כדאי להפסיק לעבוד בגיל 55
 עם שכר של 15 אלף שקל?

ללא שוק עבודה משוכלל ומערכות שיודעות להתמודד עם פרישה של עובדים בני 50 ומעלה, יהיה בלתי אפשרי לקדם רפורמות חיוניות להתפתחות המשק ■ העובדים המחזיקים בשאלטרים תמיד יתנגדו, ובמידה רבה של צדק ■ מי ייקח אותם בגילם לעבוד? מי ייתן להם להתפרנס? מה הם יעשו עם עצמם בבית פתאום בגיל 55?

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים102
סמי פרץ

(פורסם במקור ב-20.2.2015) בסוף שנות ה-60 עבד אבא שלי במפעל הפוספטים בנגב, לתקופה שזכורה להוריי כטובה למדי. שכר טוב, תנאים מפנקים, טיולים ונופשים. הוא המשיך משם לקריירה שידעה עליות ומורדות כעצמאי. יותר מ-40 שנה חלפו, ועד היום, ברגעים מסוימים, אמא שלי אומרת לו, "חבל, לא היית צריך לעזוב את מפעל הפוספטים". היא יודעת על מה היא מדברת - רבים מעובדי המפעלים הכימיים בדרום נמנים עם המאיונים העליונים של השכירים בישראל. זה לא רק השכר המפנק, אלא גם היציבות התעסוקתית הגבוהה. שני התנאים מבטיחים רמת חיים גבוהה וביטחון כלכלי, ואפשר גם להעבירם לדור הבא, באמצעות צירופו למפעל או ברכישת השכלה, דירה, בריאות טובה וכו'.

בעשורים שחלפו מאז קרו במפעלים הכימיים בדרום הרבה דברים טובים. קונצרן כיל על זרועותיו השונות שיגשג, תוך שהוא נהנה מעליות מחירים במוצר הדגל (אשלג) וממשטר מיסוי ותמלוגים נוח במיוחד. החיים נראו יפים וטובים, וזה ניכר היטב בתלושי השכר של אלפי העובדים בקונצרן, ועוד יותר מכך באלה של מנהליו. אוצרות הטבע בנגב הפכו כמה וכמה מנהלים למיליונרים, ואלפי עובדים למסודרים היטב לכל חייהם. החגיגה יכולה להימשך גם עכשיו, כי הקונצרן עדיין רווחי מאוד, אבל בשנתיים־שלוש האחרונות הוא נכנס לסביבה יציבה פחות: מחירי האשלג והברום בירידה, ומשטר המס והתמלוגים כבר נוח פחות כי המדינה שינתה אותו.

זה גורם להנהלת החברה ולבעליה להסתכל על החברה בצורה כלכלית יותר. כלומר, לבחון בשבע עיניים ביצוע השקעות כבדות חדשות בישראל, לזהות שומנים ומוקדי הפסד - ולטפל בהם. אחד המוקדים הוא מפעל תרכובות ברום, שעל פי הנהלת הקבוצה הוא מפסיד. החברה אינה ציבורית, ולכן לא מפרסמת דו"חות כספיים. לפי הנהלת כיל, ב-2014 הסתכמו הפסדי תרכובות ברום ב–160 מיליון שקל, וההפסד המצטבר מ-2007 הוא 1.5 מיליארד שקל.

ההפסדים מוסברים בירידה של 30%–40% במחירים של מוצרי הברום. החברה עוסקת בפיתוח מעכבי או מונעי בעירה - חומר שנמצא בכל מכשיר אלקטרוני. בשנים האחרונות חל מעבר מצריכת מכשירים אלקטרוניים גדולים כמו טלוויזיות ומחשבים לצריכת מכשירים קטנים (סמארטפונים), שדורשים פחות מהחומר הזה.

הפגנת עובדי תרכובות ברוםצילום: אייל טואג

קשה לקבוע עד כמה ההפסד שמציגה החברה הוא מדויק, משום שכיל הוא קונצרן עם כמה חברות שמוכרות זו לזו מוצרים, ולכן יש חשיבות למחירי ההעברה ולאופן שבו הם מחושבים. ואולם אפשר להניח שגם בהנחות מקלות יותר, יש שם בעיה שדורשת טיפול.

החברה בחרה להתמודד עם המשבר באמצעות צמצום כוח האדם, והכינה תוכנית לפרישת 140 עובדים. 80 מהם בני 55 ומעלה, שייצאו לפנסיה מוקדמת ויזכו בשכר חודשי של 15 אלף שקל עד הגיעם לגיל פנסיה, וגם יקבלו מענק של מאות אלפי שקלים (בנוסף לכספי הפיצויים המגיעים להם). 60 מפוטרים מתחת לגיל 55 יקבלו פיצויים מוגדלים של 200%, כלומר סכום כפול מהמגיע להם על פי חוק. העובדים מתנגדים לתוכנית נחרצות, וזוכים לגיבוי ההסתדרות ותמיכת ועדי עובדים אחרים בקונצרן כיל, שמבינים כי הקיצוצים יכולים להתגלגל גם אליהם. ביום חמישי לפנות בוקר הורה יו"ר ועד עובדי מפעלי ים המלח, ארמנד לנקרי, להשבית את מפעל הברום בסדום (חברת תרכובות ברום פועלת בנאות חובב ליד באר שבע, אבל הברום נכרה במפעל בסדום).

יש להניח שהסכסוך הזה יסלים עד שיגיע לפתרונו, והוא מציף שתי בעיות: האחת כלכלית, ובה למרות הפיצוי הנדיב, יש פגיעה ברמת ההכנסה של העובדים, שנהנים כיום משכר גבוה פי שניים ויותר ממה שמציעה להם ההנהלה (15 אלף שקל בחודש). הבעיה ניתנת לפתרון במשא ומתן. הבעיה השנייה היא תעסוקתית, כלומר גם אם תנאי הפרישה טובים ומאפשרים קיום בכבוד, המפוטרים יתקשו מאוד למצוא עבודה חדשה, בוודאי שבשכר שמתקרב אפילו לשכרם הנוכחי.

את הבעיה הכלכלית תפתור הנהלת כיל. את הבעיה התעסוקתית איש לא יכול לפתור, משום שהמדינה אינה יודעת להתמודד עם בעיה כזאת. אין לה שום תוכנית מסודרת לטיפול במפוטרים מבוגרים. הגיע הזמן לדבר על אחת כזאת.

יש לפחות ארבע סיבות שמחייבות מחשבה על היערכות של המשק לגלי פיטורים של עובדים מבוגרים. נכון, האבטלה בשפל היסטורי ואפשר בקלות להתבשם מכך ולהגיד שאין בעיה. ואולם אם מסתכלים קצת קדימה רואים כמה דברים: 1. התפתחות טכנולוגית מואצת שמייתרת עובדים, או מייתרת עובדים מסוג מסוים. 2. התפתחות גלובלית שדוחפת חברות ומפעלים להעביר פעילויות ייצור למקומות אחרים, כדי ליהנות מעלויות נמוכות יותר בייצור או במשטר המס או הרגולציה. יש בישראל מאות מפעלים שמעסיקים יחד יותר מ–100 אלף איש שעלולים להיסגר בשנים הקרובות. 3. פרישה מוקדמת מצד אחד ועליית תוחלת החיים מצד שני מחייבים מציאת פתרונות להרבה יותר שנות קיום. זו פצצת זמן של ממש. 4. חברות וענפים שבהם יש שומנים רבים, שעשויים להיות מקוצצים בעתיד עקב רפורמות וצורך להתייעל — אל על, נמלי הים, בנקים, חברת חשמל, מערכת הביטחון. בתחומים הללו הקושי הכלכלי קטן יותר מבתחומים אחרים, משום שתנאי הפרישה נדיבים יותר מבכל מקום אחר, אבל הביצוע קשה יותר בשל עוצמת ועדי העובדים.

ללא שוק עבודה משוכלל ומערכות שיודעות להתמודד עם פרישה של עובדים בני 50 ומעלה, יהיה בלתי אפשרי לקדם רפורמות חיוניות להתפתחות המשק. העובדים המחזיקים בשאלטרים תמיד יתנגדו, ובמידה רבה של צדק. מי ייקח אותם בגילם לעבוד? מי ייתן להם להתפרנס? מה הם יעשו עם עצמם בבית פתאום בגיל 55? בניית מערכות כאלה אורכת שנים רבות, והיא כבר לא תוכל לסייע למפוטרי חברת הברום, אבל זה הזמן לבנות כאלה, כי הכותרות על מפעלים נוספים שמפטרים עובדים - ובתנאים הרבה פחות טובים מאלה שבתרכובות ברום - הן רק עניין של זמן.

נ.ב

קל להגיד שהמדינה צריכה למסד מערכות להסבה מקצועית של עובדים מבוגרים, אבל זה ממש לא מבטיח להם עתיד תעסוקתי כלשהו. זהו פתרון חלקי למדי. מה גם שאנחנו לא רואים יזמים שעומדים בתור כדי להקים כאן תעשיות חדשות במקום אלה שמצטמצמות. בניית שוק עבודה משוכלל מחייבת הרבה יותר מזה. היא מחייבת הבנה שפתרונות תעסוקה ופרנסה עתידיים לא יהיו בהכרח מקום עבודה אחד מסודר, אלא שלל עיסוקים, עבודות מהבית, יזמויות קטנות, ועל כן דרושים תמריצים לרכישת מיומנויות רלוונטיות, שימוש יעיל יותר בכספי קרנות ההשתלמות, רשתות הגנה חברתיות מפותחות יותר. זה מחייב אחריות משותפת של המדינה, המעסיקים, ארגוני עובדים והעובדים עצמם. ריבוי המשברים הגלובליים הקטלניים מתחילת העשור הקודם הוא קריאת השכמה לצורך הדחוף בחשיבה על שוק העבודה העתידי של ישראל. אל תיתנו לנתוני האבטלה הנמוכים ולשיעורי ההשתתפות העולים בשוק העבודה לעוור את עיניכם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker