"המדינה נתנה לחרדים מה שהם רוצים. אי אפשר פתאום להיכנס באמ-אמא שלהם" - Markerweek - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שיחת פנים

"המדינה נתנה לחרדים מה שהם רוצים. אי אפשר פתאום להיכנס באמ-אמא שלהם"

אלי פלאי, המו"ל של השבועון החרדי הנפוץ ביותר, "משפחה", ויזם בתחום הנדל"ן, בטוח שהמדינה מנסה להתנער מהחרדים

26תגובות

אלי פלאי, ספר על עצמך.

אני בן 50, אב לשבעה ילדים, גר בירושלים, המו"ל של השבועון החרדי הנפוץ ביותר, "משפחה", שמגלגל כ–50 מיליון שקל בשנה, ויזם בתחום הנדל"ן. כיום אני עוסק בהקמת המרכז לחקר החברה החרדית, שעורך מחקרים וכותב ניירות עמדה לגבי המגזר החרדי. למדתי בישיבת חברון, שהיא "האוקספורד" של עולם הישיבות.

לא היית אמור להישאר שם לנצח?

לימוד התורה הוא אהבת חיי. רציתי להמשיך ללמוד, אבל בסוף שנות ה–80 אבא שלי, הרב יהודה פלאי, הקים את העיתון, והציעו לי להיות מפיץ. היתה לי אז סוסיתא, וזו היתה עבודה סטודנטיאלית מעולה. זה היה המקום הראשון שבו נתקלתי בבעיה של החרדים והצבא. מכיוון שעוד לא שירתתי אז בצבא, הדרך היחידה שלי לעבוד במקביל ללימודים היתה לרשום את המשכורת שלי על שם אשתי.

כלומר עשית סוג של תחמון.

אין ברירה. זו דוגמה לדמון שיצרנו פה וכיום אי אפשר להתמודד אתו: צעיר חרדי שלומד תשע שעות ביום בכולל, אבל רוצה להשתכר בשעות שמעבר לזה — החוק לא מאפשר לו. המדינה אומרת לחרדים: "אם לא תשרתו בצבא, תישארו עניים". לתלמידי הישיבה יש חופש של שלושה חודשים בשנה, אז הם יכולים לצאת להפגנות ולזרוק אבנים או ללכת לאיבוד במדבר יהודה, אבל אסור להם להתחיל להתפרנס או ללמוד מקצוע? המדינה יצרה מצב בלתי אפשרי. צריך להפריד בין סוגיית השירות הצבא, שהיא אתגר גדול בפני עצמה, לבין התעסוקה.

לקהילה החרדית יש לא מעט השפעה על הנהגת המדינה. רוב השנים הם ישבו בקואליציה. למה הם לא פתרו את זה?

ההנהגה שלנו לא עסקה בזה. היא רצתה לאפשר מצב שבו כל מי שרוצה ללמוד יכול ללמוד, ולכן הסוגיות האחרות של איך זה משפיע על המקרו ומה יעשה מי שכן רוצה להתפרנס — הוזנחו.

דודו בכר

יאיר לפיד מתגאה בחוק השוויון בנטל שהעביר, שכולל גם שנת הכרעה שבה אפשר לעבוד. זה לא פתר את הבעיה?

זה צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה. למה צריך שנת הכרעה? כל עוד עיסוקך המרכזי הוא לימוד תורה, אתה יכול מעבר לזה לרכוש השכלה ולהתפרנס. 60 שנה חשבנו שאולי השוט של לא לאפשר עבודה מסודרת יגרור את החרדים לצבא. זה לא עבד, אבל תראו איזה מחיר כלכלי גבוה שילמנו על האיוולת הזו. אולי גם לפוליטיקאים החרדים היה נוח לחיות עם המצב הזה.

מה היתה ההשפעה של הברית בין לפיד לנפתלי בנט על שירות החרדים בצבא?

רק הזיקה. ברחוב החרדי נוצרה תדמית שמי שהולך עם מדים עושה התרסה, וזה נגרם בעקבות ההסתה של לפיד. בעשור האחרון חלו שינויים ויש מסלולים מותאמים לחרדים. אין מצב שיצליחו לגייס חרדים בשנים הקריטיות של הלימוד בישיבה, ולא משנה כמה סנקציות יטילו. יש פה אתוס חרדי וזה לא ישתנה ולא נתון למשא ומתן. גם בחו"ל, כשיש קריירה קורצת, הבחורים נותנים את השנים האלה ללימוד בישיבות הכי טובות. מצד שני, הצבא פתח את מסלולי שח"ר (מסלולים מקצועיים לחרדים). הצבא זיהה מה מתאים למגזר החרדי ופיתח מסגרות למגזר החרדי שמיועדות לנשואים אחרי גיל הלימודים בישיבה. שח"ר הוא אחד המודלים הפנטסטיים, ולפיד לא שאל את עצמו לרגע איך מקדמים את הנושא הזה.

בג"ץ קבע שהתהליך הזה לא יושם בהתאם לציפיות וביטל את חוק טל.

צה"ל הוא זה שגרם לכך שחוק טל לא ייושם, אבל הענישו את החרדים. ועדיין, אין מצב שיהיה שוויון. תמיד יישארו בחורי ישיבה.

אתה שירתת בצבא?

רציתי לשרת שירות משמעותי. אני נודניק לא קטן וביררתי על תחום אחד שבו אני יכול לקבל הכשרה סמי־קרבית — להיות חובש קרבי. ביקשתי, אבל לא היה עם מי לדבר ושלחו אותי לרבנות הצבאית. עשו לנו טירונות של עשרה ימים והרגשנו בזבוז זמן משווע. לאחר מכן מינו אותי לנהג של רב בחטיבה בבקעה. הייתי צריך להסיע אותו במכונית הפרטית שלי, וכחלק מהעבודה היינו נוסעים להעמיס דגים בחנות של קרוב משפחה שלו. זה תיסכל אותי. בסוף נלחמתי כדי שלפחות במילואים אהיה ביחידת מרצים. אם לא נייצר שירות משמעותי לחרדים, גם הילדים לא ישרתו.

הילדים שלך ישרתו בצבא?

הגדול שלי הוא אברך ועיסוקו בלימוד תורה. הוא לא ישרת. החתן שלי עשה שירות אזרחי וכיום הוא הנדסאי בניין. שאר הילדים שלי בפירוש יכולים להשתלב במסגרות לשירות חרדים, אבל לא בשירות סדיר.

היו דיווחים על חיילים שחזרו לחופשת שבת וקיללו אותם. הם נאלצו להחליף בגדים כדי שלא יראו שהם חיילים.

זה מביש ומחפיר. הרב משה גרילק, העורך הראשי שלנו, תקף את הנושא בחריפות ללא כחל וסרק.

גיל כהן מגן

בעיני החברה החילונית, החברה החרדית מקבלת פריווילגיות. החרדים לא משרתים בצבא, מערכת החינוך שלהם עצמאית ויש להם השפעה קבועה בוועדת הכספים.

המטרה שלי היא לשכנע אנשים שהגישה הזו מוטעית. המדינה בחרה לראות בחרדים סוג ב' בהגדרה. היא מעניקה עצמאות לחינוך החרדי, אבל במקביל עוצמת עין. המדינה מתייחסת לחינוך החרדי כמוסדות פטור שהיא גם פטורה מלספק את צורכיהם. בירושלים יש הרבה מבני חינוך שמתפנים, אבל מה שמתפנה לא מועבר לחרדים אף שלמגזר חסרות 1,100 כיתות לימוד. צריך לראות את מחנות הפליטים של המגזר החרדי. רוב מוסדות החינוך בקרוואנים. גם במגזר החילוני יש מחסור בכיתות, אבל לא בהיקפים האלה.

אולי יש היגיון מאחורי זה. המוסדות האלה לא מלמדים לימודי ליבה, והאינטרס של המדינה הוא להגביר את החינוך שהיא מעוניינת בו.

אבל עוד לפני זה המדינה צריכה לתת תנאים בסיסיים לחינוך. מדינת ישראל החליטה שהיא לא מסדירה את זכויות האזרחים החרדים. להם לא מגיעים כבישים ולא מבני ציבור כי הם חרדים. זה המצב. ליבה או לא — אין לזה קשר לזכויות בסיסיות.

המדינה בעצם אומרת: אי אפשר להמשיך את המצב ששרר ב–60 השנים האחרונות — לא בחינוך, לא בצבא, לא בתעסוקה. זה מצב שלא יאפשר למדינה לשרוד אפילו ברמה התקציבית. לכן צריך לנקוט גישה אגרסיבית כדי להזיז את האונייה ממסלולה.

לאחר 60 שנה שבהן המדינה הסתובבה כמו שיכורה ללא מדיניות לגבי החרדים שנמצאים בחצר האחורית שלה ונתנה להם לעשות מה שהם רוצים, היא לא יכולה פתאום להיכנס באמ־אמא שלהם. מה עשה להם אברך עם שבעה ילדים? למה הוא סובל? למה אין לו גני ילדים? צריך לשים את הפוליטיקה בצד ולכתוב את מגילת הזכויות של האזרח החרדי.

למה אין מספיק חרדים שיכולים לעבוד ולמצוא בשעות הפנאי זמן ללמוד תורה?

זה האתגר הגדול של החברה החרדית בישראל. עדיין לא פיתחנו את המודל של אנשים נשואים בגילים מאוחרים יותר שעוזבים את בית המדרש, אבל התורה נשארת ערך מרכזי בחייהם. בחו"ל זה יותר נפוץ: אנשים קמים ב–4:00 בבוקר ללמוד חברותא ואחר כך מגלגלים עסקים. גם בעולם החסידי בישראל יש בתי מדרש שפעילים בערב.

שיעורי התעסוקה בקרב גברים חרדים נמוכים מאוד יחסית לכלל האוכלוסיה.

לדעתי, 70% מהגברים החרדים עובדים. יש פערים בין הנתונים, וחלק עובדים בשחור או במשרות בתוך המערכת התורנית. יש גם הרבה עובדי צווארון כחול חרדים — נהגי משאיות או שליחים. הבעיה היא שאין מספיק חרדים במקצועות צווארון לבן בעלי שכר גבוה. אבל בשנים האחרונות מתרחש תהליך, וכיום יש 6,000 חרדים בעלי הכשרה אקדמית.

למה לא להטיל את האחריות למצב הזה גם על ההנהגה החרדית?

ייאמר לזכות הפוליטיקה החרדית שהיא מצהירה שהמנדט שלה הוא לדאוג לשימור עולם התורה, וזה הצליח. הבעיה שכל נושא אחר אינו בראש מעייניה. אי אפשר להתעלם מכך שלאחר השואה הצליחו להקים כאן כנגד כל הסיכויים דור חדש של עולם התורה, שאני גאה להשתייך אליו. לפני 60–70 שנה לא היה נראה שיש סיכוי שבעולם מודרני כל כך תישאר קבוצה עם ערכי יסוד כאלה.

מהם הם ערכי היסוד של החברה החרדית?

ערכי הליבה של החרדיות, גם בישראל וגם בחו"ל, הם שהתורה היא הערך המרכזי והבלעדי. המבחן האמיתי של החרדי הוא אם בשנים שבהן הילדים שלו במוסדות חינוך, עיקר העיסוק שלהם הוא לימוד תורה. גם איש עסקים חרדי בחו"ל שולח את ילדיו לישיבה. הבנים שלי למדו בישיבת מערבא שמשלבת לימודי בגרות, אבל עיקר הלימודים הם גמרא. מנגד, למגזר הדתי־לאומי יש ערכים לא פחות חשובים, כמו ארץ ישראל ועם ישראל, ולכן נוצר בלבול.

אמיל סלמן

השאלה היא אם זה יחזיק מעמד לאורך זמן, שתהיה כאן אוכלוסיה שגדלה בקצב מהיר שהערך המרכזי שלה הוא לימוד תורה.

הערך מרכזי הוא תורה, אבל זה לא סותר עבודה בהיי־טק, כרופא או כעורך דין. ערך מרכזי הוא הנושא שנמצא בראש מעייניו. זר לא יבין זאת. אני עובד והלו"ז שלי עמוס, ובכל זאת אני נמצא כל הזמן גם סביב לימוד תורה. יש לנו מנהג במשפחה להישאר בערבי שבת עוד שעה בבית הכנסת וללמוד, וגם לאחר הסעודה אני הולך עם הבן הצעיר ללמוד בבית הכנסת. זה זמן איכות אתו. כל ערב בימי חול אני לומד עם חברותא מ–20:30 עד 22:00.

אז איך אתה מספיק לראות מאסטר שף?

נו באמת.

ומי מכין ארוחת ערב?

שאלתם את האיש הלא נכון. אני מכין סעודת שבת, שוטף כלים. בדיוק אתמול ערכנו לבן שלנו קורס בהכנת המבורגר. הילדים שלי גם לומדים מוזיקה ומנגנים על תופים.

אז בסופו של דבר, מה המדינה צריכה לעשות כדי להגדיל את מספר העובדים החרדים? בסוף זה מגיע לשאלת לימודי הליבה וההכנה לשוק העבודה.

המדינה צריכה לחשוב לטווח הרחוק ולזהות גם כשלים וגם היתכנויות. הדבר האחרון שאפשר לעשות הוא לכפות לימודי ליבה. למערכת החינוך החרדית יש מאפיינים ותרבות משלה. יש ביקוש ללימודי ליבה וצריך לתת לו פתרונות, למשל, לממן יזמויות ללימודי ליבה בחוגים במתנ"סים. בתפישתי אני ימין חברתי, וחושב שהמדינה צריכה להתערב כמה שפחות ולא להגיד לי איך לחנך, אבל אפשר לתת ליזמים ואוצ'רים להקמת מסגרות ללימוד מדעים, מתמטיקה ואנגלית. יש כיום קבוצות של ילדים שלומדים את זה אחר הצהריים, ויש ביקוש לעוד עשר קבוצות, אבל אף אחד לא מוכן לממן. שר החינוך הקודם, שי פירון, רצה לעצור את העברת התקציבים לבתי ספר חרדיים שלא מלמדים לימודי ליבה, ובכך היה הופך משפחות לעניות יותר, משום שהן היו נאלצות לשלם שכר לימוד גבוה יותר. זה יוצר אנטגוניזם ש"המדינה נגדנו".

באחרונה התפרסם צילום של מבחן מבית ספר חרדי, שבו נכתב שתפקידה של האשה הוא להאכיל את הבעל, לפנק אותו ולחייך אליו. תשובות של ימי הביניים. זה נורא.

זו אנקדוטה. אם רוצים ללעוג לתרבות הזו אפשר, אבל אפשר להראות גם תמונת מצב רחבה. במגזר החרדי המשפחה נמצאת במרכז. אנשים מוכנים להקריב קריירה למען המשפחה. אשתי ויתרה על עיסוק בתחום שלה כפסיכולוגית כל עוד היא גידלה את הילדים, וזה אף שבעלה אינו אברך. במגזר החרדי יש ערך למשפחה.

גיל כהן-מגן

ערכי משפחה יש גם במשפחות שבהן שלושה ילדים.

נכון, משפחה חשובה מאוד גם אצל החילונים. אבל אצלם אפשר לראות הרבה יותר מקרים של זוגות שדוחים הבאת הילדים לעולם בגלל קריירה.

אתם מגזר כל כך חזק ומגובש, ולכן חבל שאתם עסוקים רק בעצמכם. למה אתם לא מתייחסים לאוכלוסיות שונות, כמו המגזר הערבי, אוכלוסיה פחות חזקה. האחריות לעתיד מדינה היא גם שלכם.

בדיוק אתמול שמעתי על יוזמה לבניית חדר מיון קדמי בביתר עילית, שאמור לשרת את תושבי האזור. העסקנים החרדים רוצים להקים את חדר המיון לא בתוך היישוב, אלא בכניסה אליו, כדי שישרת גם יישובים ערביים באזור. זה שיח נכון, ויש עוד עבודה לעשות בתחום הזה.

לאורך השנים החרדים הלכו עם הימין, ודווקא בממשלה האחרונה נראה שהחרדים תקפו בחריפות את ההתנחלויות סביב ההסכם בין בנט ללפיד. פתאום הם שוב משדרים שהם עם נתניהו.

החברה החרדית עושה טעות בכך שהיא לא מנהלת דיאלוג עם השמאל. הייתי שותף לקבוצות שיח כאלה וגיליתי שהחברה החרדית מפספסת, כי בקרב השמאל יש תפישות ליברליות שהחברה החרדית יכולה להתחבר אליהם. מוסי רז ממרצ, למשל, כתב שהוא לא חושב שגיוס חרדים הוא צעד נכון, אלא שצריך להיות צבא מקצועי ויותר טכנולוגי, וזה שער כניסה לחרדים. הם יכולים להיות גם בעורף — יש לנו מאגר אדיר של מתנדבים חרדים.

אבל אתם לא חברים באגודה לזכויות האזרח, למשל.

השאלה צריכה להיות הפוכה: איפה הם בכל הקשור לזכויות החרדים? הם השתתפו בעתירה אחת שנגעה לזכויות החרדים. אנחנו חברה אחת וצריך לטפל בבעיות כאלה יחד.

אתה איש שמאל או ימין?

אני לא מגדיר את עצמי שמאל או ימין. אין לי מספיק ידע בתחום הזה. אבל אני לא מאמין בריצת האמוק להסכם שלום.

למי תצביע בבחירות?

אני לא יודע. יש שלוש מפלגות חרדיות — יהדות התורה, ש"ס ויחד. כשטומי לפיד רץ בבחירות הצבעתי ש"ס. חשבתי אז שאם רוצים להכות בחברה החרדית — אני אהיה שם. כשיצאו לעצרת נגד הגזירות של יאיר לפיד לקחתי את ילדי והייתי שם. לפיד הוא אדם שטחי ויהיר. בנושא הצבא, תפוח אדמה לוהט, אני מצפה לחשיבה ארוכת טווח ולא לשליפה שנועדה להכות בחרדים.

יש לו צרכים פופוליסטיים כי הוא פוליטיקאי, אבל אולי תוכל להגיע אתו להבנות.

הבעיה שלי עם לפיד היא חוסר האחריות שלו. הוא היה צריך לפגוש אנשים כמוני, שמעורבים בקהילה, אבל לא עשה זאת.

אחד הכשלים הוא גם של התקשורת החרדית, שנידתה את החרדים החדשים שרצו ללמוד מקצוע והפכה אותם ללא לגיטימיים. זו גם האחריות שלך כקובע דעה.

יש לנו אחריות, אבל אנחנו לא מנהלים את העולם. אנחנו היינו העיתון הראשון שלקח את הנושא של נוער נושר בחברה החרדית ושם אותו על השולחן. קראנו לזה הבן החמישי, שלא נמצא תחת שום הגדרה. טיפלנו גם בנושא התעללות זוגית ונגענו בה ברכות, ולא בצהוב. עסקנו בנושא אפליה של מזרחים ובקבלת בנות מזרחיות לסמינרים. לעיתון יש אוריינטציה חברתית מאוד. אנחנו נשמרים לא לגעת בשאלה של לימוד תורה ובנושאים רגישים, שאני לא לוקח עליהם אחריות. השנה לקחנו בעיתון כאג'נדה דווקא את הדאגה לכך שחרדים שהשתלבו בעבודה יישארו מחוברים למודל של לימוד תורה.

לפני שלוש שנים וחצי פירסמנו מוסף רחב בנושא תעסוקת חרדים, הצגנו מחקר עדכני ששבר כמה מיתוסים ועסקנו בחסמים. ובכל זאת נוהל בתוך החברה החרדית קמפיין מרושע, שניסה לצייר אותנו כמי שמצטרפים לשונאי ישראל ורוצים שבני התורה ילכו לעבוד. הלקח שלי היה שכנראה לא היינו מספיק זהירים ופגענו בחלק מהקוראים.

איך זה שאין תמונות של נשים בעיתון שלך?

אנחנו מראיינים נשים, אבל לא יהיו תמונות שלהן.

גם לא ילדות? מאיזה גיל?

הגבול הוא גיל 5–6. גם כשהקמנו את המהדורה האנגלית גיליתי שבקבוצות שונות של הקוראים יש תפישות שונות לגבי המקום של הפרהסיה של האשה, וגם שם חלק מהקוראים לא רוצים לראות את זה.

לא מציק לך שאתה מוציא עיתון ואין בו אף תמונה של אשה? ומעבר לכל זה גם פוגע במודלים לחיקוי של הצעירות, שאתה בעצמך רוצה שילמדו ויתקדמו ויצליחו.

חמישה מתוך שמונה העורכים הבכירים אצלנו הן נשים. בכמה מערכות עיתונים עמדות המפתח הן בידי נשים? יש קודים של צניעות בתוך המגזר החרדי, ואנחנו שומרים עליהם.

אולי זו ההזדמנות שלך כבעל עיתון לשנות את הקודים האלה.

אני לא רואה את עצמי כמחנך. יש כאן ניסוי וטעייה. הניסוי הוא לאחר שבמדור מתכונים מופיעה תמונה של אשה — מגיעים מכתבים ומיילים של קוראים. פירסמנו לפני שנה וחצי כתבה על אולטרה־סאונד, והוויז'ואל היה תמונה של עובר. מה כבר יכול להיות בתמונה של עובר? למרות זאת קיבלנו תלונות בסגנון "למה הבת שלי צריכה לדעת את זה". הצד השני של הסיפור, שמבהיר מאיפה הגיעה הגישה הזאת במגזר החרדי, הוא שאין כיום עיתון חילוני שבו לא נעשה שימוש באשה כאובייקט מיני. זה תקין שכל פרסומת לספה נהפכת לתמונה של נערת פיתוי? אנחנו מאתגרים את המדרון החלקלק, ויש בריחה לצד השני.

יש עכשיו התעוררות של נשים חרדיות שהקימו מפלגה והן מתנגדות להצבעה למפלגות שאין בהן נשים. אתה מזדהה אתן?

זה ארגון לא חרדי, אלא רק פרובוקציה. אני מכיר חלק מהנשים האלה, והן לא לטובת האשה החרדית. הן מעוניינות במקפצה לקידום הקריירה או למודעות ציבורית. הן לא באמת עוסקות בשאלות מהותיות סביב האשה החרדית. הן הצליחו לכנס דיון בכנסת על בריאות האשה ואף פוליטיקאי חרדי לא בא, וטוב שכך, כי זה היה ספין. חוץ מהדיון הזה, מה עוד הן עשו? זה ספין.

נשים חרדיות צריכות להיבחר ולא רק לבחור.

הן מריצות קמפיין חתרני שלא עוסק בשאלה האמיתית. החברה החרדית צריכה לשאול את עצמה אם לא הגיע הזמן שהפוליטיקאים החרדים יעמדו לבחינת הציבור. הגיע הזמן לבחון מחדש את המודל הזה.

אתה בעד פריימריס במפלגות החרדיות?

כן. לדעתי כל נציג חרדי שרוצה לייצג את הציבור החרדי ויעמוד בקריטריון של השקפה לפי גדולי ישראל עם ערכי היסוד של החברה החרדית, יוכל להתמודד בפריימריס. מועצת חכמים שקובעת מי האנשים — זה מודל לא נכון.

עד כמה אתה מעורב בעבודה של העורכים והכתבים? יש עליהם השפעות מסחריות?

בקטע הזה אני מו"ל בעייתי מאוד. אני לא מתערב, ויוצר חופש הפרדה בין אנשי פרסום למערכת. ברור שאנחנו חיים בעולם ריאלי ומנסים לשמור על איזונים. אני לא דון קישוט. אבל אם יש סיפור משמעותי, ממש לא מרגש אותי מי העסקן שעומד מאחוריו. יש מקרים שלאחר מעשה אני אומר להם שזה לא היה בסדר. בזמנו פירסמו בעיתון תחקיר על שכרו של שחר אילן בעמותת חדו"ש (לחופש דת ושוויון), שנאבקת במגזר החרדי. זה היה ספין. עלות השכר שלו היתה 24 אלף שקל ואחד העורכים חשב שזה אייטם, על אף שזה גוף פרטי וגם השכר לא בשמים. אמרתי להם שצריך לבקר את אילן, אבל לא ליהפך למגוחכים. היה מקרה שבו לא הסכמתי שיפרסמו תחקיר על פרויקט בנייה רק משום שהיזם לא הסכים לפרסם אצלנו. אני אוהב כסף, אבל רק אם זה עומד בכללי ההלכה והאתיקה, ומי התיר לי להזיק לו? אני גם חבר במועצת העיתונות.

באיזו רמה אתה מדבר עם מנהיגים ועם ח"כים?

אני נמצא מאחורי הקלעים, לא משתתף בהשקות ואנשי ציבור לא מגיעים לשמחות המשפחתיות שלי. אני לא מעורבב ולא מסתובב במסדרונות הכנסת. בגלל המכון שהקמתי, אני נמצא יותר בממשק עם פוליטיקאים, כי אני משחק במגרש הזה, אבל אני יוצר הפרדה.

איזה מכון?

בשנתיים האחרונות, מאז פטירתו של אבי שהקדיש את חייו לציבור, הבנתי שאני צריך להיכנס יותר לעשייה ציבורית. מיניתי תחתי מנכ"ל בעיתון ואני נהפכתי ליו"ר, ובמקביל נכנסתי ליזמות חברתית ועסקית בתחום הנדל"ן בירושלים, להקמת שכונה של 400 דירות לתושבי חוץ. אבל את רוב זמני והוני אני מקצה לפעילות חברתית. זיהיתי שחסר בציבור החרדי גוף שיעסוק בתכנון לטווח רחוק ובמחקר ויציג ניירות מדיניות. הגופים הממשלתיים והחברתיים שאינם חרדים, כמו המכון לדמוקרטיה ומכון טאוב, כותבים על החרדים ומייצרים ניירות עמדה, אבל חלקם הגדול לוקה באי־הבנה של המגזר, וחלקם מגיעים עם אג'נדה. חשבתי שהגיע הזמן להקים מכון שיהווה אלטרנטיבה ויעבוד עם גופים ממשלתיים וגופים פילנתרופיים מתוך תפישת עולם חרדית. את רובה הגדול של השנה הראשונה של הפעילות שמסתיימת עכשיו מימנתי מכיסי, וכעת גייסתי שותפים וקרנות מחו"ל. הנושא הזה מעסיק רבות גם אילי הון יהודים שרוצים לעזור אבל לא יודעים מה צריך.

תטפלו גם בסוגיות הבוערות על סדר היום? בשירות צבאי לחרדים?

המכון לא עוסק בצבא, אף שיש לי מה לומר בנושא הזה. המכון לא עוסק בנושאים שהם לא קונצנזוס וגם לא בתעסוקה. כרגע יש לנו כמה פרויקטים: תוכנית למשרד הבינוי בתחום תכנון דיור למגזר החרדי ל–2030, כי עד היום לא היה שום גוף שעסק בתכנון למגורים לאוכלוסיה החרדית. זה יצר סיר לחץ בערים חרדיות או פלישה חרדית כתוצאה מחוסר תכנון. כך גם הרעיון לאכלס את היישוב כסיף בנגב בחרדים: לשלוח את החרדים מעבר להרי החושך ללא אפשרות תעסוקה יהיה בכייה לדורות. גם הניסיון להעביר את החרדים ליישוב חריש לא היה פתרון, אלא אלתור. להעביר חרדים לאזור ללא תעסוקה זה לקבוע שהאוכלוסיה הזו לעולם לא תצא מהעוני. נבצע גם מחקר כלכלי על החברה החרדית, על הצריכה ועל המאפיינים התרבותיים שיכולים להיות רלוונטיים כדי לדעת מהם מנועי הצמיחה. פרויקט שלישי הוא היבט המיסוי. גבר עם שמונה ילדים משלם מסים כמו רווק. זו אחת הבעיות הקשות במגזר. מערכת המס לא מותאמת. נטפל גם בסוגיית תעסוקת נשים. בשוק העבודה לא משקיעים בתוכניות לתעסוקת נשים, על אף שזה מנוע צמיחה כי הנשים משכילות מאוד. פרויקט נוסף הוא כתיבת ניירות מדיניות על שימור הזהות החרדית לחרדים שמשתלבים בשוק העבודה בסביבה הטרגונית. יש קרן שמממנת הקמה של בתי מדרש לאנשים שיוצאים לעבוד ויש לנו תוכניות ליצירת נטוורקינג של קבוצות כאלה.

איך אתה רוצה לראות את החברה החרדית בעוד 10–15 שנה?

אני חולם שזה יקרה הרבה מהר יותר - שזו תהיה חברה שבטוחה בעצמה, לא מתנצלת ומגלה הרבה יותר מעורבות ואחריות למה שקורה סביבה. נוצרה מנטליות שאנחנו עוסקים ב"אכלו לי, שתו לי". בחלק גדול מהמקרים זה נכון, אבל יש לנו הרבה יותר מה לתרום לחברה.

באיזה תחום למשל?

החרדים יכולים להביא את הרקע התרבותי שלהם לסביבה הרחבה שבה הם נמצאים. החברה החרדית ויתרה על הצורך לחשוב מקרו. יש לנו הרבה מה להגיד, למשל על נושא השלום. עד היום לא היתה לחרדים עמדה, אבל למה? הרי זה גם העתיד שלנו. צריכה להיות לנו משנה סדורה גם בנוגע למדיניות הכלכלית ולמדיניות החוץ של ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#