"אנחנו צועדים לקראת אסון שהעולם טרם ידע כמותו" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אנחנו צועדים לקראת אסון שהעולם טרם ידע כמותו"

עו״ד ג׳ואל גרוס רדף חברות מזהמות כשהיה השריף הראשי של ממשלת ארה"ב בהגנה על הסביבה, עד שעבר למגזר העסקי והגן על ענקית האנרגיה BP שגרמה לאסון הזיהום החמור בהיסטוריה ■ בראיון ראשון מאז הוא מסביר למה חצה את הקווים, ומזהיר מפני קטסטרופות שקשה לנו לדמיין

56תגובות

הגיהינום במפרץ מקסיקו התחיל ב–21:45, כשגייזר אדיר פרץ מתוך הים ושיגר מי בוץ לגובה 100 מטר. רגע אחר כך נשמע פיצוץ מחריש אוזניים, ואחריו עוד אחד, שהבעיר את אסדת הנפט והעיף את עובדיה באוויר כמו גרגירי חול. הלהבות התפשטו בן רגע ועשן סמיך כיסה את האסדה. צרחות כאב נשמעו מכל עבר על רקע צפירות האזעקה. חלק מהעובדים קפצו אל המים מגובה 20 מטר, בלי חגורות הצלה. אחרים לא היו יכולים לשאת את האש שחרכה את גופם. הפציעות היו מחרידות. הדם התערבב בבוץ שכיסה את הגופות.

אחד העובדים על האסדה, כריסטופר קוי, ניסה להציל את חייו של מפעיל עגורן שנפל מגובה 15 מטר והוקף בלהבות. כשקוי ועובד נוסף ניסו להגיע אליו, ניתז לכיוונם כדור אש וחסם את דרכם. קוי קיבל את ההחלטה הקשה בחייו: הוא הציל את עצמו. עובדים נוספים על האסדה נאלצו להשאיר את חבריהם מאחור כדי לעלות על סירות ההצלה. עבור אלה שנשארו בחיים, הייסורים רק החלו. חלק מעובדי האסדה ששרדו חויבו לשהות 40 שעות ברציפות בבידוד, מבלי להתקשר ליקיריהם, בזמן שטראנס־אושן, החברה שהפעילה את האסדה, התחילה לגבש את קו ההגנה לתביעות המשפטיות שיציפו אותה. עובדי האסדה טענו באמצעות עורכי דינם כי הבידוד נעשה במכוון והחברה ניסתה להתיש אותם כדי שהם יחתמו על הצהרה משפטית, שבה הם מכחישים שנפגעו בפיצוץ שהשמיד את האסדה או שהיו עדים לו. רובם, הלומים ומותשים, חתמו.

החודש ימלאו חמש שנים לדליפת הנפט של ענקית האנרגיה בריטיש פטרוליום (BP) במפרץ מקסיקו - אסון הזיהום החמור מעולם. הדליפה, שהתרחשה ב–20 באפריל 2010 סמוך לשפך נהר המיסיסיפי אל המפרץ, גבתה את חייהם של 11 איש וגרמה לפציעתם של 126 אנשי צוות שהיו על אסדת הקידוח דיפווטר הורייזן. האסדה, שאותה הפעילה עבור BP קבלנית קידוחי הנפט השווייצית טרנס־אושן, היתה אחת הגדולות בעולם. כשנה לפני האסון קדחו עובדי האסדה את באר הנפט העמוקה אי פעם, בעומק של יותר מ–10,000 מטר.

בחקירות שבוצעו לאחר האסון התברר שדליפת הנפט נגרמה משחרור של בועת גז מתאן בעומק של 1,500 מטר מתחת למים, שהגיעה במהירות לפני הים וגרמה לפיצוץ אדיר. כתוצאה מהפיצוץ האסדה קרסה, ושקעה במצולות מפרץ מקסיקו אחרי שבערה במשך יממה. נפט גולמי דלף למימי המפרץ בקצב של 35–60 אלף חביות ביום וזרם במשך 87 יום ברציפות. כתם הנפט כיסה שטח שבשיאו היה גדול פי תשעה משטחה של ישראל. כמות הנפט שנשפכה לים הוערכה בכ–5 מיליון חביות (780 מיליון ליטר) — צריכת הנפט השנתית של מדינות כמו גיאורגיה ומקדוניה.

כ–50 אלף איש השתתפו במאמצי הטיפול בדליפה, בהובלת יחידות חירום והצלה פדרליות. רק כעבור חמישה חודשים הודיעה BP על אטימה מוחלטת של באר הנפט, על רקע טענות של חוקרים פדרליים שלפיהן החברה סירבה לאפשר להם לבצע מדידות מדויקות של הנזקים. הדליפה פגעה באופן הרסני בסביבה הימית, שהיתה אחת המערכות האקולוגיות הימיות הפוריות בעולם, לפי דו"ח מ–2014. מאות אלפי בעלי חיים מתו, בהם דגים, לווייתנים, צבי ים וציפורים. הדליפה פגעה קשות גם בתעשיית הדיג במפרץ ובענף התיירות שלחופיו. שיבוש החיים מסביב למפרץ מקסיקו, ובמיוחד בניו אורלינס, לווה בתחושות קשות של תושבים על הזנחה של הרשויות, שעה שהאזור עוד מתאושש מהטראומה של הוריקן קתרינה ב–2005 — אז כשלו הרשויות לחלוטין בהתמודדות עם ממדי האסון ובסיוע לאוכלוסייה המקומית. במרחק חמש שנים ועשרות ק"מ בלבד בין שני האירועים, הכשלים בטיפול של ממשל אובמה לאסון מעשה ידי אדם הידהדו לאלה שאיפיינו את ממשל בוש באסון הטבע.

גטי אימג`ס

BP מיהרה ליטול אחריות על נזקי הדליפה והבהירה שתכבד כל תביעת פיצויים שתוגש נגדה. התביעות המשפטיות — פדרליות, אזרחיות ופליליות — החלו להיערם. ואולם בדיוק שנה אחרי האסון ונטילת האחריות הפומבית, הגישה BP תביעות של יותר מ–40 מיליארד דולר נגד השותפות העסקיות שלה, ובהן מפעילת האסדה טרנס־אושן, יצרנית השסתום למניעת הדליפה קמרון אינטרנשיונל, וחברת הליברטון, שתיכננה את איטום הבאר. בה בעת סבלה החברה ממשבר תדמיתי חמור, ששיאו בהתבטאות אומללה של המנכ"ל טוני הייווארד, שאמר כי הוא "רוצה את חייו בחזרה".

בנובמבר 2012 הגיעה BP להסדר עם משרד המשפטים של ארה"ב, שבו סוכם שהיא תשלם פיצויי שיא של 4.5 מיליארד דולר ותושעה באופן זמני מחוזי קידוח חדשים של הממשל האמריקאי. אך הפיצויים לממשל היו רק קצה הקרחון — עד היום שפכה BP סכום חסר תקדים של 43 מיליארד דולר על יישוב תביעות פליליות ואזרחיות, מהם 14 מיליארד דולר לטובת עלויות שיקום המפרץ.

מלבד דליפת המזומנים האדירה מקופתה, גם ניסיונותיה של BP לגלגל את האחריות לחברות המשנה לא נחלו הצלחה. בספטמבר 2014 פסק בית המשפט בניו אורלינס ש–BP היא האחראית המרכזית לאסון, והאשים אותה בהזנחה ובהתנהלות פושעת. בפסק דין חריף שהתפרש על 153 עמודים, כתב השופט המחוזי קארל ברבייה כי BP התעלמה במודע מסיכונים שהיו ידועים לה לפני הדליפה, ומשקל אחריותה הוא 67%. 30% מהאחריות הוטלו על טרנס־אושן ו–3% על הליברטון. בינתיים, תביעות רבות ממשיכות להתנהל ו–BP צפויה להעמיס על עורכי הדין שלה עבודה לעוד עשרות שנים: אקסון מובייל, האחראית לדליפת הנפט הגדולה בדרום אלסקה ב–1989, שגרמה לאסון האקולוגי החמור ביותר עד הדליפה במפרץ מקסיקו, ממשיכה לספוג תביעות גם 25 שנה אחרי.

"הייתי צריך לפרנס משפחה"

המאמצים המשפטיים האדירים של BP חייבו גיוס סוללות של עורכי דין מהפירמות הגדולות והחזקות בארה"ב, ובהן קירקלנד אנד אליס — הפירמה החמישית בגודלה בארה"ב. בין עשרות עורכי הדין שהגנו על החברה, שמו של אחד בלט במיוחד: ג'ואל גרוס, שהיה השריף הראשי של הממשל בהגנה על הסביבה ורדף תאגידים מזהמים כמו BP. כעת הוא עמד לרשות החברה — נכס אסטרטגי במאבקה המשפטי החשוב ביותר, בשוק האנרגיה הרווחי ביותר.

גרוס עמד בראש מחלקת האכיפה של הסביבה במשרד המשפטים הפדרלי ב–1995–2000 ונחשב לאחד המעצבים המרכזיים של חוקי ההגנה על הסביבה של ארה"ב בשנות ה–80 וה–90. תחת תפקידו הוא גיבש והוציא לפועל את מדיניות האכיפה הסביבתית הפדרלית והיה אחראי על כל התביעות שהגיש משרד המשפטים נגד חברות וארגונים שהפרו את חוקי הסביבה, בהם חוק האוויר הנקי, חוק המים הנקיים וחוק שימור משאבי הטבע. שנתיים לאחר שסיים את תפקידו בממשל התחיל לעבוד בפירמת עורכי הדין ארנולד אנד פורטר, מהגדולות בבירה וושינגטון.

תומר אפלבאום

בחודש שעבר ביקר גרוס בישראל, ובראיון נדיר ל–Markerweek, הראשון שלו לכלי תקשורת מאז האסון, הוא מנסה להסביר מה הניע אותו להחליף צד ולהגן על החברות שבהן נלחם בעבר, ושופך אור על ההתנהלות מאחורי הקלעים של תעשיית הלובי האדירה בוושינגטון.

תרמת תרומה מכריעה למדיניות הגנת הסביבה בארה”ב ועמדת בראש מחלקת האכיפה הסביבתית. ואז עברת לצד השני, כדי להגן על אותם אנשים וחברות שאחריהם רדפת קודם. אתה לא חושב שיש משהו מאוד שגוי בצורה שבה השיטה מאפשרת כזה דבר?

"קודם כל אל תגיד 'הצד השני', תגיד 'הצד האחר'. תראה, זה בדיוק כמו כשעורכי דין נעשים תובעים, ואז נהיים פרקליטים של ההגנה. הטבע של מערכת המשפט ושלטון החוק הוא לספק הגנה, ועורך דין במגזר הפרטי צריך להגן. זה לא רק להגן על חברות ענק, אלא גם לייצג למשל ארגון סביבה שהגיש תביעה ייצוגית בשם תושבים, נגד איכרים ששרפו שדות שלמים וזיהמו את האוויר. ברוב המקרים, המטרה היא להגיע לפשרה בין שתי חברות. חוץ מזה, ברור שיש פוטנציאל לפרוטקציה ולדלתות מסתובבות, זה מאוד נטוע במערכת, וכך הדברים עובדים".

ובאופן אישי, לא היתה לך בעיה לעשות את הצעד הזה?

"ברור שכל אחד רוצה לעשות דברים שמשקפים את האידיאולוגיה שלו, אבל זה לא הוגן להפריד לחלוטין בין אידיאולוגיה לפרקטיקה. יש פשרות שצריך לעשות, צריך לפרנס משפחה. אם לומר בכנות, עבורי ההיבט הפיננסי היה חשוב, גם בשל נסיבות משפחתיות בריאותיות. קשה לפרנס משפחה ממשרה ממשלתית, ואני שירתתי בתפקיד בכיר. במקרה שלי היתה תקופת צינון של שנתיים. מאז שעברתי למגזר הפרטי נציגי חברות מרימים אליי טלפון ואומרים לי, 'היי, אתה הרי מכיר את כל האנשים במחלקת האכיפה, תתקשר אליהם ותגיד להם שיירדו מאתנו'. אבל זה לא עובד ככה. מה שכן, אני יודע מה האנשים בממשל חושבים ואילו טיעונים יהיו משכנעים, ואני יכול לייעץ לחברות לגבי הסיכונים שעומדים בפניהן מבחינת החוק. אגב, ברוב המקרים חברות לא יודעות שהן עוברות על החוק, הן זקוקות לייעוץ משפטי מהסוג שאני מספק כדי שיידעו איך לא לעבור על החוק".

ואם נוציא מהמשוואה את עניין הכסף, איפה היית מעדיף לעבוד?

"כנראה שבממשלה".

אי.פי

כמי שמכיר מקרוב כל כך גם את צד הרגולטור וגם את צד התאגידים, כמה עמוקה ההשפעה של לובי חברות האנרגיה על הממשל הפדרלי?

"כשאתה מדבר על השפעה של לובינג על הממשל, זה מגיע כיום משני הצדדים — גם מארגוני סביבה וגם מהתעשיינים. ההשפעה הישירה של זה היא סטטוס־קוו במאזן הכוחות בין הצדדים. לא מעט אנשים יגידו לך שקהילת הסביבה משיגות כיום תוצאות טובות יותר מהתעשייניים. צריך לזכור עוד דבר: בלא מעט סוגיות סביבתיות, ההבדלים בין דמוקרטים לרפובליקאים הרבה יותר קטנים מקווי הדמיון. שתי המפלגות רואות עין בעין בתחום הזה בהרבה דברים".

אתה לא חושב שיש עבירות בתחום הסביבה שעליהן צריך לשלוח אנשים לכלא?

"כן, אין בכלל ספק. במקרים מסוימים ההרתעה היחידה היא לשלוח אנשים לכלא. סנקציות פליליות נגד חברות יכולות להיות מועילות מאוד. כשמשהו באמת רע מתרחש, זה אומר שיש אנשים ספציפיים שאחראים לזה, והם צריכים ללכת לכלא".

אבל אף אחד עוד לא הלך לכלא על עבירות סביבה, כולל באסון הזיהום של BP.

"נכון. אבל אני כן יכול לומר שכשהתחלתי את עבודתי בממשל, לפני 30 שנה, העונשים שהוטלו על חברות היו קנסות של אלפי דולרים. כשעזבתי בתחילת העשור הקודם הם הגיעו לעשרות מיליונים, ובשנים האחרונות BP כבר שילמה פיצויים של מיליארדי דולרים על האסון. הבעיה היא שהכסף הזה שזורם לממשל פשוט אבד אי שם בתקציב, הוא לא מושקע חזרה באופן ספציפי במדיניות הסביבה, כך ששום דבר טוב לא ייצא מזה להגנת הסביבה".

"כדור הארץ טובע"

גרוס, 48, הגיע לישראל לרגל כנס הסביבה 20/50 שערכה החברה הממשלתית לשירותי איכות הסביבה בסוף פברואר, וביקר גם את בתו שלומדת באחת האוניברסיטאות. הוא גדל במשפחה יהודית בניו יורק, השלים לימודי תואר ראשון ושני בישיבה יוניברסיטי בעיר ותואר במשפטים ב–NYU. בשנות ה–80 הצטרף למגזר הציבורי. כיום, בתור אזרח פרטי וכשמאחוריו 17 שנה בחלונות הגבוהים של הממשל הפדרלי, הוא מרשה לעצמו למתוח ביקורת חריפה על מדיניותו של אובמה בתחום הסביבה ומזהיר מפני קטסטרופות אקולוגיות גדולות הרבה יותר מדליפת נפט.

רויטרס

"לארה״ב אין מדיניות קוהרנטית בתחום הסביבה ושינויי האקלים. מצער ביותר שגם התחום הזה נהפך לסוגיה פוליטית כל כך, משום ששינויי האקלים הם האתגר הכי גדול של ימינו. ההקרבות שאנחנו צריכים לעשות בתעשייה ובכלכלה לטובת הסביבה, הצורך להפחית את התלות שלנו בנפט, כל אלה הן שאלות קריטיות. אבל לא ברור איך נוכל להגיע לתשובות, בגלל הפוליטיזציה של כל התחום. אפילו נושאים לא שנויים במחלוקת נעשים סוגיה לוויכוח פוליטי, כמו חיסוני ילדים נגד אבעבועות רוח, כי פתאום קמים כל מיני אנשים ואומרים שזה מסוכן, אף שכל מדען מתחיל יגיד לך ההפך. אובמה בא ואמר שהוא רוצה חוק פדרלי שיעסוק בשינויי האקלים, אבל מההתחלה היה ברור שזה לא הולך לשום מקום. שמע, הרבה מהדברים שאנשי סביבה עוסקים בהם היום זה כמו לשנות את סדר הישיבה של האנשים על סיפון הטיטאניק. הספינה טובעת, ובזה אתם מתעסקים?"

ומה טובע?

"כדור הארץ. כשקוראים דו"חות מדעיים, ברור שאנחנו עומדים בפני שינויים גדולים. לאחר אסון קתרינה התקיים דיון אינטנסיבי סביב ניו אורלינס ואיך למנוע את הצפתה בעתיד. אבל בקצב הזה, מה שיכול לקרות בניו אורלינס יקרה גם במיאמי, ובעוד מקומות. אנחנו יושבים עכשיו מול החוף בתל אביב, ולא יפתיע אותי אם עוד בימי חיי הלובי שבו אנחנו נמצאים יהיה בריכת שחייה גדולה. אז עדיף שאנשים יתעסקו בדברים כאלה מאשר בדברים אחרים חשובים פחות, כמו זיהום בנהר ההאדסון. שופכים 5 מיליון דולר כדי לנקות איזו תעלה בברוקלין. לא עדיף להוציא את הכסף על דברים חשובים יותר?"

ואם לא ייעשה שום דבר מהותי בכיוון הנכון, לאן אנחנו צועדים?

"אנחנו צועדים לקראת אסון שהמין האנושי לא ידע כמותו, וזה קונסנזוס מדעי".

רויטרס

אז איך אפשר למנוע את זה?

"אני לא מדען אז קשה לי לומר, אבל אומר כך: מוטב שקובעי המדיניות בתחום הסביבה לא ימונו על ידי הנשיא, אלא יהיו מינויים עצמאיים מקצועיים. אין מה לעשות, ברגע שהמינויים הם פוליטיים, הכל נהיה פוליטי, וזה לא יכול להניב את התוצאות המיוחלות. כשאתה מתעסק עם בעיות גדולות כל כך, בעיות קיומיות, אתה לא יכול להרשות לעצמך שזה יהיה פוליטי. אגב, כשהייתי ראש מחלקת האכיפה אסור היה לי לקבל שיחת טלפון מהבית הלבן".

למה?

"כי זה אקט פוליטי, ואני הייתי פקיד ממשל שמשרת את הציבור כולו".

ואם הנשיא היה מתקשר ומזמין אותך לפגישה?

"אם הנשיא היה מזמין אותי לפגישה, מה שלא קרה, הייתי אומר לו 'אדוני הנשיא, תודה רבה על ההצעה, אבל אני מנוע מלהיפגש אתך'".

עד כמה מסוכנת לדעתך תעשיית הפראקינג (שבירה הידראולית) לסביבה ולמי התהום?

"אני לא חושב שאני יודע מספיק כדי לגבש דעה. אני יודע שאנשי סביבה חושבים שזה מסוכן מאוד".

ואם חברת פראקינג תפנה אליך ותבקש שתגן עליה, תעשה את זה?

"כנראה שכן. ניקח את המדענים ואנשי המקצוע המתאימים, ונספק לה שירותים משפטיים. תראה, אנשים רוצים אנרגיה, הם רוצים אותה זולה, והם לא רוצים שום סיכונים בעניין. כולם מסכימים שצריך להפחית את הסיכונים כמה שאפשר, אבל אתה לא יכול להעלים סיכונים, זה טבע החיים, ובמיוחד כשאתה מתעסק עם הפקת אנרגיה. הדרך היחידה לבטל סיכונים היא להישאר בבית, וגם אז המים עלולים להציף אותך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#