השחקנים שיכולים לפרק לכם את הבנקים

הלקוח הישראלי לא אוהב, ואולי מתעב, את ההבקים, אבל לא עד כדי גירושים - יש גבול

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

ראשי מערכת הבנקאות הישראלית הורגלו לחיות בשנים האחרונות תחת מתקפה של ח"כים שיצאו נגד העמלות והריביות הגבוהות, לעתים גם נגד המשכורות המנופחות. מה זה עשה לבנקאים? לא הרבה. הם קצת הורידו פרופיל, נכנסו לבונקר, אבל ממשיכים לגבות את אותם מחירים ולמשוך את אותן משכורות. כעת, כשמערכת הבחירות בעיצומה, מנסות חלק מהמפלגות לסמן את הבנקים כיעד להתערבות של המחוקק באמצעות הגדלת התחרות והורדת העלויות. לו הייתי בנקאי והייתי קורא את שלל האיומים של (משה כחלון) ו (יאיר לפיד) בעניין מערכת הבנקאות, הייתי מפהק, לוקח שמיכה, מתכסה בה והולך לישון בשקט.

כי מה מציעים כחלון ולפיד? שלל הצעות לעוסות שעלו וירדו בשנים האחרונות כמה פעמים ושום דבר לא קרה. יש עתיד, למשל, מציעה הקמת בנק אינטרנטי, מתן רישיון בנקאי לבנק הדואר ועידוד גופים חוץ־בנקאיים להיכנס לפעילות בתחום האשראי. וואו. מי ניסח את זה? ח"כ יעקב פרי, לשעבר יו"ר בנק מזרחי טפחות? משם תבוא הבשורה? זה באמת יקרה?

ומה מציע כחלון? הפרדת בנקים קטנים ובינוניים מבנקים גדולים, הגנות ינוקא ועידוד שחקנים חדשים, מתן משקל ראוי לשיקולי תחרות של המפקח על הבנקים (כלומר לא רק דאגה ליציבותם) והפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. גם כאן, סט הרעיונות אינו חדש. חלקם, כמו הפרדת בנקים קטנים מבנקים גדולים, נוסה בעבר ונכשל. הגנות ינוקא בתחום שזוכה לביטוח ממשלתי דה־פקטו הוא חסר משמעות, ו"נו־נו־נו" למפקח על הבנקים לא מרגש איש. הפרדת כרטיסי אשראי מהבנקים? עכשיו אתם מתחילים לדבר.

על הנייר, חלק מההצעות יכולות לקדם במשהו את התחרות. הקמת או יחוללו שינוי משמעותי בתחום הקמעוני, שבו התחרות הכי נמוכה כיום. אלא שהמרחק משרבוט כמה שורות במצע לבין ביצוע עצום, ולכן קשה לבנות על מהפכה של ממש בשירותי הבנקאות בישראל. קחו למשל את הקמת הבנק האינטרנטי: מדברים על כך לפחות עשר שנים, וכבר היו יזמים שעמדו בתור בבנק ישראל וניסו לקדם את הרעיון, אלא שבנק ישראל בלם אותו ודרש דרישות הון גבוהות, שהבריחו את היזמים. עכשיו מדברים על אפשרות שהממשלה תספק את כרית ההון הדרושה ליזמים של בנק אינטרנטי - מין ערבות ממשלתית או הגנת ינוקא שתיתן כוח לשחקנים חדשים שעובדים וחושבים אחרת לתת מענה תחרותי ממשי לבנקים הגדולים. זה יכול לייצר בעיה כפולה: סיכון מוסרי (Moral Hazard) בכך שהממשלה נושאת בסיכון והיזמים ייהנו מהרווח, ואפליה בין שחקן חדש שזוכה להגנת הממשלה לבנקים גדולים שאינם זוכים לה. תיקון: גם הבנקים הגדולים זוכים להגנת הממשלה. היא לא מוכרזת ולא רשמית, אבל אם יש מישהו שחושב שהממשלה לא תנסה להציל בנק גדול בקריסה, כנראה שהוא לא קרא עיתונים בשש השנים האחרונות. בארה"ב הקפיטליסטית הממשל הציל בנקים כדי להציל את המפקידים ואת הכלכלה, וזה יקרה גם אצלנו. הבנקים הגדולים נשארו גדולים מכדי ליפול, ואילו המיזמים הקטנים קטנים מכדי לעמוד על רגליהם בכוחות עצמם. יהיה קשה מאוד לחקות במערכת הפיננסית את מה שנעשה בשוק הסלולר. מדובר בשווקים שונים לחלוטין במבנה ובחסמי התחרות.

הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים היא רעיון קצת יותר אפקטיבי. הבנקים אוהבים לקרוא לחברות האשראי "שוק חוץ־בנקאי", אבל זו הגדרה שקרית, משום שהחברות האלה נשלטות לגמרי על ידי הבנקים. כל עוד החברות האלה נמצאות בידיהם, מובטח לנו שלא נראה תחרות בתחום כרטיסי האשראי. ייתכן שעד שהרעיון הזה ייצא לפועל הוא כבר לא יהיה נחוץ, משום שיכולים לצוץ מיזמים מתחרים לכרטיסי האשראי באמצעות הסלולר, שיכול להיהפך לאמצעי תשלום.

הפגנה מול איגוד הבנקים. קשה לבנות על מהפכה של ממש בשירותי הבנקאות בישראל צילום: דודו בכר

אז אחרי שקברנו ודיכאנו ואמרנו שלא תהיה תחרות, מה בכל זאת יכול לחולל איזה שינוי בבנקים? קודם כל צריך לחשוב מה מונע שינוי. שני גורמים: הרגלים צרכניים מושרשים היטב שלא גורמים לנו לקום וללכת לבנק אחר, והיעדר חלופה תחרותית של ממש, כלומר מישהו שבאמת יציע לנו משהו אחר. מדי פעם הבנקים מחזרים אחרינו עם מבצע כזה או אחר, אבל אף אחד מהם אינו נתפש כמשנה את כללי המשחק. לאף אחד אין בשורה ממשית. גם אם מדברים על רעיונות כמו בנק חברתי, בנק קואופרטיבי, בנק הדואר או אפילו בנק אינטרנט של גורמים עלומים - ברור שייקח הרבה שנים עד שהצרכן הישראלי ייתן אמון. את הפועלים, לאומי או דיסקונט הוא לא אוהב ואולי מתעב, אבל לא עד כדי גירושים. יש גבול.

אז מי כן יכול לערער את מצבם של הבנקים, אצלנו ובכלל? ההימור שלי הוא שהאיום הגדול ביותר על הבנקים הוא אחד מהכוחות הטכנולוגיים העולים: גוגל/אפל/אמזון/פייפאל/פייסבוק או חברות הסלולר ודומיהן. מדובר בשחקנים שאנחנו נותנים בהם כיום את אמוננו. הם מכירים מקרוב את פרטי כרטיס האשראי שלנו, את היסטוריית החיפושים שלנו באינטרנט, את העדפות הרכישות שלנו בשלל תחומים, וכמובן פרטים אישיים כמו גיל ומצב משפחתי. לכו תדעו איזה עוד מידע הם יודעים לכרות עלינו ומאתנו. אנחנו כבר ביחסים די אינטימיים עם השחקנים האלה, וזה יתרון גדול עבורם. יש יתרון נוסף וגדול לא פחות: מדובר בשחקנים שיכולים לעבוד אחרת לגמרי מכפי שהבנקאות המסורתית עובדת. הם לא זקוקים למאות או אלפי סניפים וגם לא להמוני עובדים. יש להם מערכות טכנולוגיות ומשאבים שיכולים לאפשר לנו בן לילה לבצע את הפעולות הפיננסיות הפשוטות שקושרות אותנו כיום לבנקים: העברות כספים, ביצוע תשלומים, ניהול חשבון, ניהול השקעות. לגופים האלה לא תהיה שום משקולת של סינוף וכוח אדם כפי שיש במערכת הבנקאות. הם יכולים להקים מערכות רזות מאוד, שיספקו מענה למרבית הצרכים הפיננסיים שלנו - ומי שמחזיק מערכות רזות יכול להיות אטרקטיבי במחירים ולערער לגמרי את המודל של מערכת הבנקאות כפי שהיא כיום.

נ.ב

האם זו פנטזיה לצפות שיבוא שחקן טכנולוגי חכם ויציע לנו שירותים פיננסיים מוזלים, אמינים ויעילים? האם לשחקנים הטכנולוגיים האלה יש בכלל עניין להתחרות במערכות הבנקאות בעולם? נניח רגע למשק הישראלי הזעיר. האם לאפל יש עניין לקרוא תיגר על בנק אוף אמריקה? האם גוגל חשה בנוח לגנוב לקוחות מסיטיבנק? לכאורה, לא צריכה להיות לאפל או לגוגל בעיה לפלוש לשום תחום. יש להן הררי מזומנים.

אבל יייתכן שדווקא פלישה לתחום הפיננסי היא מהלך מסובך יותר, משום שמתקיימת בו סימביוזה בין שחקנים גדולים מתעשיות שונות. הבנקים הם צרכנים גדולים מאוד של שירותי IT, ומי שייכנס מולם לתחרות עלול להפסיד עסקים והכנסות. מנגד, חברות הטכנולוגיה הן צרכניות כבדות של מקורות מימון. גוגל ואפל כבר נכנסות לתחום התשלומים, אך עושות זאת בשיתוף פעולה עם חברות כרטיסי האשראי. ייתכן שזו טעימה מהעולם הפיננסי לקראת משהו גדול בהרבה, וייתכן גם שהעולם הרגולטורי מדי של הפיננסים ירתיע את ענקי הטכנולוגיה, שגם ככה כבר נתפשים גדולים וחזקים ויודעים יותר מדי. כדי שהסימביוזה הזאת תופר, די בשחקן שיפר את שיווי המשקל הזה. הוא לא חייב להיות אפל או גוגל. אבל לא בטוח בכלל שיקראו לו כחלון או לפיד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker