"למה את צריכה לנסוע באוטובוס? באתיופיה לא היו לכם אוטובוסים, למה שלא תלכי ברגל" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שיחת פנים

"למה את צריכה לנסוע באוטובוס? באתיופיה לא היו לכם אוטובוסים, למה שלא תלכי ברגל"

מנכ"ל עמותת טבקה - צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה בעקבות המחאה: "יש כאן גזענות והרבה בורות. בעיני הישראלי, יוצאי אתיופיה פרימיטיבים. רובם פשוט לא מכירים אותנו"

37תגובות

פנטהון אספה־דויט, השתתפת בהפגנה?

בטח.

ומה אתה אומר?

זה היה ביטוי לתסכול רב שנים של אלימות משטרתית, בעיקר אצל הצעירים ילידי ישראל. היו שם בני נוער שסחבו את חוסר הצדק הזה במשך הרבה זמן.

איך סרטון אחד קטן מצית בום כזה גדול?

כי זה היה אירוע מתועד ומצולם, שבו שני שוטרים היכו חייל ללא סיבה. אותם צעירים שספגו מכות וחוו את האלימות התקשו עד היום להוכיח שהם צודקים. בחלק מהמקרים הם אפילו הודו במה שמיוחס להם אף שהם לא עשו דבר, רק כדי לא לספוג עוד מכות.

דודו בכר

זה מזעזע.

ועכשיו הם אמרו: לא עוד, לא רוצים יותר לשמור את הכעס בבטן, רוצים שינוי.

מה היה קורה לחייל אם הסרטון לא היה משודר?

זה בדיוק מה שמדאיג אותנו. כי אחרי שהיכו והשפילו אותו הוא בילה לילה במעצר ובבוקר הוא היה אמור לעמוד בפני שופט להארכת מעצר על תקיפת שוטר. וגם היה נרשם לו כתם לכל החיים. אף אחד לא צריך לעבור דבר כזה, ובטח לא חייל מצטיין שקיבל את אות הנשיא. מלח הארץ.

נניח שהיה חיכוך בינו לשוטר, אתה טוען שאם זה היה חייל שאינו מקרב יוצאי אתיופיה זה לא היה נגמר במכות ומעצר?

בוודאות.

יהיה לזה המשך משפטי?

אנחנו בעמותה נתנו לו ייעוץ ראשוני, ועכשיו הוא בודק אפשרות לקחת עורך דין פרטי.

הוא יתבע את המשטרה?

כן. 30% מהכלואים בכלא אופק, המיועד לנוער עד גיל 21, הם יוצאי אתיופיה. אנחנו פחות מ–2% מהאוכלוסיה, ונוכח סרטון המכות, אני שואל: הייתכן שרוב העצורים נמצאים שם על לא עוול בכפם? זה מעורר תהיות לגבי אמינות השוטרים. בפגישות שלנו השבוע עם המפכ"ל יוחנן דנינו ועם הדרג הבכיר במשטרה דרשנו, בין היתר, לפתוח את כל התיקים של תקיפת שוטר שעדיין לא ניתן בהם פסק דין.

אוליבייה פיטוסי

אבל בהפגנה היתה אלימות גם מצד המפגינים.

בשתי ההפגנות, בירושלים ובתל אביב, היה רוב הזמן שקט ומסודר, ורק בשעות המאוחרות זה גלש לאלימות. בדיעבד התברר לנו שנכנסו להפגנה גורמים שלא שייכים לצעירים שלנו ועשו פרובוקציה שהציתה את האלימות. במבחן התוצאה היו לנו נפגעים, וכשאני אומר "לנו" אני כולל את השוטרים — וזה מצער.

אתה מרוצה מהתגובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו?

הייתי בפגישה עם נתניהו, דרשנו טיפול שונה לא רק מהמשטרה גם מכל שאר המעורבים — מוסדות שמתעסקים בדיור, רווחה, דת, חינוך ותעסוקה. אני מקווה שיהיה שינוי.

מה אמרת לנתניהו?

אמרתי לו, 'אתה מרכיב את הממשלה הרביעית שלך, יש לך הזדמנות של קדנציה שלמה, אתה יכול לעשות מעשה. כבר שנים אנחנו כותבים לממשלה מכתבים ומזהירים — אל תגידו לא ידענו, ואף אחד לא עשה כלום. עכשיו ההזדמנות שלך להפוך את כל זה ולשפר את מצב הקהילה. בעוד ארבע שנים אני רוצה שתגיד לעצמך "טוב שעשיתי מה שעשיתי" במקום שתגיד "חבל שלא עשיתי".

איך הוא הגיב?

הוא אמר 'שמעתי, אני נפעם ממה שאני שומע, לא ידעתי שזו תופעה כל כך רחבה'. הוא דרש מהמפכ"ל לדווח לו תוך 30 יום על הטיפול שהתחיל. בנוסף, הוא הבטיח להקים מנגנון שוטף של ועדת שרים בראשותו וכל זה יהיה מתוכלל במשרד ראש הממשלה. הוא הבטיח להילחם בגזענות באשר היא. עכשיו זה מבחן התוצאה שלו.

אתה מרוצה?

אני שמח שהצעירים שלנו שבעי רצון ממה שעשו, מההצלחה שלהם ומהתגובות שקיבלו בתקשורת. אבל הם לא יוכלו לעשות את השינוי בעצמם. צריך למקד אותם ויחד למנף את המומנטום שנוצר. הצעירים ידעו לבטא את הכאב, אבל חייבים לכוון אותם, יש הרבה מה לעשות וזה יהיה תלוי לא רק בממשלה אלא גם בנו — בבני הקהילה, במנהיגות. יש לנו אחריות לוודא שזה יתקיים.

נולדת באתיופיה?

נולדתי באתיופיה ב–1968. סיימתי תיכון באחד הכפרים המעטים שעוד היו בהם בתי ספר יהודיים שלימדו עברית. בין סוף שנות ה–70 לתחילת 1985 כשהיהודים צעדו לסודן כדי לעלות לישראל, הממשל הקומוניסטי באתיופיה ביקש לנקום, סגר את בתי הספר, ולא איפשר ליהודים להתפלל בבתי כנסת. ואז בעקבות פרסום לא אחראי בתקשורת הישראלית נסגרו שערי סודן ואי אפשר היה לעלות לישראל. היו אפילו אנשים שעבדו בארגון המבצע ובסופו של דבר לא הצליחו להוציא אותם. קנדה הסכימה לקבל את היהודים האתיופים בתנאי שלא תשמש כמדינת מעבר, וכמה מבני משפחתי הצליחו לצאת לקנדה. אני עברתי בעקבותיהם. רוב היהודים התרכזו אז בבירה אדיס אבבה, וב–1991, כשהמורדים סגרו על העיר ממש לפני קריסת הממשל הקומוניסטי ובריחתו, שיחדה ישראל את השליט ומקורביו ב–35 מיליון דולר. תוך סוף שבוע אחד הוטסו 15 אלף יהודי אתיופיה ישירות לישראל במבצע שלמה.

אבל אתה כבר היית בקנדה באותם ימים.

נכון, גרתי שם שבע שנים וחצי. בשלב מסוים הצלחתי לסדר גם להורים שלי יציאה לקנדה, אבל קצת אחרי זה התחדשו היחסים הדיפלומטיים וההורים שלי עלו לישראל אחרי חמישה חודשים בקנדה. מונטריאול, עם כל היופי שלה, היא לא ירושלים. ב–1994, אחרי שסיימתי תואר במדעים מדויקים, החלטתי לעלות לישראל.

מה עשית כאן?

אחרי שסיימתי לימודים כמהנדס אלקטרוניקה בטכניון התחלתי לעבוד באינטל בחיפה. זו היתה תקופת הפריחה בהיי־טק ועברתי לסטארט־אפ קטן שבו שילמו הרבה יותר. בדיעבד, זו היתה טעות, כי אחרי שנה וחצי בועת ההיי־טק התפוצצה, וכמו רבים גם אני מצאתי את עצמי בלי עבודה. פיטרו את כולנו. באמצע 2002 התחלתי לנהל מרכזי קליטה של יוצאי אתיופיה בסוכנות היהודית — בקיבוץ איילת השחר ואחר כך בצפת. השיא הגיע במלחמת לבנון השנייה, כשהייתי אחראי ל–1,000 עולים. צפת היתה העיר המופגזת בישראל אחרי קרית שמונה, ושלושה טילים נפלו ממש במרכז הקליטה.

מה למדת מהמלחמה הזאת?

המרכז שלנו היה המקום היחיד שנשאר פתוח עד תום המלחמה. כל שאר המוסדות, המועצות והרשויות, ברחו. אחרי כמה שבועות הוצאנו עולים להתאוורר, ונדהמתי כשהם רצו לחזור למרכז הקליטה. גם צוות הניהול שלי, עובדות סוציאליות, רכזות תרבות ואחרים, לקחו את הילדים שלהם למרכז הארץ וחזרו במוניות ספיישל לצפת. העולים אמרו לי: "פנטהון, באתיופיה הגנו על עצמנו, תנו לנו נשק ונילחם". זו תחושת שייכות מדהימה שנוצרה אחרי שנה בלבד בישראל. הם הרגישו שהם בבית ושהם רוצים להגן על עצמם ועל המדינה. יהודי אתיופיה תמיד הלכו עם עיניים עצומות והרגישו שהמדינה היא שלהם.

בהמשך מוניתי לנציג קרן היסוד בסידני, ושם הייתי כמעט חמש שנים. מאז שחזרתי ב–2012 אני מנהל את עמותת טבקה — צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה, שהוקמה כדי לתת מענה ליוצאי אתיופיה שמתקשים להשיג עורכי דין שמכירים את השפה. מהר מאוד עברנו לעסוק בענייני צדק ושוויון.

אי־אף־פי

ויש צדק?

המחלקה המשפטית שלנו מטפלת בכ–1,000 פניות בכל שנה: בעיות של אפליה וחוסר שוויון בתחומי תעסוקה, בריאות, דת, חינוך, דיור, וכן אפליה במקומות ציבוריים. רוב עורכי הדין אצלנו הם יוצאי אתיופיה, בעיקר בגלל פערי השפה.

אם מישהו לא מבין עברית, איך הוא מרגיש שמופגנת נגדו גזענות?

אתה צודק. אם כולם היו מבינים עברית — מספר התלונות היה גדל. פעמים רבות אנחנו מקבלים גם פניות לאו דווקא ישירות מהנפגעים, אלא ממי שהיו עדים למעשים.

הישראלים הם גזענים?

זו הגדרה בעייתית. יש כאן גזענות, ולא מעט, אבל יש גם הרבה בורות. בעיניו של ישראלי מצוי, יוצאי אתיופיה הם פרימיטיבים חסרי יכולת. הקונוטציה היא של אחד שבא מאפריקה. רוב הישראלים פשוט לא מכירים אותנו.

יש גם כאלה שמתגייסים לעזור.

הרבה פעמים זה רק עד שזה מגיע אליהם הביתה. קח לדוגמה מישהו מצפון תל אביב שמזדהה עם הסבל של האתיופים, אבל כשאתה שואל אותו אם הוא ביקר בשכונה או בבית של אתיופי או אם היה בקשר עם מישהו מהעדה, הוא אומר "לא". כשאתה שואל אותו אם הוא ירגיש בנוח שהבת שלו תתחתן עם יוצא אתיופיה הוא אומר "כן", אבל הכן הזה לא נשמע כמו כן. ויש גם כאלה שיגידו "לא" מוחלט.

יפריע לך אם מישהו מילדיך יתחתן עם אשכנזי?

כמובן שלא.

וערבי?

כאן זה שונה כי אני דתי, והייתי רוצה שהבן של יתחתן עם יהודייה, ולא משנה לי אם היא אשכנזייה, מזרחית או מוסלמית שהתגיירה. הדרך היהודית חשובה לי. ההורים שלנו סבלו כששימרו את הדת, ואני לא רוצה שתהיה התבוללות. זה קו אדום מבחינתי.

תן דוגמה לאירוע שטיפלתם בו בעמותה.

נהג אגד סגר את הדלת בפני בחורה שרצתה לעלות לאוטובוס. בהתחלה היא חשבה שהוא לא ראה אותה, אבל אז הופיעה מאחוריה אשה והוא נתן לה לעלות. כששתיהן עלו, הנהג אמר לה "למה את צריכה לנסוע לאוטובוס, באתיופיה לא היו לכם אוטובוסים, למה שלא תלכי ברגל". לא רק שהוא שכח שהוא משרת ציבור, הוא גם השפיל אותה מול שאר הנוסעים. תבענו את הנהג ואת אגד, והצעירה קיבלה 70 אלף שקל. בנוסף, דיברנו עם אגד כדי שיתחילו לקלוט נהגי אוטובוסים אתיופים, ועכשיו יש יותר. זה עדיין לא מייצג, אבל זו התקדמות.

תן עוד דוגמה.

שישה צעירים הוזמנו להתראיין ולעבוד באולם אירועים. רגע לפני תחילת המשמרת הסדרן אמר להם "אתה, אתה, את ואת, אנחנו לא צריכים אתכם, זאת היתה טעות. אתם יכולים להתלבש וללכת הביתה". אלה שהגיעו יחד אתם, לא אתיופים, נשארו לעבוד. נכנסנו לתמונה והגענו לפשרה עם האולם, והנערים קיבלו פיצויים של 30 אלף שקל כל אחד.

ודוגמה אחרונה.

שתי סטודנטיות יצאו לבלות במועדון עם שני בחורים שאינם יוצאי אתיופיה. במועדון נתנו רק לבחורים להיכנס, ולצעירות אמרו שהכל מלא ושאפשר להיכנס רק עם הזמנה. הן קיבלו פיצויים של 20 אלף שקל.

איך השופטים מתייחסים לזה?

השופטים מתייחסים, הבעיה היא שלא תמיד אנחנו מגיעים לבית משפט, כי לפעמים הפונים מעדיפים לא לעבור את מסכת החקירות ובוחרים בפשרה. מבחינתם פיצויים זה נחמד, כי מקבלים 10–20 אלף שקל, וזה מפתה אותם. אנחנו לא יכולים לכפות את המשך התהליך המשפטי אבל אם זה היה בשליטתנו, היינו מעדיפים ללכת עד הסוף.

מהו תיק הדגל שלכם?

מתברר שיש מכסה של אתיופים לכל בית ספר, בעיקר בפתח תקוה. בבית ספר אחד ההורים לא רצו לשלב אתיופים כדי "לא להוריד את הרמה של בית הספר". הגשנו עתירה לבג"ץ, שר החינוך התערב וחלק מבתי הספר בעיר יישרו קו וקלטו אתיופים. בית ספר מסוים, שלא הסכים, נסגר.

מה התוכניות של העמותה?

בשלב זה יש לנו חמישה סניפים - ברחובות, בפתח תקוה, בחדרה ובבאר שבע והמשרד הראשי בראשון לציון. אנחנו רוצים להתרחב גם לנתניה, העיר המאוכלסת ביותר ביוצאי אתיופיה בישראל, 13 אלף איש. כיום יש כ–140 אלף יוצאי אתיופיה בישראל, זו קהילה מאוד צעירה, אבל בעוד דור זה ישתנה כי שיעור הילודה אצלנו יורד. הדור הצעיר מביא פחות ילדים לעולם משיקולים כלכליים ותרבותיים. בעבר היו בממוצע חמישה ילדים במשפחה, עכשיו 3.5.

יש גם חתונות מעורבות?

יש, אבל זה לא מסעיר, ואין מה לדאוג — האתיופים לא משתלטים על האשכנזים. רוב החתונות הן בתוך הקהילה.

אז כור ההיתוך המפורסם הוא לא התשובה, מה יכול לשנות את המצב?

הישראלים צריכים להכיר את הצד השני. הגישה שלנו היא להילחם בכל הכוח באפליה ובגזענות, ובמקביל להשקיע בחינוך באמצעות חשיפה וכל מה שיכול לקרב בינינו. כמו כן אנחנו עוסקים בקידום חקיקה ומדיניות, מגישים ניירות עמדה, ומשתתפים בדיוני ועדות בכנסת. לדוגמה, הובלנו חוק שמחייב תקן של 1.7% משרות לאתיופים בחברות ציבוריות ובמשרדי ממשלה.

הוא מיושם?

לא. זאת הבעיה. מי שאמור לפקח על יישום החוק הוא משרד הפנים, ודווקא שם הם הכי נכשלים, כי אין שם יוצאי אתיופיה. התהליך אטי מאוד. זו אחת המלחמות שלנו. אנחנו מנהלים דיונים עם משרדי הפנים והכלכלה. אנחנו גם מקווים שבקרוב תהיה לנו גישה לנתונים של הרשויות המקומיות לגבי התקצוב ומספר העובדים, ואז נוכל לשקול את המהלכים שלנו — או שנגיע לתביעה. הבהרנו את זה למשרד הפנים. לא נהסס לעתור נגדם לבג"ץ אם לא נראה שיפור בעתיד הקרוב.

מה לגבי המגזר העסקי?

אין לנו שליטה על המגזר העסקי, אבל אנחנו מעריכים שיש כיום יותר יוצאי אתיופיה בהיי־טק וכפקידים בבנקים. כמובן שלא הגענו עדיין למשרות בכירות ולניהול. דווקא בחברת החשמל נקלטים יוצאי אתיופיה בכל מיני דרגות. יש לנו גם תוכניות העצמה ומנהיגות בקרב יוצאי אתיופיה, למשל תוכנית בשם רקיע, שבה גמלאי המוסד, בהנהגת ראש המוסד לשעבר שבתי שביט, מלווים יוצאי אתיופיה צעירים ומשכילים. המטרה היא לנפץ את תקרת הזכוכית ולבנות אליטה של יוצאי אתיופיה גם ברמה הסוציו־אקונומית — אנשים משכילים שמשתכרים טוב ומוצבים בעמדות מפתח, שיהוו מודל לחיקוי. כרגע הרבה חבר'ה בעלי תואר אקדמי עובדים בעבודות כמו מאבטחים בקניונים ויש לזה השלכות. למשל, הם לא יכולים לבוא לילדים שלהם ולדחוף אותם ללכת ללמוד.

למה זה קורה?

אין לנו נטוורקינג, אין רשת קשרים כמו לישראלים ותיקים, וזה פוגע ביכולת התמרון. השכלה מתאימה לא מספיקה כדי להתברג לתפקידים שמתאימים לכישורים. זה לא תלוי רק במה שאתה יודע, אלא גם במי שאתה מכיר.

וזה מצליח?

מאוד. משתתפת מהמחזור הראשון של התוכנית מונתה באחרונה לסגנית השגריר בבורמה. בחור שעבד אצלנו כעורך דין עם תואר שני, ולצערי "העצמנו אותו יותר מדי", עזב לפני חודש לתפקיד של קצין בכיר במשטרה — מפקד יחידת חוקרים בתל אביב. בחור אחר נהפך למפיק מצליח שמפיק את אירועי הסיגד, המימונה שלנו.

ועכשיו יש לכם סוף־סוף ח"כ בליכוד — אברהם נגוסה. אתה אופטימי מהכניסה שלו לכנסת? יכול להיות שעכשיו, משהתברר שסופה לנדבר לא תהיה שרת הקליטה, נתניהו ימנה אותו?

אני מכיר אותו טוב מאוד. הוא הרבה זמן בפוליטיקה, הוא אחד מהפעילים הבולטים שהובילו את המאבק להעלאת יהודי הפלאשמורה. אני לא יודע לגבי שר הקליטה, זה היה יכול להיות צעד מעניין. הוא מחובר לפוליטיקאים ויודע להתחבר ולעבוד עם אחרים, אבל עוד נראה כיצד הוא ישפיע.

דווקא שיעור יוצאי אתיופיה שמתגייסים לצבא גבוה.

נכון, המוטיווציה להתגייס גבוהה אפילו יותר מאשר באוכלוסיה הכללית, אבל כשמתחילים לשרת עולות בעיות. קרוב ל–50% מהחיילים שלנו עוברים בבתי הכלא הצבאיים בשלב כלשהו של השירות שלהם.

יש שהתעשרו מקרב הקהילה?

לא זכו בלוטו. יש שמצליחים, במיוחד ביבוא מוצרים מסורתיים או בעסקים אחרים באתיופיה. אני מניח שבעוד עשור הם יהיו כבר במעמד אחר לגמרי. יש יותר צעירים שיוצאים משכונות מצוקה וקונים דירות במקומות נחשבים. זה קורה עם הזמן. דיור הוא סוגיה בעייתית מבחינת יוצאי אתיופיה. אף על פי שנותנים משכנתאות ומענקים, המדינה מכוונת את הצעירים לרכוש דירות במקומות מסוימים. זה יוצר ריכוז של אוכלוסיה באזורי מצוקה. אנחנו מובילים מהלך של חיזוק השכונות ושל השקעות בבתי הספר. המטרה שלנו היא שילדים ייצאו עם החינוך הכי טוב, ואז לא רק יוצאי אתיופיה ירצו לבוא להתגורר שם.

יש גזענות גם בתוך הקהילה עצמה?

יש שתי קבוצות — דוברי טיגרית ודוברי אמהרית, משני אזורים באתיופיה. דוברי הטיגרית הגיעו בעליות הראשונות וגוירו בניגוד לרצונם. זה יצר קצת מתח גם מול דוברי האמהרית, אבל זה מתפוגג. אני רואה שיש חתונות מעורבות של טיגרים ואמהרים, וגם השירים שמושמעים בחתונות הם משני הצדדים. יש שונות, לא גזענות.

יוצאי אתיופיה מצביעים לליכוד?

לפני עשור כולם הצביעו לליכוד, והמסה הגדולה של המבוגרים עדיין תומכת בימין כי הם זוכרים שמי שעזר לעלייה היה ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. אבל היום מסתכלים אצלנו על המצב הכלכלי ועל בעיות הדיור ויוקר המחיה, ובבחירות האחרונות הצביעו גם לכולנו וליש עתיד. המפלגות החדשות מקבלות קולות מהצעירים. סגנית עיריית תל אביב היא יוצאת אתיופיה חברת מרצ. יש גם דתיים שמצביעים לבית היהודי, מספר 20 שלהם הוא יוצא אתיופיה, ויש כאלו שהתחרדו ומצביעים לש"ס, יש לא מעט חסידים של הרב עובדיה.

איך הקשרים של יוצאי אתיופיה עם מהגרי העבודה שבאים מאפריקה?

זה בעייתי, כי צעירים וצעירות ממשפחות מצוקה מרגישים שייכות ונופלים.

למה הכוונה נופלים?

הם הולכים לחפש אקשן בתחנה המרכזית בתל אביב, ובמצב כזה ההתבוללות היא בלתי נמנעת. זה גורם אי נחת ובעייתיות לקהילה כי אנשים עובדים יחד ומתחברים. בנוסף, מכיוון שקשה להבחין במראה, הישראלי המצוי לא מבדיל בין אריתראי ליוצא אתיופיה, ואם אריתראי עושה משהו רע הוא נחשב יוצא אתיופיה ולהפך. היה מקרה שהרביצו ליוצא אתיופיה כי חשבו שהוא אריתראי.

אתה לא מתכוון להגיד שאין לך בעיה עם מכות לאריתראים?

לא, ממש לא, אני רק אומר שהמראה החיצוני מבלבל. זה כמובן לא מוריד מהאחריות של החברה להתייחס לכולם בכבוד ולהקפיד על זכויות אדם.

אתה מרגיש הזדהות אתם?

כשאני רואה את המהגרים מסודן יושבים בצד הכביש ומחכים לעבודה, אני נזכר שזה קרה ליהודי אתיופיה שהגיעו לסודן ולא היתה להם אפילו זכות לשתות מים. זה היה אפילו יותר קיצוני. בוודאי שיש הזדהות, הם לא סתם עזבו את הבית שלהם, לא סתם הלכו ברגל כל כך רחוק.

ישראל לא מתייחסת באותו אופן למהגרי עבודה מאפריקה ולמהגרי עבודה ממדינות חבר העמים לשעבר.

יש 300–400 אלף מהגרים בלתי חוקיים מאירופה, אבל על זה אף אחד לא מדבר, ואף אחד לא אומר שהם מזהמים לנו את המדינה. ההתייחסות של החברה כלפי האוכלוסיות השונות מקוממת. הייתי פעמים רבות בחו"ל, והקהילה היהודית מגוונת בדעות שלה ובאף מקום לא אומרים שהיהודים נוהרים לבחור.

אבל אמרת שאתה אופטימי.

נכון, כי בארה"ב שוטר לבן יורה בנער שחור ובקנדה נרדמתי פעם באוטובוס כשחזרתי מהעבודה ופתאום קיבלתי בעיטה מהנהג שהעיר אותי. גם אצלנו זה לא מושלם, יש המון בעיות, אבל אין מדינה אחרת שנותנת מענקים לדירה או מימון להשכלה גבוהה. אין מקום כזה בעולם. צריך תיקון, אבל אני אופטימי. אופטימי מאוד. אני מרגיש שיש לנו אחריות לחנך ולשמש כגשר, לתת את האפשרות לא להיות תקועים. המדינה צריכה לתקצב ולממן, אבל אני חייב לפתוח דלתות ולהראות להם שהעתיד ורוד ושהשכן הוא לא אויב. אני לא רוצה לעשות עוול לצעירים ואני לא רוצה שנתבצר בעמדות. אני רוצה לתת לצעירים תקווה. הלוואי שיגיע היום שבו לא נתעסק יותר בעוולות אתניות וגזענות, וניצור חברה שוויונית יותר, סובלנית יותר, צודקת יותר. אני רוצה להעביר מסר לילדים שלי: אתם טובים, אתם יכולים להצליח, אין עליכם. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#