"כחלון הוא אחד הפוליטיקאים הכי מתוחכמים"; האם יצליח במשרד הקשה מכולם?

תוך שלושה חודשים בלבד הקים משה כחלון מנגנון משומן שהביא לו ניצחון גדול וכוח פוליטי ■ האם הוא יצליח להפתיע גם במשרד הכי מאתגר?

צבי זרחיה
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צבי זרחיה
חגי עמית

ברגע אחד נעצרה התנועה במרכז העיר אשדוד מאחורי אוטובוס תכלת עמוס בשלטים של מפלגת כולנו בראשות משה כחלון, שחנה באמצע הכביש, בסמוך לבית הספר מקיף ז'. מהאוטובוס ירדה חבורה עליזה של צעירים בחולצות תכלת - ובמופע מתוזמן ומאורגן משכה את עיקר תשומת הלב בקלפי המאולתרת. "על מה ההמולה", התעניין אחד מתושבי העיר. "כחלון פה", ענו לו, "המנהיג האמיתי של ישראל".

ביום שאחרי הבחירות פעילי כולנו היו באופוריה. יחד עם נתניהו, היה המנצח הגדול של השבוע האחרון, עם הישג של עשרה מנדטים וכרגע נראה שהוא המועמד המוביל לתפקיד שר האוצר, התפקיד שבו הוא חושק.

לכתבות נוספות ב-TheMarker:

משה כחלוןצילום: דודו בכר

הליכה מבוישת אל תוך הקהל

אשדוד היתה רק תחנה אחת במסלול של כחלון ביום שלישי. הוא התחיל ב–06:30 בבוקר בקרית אתא, עבר דרך גבעת אולגה ונתניה, חתך דרומה עד אשקלון וחזרה למרכז - לתחנה הסופית בתל אביב. בכל נקודה שאליה הגיע ציפו לו עשרות פעילים. מי שהקדים את השיירה ברבע שעה יכול היה לראות נערים תולים כרזות של המפלגה רגע לפני שהמנהיג מגיע - כדי שהמסלול שעבר בתוך העיר יהיה משולט כראוי. "הוא הא מי זה בא, שר האוצר הבא", נשמעה הצעקה בכל קלפי שבו עצר, ובכל תחנה ירד כחלון עצמאית מהרכב שהסיע אותו וצעד לבד בהליכה מבוישת לתוך זרועות הקהל שעטף אותו בחיבוקים. בכל תחנה נשלפו שוב ושוב הטלפונים הניידים בתפקיד מצלמות, וכחלון מצא עצמו לוחץ ידיים אחד־אחד, כשהוא אומר שוב ושוב, נבוך, "תודה רבה".

האנשים מסביב לכחלון

הביישנות הטבעית ופשטות הדיבור של כחלון הסיחו את הדעת מהארגון המשומן שהוא והאנשים שסביבו הצליחו ליצור בהתראה הקצרה שנתן להם , כשפיזר את הממשלה בדצמבר האחרון. מפלגה שלא היתה קיימת לפני שלושה חודשים הצליחה להגיע למצב שבו ביום שלישי האחרון הוקמו נקודות שלה עם פעילים, שילוט וסככות ב–3,500 קלפיות ברחבי המדינה, במה שהיה שיאו של אחד הקמפיינים המוצלחים בבחירות הנוכחיות.

יריית הפתיחה למסע הבחירות נורתה באפריל 2014, הרבה לפני ההכרזה על הקדמת הבחירות. "הגורמים הימניים בליכוד קיפלו את הדגל החברתי לטובת המדיני־ביטחוני", הכריז אז כחלון - והצהיר על חזרתו לפוליטיקה. "במבחן התוצאה", אמר אז, "יש פה ממשלה ששולטת בערך חמש שנים, ואנחנו רואים תוצאות לא טובות: תוצאות לא טובות ביוקר המחיה, תוצאות לא טובות בבריחת מוחות, תוצאות לא טובות במחירי המזון ובמחירי הדיור. יש כיום תחושה קשה מאוד".

כחלון התחיל אז לחרוש את השטח. "העבודה הראשונית היתה בעיקר קליטה של אנשים שרוצים לעזור למשה. הוא תפר את הארץ לרוחבה ולאורכה ואחרי כל הרצאה ניגשו אליו אנשים. אחרי צוק איתן הזרם התגבר. צמחנו ממתנדבים בודדים לעשרות, ומעשרות לאלפים. הטפטוף נהפך למטר ובסוף כבר היה מבול", אומר צחי גבריאלי, איש המטה של כחלון שחבר אליו במאי אשתקד. למרות זאת, פיזור הממשלה בדצמבר תפס את כחלון ואנשיו לא מוכנים. הנחת העבודה שלו דיברה על סוף 2015 או תחילת 2016 כמועד הבחירות.

עם פיטורי יאיר לפיד וציפי לבני נאלצו כחלון ומקורביו להקים את מפלגתם במהירות. ראשית נבחר השם "כולנו", ובמועד ההקמה כחלון התחייב לגבי הרכב הרשימה שלו כי "מה שיאפיין את האנשים הוא שהם נקיי כפיים שמחויבים לציבור, לא לטייקונים. הם לא יגיעו כי הם חברים שלי, הם יגיעו כי הם טובים". עד אמצע ינואר גובשה רשימה שכללה את יואב גלנט, אלי אלאלוף, מייקל אורן, רחל עזריה ואחרים. עם חלק מחברי המפלגה, כמו יפעת שאשא־ביטון, היתה לכחלון היכרות מוקדמת מכהונתו כשר התקשורת. אחרים, כמו עזריה, הגיעו אליו דרך היכרות עם המעגל הקרוב לו.

"הדבר הראשון זה דיור, דיור, דיור. ד', ד' וד'"צילום: תומר אפלבאום

במקביל גובש מצע, נוסח תקנון, נבנו תוכניות עבודה וגויסו תרומות. בין התורמים היו איש העסקים והפרסומאי אילן שילוח ויזם הנדל"ן הערבי־ישראלי בדיע טנוס. מקורבים נוספים של כחלון במגזר העסקי הם טייקון הגז קובי מימון ורמי לוי, הבעלים של רשת שיווק השקמה וחבר במועצת עיריית ירושלים בסיעתם של ניר ברקת וקובי כחלון, אחיו. ללוי הוצע להצטרף לרשימת כולנו - אך הוא סירב. אחיו של כחלון נחשב לאדם הכי מקורב לו אחרי רעייתו, ליאורה. הוא לקח חופש מתפקידיו כסגן ראש עיריית ירושלים ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כדי לנהל את מטה הבחירות של כולנו. עזריה שימשה חברת מועצת העיר ירושלים - והומלצה לרשימה על ידי כחלון האח, וכן על ידי רועי פולקמן, הח"כ המיועד שייעץ לברקת.

עוד מקורבים לכחלון הם יזם ההיי־טק ישראל דנציגר, מנכ"ל בזק לשעבר אבי גבאי, משנה למנכ"ל בבילון לשעבר נדב שמש, ומנכ"ל הרשות השנייה לשעבר שי באב"ד, שהחזיק גם בתפקיד בכיר בצים. באב"ד פרש מהרשות השנייה ושובץ במקום 11 ברשימה לכנסת - ומוזכר כיום לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר.

בשנתיים שבהן שהה מחוץ לפוליטיקה שמר כחלון גם על קשרים בליכוד. אחד מחבריו במפלגה הוא השר והח"כ לשעבר גדעון סער, שאתו התייעץ בטרם הודיע על הקמת המפלגה. סער פרש מהממשלה לפני כארבעה חודשים וחצי.

הקשר עם מימון, בעל השליטה בחברת אקוויטל, נמשך כבר שנים ארוכות. בהצבעות על חוק ששינסקי הודיע כחלון שלא יצביע, בשל חברותו הקרובה עם מימון. עם פרישתו מהכנסת נשאל אם הוא מתכוון לעבוד אצל חברו והשיב בשלילה. "פרשנו את המדינה וחילקנו אותה לשמונה מרחבים", אומר רותם קקון, יו"ר מטה הצעירים של המפלגה. "גייסנו את האנשים הראשונים גם על בסיס קשרים אישיים שלנו וגם דרך אנשים שפנו אלינו - פעילי סטודנטים או חברי מועצות צעירים. בתחילת הדרך היינו 16 צעירים וזו היתה שדרת המנהיגות הראשונית שבנינו. ביניהם חילקנו תפקידים, אחריות על מרחבים ומשימות. 80% מפעילי המטה הצעירים היו מתנדבים".

"השלד של המטה שלנו כלל באופן גס 50 אנשים. 25–30 איש שעסקו בפרסום, אסטרטגיה וקריאייטיב ו-25 אנשים בחלק הארגוני - שייצר תשתית לעבודה בכל המקומות. כולם מתנדבים שעובדים על הרבה דברים מעבר לכולנו", אומר מאור אביגל, רכז שטח של כולנו. "החודש הראשון היה חודש של חשיפת המפלגה והתרגלות הציבור למותג כולנו. חודש של חדירה ראשונית של מפלגה שהיא בלי סניפים ובלי מטות - וזה בזמן שברגע שנודע שיש בחירות כל המפלגות האחרות מתחילות לרוץ ולשפוך כסף על השטח. אנחנו היינו צריכים לייצר מומנטום. וייצרנו סדרת אירועים בכל המדינה. בשלושת החודשים האחרונים יצרנו בלוק של יותר מ–250 אירועי יח"צ קטנים ו–60 אירועים גדולים - עם הפקה של מאות או אלפי נוכחים, וזה כשכל תקציב האירועים של המפלגה היה כ–300–400 אלף שקל, והרוב - למעט תשלום על המקום וההגברה - נעשה בהתנדבות".

"לכל אחד מ–15 המועמדים הראשונים של כולנו לכנסת נקבעה פעילות אחת לכל הפחות בכל יום. לכחלון עצמו נקבע מפגש פוליטי בכל ערב בנוסף לסיורים ופאנלים שבהם הוא ישב", אומר אביגל. "לפיד למשל, כשהוא רץ בפעם הקודמת, השקיע עבודה ארגונית במשך שנתיים, גייס כסף בצורה מטורפת - והגיע לישורת האחרונה כשהכל רץ אצלו. אנחנו היינו צריכים לבנות משהו שירוץ תוך כדי תנועה", אומר אביגל. "ביום הבחירות החלטנו מראש שלא נוגעים בכל 10,000 הקלפיות שיש בישראל — וצימצמנו מאמץ לשליש מהנקודות אסטרטגית לפי דפוסי ההצבעה בבחירות הקודמות. הלכנו על מצביעי מרכז וימינה, אבל זה לא היה המדד היחיד".

"אני חושב שהקמפיין של כחלון התחיל בדשדוש ורק בהמשך צבר תאוצה. בהתחלה היה נראה שהמסרים שלו היו פחות מגובשים, האג'נדה פחות מסודרת והאסטרטגיה לא חדה. אבל הוא התגבש תוך כדי הקמפיין עם הרעיונות והמסרים וצבר ביטחון עצמי", אומר רמי יהודיחה, מנכ"ל משרד הפרסום LEAD, שהיה אחראי על הפרסום של הליכוד בבחירות הנוכחיות. "הוא לא הלך על הכרטיס העדתי ובצדק - זה לא רלוונטי. הוא הלך על האג'נדה שהיתה 'הטיקט' המרכזי של הבחירות האלה - האג'נדה הכלכלית־חברתית. כחלון היה מותג חדש שמאתגר את המותגים האחרים - ומהר מאוד הוא עבר לתיבת מסרים קבועה והראיונות שלו הלכו והשתפרו. הפרסום שלו היה טוב מאוד. ראית שילוט שניסה להנגיש אותו בגובה העיניים כעממי, ומצד שני הקפיד על אסתטיות ועדכניות. וכל זה כשצריך לזכור שהתקציב של כולנו היה נמוך משמעותית יחסית למפלגות אחרות. בסופו של דבר ההצלחה בבחירות נמדדת ברמת ה'אוהב־לא אוהב'. שחור או לבן, וכחלון הצליח להתייצב בצד הטוב, החיובי".

"אני, ליכודניק בדם - 
נותן לך את הקול"

האסטרטגיה עבדה. ברמה הגיאוגרפית, הפילוחים שפורסמו מעידים כי כחלון שאב מנדטים בכל מקום - אם זה בפריפריה או במרכז, ולקח מנדטים מכולם. באשקלון שמענו ביום שלישי אזרחים מכריזים באוזניו כי "אני ליכודניק בדם ועדיין אני נותן לך את הקול" - אבל בפועל התוצאות העידו כי הוא שאב יותר מצביעים מיש עתיד, מהמחנה הציוני ומישראל ביתנו - וכך התאוששות הליכוד בימים האחרונים פגעה בו פחות. לדברי אביגל, "להערכתי כחלון עזר לליכוד בצורה משמעותית. הוא הביא המון קולות שבחיים לא היו מגיעים לביבי. במקרה הטוב שליש מהקולות שלנו מהליכוד וכל השאר נלקח מהמרכז ושמאלה - לפיד והמחנה הציוני".

רחל עזריה (מימין) ויואב גלנט בביקור בשוק מחנה יהודה, בסוף ינוארצילום: אוליבייה פיטוסי

כפי שהעידה עזריה, מספר חמש ברשימה, שכיהנה בעבר כסגנית ראש עיריית ירושלים, "ראיתי בירושלים אוכלוסיה מאוד מגוונת שהצביעה בשבילנו. החל מהורים לילדים קטנים - הדור הבא שמבין שהסיכויים לבנות פה חיים טובים הם לא גבוהים כיום ומוטרד מאוד מעניין הקשיים ברכישת דירה. ראיתי גם הרבה אנשי ליכוד קלאסיים שהצביעו לנו - וגם הרבה מהקהילה האנגלוסקסית. מגוון גדול של עם ישראל כזה. היה גם סחף גדול מאוד של צעירים אלינו. בימים האחרונים הרציתי בפני צעירים שעושים שנת שירות ומכינות צבאיות - והבנתי שהם ממש מבינים על מה אנחנו מדברים".

בשלישי בערב ניצב כחלון במטה כולנו בגני התערוכה בתל אביב, והצהיר בנאום ניצחון כי "זו מערכת בחירות היסטורית - מערכת בחירות שעסקה בבעיות היום־יומיות. ניסו להסיט אותנו ימינה ושמאלה ואירן ו–וושינגטון, דאעש וסוריה - הכל חשוב, אבל החיים שלנו פה לא פחות חשובים. הסיכוי שהילדים שלנו יגיעו לדירה ולמקום עבודה נורמלי לא פחות חשוב. האפשרות לתת להורים שלנו לחיות, להזדקן בכבוד ולא בקצבאות מעליבות. זאת היתה המערכת הבחירות החברתית הראשונה מאז 1977 - וזה בזכות מפלגת כולנו. לא איפשרנו להוריד את הנושאים החברתיים מסדר היום. במקום שהיה יאוש דיברנו על תקווה. במקום שהחיים קשים מנשוא, הצענו פתרונות מעשיים. הבטחנו להילחם - ולנצח!".

אלא שבהנחה שכחלון יקבל את תיק האוצר, נותרת השאלה איזה חלק מתוכניותיו הגדולות הוא יצליח לבצע - בתוך הממשלה סבוכת האינטרסים שתקום, ותכלול ככל הנראה את הימין הקיצוני ואת החרדים. נשאלת השאלה מה הסיכוי שכחלון לא יסיים את כהונתו בדרך דומה לקודמו - יאיר לפיד - שמצא עצמו מנהל קמפיין בחירות על בסיס הטענה שנתניהו לא איפשר לו לממש אף לא אחת מתוכניותיו.

לא דיבר עם נתניהו שנה וחצי

כחלון נולד בשכונת גבעת אולגה שליד חדרה, בן לאב פועל בניין, החמישי מתוך שבעה אחים ואחיות במשפחה שעלתה מטריפולי. הטלפון הראשון של כחלון לאחר הצגת מדגמי הטלוויזיה היה לאמו, מיסה. באותו יום הוא גם הלך לבחור עמה בגבעת אולגה.

לזכותו של כחלון עומדת העובדה שבניגוד לשר האוצר הקודם, מדובר בפוליטיקאי משופשף, שכבר התנסה בהעברת הרפורמה בתחום הסלולר נגד כוחות חזקים שניסו לטרפד את המהלך. מצד שני, בתפקיד שר הרווחה שהוטל עליו לאחר הרפורמה - כחלון לא ייזכר כמישהו ששינה את המערכת.

כפי שהגדיר זאת אחד ממקורביו השבוע, "נכון שמצד אחד גם לפיד חשב שייתנו לו לעבוד והתבדה. אבל מהצד השני, כחלון יודע לנהל משא ומתן קואליציוני ומבין בפוליטיקה. בנוסף, בדרך כלל מי שלא מצליח בפוליטיקה זה מי שעסוק כל היום בתקשורת ובלקבל את הקרדיט - ואז הוא מעורר התנגדות מלמעלה. כחלון הוא לא כזה".

לדברי בכיר בליכוד, "כחלון הוא איש של אנשים, ויודע להתחבר ברמה אנושית. בניגוד לפוליטיקאים אחרים, אין לו הרבה אויבים. זה נובע מהאישיות שלו, הוא שאפתן ומצליח אבל יודע להתנהל בין הבריות באופן מאוד מאוד חכם". לדבריו, "כחלון הוכיח שהוא כיום הפוליטיקאי הכי אהוד והכי פופולרי במדינה. כחלון גילה אומץ רב כשהקים מפלגה חדשה. מדובר בהימור גדול במיוחד אחרי שנתיים הוא היה מחוץ לכנסת. בניגוד ללפיד, הוא לא בא מאולפני הטלוויזיה, אלא חזר למערכת הפוליטית לאחר שנתיים שהיה בחוץ. הוא הגיע להישג אלקטורלי מאוד יפה, במיוחד כשהמפלגות הגדולות שאבו מנדטים מהמפלגות הקטנות. הוא אחד הפוליטיקאים הכי מתוחכמים ולהרבה אנשים לקח זמן להבין את זה. הוא מחובר בהרבה מאוד מקומות ושומר על קשר טוב עם גורמים פוליטיים בכל המפלגות ועם הרבה גורמים באמצעי התקשורת".

דמות פוליטית אחרת סבורה ש"כחלון הוא אדם רגיש, וייתכן שכשר אוצר יהיה קשה לו לחטוף ביקורת. בכל הדרך שהוא עשה הוא התרגל לקבל אהבה ותמיכה". כך או כך, גורמים בליכוד אומרים כי כחלון "צבר אהדה גדולה בפעילותו כחבר כנסת וכשר, בין היתר, בשל התנהגותו העממית, חוסר גינונים וסחבקיות בצד נחישות לטפל בנושאים החברתיים".

ליברמן הוא "אח"?

לכחלון לא יהיה הרבה זמן פנוי. אם הוא אכן ימונה לשר אוצר, הוא יצטרך לגבש במהירות את הצעת תקציב המדינה ל-2015. בצד הפוליטי - הוא יזדקק בראש וראשונה לגיבוי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. היחסים בין נתניהו לכחלון ידעו בתקופה האחרונה בעיקר מורדות. כחלון הודה השבוע שלא דיבר עם נתניהו בשנה וחצי האחרונות. השאלה היא אם נתניהו כראש ממשלה ייתן לכחלון את הגיבוי הנדרש לביצוע הבטחותיו בבחירות. נתניהו כבר הראה בקדנציה הקודמת את היחס הבעייתי שעשוי לקבל שר אוצר מכהן שהוא ראש מפלגה מתחרה. כך, הוא תמך בחריקת שיניים ביוזמת מע"מ 0% של לפיד, אבל ברגע האחרון הביע הסתייגות והקדים את הבחירות עוד לפני שההצעה אושרה בקריאה השנייה והשלישית.

האם ינהג כך גם לגבי כחלון? מצד אחד, הצלחתו של כחלון באוצר תירשם גם על שמו של נתניהו. מצד שני, נתניהו אמנם קרא בממשלה הקודמת לשריו "תהיו כחלונים", אבל ייחס בעיקר לעצמו את רפורמת הסלולר של כחלון. הפרישה של כחלון באוקטובר 2012 נבעה במידה רבה מאכזבה קשה מנתניהו, אחרי שכחלון חש ש"שמים מקלות בגלגליו". בינואר 2013, יומיים לפני הבחירות, ניאות כחלון והופיע במסיבת עיתונאים עם נתניהו שבמהלכה הכריז ראש הממשלה כי כחלון ימונה ליו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל. אלא שההכרזה התבררה כחסרת כיסוי, והמינוי לא יצא אל הפועל. בליכוד טוענים כיום שנתניהו דווקא כן רצה למנותו, אלא שכחלון דרש להעביר את רשות מקרקעי ישראל ממשרד השיכון למשרד ראש הממשלה - מהלך שאליו התנגדו נפתלי בנט ואורי אריאל.

גם בקמפיין הנוכחי נזכר נתניהו בכחלון. לפני כחודש וחצי הציעו מקורביו של נתניהו לכחלון את תיק האוצר בתוספת שריון לשבעה מקומות ברשימה לכנסת, אם כולנו היתה מתמודדת יחד עם הליכוד. נתניהו ביקש להבטיח כי הוא יהיה ראש המפלגה הגדולה, שעליו יטיל הנשיא ראובן ריבלין את מלאכת הרכבת הממשלה. כחלון סירב. הוא רצה לבוא עם הכוח הפוליטי שלו לכנסת - ולא להיות תלוי בנתניהו.

לבד מנתניהו יצטרך כחלון לקבל גיבוי מכלל הקואליציה החדשה שתוקם. עם יו"ר ישראל ביתנו, , יש לו שיתוף פעולה טוב - ולפני הבחירות דובר על כך שהשניים יקימו "גוש חוסם" להקמת ממשלה חדשה, בדומה ל"אחים" יאיר לפיד ונפתלי בנט בבחירות 2013. כחלון גם בקשר טוב עם המפלגות החרדיות, יהדות התורה וש"ס, וכשר אוצר הוא יידע לשתף עמם פעולה לא רק לצורך הישרדותה של הממשלה החדשה.

הרבה לפני כניסתו לפוליטיקה, כחלון היה בעל חנות לאביזרי רכב בחיפה. בתחילת שנות ה–2000 שימש עוזרו של השר לביטחון פנים דאז, עוזי לנדאו, שהיה אז בליכוד. ב–2003 נבחר לכנסת, וכיהן בין היתר, כחבר בוועדת הכלכלה ובוועדת העבודה והרווחה. בפריימריס בליכוד שנערכו ב–2006, מוקם כחלון במקום השלישי אחרי נתניהו וסילבן שלום — וקיבל את כס יו"ר ועדת הכלכלה. כיו"ר הוועדה ב–2006–2007, הוא פעל בין היתר, להגברת התחרות במשק הדלק, לשיפור תנאי המתגוררים בדיור הציבורי, קידם את חוק משק החשמל להבטחת אספקה מינימלית של חשמל במחיר מינימלי ודאג לעזרה למעוטי יכולת בתשלומי החשמל שלהם, ולהבטחת מאגרי חירום של גז טבעי שייוותרו בידי ישראל מתוך תגליות הגז החדשות. הוא גם תמך בהגדלת תקציבי שיקום שכונות, ובהמשך קנה את עולמו בציבור כשר התקשורת שהיה חתום על הרפורמה בתחום הסלולר, שיצרה שקיפות עבור האזרחים בכל הנוגע לתשלומים הנגבים מהם, הפכה את ההתניידות בין החברות לקלה - ופתחה את הענף לתחרות פראית.

ועדיין, משרד האוצר הוא סיפור אחר, מורכב הרבה יותר מכל דבר שעסק בו עד היום. אם יגיע אליו, כחלון יזדקק למיטב קשריו במערכת הפוליטית לאור הגורמים שעתידים להרים ראש נגדו ברגע שינסה להעביר את הרפורמות שעליהן דיבר, ובפרט בשני התחומים שסומנו על ידו כראשונים לטיפול. כפי שאומר איש מטה כולנו צחי גבריאלי: "הדבר הראשון זה דיור, דיור, דיור. ד', ד' וד'. הדיור נהפך לשיח המרכזי של הקמפיין שלנו. משה מדבר על זה כבר שנה ואנחנו כבר שלושה וחצי חודשים. התוכנית שלנו היא המקיפה ביותר. אנחנו יודעים שסלולר זה לא דיור, אבל יש לנו במצע נוסחה טובה. אם אתה רוצה לפתור בעיה כזאת, אתה חייב שכל הגופים האחראים לתחום יהיו תחתיך - התכנון, השיווק, הבנייה. לכן הוא דיבר על מינהל תכנון שתחתיו יכונסו כל השלבים. אחרי הדיור - שהוא הדבר שהכי מטריד אותו - הוא יטפל ביוקר המחיה, צמצום פערים ובמיוחד בבנקים".

עוד ב–2007 כחלון הכריז כי יילחם בבנקים, יגביר את התחרות ויפריד מהם את חברות כרטיסי האשראי. ביולי 2007 הוא סירב בפגישות שקיים עם ראשי הבנקים ליוזמות החקיקה להגבלת עמלות הבנקים - בין השאר, עם יו"ר בנק הפועלים דאז שלמה נחמה, היו"ר דאז של בנק לאומי, איתן רף והמנכ"ל דאז של מזרחי טפחות, אלי יונס.

כחלון הכריז אז כי "אני מקווה שהבנקים יבינו את הנחישות שלנו ליצור מנגנון פיקוח אמיתי על קביעת העמלות ולהשגת ריסון בהעלאתן. כמו כן, אנו רוצים להקל על המעבר מבנק לבנק. בסופו של דבר נביא בשורה לאזרחים והציבור יבין מה הוא משלם בגין העמלות". חצי שנה לאחר מכן, ביוני 2007, אישרה ועדת הכלכלה את הצעות החוק לפיקוח על עמלות הבנקים שלפיהן נגיד בנק ישראל יקבע את רשימת העמלות שהבנקים יוכלו לגבות.

ההתנגדויות לרפורמות של כחלון יגיעו ממגוון מקומות. ועדי העובדים במשרד השיכון וברשות מקרקעי ישראל כבר נכנסו למגננה בחודשים האחרונים נגד הרפורמות שכבר מנסים להעביר בגופים האלה. רפורמות בתחום הדיור עשויות להיות כרוכות בצמצום הכנסות המדינה מתחום הבנייה - שכחלון כשר אוצר יצטרך לחשוב מהיכן להשלים אותו. כשמדובר ברפורמה במערכת הבנקאות - כחלון ייאלץ להתמודד עם המפקח על הבנקים ונגידת בנק ישראל, שיזדעקו להגן על הענף שלהם ולהפחיד מפני חוסר יציבות. וכל זאת עוד לפני שדיברנו על הלוביסטים שיפעילו את כל הגורמים בעלי העניין בתחומים האלה.

יצטרך לבחור קרבות

כחלון יצטרך לבחור את הקרבות שלו. בינתיים, ביום שאחרי הבחירות ניתן היה לראות את מדד מניות הבנקים יורד ב–1% במסחר בבורסה ואת מניות הגז עולות - מגמות שיכולות לסמל אמון של המשקיעים לגבי היתכנות רפורמה במערכת הבנקאות מול ספקנות לגבי מלחמה של שר האוצר העתידי על העלאת התמלוגים הנגבים מחברות הגז.

בנוסף לכל אלה יתמודד כחלון עם המלחמות הרגילות הנוגעות לקיצוצים בתקציב המדינה. כשיבוא להכריע בנוגע לקיצוצים האלה יצטרך כחלון להתייצב מול אותן בעיות שעמן התמודדו קודמיו: הבחירה בין השקעה ברווחה, בחינוך ובבריאות, לבין המשך הזרמת סכומי עתק למערכת הביטחון. ההחלטה בין הפניית תקציבים לפריפריה שבתוך הקו הירוק, לבין הפניית משאבים לדיור ותשתיות בהתנחלויות.

אחרי המהלכים הגדולים יש גם את עבודת החקיקה הסיזיפית והיום־יומית, החשובה לחייו הכלכליים של כל אזרח לפחות באותה מידה.

כחלון סכר השבוע את פיו, ונערך למשא ומתן הקואליציוני המצפה לו. אבל דוגמאות למהלכים קטנים וחשובים כאלה נתנה לנו השבוע עזריה, כשתהינו כיצד תתמודד עם הקשיים, ואילו רפורמות היתה רוצה לקדם. "בפוליטיקה למדתי שבסוף צריך לקחת כמה תוכניות שאתה רוצה לקדם ולעבוד עליהן במקביל, ואחת מתוך 3–4 שאתה עובד עליהן מצליחה. משהו קטן שחייבים לטפל בו בעיני, למשל, הוא הנושא של ימי החופשה במשק. שיטת חישוב ימי החופשה מבוססת כיום על זה שאנשים נכנסים למקום עבודה בגיל 20 ונשארים בו כל שנות העבודה שלהם - כך שהם זכאים לשבועיים של ימי חופש עד השנה החמישית במקום העבודה ורק אז הם מתחילים לצבור עוד ימים. רק שכיום אנשים ע.וברים מקום עבודה כל ארבע שנים, והדור הצעיר לא מצליח לצבור ימי חופשה. אני בת 37, אמא לארבעה - ומייצגת את הדור הזה.

"נושאים אחרים שחשובים לי הם למשל עניין מחירי מעונות היום המסובסדים, ומחירים שעלו בין 2009 ל–2011 ב–25%. כיום ללדת ילד זו ממש החלטה כלכלית כשמתייחסים לשלוש השנים הראשונות לחייו. בפוליטיקה יש תמיד מחסומים וקשיים - אבל צריך לעשות את העבודה, להתעקש עליה, לחפש את השותפים הנכונים - ולעשות את מה שהתחייבנו עבור הבוחרים".

אבי גבאי ונדב שיינברגר: האנשים הקרובים ביותר לכחלון

שמונה חודשים לפני הבחירות הצטרף אבי גבאי ל. למעשה, גבאי היה הבכיר החיצוני הראשון שהצטרף לקאמבק הסוער של שר התקשורת לשעבר - והיה זה שהקים את מטה הבחירות, וניהל את מרבית הפעילות בו מתפקידו כיו"ר המטה. גבאי היה זה שגם השיג את הערבויות הכספיות שנדרשו לשם גיוס כספי הבחירות. עד הגעתו של ליאור חורב, שבועיים לפני הבחירות, היה גבאי אחראי גם על הקמפיין עצמו.
גבאי הוא דמות מוכרת במגזר העסקי. שנה וחצי לפני שהצטרף לכחלון השלים קריירה מטאורית בקבוצת בזק, לאחר שבגיל 36 מונה לתפקיד מנכ"ל בזק בינלאומי ובגיל 40 כבר היה מנכ"ל בזק. כשעזב את בזק, אמר גבאי כי בכוונתו להשתלב במגזר הציבורי, כדי להשפיע מבפנים. "היה לי מזל בחיים. אני כבר לא צריך לדאוג לפרנסתי", הוא אמר אז בשיחות סגורות. גבאי סירב להצעה של כחלון להשתלב כחבר ברשימה - ואין לו רצון להיות חבר כנסת. תפקידו העתידי עדיין אינו ברור, אך אם יהיה כזה, הוא צפוי להשתלב בתפקיד ביצועי באוצר, בממשלה או במשרד אחר.

מאז שעלתה הוודאות שכחלון יהיה שר האוצר הבא, עלה שמו של גבאי כמועמד לתפקיד מנכ"ל המשרד במקומה של יעל אנדורן. עם זאת, מקורבים לגבאי מכחישים זאת, ואומרים כי אינו מועמד לתפקיד, ובשלב הנוכחי אין תוכניות החליף את אנדורן.
כמו רבים מהמנכ"לים הבולטים בשוק התקשורת, גם גבאי התחיל את הקריירה שלו במשרד האוצר. לאחר כמה שנים כרפרנט התקשורת באגף התקציבים עבר גבאי לבזק הממשלתית, ומילא בה כמה תפקידים, עד שמונה ב–2003 למנכ"ל בזק בינלאומי וב–2007 לתפקיד מנכ"ל בזק. במסגרת תפקידו בבזק נתקל גבאי רבות בכחלון, שנכנס לתפקיד שר התקשורת ב–2009. כחלון, שמיקד את מאמציו בשוק הסלולר, הקים ועדה ברשות אמיר חייק שתמליץ על דרכים להרחיב את התחרות בשוק הקווי, כלומר בתחומה של בזק, שניהל גבאי באותה העת. עבודת הוועדה ארכה שנה וחצי, שבמהלכן נהנתה בזק משקט יחסי, דבר שאיפשר לה להגדיל רווחים באופן ניכר. גם לאחר הגשת ההמלצות, כחלון לא קידם באופן אינטנסיבי את יישומן — כך שהתחרות בבזק התחילה למעשה רק לפני חודש, כשלוש וחצי שנים לאחר הגשת ההמלצות. גלעד ארדן, שר התקשורת שנכנס לאחר כחלון וכיום מועמד לתפקיד שר בכיר בממשלת נתניהו, היה זה שיישים את הרפורמה.

בניגוד לקודמיו בתפקיד, העדיף גבאי את דרך המשא ומתן על פני ההתנצחות. במשך שנים ניהלה בזק מאבקים אגרסיביים מול משרד התקשורת בניסיון להקל עליה את עול רגולציה. עם כניסתו של גבאי לתפקיד, הוא שינה את גישת החברה והתחיל לפעול בשיתוף פעולה עם המשרד, אף שהמשיך להאמין כי נעשה לחברה עוול רגולטורי. הוא לא ניסה למנוע הרחבת התחרות בתחומה של בזק, והתמקד בשינוי ארגוני פנימי והכנת החברה לתחרות. כמו כן, הוא הצליח ליצור מערכת יחסים תקינה, יש האומרים אפילו חברית, עם ועד עובדי בזק, שבעבר פעל באגרסיביות נגד הנהלת החברה.
כשעזב את בזק בתחילת 2013, הוא השאיר אחריו חברה יעילה הרבה יותר, הנהנית מיחסי עבודה תקינים. כמו כן, בתקופתו של גבאי הרחיבה בזק את השקעותיה בתשתיות תקשורת, שהוזנחו בשנים שלפני בואו. בתקופתו חילקה החברה דיווידנדים לבעלי השליטה שלה בהיקף של מיליארדים. שכרו של גבאי בבזק נע בין 2 ל–4 מיליון שקל בשנה, וזאת עוד לפני התגמול באמצעות אופציות. הערכות הן כי במהלך תקופתו כמנכ"ל החברה צבר גבאי הון של כ–50 מיליון שקל, לפני מסים. כמה חודשים לאחר פרישתו מבזק, הוזכר שמו כמי שמארגן קבוצת משקיעים המנסה להשתלט על אל על. הוא ניסה לערב את חיים סבן בקבוצת המשקיעים שאירגן. סבן חייב לא מעט לגבאי, שכן בתקופה שבה גבאי ניהל את בזק החברה חילקה דיווידנדים בהיקף של כ–16 מיליארד שקל.

יועץ התקשורת מהתחום הפלילי

אחד האנשים הקרובים ביותר לכחלון והמרכזיים במאמץ הפוליטי היה יועץ התקשורת נדב שיינברגר. שיינברגר ניהל את מערך ההסברה והדוברות במטה הבחירות של כחלון, וצפוי עתה להמשיך ללוות את כחלון כיועץ קרוב גם במשרד האוצר. במגרת הקמפיין ניהל שיינברגר את צוות דוברים, והיה אחראי על התכנים שעלו ברשתות החברתיות.
שיינברגר עזב את תפקיד כתב הפלילים של ערוץ 10 ב–2008, והצטרף לכחלון כיועץ התקשורת שלו במהלך הפריימריס בליכוד, באותה השנה. יחד עם כחלון נכנס שיינברגר למשרד התקשורת ב-2009 - וריכז את הדברור הפוליטי של כחלון בזמן היותו שר התקשרות ומאוחר יותר גם כשר הרווחה. שיינברגר אמנם אינו מוכר בציבור, אך העיתונאים הרבים שעבדו מול משרד התקשורת בתקופה הסוערת ההיא הכירו אותו היטב. הרפורמה בסלולר עוררה לא מעט לחצים מקרב התקשורת, דבר ששיינברגר נאלץ להתמודד מולו. הוא היה מעורב גם בגיבוש חלק מהשינויים בחוק ההסדרים שאיפשרו את הרפורמה בסלולר והפחתת תעריפי הקישוריות.

לאחר שכחלון החליט לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים ב-2012, נשאר שיינברגר בליכוד ומונה לדובר מטה הבחירות של המפלגה בבחירות הקודמות. לאחר הבחירות, הצטרף כסמנכ"ל בחברת היח"צ של גיתם, וניהל כמה תיקים של חברות קטנות יחסית. לכל אורך התקופה היה שיינברגר מקורב מאוד לכחלון, והיה ברור כי לקראת חזרתו של האחרון לחיים הפולטיים יחזור שיינברגר לתפקידו כיועץ תקשורת קרוב.
אמיר טייג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker