"מצביע לימין או לשמאל זה כמו מישהו שנכנס לרופא עם סרטן ומבקש שיטפ
לו בפריחה"

יוקר מחיה, דירות, אבטלה, ביבי, בוז'י, ערבים, יהודים, חילונים, דתיים - ירדנו לשטח כדי לבדוק מה אומרים במפגשי הפרלמנטים של ימי שישי

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים38
חגי עמית
חגי עמית

העלאת אחוז החסימה, איחוד המפלגות הערביות, הפיצול בש"ס, הריצה של באופן עצמאי, הברית בין מפלגת העבודה לציפי לבני ופרשות השחיתות בישראל ביתנו - כל אלה הופכים את מערכת הבחירות של 2015 לאחת הקשות ביותר לחיזוי.

סיבה נוספת לקושי לחזות את מה שיתרחש ביום שלישי הקרוב נובעת מהעובדה שמדובר במערכת בחירות שתפסה את הישראלים מופתעים מאי־פעם. גם שלושה חודשים לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו החליט על פיזור ממשלתו, מרבית האזרחים עדיין לא יודעים מדוע הם נדרשים לצאת שוב אל הקלפי, שנתיים בלבד אחרי שעשו זאת בפעם הקודמת, ומתקשים להתמודד עם ההחלטה למי להצביע על בסיס אירועי השנתיים האחרונות. בנוסף, מדובר במערכת בחירות שבמוקד שלה נמצא הקרב על הנושא שיהיה במרכזה - האיומים הביטחוניים או הנושאים הכלכליים־חברתיים.

בהתאם, , ובאוויר מרחפת תחושה של אפשרות להפתעה. כדי לנסות להבין טוב יותר את השטח, יצאנו השבוע לשוטט בין השבטים השונים המרכיבים את ישראל, בפרלמנטים השכונתיים, במסעדות ובבתי הקפה - כדי לפגוש את הבוחרים ולשמוע מהם אם הם עומדים להצביע על סמך דאגותיהם לביטחון הכלכלי־אישי או על סמך דאגה קולקטיבית לביטחון הלאומי. לצד ישראלים ותיקים שנצמדים לדפוסי ההצבעה הישנים שהנחילו להם הוריהם, מצאנו גם הרבה מתלבטים ומתנדנדים, שלא החליטו עדיין למי להצביע - ומחכים לדקה ה–90 כדי להכריע. אחרים מיואשים מהפוליטיקה הישראלית, ומצהירים כי לא יגיעו הפעם לקלפי, מאחר שניסיונם לימד אותם שדבר לא משתנה בביצה המקומית.

קרית מלאכי: "כחלון אולי תותח, אבל עדיין אין כמו ביבי"

קרית מלאכי. "חצי מהעיר יצביעו לעלה ירוק"צילום: אילן אסייג

הקלפי הנודדת: ליכוד - 6 | עלה ירוק - 2 | יחד - 1 | פתק לבן - 1 | מתלבטים - 2

את מרקיאל מאירוב, בשנות ה–50 לחייו, מצאנו יושב על ספסל במרכז המסחרי הישן של קרית מלאכי ומשחק שש בש על לוח שחוק שאי אפשר לראות עליו כבר אף סימן. המשולשים השחורים והלבנים כבר נמחקו לגמרי, אבל למאירוב וחברו זה לא מפריע. כשאנחנו מעלים בפניהם את נושא הבחירות והקשר בין הצרכים הכלכליים של האזרחים לשיקולי ההצבעה שלהם, מאירוב מזדעק: "אין דירות לילדים שלנו, אין כיוון לממשלה, מחיר האוכל עלה, , כל המחירים עלו - ורק המשכורת לא זזה. הבחירות האלה - למי זה טוב בכלל?"

אז לא תלך להצביע?

"בוחרים, בטח בוחרים. ל. הוא בינתיים הכי טוב מכולם".

אתה יליד הארץ?

"עליתי לכאן מרוסיה לפני 34 שנים".

ואתה עובד?

"כיום אני לא עובד. עד לפני שנה וחצי עבדתי ברשת השיווק מחסני השוק, ולפני זה גם במרבק (משחטת מרבק בקרית מלאכי, המשחטה הוותיקה בישראל, שנסגרה ב-2008). הייתי קצב - עד שסגרו את המפעל".

נו, אם אתה מתלונן כל כך הרבה, למה אתה מצביע למי שעמד בראש הממשלה שאחראית למצב? למה שלא תצביע, למשל, לש"ס, שרוצה לדאוג לשכבות החלשות?

"לא, ש"ס זה לדתיים".

אבל אני רואה שאתה חובש כיפה.

"כל יהודי בישראל הוא דתי".

אז למה שלא תצביע ליאיר לפיד? הוא רוצה להילחם ביוקר המחיה.

"לפיד צריך להצטרף לנתניהו".

ומה עם כחלון? גם הוא לא היה בממשלה האחרונה.

"בינתיים אנחנו לא מכירים את כחלון, ואת ביבי אנחנו כבר מכירים. ביבי עושה לנו טוב ואני ליכודניק מאז ומתמיד. אם תיקח עץ גדול ותעביר אותו ממקום למקום - הוא ימות. צריך להצביע למפלגות הוותיקות. אפילו המערך טוב יותר".

מאירוב משקף את הכלל. שוב ושוב אנו נתקלים בתופעה שבה האוכלוסיות החזקות שבאזור המרכז מעוניינות בשינוי ומביעות אכזבה מנתניהו — בעוד שאנשי הפריפריה אולי מבכים את הצרות הכלכליות האישיות שלהם, אבל כשהם מגיעים לקלפי הם בוחרים לשלשל פתק בהתאם למה שהם רואים כאינטרס הלאומי־ביטחוני הרחב יותר.

גם בקרית מלאכי, כמו ברבים מיישובי הפריפריה שבהם קהילה גדולה של יוצאי אתיופיה, ההפרדה בפרלמנטים השכונתיים נשמרת. יוצאי אתיופיה לא מתערבבים עם הוותיקים. כך יושב לו בצד סולימן קסאי, יוצא אתיופיה כבן 50. "אני מתלבט", הוא אומר לנו כשאנחנו שואלים אותו למי יצביע. "אני עדיין לא יודע. מה אתם אומרים, למי כדאי?"

למי הצבעת בפעם הקודמת?

"בפעמים קודמות הצבענו לבנימין", אומר קסאי, שמסרב לקרוא לראש הממשלה בשם החיבה הלאומי שלו.

נו, והיית מרוצה מהבחירה?

"לא הצלחנו בבחירה — צריך לעשות שינוי. המצב קשה, הכלכלה קשה. עובדים קשה, מרוויחים שכר מינימום בעבודה קשה".

אבל בכל זאת יש מצב שתצביע שוב לליכוד?

"אולי. הצבענו נתניהו בגלל הביטחון. כל הזמן אנחנו בוחרים ליכוד. הוא עושה לנו הגנה. שומר שלא מחלקים את המדינה".

והמצב הכלכלי לא מפריע לך? מה עם כחלון? גם הוא מכריז שלא יחלק את המדינה.

"חושבים גם על כחלון, אולי נצביע לכחלון".

קרית מלאכי היא מעוז ותיק של הליכוד. 28% מקולות התושבים הגיעו לפני שנתיים למפלגת השלטון. ש"ס קיבלה 23% והעבודה רק 5%. עם זאת, רק 61% מבעלי זכות הבחירה ביישוב הגיעו לקלפיות בפעם הקודמת - בזמן שהממוצע הארצי היה 68%, וספק אם הפעם יגיעו יותר.

"אני לא הולך להצביע", אומר מישל שושן, בשנות ה–60 לחייו, היושב לצדו של מאירוב. "אין לנו מנהיג בארץ הזאת, ואת זה אני אומר למרות שאני איש ליכוד, ואבא שלי היה איש ליכוד — והוא היה מתהפך בקברו אם הוא היה שומע שאני לא הולך להצביע. אין לי אמונה באף אחד. כל המתמודדים אותו הדבר. הנה, גם לפיד אמר 'אני חברתי' ומה הוא עשה בסוף? ועכשיו זה כחלון. הוא עשה מהפכה בסלולר — אז הוא חושב שהוא קנה את כל העולם? מה קרה? הרי יהיו בחירות, ויום אחרי זה כולם יתחילו לריב על הכיסאות כמו תמיד".

"אני דווקא רוצה לתמוך בכחלון", אומר שמעון אסרף, הנמצא לצדו. "לא להחזיר לו רעה תחת טובה, לא להיות כפוי טובה. הוא עשה לי טובה — הייתי משלם 300 שקל על הסלולרי וכיום אני משלם 29 שקל בחודש — ועכשיו הוא הולך לעשות מהפך ברשות מקרקעי ישראל".

לא רחוק מקבוצת הפנסיונרים ניצב הספר המקומי, 30, שמנצל את יום השמש כדי לעשות ללקוחה פן מחוץ למספרה. עבורו הבחירה היא פשוטה. "אני מצביע לאלי ישי", הוא מצהיר מיד כשאנו מתקרבים.

איך החלטת?

"הוא מהמשפחה שלי. אחותי נשואה לאח שלו. ואם המשפחה שלו לא תצביע בשבילו, מי יצביע בשבילו? חוץ מזה כולם על הפנים, אז עדיף לי לתת את הקול למי שאני מכיר".

לקוחה נוספת של המספרה, רבקה לדאני, סבתא לשלושה נכדים בשנות ה–60 לחייה, יושבת בחוץ וממתינה לתורה. "לפני שנתיים בחרתי ליכוד", היא אומרת, "אבל הפעם קשה לי לבחור".

מה השתנה?

"הכל שחיתות, והאזרחים, מה הם מקבלים? קצבת זקנה זה 2,500 שקל, והמחירים של המחיה לא יורדים. אני אחליט בדקה ה–90".

"קרית מלאכי היא פריפריה", מסבירה לנו בעלת חנות בגדים סמוכה שחוששת להזדהות. היא עסוקה בקבלת ייעוץ מיועץ המס שלה שהגיע מגבעתיים, אבל מתפנה לרגע. "פה, הדעה הקדומה של אנשים היא 'שמה שאני רגיל להצביע — זה מה שאני בוחר גם הפעם' — ובקרית מלאכי זה מחל", היא אומרת.

אז תצביעי ליכוד?

"בתור עצמאית אצביע בגלל סיבות כלכליות נטו. לכל אחד מהמועמדים יש את הרקורד שלו, ובסוף נבחר במי שיש לו קבלות בשטח. אני לא החלטתי עדיין".

"ככה זה גם בגבעתיים", אומר יועץ המס. "רק ששם זו הצבעה אוטומטית למפלגת העבודה. סבתא שלי והחברות שלה לא יצביעו בחיים ללפיד ולא משנה מה".

במסעדה המקסיקנית הסמוכה אנחנו פוגשים חבורה גדולה של צעירים בני 18 לפני גיוס. אלה אמנם הבחירות הראשונות שלהם, אבל הם לא מתלבטים. ניר, העובד במקום מודיע מיד: "אני בוחר עלה ירוק". המפלגה הקטנה ש–16 שנה אחרי שהוקמה עדיין לא נואשה ממאמציה להיכנס לכנסת, זכתה לפני שנתיים ב–1% מהקולות של תושבי קרית מלאכי.

למה עלה ירוק? בגלל הלגליזציה של הקנאביס?

"כן. אורגינל זה יותר טוב מוודקה", אומר ניר.

לעומתו, חמשת חבריו היושבים על הבר של המסעדה עונים במקהלה של קול אחד: "רק ביבי". כשאנחנו מבקשים הסבר, הם מזכירים את היתרון של נתניהו על קודמו, אהוד אולמרט. "הוא מכיר את העבודה הכי טוב. סוף־סוף יש לנו ראש ממשלה בלי שחיתויות".

"כל המשפחה שלי זה ליכודניקים", מסביר יואל. "יוקר המחיה הוא אחד הדברים שמפריעים לי, אבל איפה הביטחון? כשמדובר בכלכלה אין ממילא מי שמבטיח ומקיים. הנה — לפיד הבטיח ולא קיים. כחלון אולי תותח, אבל עדיין אין כמו ביבי. ביבי משרה ביטחון. אם אני אצביע למישהו, זה לליכוד". "מה ליכוד? כל המפלגה שלהם בחדרי חקירות. כולם שם מושחתים!", מתווכח עמו חבר נוסף המצטרף לשיחה. "השחיתות זה ליברמן, יא אידיוט", משיב לו יואל.

עבור צעיר נוסף שמגיע למקום, יוני, בן העדה האתיופית, אלה לא הבחירות הראשונות. הוא בן 25 ועובד בסניף בן אנד ג'ריס שבעיר. "בבחירות הקודמות הצבעתי הבית היהודי, עכשיו אני אצביע עלה ירוק. חצי מקרית מלאכי יצביעו לעלה ירוק".

למה? אתה מרוצה מהכל במדינה חוץ מנושא המריחואנה?

"אני לא מרוצה משום דבר במדינה הזאת, אבל שום דבר לא יעזור. תראה איך לפיד עירבב בפעם שעברה את כולם".

באקה אל גרביה: "מה שאנחנו צריכים זה שוויון"

באקה אל גרביה. "היהודים לא יכולים בלעדינו, ואנחנו לא יכולים בלעדיהם" צילום: עופר וקנין

הקלפי הנודדת: הרשימה המשותפת - 6 | מתלבט - 1

בדרך מתל אביב לבאקה אל גרביה קשה שלא להבחין בהבדלים בין עוצמת מערכת הבחירות באזור המרכז לעומת הפריפריה. בעוד נתיבי איילון מרוצפים לכל אורכם בשלטי ענק כמו "תל אביב לא מתנצלת", ובערים הגדולות של גוש דן מלחמת הבחירות רותחת, בפריפריה האווירה מנומנמת וכמות השלטים דלה. ייתכן שמדובר בהחלטה תקציבית של מנהלי מטות הבחירות, שחשים שלא שווה להשקיע בשילוט כדי לזכות בתשומת הלב של האוכלוסיה הדלילה יותר, שכמות המתלבטים בפריפריה מועטה יותר וההצבעה שם היא גם כך מסורתית ושבטית בעיקרה. אבל מתברר שגם מחוץ לאזור המרכז יש לא מעט מתלבטים.

ב"קפה על הדרך", סוכה קטנה בכניסה לבאקה אל גרביה, יושב הפרלמנט המקומי. גם כאן, כמו בקרית מלאכי, שקועים החלק מהנוכחים במשחק שש בש. "במשך 30 שנה הייתי מצביע למפלגות השמאל — מרצ ואחרות, אבל כיום אני מצביע לרשימה המשותפת, כדי שיהיה לנו ראש ממשלה שהולך לכיוון השלום", אומר זיאד מואסי, חקלאי בשנות ה–50 לחייו. "לדעתי הם יכניסו 15–16 ח"כים. יותר מ–80% מהמגזר הערבי כיום מצביעים לרשימה".

"גם אני מצביע לרשימה המשותפת. האחרים לא מייצגים אותנו, ושלום לא יהיה גם כך. מה שאנחנו צריכים זה שוויון", אומר צעיר שיושב עם החבורה ומבקש שלא להזדהות.

"זה נכון, חסר לנו שוויון. אין שוויון בתקציבים", אומר מואסי. "יותר מ–1,500 בתים כאן בבאקה הם בלי חיבור לחשמל". "250 בתים לפחות פה עם צו הריסה", אומר חברו, איברהים מואסי.

"היהודים לא יכולים בלעדינו ואנחנו לא יכולים בלעדיהם. אני לא צריך לשלוח את הבן שלי לחדרה לביטוח לאומי ולהתקשר אליו כל דקה מודאג 'איפה אתה' שקרה לו שם משהו", אומר ג'מאל זלאטה, 50. "אני מאמין שיכול להיות שיותר מ–70% מהמגזר ילכו להצביע הפעם", אומר אברהים מואסי ומתייחס לסימן שאלה מרכזי בבחירות הנוכחיות — מה תהיה השפעת איחוד המפלגות הערביות על שיעור ההצבעה הכללי במגזר. לפני שנתיים רק 43% מבעלי זכות הבחירה בבאקה אל גרביה טרחו להגיע לקלפי.

בכניסה לבאקה אל גרביה מתנוסס שלט גדול של המחנה הציוני שהושחת מעט — יצחק הרצוג מביט אל האופק ולצדו מחייך זוהיר בהלול (ב–2013 העבודה קיבלה 19% מקולות תושבי המקום). ציפי לבני לא נתפשת כאן ככוח אלקטורלי. במרכז העיר, לעומת זאת, ניתן למצוא רק שלטים של הרשימה המשותפת.

"כולם מתלבטים פה, כמו במגזר היהודי", אומר ראסמי עתמאנה, בשנות ה–50 לחייו. "הנטייה היא למפלגה הערבית. הבחירות האלה זה המבחן שלה. הרי הממשלה שתיבחר עכשיו ממילא לא תחזיק מעמד. עוד שנה־שנתיים יהיו שוב בחירות. כך שאם המועמדים האלה יעמדו בציפיות, נבחר בהם שוב. אם לא — לא. שנים שלא הלכתי להצביע, אבל אולי הפעם אשנה את דעתי".

"אני תמיד הצבעתי למפלגות הערביות, וגם הפעם אצביע", אומר חברו סאלב ג'יהאד. "אחוזי ההצבעה תלויים במזג האוויר. אם יהיה יפה — הרבה אנשים ייצאו להצביע".

חריש: "מה כלכלה? למישהו רע פה במדינה הזו?"

חריש. "אם היית פוגש ערסים ברחוב, מי היית רוצה שיהיה אתך — בוז'י או ביבי?" צילום: עופר וקנין

הקלפי הנודדת: הבית היהודי — 2 | 
ליכוד — 1 | מתלבט — 1

מבאקה אל גרביה אנחנו ממשיכים לכיוון חריש, ובדרך אנו רואים לראשונה את שלטי "שמאל זה מרצ", על גדרות קיבוץ מענית. בכניסה לחריש אנחנו נתקלים בקבוצת אזרחים המשקיפה על אחד מאתרי הבנייה של היישוב. אלפי יחידות דיור מוקמות כאן בקצב מהיר, ובתוך ארבע שנים אמורה להיות פה עיר בת עשרות אלפי תושבים. מרבית הנוכחים עובדים יחד. חלקם רכשו דירות בחריש — והגיעו כדי לראות את קצב הבנייה.

"כל ישראלי שמרגיש מדוכא צריך לבוא לחריש — ולצאת מפה כשראשו מורם", אומר אריה עופר, בן כ–60, המתגורר בשבי שומרון. "כשאתה שומע רדיו הראש שלך מתפוצץ. כל היום מתעסקים בבקבוקים של שרה — וזה לא מה שמעניין את האנשים. צריכים לראות איזה דבר אדיר בונים פה. העיר הזו תהיה כמו מודיעין. רק שאם מודיעין נבנתה בהרבה שנים — פה זה הרבה יותר מהר", אומר עופר, איש הבית היהודי שכיהן בעבר כראש המועצה המקומית שומרון.

אז למי אתם מצביעים?

"אני הצבעתי בעבר מפד"ל וכיום אני מצביע ליכוד", אומר לנו אפי גוטמן, תושב בית יצחק בשנות ה–50 לחייו, מבעלי חברת תמיר סוכנויות רכב שבה עובדים חלק מהנוכחים. "אני מתנדנד בין הליכוד לבית היהודי", אומר לנו יוני שרון, 40, מנכ"ל החברה המתגורר באלקנה. סער טאובר, היחיד מבין הארבעה שאינו חובש כיפה, מתנדנד, וטוען כי אינו זוכר מה הצביע בפעם הקודמת. "השאלה שלי בבחירות האלה היא מי יכול לנהל בצורה הכי טובה את הבלגן הזה שנקרא מדינת ישראל", אומר טאובר, תושב כפר הרא"ה.

גוטמן: "נכון. מישהו פה היה מתחלף עם נתניהו אפילו ליום אחד?"

שרון: "השאלה שלי בבחירות האלה היא אם היית פוגש ערסים ברחוב, מי היית רוצה שיהיה אתך - בוז'י או ביבי?"

אז כולכם מצביעים על בסיסי מניעים ביטחוניים־מדיניים, לא כלכליים.

עופר: "מה כלכלה? למישהו רע פה במדינה הזאת? הילדים שלי קנו פה דירת 4 חדרים, 95 מ"ר, ב–760 אלף שקל. למה כולם לא באו לקנות פה?"

רעננה: "צריך שינוי, שינוי, שינוי"

הקלפי הנודדת: המחנה הציוני - 2 | יש עתיד - 2 | ליכוד - 1 | כולנו - 1 | מתלבט - 1

ברעננה מלחמת השלטים בעיצומה. בכניסה מתנוססים שלטים המכריזים "משה כחלון לאוצר" ומודעות של יחד של אלי ישי, ובהמשך שלטים של מחל ויאיר לפיד.

מחוץ לסלון היופי "Women's Secret" יושב פרלמנט של ארבע נשים - רשל, שעלתה לישראל מצרפת לפני שמונה שנים, חברתה התיירת שאינה דוברת עברית, ומיטל, 29, ודניאל, בשנות ה–20 המוקדמות לחייה, האחראיות על שתי החנויות הסמוכות. "אני מתלבטת בין נפתלי בנט לבין עלה ירוק", מצהירה מיטל — שעל גב חולצתה מתנוסס עלה מריחואנה גדול. "עד לפני כמה ימים אמרתי שאצביע לביבי, שהצבעתי לו בבחירות הקודמות, אבל עלה ירוק חשוב לי".

זה באמת מה שחשוב לך?

מיטל: "כן. זה משהו שנגרר כבר יותר מדי שנים. חשוב לי שהעניין הזה ייגמר כבר. ב–1999 עלה ירוק כבר היו אמורים להיכנס לכנסת — והיה פספוס בגלל הבלבול בינם לבין הירוקים. ברגע שעלה ירוק יהיו בכנסת ויהיה שינוי ביחס למריחואנה, אני אתפנה לדברים אחרים, למרות שמפריע לי כיום שאני בעלת עסק כבר עשר שנים ועדיין לא קרובה לרבע בית משלי".

דניאל: "אני אצביע לכחלון. אני בת 22 וזו הפעם השנייה שאני מצביעה. אני לא רואה את עצמי מצביעה למישהו אחר".

רשל: "בפעם שעברה הצבעתי לביבי, או שאולי זה היה לבנט, לא זוכרת. בכל אופן עכשיו לביבי. יש דברים שהוא לא טוב בהם, אבל אני עדיין אוהבת אותו".

במסעדת גריל מרקט ברחוב אחוזה, המרכזי בעיר, יושבים אהוד דורון, 72, וילדיו עידן, 38 וליאור, 33, ואוכלים צהריים. "רק לא ביבי", הם מצהירים על הקו שמנחה אותם בהצבעתם במערכת הבחירות הנוכחית. ליאור מצביעה למה שהיא מגדירה "עבודה", ומבהירה לנו שהמותג החדש שבחרו הרצוג ולבני — "המחנה הציוני" — לא תפס. נראה שהיא צודקת. במהלך מסענו ברחבי ישראל לא פגשנו מישהו שלא הגדיר את המפלגה הקוראת תיגר על השלטון בשמות "מערך" או "עבודה".

"בבחירות הקודמות אשתי ואני הצבענו ליש עתיד. השנה חלטנו להתחלק - אחד ליאיר, אחד לבוז'י", אומר אהוד.

אתם לוקחים את ההחלטה ביחד?

אהוד: "כן. אנחנו מפצלים את ההצבעה".

"אני הצבעתי ללפיד בבחירות הקודמות ואצביע לו גם עכשיו", אומר עידן. "צריך שינוי, שינוי, שינוי. אדם שמצביע כיום לימין או לשמאל מדיני — זה כמו מישהו שנכנס לרופא עם סרטן ומבקש ממנו שיטפל לו בפריחה. צריך לעשות שינוי במדינה הזאת, וזה רק דרך יוקר המחיה. אני עובד סביב השעון וכמו כולם בקושי מצליח לשרוד".

ליאור: "אני מקווה שיהיה שינוי. כבר 14 שנים שהכל אותו דבר. אותה מגמה. המחירים רק עולים והמשכורות יורדות".

הרצליה: "לא משנה למי נצביע - יהיה פה חרא"

הרצליה. "יאיר הבטיח הרבה ולא קיים, אבל הוא לא ידע לאן הוא נכנס"צילום: עופר וקנין

הקלפי הנודדת: יש עתיד — 3 | כולנו — 1 | ש"ס - 1 | עלה ירוק — 1

בבבית קפה רחוב סוקולוב בהרצליה אנחנו פוגשים חבורה מגוונת. שלושה ערבים מרמלה שמסרבים להזדהות, אבל מצהירים כי יצביעו ליכוד — אולי כדי לרצות את שותפיהם לשולחן — רונן, חילוני בשנות ה–40 לחייו המצהיר שיצביע לכחלון, ואסף, חרדי בסוף שנות ה–30 שלו שיצביע לש"ס.

"לפיד לדוגמה, זה אוויר בשבילי. לכחלון לעומתו יש קבלות. הוא חסך אלפי שקלים בחודש לי ולאשתי", אומר רונן. אסף טוען כי "ש"ס היא חברתית יותר, מעבירה תקציבים לשכבות החלשות. אבל אצלנו במשפחה יש התלבטות — אשתי רוצה להצביע לכחלון".

לא רחוק מהם יושבים רועי, ענבר, ליהי ושחר — ארבעה סטודנטים לתקשורת בשנות ה–20 לחייהם הלומדים במרכז הבינתחומי. "אני מצביע לעלה ירוק", אומר רועי. "יש להם את המצע היחיד שפותח עוד שוק כלכלי במדינה הזאת. חוסך לנו 700 מיליון שקל שמוציאים כיום על אכיפה, וזה לפני שמדברים על זה שבאופן כללי יהיה הרבה יותר סבבה במדינה הזאת אם עלה ירוק ייכנסו לכנסת".

ואין נושאים נוספים שמפריעים לך?

רועי: "יש המון דברים שמפריעים לי, אבל אף מועמד לא ישנה את זה. הבטחות לחוד ומעשים לחוד".

ועלה ירוק יצליחו לשנות את המציאות?

"לאו דווקא בכהונה הראשונה שלהם בכנסת, אבל זה יתחיל לחלחל. חצי מיליון המעשנים בישראל שלא מצביעים בכלל בבחירות יראו שנכנס נציג שלהם לכנסת וילכו לקלפי בפעם הבאה. הם ירגישו שיש לגיטימציה להצביע להם".

הצבעת עלה ירוק גם בפעם הקודמת?

"או להם או ליאיר, אני לא זוכר. האמת היא שכנראה שעצם זה שאני לא זוכר אומר שכנראה הצבעתי לעלה ירוק".

ענבר: "אני מצביעה ליאיר. זו ברירת המחדל שלי. אני רוצה שביבי לא יהיה ראש ממשלה".

ליהי: "גם אני מצביעה ליאיר. אין לי למי להצביע - וחברתית הוא יעשה שינוי מהותי".

שחר: "גם אני ליאיר. הוא מצטייר כהכי אמין. נכון שהוא זיין את השכל לפני שנתיים, הבטיח הרבה ולא קיים. אבל הוא פשוט הבטיח דברים שהוא לא ידע לאן הוא נכנס. מה שכן, באופן כללי לא משנה למי נצביע — יהיה פה חרא".

מה עם כחלון, שכבר חתום על שינוי אחד?

ליהי: "כחלון לא יודע לדבר".

שחר: "הוא לא מורגש פה בכלל במערכת בחירות".

מזכרת בתיה: "כל הדיבורים החברתיים מטשטשים את הנושא הלאומי"

הקלפי הנודדת: ליכוד — 2 | הבית היהודי — 1

במרכז המסחרי הישן של מזכרת בתיה אנחנו פוגשים במקרה שלושה עובדי קק"ל, ארגון שמככב באחרונה בסדר היום הפוליטי, שהגיעו ליום השתלמות במושבה הוותיקה.

"אני כל החיים מצביע ליכוד", אומר יואב סעד, 57, המתגורר במושב יתד. "הליכוד במדיניות הכלכלית שלו נותן לאדם להתפתח. הוא לא מאמין בלחלק סובסידיות לחקלאים, ולא לוקח אחריות על חברות ממשלתיות. האדם צריך להבין שכדי להתקדם הוא צריך להסתכל סביב. אני בז למי שמדבר בשפה של אשכנזים־ספרדים".

אבינועם, 34, שמעדיף לא לחשוף את שם משפחתו, המתגורר ביישוב נטע, טוען כי "יואב מבטא גם אותי. בשבילי חברתי זה לא המחנה הציוני, מרצ, כחלון ואפילו לא לפיד. הנה, ראיתי איך לפיד הלך על מע"מ 0% וזה לא עזר. עם התפישה של לפיד אני מסכים מלה במלה, אבל עד שמגיעים מתפישה למעשה לוקח המון זמן, וכל הדיבורים החברתיים האלה מטשטשים את הנושא הלאומי. הרי אם ישראל תצטרך לצאת למבצע צבאי בגלל החלטות שגויות של הממשלה, יהיה לזה קודם כל ביטוי חברתי. אם נהיה באונייה שיש בה סדק, והאונייה תטבע — לאף אחד לא ישנה מה תהיה הארוחה שיגישו בה. גם הימין וגם השמאל מפחידים את הציבור. אני מאמין בחוכמת ההמונים, ואם 50% מהעם רוצים את ביבי — אתה לא יכול לומר שכולם מטומטמים".

רות רחמים, 30, מצדה, אומרת: "אני כן חושבת שיש משמעות חברתית לבחירות האלה, כי יש במדינה הזאת אנשים שסובלים מחרפת רעב. אבל בכל זאת אני אצביע בנט, ואני מקווה שהקו החברתי שלו יוכל לקדם דברים. זה לא הסלוגן הראשי שלו, אבל יש לו את היכולת לשנות דברים".

מה עם מקום העבודה שלכם? לפיד רוצה לסגר את קק"ל, והבחירות בעצם הצילו את הארגון מסגירה.

סעד: "קק"ל הוא הגוף הירוק בישראל. זה גוף שבכל בוקר יוצאים ממנו 1,000 עובדים. כל אבן שתזרוק תראה מפעל שהוקם על ידי קק"ל. הארגון מעולם לא ביקש כסף מאף אחד. הקמנו יערות וחורשות חינם בשביל אזרחי ישראל. למה אפי שטנצלר (יו"ר קק"ל) לא בכלא אם כל הטענות נגד קק"ל נכונות?

"ומה אומר לפיד? 'נפרק את קק"ל ונעביר את הפעילות שלה למוסדות אחרים'. יש בישראל 350 מיליון עצים. מי יחזיק אותם? למה לפיד לא מפרק את הוואקף שמקבל מאות מליוני דולרים - במקום לפזר את הכסף בין הכפרים הערבים? מי הוא לפיד שיבטל מוסדות ציוניים?"

רחובות: "מערכת הרפואה בישראל מחורבנת והפנסיה זה גרושים"

הקלפי הנודדת: ליכוד — 1 | יש עתיד — 1 | מתלבטים — 2

בבית קפה זבת חלב שברחובות יושבים איציק ואמנון, שני פנסיונרים, ומנהלים שיחה ערה. בסמוך אליהם יושבת פנסיונרית נוספת בשם ויוי ("בפעם הקודמת הצבעתי ללפיד, עכשיו אצביע לכחלון, חיכיתי לו ואני מאמינה בו") ובצמוד יושבת שלי, אם צעירה לתינוק שהתיישבה לשתות קפה ("בשתי הפעמים הקודמות לא הצבעתי, לפני שתי מערכות בחירות נדמה לי שהצבעתי ביבי").

איציק: "זו לא חוכמה לשאול אותנו על הבחירות. גם הוא (אמנון) וגם אני לא צעירים, אז המצב שלנו בסדר".

אמנון: "המצב לא בסדר. הבריאות שלי לא טובה. מערכת הרפואה בישראל מחורבנת והפנסיה שלי זה גרושים".

איציק: "טוב, אז הוא מצבו לא טוב. הוא הסתבך".

במה הסתבכת?

אמנון: "עשו לי ניתוח השתלת לב לא מזמן".

איציק: "כדי להבין מה אני מצביע אתה צריך לדעת שעל המדף בבית של ההורים שלי היו שני ספרים — אחד היה 'המרד' של מנחם בגין, כך שאנחנו תמיד היינו בצד הליברלי. אני לא יכול שלא להצביע לביבי. אני לא יכול לשים פתק אחר".

אמנון: "אז עדיף שלא תשים כלום. ביבי הרג את המדינה. הרס אותה".

איציק: "די, אתה מושפע יותר מדי מ'ידיעות אחרונות'".

אמנון: "הבת שלי לא יכולה להגיע לבית משלה. היא עובדת בשתי משרות, והיא ובעלה חוזרים הביתה מהעבודה ב–12 בלילה. המשכורת שלה הולכת על שכר דירה, שלו על הוצאות מחיה. אני מרחם עליה, היא צריכה לחכות שאני אלך לעולמי כדי שתהיה לה דירה. אמרתי לה חכי שאני אלך - ואז תהיה דירה".

איציק: "אבל לרוב ההורים יש כסף לדאוג לילדים לדירה".

שלי: "מה פתאום. כיום 5,000 שקל זה רק המשכנתא. פעם קנית דירה בשכונה טובה ברחובות ב–500 אלף שקל. כיום המחיר הוא 1.3 מיליון שקל לדירה פצפונת. החלוקה פה כיום היא או לעשירים או עניים. אין מעמד ביניים".

איציק: "אם כל כך קשה ורע פה, אז תגידי לי איך כל המסעדות הכי יקרות מפוצצות ושדה התעופה מפוצץ בישראלים שנוסעים לחו"ל?"

שלי: "מה לעשות שאף אחד לא רוצה להרגיש שהוא לא חי, ויש את העניין של השופוני. ועדיין, בטלוויזיה יש תוכנית 'אבא קנה לי בית' - ואתה רואה שבחו"ל יש בתים ב–400 אלף שקל".

אמנון: "אני לא החלטתי עדיין למי אצביע. אולי ללפיד. בפעם שעברה לא הצבעתי. לא היה בשביל מי. גם עכשיו אין בשביל מי".

שלי: "אני לא יודעת אם יש לי למי להצביע הפעם. לכולם יש כוונות טובות, באמת. הם רוצים להילחם עלינו. אבל כשמגיעים לתפקיד בכנסת - קשה לעשות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker