פרשנות

תקשורת, היזהרי: מסע הנקמה של נתניהו בדרך

כך, בשם התחרות והפלורליזם, מנסה נתניהו לבצר את שלטונו ולהשתיק את הביקורת

נתי טוקר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתי טוקר

את הסבב האחרון שלו מול התקשורת הוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו בגלוי, לעין כל - בפוסט בפייסבוק. במהלך מערכת הבחירות הוא עלה להתקפה נגד מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, והאשים אותו ישירות בהטיית הסיקור העיתונאי נגדו בשל אינטרסים כלכליים.

נתניהו צדק. למוזס היו ועדיין יש אינטרסים להשתמש בכלי התקשורת שלו כדי לנגח את נתניהו - בעיקר בגלל "ישראל היום", שבשליטת מקורבו שלדון אדלסון, שפגע קשות ב"ידיעות". אבל נתניהו נזכר להיאבק במוזס רק ברגע האחרון של הבחירות, כשהוא חשש שיובס. לנתניהו לא היתה מוטיווציה לטפל, או לפחות לחשוף, את הכשל (השימוש הבוטה בעיתונאים כדי להשפיע על הזירה הפוליטית) ב"ידיעות". הוא הציף בעיה חמורה, אך עשה זאת מתוך אינטרס פוליטי צר. ברגע שהוא ניצח בבחירות - הבעיה נעלמה.

יש הרבה מן הצדק. ראש הממשלה משתמש בטרמינולוגיה הנכונה של תחרות חופשית בשוק הטלוויזיה, הסרת חסמים ופירוק המונופול רב ההשפעה של ערוץ 2. אלה בהחלט משימות חשובות.

נתניהו והרצוג ב"עימות" בערוץ 2צילום: צילום מסך ערוץ 2

נתניהו לא לבד. בעוד שבכל הנוגע לפירוק מונפול הגז הוא פתח חזית מול הממונה על ההגבלים דיויד גילה, בשוק הטלוויזיה גילה תומך בעמדותיו. "אנו בהחלט תומכים בהצעת החוק לפיצול ערוץ 2", אמר גילה ל-TheMarker לפני כחצי שנה. "אנו בעד הפרדה מלאה בין רשת לקשת, כך שכל גוף יעמוד על רגליו העצמאיות".

גילה הביע תמיכה בצמצום חובות הרגולציה כדי לאפשר את כניסתם של מתחרים חדשים, והביע תמיכה מוצהרת ביוזמה שעלתה בכנסת הקודמת - להסיר את המגבלה האוסרת כיום על בעלי HOT ו–yes להפיק בעצמם ערוצי חדשות. אם לאנשי העסקים מוזי ורטהיים, יצחק תשובה (קשת) ואודי אנג'ל (רשת) יש גוף שידור, למה שלשאול אלוביץ' (בזק־yes) ולפטריק דרהי (HOT) לא יהיה - וכך נגביר את התחרות?

בדיוק כמו שבקרב נגד "ידיעות" נתניהו עטה על עצמו מסכה שקרית של אביר חופש הביטוי, גם בשוק הטלוויזיה הוא מתחפש ליקיר השוק החופשי, אך החשש הוא שראש הממשלה מכניס ידיו לביצת התקשורת כדי לקבל שליטה מוחלטת על גופי השידור. נתניהו הרי אינו שבע רצון מאופן הסיקור שלו, בעיקר בערוץ 10, ומהעוצמה הרבה שיש בידיים של ראשי חדשות 2. הוא מתלונן בפני כולם שהם רודפים אותו. כעת נראה כאילו נתניהו יוצא למסע נקמה אישי, בלי שאף אחד יפריע לו, ויוזם שורה של רפורמות שנועדו בעיקר לרסן את כוחם של גופי השידור החזקים - ואולי על הדרך להביא גם לסגירת ערוץ 10. בשביל זה הוא צריך שליטה בלעדית, ולכן כפה על סיעות הקואליציה לחתום על מסמך שמונע מהם להתנגד לרפורמות שייזום שר התקשורת.

אבל כמו במקרה של "ידיעות", נתניהו חושב על טובתו האישית. אם במאזן השיקולים שלו הכף תיטה פתאום לצד אחר - באמצעות דיל כזה או אחר מאחורי הקלעים עם אחד מגופי התקשורת שיחששו לעתידם - כל הרפורמות ייבלמו. כבר ראינו את נתניהו עצמו מקפיא לפתע ב–2014 את החוק לפיצול ערוץ 2.

בעבר, כשאנשי נתניהו עיכבו את הארכת הזיכיון לערוץ 10 והורידו אותו על ברכיו, שר התקשורת דאז, משה כחלון, לא התערב. הוא הודה בפני גורמים שעמם נפגש כי הוא חושש להתעמת עם נתניהו. כעת כחלון מגיע עם כוח פוליטי ויכולת להשפיע גם בתחומי התקשורת. בדיוק כמו שדאג לשמר את כוחו של בית המשפט העליון, כעת כחלון צריך גם למנוע מראש הממשלה שליטה בתקשורת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker