תעלומה: משלמים הכי הרבה 
מסים - ומאושרים מאוד - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תעלומה: משלמים הכי הרבה 
מסים - ומאושרים מאוד

כניסתו הצפויה של משה כחלון לתפקיד שר האוצר היא הזדמנות מצוינת לבחינה מחדש של מערכת המס ככלי לטיפול בפערים החברתיים

96תגובות

מגזין "אקונומיסט" פירסם במארס גרף שמתאר את רמת האושר של התושבים במדינות אירופה, ולפיו המדינות הסקנדינביות הן המאושרות ביותר. בראש הרשימה ניצבת דנמרק, ואין זו הפעם הראשונה ולא השנייה שדנמרק קוטפת את המקום הראשון בדירוגי אושר למיניהם. אלא שדנמרק מובילה בתחום נוסף, שאינו מסתדר עם רמת אושר גבוהה: רמת מיסוי גבוהה במיוחד. במצגת שפירסמה באחרונה נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, מופיע גרף שמתאר את שיעורי המיסוי במדינות OECD, וגם שם דנמרק מובילה.

מי שיבחן את שני הגרפים האלה לבדם עלול להגיע למסקנה שאזרחים מאושרים יותר ככל שהמדינה גובה מהם יותר מסים. ואולם לפני שמאמצים את הרעיון הזה ברשות המסים הישראלית, כדאי להכניס עוד גרף לתמונה, ושוב, שלא במפתיע, דנמרק מובילה בגאון: הגרף משווה בין מדינות לפי שיעור ההוצאה על שירותים אזרחיים (בריאות, חינוך, רווחה וכו') כשיעור מהתוצר. עכשיו זה כבר נשמע הגיוני יותר שהדנים יהיו מאושרים. זוהי, כנראה, המשוואה המשתלמת ביותר לאזרח, שגם הופכת אותו למאושר: אתה תשלם הרבה מסים, אנחנו נדאג לך לחינוך, לבריאות, לפנסיה, להכשרה מקצועית ולדיור מוגן.

זה לא ההסבר היחידי לרמת האושר הגבוהה של הדנים. הסבר נוסף הוא השיעור הנמוך של האי־שוויון שם - הפער בהכנסות בין עשירים לעניים במדינה הוא מהנמוכים באירופה. הממשלות הסוציאל־דמוקרטיות בדנמרק ובמדינות הנורדיות השכנות הצליחו לבנות מערכת מיסוי שיוצרת חלוקת הכנסות שוויונית יותר ממדינות כמו ארה"ב או ישראל, שבהן האי־שוויון גבוה מאוד. רמת אי־שוויון נמוכה (במדינת רווחה מתקדמת) מגבירה את אושר התושבים ויוצרת סולידריות בין מרכיבי החברה.

כל ההקדמה הזאת נועדה להכין את הרקע לשאלות שהממשלה החדשה בישראל תצטרך לעסוק בהן: אי־שוויון, רמת השירותים החברתיים, מערכת המס ושביעות הרצון של הישראלים מחייהם כאן.

ישראל אינה מדינה בעלת שיעורי מיסוי גבוהים. נטל המס כאן, הכולל את המסים הישירים והעקיפים, נמוך מהממוצע במדינות OECD. נטל המס אצלנו הוא 30.6% מהתוצר, ואילו הממוצע ב–OECD הוא 34%. לכאורה, אין לנו ממש סיבה להתלונן, אבל גם כאן צריך להסתכל על יותר מגרף אחד כדי לראות את התמונה המלאה. אם נבחן את שיעור ההוצאה האזרחית מהתוצר נגלה פערים קיצוניים, לרעתנו.

שיעור ההוצאה האזרחית בישראל הוא 30.5% מהתוצר (עלה ב–0.5% ב–2013), לעומת ממוצע של 43.1% ב–OECD. כלומר, ישראל מוציאה על שירותים אזרחיים בדיוק את מה שהאזרחים משלמים במסים. עם זאת, האזרח הממוצע בשאר מדינות OECD מקבל הרבה יותר ממה שהוא משלם במיסיו. שיעורי המיסוי הם פרמטר חשוב, אבל חשובה יותר השאלה מה בדיוק עושים עם המסים ומה המדינה מספקת לציבור. מבחינת האזרח הישראלי, ברור שהוא עושה עסקה גרועה ממה שעושים בממוצע אזרחים ב–OECD, ובטח שבסקנדינביה.

ההסבר המקובל לפער הזה הוא ההוצאה הביטחונית הגבוהה בישראל. כל שקל שהולך למערכת הביטחון נגרע מהשירותים האזרחיים. כל שקל שהולך להצטיידות והתחמשות ואימונים ופנסיות תקציביות לאנשי מערכת הביטחון - פירושו יותר ילדים בכיתה, או תורים ארוכים יותר לרופא מומחה, או קצבאות זיקנה נמוכות יותר. הסבר נוסף הוא חוב לאומי גדול, שמחייב תשלומי ריבית. בישראל, החוב ביחס לתוצר נמצא במגמת ירידה בשנים האחרונות, אך הוא עדיין גבוה - ישראל מוציאה כ–40 מיליארד שקל בשנה בתשלומי ריבית בלבד.

השנים האחרונות, מרובות המבצעים הביטחוניים, הוכיחו שתקציב הביטחון בפועל תמיד גבוה במיליארדים רבים מהסכום שתוקצב בתחילה. דבר נוסף שהבנו בשנים האחרונות הוא שהממשלה משתמשת במערכת המס בעיקר כדי לפתור בעיות תקציביות, ואינה מצליחה לעשות סדר בתחום המסים שיצמצם את האי־שוויון החברתי. בממשלה היוצאת אף נעשה ניסיון להשתמש במערכת המס כאמצעי להורדת מחירי הדיור (מע"מ 0% על דירות חדשות), אבל היוזמה הבעייתית הזאת של שר האוצר לשעבר יאיר לפיד לא יצאה לפועל. עם זאת, היא כן שמה על השולחן את הרעיון של מע"מ דיפרנציאלי על מוצרי יסוד, כפי שדורשת ש"ס במשא ומתן הקואליציוני, ואפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו נתפס ערב הבחירות כאומר שהוא תומך בכך.

עם הקמת הממשלה החדשה יעלו השאלות האלה לדיון. הן מן הסתם יחריפו אם נראה גירעונות גדולים, האטה במשק או לחצים תקציביים. במצב כזה, החשש הוא שהממשלה תעשה מהלכים שאפשר לעשות, ולא כאלה שצריך לעשות. למשל, קל להעלות את שיעור המע"מ באחוז או שניים. זה בדיוק מה שעשו שתי הממשלות האחרונות. העלאת מע"מ ב–1% תזרים 4.5 מיליארד שקל לקופת המדינה, והפיתוי הוא גדול, כי אין לכך מתנגדים או קבוצות לחץ שעושות שריר. לעומת זאת, נסו לפגוע בפטורים שהציבור התרגל אליהם, כמו פטור ממע"מ על ירקות ופירות, או פטור ממע"מ באילת, או הטבות מס שניתנות לציבור החוסכים בקרנות השתלמות או קרנות הפנסיה - ואז תראו איזו מהומה תפרוץ, אילו לחצים פוליטיים יופעלו ואיך הממשלה תתקפל בקלות ותפנה לפתרון הקל והבטוח: העלאת המע"מ.

הקמת הממשלה החדשה וכניסתו הצפויה של משה כחלון למשרד האוצר יכולות להיות הזדמנות יוצאת דופן לבחינה מחדש של מערכת המס ככלי לטיפול בפערים, מבלי להעלות את שיעורי המס על העשירונים העליונים, שנושאים כיום ממילא במרבית נטל המיסוי.

הכיצד? אם הממשלה תבחן את הפטורים לסקטורים שונים, שמסתכמים בכ–50 מיליארד שקל בשנה, היא תגלה שהם ניתנים לקבוצות חזקות על פי רוב, ושהם לא משרתים את ייעודם המקורי. למשל, קרנות ההשתלמות: איזו סיבה יש לתת הטבות מס לעובדים במסגרות מאורגנות וקבועות שההווה שלהם ועתידם מובטחים ואיש לא יכול לגעת בהם, רק כדי שיחסכו? הרי הכסף ממילא לא מופנה להשתלמות או להכשרה מקצועית, אלא בעיקר להחלפת מכונית או לנסיעה לחו"ל.

אתגרי שוק העבודה מחייבים התארגנות מהירה של הממשלה, כדי ליצור מערכי הכשרה מקצועיים שייתנו מענה לחוסר היציבות התעסוקתי של מרבית העובדים במשק, ההתפתחות הטכנלוגית המהירה והתארכות תוחלת החיים. זאת פצצת זמן של ממש, שכרגע כולם מתעלמים ממנה משום ששיעור האבטלה נמוך ואין תחושת דחיפות. זה אמנם פרויקט ששר האוצר הבא לא בהכרח יגזור בו את הסרט, כי הוא ארוך טווח, אבל לצד הרפורמות המתוכננות ביוקר המחיה ובשוק הדיור, נדרשת גם הסתכלות על שוק העבודה העתידי תוך התעלמות מהסטטיסטיקה המחמיאה של שיעורי האבטלה בשנים האחרונות, שגורמת לממשלה להתבטל בטיפול בשוק העבודה.

נ.ב

הצמיחה בעולם בשלושת העשורים האחרונים מוגדרת כמוטת כישורים. אנשים בעלי מיומנויות וכישורים שמתאימים לעידן הזה מצליחים להשתכר ולהרוויח כסף ולהשאיר את נטולי הכישורים מאחור. זהו אחד ההסברים לכך שהפער בין עשירים לעניים בכל העולם התרחב בעשורים האלה. זה מעלה שאלות על רמת האי־שוויון בכלכלות המודרניות ועל הדרכים לטפל בהן. מה שברור הוא שאי אפשר לעצור את הקידמה ואת האנשים שמתפתחים בזכות כישורים ויכולות. מה שכן אפשר לעשות הוא להעניק לאלה שנמצאים מאחור את הכלים לרכוב על הגל הזה, ולמצוא את הנוסחה שתאפשר למדינה לשפר את רמת השירותים האזרחיים שהיא מעניקה לאזרחיה. אלה שני מהלכים שמחייבים הסתכלות לטווח ארוך ונכונות להתעמת עם קבוצות לחץ שנהנות מהסדר הקיים. ללא המהלכים האלה, נמשיך לראות שליפות מהמותן כמו העלאת מע"מ מצד אחד, או פטור ממע"מ על מוצרים מסוימים, שלא משנה באמת את המצב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#