"איילת שקד שרת המשפטים - הדבר הכי חשוב שקרה בפוליטיקה מאז הבחירות" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שיחת פנים

"איילת שקד שרת המשפטים - הדבר הכי חשוב שקרה בפוליטיקה מאז הבחירות"

בעז רקוץ', מנכ"ל המשמר החברתי, רואה במינוי של שרת המשפטים החדשה הזדמנות ולא כאיום ■ "אתה לא יכול רק להגיד נמאס מהוותיקים וכשיש מישהי צעירה להתנגד", הוא אומר. "אסור שיהיה דאבל סטנדרט. אם מפרגנים לח"כ שפיר, צריך לפרגן גם לצד השני"

48תגובות

בעז רקוץ', מנכ"ל המשמר החברתי, מה האירוע הכי חשוב שאירע בפוליטיקה הישראלית מאז הבחירות האחרונות?

המינוי של איילת שקד לשרת המשפטים וליו"ר ועדת השרים לחקיקה.

אתה רציני?

אוליבייה פיטוסי

כן. ועדת השרים לחקיקה היא גוף בעייתי ביותר, וזה אנדרסטייטמנט. הוועדה תופסת את כל תהליך החקיקה בישראל באחיזת חנק, באשמת הממשלה שהפכה את הכנסת לחותמת גומי. הוועדה הזאת מחליטה אילו חוקים יחיו ואילו ייזרקו לים, וכל זה בלי לתת דין וחשבון. זו ועדה ללא פרוטוקול, ללא חובת תיעוד, אין דרך להבין איך היא עובדת והיא מייתרת את הכנסת כרשות מחוקקת.

ואיך שקד יכולה להשפיע?

אני עוד לא יודע איזו שרת משפטים היא תהיה, ואם לקחת ברצינות את זכות הווטו של שר האוצר הנכנס משה כחלון על יוזמות חקיקה עוקפות בג"ץ. ייתכן שתהיה לנו ועדת שרים דומה לאלה שהיו כאן בעבר, ואז כל הכשלים שציינתי לא ישתנו. מצד שני, אם נראה איזושהי אג'נדה שהבית היהודי, משרד המשפטים, הממשלה או שקד כשרה מובילים, ואם הם ירצו לשנות את המאזן בין הרשויות, שגם ככה הוא עדין מאוד, אז נראה שינוי. אני יודע שהיא רוצה לצמצם את כוחו של בית המשפט העליון. האם היא תנסה להחליש עוד יותר את הכנסת המאוד חלשה גם ככה ולשנות את שיווי המשקל הבעייתי בין הממשלה לכנסת? אני אשמח להתבדות. אני רוצה להאמין שיש סיכוי, גם אם קטן, שהיא תעשה את מה שציפי לבני כשרת משפטים לא השכילה לעשות, ובמקום לשאול את מזכיר הממשלה כמו לבני, פשוט להחליט שהישיבות מתועדות ושאופן ההצבעה גלוי לציבור. אם היא תעשה זאת, אוריד בפניה את הכובע.

יש גם ביקורת על גילה וחוסר ניסיונה של שקד.

אוליבייה פיטוסי

מצד אחד, אתה אומר שרת משפטים בת 39, מצד שני אתה לא יכול רק להגיד נמאס מהוותיקים וכשיש מישהי צעירה להתנגד. אסור שיהיה דאבל סטנדרט. אם מפרגנים לח"כ סתיו שפיר, צריך לפרגן גם לצד השני.

הכנסת חלשה כי הדמוקרטיה חלשה.

כן, וזה מטריד אותי מאוד. לכן יש חשיבות כל כך גדולה לשקד. האם היא תרצה לחזק את הכנסת? האם הכנסת ה–20 תייצר מנגנונים עם שיניים מול הממשלה? האם היא תחייב את משרדי הממשלה והמנכ"לים שלהם לתת דין וחשבון? יש לי את כל הסיבות להיות פסימי.

אולי לח"כים נוח להיות חלשים.

בוודאי, כי הם בונים על היום שבו הם עצמם יהיו בשלטון, ואיזה שלטון רוצה שיהיה עליו פיקוח הדוק? הח"כים לא עושים מאמץ מינימלי לחזק את הכנסת.

אבל מה הם יכולים לעשות?

למשל, יו"רים של ועדות יכולים לקבוע מנגנונים של בקרה על עבודת משרדי הממשלה. ועדת הכלכלה יכולה לזמן לדיון מנכ"ל של משרד ממשלתי כלשהו והוא יכול להגיע, או לא, או לשלוח מחליף - מה שבא לו. הח"כים רק מחכים להתמנות לשרים ולכן לא מעניין אותם לחזק את הכנסת. במאזן בין הרשויות, הכנסת נמצאת בתחתית הערימה. בעתירה לבג"ץ נגד יצוא הגז עלתה הטענה שבמסגרת חוק הנפט משנות ה–50 נקבע שההחלטה על היצוא חייבת להיות להתקבל בכנסת.

בג"ץ פסק לטובת הממשלה, וככה הממשלה עובדת - היא רואה את הכנסת כחותמת גומי, וכשיש משהו גדול להעביר לא מביאים את הסוגיה לדיון ציבורי, לא מזמינים גופים ציבוריים לתהליך פתוח ומשותף בוועדה הרלוונטית בכנסת. אין ניסיון אמיתי לרתום את כל המעורבים. כך היה בתכנית פרוור למגזר הבדואי וכך היה ברפורמת המרפסות. ולכן זה גם נתקע. הממשלה מנחיתה ב"בום" רפורמה על שולחן הכנסת ומצפה שהכנסת תצביע בעד ותגיד "כן המפקד". הרבה פעמים הממשלה נתקעת בגלל זה.

אני אשמח לראות שהממשלה הבאה תשכיל לדחוף לכיוון של עבודה משותפת בין הרשויות ושהכנסת תשכיל לדרוש את זה, אבל אני מדבר סינית מבחינת הממשלה. הם רוצים לעשות את זה בסגנון "יאללה יאללה", כמה שיותר מהר ויעיל, אבל שלא יתפלאו שאחר כך זה נתקע, בייחוד בקואליציה של 61 ח"כים. אם יש להם שכל הם יעשו את התהליכים עם הכנסת, אחרת יזמברו אותם.

יהיה מעניין.

יהיה מעניין מאוד. בכל הצבעה יו"ר הקואליציה יעבוד קשה, כי הם בסכנה של הפסד כמעט בכל חוק. זה הזמן לעשות סדר גם בכל עניין הקיזוזים, אפרופו אתגרים דמוקרטיים.

למה הכוונה?

אין שום בקרה ושום תיעוד של הקיזוזים.

צריך להיות? אם שני ח"כים משני צדדים לא יכולים להשתתף, הם מתקזזים, לא?

זה לא עובד ככה. אני יודע בוודאות שתמורת קיזוזים, ח"כים מהאופוזיציה מקבלים הטבות למגזר שלהם.

כלומר, זה מעין בלוף כזה. הם יכולים לנכוח בהצבעה, אבל נעלמים כדי לקבל הטבה אישית.

נכון.

מה זה בכלל המשמר החברתי?

אנחנו ארגון מוניטורינג פרלמנטרי אזרחי, א־מפלגתי, שבאמצעות נוכחות פיזית של משקיפים בוועדות הכנסת שומר על האינטרס הציבורי בחקיקה חברתית-כלכלית. מצד אחד אנחנו עומדים כמשמר לימינה של הכנסת מפני השפעה של גורמים בעלי עניין כמו גופים מסחריים, מפני דורסנותה של הממשלה כרשות מבצעת ומפני לוביסטים כנציגים של בעלי הון. מצד שני אנחנו עומדים לימין הציבור מול הכנסת כשזו מאכזבת את האזרחים. אנחנו עומדים על הצורך של הנבחרים לקיים את ההבטחות שלהם מהבחירות. למשל, בכל מקום שבו הם מצביעים שונה ממה שהבטיחו - אנחנו שם. ביחס לשאר השחקנים בכנסת, אנחנו העכבר ששאג, כי הצלחנו לעשות הרבה עם מעט.

זה נולד במחאה החברתית.

נכון. עבדתי במכון מחקר שיווקי, ואז התחילה המחאה והתפוצץ לי המוח. כל יום הייתי פחות במשרד ויותר במאהל ובמרחב הציבורי, ואז התפטרתי והייתי שותף להקמה של המשמר, שיזמו ליה נרגד ודניאל דור.

איך "חדרת" לכנסת?

פגשתי את הצוות של ראובן ריבלין, שלשמחתי הרבה היה אז יו"ר הכנסת. לקח לי חמש דקות לשכנע אותם לתת לנו להתחיל לפעול בכנסת כי ריבלין דיבר במשך שנים על הצורך ביצירת גשר בין הציבור לבין נבחריו במשכן הכנסת, ואמרתי להם שאנחנו נכנסים בדיוק בנישה הזאת. דיברתי על מחויבות ליברלית דמוקרטית אותנטית. כשקמנו, המקום היחיד שהיה פתוח לציבור היה יציע הצפייה שמשקיף על המליאה, בעוד שכל עבודת הוועדות היתה סגורה. לא שלא ישבו אזרחים בדיוני הוועדות, אבל מי היה מגיע? או מישהו שמכיר מישהו, או מישהו שהוועדה חשבה שהוא רלוונטי, בעוד שאזרחים מן השורה לא היו יכולים להגיע. ביקשנו שיסמיכו אותנו לשמש כגשר בין האזרחים לוועדות כי אנחנו רוצים לעקוב. מאז ועד היום 1,000 אזרחים שונים נכנסו ליותר מ–2,000 דיונים, זה מטורף. המתנדבים שלנו הם אזרחים שלוקחים יום חופש מהחיים, נוסעים בתחבורה ציבורית לירושלים וכותבים עדות שעולה לעמוד הפייסבוק ולאתר שלנו וגם מוצאת ביטוי בעיתונות.

ריבלין המשיך לתמוך בכם?

אנחנו חייבים לו חוב היסטורי, יו"ר אחר היה מגלגל אותנו מכל המדרגות. גם בעיצומו של קמפיין הנשיאות הוא הופיע בפאנל שקיימנו לרגל פרסום תוצאות המדד החברתי ודיבר על חשיבות המשמר ועל חוק יסוד זכויות חברתיות שצריך להיות בנצ'מרק להצבעה ביום הבחירות לכנסת. הוא כאילו דיבר מדף המסרים של המשמר. ממש התגאיתי ושמחתי מאוד שהוא נבחר.

המשקיפים פשוט מתמללים את הדיון?

כל משקיף עושה מה שהוא מוצא לנכון. חלק מתמללים, חלק מבצעים ניתוח פוליטי־כלכלי, חלק מתעסקים עם הלוביסטים, חלק עוקבים אחרי יו"ר הוועדה וההתנהלות שלו - אם הוא מקפיד על משמעת, אם הוא נותן לח"כים להתבטא.

ופירסמתם מדד שמדרג את הח"כים ואת המפלגות.

רצינו כלי שיאפשר לציבור להעניש את נבחריו בעידן שבו אין כמעט כלים לענישה אישית. יצרנו את המדד החברתי שנותן גם ציונים אישיים וגם סיעתיים, וזה כל כך הצליח שזה נתפש עכשיו כתו תקן בנוגע לחקיקה חברתית, וח"כים מכל הסיעות מתפארים במיקום שלהם במדד.

יש ח"כים מושחתים?

תגדיר שחיתות.

לוקחים כסף הביתה.

לא נחשפתי לשחיתות מסוג כזה. האם יש הצעות חוק שנוסחו על ידי גופים מסחריים וקודמו על ידי ח"כים? בוודאי. חוק משק הגז, שהחליף ריכוזיות אנכית בריכוזיות אופקית, הוא דוגמה מצוינת. זה חוק שנתפר למידותיהן של החברות בזן ופז, ולהבנתי פז ניסחה אותו באמצעות לוביסטים. מי שקידמו אותו בכנסת היו הח"כים רוברט אילטוב ואיילת שקד. באחד הדיונים המוקדמים בחוק שאל נציג התנועה לאיכות השלטון את אילטוב מי עומד מאחורי החוק, והוא ענה "כשאני אעבוד בשבילך - אני אגיד לך מי עומד מאחוריה".

מה האינטרס של ח"כ אילטוב?

לא יודע בוודאות.

ושקד?

ייתכן שבמקרה שלה זאת שאלה של תפישת עולם, אבל במקרה של ישראל ביתנו זו לא. אני מזכיר גם את הסיכול שהם עשו לחוק לבנת פורן, שהיה אמור להסדיר את פעילות החברות למימוש זכויות רפואיות. היתה שם לחלוטין השפעה של גורם מסחרי. האם זו שחיתות? בעיניי כן. אני לא יודע מי לוקח כסף, איפה הוא יעבוד בהמשך ומי מממן אותו בבחירות.

ישראל ביתנו היא מפלגה של כוח וכסף בלי אג'נדה.

אביגדור ליברמן מדבר שנים על ברית הזוגיות, נראה כמה הוא יקדם את זה מהאופוזיציה. מצד שני, אורלי לוי־אבקסיס קידמה לא מעט שינויים חברתיים. נחכה גם לתוצאות חקירת פרשת ישראל ביתנו.

החקירה הזאת הפתיעה אותך?

לא. הכל עדיין בשלב הלכאורה, אבל זו ההתנהלות. רכז הפעילות שלנו בכנסת, חובב ינאי, יצר את הביטוי "ציר המרטין־שלאף־שטונדה". מדברים על הקשר ביניהם, לא אני המצאתי את זה. אז אני לא יודע לגבי מעטפות עם כסף הביתה, אבל סיכול חוק משיקולים מסחריים בדקה ה–90 תמורת כסף גדול ללוביסט - זו שחיתות בעיניי.

הח"כים שלנו חכמים במיוחד? טובים במיוחד? חרוצים במיוחד?

הרוב המוחלט עובד קשה. קל להגיד שהם משתינים מהמקפצה וכו', אבל יש להם צוותים קטנים, הכנסת חלשה והעבודה קשה. הם קמים בבוקר כדי לעבוד מול ציבור הבוחרים. עד כמה באמת יש להם כלים והם מצליחים? יותר קשה למדוד. מצד שני, בשנת עבודה שלהם יש רק שמונה חודשים, שבוע העבודה בכנסת הוא רק שלושה ימים מתוך חמישה, ובכל יום רק כמה שעות של דיונים, ולכן צריך לעקוב אם הם לא יורקים בעיני הציבור. אולי תגיד לי אתה איפה לעזאזל היתה שרת הקליטה, העלייה והתפוצות, סופה לנדבר, בשבוע שבו קרו דברים קריטיים מאוד בתחום העלייה מאתיופיה? לא ראיתי את הפרצוף שלה.

היא כתבה משהו בפייסבוק.

אה, נו טוב.

קודם שיבחת את ריבלין כיו"ר כנסת. אתה יכול לומר את אותם דברים על יולי אדלשטיין, שהחליף אותו?

לצערי לא. הוא היה שנתיים יו"ר כנסת, ולא יצאה ממנו בשורה גדולה. אני אשמח להיות מופתע. היתה לו הזדמנות להוביל לשינויים קריטיים בתקנון הכנסת והוא לא יישם כלום, אולי הפעם.

אתה מסיים את תפקידך במשמר וטס היום לארה"ב לשבועיים.

כן, בעיקר לחופש, וגם לפגישות עם תורמים.

מי תורם לכם?

די קשה לנו לגייס כסף, זה לא טריוויאלי לתרום לנו. אנחנו מחפשים תרומות בעולם היהודי הפילנתרופי. בין היתר, תורמים לנו קרן סבה, הקרן החדשה ופדרציית יהודי ניו יורק, ובעבר תרמה לנו קרן יד הנדיב. אנחנו נמצאים לקראת סוף השנה הרביעית לפעילות, והתייצבנו על תקציב של מיליון שקל בשנה. זה הכי גבוה שהגענו אליו, עד היום פעלנו בסכומים של 400–600 אלף שקל בשנה.

מה אתה אומר לתורמים? איך אתה מוכר להם את המשמר?

אני קושר את זה לקיץ 2011, שזכור להם כחיובי. הנרטיב נשען על שלושה אלמנטים שבעיניי הם סוד הקסם של הקיץ ההוא: הראשון הוא שהמחאה היתה הזדמנות עבור החברה הישראלית לגלות סולידריות - חיבור בין מעמד הביניים, המעמד הבינוני־גבוה והשכבות המוחלשות, שותפות גורל שמתקיימת בישראל ברך כלל רק במלחמות ולא בעתות שלום, היות שאנחנו חברה כל כך מפולגת והטרוגנית. הדבר השני שקרה הוא הבנה שהשיטה הכלכלית פשוט לא רואה אותנו: חוסר צדק, חוסר שוויון, חוסר יעילות, התנערות המדינה מאחריות לאזרחים. זה לפעמים המקום שהאמריקאים קצת נזהרים בו, כי יש כאן אג'נדה חברתית־כלכלית ברורה. הדבר השלישי הוא שכמו ב–Occupy Wall Street, בהפגנות במדריד ובאביב הערבי, האזרחים רוצים להיות שותפים לתהליכי קבלת ההחלטות. הציפייה שמסמאים את עינינו בהבטחות במערכת בחירות ואחר כך אנחנו חוזרים לישון או לרטון מול הטלוויזיה כבר לא קיימת. אנחנו מאמינים בלקיחת אחריות. זה מה שמוביל את המשמר.

הם קונים את זה?

לתורמים קל להתחבר לתיאור הזה כתשתית אידיאולוגית־רעיונית. באיזשהו מקום יש כאן אלמנטים של פטריוטיות ואהבה אדירה למקום הזה, ורצון לראות אותו מייצר מציאות חלופית טובה, צודקת ושוויונית יותר.

ומה מעבר למחאה?

השכבה הבאה היא כמובן האתגרים המבניים שיש בדמוקרטיה הישראלית מפאת השיטה והמבנה שלה. כל הסדקים שבהם אנחנו נכנסים כדי לייצר שינוי הם סדקים תשתיתיים מבניים. למשל, שוועדות הכנסת לא מתעדות את הח"כים ואת אופן הצבעתם, וזה מצריך אותנו לתעד ולפרסם. השלב הבא הוא לייצר כלים כמו המדד החברתי, ולהעניש את המפלגות כשהן סוטות מההבטחות שלהן. לאמריקאים יש מסורת של ניהול, אנחנו הרבה מאחוריהם. למשל, החטיבה להתיישבות והעברות הכספים בוועדת הכספים, שמשמשות מסכה לפרויקטים שנויים במחלוקת. למשל, פרוטוקולים חסרים בוועדות, חוסר תיעוד, מעורבות של לוביסטים. בקיצור, יש המון דברים פרוצים, וכשאני מספר עליהם לאנשים שלא גרים כאן זה נשמע להם אבסורד.

אתה מדבר כאילו המחאה החברתית הצליחה, אבל בציבור יש מוסכמה שהיא נכשלה.

זה לא נכון. הממשלה הקרובה הולכת לקדם לא מעט דברים שהמחאה דיברה עליהם ושאנחנו כתנועה אזרחית חברתית מדברים עליהם מאז 2011. משה כחלון נבחר לשר אוצר עם מטרות שהמחאה דיברה עליהן. ש"ס נמצאת במקום אחר מזה שהיא היתה בו. אריה דרעי חבר לכוחות צעירים ואחרים, שאולי יביאו את ש"ס לעבוד עבור הבוחרים שלה ולא להפך. בנוסף, יש אינפלציה של ארגונים כמו שלנו, יש מגמה של הצטרפות לוועדי עובדים, יש הקמה של קואופרטיבים. הממשלה פעלה בנושאים של תחרותיות ופירוק הריכוזיות. כל אלה הם השפעות של המחאה.

תסתכל על תוצאות הבחירות. למעשה, חזרנו לממשלה של לפני המחאה.

בשנים שחלפו מאז 2011 תיפקד המשמר החברתי כמעין כסוס טרויאני בתוך הכנסת, והגענו לסוג של קונסנזוס שצריך להשקיע בשינוי חברתי אצל הפוליטיקאים. אבל כולנו צריכים להבין שאי אפשר בכל כך מעט זמן להשפיע בכל מקום - בתוך המפלגות, בכנסת ובממשלה. אנשים עוד לא שינו את דפוסי ההצבעה, אז מה? זה לוקח דור. אפשר להפסיק את פסטיבל ההלקאה העצמית. המחאה השיגה שינויים חברתיים ופחות שינויים אלקטורליים. המדיניות שאנחנו מאמינים בה מקודמת דווקא על ידי סיעות השלטון, והעובדה שלא הבאנו למהפך שלטוני לא אומרת שנכשלנו. אנחנו מעל החלוקה הקלאסית של ימין ושמאל. ההתעקשות של המחאה להיות א־מפלגתית נתנה לה את הכוח. במשמר אנחנו עושים חיים קשים לכולם.

לא הייתם קלים גם עם כחלון.

עשינו לו את המוות כשהוא שקל להתמודד ב–2013. יש רצף של חוקים שהוא הצביע בהם באופן אנטי־חברתי קיצוני, כמו הגדלת קצבאות הזקנה, הקלות מס לזוגות צעירים ברכישת דירה ראשונה ועוד.

מה הוא אמר?

הוא התרעם עלינו כי הוא חושב שאנחנו מתעלמים מכך שהוא פעל במסגרת משמעת קואליציונית ומהיעדר הכוח שהיה לו מול נערי האוצר.

איך אתה רואה את הקדנציה החדשה של הכנסת, על מה ידברו?

זו חזרה לשנות ה–90: האופוזיציה הולכת להיות חילונית לגמרי - להוציא את הדתיים שברשימה המשותפת - והממשלה דתית מקצה לקצה. לכן יהיו הרבה דיונים על דת ומדינה: תחבורה ציבורית בשבת, חוק הגיור, חופש העיתונות. מבחינת האג'נדה, לאופוזיציה יהיה קשה להתבלט בסוגיות חברתיות־כלכליות, כי הממשלה תסתום לה את הפה. אם היא רוצה לייצר אלטרנטיבה, היא תלך על סוגיות של דמוקרטיה וליברליזם.

איך אתה עונה לביקורת שהמחאה החברתית היתה של המעמד הבינוני הגבוה ולא התייחסה לבעיות של השכבות המוחלשות?

בקיץ ההוא הייתי חבר באסיפה הארצית של המאהלים, היו גם מאהלים בפריפריה, במקומות כמו עפולה, קרית שמונה, ביפו היה מאהל יהודי־ערבי וגם בשכונת התקווה ובבת ים היו מאהלים.

מאיפה באים המתנדבים למשמר החברתי?

בדיונים בנושא השוויון בנטל המשקיפים שלנו היו חרדים, ולא המסודרים שרוצים לגייס את החרדים. יש לנו מקבץ פעילים רב־גילי ורב־מגזרי. בשנה הראשונה 80% מהם היו מתל אביב ומירושלים, ועכשיו 50% הם מהפריפריה. אנחנו מכשירים את הפעילים שלנו בסדנאות, יש לנו מחלקת מחקר, יש לנו רכז בכנסת, בנינו מערך פעילות כדי להביא 8 מיליון אנשים לכנסת.

איזו חוויה הם חווים בכנסת?

הייתי שמח שכל אזרח ישראלי יוכל לחוות אותה. גדלתי בתל אביב ויש לי תודעה פוליטית מגובשת, אני לא מאוכלוסיה מוחלשת, ועדיין הפגישה בגובה העיניים עם הנבחרים, לשאול אותם שאלות קשות ולקבל מהם תשובות - זה משהו שהייתי רוצה שכולם יעברו.

תאר את הדיון הראשון שלך.

הלכתי לדיון בוועדת הכנסת, היו"ר היה ח"כ יריב לוין. אני נכנס לאולם ורואה שחוץ מהצוות של הוועדה - קצרנית, יועץ משפטי, לוין ושני אנשים שהתלוו אליו, אולי פעילי ליכוד, אין אף אחד. האולם היה ריק. הוא מתחיל לעבור על סדר היום, אומר "מי בעד" ומרים את היד, "מי נגד" ומוריד. לא האמנתי שככה מתנהלים דיונים. כך הוא עובר על כל סעיף, מי בעד, מי נגד, אני לא מאמין למה שקורה כאן. הוא מגיע להצעה האחרונה ואחד מהחבר'ה שואל אותו: "איך אתה ככה מתקתק את העניינים?", ולוין אומר לו: "כשאתה מצליח לסגור את סדר היום מראש, אין בעיה לתקתק הכל", והוא דופק עם הפטיש ונועל את הדיון. לי כמשקיף היו שתי חלופות: או שאני דופק את הראש בקיר בתסכול, יורד לתל אביב ומחליט שזה תיאטרון בובות שבו הכל מוחלט מראש, או שאני ניגש אליו ושואל אותו.

לא ירדת לתל אביב.

ניגשתי והצגתי את עצמי: "אני בעז, אני חדש כאן ואני רוצה לבקש ממך ללמד אותי מה קורה כאן". הוא היה כנה ואמר לי: "אפשר לסגור מראש את כל הדיונים, למעט דיונים עם נוכחות תקשורתית, שבהם תמיד יהיו יצרים, כי הח"כים צריכים את התמונה והציטוט והסאונד בייטים. הסוג השני של דיונים שקשה להכריע בהם מראש הם כאשר יש מחלוקות אידיאולוגיות, והסוג השלישי זה כשהצדדים שונאים אחד את השני ובאים לריב. את שאר הדיונים אין שום בעיה לסגור מראש.

איפה השפעתם?

אנחנו הקול האזרחי הכי דומיננטי בכנסת. מדדי ההצבעות שלנו מייצרים תמריץ ואיום סביב נוכחות, השתתפות והצבעה על חוקים חברתיים. הח"כים מבינים שהם נבחנים. ההבדל בינינו לגופים אזרחיים אחרים הוא שאנחנו גם מזמינים אזרחים להיכנס פנימה, וזה מייצר העצמה אזרחית. היו גם כמה הופעות בתקשורת שמסמלות את הצמיחה וההשפעה שלנו, בעיקר בעניין בדיקת עובדות. סוגיית כחלון היתה אטרקטיבית מאוד, כי רצו להיכנס בו כשהוא הודיע על חזרה לפוליטיקה. רצו לפקפק בחברתיות שלו.

איפה טעיתם?

יש דברים שהיינו יכולים לעשות טוב יותר, בעיקר בשיתופי פעולה עם עוד קבוצות פעילות בחברה האזרחית שאפילו לא יודעות שיש דיונים שמשפיעים עליהן. אין לנו מספיק פעילים ערבים, פעילים מהפריפריה ומהקהילה דוברת הרוסית.

איך הח"כים מקבלים אתכם?

לפעמים הרכז הפרלמנטרי זוכה לאיומים לגידופים מלוביסטים - "אתם רודפים אותנו, הגזמתם, זה יצא מכל שליטה, זה ציד מכשפות". חלקם מרגישים מאוימים וטוענים נגדנו, אבל רובם הגדול מוקירים ומעריכים. אין לנו מוסר כפול, אז ברגע שפעם אחת אתה מקבל שוט ופעם גזר, היחס משתנה. היה ח"כ שאחרי 20 שניות של פגישת היכרות אמר לי "טוב, תן לי הצעות חוק שאני אקדם". אמרתי לו: "התבלבלת, אני לא כותב הצעות חוק לח"כים, אני בודק אתכם".

יש לכם מקבילה בעולם?

במודל כזה אין. זה גוף ייחודי. בעבר דני וליה הוזמנו לשאת דברים בכנס באירופה, והיו פה ושם ארגונים שעושים דברים דומים. ארגונים שונים ממפים תרומות של גופים מסחריים לחברי קונגרס ופעילות לוביסטים, אבל המודל שלנו מבוסס על נוכחות אזרחית במוסד השלטוני.

הרוב מבוסס על מתנדבים?

כן, ובנוסף יש לנו שמונה עובדים בשכר. בהתחלה לא היה לנו אף אחד בשכר, כולם היו מתנדבים, ועד שהתפטרתי מהעבודה והחלטתי להשקיע במשמר ובמחאה הייתי מתנדב. עד לא מזמן היינו צמודים לשכר החציוני במשק - 6,300 שקל, במדיניות שכר שוויונית בארגון. באחרונה החליטו לעבור ולשלם לפי השכר הממוצע - 8,400 שקל.

אז למה אתה עוזב?

בין היתר, כי נולד לי תינוק וזה דורש משכורת רצינית יותר, אבל גם כי טוב שהארגון מתרענן. כיהנתי כמנכ"ל שלוש שנים, זו תקופה טובה, ועכשיו נירית מוסקוביץ, שהיתה דוברת האגודה לזכויות האזרח, תהיה המנכ"לית. אשאר מעורב במשמר, זה ארגון שאני מחויב אליו. אנחנו גם חברים טובים - גם המייסדים וגם הצוות, הניהול הרמוני והיחסים מעולים.

מה לגבי כניסה לפוליטיקה?

עשינו משהו מדהים, סטארט־אפ פוליטי. כשאני מופיע בפני אנשים תמיד אומרים לי: "אתם חבר'ה על הכיפאק, אבל למה לא להתמודד או להקים מפלגה?". התשובה שלי היא שמפלגות ומתמודדים יש הרבה, גם ח"כים טובים יש לא מעט, אבל משמר חברתי אין עוד. אין עוד עומדים בשער. וחוץ מזה, אני בפוליטיקה כבר עכשיו.

ועדיין.

כבחור צעיר היו לי חלומות ושאיפות, ודווקא מה שעברתי במשמר הרתיע אותי, כי אתה רואה כמה הם חלשים ביחס לבעלי ההון, לממשלה וללוביסטים. הכנסת כמוסד חלשה מאוד. ואני אפילו לא מדבר על האופוזיציה - מה שעשו לח"כ עדי קול מיש עתיד בכנסת הקודמת היה משבר רציני למי שיש חלומות. הח"כים עובדים קשה, בטח אלה שצריכים להיבחר בפריימריס. אתה צריך עור מברזל ולהיות מאוד מונחה ממקום של אגו. לא שאין לי אגו ואני לא רוצה להצליח, אבל אלה אנשים מסוג אחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם