פרשנות

מחירי הדירות מזנקים: את מי צריך לפטר?

החברה הישראלית טובה ביישום עקרון השכר, אבל מה עם העונש?

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים21
סמי פרץ

דיסק און־קי, טפטפות, ווייז, גלולה שמצלמת את מערכת העיכול, גז טבעי, כיפת ברזל - יש הרבה מאוד הצלחות ישראליות שמעוררות בנו גאווה למדינת ישראל. גם כשמסתכלים על נתונים כלכליים כמו אבטלה, צמיחה, יתרות מט"ח, אינפלציה, חוסן של המערכת הפיננסית וכו' - יש במה לשמוח ולהתגאות.

במובנים רבים ישראל היא באמת פלא כלכלי, בהיותה מדינה קטנה, מוקפת אויבים וללא משאבי טבע עד לפני כמה שנים. אבל ישראל היא מדינה שנמצאת מאז הקמתה - וביתר שאת מסוף שנות ה–80 - בתהליך השתנות חד ומהיר ממשק סוציאליסטי למשק קפיטליסטי, ואת המעבר הזה אנחנו עושים עם כמה תופעות לוואי כמו גידול באי־שוויון ובשיעורי העוני שעליהם נכתב כאן לא מעט בעבר.

משה כחלון לפני הבחירות במארס האחרוןצילום: תומר אפלבאום

בתהליך הזה של מעבר לכלכלת שוק במדינה דמוקרטית יש רכיב חשוב במיוחד שאותו כדאי לבחון - . במשטר דמוקרטי, להבדיל ממשטר דיקטטורי, זהו רכיב קריטי. המנהיג פישל? שיפנה את מקומו לאחרים. אפשר להתווכח אם העיקרון הזה פועל כאן בצורה מיטבית, אבל אין עוררין על כך שהבחירות כאן הן חופשיות ודמוקרטיות, גם אם ברור שהשיטה שלנו מעניקה משקל יתר לייצוגיות על חשבון המשילות.

ומה באשר לכלכלה הישראלית? האם מתקיים בה עיקרון אמיתי של שכר ועונש? האם המעבר שעשינו ממשק חצי מולאם שבו הממשלה שולטת בבנקים ובמקורות המימון, חוסמת יבוא באמצעות מכסות ומכסים, מטילה מגבלות על תנועות הון ושולטת בחברות תעופה, כימיקלים, ספנות ונדל"ן בשנות ה-80 - למשק מודרני שבו הממשלה כבר אינה שולטת בכל אלה, נעשה בצורה חלקה?

רמי לוי
רמי לויצילום: עופר וקנין

אם בוחנים כמה מהאירועים המדוברים של השנים האחרונות, אפשר להגיע למסקנה שעיקרון השכר והעונש פועל כאן לא רע. קחו, למשל, את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שנאלץ לפרוש מתפקידו ב-2008 עקב חקירה נגדו ובהמשך הורשע בעבירות של מרמה, הפרת אמונים ולקיחת שוחד ונשפט לשש שנות מאסר. אם העיקרון הזה פעל על האזרח מספר אחת של ישראל שמוצא עצמו לפני מאסר ממושך, אז לכאורה אין כל סיבה לדאגה. כולם שווים בפני החוק ואין כאן איפה ואיפה בין פשוטי העם למנהיגיו.

ל אפשר להוסיף את הנשיא לשעבר, משה קצב, שמרצה מאסר של שבע שנים בגין אונס, מעשה מגונה בכוח והטרדה מינית; ואת השרים לשעבר אברהם הירשזון (אוצר), שלמה בניזרי (בריאות), אריה דרעי (פנים) וגונן שגב (בריאות), שריצו אף הם עונשי מאסר. שכר ועונש בפוליטיקה? יש.

אהוד אולמרטצילום: גיל יוחנן

הלאה. בפוליטיקה יכול להתקיים גם מצב הפוך. שאדם שפעל למען הציבור יבוא על שכרו. קחו, למשל, את . הוא החל כח"כ אפור בליכוד, התגלגל איכשהו להיות שר התקשורת וחתום על המהפכה הצרכנית־עסקית הגדולה ביותר של העשור האחרון, לאחר שפתח את שוק הסלולר לתחרות.

כחלון אחראי ישירות לכך שחשבונות הסלולר שלנו התכווצו בעשרות אחוזים והשאירו בכיסנו מאות שקלים מדי חודש. אין דבר שהצרכן הישראלי מבין יותר טוב מכסף בכיס. כחלון בא על שכרו כאשר זכה לאהדה ציבורית גדולה וגרף 10 מנדטים בבחירות באחרונות - ששולחים אותו היישר ללשכת שר האוצר.

המודל של כחלון נתפש משום מה כחריג. ממתי מגיע שר שמוכן להתעמת עם גופים חזקים ולפעול אך ורק למען הציבור? רבים מנבחרי הציבור יודעים לדבר על עשייה למען הציבור, אך נכשלים במעשיהם. לא משום שהם לא יודעים מה צריך לעשות, אלא משום שאינם מוכנים להיאבק למען המטרה ולהתעמת עם גופים חזקים. בממשלה האחרונה ראינו שני שרים שניסו לעשות זאת במידה מסוימת של הצלחה: גלעד ארדן בשוק התקשורת; וישראל כ"ץ בשוק בתחבורה, ובעיקר מול כוחם של הנמלים.

האהדה שלה זכה כחלון אינה זרה לפוליטיקאים מתוחכמים, אבל עדיין רבים מהם רואים את העונש הכרוך במאבקים לפני השכר. יאיר לפיד, למשל, העדיף לקדם את בעיית הדיור באמצעות פתרון עקום של ביטול המע"מ על דירות חדשות. הוא נאחז בעקשנות בפתרון הזה בניגוד לדעת כל אנשי המקצוע - שילם על יהירותו ואיבד את משרד האוצר. לפיד לא העז להיאבק בקבוצות לחץ במשק כדי לקדם את ענייני הציבור, והסתפק בחלוקת תופינים מקופת האוצר לעניינים יקרים ללבו.

ומה באשר למגזר העסקי עצמו? אם לשפוט על פי טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, הרי שעיקרון השכר והעונש מתקיים כאן. רמי לוי, האיש שהקים רשת מרכולים מוזלת ועממית והפך את עולם רשתות השיווק לתחרותי יותר, מדליק משואה בשעה , האיש ששלט באמצעות קבוצת אי.די.בי בשופרסל - רשת השיווק הגדולה בישראל - עומד על דוכן העדים במשפט שבו הוא מואשם בהרצת מניות. זה קורה אחרי שדנקנר, ששלט בכמה תאגידים שנהנו מרווחיות מונופוליסטית כמו סלולר, רשת שיווק, ביטוח ומלט - כבר איבד את השליטה בחברת האחזקות הגדולה בישראל.

לוי הציע מוצרים במחירים נמוכים ואטרקטיביים יותר ממתחריו, גרר אותם לתחרות - והתוצאה היא ששווי רשת השיווק שלו ורווחיו גבוהים מאלה של שופרסל ושל מגה - שתי השחקניות ששלטו בענף.

משפטו של דנקנר ואיבוד השליטה באי.די.בי הוא אישור נוסף לכך שמתקיים כאן העיקרון של שכר ועונש. דנקנר עשה הרבה מאוד טעויות קשות בניהול אי.די.בי. הוא השקיע מהסיבות הלא נכונות, חילק משכורות עתק למנהלים וקנה את נאמנותם אליו במקום לציבור, התבסס על רווחים מונופוליסטיים ותרגילים חשבונאיים במקום על יצירת ערך אמיתית והתנהל בכוחנות שעלתה לו בסופו של דבר באובדן עסקיו ובפגיעה תדמיתית ויוקרתית קשה. הירידה שלו ממשרדי אי.די.בי בקומה 44 במגדלי עזריאלי לדוכן העדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כמה מאות מטרים משם, היא הוכחה חדה שיש כאן שכר ועונש.

נ.ב

ואולם ייתכן שיש כאן שמחה קצת מוקדמת. בכל המקרים המתוארים, מדובר במצבים קיצוניים יחסית שבהם כבר אין מנוס וברור שנראה את עיקרון השכר והעונש בפעולה. כמה שנים אולמרט נחשב לפוליטיקאי מושחת ובכל זאת זה לא הפריע לו להיבחר לראשות הממשלה? וכמה שנים דנקנר ניהל את 
אי.די.בי בצורה כוחנית ולא ייצר ערך למשקיעים בטרם איבד את אי.די.בי?

אפשר גם להסתכל על כך בצורה הפוכה. כמה עוולות מתקיימות כאן שנים רבות בלי שאיש ישלם את מחירן? ייתכן שאולמרט ודנקנר הם רק סמלים מוקצנים, ודווקא ביום־ום שלנו יש פחות שכר ועונש. יש הרי מחדלים שעליהם איש לא שילם. מי אחראי, למשל, למחירי הדירות הגבוהים? את מי מפטרים בגלל זה? ומי אחראי לכך ש נהפכה למפלצת חוב מפחידה בגובה 7% מהתוצר הלאומי? ומי אחראי לטפל בשוק הביטוח שבו חברות מתעמרות יום־יום במבוטחים? ומי ישלם את מחיר היעדר הרכבת הקלה בתל אביב?

לכל הנושאים הללו אין אמא או אבא. יש אמנם הרבה שכר שאנשים קיבלו בגין המחדלים האלה - אבל העונש הוא נחלתו של הציבור בלבד. העונש דרוש לא כדי להוקיע או לבזות את מי שחטא, התרשל או כשל, אלא כדי להרתיע את מי שמתיימר לדאוג לענייני הציבור ואינו עושה זאת. העיקרון הזה הוא תנאי חיוני לקיומם של שוק חופשי אמיתי והוגן - ושל מדינה דמוקרטית מתקדמת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker