7 מיליון תושבים, צעירים לא מצליחים לקנות דירה - נשמע לכם מוכר?

אנתוני לאונג, לשעבר שר האוצר של הונג קונג, מאמין שבזמנים של שינויים מהירים הממשלה חייבת לספק לכולם חינוך, בריאות ודיור ברמה טובה - ומסביר איך משלבים מערכות חינוך ובריאות מתקדמות עם חופש כלכלי ותחרותיות

דפנה מאור
דפנה מאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים9
דפנה מאור
דפנה מאור

בכלכלה הקטנה שבה כיהן אנתוני לאונג כשר אוצר, יש 7 מיליון תושבים, בדומה לישראל. ואולם בניגוד לישראל, שבה מספרם של הילדים הכפיל את עצמו במשך 42 שנה (עד 2012), להונג קונג יש בעיה אחרת: האוכלוסיה שלה מידלדלת, ומספר הצעירים מצטמצם. 7 מיליון התושבים דחוסים בתוך שטח של 1,000 קמ"ר, לעומת שטח יבשתי של 20,770 קמ"ר לישראל, וזה יוצר בעיה שמוכרת לישראלים: מצוקת דיור.

המושבה הבריטית לשעבר חזרה לחיקה של סין ומושפעת בעל כורחה מצלה של המדינה האם הבלתי דמוקרטית. למרות זאת, הונג קונג מצליחה לשמר ולשפר רמת חיים, עושר, חינוך, בריאות ועוד שלל מדדים שמצטרפים לתמונה של חיים איכותיים, ממשל תקין ושחיתות נמוכה בהשוואה למדדים העולמיים המקובלים.

לאונג הגיע לישראל עם משלחת מהונג קונג כאורחים של בית השקעות קוקירמן וקרן Catalyst CEL, קרן ישראלית סינית המשותפת לקטליסט הישראלית ו-China Everbright הסינית, ומשקיעה בחברות טכנולוגיה ישראליות, שבה הוא משמש חבר בוועדה המייעצת ומשקיע. לאונג, שבעברו היה יו"ר השלוחה האסיאתית של ענקית ניהול הנכסים בלאקסטון ולפני כן בכיר בבנקים הגדולים בעולם, משמש כיום מנכ"ל חברת ההשקעות והנדל"ן נן פונג גרופ. בראיון ל-Markerweek הוא הסביר את הסיבה לכך שעזב את בלאקסטון: "בלאקסטון חברה נהדרת, אבל הייתי צריך לנסוע הרבה במסגרת עבודתי, ויש לי ילדים צעירים, זה לא טוב בשבילם. רציתי להיות יותר זמן עם משפחתי".

מפגינים בהונג קונג למען שלטון דמוקרטיצילום: בלומברג

ההצלחה של הונג קונג מתפרשת על תחומים רבים, למרות הבעייתיות שלה הנובעת מהיותה פרובינציה של סין: מערכת הבריאות שלה היא היעילה ביותר בעולם לפי מדד בלומברג. היא מדורגת במקום 17 במדד השחיתות של טרנספרנסי אינטרנשונל, כך שרק 16 מדינות אחרות בעולם פחות מושחתות ממנה. היא הראשונה בעולם במדד החופש הכלכלי של מכון הריטג', ושביעית בדירוג התחרותיות הכלכלית הגלובלית של הפורום הכלכלי העולמי. היא מדורגת שנייה בעולם בחינוך — התלמידים שלה מגיעים למקום השני בכל נושאי מבחן פיזה הבינלאומי: מדע, קריאה וכתיבה ומתמטיקה. לאונג היה הממונה על הרפורמה בחינוך בתחילת העשור הקודם, שסייעה לקדם את הונג קונג במבחנים הבינלאומיים.

מהו סוד ההצלחה של הונג קונג, מלבד העובדה שהיסטורית היא מרכז מסחר ופיננסים?

"הייתי אומר שזה צירוף של החוזק הממסדי של הונג קונג, חופש, נכונות לעבוד קשה והתמיכה של סין. המוסדות של הונג קונג מבוססים על שלטון החוק. יש לנו חירות שמובטחת על ידי החוק הבסיסי, יש חופש דיבור, חופש תנועה וחופש של זרימת הון.

"הונג קונג תמיד שיגשגה בהיותה מרכז גלובלי. התחלנו ככפר דייגים, וכיום אנחנו מרכז גלובלי של פיננסים ומסחר והשקעות. מכיוון שאנחנו נמל פתוח בכל המובנים, כל הגבלה על זרימת אנשים או סחורות ושירותים וזרימת כסף ומידע תאט את הצלחתנו. אנחנו עיר גלובלית. אנחנו הגשר בין סין לשאר העולם. יש לנו גם משטר של מס נמוך, וחוקי מס יעילים ופשוטים. בנוסף, משרתי הציבור אצלנו יעילים מאוד - כל אלה הן עוצמות מוסדיות.

"כמו האנשים בישראל, האנשים בהונג קונג - רובם סינים - מעריכים חינוך ועובדים קשה כמו בישראל, מאוד יזמיים. אולי איננו כל כך יצירתיים ומתקדמים טכנולוגית כמוכם, בגלל זה אנחנו מבקרים פה. אבל אני חייב לומר משהו: ישראל היא מדינה נהדרת ויש לה תמ"ג לנפש גבוה, יש לכם יזמות ויצירתיות".

אנתוני לאונגצילום: דרור סיתהכל

הפערים גדלים, העולם 
צריך להתאחד

הגלובליזציה שיחקה תפקיד חשוב, עכשווי והיסטורי בהצלחתה של הונג קונג. "אנחנו כלכלה של מהגרים", אומר לאונג. "אבותינו וסבינו היו מהגרים. אבל יש עוד אנשים שמגיעים כעת - הרבה מגיעים מאירופה בגלל הצמיחה האטית שם והמס הנמוך אצלנו. מס ההכנסה המקסימלי בהונג קונג הוא 15%, מס החברות הוא 16.5%. אין מס על רווחי הון, דיווידנדים או ריבית. יש מעט מאוד מכסים על יבוא - בעיקר על סיגריות ויין. אנחנו אמנם חלק מסין, אבל אנחנו קפיטליסטים".

הונג קונג סובלת ממידה גבוהה של אי-שוויון כלכלי. כיצד הגורמים שתיארת קשורים לכך?

"קלעת בול בשאלה הזו. גלובליזציה הופכת את העולם כולו לשוק שלך. היא מאפשרת לך למכור שירות או מוצר טוב בכל העולם, כמו טלפונים סלולריים שמשתמשים באנדרואיד. אבל אם אין מוצר טוב, אפשר להתחרות רק באמצעות שכר נמוך, וכך נוצרים פערים.

"חלוקת ההכנסות בעולם כיום היא הגרועה ביותר בהיסטוריה - ל-1% יש יותר מלשאר ה–99%. לצערי, זה יחמיר. אבל הגלובליזציה היא לא הסיבה היחידה. הטכנולוגיה מאפשרת להתחרות אבל הורסת משרות. אחת הדוגמאות הבולטות היא תחום הנהיגה: בעתיד לא יהיו יותר נהגים מקצועיים. תעשיות אחרות יושפעו גם. בעולם יש 7 מיליארד אנשים ש-4 מיליארד מהם עובדים, אבל ב-15 השנים הבאות ייעלמו מהעולם 2 מיליארד משרות. הטכנולוגיה החדשה תיצור הזדמנויות חדשות. אבל אלה שיפוטרו לא יוכלו לעשות את העבודות החדשות הטכנולוגיות.

"גורם נוסף הוא ההדפסה של הכסף. מאז ביטול תקן הזהב, כמות הכסף המודפסת גדלה והלכה. לפני שנתיים קראתי מחקר שהראה שהנכסים הפיננסיים בעולם גדולים פי 3.75 מהתמ"ג, והיחס ממשיך לגדול. כשהכסף גדל מהר מהכלכלה האמיתית, נוצר פיחות של כסף נייר. הכסף הזה רודף אחרי נכסים פיננסיים או נדל"ן שההיצע שלהם מוגבל וכך ערכם מתנפח.

"עובדים שהכנסתם מגיעה משכר, ואין להם נכסים פיננסיים, לא מצליחים להדביק את הקצב. אבל אם יש לכם נכסים פיננסיים אתם תתעשרו גם אם אתם לא עושים משהו חכם במיוחד. הפערים בין בעלי נכסים לאלה שאין להם הולך וגדל. הפער בין המשכילים ביותר והפחות משכילים גדל. הפער בין המשתכרים שכר נמוך לשאר גדל, ולצעירים קשה יותר למצוא עבודה, כפי שרואים באירופה. מה הדרך לפתור את הפערים? אני מקווה שכל העולם יתאחד, אחרת המשבר הזה יחמיר עד כדי כך שהעולם כבר לא יהיה מקום בטוח".

התחלת את דרכך כבנקאי והמשכת לצמרת הבנקאות העולמית. ניהלת את בלאקסטון באסיה, חברת ניהול הנכסים הגדולה בעולם. איך אתה רואה את העתיד של הענף לאור השינויים, כולל הזעם הציבורי העצום נגד הבנקים?

"התגובה לבנקים היא תגובה לחלוקת העושר הבלתי צודקת, שהיא תוצאה של המשטר המוניטרי יותר מאשר הבנקים עצמם. תארי לעצמך שאת בתעשייה שהממשלה מספקת לה חומרי גלם בכמויות ענק. גם אם המרווח קטן, נפח הפעילות גדול כל כך בגלל ההדפסה העצומה של הכסף - אין לך ברירה אלא להרוויח המון כסף.

"שיטת המדידה כיום מחייבת את הבנקים להפיק תשואת הון גבוהה, אחרת אף אחד לא יספק להם הון. הבנקאים או ספקי השירותים הפיננסיים האחרים מאולצים לעשות המון כסף. אני חושב שהציבור לא מרוצה גם מהממשלות. מי שנמצא כיום בממסד צריך להיות זהיר. הבנקים, והמערכת כולה לא עושים את התפקיד שלהם כמו שצריך".

"בהונג קונג יש לנו עוד בעיה: אין היצע מספיק של דיור. כשמושל הונג קונג הראשון, טונג צ'י-ווה נכנס לתפקידו ב-1997, הוא הכריז שיספק 85 אלף יחידות דיור כל שנה - בדיור ציבורי ופרטי. המשבר האסיאתי שיבש את זה, וזה לא התממש", אומר לאונג.

דיור ציבורי במקום 
הקפיטליסטי בעולם

המחסור בהיצע דיור, בצירוף ההון הזורם מסינים עשירים שמחפשים מקלט לכספם בשוק המניות והנדל"ן שמחוץ לטריטוריה היבשתית של סין, הפך את הונג קונג לשוק הדיור המנופח בעולם. המחיר החציוני לבית הוא פי 17 מההכנסה החציונית למשק בית לפני מס, הגבוה ביותר מעולם. לשם השוואה, בוונקובר שבקנדה, התופסת את המקום השני ביוקר הבתים, המכפלה היא 10.6. ממשלת הונג קונג הטילה מגבלות על רכישה והשקעה כדי לבלום את הביקוש, ללא הועיל.

"הכלכלה צמחה, והדיור לא צמח באותו קצב", מסביר לאונג. "הונג קונג חייבת לייצר הרבה יותר יחידות של דיור ציבורי כדי להתמודד עם סוגיית הפערים, במיוחד לצעירים. בסינגפור 85% מהתושבים גרים בדיור ציבורי. בהונג קונג היחס הוא 47% - חייבים לשפר את זה".

מהומות בהונג קונגצילום: אי־פי

הונג קונג מדורגת ראשונה בעולם בחופש כלכלי ושביעית בתחרותיות, כך שאי אפשר לומר שזו כלכלה ממשלתית. איך מיישבים בין דיור ציבורי לקפיטליזם?

"הפילוסופיה שאומרת שהממשלה לא צריכה כמעט להתערב בכלכלה עובדת טוב בזמנים שבהם העולם לא משתנה מהר, וכשכל השחקנים יודעים מה קורה. אז אפשר להשאיר ליזמים את העבודה.

"אני מודה שכלכלת שוק מקצה משאבים בצורה טובה. אבל למרבה הצער הכלכלה אינה רק ניהול יום־יומי. כשהכללים הבסיסיים משתנים מהר, מה שנקרא שינוי פרדיגמה, אזי מדיניות ממשלתית צריכה להשתנות, כי כל המדיניות מעוצבת לפי סביבה מסוימת.

"למשל, חינוך: בעבר החינוך עבד לטובת כלכלה תעשייתית, שבה השאיפה היא להוריד עלויות באמצעות עקומות למידה ויתרון לגודל. כיום אנחנו חיים בכלכלת ידע, שמתבססת לא רק על הפחתת עלויות, אלא רעיונות חדשים ועל איך להגיע לשוק מהר. היתרון לגודל פחות חשוב - עם מחשב אפשר לעשות עבודה בקטן ועדיין להיות זול יותר.

"בחינוך לכלכלה תעשייתית יש התמחויות - במדע, הנדסה וכו'. ואולם בכלכלת הידע יש צירוף של דיסציפלינות. התלמידים צריכים בסיס רחב יותר של חינוך וחייבים להמשיך ללמוד, כי כל חמש שנים חצי מהידע שהיה כבר לא תקף.

"לכן חייבים לשים דגש על למידה מתמשכת ובסיס רחב של ידע. כשערכנו את החינוך ברפורמה ב-2001, ניסינו להפנות מתחומים של מדע למתן בסיס רחב יותר של ידע. הצעתי לשנות את התואר הראשון באוניברסיטאות משלוש לארבע שנים, כדי שהחינוך יהיה ליברלי יותר, ושההתמחות תתבצע בתואר השני והשלישי.

"חינוך הוא תפקידה של הממשלה, כי חייבים לתכנן קדימה: מי שמתחיל עכשיו ללמוד בכיתה א' יגיע לשוק העבודה רק עוד 13–14 שנה. התחום השני הוא בריאות - זה משפיע על כולם, ויש טכנולוגיות חדשות, אבל העלויות גבוהות מאוד, בעיקר בעלויות לחולים קריטיים. 80% מההוצאות הן בשנתיים לפני המוות.

"התחום השלישי שבו הממשלה צריכה לפעול הוא דיור. הדיור הוא גם זכות אנושית בסיסית וגם מוצר שוק. בית הוא דואלי גם במובן שהוא משמש מצד אחד למגורים, אבל הוא גם מקור לעושר.

אנתוני לאונגצילום: דרור סיתהכל

"ביחד עם מזון, הממשלה צריכה לדאוג שכל אלה יהיו בני־השגה. הממשלה צריכה לדאוג שלכל אדם יהיה כל הארבעה ברמה בסיסית מסוימת, שלא ייקלע למצוקה בגלל מחסור באמצעים. אני קורא לזה בסיס של זכויות אדם, שעל גביו השוק צריך לעשות את עבודתו.

"איפה צריכה לעבור ההתערבות הממשלתית? הרף צריך להיות לא נמוך ולא גבוה, כדי שלא ידחק החוצה את המגזר הפרטי, שהוא יעיל, חדשני ויזמי יותר מהמגזר הממשלתי. הממשלה לא צריכה להשתתף בתחומים שהמגזר הפרטי טוב בהם, כמו מסחר בסיסי. אבל בטכנולוגיה וביזמות, הממשלה משחקת תפקיד. בישראל יש לכם צבא שטוב מאוד ביזמות. בהונג קונג אין לנו את זה, למרבה הצער, או למרבה המזל. הממשלה המרכזית (בסין) מספקת את הביטחון. הונג קונג היא מקום שלו מאוד. אין לנו אויבים מבחוץ.

"הממשלה חייבת לתכנן מדיניות שתעודד את היזמות. יש הרבה דברים שהממשלה לא תוכל לקדם, אלא לפגוע בהם. דוגמה שאני מכיר היטב היא מגזר הבנייה. למשל, פעם היתה תקנה שלפיה לשירותים חיייב להיות חלון, משום שלא היו מערכות אוורור ומיזוג. ככה תקעו את השירותים במקום הכי טוב בבית, וכיום כשיש מיזוג אוויר, לא צריך את זה.

"זה מסובך מאוד, הרבה גבולות מטושטשים וחייבים לבדוק את תפקיד הממשלה בכל תחום. כשכיהנתי בממשלה אמרתי שהממשלה צריכה להיות Proactive Enabler - לחתור באופן פעיל לסייע לאפשר לדברים לקרות. הרגולציה חייבת להתאים את עצמה לזמנים.

"איך אפשר לגרום למערכת לעודד גידול בפריון, באופן שכולם יוכלו להשתתף בגידול בפריון ושיהיה להם נתח הוגן של הגידול? זה חייב להישקל כתמונה גדולה, ולא רק נגד העשירים ובעלי העוצמה. העשירים צריכים לתרום יותר, אבל הממשלה תצטרך לחשוב איך להבטיח שחלוקת הידע שווה יותר, לא רק לצעירים אלא גם למבוגרים. למשל, יש הרבה אנשים מבוגרים בהונג קונג שלא מחוברים לאינטרנט. אתה חי בעולם שונה מאוד כשאתה לא מחובר. למרבה המזל, הטלפונים הסלולריים כיום זולים מאוד, ואולי מה שהממשלה צריכה לעשות: לסבסד גישה חינם לאינטרנט לקשישים ולעניים יותר. אחד הרעיונות שהצעתי הוא לספק לקשישים בבתי אבות, במיוחד כאלה שבאים ממשפחות עניות, סמארטפונים. הילדים והנכדים לא יכולים לבקר כל יום, והם בודדים מאוד. אין להם מה לעשות אלא לצפות בטלוויזיה המרוחקת מהמיטה. אם תספקי להם טאבלט - הם יוכלו לצפות בדברים שהם אוהבים באינטרנט, ולשוחח עם בני משפחתם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker