למה פנסיה של 22 אלף שקל בחודש לא מספיקה

הסכסוך בכיל הוא בעיה קטנה לעומת הבעיות שבדרך. המחלוקת היא לא רק על כסף, אלא גם על ניהול, ועל מסר שמעבירה הנהלת כיל לממשלה

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים51
סמי פרץ

זה אמנם נראה קצת רחוק, אבל את הכותרות של תחילת השבוע עשה ותרכובות ברום מקבוצת כימיקלים לישראל (כיל), שהביא לשביתת הזדהות והפגנה גדולה בדימונה. החרפת הסכסוך נעשתה, ולא במקרה, עם הקמת הממשלה החדשה, מה שסיפק הן לאופוזיציה והן לשרים החדשים טבילת אש ראשונה בסכסוך עבודה עם כל המרכיבים הקלאסיים: בעל שליטה עשיר (עידן עופר), עובדי צווארון כחול בפריפריה, אבטלה בדרום, שאלת משאבי הטבע של ישראל ומי בדיוק נהנה מהם - וכמובן, מראית עין של פוליטיקאים שנדרשים להכריע בין רעים לטובים, בין טייקון לעובדים קשי יום.

האופוזיציה עשתה סיבוב על הסכסוך בכיל. יצחק הרצוג ויאיר לפיד שפכו את פח הנפט הקטן שלהם למדורה, ואילצו את ראש הממשלה בנימין נתניהו להודיע כי הוא מתכוון להקים צוות שרים שיטפל בבעיית התעסוקה בדרום. אבל לפני שנתניהו מקים את הצוות הזה, כדאי לבחון מה באמת קרה בכיל ואם המקרה הזה משקף משהו לגבי בעיות התעסוקה בדרום בפרט ובפריפריה בכלל.

פיטורי העובדים במפעלי ים המלח ובתרכובות ברום מסתכמים בשלב זה במספרים הבאים: 200 עובדים יפרשו מרצון ו–40 עובדים יפוטרו. תנאי הפרישה נאים למדי: עובדים בני 55 ויותר יקבלו פנסיה חודשית של 17–22 אלף שקל עד גיל 67 ומענקי פרישה בסך מאות אלפי שקלים עד מיליון שקל. מצד אחד, זו הכנסה נאה וכפולה מהשכר הממוצע במשק. מצד שני, זה פחות ממה שאותם עובדים משתכרים כיום.

הבוקר בדימונה: יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג (מימין) יחד עם הח"כים פרץ וכהן. לצידם בני ביטון וארמונד לנקריצילום: אליהו הרשקוביץ

המפוטרים צעירים יותר מהפורשים מרצון, והם יזכו לפיצויים גדולים פי שלושה מהסכום שצברו בקופת הפיצויים שלהם. הבעיה של הפורשים היא תעסוקתית יותר מפרנסתית — הם יתקשו למצוא עבודה בגילם, על אחת כמה וכמה בדרום. מבחינת ערי הדרום, זו בעיה גם כי כוח הקנייה של אותם פורשים נפגע, והיעדר אפשרויות התעסוקה בדרום עלול לגרום להם לעקור צפונה. במצב כזה, כל כוח הקנייה שלהם ייגרע מערי הדרום. השכר הממוצע בדימונה קרוב לשכר הממוצע הארצי, אך יש שונות גדולה בין שכרם של עובדי המפעלים הכימיים וקמ"ג (הכור הגרעיני) לבין שכרם של כל שאר העובדים. לכן, פיטורים של עובד שמשתכר היטב פוגעת במעגלים רחבים יותר של תושבי האזור.

הסכסוך בכיל הוא לא רק על כסף, אלא גם על ניהול, ועל מסר שמעבירה הנהלת כיל לממשלה. ראשיתו בשלל גזירות שהושתו על כיל בשנים האחרונות - החל בהעלאת שיעור המס שהחברה משלמת והחרגתה מחוק עידוד השקעות הון, שהעניק לה הטבות מס אדירות; דרך העלאת שיעור התמלוגים שהיא משלמת למדינה; וכלה בהרעה עסקית בשוק האשלג ומעכבי הבעירה (המוצר שמייצר מפעל תרכובות ברום). אחרי הרבה מאוד שנים של חגיגה משותפת שממנה נהנו עובדי כיל, מנהליה ובעלי השליטה בה, המדינה החליטה לתבוע את חלקה ברווחיות הגבוהה של מפעלי ים המלח (בעיקר האשלג). שיעור המס שהחברה שילמה בחסות חוק עידוד השקעות הון היה 9% בלבד, והוא יעלה בהדרגה ל–17% השנה ול–27% עוד שנתיים. הנהלת החברה הבינה שהיא נמצאת בסביבה עסקית חדשה, ואמרה לעצמה שאם כבר מדברים ביזנס - אז עד הסוף.

כך התגבשה תפישה של ניהול יעיל ומקצועי יותר שהביאה את תוכנית הפרישה והפיטורים. כל עוד לא היה לחץ כלכלי, הרווחיות הגבוהה נחלקה יפה בין העובדים, המנהלים ובעלי השליטה. כעת ההנהלה לא מסתפקת רק בפרישת עובדים, אלא גם מנסה לצמצם הטבות נוספות (כמו תקציב רווחה לעובדי תרכובות ברום של 60 מיליון שקל, שאותו ההנהלה רוצה לחתוך בחצי) ולקבל את היכולת לנייד עובדים בין מפעלים ובין אגפים - מה שהוועד מתנגד 
לו נחרצות.

הפגנת עובדי כילצילום: דודו בכר

צוות השרים שנתניהו מתכוון להקים לא ישפיע על טיבו של ההסדר בכיל, וזה ייקבע בהתאם ללחץ שיפעילו העובדים וההסתדרות על הנהלת החברה. קשה לראות בפשרה שתושג שם מקרה מייצג לבעיית התעסוקה בפריפריה ובדרום. הסכסוך בכיל הוא מקרה פשוט יחסית מבחינה כלכלית, שכן העובדים הפורשים ייהנו מתנאים טובים שיאפשרו להם קיום בכבוד עד הפנסיה ואחריה. זהו לא מקרה פשוט מבחינה תעסוקתית, מכיוון שהעובדים הפורשים יתקשו למצוא מקומות עבודה חדשים - ומשמעות הדבר היא הרבה מאוד שנים ללא תעסוקה.

מה שברור הוא ששינוי בסביבה העסקית של כל חברה מחייב אותה להתנהל אחרת, ובמקרים רבים העובדים הם אלה שמשלמים את המחיר. גם חלק מהמנהלים בדרגי הביניים בכיל שילמו מחיר, אבל בהנהלה הראשית - לא ממש. שם ממשיכים היו"ר ניר גלעד והמנכ"ל סטפן בורגס למשוך משכורות עתק - דבר שגם לו יש השפעה על עוצמת ההתנגדות של העובדים.

בשנים הקרובות נראה שינויים בסביבה העסקית של ענפים רבים, וחברות רבות יושפעו מכך. זה יכול להיות בתחום שערי החליפין, בירידה בביקושים, בהגברת התחרות, בעלויות ייצור אטרקטיביות במקומות אחרים או בטכנולוגיות חדישות שיהפכו עובדים מסוימים למיותרים. אם צוות השרים של נתניהו רוצה לעשות עבודה ממשית ולא לעסוק בכיבוי שריפות, עליו למקד את מאמציו במשימת־על אחת: בניית שוק עבודה עתידי מודרני ומשוכלל, שיאפשר לעובדים להתמודד טוב יותר בעתיד עם המשברים שיגיעו.

עידן עופר, בעל השליטה בכילצילום: בלומברג

הנוסחה מוכרת משוקי עבודה משוכללים יותר: בניית מנגנוני הכשרה מקצועית יעילים, בניית רשתות הגנה לעובדים שיאבדו את מקום העבודה שלהם ועידוד השקעות לא רק למפעלים גדולים, אלא גם למיזמים ולעסקים קטנים יותר. המדינה נהגה נכון כשדרשה מכיל לשלם מס חברות ותמלוגים גבוהים יותר, ואל לה להירתע מהסכסוך בכיל בבואה ליישם רפורמות או לדרוש תשלום מס הוגן מכל חברה. אבל עליה לבצע מהלכים משלימים בבניית שוק עבודה שיודע להתמודד עם זעזועים כאלה ובמתן מענה לעובדים. הדבר נדרש כיום יותר מאי־פעם, בשל העלייה בתוחלת החיים וריבוי המשברים הגלובליים שמכים גם בכלכלה המקומית.

נ.ב

הממשלה מרבה להתגאות בשיעור האבטלה הנמוך ומציגה אותו כהישג אדיר. במונחים סטטיסטיים והיסטוריים בהחלט יש כאן הישג, אבל בהישג הזה יש שתי בעיות: הראשונה היא ששיעור האבטלה הנמוך מסתיר גידול במספר העובדים במשרות חלקיות ובשכר נמוך. השנייה היא ששיעור האבטלה הנמוך אינו מייצר תחושת דחיפות לבניית שוק עבודה מודרני ומשוכלל אצל הממשלה וההסתדרות - שם מעדיפים את הדילוג מסכסוך עבודה אחד למשנהו. זה קל. לוחצים קצת על שני הצדדים, מקבלים כותרות, משיגים פשרה ורצים לסכסוך הבא. ככה לא מכינים את המשק לסיבוב המיתון הבא, שיביא מן הסתם לזינוק באבטלה, שאיש לא נערך אליו כיום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker