דרעי, טפל בכשרות ובתחרות, לא במע"מ

שר הכלכלה המיועד יצטרך להכיר את מבנה השווקים המקורטלים ואת הדרכים לפתוח אותם לתחרות ■ רפורמות יכולות להפיל חללים, ולכן המשימה של דרעי היא גם להכיר את שוק העבודה ואת כשליו, כדי לתת מענה לצרכים שיצוצו אם הרפורמות של פתיחת השווקים ייצאו לדרך ■ זה קשה ומסובך, אבל זה רציני יותר מלהוריד את המע"מ לרגע

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

קואליציית 61 ח"כים תעמת מהר מאוד את הממשלה החדשה בין מה שצריך לעשות לבין מה שאפשר לעשות. כידוע, אין קשר בין הצריך והאפשר - חיי המדף הקצרים של שר בישראל דוחקים בו לעשות את מה שאפשר, ולברוח ממה שצריך לעשות, והתוצאה היא נזקים שמחריפים בעיות משקיות כמו יוקר מחיה, פריון נמוך, אי־שיוויון וכניעה למגזרים חזקים.

יש כבר רמז לדפוס הזה בממשלה החדשה, הקשור של משה כחלון בעניין הטבות המס הניתנות הרעיון הוא לצמצם את הטבות המס לחיסכון פנסיוני מתקרה של ארבע פעמים השכר המוצע במשק (כ–38 אלף שקל) לתקרה של פעמיים השכר הממוצע במשק (כ–19 אלף שקל). לכאורה, זו פגיעה בחזקים, ועל כן זה יביא לצמצום האי־שוויון. בפועל, החזקים באמת הם אותם אנשים שנהנים מפנסיה תקציבית שהמדינה משלמת. הם כמובן נהנים גם מביטחון תעסוקתי מוחלט, ועל כן הם החזקים - אך הפנסיה של אלה לא תיפגע כלל. כרגיל. הממשלה, כל ממשלה, לא מוכנה להתעמת עם האוכלוסיה הזאת (עובדי מדינה, אנשי מערכת הביטחון), שמחוברים היטב להסתדרות, מחשש לשביתות. מדוע כחלון לא מתחיל מהפנסיה התקציבית? כי הוא, כמו קודמיו, לא בעניין של לריב עם ההסתדרות. למעשה, עדיף היה לצמצם הטבות מס לחוסכים בקרנות ההשתלמות ולא לחוסכים לפנסיה, שהרי הפנסיה חשובה יותר מרכישת מכונית חדשה (אחד השימושים הנפוצים לקרנות "השתלמות"). אלא שגם כאן, החשש מפני תגובת ההסתדרות מוריד את הרעיון מהפרק.

יש מקום לחשוש שהדפוס הזה יחזור על עצמו שוב ושוב, ודאי בממשלה כה צרה, שבה כל מפלגה יכולה להטיל וטו על כל דבר. באופן כללי, אפשר להגדיר את ההבדל בין מה שאפשר לעשות לבין מה שצריך לעשות כך: אם זה כרוך במאבק משמעותי וכואב - זה מה שצריך לעשות. אם זו גזירה שחלה על קבוצה שתקנית, שתבלע את הגלולה המרה בשקט - זה מה שאפשר לעשות. הכלל הוא שאי אפשר לבצע שינויים יסודיים, משמעותיים ובעלי ערך ללא עימות עם קבוצת לחץ כלשהי.

משה כחלון ובנימין נתניהו בכנסתצילום: אמיל סלמן

כלל נוסף הוא שדברים שעושים בקלות, יוצרים בעיות חדשות - די בקלות. ניקח למשל את היוזמה של ח"כ אריה דרעי להפחתת מע"מ על מוצרי יסוד. לכאורה, זו החלטה פשוטה: לוחצים על כפתור, ומורידים את המחיר ב–18%. קשה לראות מישהו שיתנגד לשלם 18% פחות ממחירו של כל מוצר. אלא שאז מתחילים העיוותים. ראשית, זו הטבה שכל האוכלוסיה תהנה ממנה, לרבות עשירים מופלגים וסתם אנשים מסודרים שלא זקוקים להטבה. שנית, זה עלול להגדיל את היקף הכלכלה השחורה ולפגוע בהכנסות המדינה (כפי שקרה בפירות וירקות נטולי המע"מ). ושלישית, אין ארוחות חינם - אם נקבל הטבה במקום אחד, חזקה עלינו שנשלם אותה מכיס אחר. מע"מ דיפרנציאלי הוא הדרך הקלה, הבעייתית יותר, להורדת יוקר המחיה, אך ברור שהפיתוי לעשות זאת גדול מאוד, כי זה מקצר את הדרך. טוב, לא תמיד. לשר האוצר הקודם, יאיר לפיד, שהתעקש לקבוע מע"מ 0% על דירות חדשות, זה קיצר בעיקר את הקריירה הפוליטית במשרד האוצר. הוא נאחז ברעיון הזה, לא שעה לעצות המומחים - ואיבד את משרתו. בדרך הוא גם גרם נזקים לשוק הדיור, שנכנס להקפאה לחודשים ארוכים, ולביקושים כבושים שמתפרצים בחודשים האחרונים.

הדבר שנכון לעשות מסובך הרבה יותר. כדי להוריד מחירים יש לבצע רפורמות ממשיות בשווקים השונים. הדרכים לכך מוכרות: הגדלת היצע (בשוק הדירות), ביטול מכסות ופתיחת יבוא (במוצרי מזון), שבירת קרטלים והכנסת מתחרים (חשמל, נמלים, בנקאות) וכן הלאה. לכל אלה יש מחירים גבוהים לפוליטיקאים שחושבים לטווח קצר. הם כרוכים בעימותים ובמאבקים קשים. אבל מי שמצליח לעשותם נהנה מאהדת הציבור, ובעיקר מצליח להשפיע על המשק בצורה משמעותית ולאורך זמן.

יש רמזים לכך שהמהלך שהממשלה הקודמת עשתה בשוק החלב יכול להיחשב להצלחה כזאת. מחאת קיץ 2011 סימנה בין השאר את שוק המזון וענף החלב כתחומים לא תחרותיים. ראינו זאת עם מחירי הקוטג' והמחאה שמוקדה בו והביאה להורדת מחירו. שוק החלב בישראל מקורטל לגמרי, יקר בהשוואות בינלאומיות, ואפילו מוצרים שמחיריהם מפוקחים יקרים כאן בהשוואה לעולם. הסיבות הן ריכוזיות גבוהה מאוד בתחום המחלבות. 58% משוק החלב נשלטים על ידי תנובה, ויש שינויים מזעריים בנתחי השוק של שלושת השחקניות העיקריות - תנובה, שטראוס וטרה - לאורך השנים. הממשלה היוצאת (משרדי האוצר והכלכלה) גיבשה המלצות לפתיחה הדרגתית של השוק הזה באמצעות ביטול מסוים של המכסים ופתיחתו ליבוא. בגבינות צהובות אושרה מכסת יבוא ללא מכס בשיעור של 20% מהשוק, ושם רואים ירידה במחירים. בשוק החלב המפוקח, שמחירו תמיד היה אחיד, רואים אפילו את שופרסל מורידה מחיר ב–20%, ל–5.4 שקלים (ליטר חלב בקרטון למותג פרטי שמיוצר על ידי מחלבות רמת הגולן). שופרסל עושה זאת בעקבות רמי לוי, שמוכר חלב מתוצרת טרה במחיר זהה ומתחת למחיר המפוקח. שופרסל מוכרת מוצרים מוזלים נוספים תחת המותג הפרטי שלה, לרבות שוקו, שמנת מתוקה וגבינה צהובה.

צילום: עופר וקנין

זאת התחלה יפה, אך לא מספקת, בחתירה להורדת יוקר המחיה במוצרי מזון. שוק המזון סובל עדיין משורה ארוכה של קרטלים וחסמים, שמונעים את הורדת מחירי המזון. ניקח למשל את העוף, שמחירו זינק ב–25% בשנתיים האחרונות כתוצאה מקרטל בחסות החוק של מועצת הלול והמגדלים, ששולטים לחלוטין בהיצע. שוק העוף בישראל אינו יעיל - ומבוסס על הרבה מגדלים קטנים. התוצאה היא מחירים גבוהים - הן בעוף והן בביצים. הדילמה של קובעי המדיניות כאן היא כזאת: ביטול קרטל העוף יביא בוודאות להורדת מחירים, אך עלול לפגוע קשות בפרנסתם של לולנים, שרובם נמצאים בפריפריה, וגם בעובדי המשחטות (כמה אלפים) שמועסקים בשכר מינימום, וגם הם נמצאים באזורי ספר. הדילמה הזאת גורמת לכך שאנחנו משלמים "מס עוף". מוצרי המזון כוללים עוד מס, העונה לשם "מס כשרות", שנועד לפרנס אלפי משגיחי כשרות ואת מוסדות הרבנות. רפורמה ממשית לצמצום יוקר המחיה מחייבת טיפול גם במונופול הכשרות. ייתכן שאפשר להתמודד עם מס עוף ולשלם אותו כדי להחזיק יישובי ספר ועובדים חלשים. אלא שיוקר המחיה אינו מורכב רק ממס עוף, אלא גם מ"מס טונה", ו"מס אנטרקוט", ו"מס חשמל", ו"מס עלויות פנסיה תקציבית" ועוד שורה ארוכה מאוד של מסים שמצווים את הפרנסה (הטובה מאוד לעתים) לאחדים ואת יוקר המחיה לכל השאר. עם הדילמה הזו אמורה קואליציית כרעי תרנגולת של 61 ח"כים להתמודד.

נ.ב

בשכונות מצוקה ובאזורים המוחלשים אפשר למצוא קופות צדקה של עמותת חסדי נעמי, תחת הכותרת "אמא, הבטחת לנו עוף לשבת", מין קריאה כזאת מהבטן אל הלב ואל הכיס של הציבור לתרום למי שידם אינם משגת עוף לשבת, לא כל שכן לשאר ימות השבוע. העמותה הזאת מזוהה עם ש"ס, ומנהיגה המנוח, הרב עובדיה יוסף, אף נתן לה את ברכתו והמלצתו. שר הכלכלה המיועד, ח"כ אריה דרעי, יצטרך לצלול לסוגיות יוקר המחיה בצורה יותר מעמיקה ויסודית מאשר לדרוש הפחתת מע"מ על מוצרי יסוד (מה שאפשר), ולעשות את מה שנדרש: להכיר את מבנה השווקים המקורטלים ואת הדרכים לפתוח אותם לתחרות. רפורמות אמיתיות יכולות להפיל חללים, ולכן המשימה של דרעי כמי שממונה גם על התעסוקה היא להכיר את שוק העבודה ואת כשליו, כדי לתת מענה לצרכים שיצוצו אם הרפורמות של פתיחת השווקים ייצאו לדרך. זה קשה ומסובך, אבל זה הרבה יותר רציני ויסודי וארוך טווח מלהוריד את המע"מ לרגע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker