כך נחסוך לנתניהו את הצורך להתנצל שוב

אילו נתניהו באמת היה רוצה להרוויח נקודות בנוגע לשוק העבודה, היה עליו להציג תוכנית קצת יותר רצינית לגביו

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

ראש הממשלה והליכוד חתומים על הכי אומלל במערכת הבחירות הנוכחית. רואים בו עובד נמל שמספר איך הוא עובד מעט ומשתכר הרבה, עובדת של רשות השידור שתיכף מאבדת את פרנסתה כדי לחסוך לנו את תשלום האגרה, בעלים של חברת סלולר שירד מנכסיו כי הורידו לנו את תעריפי הסלולר ופעיל חמאס מוכה.

"אני פה בגלל ביבי", הם אומרים אחד אחד. כולם, כך על פי התשדיר, הם אויבי הציבור, ועל כן נתניהו היכה בהם כדי להועיל לנו, לציבור. התשדיר הזה נועד לשכנע את הציבור שנתניהו עובד בשבילו. זה לא עבד. במקום זה נאלץ ראש הממשלה לקבל אחריות על התשדיר ולהתנצל בפני חבר מפלגתו - פנחס עידן, יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה, שבא לתבוע את עלבונו של ציבור העובדים בישראל.

נתניהו טעה מכל כיוון אפשרי. ראשית, ברמה הטקטית. ללעוג לעובדים שבוע לפני בחירות זה לא רעיון חכם. שנית, נתניהו בכלל לא פגע בהם עדיין, אז מה הוא רץ לספר לחבר'ה שהוא פגע בהם והועיל לציבור? שלישית, הפיכת העובדים לאויבים שווי ערך לחמאס היא באמת צעד טיפשי. ורביעית, התהדרות בהישגים שלא השגת רק מדגישה את החידלון של ממשלת נתניהו ומדגישה את כישלונה.

אילו נתניהו באמת היה רוצה להרוויח נקודות בנוגע לשוק העבודה, היה עליו להציג תוכנית קצת יותר רצינית לגביו. אלא שאין לו כזו. מה יציג? ימציא? אם יש משהו שהסרטון הזה חושף - זה חוסר רצינות. להעליב מי שעלול לאבד מקום עבודה ולהציג זאת כהישג זה חוסר רצינות. להשוות בין עובדים לבין פעילי חמאס זה חוסר רצינות. וגם להתפאר בהישגים שאינם הישגים זה חוסר רצינות.

אילו נתניהו היה מתייחס ברצינות לשוק העבודה ולכשליו, הוא היה מגבש מזמן רפורמה או תוכנית חכמה שתדע להתמודד עם הצורך בפתיחת שווקים לתחרות כדי לדאוג לצרכן מצד אחד, ועם מציאת פתרונות לאדם העובד שעלול לאבד מקום עבודה מצד שני. במלים אחרות, את הנזק שגרם התשדיר הזה - שכבר נגנז בהוראת נתניהו - אין איך לתקן, אבל את המציאות אפשר לתקן כדי שבבחירות הבאות אפשר יהיה להפיק תשדיר כזה שיתבסס על הישגים אמיתיים, על קידום ענייני הציבור וגם על דאגה לאדם העובד שעלול לאבד מקום עבודה.

קשה להעריך בשלב הזה מהם סיכוייו של נתניהו להמשיך לקדנציה נוספת, אבל כל מי שיעמוד בראשות הממשלה או בראש המשרדים הכלכליים - האוצר, התשתיות, האנרגיה והכלכלה - יצטרך להתייחס ביותר רצינות לשאלות שעולות בסוגיות הטיפול ביוקר המחיה, הרפורמות, שוק הדיור ובעיקר שוק העבודה. כולם מתיימרים להוריד את יוקר המחיה, לטפל בדיור, לפתוח שווקים לתחרות ובעיקר להצהיר שיעשו זאת. אבל איש לא מדבר על המחירים של מהלכים כאלה ובעיקר על מה צריך לעשות כדי לתת מענה לתופעות הלוואי הקשורות ברפורמות מהסוג הזה. למשל בשוק העבודה.

מתוך סרטון הליכודצילום: מתוך עמוד הפייסבו

כתבנו זאת בעבר ונכתוב זאת שוב כעת: אסור להתבשם יותר מדי משיעור האבטלה הנמוך ומשיעור ההשתתפות ההולך וגדל בכוח העבודה. אנחנו פועלים בסביבה גלובלית ומקומית לא יציבות, שיכולה להביא בקלות יחסית לשינוי המגמות האלה. משבר ביטחוני, מיתון עולמי, שינויים טכנולוגיים, תקיעות בניהול הציבורי בישראל - כל אלה יכולים להביא לשינוי מגמה ולהרעה בשוק העבודה בטווח הקצר. בטווח הארוך יותר, מרבית העובדים בישראל אינם מוגנים תעסוקתית ופרנסתית. המשק מחולק לשתי אוכלוסיות שונות מאוד במהותן: המוגנים במסגרת הסכמי עבודה, ואלה שאינם מוגנים ועלולים לאבד מקום עבודה בן לילה. האוכלוסיה המוגנת יכולה לתכנן את עתידה, לרכוש ולצרוך, להשקיע בדור הבא. חלק מהאוכלוסיה הלא מוגנת יכולה להרשות לעצמה לעשות זאת, אבל גם לאבד מקור הכנסה די בקלות. החלק האחר - מצבו הוא הגרוע ביותר. גם אין לו יציבות כלשהי וגם אין לו יכולת לרכוש שירותים ומוצרים.

לכן, אם רוצים להכין תשדיר רציני בבחירות הבאות (בבחירות האלה לא יהיה לזה כיסוי) שעוסק בסוגיות של דאגה לצרכן מחד גיסא, ובדאגה לאדם העובד מאידך גיסא, זה הזמן לגבש עקרונות לשוק עבודה הוגן ומשוכלל שמתאים לעידן הגלובלי הנוכחי. הוא צריך להתבסס על גמישות מצד אחד, אך על רשתות הגנה מצד שני. לא רק ליטול מעובדים את זכויותיה או לשלוח אותם הביתה, אלא גם לצייד אותם בכלים וברשתות הגנה שיאפשרו להם להתקיים בכבוד ולהשתלב חזרה בשוק העבודה.

בהחלט יש אפשרות שבקדנציה הבאה יפוטרו עובדים בחברת החשמל, בנמלי ישראל, בבנקים, במגזר הציבורי, בשלטון המקומי, במפעלים הכימיים וגם בתעשיות המסורתיות שחלקן מתקיימות כאן בקושי. יש גם אפשרות שעובדים במקצועות חופשיים בהיי־טק, בעריכת דין וראיית חשבון, באדריכלות או באקדמיה ימצאו עצמם ללא עבודה לפרקי זמן ארוכים. זה טיבו של העידן המודרני שדורש מערכות כלכליות יעילות וגמישות יותר שמותאמות לשינויים טכנולוגיים ולתחרות גוברת.

אפשר לחכות שזה יקרה ולהתמודד בכל פעם עם השריפה התורנית בשיטת נתניהו (להזמין את יו"ר הוועד התורן לשיחת פיוס בלשכתו). אפשר לטמון ראש בחול ולחכות שעיירה שגורלה תלוי באיזה מפעל כושל תבער לרגע. אבל אפשר גם להיערך לכל אלה ולבנות שוק עבודה משוכלל שיודע לתת מענה לרפורמות, לתחרות ולשינויים טכנולוגיים שמייתרים עובדים, שיודע לתת רשת ביטחון לעובדים בני 50 שצריכים להמשיך לפרנס ולהתפרנס ולחוש מועילים - אם באמצעות הכשרה מקצועית ואם באמצעות דמי אבטלה ממושכים ותמריצים לחזור לשוק העבודה. עכשיו תארו לכם איך ייראה תשדיר בחירות שבו יציגו עובדי חברת חשמל/הנמלים/רשות השידור מה קרה להם כתוצאה מרפורמה בביזנס שלהם שגם הוזילה עלויות לציבור, גם שיפרה את השירות וגם דאגה לעובדים שנפגעו מכך לרשת ביטחון שהגנה עליו.

נ.ב

יש רק בעיה אחת עם הדרישה לבנות שוק עבודה מודרני ומשוכלל: זו משימה לטווח ארוך. זה לא משהו שאפשר יהיה להשיק אותו, לגזור את הסרט ולהציג הישגים בקדנציה אחת. זה פרויקט לשתי קדנציות (קדנציות מלאות של ארבע שנים כל אחת, לא של שנתיים) לפחות ואולי יותר. מה התמריץ של שר או ממשלה ללכת על פרויקט כזה? זה הרי כרוך בעימותים עם ועדי עובדים ועם ההסתדרות, בחשדנות וחוסר שיתוף פעולה, ובעיקר בהיעדר הישגיים מיידיים. זה לא כמו לתת מקופת המדינה כמה שקלים לאיזה מגזר ולהתגאות בכך כפי שעשה יאיר לפיד ועשו יריביו. אפשר להמר שהצורך בבניית שוק עבודה מודרני יצוף ככל שנראה כאן יותר עסקים נסגרים ויותר רפורמות מבוצעות. ואז הצורך הזה יהיה ממש דחוף ובוער. למה לחכות לרגע הזה ולא להיערך לכך כבר עכשיו?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker