האיש שהגן על האויב הגדול של פוטין: "ברור שחששתי לחיי"

עו"ד ואדים קלובגאנט, ראש צוות ההגנה של איל ההון לשעבר מיכאיל חודורקובסקי, מספר בראיון ראשון על המתרחש מאחורי הקלעים של הקרמלין והאליטה העסקית של מוסקווה

נדן פלדמן
נדן פלדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים4
נדן פלדמן
נדן פלדמן

בסוף 2003 נעצר באישון לילה מיכאיל חודורקובסקי, טייקון הנפט הגדול ביותר שידעה רוסיה והאדם העשיר באירופה בתחילת שנות ה–2000. הוא נידון לתשע שנות מאסר בבית הכלא קראלה בסיביר לאחר שהורשע בעבירות של העלמות מס, מעילה והלבנת הון. מאבק החפות האישי שניהל מבית הסוהר היה לסוגיה דיפלומטית בינלאומית שחשפה בפני המערב את שיטות הריסוק והחיסול שנקט הצאר החדש של רוסיה, ולדימיר פוטין, נגד המאיימים על שלטונו. בסוף 2013, במפתיע ובן לילה, זכה חודורקובסקי לחנינה נשיאותית ונמלט מארצו תוך שעות, הרחק מידיו הארוכות של הקרמלין. כה מהירה היתה הימלטותו, שחודורקובסקי לא המתין אפילו לעורך דינו בשבע השנים האחרונות שלו בכלא, ואדים קלובגאנט, אף שזה כבר היה בדרכו לפגוש בו, לראשונה כאדם חופשי על אדמת רוסיה - הרגע שלו ציפו השניים במשך כל אותן שנים.

״כשפוטין הודיע שהוא יעניק חנינה לחודורקובסקי, פירוש הדבר במציאות הרוסית שהוא כבר נתן את ההנחיה לעשות את זה, ובאותו לילה הוא כבר שוחרר. דהרתי במכונית בדרכי אליו ברגע שנודע לי על החנינה, אבל קולגה מערבי שאתו דיברתי בטלפון מהדרך אמר לי שאין טעם להגיע, כי הוא כבר יהיה על מטוס״, מספר קלובגאנט בראיון ל–Markerweek, שהתקיים בשבוע שעבר במהלך ביקור משפחתי שערך בישראל.

כמה שעות לפני הראיון עם קלובגאנט ערך פוטין הופעה פומבית ראשונה לאחר כמעט שבועיים של היעלמות מסתורית, שהחלה כמה ימים לאחר חיסולו של בוריס נמצוב, ממנהיגי האופוזיציה הרוסית וידידו של קלובגאנט זה שלושה עשורים. נמצוב, שבשנים האחרונות פירסם בין היתר תחקירים על היקפי השחיתות של המשחקים האולימפיים בסוצ׳י ועל הונאות ענק של בכירים בקרמלין, נרצח ביריות אופנוען ב–28 בפברואר, מרחק 100 מטר מהקרמלין.

ד"ר ואדים קליוגוונטצילום: אוליבייה פיטוסי

״הפעם האחרונה שדיברתי עם נמצוב היתה בחורף האחרון, כמה חודשים לפני הירצחו״, מספר קלובגאנט. ״החיסול שלו הוא חצייה של קו אדום בין הקרמלין לאופוזיציה והתקבל בתדהמה בציבור הרוסי. זה לא עוד עיתונאי או עורך דין, זה פוליטיקאי מאוד כריזמטי ובולט. נמצוב היה יכול לדבר עם כל פוליטיקאי ברוסיה, גם עם יריביו בקרמלין, והוא עשה את הכל בשקיפות מלאה. בסך הכל היו לו קשרים חיוביים עם הקרמלין, ומצד שני הוא היה אחד האנשים הכי יעילים במדינה בלהסביר לגורמים במערב איך עובד המעגל העסקי של הצמרת הרוסית. היו מעט פוליטיקאים שיודעים לדבר עם המערב בצורה כל כך טובה״.

אחת ההשערות המרכזיות כרגע היא שהמאפיה בצ׳צ׳ניה אחראית להתנקשות. אם אכן כך, מדוע הקרמלין לא אומר זאת במפורש?

״כי קשה להאמין לגרסה שחמישה צ'צ׳נים ביצעו את הכל לבדם בלי מעורבות של בכירים בקרמלין. נמצוב חקר את הקשרים בין המאפיה הצ'צ׳נית לבין הקרמלין והאליטות ברוסיה. הוא חקר גם את המצב בקרים, הוא פוליטיקאי שניהל חקירות בדיוק כמו עיתונאים חוקרים. הוא התכוון לפרסם בקרוב דו״ח חקירה על המצב באוקראינה ועל הקשרים העסקיים בין אנשים חזקים ברוסיה לבין הפלישה לאוקראינה".

יש סיכוי שהקרמלין לא ידע על הרצח?

צילום: אי־פי

״איני רוצה להביע עמדה על ספקולציות, אבל ברור שלגורמים רשמיים בקרמלין יש סיבה טובה להסתיר מידע אמיתי בנוגע לרצח נמצוב. בהתחלה אמרו שזאת התנקשות, עכשיו כבר לא, ולא ברור איך השתנתה הגרסה כה מהר בצורה כה חדה. משהו בחקירה של הרצח מוזר מאוד. העניין הוא שהקרמלין אינו חזית אחת. אחד הסטריאוטיפים הכי חזקים לגבי רוסיה הוא שמשטרו של פוטין פועל במבנה עוצמה אנכי (vertical power structure), אבל זה כבר לא נכון. יש כיום מאבקי כוח בין קבוצות שונות בקרמלין".

אולי היו לנמצוב יריבים באופוזיציה שהעדיפו לראות אותו יורד מהזירה הפוליטית?

״קשה לי להאמין שמישהו באופוזיציה מעורב ברצח הזה. תראה, אלכסיי נבלני (מראשי האופוזיציה, נ"פ) ונמצוב היו בקשר קרוב ותמכו זה בזה. אפשר למצוא כל סוג של ספקולציה ברוסיה לגבי הרצח, זה עוד לא אומר שזה נכון".

"פוטין נכנע ללחץ הבינלאומי"

קלובגאנט, שגדל במשפחה יהודית, מקושר כבר שלושה עשורים לצמרת הפוליטית והעסקית של רוסיה. הוא ראה את חבריה עטים כלהקת טורפים על הנכסים הכלכליים האדירים של המעצמה הסובייטית שהתפרקה לרסיסים בתחילת שנות ה–90. באותן שנים, תחת שלטונו של הנשיא לשעבר בוריס ילצין, השתלב קלובגאנט במערכת הפוליטית. הוא שימש חבר פרלמנט בבית העליון של הדומא ב–1991–1993, אז גם הכיר את נמצוב, ועד 1995 גם שימש ראש עיריית מגניטגורסקי שליד נהר אורל, בה נולד וגדל. לאחר מכן פנה לשוק הפרטי ושימש בתפקידים בכירים בכמה מהחברות שקמו במכירת החיסול הגדולה בהיסטוריה - הפרטת נכסיה של רוסיה הסובייטית - בהן תאגידי הנפט TNK וסידנקו ויצרנית הפלדה נוסטה. 
ב–2005 עבר להתמקד בקריירה משפטית והקדיש את רוב זמנו למשרד הפרטי שהקים.

ב–1999 עלו לישראל הוריו ואחותו, שאותם הוא מקפיד לבקר מדי שנה. בביקורו הנוכחי העניק הרצאה פומבית נדירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב על משפט חודורקובסקי ושלטון החוק ברוסיה, והסכים להתראיין לראשונה לעיתון ישראלי. קלובגאנט מעיד כי היה רוצה לעלות לישראל, אבל לא עשה זאת משום שאין לו כאן פרנסה. עם השם שרכש לו, מעמדו וקשריו עם הקהילה הרוסית בישראל, ההצהרה הזאת מעלה סימני שאלה. ייתכן שהכסף ברוסיה בכל זאת טוב יותר.

מיכאיל חודורקובסקיצילום: אי־פי

את חודורקובסקי הכיר קלובגאנט בסוף שנות ה–90. ״נפגשנו לפעמים כשהייתי מנהל ב–TNK וסידנקו, אבל לא היינו חברים. פשוט היינו באותם מעגלים״. ב–2007, ארבע שנים אחרי מעצרו של חודורקובסקי ולאחר שבית המשפט במוסקווה החמיר את עונשו, התבקש קלובגאנט להצטרף לצוות ההגנה של איל ההון הנמק בכלא. ״כשהוא הורשע שוב הוא החל לחשוב מחדש על צוות ההגנה שלו. הוא ביקש ממני לייצג אותו, וזמן לא רב לאחר מכן מוניתי לראש צוות ההגנה שלו. מאז צעדנו ביחד שבע שנים, עד שהוא שוחרר. פגשתי אותו בכלא לעתים קרובות, אחת לחודש. היו תקופות שנפגשנו מדי יום״.

לנוכח הנסיבות, לא היססת לקבל את ההצעה לשמש פרקליטו?

״רק לאידיוט אין ספקות במקרה כזה, אבל אלה לא היו רבים ולא נמשכו זמן רב. עם כל הסיכונים, ראיתי הרבה יותר יתרונות מחסרונות בייצוגו של חודורקובסקי".

ובמשך כל השנים שייצגת אותו, חששת לחייך?

"כמובן שחששתי לחיי. זאת היתה הרבה יותר מסתם עבודה, אלה היו החיים שלי, וזה תיק מיוחד מאוד ואדם מיוחד מאוד. חודורקובסקי הוא דוגמה טובה לפטריוט אמיתי של ארצו, ואפילו אחרי כל מה שהוא עבר בחייו הוא עדיין פטריוט רוסי שאוהב את המדינה ומנסה להיות מועיל למדינה. הוא אדם עמוק ומלא ידע, שמעשיר אותך מבחינה אנושית".

הפגנה לשחרור חודורובסקיצילום: בלומברג

קיבלת איומים על חייך?

"אולי עדיף לא לדבר על זה כעת".

למה לקחת על עצמך תיק במשפט שמהתחלה היה ברור שהוא משפט ראווה ואין לך יכולת אמיתית להשפיע בו?

"אף שזה היה משפט ראווה, זו עדיין היתה הזדמנות טובה להציג את האמת שלנו לכל אחד שמעוניין בה ולהתנגד למאפיינים של משפט מהסוג הזה, ומבחינה זאת הצלחנו במשימה, משום שלכל אחד בעולם היה עניין במשפט הזה ובאדם הזה. ברור שהפעילות שלנו תרמה לנס של שחרורו".

הטייקון שרצה להיות נשיא

חודורקובסקי זכה אמנם לקמפיין זכויות אדם חובק עולם שהציג אותו כאסיר פוליטי וקורבן של משטר החיסולים של פוטין, אבל קדוש מעונה הוא לא. עוד הרבה לפני עלייתו של פוטין לשלטון ב–2000, היה חודורקובסקי אחד האוליגרכים המושמצים ברוסיה, הודות להסתבכותו בשלל פרשות לאורך הקריירה העסקית שלו: ממסחר באלכוהול מזויף בתחילת דרכו בשנות ה–80, דרך מעורבות ברשת בינלאומית להלבנת כספים בבנק מנאטפ שהקים, התאבדויות מסתוריות של מקורבים במפלגה הקומוניסטית, אי־עמידה בתשלומי חובות למשקיעים אמריקאים וסכסוך אלים עם בעל מניות ביוקוס, חברת הנפט הממשלתית שעליה השתלט ב–1995.

עסקת יוקוס, שהעלתה את חודורקובסקי לפסגה כשם שהפילה אותו, היתה סמל להפרטות הענק של נכסים אסטרטגיים סובייטים שנמכרו בפרוטות, או 300 מיליון דולר במקרה של חודורקובסקי, שרכש אותה בסיוע של מכרזים תפורים ותרגילים פיננסיים. עד 2002 נסק שווי השוק של יוקוס ל–17 מיליארד דולר וחודרוקובסקי נהפך לאדם העשיר ברוסיה, עם הון אישי של 15.5 מיליארד דולר. העוצמה של חודורקובסקי הניעה אותו לנקוט צעדים חסרי תקדים. הוא ניהל מאבק איתנים בענקית הנפט הממשלתית לוקאוויל והיה הראשון למכור נפט רוסי לארה״ב. הוא אף שילב אמריקאים ומערביים רבים בתפקידים בכירים ביוקוס ובחברות נוספות בבעלותו, כולל שר החוץ לשעבר הנרי קיסינג׳ר, שהיה חבר במועצת מנהלים באחת מקרנות הרווחה של חודורקובסקי.

בה בעת, החל חודורקובסקי בפעילות ציבורית וניסה לשפר תדמיתו בציבור הרוסי, במטרה להכשיר עצמו כמועמד אפשרי לנשיאות. אחרי שהיכה על חטא והודה בהתנהלות עסקית דורסנית ונטולת אתיקה, הציג עצמו חודורקובסקי כנושא דגלים של יושרה, פתיחות ואחריות. "מי שנחשב לאוליגרך המלוכלך ביותר טוען כעת לשקיפות”, נכתב עליו ב–2001 ב"לוס אנג'לס טיימס”. הוא ניסה להתרחק מסמלי סטטוס נובורישיים של האוליגרכים הרוסים ולהציג אורח חיים צנוע, אף שנתפס מזמין בקבוקי יין בשווי אלפי דולרים במסעדות יוקרה במוסקווה ועורך משתים ראוותניים לחבריו. בין מקורביו היו גם ולדימיר גוסינסקי, מבעלי "מעריב" לשעבר, ושותפו העסקי לשעבר ליאוניד נבזלין, מבעלי עיתון "הארץ". שניהם, כמו אנשי עסקים רוסים יהודים אחרים, עזבו את רוסיה לישראל לאחר שהם ועסקיהם נרדפו על ידי הקרמלין. לישראל עלו שני שותפים נוספים של חודורקובסקי, מיכאיל דובוב ומיכאיל ברודנו.

חודורקובסקי, יהודי מצד אביו שבחן השקעות בישראל במהלך שנות ה–90 ואף נפגש אז עם שמעון פרס ובנימין נתניהו, מעולם לא שקל לעשות עלייה. הוא היה חזק מדי ועשיר מדי, ובוודאי לא שיער שאת העשור הבא של חייו יבלה בתא בית כלא במקום במטוסו הפרטי.

מאבקו של חודרוקובסקי בענקית הנפט הממשלתית לוקאוויל וניסיונו למכור אחזקות משמעותיות ביוקוס לחברות אמריקאיות היו לצנינים בעיני פוטין ומדיניותו הלאומנית והלעומתית למערב, ואולם על מסלול ההתנגשות עם פוטין עלה חודורקובסקי כשהחל לממן פעילות של מפלגות וכלי תקשורת של האופוזיציה, על רקע דיווחים בנוגע לרצונו להתמודד על נשיאות רוסיה. הוא עצמו הקים ב–2001 את התנועה הפוליטית "רוסיה הפתוחה”, שהיתה אמורה לסלול את דרכו לקרמלין.

באוקטובר 2003 נעצר חודורקובסקי בחשד להעלמת מס והונאה ביוקוס, והממשלה הרוסית הלאימה את החברה כשהשתלטה על 61% ממניותיה והחרימה את מניות השותפים הזרים שלו. פוליטיקאים, בעלי הון וכלי תקשורת מהאופוזיציה הרוסית האשימו את פוטין בניסיון לחסל את חודורקובסקי לפני הבחירות לדומא שנערכו כעבור חודשיים. בשנה הראשונה לאחר הרשעתו ב–2005 פתח חודורקובסקי בשביתת רעב ונפגע בפניו מדקירה של אסיר אחר. בריאותו הידרדרה ועורכי דינו החלו לנהל קמפיין בינלאומי ולגייס את מנהיגי העולם לטובת שחרורו.

ב–2007 מונה קלובגאנט לפרקליטו, אך לא הצליח למנוע את הרשעתו פעם נוספת ב–2010, כשבית המשפט קבע כי חודורקובסקי ושותפו, פלטון לבדב, גנבו 218 מיליון חביות נפט והלבינו את הכסף שהתקבל מהמכירה באמצעות חברות קש שהקימו במקלטי מס. בגזר הדין נכתב כי יוקוס עשתה שימוש בחברות בנות שלה כדי להסתיר את עסקות הנפט הלא חוקיות.

ב–2011 הכריז ארגון אמנסטי אינטרנשיונל על חודורקובסקי ולבדב כאסירי מצפון, שעה שהנשיא פוטין נהנה מפופולריות שיא לנוכח שגשוגה של הכלכלה הרוסית. ואז, ב–20 בדצמבר 2013, כחצי שנה לפני שחרורו המיועד של חודורקובסקי, החליט פוטין לחון אותו.

מה הביא את פוטין לשחרר בסוף את חודורקובסקי?

"הוא שיחרר אותו בגלל הלחץ הבינלאומי הגובר שהיה לקראת משחקי סוצ׳י, כמו שהוא שיחרר את חברות להקת פוסי ריוט. קשה להיכנס לראש של פוטין, אבל ללא ספק זאת היתה תוצאה של הניתוח שלו של מאזן היתרונות והחסרונות שלו.

״פוטין הודיע על החנינה כבדרך אגב, במסדרון, בסוף מסיבת עיתונאים של ארבע שעות שעסקה בנושאים אחרים בכלל. הוא ענה לשאלה של עיתונאי, שהכתיבו לו לשאול את השאלה על חודורקובסקי״.

חודרוקובסקי הוטס לגרמניה ומשם נסע לשווייץ. מאז החל במה שנראה כמו ניסיון ברור לסלול את דרכו חזרה למעגלי ההשפעה הפוליטית של רוסיה. שחרורו מהכלא התיר את חרצובות לשונו - והוא החל לתקוף בחריפות את פוטין ולהתגרות בו. בראיונות לעיתונים זרים אמר כי יהיה מוכן ״להנהיג את רוסיה במקרה של משבר", וכי הטעויות שפוטין עשה עם הפלישה לאוקראינה ״עשויות להפיל אותו תוך שנתיים״. הוא גם הקים מחדש את תנועת ״רוסיה הפתוחה״ שפועלת כעת כרשת חברתית באינטרנט, וקרא לתומכי האופוזיציה לעזור להשפיע על הבחירות לפרלמנט הרוסי ב–2016.

"שוב ושוב המשטר יוצא להרפתקאות שמביאות נזק לרוסיה", אמר חודורקובסקי לעיתון הספרדי "אל פאיס". "לעת עתה ניתן להסביר את זה להמון, אבל בכל רגע נתון, כשהאנשים עצמם יתחילו לשאול איזה מן אגדות מספרים לנו, המצפון החברתי יוכל להפוך את הדברים על פניהם".

"החברה האזרחית ברוסיה חלשה"

חודש לאחר ששוחרר, ביקר קלובגאנט את חודרוקובסקי בשווייץ, אך הוא אומר כי אינו מעורב בפעילות הציבורית שלו. הוא מדגיש כי חודורקובסקי אינו מעוניין לנסות לקבל חזרה את המיליארדים שהוחרמו ממנו על ידי הממשל ואינו משתתף בתביעות של בעלי המניות של יוקוס.

אבל הוא היה האיש העשיר ברוסיה. מדובר במיליארדי דולרים.

"חודורקובסקי אומר שיש לו אינטרס אחר כעת. הוא רוצה לעזור לרוסיה. לרוסים לא אכפת מה קורה מבחינת חופש הביטוי וחופש העיתונות כל עוד המשכורות ממשיכות לעלות. המנטליות והפסיכולוגיה הרוסית הן פטרנליסטיות, הרוסים אינם אקטיביים. הם רוצים שישלוט עליהם צאר. כך שמבחינה הזאת לפוטין היה קל מאוד לעשות מהלכים לדיכוי חופש התקשורת וחופש הביטוי. בסקרים ובבחירות, רמת התמיכה הרשמית בפוטין היא יותר מ–80%. אני חושב שזה לא נכון, ואני גם חושב שהמצב יכול להשתנות בכל רגע ולהתהפך לגמרי. אני גם חושב שעכשיו, כשרמת החיים יורדת וחיילים נהרגים במלחמה לא ברורה, זה לא בדיוק עוזר לרמת התמיכה בפוטין ובמקורבים שלו".

נמצוב חוסל, נבלני בדרך לכלא, חודורקובסקי בשווייץ. אז מי נשאר להציל את רוסיה?

"נכון, זאת הבעיה, ויש גם בעיה של חולשת החברה האזרחית ברוסיה. אני מודאג מאוד, אבל מקווה שרוסיה תוכל ליהפך לדמוקרטיה מערבית בלי הפיכה אלימה ובלי שפיכות דמים. הדרך הרוסית האמיתית היא ערכים מערביים ועולם גלובלי. המשוררת ולריה נובודבורסקיה אמרה פעם שהרוסים לא מבינים את הקשר בין אוכל לדמוקרטיה. ברגע שהם יבינו אותו - רוסיה תצעד על המסלול הנכון".

הפגנת תמיכה בפוטין מחוץ לקרמלין. "המשטר יוצא להרפתקאות שמזיקות לרוסיה"צילום: אי־אף־פי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker