שי אגסי חושף את הסודות של המכונית של גוגל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שי אגסי חושף את הסודות של המכונית של גוגל

מה מגלה ביקור בהרצאה של האיש שרצה לגאול את העולם מהתלות בנפט, ומדוע הוא חושב שהמכונית האוטונומית של גוגל תכבוש את העולם

34תגובות

דרך השלום בתל אביב, בדרך להרצאתו של שי אגסי. למרות החום הכבד, עשרות צעירים אתיופים צועדים למרכז העיר לקראת ההפגנה שתיערך בהמשך הערב. על הגג העמוס בצעירים של בניין WeWork, שאליו אני מגיע כעבור חצי שעה, האווירה אחרת לגמרי.

ההזמנה לאירוע מבטיחה. הוא נערך במסגרת תוכנית בשם create TLV של קרן טרה, שנועדה לאפשר ליזמים מנוסים לשתף פעולה עם תאגידים רב־לאומיים. בפועל האווירה מזכירה מסיבת בריכה. בקהל צעירים: בעיקר ישראלים אבל גם יפנים, אירופאים ואפרו־אמריקאים. הגישה לשני ברזי הבירה חופשית, הררי קרטונים של מגשי פיצות זרוקים בכניסה, ואת המעלית בדרך לגג אני חולק עם שליח שעוד מגדל של מגשי פיצה מתנדנד בידיו.

מתחם WeWork משמש לאורך כל השנה קלישאה על חיי הסטארט־אפיסטים: זהו מבנה מסוג "חללי העבודה המשותפים", המזכיר במידה רבה בית קפה גדול יותר מבית משרדים מסורתי. המקום מורכב מקירות זכוכית, והסטארט־אפים השונים שוכרים כאן חדרים ומתערבבים זה בזה. שולחן פינג פונג מוצב על הגג דרך קבע, ובתוך המבנה יש בר.

חגי עמית

אגסי, שמיעט להופיע בציבור בשלוש השנים שחלפו מאז הודח מתפקידו כמנכ"ל בטר פלייס, מתאים את עצמו לאווירה ולמקום. האירוע הנוכחי סגור לתקשורת, כך שהגעתי לכאן על תקן יזם. אפילו הכנתי לעצמי סיפור כיסוי הנוגע לסטארט־אפ המוביל מהפכה לחיסכון באנרגיה. "WE SAVE", החלטתי לקרוא לו. אלא שמהר מאוד אני מגלה שהתפקיד שייעד לי הגורל הערב שונה, ושלמרות ההזמנה המבטיחה בכנס הזה די בחולצה מכופתרת בשביל ליהפך לאיש עסקים מנוסה. שני סטארט־אפיסטים צעירים ניגשים אלי, ומציגים את עצמם בתקווה שאשקיע במיזם שלהם. הראשונה, סוניה דווידסון, היא מנכ"לית של חברה בשם ENERGY NOW H2, העוסקת בשימור אנרגיה חלופית מהשמש ומהרוח וממוקמת בבאר שבע. היא סובלת מהחום על הגג, ואני לוקח ממנה כרטיס ביקור לפני שהיא ממהרת הביתה. לשני, בחור צעיר בשם מתן המייצג את חברת ISOB האמורה לשמש פלטפורמה עבור משקיעים בסטארט־אפים, אני מספר מי אני באמת, ותוהה למה הוא ניגש דווקא אלי. "בגלל החולצה", הוא אומר. "ככה אני מזהה משקיעים, החולצה מעידה על רצינות".

אגסי עולה לדבר וניצב על במה קטנטנה בהתאם לאווירה השכונתית. הוא התבגר מעט מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו, לפני שלוש שנים. הוא היה רק בן 31 כשהסטארט אפ שהקים, top tier, נמכר ל-SAP הגרמנית ב-400 מיליון דולר, והוא מונה לתפקיד המשנה למנכ"ל. הוא היה בן 33 כשרשת CNN הכתירה אותו לאחד מ-20 האנשים המשפיעים בכלכלה העולמית. הוא היה בן 39 כשהקים את בטר פלייס.

ילד הפלא של ההיי־טק הישראלי כבר בן 47. שיערו האפיר מעט, הוא מלא יותר, אבל נדמה כי הוא נינוח הרבה יותר מאשר בימים שבהם היה עסוק בלשכנע את העולם שהמכונית החשמלית היא העתיד.

אי־פי

גם כיום מדובר במר כריזמה. כשצופים בו מרצה, מצליחים להבין כיצד הצליח כושר השכנוע שלו לגרום לגופים הפיננסיים הגדולים באירופה ובישראל, ולטייקונים דוגמת עידן עופר, להשקיע מאות מיליוני דולרים בבטר פלייס, למרות החורים במודל העסקי שלה. בטר פלייס עשתה הרבה דברים טובים. המורשת הרעיונית והטכנולוגית שלה מאומצת כיום על ידי מגוון של חברות בתעשיית הרכב. ובכל זאת, יש משהו משעשע בכך שהאיש שחתום על אחד הכישלונות העסקיים הגדולים של השנים האחרונות מלמד עכשיו יזמים צעירים איך לעשות את זה בגדול. מה יכול ללמד מישהו שמחק 3 מיליארד שקל מכספי המשקיעים והותיר אחריו עשרות אנדרטאות כחולות בדמות תחנות הטעינה למכוניות החשמליות הפזורות ברחבי הארץ?

אגסי מכריז מיד שהוא לא ידבר על בטר פלייס וגם לא על המיזם החדש והעלום שלו. על מה הוא כן ידבר? על תשתיות. "נכון שחברת חשמל היא דבר משעמם, אבל תשתיות הן הדבר הראשון שיזמים צריכים לחשוב עליו כשהם מקדמים את המיזמים שלהם", אומר אגסי באנגלית, ואני תוהה אם הוא יסביר עכשיו איך מגייסים משאבים מטייקון ששולט על מחצבי טבע בים המלח. אבל לא. מכאן הוא יוצא להרצאה ארוכה על תהליכי מודרניזציה שאמורה לספק לצעירים השראה לגבי הדרך שבה הם יכולים לפתח ולשנות. הוא מדבר על המהפכה התעשייתית של תחילת המאה ה-19, שהתבססה על כך שלמדנו להזיז ולשנות מצבי צבירה של מולקולות, על המהפכה של תחילת המאה ה-20, שבה למדנו להזיז אלקטרונים, ועל השלב הבא, שבו למדנו לשלוח גלים, מה שהביא לכניסת הרדיו והטלוויזיה לחיינו. הוא מזכיר את הממציאים הגדולים בהיסטוריה, דוגמת תומס אדיסון, ומזכיר כי הוא היה על סף פשיטת רגל במהלך הקריירה, ואת המתחרה שלו, ניקולא טסלה - שפשוט השתגע. בין המשפטים מסתתרת האנלוגיה בין הטרגדיה של אנשי החזון הגדולים האלה לגורל של אגסי עצמו - האיש שרצה לגאול את העולם מהתלות בנפט. "יזם שרוצה להצליח היום, צריך לחשוב מה יהיו הכוחות שידחפו את הסט הבא של התשתיות הגדולות", מכריז אגסי. הוא צודק, אבל אולי כדאי שהוא יתחשב גם בנתונים קצת יותר בנאליים כמו כוחות השוק, הסיבות שיניעו אנשים לקנות את המוצר שלו, התחרות שמולה הוא ניצב והזמן שייקח להחזיר את ההשקעה.

ההרצאה נחמדה, מזן ההרצאות הסמי־מדעיות הנפוצות כיום. החומרים המרתקים באמת הם אלה שעליהם אגסי לא מדבר. הרי הלוגיקה שהוא מתאר כאן הדריכה אותו בהקמת בטר פלייס - אז מדוע המיזם נכשל?

"למי יש די.וי.די בבית?" שואל אגסי את הקהל. איש לא מצביע, וגם אני מתבייש להודות שאני מחזיק בבית את המכשיר. "למי יש מכשיר וידאו? כמה מכם גרים בתל אביב? למי יש את השעון החדש של אפל?", ממשיך אגסי לירות שאלות תוך שהוא מדבר על השינויים הטכנולוגיים הגדולים שעברו ועוברים עלינו. "מה עם תחבורה ללא הזזה של מולקולות?", הוא שואל. "היום הרי כבר לא צריך לשרוף מולקולה כדי לעבור ממקום למקום. הכרתי בישראל חברה שניסתה לעשות את זה. היא כבר לא פה, אבל טסלה עדיין פה", אומר אגסי ומתייחס סוף־סוף לבטר פלייס. עכשיו הוא מסביר מדוע כלי הרכב האוטונומי של גוגל יכבוש את העולם ושואל "כמה מכם מחזיקים מכוניות? אם היתה לכם אפשרות לגור בתל אביב ולשכור מכונית לנסיעות ארוכות ב-2 דולרים, הייתם מוותרים על המכונית הפרטית?" דבריו מתחברים לפרויקט החדש שלו, שלפי הערכות ישלב בין חזון המכונית החשמלית למכונית האוטונומית של גוגל ולרעיון לא להחזיק את המכונית בבעלות פרטית אלא רק לשכור אותה.

"אנשים מפחדים מהרכב האוטונומי", הוא אומר. "11 תאונות ביצעה המכונית האוטונומית בתקופת הניסיון שלה", ומפרט כיצד אף אחת מהתאונות הללו לא היתה באחריות הרכב האוטונומי: בחלק מהפעמים הדבר נבע מכך שהנהג, האנושי, ברכב שמאחורי הרכב האוטונומי התנגש בו. במקרים אחרים הנסיין נכנס ללחץ, לקח את השליטה ברכב האוטונומי לידיו – וגרם לתאונה. "הסיבה לכך שהרכב האוטונומי יהיה בטוח יותר מרכב רגיל היא ברורה", אומר אגסי. "מי כאן בקהל יכול לומר שהוא לא דיבר בטלפון הנייד או שלח אסאמאסים תוך כדי נהיגה בשנה האחרונה?". 

לקראת סיום משלב אגסי דוגמה מעולם גלישת הגלים. "כשאתם בים, תסתכלו על הגולשים. אם אתם רואים גולש שמחכה לגל, ורק כשהגל מגיע אליו הוא מתחיל לחתור - תדעו שזה הגולש שלא יגיע לחוף. רק הגולש שמסתכל רחוק יותר ומתחיל לחתור הרבה לפני שהגל מגיע הוא שיגיע לחוף". בשלב זה דבריו נקטעים, לא בגלל רעש הגלים דווקא, אלא בגלל רעש עצום של צעקות וצפצופי זמבורות שמגיע מלמטה. אגסי לא מתייחס למפגינים, אבל הקהל רץ למעקה כדי להביט בנחיל האנשים העובר ברחוב.

אני מרגיש שמיציתי את אירוע היזמים, יורד למטה ומצטרף להפגנה. פלוגת מג"ב ניצבת ברחוב וחוסמת את ההמון, כתף אל כתף. "לא משנה מה יקרה - השורה הזו לא נשברת", מכריז המ"פ. "30 שנה של סבל", זועק אחד המפגינים. חלק מהצועדים עטופים בדגלי ישראל, אחרים בדגל אתיופיה. הישראלים שאינם יוצאי העדה בולטים הפעם יותר מבהפגנה הקודמת. הסיסמה המוכרת מקיץ 2011 שוב נזעקת באוויר: "העם דורש צדק חברתי".

אני נפרד מההפגנה, ומטפס לקומה ה-24 של מגדל המוזיאון. משרדיו של איש יחסי הציבור רני רהב היו פתוחים השבוע לקהל הרחב, שהוזמן לצפות ביצירות האמנות של רהב על כוס יין, גבינות ודובדבנים. תמונת זוג שחור המצולם בתנוחה אירוטית מזכירה לי את ההפגנה שלמטה, שכאן אינה קיימת. ליד תמונה של רהב מחובק עם לאה רבין מונחים עלונים המפרסמים את פרויקט מגדלי גינדי החדשים, ואני נזכר שבהזמנה נכתב כי "בהזדמנות חגיגית זו תחשוף חברת גינדי את הפרויקט המרגש שלה במרכז התרבות התל אביבי". השילוב של אמנות אירוטית במשרדי רהב עם מגדלי יוקרה מעולם לא נראה מתאים יותר. אני מוותר על סרטון המכירות ויוצא. בדרך למכונית אני רואה נואם אחרון עומד עם מגפון וזועק בהחלטיות לביבי: "או שתתפטר לאלתר, או שתביא לפה את המשטרה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#