הכירו את הכלכלן שיודע איך לפתור את בעיית הדיור בישראל

הקלות על חסמים והגדלת היצע הקרקעות, הגברת התחרות ושיקום הקשר עם האמריקאים. הכלכלן האמריקאי דניס וו.קרלטון יודע בדיוק מה צריך לעשות כדי שהחיים בישראל יהיו קצת יותר טובים ■ נתניהו כבר נעזר בו כיועץ, אבל האם נראה שינוי באופק? "הרושם שלי הוא שנתניהו מאוד חכם ובעל יכולת להנהיג ולהוביל"

נדן פלדמן
נדן פלדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים26

"עם בעיית הדיור בישראל צריך להתמודד באמצעות הקלות בחסמים של קרקע. צריך לעשות ליברליזציה של הקרקעות, וזה יאפשר הורדת מחירים של השוק. בכל פעם שהממשלה מנסה להציב מגבלות זה מביא ליותר חוקים, ובסופו של דבר לשחיתות. אני פחות מודאג מצד הביקוש - למשל ממשקיעים זרים ומרוכשי דירות כהשקעה שמקפיצים את המחירים. אני מודאג יותר מצד ההיצע. צריך לשנות את הבעלות על הקרקעות כדי לאפשר יותר בנייה״.

לקראת הרכבת הממשלה החדשה ומינויו הצפוי של משה כחלון לשר אוצר, הפתרון של הכלכלן האמריקאי דניס וו.קרלטון לבעיית הדיור המחריפה נראה פשוט למדי. קרלטון, מרצה לכלכלה בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת שיקגו, זכה ב–2014 בפרס כלכלן השנה של כתב העת Global Competition Review, אחרי כ–40 שנות מחקר אקדמי ועבודה בממשל האמריקאי. באמתחתו יותר מ–100 מאמרים ושני ספרים שפירסם בתחומי מקרו־כלכלה, הגבלים עסקיים וארגון תעשייתי. בשלוש השנים שקדמו לפרוץ המשבר הפיננסי ב–2008 כיהן כיועץ כלכלי בכיר במשרד המשפטים של ארה״ב. כמו כן שימש כנציב ועדת ההגבלים העסקיים בקונגרס, שחקרה את חוקי ההגבלים העסקיים הפדרליים, וכיועץ הגבלים עסקיים למשרד המשפטים, לוועדת הסחר הפדרלית ולחברות פרטיות.

קרלטון ביקר בישראל כמה פעמים בעשור האחרון, כולל פגישות שערך עם בנימין נתניהו כשהיה שר אוצר בממשלת שרון ועם אהוד אולמרט כשכיהן כראש ממשלה. חברת הייעוץ של קרלטון, לקסיקון, עובדת במשותף עם פרופסור אשר בלס בתיקים מורכבים ובין לקוחותיהם נמנים ממשלת ישראל, חברת החשמל, אנטרופי ופירמות מובילות של עורכי דין.

דניס קרלטוןצילום: עופר וקנין

בראיון עמו, שהתמקד בכלכלות ישראל וארה״ב, טוען קרלטון כי נתניהו מסוגל להתמודד בכהונה הרביעית שלו עם יוקר המחיה ובעיית הדיור, ומסביר כיצד לדעתו הממשלה החדשה תוכל להביא להקלה בנטל הכלכלי על האזרחים. ״אם רוצים להוריד מחירים, הדרך הטובה ביותר היא לא להטיל רגולציה אלא להקל עליה. אם רוצים להתמודד עם הבעיה הקריטית של יוקר המחיה בישראל, המקום שבו צריך להתחיל הוא בבחינה של החסמים הרגולטוריים שהמדינה מציבה על תחרות ועל כניסת מוצרים מחו״ל, ומהי קלות עשיית העסקים במדינה. הדירוגים האחרונים של ה–OECD מציבים את ישראל במקום ה–35 בקלות עשיית עסקים. חייבים לשפר את זה".

אבל הרגולציה בענף הסלולר הורידה את המחירים, לא העלתה אותם.

"לכן צריך לבחון את הרגולציה. קל מדי לומר ׳אני אטיל רגולציה ואוריד מחירים׳. צריך להיזהר עם זה, ומאוד מסוכן לחשוב שהרגולטור יכול לקבוע את המחיר הנכון. בארה״ב, למשל, רשות התקשורת הפדרלית (FCC) האטה את כניסת הטלפונים הסלולריים בגלל חסמים ביורוקרטיים".

אתה באמת סבור שנתניהו יכול לפתור עכשיו בעיות שהוא לא התמודד אתן בשש השנים האחרונות?

"הרושם שלי הוא שנתניהו מאוד חכם ובעל יכולת להנהיג ולהוביל. אני מקווה שהוא יתמודד עם הבעיות הכלכליות האלה, משום שנראה שהן בעיה עמוקה לציבור בישראל. בכל מקרה, אני חושב שהדרך השגויה היא רגולציה נוספת".

פרופ׳ אשר בלס, לשעבר הכלכלן הראשי של בנק ישראל ומארחו של קרלטון בישראל, שהשתתף בראיון, מציין כי ״השאלה היא איזו רגולציה מופעלת על השווקים השונים. כך למשל, פיקוח מחירים במקרים רבים הוא לא רעיון טוב כי פעמים רבות הוא מגן על מעמדן המונופוליסטי של חברות. מצד שני, פיקוח מחירים בשוק אחר יכול להיות פתרון טוב״.

בלס, שעבד עם קרלטון בחברת הייעוץ לקסיקון וכיום עומד בראש חברת הייעוץ הכלכלי ERCG, מוסיף: ״ניתן לראות שווקים רבים כמו מערכת הבנקאות ושוק הנדל"ן שבהם יש המון רגולציה אך הם סובלים ממחירם גבוהים ו/או תחרות נמוכה.  אחד הצעדים החשובים שיש לבצע כדי להקל על יוקר המחיה בישראל הוא לאפשר יבוא כך שהמשק המקומי יוכל ליהנות ממחירים נמוכים שקיימים בעולם בשווקים מסוימים. ניתן לומר, שיש להפעיל רגולציה חכמה שמסירה חסמי תחרות: ניקח למשל את ענף ההלבשה שבו רמת המחירים יורדת ריאלית 5% בכל שנה בשנים האחרונות. הסיבה לכך היא שפתחו את השוק ליבוא וזה הוביל לירידת מחירים. בענף המזון שבו אנחנו רואים שיש הרבה רגולציה, המחירים הם גבוהים יחסית".

נתניהו ספג הרבה ביקורת בגלל ההתנהגות שלו כלפי ממשל אובמה. אתה חושב שהממשל עלול להעניש כלכלית את ישראל?

קרלטון: "אני מאוד מקווה שלא. אני מקווה שהם יבינו שלמרות הפערים בין הצדדים, ישראל היא דמוקרטיה יציבה וזקוקה לכל סיוע של ארה״ב, ואני מקווה שנתניהו יבהיר את עמדתו בסוגיית שתי מדינות לשתי עמים. אם הוא באמת מתכוון שלא תקום מדינה פלסטינית, ברור שממשל אובמה לא יהיה מרוצה. אני מסכים עם הטענה של נתניהו שאתם חיים בשכונה קשה, אבל השאלה היא מה עושים עם זה. פתרון של שתי מדינות לשני עמים הוא הדרך היחידה האפשרית. צריך להמשיך בשיתוף הפעולה הכלכלי בין ישראל לרשות הפלסטינית כדי לאפשר לפלסטינים לפתח מוסדות כלכליים שיוכלו לספק יסודות טובים יותר לשלום. הדברים האלה לוקחים זמן".

מה לדעתך ההישג הגדול ביותר של אובמה עד כה?

"רפורמת הבריאות. רשת הביטחון של שירותי הבריאות בארה״ב היתה חייבת להשתפר, ואני חושב שלהבטיח שלאנשים יהיה ביטוח בריאות זה דבר רצוי ונכון. איך עושים את זה טוב זאת שאלה אחרת".

והכישלון?

ברק אובמהצילום: אי־פי

"אני חושב שאובמה, באמצעות הרטוריקה שלו, החריף את המתח בין עשירים לעניים בדרך לא רצויה. הרטוריקה העקבית שלו להעלות מסים לעשירים לא מביאה בחשבון את האפקט הלא רצוי לעסקים, וכשיש אווירה לא רצויה עסקים לא יבצעו השקעות. צריך להיזהר עם אווירה עוינת לעסקים. אבל גם הקונגרס לא מתפקד כמו שצריך, כך שלא נכון להאשים בכל הבעיות את אובמה. חבל שהממשל לא ניצל טוב יותר את הריביות הנמוכות להשקעה גדולה יותר בתשתיות".

להעלות מסים על העשירים - למען החינוך

מה כל התועלת בהתאוששות הכלכלית המרשימה של המשק האמריקאי אם מעמד הביניים עדיין לכוד בשכר נמוך, במשרות באיכות נמוכה ועם ציפיות נמוכות לגבי העתיד הכלכלי שלו?

"ללא ספק, האי־שוויון בארה״ב גדל. השאלה היא מה לעשות עם זה. הבעיה היא שהטכנולוגיה התקדמה והשתנתה בכזאת צורה שהיא יצרה ביקוש אדיר לכישורים גבוהים מסוימים שעליהם היא מעניקה תשואה מאוד גבוהה, על חשבון מעמד הביניים שחווה כעת את התקופה הקשה ביותר ב–40 השנים האחרונות.

"אין ספק שכמות העושר של האלפיון העליון גבוהה מכפי שהיתה אי־פעם וצריך לטפל בחלוקת העושר בחברה, אבל לפעמים גם מגזימים ברמת האי־שוויון שמודדים, משום שכיום יש לאנשים יכולת לרכוש סל מוצרים הרבה יותר עשיר ומתקדם מאשר למשל ב–1970. לכל אחד יש כיום אפשרות לקנות טלפון סלולרי וטלוויזיה במסך גדול, ואיכות המוצרים זינקה בצורה מדהימה. לכן מעמד הביניים כן נמצא במצב טוב יותר.

"בשורה התחתונה, היות שהטכנולוגיה תמשיך להשתנות ותעלים משרות רבות, אין ספק שתמשיך להיות לה השפעה על חלוקת העושר, אבל כשמסתכלים על המצב במבט גלובלי, כשמסתכלים על השינויים הכלכליים בהודו ובסין, הפערים הצטמצמו. חלק מהסיבה לכך שהמשכורות קפאו בארה״ב היא שבסין הן עלו.

"מה שחייבים לעשות הוא למנוע מאנשים את התחושה שהם נותרו מחוץ למעגל ההזדמנויות. חייבים לשים דגש על ניידות חברתית, שמאוד תלויה באזור שממנו אתה מגיע - אם גדלת במיסיסיפי או בקליפורניה - כי פערי ההזדמנויות אדירים. אם את אם חד־הורית בארה״ב יש לך חיים מאוד קשים. לכן צריך לעודד אנשים לנהל מערכות יחסים יציבות יותר".

איך מטפלים בשילוב של אנשים בחברה ושיפור ההזדמנויות שלהם בחיים?

"הדרך לטפל בזה היא חינוך. מחקרים הראו שלהשקעה בחינוך עד גיל 6 יש תשואה אדירה - על כל דולר שמושקע מקבלים בטווח הארוך הרבה יותר מדולר. הממשלה חייבת להשקיע בחינוך, כי אם היא לא תשקיע עכשיו, היא תשלם הרבה יותר כסף בעתיד".

ומאיפה תציע לממשלה להביא את הכסף לשפר את החינוך?

"בטווח הקצר הממשלה צריכה להעלות מסים על העשירים ועל רווחי חברות. בנוסף, שיעורי הריבית כל כך נמוכים שמשתלם לממשל ללוות כסף כדי להשקיע אותו בחינוך ילדים, בייחוד כשהם מאוד צעירים. זה צעד משתלם".

התקווה של היהודים - 
הגישה הנכונה

וכל הגידול האדיר בפערים האלה התרחש תחת הנשיא אובמה, שיריביו מאשימים אותו בסוציאליזם. מה היה קורה תחת נשיא רפובליקאי?

"האמת היא שאני חושב שנשיאים לוקחים אחריות ואשמה על מדיניות מקרו־כלכלית שאין להם כל כך קשר אליה. הם מקבלים קרדיט כשהכלכלה מתאוששת וסופגים אש כשהיא קורסת. כשיש משבר כלכלי עצום לכלכלה לוקח 5–10 שנים להתאושש. זה לא אומר שנשיאים אינם רלוונטים, אבל אנשים מפריזים בחשיבות של הנשיא בנוגע לכלכלה".

כשהמשבר הפיננסי פרץ שירתת כיועץ כלכלי ליועץ המשפטי במשרד המשפטים של ארה״ב. אתה חושב שאם הרגולציה והאכיפה של הממשלה על המגזר הפיננסי היו הדוקים יותר, אפשר היה למנוע את המשבר הזה?

הפגנה בסיאטל. "כמות העושר של האלפיון העליון גבוהה מאי־פעם"צילום: אי־פי

"אני לא יודע אם אפשר היה למנוע את המשבר, כי אנשים היו מופתעים מהמהירות שבה הכל התרחש. אבל אין ספק שרגולציות שבהן לבנקים מותר לקחת סיכונים אדירים והממשל מעניק ביטוח לחלק מהתוצאות - זה תרחיש לא רצוי. העניין הוא שלבנקים יש לובי חזק מאוד והם משכנעים חברי קונגרס לשנות את הרגולציה. יש הרבה חוקרים באקדמיה שמתמחים במימון שסבורים שהרגולציות אינן חזקות כפי שהן צריכות להיות".

מאחר שהזכרת את נושא הלובינג, אתה מסכים לטיעון שהתאגידים הגדולים, מהבנקים דרך גוגל, אמזון ואפל, ועד אקסון מובייל ובואינג, השיגו שליטה מלאה על הצמתים החשובים ביותר של מקבלי ההחלטות באמצעות הלובינג חסר התקדים שלהם? צמתים כמו הסכם הסחר הטרנס־פסיפי, החילוצים האדירים, מקלטי המס בסכומים של עשרות מיליארדרים, התרומות הפוליטיות?

"אני לא מסכים עם זה. ברור שתאגידים גדולים עושים לובינג, אבל יש מגבלות למה שאפשר לעשות בלובינג. פוליטיקאים מגיבים ללחץ פוליטי אבל לא פשוט לשכנע חברי קונגרס לחוקק חוקים. יש כאן עוד עניין - אם הציבור הכללי נפגע מפעילות הבנקים, למה אין קבוצות לובי שיגנו על הציבור?"

אבל בשביל זה יש ממשלה, ופוליטיקאים שנבחרו על ידי הציבור כדי לפעול למענו.

"נכון, וזה מה שקרה בעקבות המשבר - הממשל הגיב ולכן קיבלנו תקנות רגולטוריות הדוקות יותר, אם כי הן לא מספיקות. אם פוליטיקאים לא יגיבו לאירוע כזה זה יעלה להם בקולות בוחרים, או בקבוצות וארגונים שמתנגדים ללובי של בנקים ותאגידים, שלא יתרמו לאותם פוליטיקאים".

כשאנחנו מסתכלים על מעמד הביניים ועל הדור הצעיר של בעלי ההשכלה - הן בישראל, הן באירופה והן בארה״ב - אנחנו מזהים את אותן הבעיות: יוקר מחיה, קיפאון בשכר, עליית מחירי דיור, אי־ודאות גדולה, מחסור בהזדמנויות. כבר חווינו גל של מחאה ברחבי העולם אחרי המשבר הפיננסי, שלמעשה לא היתה לו השפעה על המדיניות הציבורית ועל החיים של משפחה ממוצעת. אולי זאת פשיטת הרגל הגדולה באמת? פשיטת הרגל של הרעיונות הכלכליים, של מדיניות כלכלית, של מקבלי ההחלטות בדור הזה?

"תראה, במבט גלובלי העוני פחת ובמדינות מתעוררות חלה התקדמות כלכלית אדירה. לגבי האי־ודאות - יש איזון בין אי־ודאות לכלכלה דינמית. ישראל, למשל, היא מדינה מאוד דינמית וצריכה להקדיש תשומת לב רבה להכשרה ולחינוכו של הדור הבא. אני חושב שהעלייה הרוסית תרמה רבות ליתרונות הכלכליים של ישראל, וכדי להבטיח שזה יימשך חייבים להמשיך ולהשקיע בחינוך. צריך גם להעניק רשת ביטחון לעניים אבל לתת לשווקים לעבוד כדי לעודד חדשנות ומוצרים חדשים שכל אחד יכול ליהנות מהם, לא רק העשירים, ולשכנע עשירים להיות אופטימים. ליהודים תמיד היתה תקווה לעתיד - וזאת הגישה הנכונה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker