בריכת שחייה, מוזיאון ומספרה: הכירו את המכללה החדשה והמפנקת של משטרת ישראל - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הבסיס המופרט הראשון

בריכת שחייה, מוזיאון ומספרה: הכירו את המכללה החדשה והמפנקת של משטרת ישראל

מרכז ההדרכה החדש של משטרת ישראל ייחנך בשבוע הבא ■ 3 מיליארד שקל תשקיע המדינה במתחם, שלראשונה הוקם ויופעל בידי זכיין פרטי

68תגובות

הקניון שייחנך בשבוע הבא סמוך לבית שמש נראה במבט ראשון קטן וחסר ייחוד. כניסה צרה דרך דלת לובי שגרתית חושפת רחבה מעגלית מרוצפת, שקירותיה חלונות ראווה מוגבהים. שלטי עסק שהותקנו בהם מעידים על תמהיל סטנדרטי למדי: מסעדה אחת (עמיחי), חנות בגדים (הלבשה זהבית), סניף דואר וסניף בנק (דיסקונט). אלה מיותמים עדיין, כאילו לקראת פתיחה.

אלא שהקניון הזה לא יהיה שוקק. למעשה, זהו רק מודל מוקטן ולא שמיש של קניון. הוא נבנה בשלוש השנים האחרונות כחלק מהקמתה של המכללה הלאומית לשוטרים — היא מרכז ההדרכה החדש של המשטרה. תכלית המודל היא לאפשר לשוטרים המתלמדים לתרגל טיפול בהפרות סדר ציבורי בסביבה דמוית קניון. במורד "הרחוב" שבו הוא מוקם, ושנדמה לסט תפאורה בסיסי בהוליווד, נבנו מודלים נוספים לתרגול עבודה משטרתית: מבנה דמוי בית משפט, פיצוצייה, בית מגורים דו־קומתי מרוהט, מודל המדמה קופות כרטיסים בכניסה לאצטדיון כדורגל, ואפילו מבנה דמוי דיסקוטק, לרבות רחבת ריקודים חשוכה, שבלחיצת כפתור נשטפת באורות צבעוניים מרצדים.

"המטרה היא להפגיש כל שוטר, כבר בשלב החניכה, עם סביבת ההתרחשות הייחודית שבה ייתקל בעבודתו השוטפת", מסביר מפקד המכללה, תת ניצב אלון אסור. מצלמות האבטחה שמותקנות בכל אחד מהמבנים, מוסיף אסור, אינן מצלמות דמה, כי אם אמצעי תיעוד שיאפשר להקרין בפני השוטרים המתלמדים את התמודדותם עם האירוע המבוים ולנתח אותה. "המטרה היא להטמיע במשטרה את תרבות התחקור הצה"לית", הוא מסביר.

לא פחות מ–600 מיליון שקל הושקעו בבניית מרכז ההדרכה — 60 אלף מ"ר בנויים, שמתפרשים על פני 220 דונם מוריקים הנושקים לאזור התעשייה של בית שמש. אלה כוללים קרית אימונים, 65 כיתות לימוד, אודיטוריום מפואר, תשעה מטווחים, חדר כושר משוכלל, אולם ספורט אתגרי, בריכת שחייה, מוזיאון ואפילו כלבייה ואורווה עבור הדרכת הכלבנים והסייסים המשטרתיים.

אייל טואג

המתקן יכול לאכלס 1,750 שוטרים ואנשי סגל בעת ובעונה אחת, ו–1,050 חניכי קורסים יכולים להישאר ללון בו. עבורם נבנו בנוסף מעונות, חדרי אוכל, מעדנייה, מועדון פנאי ואפילו מספרה.

המתחם כולו ייחנך בשבוע הבא רשמית ברוב טקס, ויספק למשטרת ישראל הפוגה בסיקור השלילי שלו זכתה באחרונה, בעקבות פרישת שורת ניצבים על רקע פרשות שונות. באופן אירוני, הרוח החיה מאחורי קידום פרויקט המכללה מטעם משטרת ישראל היה בשנים האחרונות סגן המפכ"ל ניצב נסים מור, שהוא עצמו נחשד בהטרדה מינית של שוטרות. מור פוטר בינואר מהמשטרה, במקביל להשלמת עבודות ההקמה של המכללה החדשה.

"כל שוטר יעבור דרכנו"

בית הספר החדש לשוטרים נועד לרכז 19 מתחמי הדרכה שמתפעלת המשטרה ברחבי הארץ, ובראשם המרכז ללימודי משטרה סמוך לשפרעם וכן שני מתקני ההדרכה שהיא מחזיקה בנעורים. כך, במתחם משותף אחד, תכשיר המשטרה טוראי צעיר שעושה את צעדיו הראשונים בארגון, לצד קצינים ותיקים שיעברו במקום קורס פיקוד ומטה (פו"מ), או תתי ניצבים שייקראו לסדנאות ניהול ומנהיגות. כך גם ילמדו בכיתה אחת שיטות חקירה, בכיתה שלצדה יעברו החניכים הדרכה בזיהוי פלילי, ואילו באולם שממול יאזינו להרצאה על התמודדות עם התקשורת.

אייל טואג

"המטרה היא ליצור רצף הדרכתי אחד לכל הדרגות ולכל התפקידים, כדי לאפשר הדרכה ורטיקאלית דינמית שמפיקה לקחים ומיישמת אותם בזמן אמת", מסביר אסור את התפישה הפדגוגית. "אנחנו מדברים על בסיס טירונות, בה"ד 1, פו"מ, מב"ל וכל הקורסים המקצועיים (מז"פ, חבלה, סייבר, בילוש, מודיעין, בעלי חיים) — כולם יושבים מעתה במקום אחד. זה מאפשר לנו ליצור מסלול הכשרה מתמשך ואחיד. נוכל לקבוע את התכנים שנדרשים להכשרת תת ניצב, ומשם לשרשר אחורה את התכנים שאנחנו דורשים עד רמת שוטר החובה. נבנה סרגל למידה לכל מקצועות השיטור, נדאג שהשוטרים — שעד היום עברו קורס שיטור בסיסי בתחילת דרכם, ותו לא — יעברו הכשרה מתמשכת. נוכל גם לעודד יחידות להגדיל את מספר האימונים, מעבר להכשרות. ניצור אינטגרציה בין המקצועות, כדי שהלימודים לא יתנהלו בוואקום. היות שכל שוטר יעבור דרכנו, תהיה למבנה החדש לא רק השפעה מקצועית, אלא גם תרבותית והתנהגותית".

ואולם קיבוץ מתחמי ההדרכה למתחם מודרני חדש אחד אינו בהכרח החידוש הסנסציוני. גולת הכותרת היא האופן הייחודי שבו בוצע המעבר, והאופן שבו תנוהל המכללה בשנים הבאות: מתקן ביטחוני ראשון שמוקם בידי זכיין פרטי ושמתופעל על ידו, ערב השלמת הפרויקט הצה"לי הגדול יותר של עיר הבה"דים, גם כן בידי קונסורציום חברות פרטיות.

600 מיליון השקלים שהושקעו עד כה בהקמת מרכז ההדרכה לא הגיעו מתקציב המדינה. ב–2009 פירסמו משרדי האוצר וביטחון פנים מכרז לבחירת זכיין פרטי שיקים את המתקן, יממן אותו ממקורותיו, וכן יתפעל את המתקן למשך 22 שנה, בתמורה לדמי זיכיון רבעוניים שתשלם לו המדינה (ראו מסגרת).

בתום הליך המכרז, שהושלם בינואר 2011, הוכרזה כזוכה קבוצת פוליסיטי, שבבעלותן המשותפת של שיכון ובינוי (מקבוצת אריסון) וחברת G4S (השמירה ישראל). התשלום השנתי שנקבע עבורן יהיה כ–135 מיליון שקל, בנוסף למענק הקמה של 150 מיליון שקל. תשלומים אלה יסתכמו לכדי 3 מיליארד שקל, שאמורים לכסות את הוצאות הזכיין ולהותיר בידיו רווח נאה.

אייל טואג

מתווה זכייני זה (Private Finance — PFI Initiative), שבו זכיין פרטי מקים, מממן ומתפעל תשתית לאומית כנגד דמי זיכיון שוטפים מהמדינה, מיושם כיום, למשל, בכביש 431 ובמתקני ההתפלה.

אלא שהפעלת המתקן המשטרתי בידי הזכיין הפרטי לא תסתכם הפעם בעבודות ניקיון ותחזוקת מבנה שוטפת. לפי תנאי המכרז, הזכיין הפרטי של המכללה לשוטרים מקבל נתח משמעותי גם במקטע ההדרכה המשטרתי. כלומר, חלק מפעילות ההדרכה במתחם תוצא מידי השוטרים למיקור חוץ בידי מדריכים חיצוניים שיועסקו על ידי הזכיין.

מדובר ב–40 אלף שעות הדרכה שהועברו לאחריות פוליסיטי, ויחייבו את הזכיין בהעסקת 20 מדריכים במשרה מלאה. חלקם, אגב, יוצאי משטרת ישראל. לדברי אסור, השיעורים שהמשטרה "הפריטה" לכאורה הם אלה שהיא נעדרת יתרון יחסי בהעברתם, כמו כושר גופני, הגנה עצמית, שיעורי ירי וסדנאות לבכירים בנושאי ניהול, מנהיגות או שירותים לציבור.

לשם העברת מערכי הדרכה אלה, התקשרה פוליסיטי עם חברת ג'ון ברייס, כדי שזו תעמיד עבורה את מערך ההדרכה. כך קיבלה לידה ג'ון ברייס גם את תיאום המערך כולו, לרבות בניית מערכת השעות, שיבוץ כיתות, הקצאת מדריכים ומשאבים וכן ניהול מערכת ההדרכה.

מצד אחד, המודל הזכייני מאפשר למדינה להקים פרויקטי תשתית עתירי הון במימון חוץ־תקציבי, לפרוס את הכיסוי הציבורי על פני שנים וליהנות מהיתרון היחסי שיש למגזר הפרטי המהוקצע בכל הנוגע לאיכות התכנון, הבינוי והתחזוקה השוטפת. מצד שני, הוא מלווה בשני סימני שאלה גדולים ובלתי נמנעים — כלכלי וערכי.

אייל טואג

"הדור החדש דורש 
אמצעים חדשים"

האם העובדה שלא המשטרה, לא המשרד לביטחון פנים ולא משרד האוצר נדרשים היום לתחוב את היד לכיס ולשלוף משם 2–3 מיליארד שקל הביאה לפזרנות יחסית בדרישות מהזכיין? במלים אחרות, אם התשלום בעבור המתקן היה משולם כיום, לנוכח המגבלות התקציביות המוכרות, ולא מגולגל הלאה לדור הבא של משלמי המסים, האם גם אז היתה המשטרה זקוקה לשלושה מטווחים למרחק של 100 מטר, ארבעה למרחק 50 מטר ושניים למרחק 25 מטר, ובנוסף להם לשני סימולטורים חדשניים של ירי המאוישים בידי מדריך צמוד יוצא שב"כ? האם גם אז היתה יכולה המשטרה לקבל קיר טיפוס על חבלים, או להזמין מודל של דיסקוטק? הרי אם הותר לזכיין הפרטי להשכיר כמה מהמתקנים במתחם לצד ג', בכפוף לאישור, כמו המטווחים המיותמים או האמפי המרווח, הרי שיש בכך, לכאורה, עדות לבניית יתר.

"אם הייתי יכול, הייתי דורש אתמול להקים מתקן זהה נוסף באופן מיידי", משיב אסור בהתרסה, ודוחה על הסף את עצם העלאת התהייה. לדבריו, עוד לפני חנוכתו הרשמית של המתקן הוא כבר מאוכלס ביתר. רשימת ההזמנות להדרכה במתקן מצד יחידות המשטרה, הוא טוען, מתארכת והולכת, מבלי להזכיר את הבקשות שהוא מקבל מצד גופי אכיפה מקבילים כמו מג"ב, מצ"ח, רשות המסים, שב"כ, ביטוח לאומי ורשות הטבע והגנים להשתמש במתקנים. "צריך להבין שאנו מטפלים בדור חדש של שוטרים, שדורש אמצעים חדשים, ולא רק למידה פרונטאלית", מדגיש אסור.

כיצד בודקים בכלל את הכדאיות הכלכלית של המהלך? האם יש בידי המשטרה או האוצר תחשיב שמשווה בין ההוצאות החזויות של ההדרכה בתרחיש עסקים רגיל, לבין עלות הזכיין למשך 25 שנה (כולל שלוש שנות הקמה) — בניכוי חיסכון לוגיסטי ובניכוי שיווק הקרקע שתתפנה בחוף נעורים, למשל? כנראה שלא.

אייל טואג

אגב, עד כה לא הצליחו המשטרה ומינהל מקרקעי ישראל לשווק את הקרקעות המתפנות של מרכזי ההדרכה המרוקנים, ולא ברור מתי יעשו כן, אם בכלל. כל שיש בידי המשטרה כדי להצביע על החיסכון שבמעבר למכללה החדשה, לפי שעה, הוא ביטול של 90 תקני שוטר ו–60 תקני רכב, לצד הוראת מפכ"ל לרכז את כלל האירועים הפנים־ארגוניים באודיטוריום החדש, כדי לחסוך בהוצאות שכירת אולמות חוץ־משטרתיים.

האם יש לפיכך אפשרות לחשב כדאיות כלכלית לפרויקט כזה? אסור טוען בתגובה לתרומה, שכמעט אינה ניתנת לכימות, כי המשטרה תיהפך למקצועית יותר בזכות שיפור מערך ההכשרות שלה. הוא מדווח על יעדי מדידה שהמכללה מפתחת כדי לעקוב אחר אפקטיביות ההכשרות — החל במדידת הידע של השוטרים בתחילתו ובסיומו של כל קורס, והמשך במעקב אחר בוגרי הקורסים ביחידות שלהם, כדי לבדוק אם התפקוד שלהם השתפר, ובאיזה אופן. הוא מדבר על מעבר מלימודים עיוניים למעשיים, פיתוח של תרבות תחקור ויצירת רצף הדרכה לאורך הקריירה.

אם המטרה הזאת תושג, הרי שהשקעה של 3 מיליארד שקל עשויה להצדיק את עצמה. אלא שקשה להעריך עד כמה קרובה המשטרה לקפיצת הדרך הניהולית־מקצועית שאסור שואף לה.

ואולי מדובר בכלל בשאלה ערכית, בייחוד לאור הפוטנציאל לניגוד עניינים בממשק המובנה שבין חברות פרטיות לבין הכשרת שוטרים. זאת, אגב, בעוד שבפרויקט המקביל של עיר הבה"דים החליט צה"ל שלא להוציא למיקור חוץ הדרכה חיילית.

בהתייחס לשאלה העקרונית של הדרכה פרטית, אמר אסור: "שיקולי רווח משפיעים על הניהול — וטוב שכך. זה מלמד גם אותנו, השוטרים, לחשוב עסקית וכלכלית. אנחנו חיים בעולם של מגבלה תקציבית, ושימוש בכספי ציבור והחשיפה לשיקולים העסקיים מביאים גם אותנו למקום טוב יותר, שבו אנחנו שוקלים שיקולים של חיסכון ושל איגום משאבים. 
זה אמנם לא בא על חשבון שיקולים מבצעיים, אבל זה בסדר גמור שגם אנחנו במשטרה 
נתחיל להיות יותר מתוכננים עסקית".

"אנחנו לקוח קשה"

באשר לפרויקט הבינוי עצמו, הרי שזה מסתמן כסיפור הצלחה, לפחות בהתאמת התוצאה בשטח למפרט החוזי, שנכתב לפני עשור. התוצאה סבירה יחסית, בייחוד למשמע החריקות הבלתי פוסקות מכיוון הפרויקט המקביל של עיר הבה"דים.

פוליסיטי הקדימה בארבעה חודשים את לוח הזמנים למסירת המתקן, ולמעט חבלי לידה נקודתיים, לא אותרו עד כה מחדלים. "אנחנו לקוח קשה", מעיד ניצב משנה אלכס פרלמן, מפקד יחידת הפיקוח המשטרתית על פעילות הזכיין. פרלמן, מתמטיקאי שהתגייס לפני 24 שנה לשורות המשטרה, שימש בין היתר ראש מחלקת אסטרטגיה באגף התכנון והתקצוב של המשטרה, ויודע לנתח את המורכבות שבמערכת היחסים בין הזכיין לגוף הביטחוני.

"כרגע, בחלוף שלושה חודשי הפעלה ראשונים, זה סיפור הצלחה, אם כי ריבוי השותפים הוא אתגר", הוא אומר. "שני הגופים צריכים להכיר זה את זה, וללמוד לעבוד יחד. המשטרה היא גוף דינמי מאוד, שגרת ההדרכה מושפעת מאוד משיקולים מבצעיים, ועל רקע זה מתגלים פערים", מודה פרלמן, אך מוסיף: "בינתיים, למרות הרבה בלת"מים, עד כה הכל דופק יחסית. אנחנו מארחים כבר 1,500 חניכים, כך שהמתקן עובד בתפוקה קרובה למלאה. התקלות הן לא ברמת החניכים, שמעידים על שביעות רצון".

עם זאת, מבחנו העיקרי של הפרויקט יהיה בתפעול, ולכן יימדד רק לאורך זמן. זאת, בעוד שהניסיון העולמי בפרויקטי P.P.P (שיתופי פעולה ציבוריים־פרטיים) אינו מבשר טובות. הכוונה היא לחיכוכים בלתי פוסקים בין הזכיין למזמין העבודה, כשבאמצעות התפעול היקר יחסית מפצה הזכיין על החיסכון שבו נופף בהקמה.

"לא תמצא בעיות מיוחדות בהקמה. הבעיות יתחילו לבצבץ עם הזמן, בניסיונות בלתי פוסקים מצד הזכיין לחסוך בהוצאות התפעול, ובמה שיתפתח לכדי משחק חתול ועכבר בין המשטרה לפוליסיטי", צופה גורם מקורב לפרויקט.

במשטרה טוענים כי למודי ניסיון שנצבר בפרויקטי זכיינות אחרים של המדינה, ולאחר ביקור שערכו בפרויקט דומה בבריטניה, הם לא מגיעים נאיבים לשלב ההפעלה. שמונת השוטרים ביחידת הפיקוח, לצד יועצים חיצוניים שהיא מחזיקה, נערכים לכל תרחיש. לכל מקרה, מפנים במשטרה למנגנון הקנסות שנקבע בשטר הזיכיון, וקובע את הפיצוי, למשל, בגין כל איחור בהתייצבות מדריך לשיעור.

אלא שבינתיים, מי שצפויה לתבוע ראשונה פיצויים היא דווקא פוליסיטי. זאת, בגין הוראות שונות שדרשה לטענתה המשטרה במהלך עבודות ההקמה, לכאורה בניגוד לתנאי המכרז.

איום זה לא מרפה את ידי הממשלה והמשטרה מקידום שלב ב' של הפרויקט. בישיבה שקיימו באחרונה אנשי המשטרה, המשרד לביטחון פנים ואגף החשב הכללי במשרד האוצר, סוכם על יציאה למכרז להקמת המתחם השני המתוכנן בצמוד. מדובר ב–50 אלף מ"ר בנויים, שישמשו את 800 אנשי שירות בתי הסוהר ומשמר הגבול. גם במתקן זה יועבר חלק מההדרכה לידיים פרטיות, כשפוליסיטי, באמצעות ג'ון ברייס, צפויה לזכות בכך בפטור ממכרז.

הערכות: הזכיין יתבע מהמדינה פיצויים ב–80 מיליון שקל

תכנון מרכז ההדרכה של המשטרה בבית שמש התחיל כבר ב–1992. אבן הפינה הונחה ב–1996, אך הפרויקט הוקפא ונגנז ב–2001 כחלק מתוכנית הקיצוצים הממשלתית. הוא הופשר רק לקראת סוף העשור הקודם, בתור הזהב של פרויקטי הזכיינות הממשלתיים, ובינואר 2011 הוכרזה כזכיינית קבוצת פוליסיטי של שיכון ובינוי (50%) וחברת G4S (השמירה ישראל).

פוליסיטי זכתה במכרז על חודה של נקודת דירוג אחת, וגברה על קבוצת אפריקה ישראל ואלביט מערכות, שסיימה במקום השני והגישה הצעה יקרה ב–5–10 מיליון שקל בלבד. המפסידה התקשתה להשלים עם ההפסד, ואף פנתה לבית המשפט בבקשה לעצור את ההליכים, אך נדחתה.

הניקוד במכרז התבסס על הצעת המחיר (70%) ואיכות ההצעה (30%). ההתמודדות היתה על גובה התשלום הרבעוני שיקבל הזכיין מהמשטרה למשך 22 שנות הפעלת המתקן, וכן על תשלומים משתנים נוספים בגין שירותים נלווים והוצאות שוטפות, ובראשם מחיר סל ארוחות לשוטרים שבמתקן למשך חמש שנים. פוליסיטי הגישה הצעה לתשלום רבעוני בסך 20.7 מיליון שקל, וכן לסל ארוחות בעלות של כ–10 מיליון שקל. לאחר עדכון מדדים, צפוי התשלום הקבוע שתקבל מדי שנה להסתכם ב–105 מיליון שקל, לצד כיסוי עלויות משתנות של עד 30 מיליון שקל.

עלות הפרויקט כולו למדינה צפויה לפיכך להסתכם, נומינלית, ב–3 מיליארד שקל, שבהם יגולם גם כיסוי עלויות ההקמה שבהן נשאה הזכיינית, בסך כ–600 מיליון שקל.

פוליסיטי התחילה בעבודות ההקמה באפריל 2012, במימון בנק דיסקונט וחברת הביטוח הראל. היא נדרשה להשלימן בחלוף שלוש שנים, אך סיימה את הפרויקט ארבעה חודשים מוקדם יותר. אגב, למנכ"ל פוליסיטי מינו בעלי המניות את אסף רגב, לשעבר סגן מנהל רשות החברות וסגן הממונה על התקציבים באוצר — שבין היתר היה אחראי על תקציב המשטרה.

כנהוג בפרויקטי זכיינות, צפויה גם פוליסיטי לטעון, עם סיום שלב ההקמה, לשינויים שנדרשה להטמיע במהלך העבודות, שלא בהתאם לתנאי הזיכיון. לפי הערכות, צפויה הזכיינית לתבוע מהמדינה פיצויים של 60–80 מיליון שקל, והתביעה תובא בפני מנגנון בוררות מוסכם. מנגד, צפויה המשטרה לטעון לחוסרים או לכשלים בעבודת הזכיין, ולדרוש את קיזוז סכום התביעה בהתאם.

גם אם התביעה תתקבל בחלקה, עדיין מדובר בסטייה קטנה יחסית מעלויות ההקמה הנהוגות בפרויקטי תשתית גדולים.

זכיינות פרטית בביטחון הפנים: 
בפעם הקודמת זה נכשל

מרכז ההדרכה של המשטרה אינו מיזם הזכיינות הראשון שקידמו משרדי האוצר וביטחון הפנים. קדם לו בית הסוהר הפרטי אלה, שהוקם ב–2009 דרומית לבאר שבע בידי קבוצת אפריקה ישראל ומנרב, בהשקעה של כ-250 מיליון שקל. זאת, במתווה P.F.I, שבו אמור היה הקונסורציום הפרטי גם להפעיל את בית הסוהר למשך כ–20 שנה, בתמורה לדמי זיכיון תקופתיים שתשלם המדינה.

גם בפרויקט זה לא הסתפקו משרדי הממשלה בהותרת עבודות אחזקה ולוגיסטיקה בסיסיות בידי הזכיין הפרטי, אלא העניקו לו סמכויות כליאה ושמירה. המהלך גובה בחוק שקיבלה הכנסת ב–2004, אך בוטל בידי בג"ץ בפסק דין דרמטי בסוף 2009 — לאחר השלמת הפרויקט.

ברוב של שמונה שופטים מול אחד, פסקו שופטי בג"ץ כי העברת סמכויותיו הייחודיות של שירות בתי הסוהר לזכיין פרטי הפועל למטרות רווח היא פגיעה בלתי מידתית בכבודם ובחירותם של האסירים.

בעקבות כך, נאלצה המדינה להודיע על ביטול הסכם הזיכיון שעליו חתמה, שילמה לאפריקה ישראל ולמנרב פיצוי של כ–300 מיליון שקל, ומתקן הכליאה החדיש הועבר לידי שירות בתי הסוהר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם