, שמממן גם את שותפויות הגז ומאוים על ידי האפשרות שכחלון ינסה לעשות רפורמה במערכת הבנקאית, לא רוצה שנסבך אותו עם שאלות קשות.

לבסוף מגיע הנואם עצמו, סטנלי פישר. אני מנסה לעצור אותו, לשאול אם הוא מתגעגע, אבל פישר, החמקן המנומס, מחייך באדיבות וניגש לאדם חשוב בהרבה - נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג. המפגש מרגש והצלמים משתוללים. אם בראד פיט וג'ניפר אניסטון היו עומדים כאן ומסתודדים, ספק אם התגובה היתה נלהבת יותר.

האירוע מתחיל. ראשית מדברים חבש, פרופ' אפרים צדקה, שהיה חבר בוועדה המייעצת לבנק ישראל, וחתן פרס ישראל, פרופ' אלחנן הלפמן מהרווארד. לבסוף מגיע פישר. "סטן", כמו שקוראים לו בארה"ב. ההרצאה שלו, כמו של הקודמים לו, עוסקת בנושאים מאקרו־כלכליים כבדים. אבל במקרה של פישר היא מרתקת. לשמוע את פישר בתפקידו הנוכחי מדבר על הריבית דומה למצב שבו אתה מקבל הזדמנות לשוחח עם הסגן של אלוהים על מזג האוויר: אם הוא אומר שיירד גשם מחר, אתה לוקח אותו קצת יותר ברצינות מאשר אם נהג מונית שנסעת אתו יגיד זאת.

הבדיחות של פישר לא חדות במיוחד, אבל הקהל השבוי מתמוגג מהאיש הקטן והחייכן שמנווט את כלכלת העולם. כולם צוחקים כשהוא מתבלבל בין העברית לאנגלית. "אני מתנצל שאני אדבר גם בעברית וגם באנגלית. אני עובד כיום בבנק מרכזי קצת יותר גדול מזה שעבדתי בו בעבר, ואם אני אטעה בשימוש במלים תהיה לזה עלות", הוא מכריז. נראה שפישר חושש ממצב שבו השווקים העולמיים קורסים פתאום בגלל טעות בתרגום של דברים שאמר באולם הרצאות נידח במזרח התיכון.

קרנית פלוג צילום: אייל טואג

"השאלה שאני אדבר עליה היא מה האחריות של הבנק הפדרלי לכלכלת העולם. האם עליו לקחת בחשבון השפעות שליליות לכלכלות מחוץ לארה"ב. בסוף מלחמת העולם השנייה ארה"ב היתה אחראית ל–50% מהתוצר העולמי. כיום מדובר על 25%. אבל ההשפעה של ארה"ב על כלכלת העולם לא פחתה. שוק הנכסים הוא הערוץ המרכזי שדרכו ארה"ב משפיעה על העולם. שיעור הנכסים הזרים שמחזיקים אמריקאים, כמו גם שיעור הנכסים בארה"ב שמוחזקים על ידי זרים, עלה דרמטית. גם כיום, אם נעלה את הריבית, זה ישפיע על כל כלכלות העולם. אז מה אמור לעשות בנק מרכזי שמשפיע על מדינות אחרות? זו שאלה מורכבת. ב-8–9 החודשים האחרונים הדולר התחזק ב–12%, וזה השפיע על הביקוש והצמיחה בארה"ב. כדי להבין מה יקרה בארה"ב, אנחנו עוקבים אחרי מה שקורה בעולם, ומביאים את זה בחשבון. אם אנחנו חוששים שהביקוש למוצרים אמריקאיים יקטן - כנראה שלא נעלה את הריבית".

פישר אומר את הדברים בצורה נעימה ונחמדה, אבל מזכיר לקהל שארה"ב היא אולי השוטר הטוב של העולם, אבל יש לה מטרה אחת: לדאוג לכך שהעסקים האמריקאיים ימשיכו לשגשג.

"אז מה יקרה כשנעלה את הריבית - כי הנגידה אמרה שעד סוף השנה היא תעלה", אומר פישר, ודואג לעשות כבוד לבוסית שלו - הנגידה האמריקאית ג'נט ילן. אני מתחיל לחשוב על התסריט שבו הוא וג'נט מעלים את הריבית. הרי במצב כזה מיד הריבית בישראל תעלה גם כן. הבורסה תיפול, הבועה משוק הנדל"ן הישראלי תתרוקן. מה זה אומר? שכדאי לי לפרסם את הדירה שלי למכירה מחר בבוקר? אולי עוד הערב?

"וזה מתקשר לשאלה מה אחריותנו בכלכלה הגלובלית. מתי רשאית ארה"ב להשתמש בשינוי שיעור הריבית כשהיא יודעת שבכך היא תשנה את שער החליפין. בקודים האתיים של הבנקים המרכזיים נהוג לומר שאם מדינה משנה ריבית כדי להשפיע על צמיחה — זה כשר. אם מדינה עושה את זה כדי לשנות את את שער החליפין - זה לא מקובל", הוא אומר, ואני נזכר במלחמת המטבעות האיתנה בין נגידי הבנקים המרכזיים בעולם לפני שנתיים, שפישר היה חלק מרכזי בה כנגיד בנק ישראל.

"הריבית בארה"ב היא 0%–0.25%. זה לא לא סביר - משמע זה די סביר - שהצעד הראשון שלנו יהיה לעבור לריבית של 0.25%–0.3%. זו תהיה הכפלה של הריבית אמנם, אבל מצד שני זה יהיה מעבר ממדיניות אולטרה־מרחיבה למדיניות שהיא רק מרחיבה באופן קיצוני. ובכל זאת, אם מישהו חושב שלא תהיה לזה משמעות, השינוי יהיה גדול. כי אנשים יצפו לכך שהריבית תמשיך לעלות. ואם הם יאמינו בזה תהיה לזה השפעה משמעותית. ביוני 2013 הבנק הפדרלי הודיע שבסוך השנה הוא מצפה שהוא יפסיק לבצע רכישות של אג"ח ממשלתיות. זה הספיק כדי לגרום לתנודתיות עצומה בשווקים. זעזוע כזה הוא משהו שננסה להימנע ממנו כשנתחיל להעלות את שערי הריבית. אנחנו מנסים לעשות זאת על ידי זה שאנחנו מדברים על זה הרבה, ומסבירים את המדיניות שלנו בכל העולם ומקווים שבכך אנחנו מסדירים את נושא הציפיות".

אני מבולבל, ומרגיש שסטן משחק אתי במשחק פסיכולוגי. אם אני יודע שהוא מדבר על העלאת ריבית הרבה, רק כדי שאנשים בעולם לא יזדעזעו כשהוא באמת יעשה את זה בסוף — מה זה אומר לגבי מכירת הדירה שלי?

"אמרנו מה התנאים שבהם נוריד את הריבית. כשהאבטלה תהיה 5%–5.3%. עכשיו היא ב–5.4%, כך שאנו קרובים לזה. האינפלציה עדיין נמוכה מדי. נעלה ריבית כשנהיה בטוחים שאנחנו ברמה של 2% אינפלציה לאורך זמן. כך שאנו מחכים שהיא תעלה. שאר העולם כרגע במצב כלכלי חלש. חלש יותר מארה"ב. אז נתחיל במדיניות לאט לאט - יותר לאט מהקצב שבו הועלתה הריבית בפעם הקודמת. ב-2004 הריבית עלתה תוך שנתיים ב–4.5%. אנחנו לא מצפים שזה מה שיקרה. אבל אם הכלכלה תדרוש זאת ותמריא - נעלה את הריבית מהר יותר". אני מחליט לא למכור את הדירה, וסטן חוזר לדבר על האחריות שלו כלפי העולם.

"תפקידנו לדאוג קודם לכך שהבית שלנו יהיה מסודר - שכלכלת ארה"ב מתנהלת כמו שצריך. מה שלא הצלחנו בו ב-2007–2008. כשהייתי נגיד בישראל אמרתי תמיד שעדיף שכלכלת ארה"ב תהיה בריאה ולנו בישראל תהיה בעיה עם ריבית נמוכה, מאשר שכלכלת ארה"ב תהיה בבלגן ולנו תהיה ריבית גבוהה. הדבר הטוב שארה"ב יכולה לעשות עבור העולם הוא לדאוג לזה שהכלכלה שלנו תהיה חזקה, בריאה וצומחת". הפטרונות האמריקאית של פישר מטרידה אותי. אולי בכל זאת יש כמה מדינות באפריקה שהדבר החשוב ביותר עבורן הוא לא בהכרח שארה"ב תשגשג.

"אנחנו כן עוזרים למדינות במשבר שחסרים להן דולרים. לישראל אין בעיה כזו. אבל ארה"ב מבינה את החשיבות של התפקיד הבינלאומי של הדולר לכלכלת ארה"ב, כך שהפד ישמור שהתפקיד הזה יישמר", אומר פישר. את זה שסוד הקסם של ארה"ב טמון בכך שהיא היחידה שהצליחה להפוך את המטבע שלה למטבע העולמי - אני יודע. אבל עכשיו הוא מסביר שארה"ב צריכה לעזור לבנקים של מדינות אחרות שהסתבכו בגלל ההתנהלות שלה? והעזרה מתבטאת בכך שהיא דואגת לכך שהם ימשיכו להתמכר לדולרים? נו טוב.

הנאום תם. בדרך החוצה אני עוצר את מנואל טרכטנברג. "מה אתה אומר על אירועי משק הגז?", אני שואל. טרכטנברג אומר כי הוא חושש מהמצב שבו כל נושא משק הגז יהיה מרוכז בידיים של נתניהו. בלי מעורבות של כחלון או הממונה על ההגבלים העסקיים. אחר כך, בצד, אני שומע אותו מסביר לחברים מהאקדמיה: "הוא רוצה שליטה מוחלטת. בתקשורת, באנרגיה, זה מה שחשוב לו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker