"הסכם הגרעין
 עם אירן - העונש הגדול ביותר של אובמה לבנימין נתניהו"

חשבתם שהאירנים כרעו תחת נטל הסנקציות? ■ ד"ר אוטולנגי, מומחה לסנקציות על אירן, טוען שמשטר האייתולות פיתח מערכת מתוחכמת לעקיפתן

נדן פלדמן
נדן פלדמן
נדן פלדמן
נדן פלדמן

בנובמבר 2012 יצא משלוח של יחידות קירור תעשייתיות ממפעל סמוך לרומא. הוא היה מיועד להישלח מנמל בארי שבדרום איטליה אל טורקיה, ומשם לטורקמניסטן. היעד הסופי המוצהר של יחידות הקירור היה אצטדיון ספורט חדש שהוקם אז בבירה הטורקמנית, אשגאבט. אבל המשלוח מעולם לא הגיע ליעדו: הוא נעצר בבארי על ידי המכס האיטלקי, שטען כי מסמכי המשלוח זויפו וכי על פי מידע שברשותו, יחידות הקירור האלה היו אמורות להגיע לאירן. החשש הגדול היה כי הן היו מיועדות לאחד ממתקני הגרעין של משטר האייתולות. המפעל האיטלקי שייצר את יחידות הקירור שייך לחברה אמריקאית בתחום המיזוג התעשייתי, שנמצאת בבעלות מלאה של ענקית יפנית.

העסקה הזאת, שממחישה בפשטות את דרכי העורמה שבהן עקפו חברות מערביות ואירניות את הסנקציות על הרפובליקה האסלאמית, יצאה לדרכה בשיא המתיחות הבינלאומית מול אירן, וכאשר תקיפה ישראלית נראתה מוחשית מתמיד. כמה שבועות קודם לכן החמיר האיחוד האירופי משמעותית את הסנקציות הכלכליות נגד אירן, בעקבות לחצים אמריקאיים כבדים. לפי הסנקציות החדשות, כל חברה בשטחי האיחוד האירופי שרצתה לבצע עסקה עם חברה אירנית או להעביר כספים לתוך אירן, היתה חייבת לקבל אישור מיוחד מהממשלה.

קשה עד בלתי אפשרי להעריך כמה עסקות כאלה חמקו מעיניהן של ממשלות המערב בשנים האחרונות, אבל ד"ר עמנואל אוטולנגי, מומחה לסנקציות כלכליות, טוען כי המשטר האירני הצליח בשנים האחרונות לפתח מערכת עוקפת סנקציות מתוחכמת וחובקת מגזרים, שצימצמה את הפגיעה בכלכלתה בכלל ובתוכנית הגרעין שלה בפרט. "כדי לעקוף את הסנקציות, האירנים הקימו רשתות של חברות, בדרך כלל חברות קש, בכל מגזר שהוא - מנדל"ן ושירותים פיננסיים ועד מגזרי יבוא־יצוא. זה נעשה הן כדי לתמוך בהמשך תוכנית הגרעין ובפרויקטים צבאייים כמו פיתוח טילים בליסטיים, והן למטרות כמו ייצור מזון וציוד בסיסי", אומר אוטולנגי בראיון ל–Markerweek, במסגרת ביקורו בישראל לרגל הרצאות במרכז ללימודים אירניים באוניברסיטת תל אביב ובמרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים. "כל הפעילויות האלה של עקיפת הסנקציות הן לא שקופות מטבע הדברים, כך שקשה מאוד להצביע על נתונים מדויקים, אבל הרושם שלי הוא שהמערכת האירנית מצליחה להלבין מספיק כספים כדי לממן את הפעילות הכלכלית שלה בחו"ל. האירנים התגברו על המגבלות הפיננסיות ויכולים לבצע העברות כספים, ומצליחים למכור מספיק חומרים תחת הסנקציות כדי לשמור על הכלכלה שלהם. הרבה מאוד אנשים באירן מרוויחים מהתעשייה הזו. איש עסקים אירני עם קשרים בתוך הממשלה, שמוכן לעזור לה בהלבנת כספים ובהעברתם, נהפך מהר מאוד למיליונר".

נשיא אירן, חסן רוחאני, בכור הגרעיני בבושהאר. נחשב מתון ומתוחכםצילום: אי־פי

אוטולנגי משמש מאז 2011 עמית בכיר במכון להגנה על דמוקרטיות בוושינגטון (Foundation for the Defense of Democracies). הוא פירסם עד כה ארבעה ספרים על אירן, האחרון בהם עסק בניתוח עומק של משמרות המהפכה (The Pasdaran: Inside Iran's Islamic Revolutionary Guards Corps). הוא גדל באיטליה במשפחה יהודית ובשנות ה–90 התגורר בישראל לרגל לימודי דוקטורט בתיאוריה פוליטית באוניברסיטה העברית, אז גם רכש שליטה מלאה בעברית. לאחר מכן שימש במשך שמונה שנים כמרצה ללימודי ישראל והמזרח התיכון באוניברסיטת אוקספורד.

מתקפת החיוכים של רוחאני

ביקורו של אוטולנגי מתרחש על רקע הישורת האחרונה במשא ומתן בין אירן למעצמות לקראת חתימה על הסכם גרעין היסטורי, שעה שהמתנגד הקולני ביותר להסכם - ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו - נבחר ביום שלישי לקדנציה נוספת. ממשלת אירן טוענת כי הושגה כבר הסכמה על 90% מהסעיפים, בעוד שנשיא ארה"ב ברק אובמה סייג השבוע את הדברים ואמר כי עוד קיימים פערים משמעותיים. ההסכם, שעל פי דיווחים כולל הכרה בזכות העשרת האורניום של אירן והקלה בסנקציות, ספג ביקורת לא רק בישראל ובחוגים שמרניים בארה"ב, אלא גם בעיתונים ליברליים כמו "ניו יורק טיימס" ו"וושינגטון פוסט", ומצד פרשן "אטלנטיק" ג'פרי גולדברג, המקורב לאובמה.

אוטולנגי עוסק מזה כעשור במדיניות הסנקציות על אירן. עבודתו בתחום החלה ב–2006, כשהצטרף למכון המחקר AJC בבריסל של ארגון הוועד היהודי האמריקאי. "ב-2006 הטיעון של לחץ כלכלי על אירן באמצעות סנקציות לא היה פופולרי באירופה. אף אחד לא הבין ולא ראה את הפוטנציאל של זה ולא הבין איזה אופק של אופציות מדיניות זה פותח. זה נכון גם לגבי ארה״ב. ב–2007 השתתפתי בדיונים בכל מיני פורומים מדיניים בארה"ב, שבהם עלתה אפשרות להטיל סנקציות על הבנק המרכזי של אירן. אף אחד לא חשב שזה צעד ראוי או יעיל. האמריקאים חשבו שתקדים של סנקציות נגד בנק מרכזי כלשהו הוא לא רק צעד חמור מאוד, אלא גם בלתי אפשרי מבחינה פוליטית. יש מוסדות שנחשבים קדושים במערכת הבינלאומית, ובנק מרכזי הוא אחד מהם".

אולם מאז זרם הרבה אורניום בנתנאז ובבושהאר, וסירובה העקבי של אירן להפסיק את תוכנית הגרעין אילץ את ארה"ב ואירופה להחריף את הטון. בתחילת העשור הנוכחי גיבש הממשל האמריקאי סנקציות כלכליות חסרות תקדים נגד טהרן והטיל את כובד משקלו בזירה הבינלאומית במאמץ למנוע תרחיש של אירן גרעינית, על רקע מדיניות תוקפנית והכרזות מהלכות אימים של נשיא אירן דאז, מחמוד אחמדינג'אד. הסנקציות החדשות כוונו לפגוע במרכזי העצבים הכלכליים של אירן - מגזר האנרגיה ומגזר הבנקאות והפיננסים. בסוף 2011, שעה שסבא"א פירסם דו"ח חמור שגרס כי המשטר האירני מבצע ניסויים שכל מטרתם הוא ייצור נשק גרעיני, ארה"ב הטילה לראשונה סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם אירן. כעבור חודשיים הוקפאו כל נכסי ממשלת אירן בארה"ב, בהם נכסי הבנק המרכזי. גם האיחוד האירופי, שותף הסחר הגדול ביותר של אירן, אימץ קו תקיף כשהטיל איסור מוחלט על רכישת נפט ומוצרי פטרוכימיים מהמדינה. משטר הסנקציות הבינלאומי כלל גם את ניתוקה של אירן מהמערכת הפיננסית העולמית, הקפאת נכסי חברות אירניות בחו"ל ועיצומים על חברות ואישים הקשורים למשמרות המהפכה.

כלכלת אירן ספגה פגיעה קשה. הכנסותיה מנפט צנחו, הגישה שלה להון זר נחסמה והבידוד הבינלאומי שלה גבר, כולל מצד מדינות כמו הודו וסין. דו"ח שפירסם מכון המחקר של הקונגרס האמריקאי בינואר קבע כי מאז 2010, הסנקציות כיווצו את התמ"ג האירני ב–15%–20%, לאחר צמיחה כלכלית של 17 שנה ברציפות. היקף מכירות הנפט ומוצרי הפטרוכימיים, המהווים 90% מהיצוא האירני, צנח בקרוב ל–60% תוך שנתיים עד 2013, בעיקר בשל הפסקת היצוא לאירופה - מ–600 אלף חביות ביום לאפס. הגישה של אירן לרזרבות הון של 100 מיליארד דולר בחשבונות זרים נקטעה כמעט לגמרי. ב–2013 קרס הריאל האירני לשפל מול הדולר, האינפלציה דהרה לקצב שנתי של 50% והאבטלה זינקה ליותר מ–15%, לפי נתונים רשמיים. המשבר הכלכלי חייב את הממשל האירני להחזיר סובסידיות על מזון ודלק, שהכבידו עוד יותר על מצוקת המזומנים שלו. הלחץ עבד.

עמנואל אוטולונגיצילום: עופר וקנין

הפגיעה הכלכלית אילצה את אירן להחליף מסכה. ביוני 2013 תם עידן אחמדינג'אד, כשלנשיאות אירן נבחר חסן רוחאני - פוליטיקאי הנחשב מתון, "מתוחכם ומקצועי שמציג גמישות כלפי הקהילה הבינלאומית", אומר אוטולנגי. "צריך להבין שחלק ניכר מהנזק לכלכלה האירנית נבע מחוסר המקצועיות של הממשל במהלך שמונה השנים של ממשל אחמדינג'אד, שהתאפיינו בתערובת של שחיתות ואימפוטנטיות. ההשפעה של הסנקציות על הכלכלה היתה אפקטיבית ביותר והצליחה לשנות את החישוב האסטרטגי של המשטר, מספיק כדי שהם יגיעו למשא ומתן רציני. בתקופה של אחמדינג׳אד הם לא התעסקו בזה באמת וחשבו שהם יכולים להניף אצבע משולשת לעבר צוות הפיקוח הבינלאומי".

מתקפת החיוכים של רוחאני והקו הפייסני שנקט מיומו הראשון בתפקיד סללו את הדרך לחידוש היחסים עם המערב, להתקרבות בין אירן לארה"ב ולהסכם ביניים היסטורי שנחתם בין המעצמות לאירן בסוף 2013, על אפה וחמתה של ממשלת ישראל. ההסכם כלל כמה ויתורים מרכזיים של טהרן, ובראשם הפסקה של העשרת האורניום ברמה של 5%. בתמורה זכו האירנים להקלות בסנקציות, בהן חידוש המסחר בזהב, בתעשיית הרכב ובמגזר הפטרוכימיים והפשרת נכסים זרים בסכום של 6.1 מיליארד דולר תוך שישה חודשים. ההסכם הזה היה הטריגר להעמקת הקרע ביחסים הרעועים ממילא בין נתניהו לנשיא אובמה, שהתחייב כי ההסכם ימנע מאירן פצצה גרעינית.

"בשורה התחתונה, האירנים קיבלו הכרה רשמית בזכותם להעשיר אורניום", אומר אוטולנגי. "זאת זכות שלא קיימת באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NNPT). העובדה שמדינה שמפרה את החוק הבינלאומי בצורה כל כך בוטה במשך עשרות שנים מקבלת בתמורה זכות להעשיר אורניום - זאת בעיה רצינית. העובדה שהיא קיבלה את זה כבר בתחילת הדרך, בהסכם הביניים, רק מחמירה אותה. בעיה נוספת היא שהממשל האמריקאי טעה בהערכה שהיקף ההקלות בסנקציות אינו משמעותי ושאפשר לבטל אותן מיידית".

אף שההקלות לא כללו את ביטול הסנקציות על הנפט, אוטולנגי מסביר כיצד האירנים הצליחו להערים על המערב גם כאן. "הם מוכרים כמויות גדולות של נפט בדרכים לא מוצהרות. מעבירים אותו לחברות קש בעירק ובכוויית, ואז מערבבים את הנפט שלהם עם נפט של אחרים". לפי הערכתו, האירנים מצליחים למכור עד 200 אלף חביות ביום באופן בלתי חוקי, בנוסף לתקרה של מיליון חביות ביום המותרת על פי הסכם הביניים.

אתה חושב שיש מקרים שהאמריקאים יודעים עליהם ועוצמים עיניים?

"ברור שהם יודעים. האם הם מטפלים בזה? אני יכול לומר לך שכיום אני רואה הרבה דוגמאות של פעילות אירנית עם אירופאים, והאמריקאים לא נוגעים בחברות אירופיות כי הם לא רוצים לפגוע במשא ומתן של המעצמות עם אירן לקראת חתימה על הסכם גרעין".

ברק אובמהצילום: אי-אף-פי

למה אתה נזהר מלנקוב בשמות של חברות מערביות שעוקפות את הסנקציות?

"כי בכל פעם שאני מפרסם מסמך עם שמות אנחנו מקבלים מכתב מעורכי הדין של החברות. אף אחד לא רוצה כאב ראש כזה. יש פחד מתביעות דיבה.

"המפתח של הסנקציות הוא משחק של חתול ועכבר עם גנבים שמנסים לפרוץ אליך הביתה. תשים פלדלת, הם ייכנסו דרך החלון, תתקין מערכת אבטחה, הם ינטרלו אותה. זה לא אומר שכל הכלים האלה מיותרים, אבל זה בטח לא אומר שברגע שאתה מכניס את הגנבים לבית שלך הם ייהפכו לאנשים ישרים. לכן, היכולת של הסנקציות למנוע מאירן להשיג את החומרים שהיא צריכה חייבת להתפתח כמו מערכות אבטחה לבית. אם האירנים מצאו דרך לעקוף את הסנקציות כדי למכור נפט - אז צריך לעשות התאמות נדרשות. ואת זה המערב הפסיק לעשות בהסכם הביניים. הערך הפסיכולוגי של ההקלות משמעותי מאוד".

"העימות בין ישראל לארה"ב 
היה בלתי נמנע"

אוטולנגי מותח ביקורת חריפה על המדיניות המפייסת שנוקט ממשל אובמה מאז בחירתו של רוחאני. "במדיניות החוץ של ארה"ב חל שינוי רדיקלי. האמונה של אובמה והממשל כיום היא שחל שינוי באזור ואירן תשחק תפקיד חיובי אם רק נגיע להסכם גרעין אתה, שיוכל גם לדחוף אותה לכיוון מתון יותר, בונה יותר. האמריקאים רואים באסלאם הקיצוני הסוני, ובראשו דאעש, איום הרבה יותר גדול, בוטה וברברי מאשר האידיאולוגיה של הרפובליקה האסלאמית, שיש בה איזונים ובלמים פרגמטיים. אני לא מסכים עם המדיניות הזאת כי היא נובעת מאשליה שהמשטר האירני הוא מתון. אבל זה משטר שממשיך לספק תמיכה כלכלית מוחלטת למשטר הרצחני של בשאר אסד, לממן את חיזבאללה ולהזרים כסף לחמאס. לכן, כל עוד זאת הגישה האמריקאית וכל עוד ארה"ב נותנת את הטון, לא כל כך משנה מיהו ראש הממשלה בישראל".

גם אם היה מתרחש מהפך פוליטי?

"בוא נגיד שהיינו מתעוררים לניצחון של המחנה הציוני בבחירות. אז יצחק הרצוג וציפי לבני היו ודאי מנסים לגשר על הפערים עם האמריקאים, יוצרים אווירה ידידותית יותר, משקמים את היחסים, אבל בסופו של דבר הבעיה בין ישראל לארה״ב בנושא האירני נובעת מגורם שאינו קשור לאישיותו או למדיניותו של ראש ממשלת ישראל, והוא הרצון של הממשל האמריקאי להגיע להסכם כלשהו עם אירן".

כלומר נתניהו צדק ועדיין צודק בגישה שלו לאורך כל הדרך. המטרה - למנוע מאירן נשק גרעיני - מקדשת את כל האמצעים, גם אם זה אומר להיכנס לעימות חזיתי עם נשיא ארה"ב.

"אני חושב שיש הצדקה לביקורת הרבה על הצעדים הטקטיים של נתניהו. אבל במידה מסוימת, העימות החזיתי עם ארה"ב היה בלתי נמנע, משום שבסופו של דבר זהו נושא מדיני אסטרטגי. יש כאן עניין של סגנון, אבל זה לא רק סגנון. יש כאן עניין של אישיות, אבל זאת לא רק אישיות. בסופו של דבר, גם אם היה לנו ראש ממשלה אחר עם נימוסים אחרים וסגנון אחר ומדיניות אחרת בנושא הפלסטינים, בנושא אירן הבעיה היתה נשארת. המדיניות של ארה"ב לא נובעת מטעויות של נתניהו או מהתנהגות בוטה שלו או מאמירות חריפות. היא נובעת מתפישת עולם של נשיא אמריקאי, שבעיניי היא שגויה לגמרי. הוא קורא את המפה באזור לא נכון. צריך לזכור שהחקיקה של הסנקציות החד־צדדיות התקבלה בקונגרס האמריקאי בניגוד לרצון אובמה. הוא לא רצה את החקיקה הזאת, הוא יצא נגדה. אם זה היה תלוי רק באובמה הסנקציות לא היו בחומרה או ברמה שהן קיימות כיום. והוא היום לוקח קרדיט על זה".

ועכשיו, כשנתניהו נבחר מחדש, איך אובמה יעניש אותו לדעתך?

"העונש הגדול ביותר הוא ההסכם עצמו".

ובכיוון העניינים הנוכחי, לאירן תהיה פצצה?

"אני חושב שכן. לפי כל הפעולות שהם נקטו עד היום, לפי מה שנאמר בפרסומים ממשלתיים ולא ממשלתיים של סבב"א, ייתכן שתהיה להם יכולת גרעינית תוך פחות מחמש שנים. זה לא רק אורניום מועשר שיש להם, אלא את כל התשתית של הפצצה ופיתוח הטילים. אני לא יודע בדיוק איפה הם נמצאים אבל ברור שיש התקדמות רצינית, ומצד שני אין שום התקדמות בפיקוח הבינלאומי של סאב"א".

ולכן יהיה צורך בתקיפה ישראלית של מתקני הגרעין?

"אני מאוד לא מעוניין לראות תקיפה ישראלית באירן, אבל אם ההסכם, שמתקדם לעבר חתימה, לא יכלול מערכת פיקוח מאוד מאוד הדוקה במשך השנים הבאות, היכולת של הקהילה הבינלאומית למנוע מאירן להרכיב פצצה גרעינית תהיה נמוכה מאוד. אני לא רוצה לקפוץ למסקנות, אבל ברור שככל שההסכם המתגבש גרוע יותר, כך הסבירות של מתקפה צבאית כדי למנוע פצצה אירנית גוברת".

מה לדעתך יגיע קודם באירן - פצצה גרעינית או התקוממות עממית?

"אם היית שואל אותי בנובמבר 2010 מהו המשטר היציב בעולם הערבי הייתי אומר לך תוניסיה. אבל אז מוחמד בועזיזי הצית את עצמו וכל המזרח התיכון השתנה לנגד עינינו. לכן באמת קשה להעריך אפשרות של מהפכה. הסכם גרעיני שכולל הקלה בסנקציות, שיפור ביחסים עם ארה"ב ופתיחה מחדש של הסחר עם אירופה ייתן לגיטימיות למשטר האירני בזירה הבינלאומית. כתוצאה מכך היכולת של האופוזיציה האירנית לחולל שינוי אמיתי והיכולת של העם להתקומם כפי שקרה במצרים ובתוניסיה היא באמת נמוכה. המשטר כבר הוכיח שהוא מסוגל לשבור כל התנגדות. ב–2009–2010 הם הצליחו לשבור את המהפכה הירוקה. יש להם הבנה כיצד מתחילות מהפכות, הם הרי מהפכנים בעצמם. אבל זה לא אומר שיום אחד אירני מסכן לא יצית את עצמו ויצית התקוממות. לכל משטר רודני לא דמוקרטי יש בעיה של לגיטימיות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker