"ההסתדרות משגעת את המשק - ארגון עובדים לא צריך לפגוע בתחרות בריאה"

ארגון העובדים אחדות, שרוצה לשמש אלטרנטיבה להסתדרות, מתנגד ל"שביתות הזויות" ולקביעות, בעד גמישות ניהולית תמורת שכר הוגן ורוצה להבריא את המגזר הציבורי ■ כדי לממש את מטרותיו, השבוע חבר הארגון להסתדרות הלאומית

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים6
חגי עמית
חגי עמית

"תפסיקו עם כל השביתות ההזויות האלה, מספיק לשגע את כל המשק ולסנדל את כולם. הרגתם אותנו, אתם לא יכולים להחזיק את השליטה בשאלטר אצלכם כל כך הרבה שנים, תנו גם לארגוני עובדים אחרים לפעול. תאפשרו לנו להבריא את המשק, שחררו אותנו". אלה הדברים האחרונים שהייתם מצפים לשמוע מנציג ועד עובדים, שתפקידו לשמור על תנאיהם, אבל כזה הוא רם קנדיל, המזכיר ואחד מהמייסדים של ארגון העובדים אחדות, שהעמדות שמביעים מוביליו מרמזות על הכיוון שבו שוק העבודה הישראלי עשוי לצעוד בשנים הקרובות.

כאן בדיוק גם נמצאת התהום הפעורה בין אחדות, הארגון הקטן שהוקם ב–2011 ומונה 1,000 חברים, לבין — והסיבה למאבק שהצדדים ניהלו ביניהם בעבר, שעשוי להחריף לאור העובדה שהשבוע נחתם הסכם שיתוף פעולה בין אחדות להסתדרות הלאומית — מתחרתה הגדולה של ההסתדרות הכללית — והארגון החל להיקרא "אחדות מבית ההסתדרות הלאומית". בהסתדרות מסרבים להכיר בכך שאחדות הוא ארגון עובדים, ורואים בהם ארגון המייצג את העובדים החזקים והשבעים ושמהות קיומו העיקרית היא תקיפה של ההסתדרות.

משמעות שיתוף הפעולה עם ההסתדרות הלאומית היא שאחדות יוכל להישען על התשתית הארגונית שלה כדי לטפל בעובדיו — מהלך שבאחדות שואפים כי יאפשר להם להרחיב את מספר עובדי החוזים האישיים המאוגדים דרכם — ולעבור למצב שבו הם מטפלים לא רק בעובדים המאוגדים תחת חוזים אישיים, אלא בכלל המועסקים במגזר הציבורי, כולל אלה המאוגדים תחת הסכמים קיבוציים.

החזון של אחדות כפי שרואה אותו קנדיל מגיע רחוק. "יש לנו אידיאולוגיה שחורגת מעבר לנושא שוק העבודה. בטווח הארוך התפישה שלנו היא להבריא המגזר הציבורי, שחולה בגלל שאין בו אוכלוסיית עובדים תחרותית יחסית למגזר הפרטי. המתכנתים, הכלכלנים ורואי החשבון הטובים מגיעים למגזר הפרטי שבו הם מרוויחים 30% יותר מבמגזר הציבורי. ברגע שישוו את השכר ויגבירו את הגמישות הניהולית במגזר הציבורי — שלא קיימת היום — יהיה אפשר להעביר כוח אדם מהמגזר הפרטי לציבורי, ואז למה שלא ייכנס למגזר הציבורי גם המתכנת שפיתח את מערכת ה–ERP (לניהול משאבי הארגון) לאורנג' לדוגמה? הרי כרגע יש במגזר הציבורי הרבה אנשים שהם יציר כפיים של ההסתדרות. הם מסמרים בלי ראש. הם באים לעבודה ולא באים לעבוד, והסיוט המתמשך הזה לא נגמר. אני מקווה שהמדינה תפתח מתישהו את עיניה ותבין שהפתרון של חוזים אישיים הוא דרך לשלם שכר גבוה יותר, להימנע משביתות ולייצר תחרות והבראה. היינו רוצים שכל עובדי החוזים האישיים יהיו אצלנו באחדות, ואחר כך להביא אלינו גם את עובדי המגזר הקיבוצי".

חברי ארגון אחדותצילום: אוליבייה פיטוסי

"להביא מנהיגים לשירות הציבורי"

"אנחנו רוצים להיכנס לשוק העבודה המאורגנת ולהוות תחרות", אומר קנדיל. "אנחנו נהיה ארגון שלא תוקע עובדים כמסמר ללא ראש. יש לנו גישה חדשנית שאומרת שאפשר לתת גמישות ניהולית לארגון, גם אם מוגבלת, תמורת שכר הוגן ותחרותי יחסית לשוק הפרטי. זה משהו שחייב להתקיים אם רוצים לשמור על מגזר ציבורי איכותי וטוב. אנחנו לא נגד חוזים אישיים. להפך. יש כאלה שאומרים שאנחנו מקדשים אותם. אנחנו חושבים שתנאי ההעסקה בחוזים האישיים הם הוגנים — רק שצריך לקיים אותם, וכרגע אין גוף שדואג לפקח על קיום התנאים האלה בהקשר של החוזה האישי".

למה הכוונה שאין בכוונתכם להיות עובדים שהם כמו מסמר ללא ראש? למה לא? זה הביטחון התעסוקתי שכולם שואפים אליו.

"החלטנו שגם כשנגדל ונגיע לרמה שבה נוכל להשפיע על המשק בכללותו, לא נגיע למצב שבו נפריע לתחרות הבריאה במשק, כי בסוף התנהלות כזו פוגעת בעובדים. זה הרי הסיפור של ההסתדרות הכללית שמטפלת לאורך כל השנים בעיקר בעובדים החזקים ומקבעת אותם. אנחנו לא נהיה שם. אנחנו במקום הרבה יותר נקי וחדשני שאומר 'זה בסדר לנייד עובדים'. אתה לא יכול לומר למנהל שזה לא בסדר לנייד עובד ממחלקה א' למחלקה ב' אם יש לו צורך בזה. אנחנו נבוא ונגיד 'כן, תעביר, אבל תשלם על ההעברה הזו'".

בימים אלה מתקיימת שביתה גדולה במפעל , שם ההנהלה טוענת שהעובדים לא מוכנים שיניידו אותם. הייתם מנהלים אחרת שביתה כזו?

"נכון להיום אנחנו לא הולכים לסגור כבישים. אם לדוגמה נראה ששכר עובדי החוזים האישיים לא מוצמד למדד — נלך לבית המשפט ונציג שם את החוזים שלנו, מה כתוב בהם ומה צריך לעשות".

הייעוד של ההסתדרות הוא להגן על העובדים, אז למה היא בעצם מקדשת את החוזה הקיבוצי? למה שלא תחליט על תנאי בסיס של שכר מינימום מסוים, כמות של ימי חופש והגדרה של עליית שכר מינימלית בכל שנה שהיא תקפיד עליה, ומכאן והלאה שכל עובד ירוויח לפי כישוריו, שהכל יוגדר חוץ מהמספר — שיהיה תוצר של החוזה האישי?

"נו, למה היא לא עושה? זה מה שכולם אומרים, שכל מה שההסתדרות רוצה זה את היכולת לשלוט. התדמית חשובה מאוד מבחינתם, ואם יש לך הסכם קיבוצי שנפתח כל שלוש שנים — יש לך כוח. המשא ומתן הוא הכוח. אנחנו, אחדות וההסתדרות הלאומית, פועלים בצורה הפוכה. אנחנו אומרים שמספיק הסכמי מסגרת. אל תבלבלו את המוח, תפסיקו עם כל השביתות ההזויות האלה, מספיק לשגע את כל המשק ולסנדל את כולם".

מספיק לכם הסכם מסגרת כללי? אין שאיפה להסכם קיבוצי?

"הסכם קיבוצי הוא מושג שאי אפשר לבטל אותו. נגיע להסכמים ששומרים על העסקה רציפה, מודרנית. זה עדיין לא נתפש אצל מי שבא אתנו במגע, כי התדמית כיום של ועד עובדים היא של גוף שבע, מקבע, שיושב כל היום ואוכל חומוס".

אתה מתכוון אולי לתלושים שעובדי נמל אשדוד היו מקבלים לארוחות במסעדת סטייקים ליד הנמל?

"אנחנו אומרים שכמו שבמקומות אחרים בעולם יש תחרות בין ארגוני עובדים, גם בישראל יכול להיות ארגון עובדים מסוג אחד וארגון מסוג אחר. אנחנו באים בגישה שאומרת 'בוא נתקדם עם הארגון'. אפשר להגיע עם המעסיק להסכמים שאתה רץ אתם שנים על גבי שנים, הסכמים שיאפשרו ניוד של עובד אם הוא לא טוב — ואתה יודע שהוא לא טוב. הסכם שמאפשר ויתורים מצדנו תמורת יכולת לשלם שכר תחרותי שיאפשר לך לגייס כוח אדם מהשוק הפרטי, כך שתוכל לגייס את החומר האנושי הטוב למגזר הציבורי. כי סליחה מראש, רוב האנשים במגזר הציבורי נהדרים, ועדיין יכול להיות שכיום החומר האנושי הטוב ביותר הולך למגזר הפרטי.

הפגנת עובדי תרכובות ברוםצילום: אייל טואג

"כשהציבור בא לשירות הציבורי ומקבל שם שירות, אתה רוצה שיהיו שם אנשים איכותיים. אחרת אתה מגיע למצב שבו האזרחים לא מאמינים במגזר הציבורי, וכפועל יוצא הם גם לא מאמינים בממשלה שלא מקיימת את ההבטחות שלה.

"התוצאה של המצב הנוכחי היא שהשירות לא טוב ובגלל זה התדמית של המגזר הציבורי אצל האזרחים היא שכולם פה הם סוג של למל"מים (לא מזיקים־לא מועילים) שבאים לעבודה, כל היום שותים קפה ולא עושים כלום. זה לא צריך להיות כך. תביא אנשים טובים מבחוץ, אנשים שהובילו שינויים מחוץ למגזר הציבורי — ותביא אותם על ידי זה שתהיה תחרותי בתנאים שאתה מציע יחסית למגזר הפרטי. אחרת לא יבואו אליך האנשים הכי טובים, לנצח לא תהיה תחרותי ושירות המדינה ימשיך להיות מנוהל על ידי אנשים שמחכים שינהלו אותם, שלא ייקחו יוזמה, לא ישפרו ולא יובילו. צריך להביא את המנהיגים פנימה, וזה לא קל להביא אותם. אנחנו ארגון שחושב שככל שהתפישה המודרנית תשתלט על שירות המדינה ותיכנס תפישה שמאפשרת גמישות ניהולית בגבולות הסביר — יש סיכוי שהמגזר ייצא קצת מהקיבעון הזה ותהיה בו קצת חדשנות, צמיחה וכיף. תיווצר תדמית אחרת למגזר הציבורי שתשפיע על כולם. זה חזון רחוק, אבל אני חושב שצריכים להגיע לשם. אם לא נביא שינוי — לנצח לא נהיה תחרותיים".

"מי מוכן לחיות 15 שנה 
עם שכר זעום?"

מתוך כ–68 אלף עובדי מדינה בישראל, כ–12 אלף מועסקים בחוזים אישיים, או כפי שבאחדות מגדירים זאת, "חוזים אחידים". עובדים אלה אינם מוגנים על ידי ההסכמים הקיבוציים של ההסתדרות, שדרכם מוגנים יתר עובדי המדינה. בחלק מהמשרדים מדובר על שיעור גבוה של עובדים המועסקים באמצעות חוזים אישיים — בלמ"ס מדובר על 80% מהעובדים, במשרד הפנים על כ–70%; במשרד ראש הממשלה כ–60%; ובמשרד האוצר כ–50%. ההעסקה דרך חוזים אישיים נוצרה מתוך רצון של המדינה להשתחרר מכבלי החוזים הקיבוציים המקשים עליה את הגמישות הניהולית — ומתוך רצון של העובדים לקבל שכר גבוה מזה שמוצע להם בחוזה הקיבוצי.

לדברי קנדיל, 41, העובד כבר 13 שנה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) כרכז סקרי עסקים, "הגעתי ללמ"ס אחרי שעניתי למודעה בעיתון. גייסו אז סוקרים למפקד האוכלוסין הארצי, עשיתי חישובים כלכליים ואמרתי לעצמי 'מפקד האוכלוסין לדיור זה חתיכת פרויקט של המדינה', והתחלתי לעבוד. נכנסתי מראש באמצעות חוזה אישי. לא הציעו לי אופציה אחרת. אני יודע שאצל אחרים שכן הציגו להם את האפשרות להיכנס תחת החוזה הקיבוצי, השכר ההתחלתי תחתיו היה לא ריאלי. אם אנשים נכנסו עם שכר של 5,500 שקל בחודש בחוזה האישי, החוזה הקיבוצי הוא 20% פחות — 4,500 שקל. אז אתה אומר 'בשביל זה אני אבוא לעבוד? אתם לא מתביישים?'. אף אחד מאלה שהתחילו אתי לא בחר בחוזה קיבוצי.

"בנוסף, בכל ההמלצות שלהם מנהלי משאבי האנוש שמקבלים אותך לעבוד אומרים לך 'לך על החוזה האישי', גם כי זה נותן להם גמישות בניוד עובדים וגם כי הם מבינים שהשכר בהסכם הקיבוצי נמוך מאוד, והאמת היא שבהתחלה כשאתה מתחיל לעבוד אתה לא מבין את ההבדל בין חוזה אישי לקיבוצי. נכנסת ללמ"ס ומבחינתך אתה עובד מדינה".

לא מרגישים את זה בשי הראשון שמקבלים לחג?

"יש להבדיל בין עובדי קבלן לעובדי חוזים אישיים. אין הבדל ברמת התנהלות השוטפת של ועד ההסתדרות. כשמדובר במסיבות וענייני רווחה שונים — יש הפרשה זעומה שיורדת לכולם מהשכר ומשמשת למתנות. אתה נתקל בהבדל בינך לבין בעלי החוזה הקיבוצי כשאתה שומע בחדשות על הישגים במשא ומתן של ההסתדרות להעלאת השכר של עובדיה, ואתה מסתכל בתלוש השכר שלך ואומר — 'רגע, העלו להם את השכר ב–6%, איפה אני?'. אז אתה מתחיל להבין את ההבדלים".

ישיבה של ההסתדרות (במרכז היו"ר, אבי ניסנקורן). "שחררו אותנו" צילום: מוטי מילרוד

אתה אומר אם כך שבדיעבד, על פני 13 שנות עבודה היה עדיף לך לקחת את האופציה של ההסכם הקיבוצי?

"במחקר שעשינו באחדות ראינו שאחרי 15 שנה השכר של בעלי החוזה הקיבוצי והאישי משתווה. התנאים הסוציאליים, לעומת זאת, לא משתווים אף פעם והיתרון של בעלי החוזה הקיבוצי נשאר. ועדיין, מי מוכן לחיות 15 שנה עם שכר זעום? ברמות הנמוכות, כשאתה מתחיל לעבוד אתה גם ככה לא יכול לחיות מ–5,000 שקל בחודש של בעלי החוזה האישי, אז ברור שלא תחשוב גם על ה–4,000 שקל של החוזה הקיבוצי".

אם השכר נמוך כל כך, למה החלטת אז לעבוד בלמ"ס?

"בגלל היציבות הכלכלית. אם אני כבוגר מינהל עסקים הייתי הולך לעבוד במגזר הפרטי במקצוע מקביל עם אותו ותק — הייתי מקבל שכר גבוה ב–30%. כשנכנסתי לשירות המדינה עברה לי בראש המחשבה שאני, עם הכישורים שלי, יכול להרוויח הרבה יותר בשוק הפרטי. אבל אתה עושה ויתור בשביל היציבות, והיתה גם איזו תדמית שעברה אלי מההורים על השירות הממשלתי".

הם היו עובדי ממשלה?

"אבא שלי היה עובד עירייה, וכשהוא הגיע לפנסיה ראיתי שבסוף, אף שהחיים היו קשים, הוא היה מסודר וחי טוב. אז יש מי שרוצה להגיע להר הכי גבוה, לטפס עליו ולהשתין שם מלמעלה, ויש מי שחושבים שיציבות כלכלית משרתת אותם. אלה האנשים שנמצאים עכשיו בשירות המדינה, והם לא היו נכנסים אליו בדרך אחרת מאשר חוזה אישי. כולם אנשים איכותיים, אקדמאים, דוקטורים. האוכלוסיה הכי טובה היא בחוזים אישיים".

"בעיקרון אנחנו לא שובתים"

ההתארגנות של אחדות לא היתה דבר מובן מאליו, והמאבק של הארגון על הזכות שלו לפעול משקף את הדיכוטומיה הקיימת בכיום בשוק העבודה הישראלי, שממנה הוא נאבק להשתחרר בשנים האחרונות — מצב שבו או שאתה עובד המאוגד ומוגן באמצעות הסכם קיבוצי של ההסתדרות, או שאתה עובד בחוזה אישי ומופקר לחסדי המעסיק.

המהלך הראשון של קנדיל היה לפנות להסתדרות הכללית. "ב–2009 מוניתי ליו"ר ועד עובדי החוזים האישיים בלמ"ס מטעם ההסתדרות. למעשה לא היו יכולים לצרף אותנו להסתדרות — כך שאפשר לומר שהמינוי שלי היה מנוגד לתקנון ההסתדרות. לאחר המינוי התחלתי לחשוב מה אפשר לעשות. בדקתי אם ההסתדרות מוכנה לנהל מאבק ולהמיר את החוזים האישיים לסוג של חוזים קיבוציים — אבל בלי לפגוע בתנאי החוזים האישיים. אז נפלו לי האסימונים לבעיה שבאיגוד שלנו כי בצד של ההסתדרות אמרו 'נגיע למשא ומתן על הסכם מסגרת — והמדינה תדרוש שייתנו לה גמישות ניהולית ליתר העובדים'".

האירוע המכונן עבור אחדות התרחש ב–2010. באותה שנה הביא הסכם בין ההסתדרות למדינה לכך שלכל עובד בחוזה הקיבוצי הוחזרו 2,000 שקל בגין קיצוץ שהורד בעבר מדמי ההבראה שלהם שלא כדין. אלא שבעוד שהקיצוץ המקורי הוחל על כלל עובדי המדינה, ההחזר נעשה רק לעובדים בעלי הסכם קיבוצי. זה היה השלב שבו נוצר הקשר בין קנדיל למי שכיום הוא יו"ר ארגון אחדות הארצי — אבירם ז'ולטי, סגן המדען הראשי במשרד הכלכלה.

"הקיצוץ שלא הוחזר היה כל כך מרגיז, ואז אמרו שבלמ"ס יש התארגנות של ועד עובדי חוזים אישיים", מספר ז'ולטי. "יצרתי קשר עם רם והקמנו פורום של עובדי החוזים האישיים. לפגישה הראשונה שלנו הזמנו את נציגי ההסתדרות הכללית, אבל הם חשבו שיש מעט עובדי חוזים אישיים והנושא לא עניין אותם. גם בעמותת קו לעובד אמרו לנו שהם לא מטפלים בעובדי צווארון לבן בעלי חוזים אישיים. התייעצנו עם שלושה משרדי עורכי דין גדולים, שאלנו מה ההיתכנות להקמת ארגון עובדים במצב הזה, וב–2011 רשמנו עמותה והוצאנו פנייה לכלל עובדי החוזים האישיים בשירות המדינה. מיד אחר כך ההסתדרות הכללית הכריזה על שביתה שעילתה הראשונה היתה צמצום תופעת החוזים אישיים במגזר הציבורי, והשנייה היתה בעיית עובדי הקבלן".

גם אתם הצטרפתם לשביתה?

ז'ולטי: "אנחנו לא שבתנו, אנחנו בעיקרון לא שובתים. בהסתדרות שבתו במטרה לחסל את תופעת החוזים האישיים, ואנחנו לעומת זאת מאמינים בחוזים אישיים. באופן כללי אנחנו לא מאמינים בקביעות, אלא בשכר ראוי לעובדים ראויים. כשערכנו סקר אצל עובדי החוזים האישיים ראינו שהדבר האחרון שהיה חשוב להם בתנאי העבודה הוא הקביעות. חשוב להם שיהיה מי שיגן עליהם ושפיטורים ייעשו בהוגנות. אבל באופן כללי מי שבא לעבוד בחוזה אישי בא לעבוד — ולא לשחק.

"בשלב הבא היינו צריכים לעתור לבית הדין לעבודה, שיכירו בכך שאנו מייצגים את העובדים", אומר ז'ולטי. "מבחינת המדינה ההסתדרות היא הארגון היציג אצלה — גם של עובדי החוזים האישיים, וזה על אף שהיא לא עשתה דבר למענם. בהסתדרות זילזלו בהליך המשפטי והיו בטוחים שיזרקו אותנו מכל המדרגות, אבל השופטת חנה טרכטינגוט הלכה אתנו, וב–2013 נתנה פסק דין תקדימי שבו היא ביטלה את יחידת המיקוח (בכל גוף בשירות המדינה יש יחידת מיקוח אחת של ההסתדרות שמארגנת כל העובדים מבחינת הממונה על השכר). אנחנו באנו ואמרנו שאנחנו יחידת מיקוח נפרדת, ובשלב הבא ההסתדרות רצה לערער לבית הדין הארצי, ושם היא כבר הביאה את עורכי הדין הכבדים שלה. בית הדין הארצי זרם עם ההסתדרות והפסיקה שלו קבעה שיחידת המיקוח לא ניתנת לפיצול, שאחדות הוא ארגון של עובדים ולא יציג בשירות המדינה. הכי הזוי שבפסיקה נאמר שההסתדרות מאז ומתמיד דאגה לעובדי החוזים האישיים. בשלב הזה היו לנו שתי אפשרויות: ללכת לבג"ץ — מהלך שהיה לוקח הרבה זמן; והאפשרות האחרת היתה ההסכם שעשינו עם הסתדרות העובדים הלאומית".

הסתדרות העובדים הלאומית מוכרת כארגון יציג?

ז'ולטי: "גם אנחנו וגם ההסתדרות הלאומית לא מהווים ארגון יציג בשירות המדינה, ובכל זאת אנחנו ממשיכים לדאוג ולטפל בעובדים. כל חבר שלנו הוא גם חבר בהסתדרות הלאומית, ואנחנו יכולים לעשות הכל חוץ מלחתום על הסכם קיבוצי. אנחנו יכולים להגן מפיטורים ולהגיש תביעה בגלל כל בעיה שיש לעובדים".

אילו הישגים אתם יכולים להציג בפועל בשנים שבהן אתם פועלים?

ז'ולטי: "נהפכנו למגיני זכויות של עובדי החוזים ורשמנו הצלחות בכל מיני תחומים. למשל, דאגנו למה שקוראים לו גמול ב', שלא היה לחלק מהעובדים המינהליים. הגשנו תביעה על אי־תשלום קרנות השתלמות לעובדי רשות ההגירה — והצלחנו. דאגנו להצמדת שכר לעובדי החוזים האישיים בשירות המדינה ב–2013 כשרצו לקצץ להם את השכר. ההישג הכי בולט שאנחנו יכולים להציג הוא העלאת המודעות. עובדי החוזים האישיים היו שקופים לחלוטין עד שהגענו".

למה בעצם אתם רוצים חופש פעולה? למה אתם לא מכניסים פשוט את העובדים שלכם להסתדרות הלאומית?

קנדיל: "אסטרטגית זה נכון לנו. ככלל החלטנו להיכנס לעולם העבודה המאורגנת דרך החוזים האישיים, שם יש ואקום גדול של התאגדות. מדובר על פוטנציאל של עשרות אלפי אנשים בכל שירות המדינה והמגזר הציבורי. כרגע, אם אתה בעל חוזה אישי אין לך כל תיווך בין העובד לבין המדינה — והתוצאה היא שמדי פעם אתה מקבל בראש".

"מקבל בראש"?

קנדיל: "אם זו תוספת שכר שאתה לא מקבל, אם זה מצב שבו מחליפים לך את החוזה לחוזה אחר שפחות טוב, אם זה בפגיעה בתנאים הסוציאליים. המדינה בגדולתה מתנהלת מול בעלי החוזים האישיים כך שהיא אף פעם לא תיתן להם מכת פטיש בראש, אלא תיתן להם מכות קטנות, ולאט־לאט תשחוק את השכר בחוזה האישי שלהם".

הגישה שלכם לא קצת רדיקלית עבור ההסתדרות הלאומית?

קנדיל: "ישבנו אתם והם הבינו את זה. כל ההנהלה הבכירה שלהם די התלהבה. אנחנו באים ממקום מאוד רענן. חברי הוועדים שלנו באים ממקום של אידיאולוגיה וצדק. כולם מתנדבים וכולם נמרצים. מבחינתנו באנו לעובדים ואמרנו 'תנסו אותנו, תראו איך אנחנו נותנים שירות'.

"כיום, כשחבר הסתדרות זקוק לטיפול, למשל, כשהוא בא לוועד שלו ואומר 'אחרי 15 שנה במקום העבודה עושים לי בעיות. לקחו לי את כרטיס החנייה ואני לא מצליח להיכנס לחניון', או שהוא מתמודד עם תביעה משפטית שהוא מנהל וצריך שמישהו ייצג אותו — הוא פונה להסתדרות ולא תופס אף אחד. לא מקשיבים לו. ואז העובדים מתייאשים בדרך כלל ומבינים שהכסף שלהם הולך לאלף עזאזל. כולם יודעים שההסתדרות לא נותנת שירות בכלום. אנחנו לעומת זאת, עם 30 שקל לחודש שמשלמים לנו, מחזיקים מחלקה משפטית שלמה, יש לנו עורך דין פרטי שנותן טיפול אישי לכל עובד. האנשים שלנו מתקשרים אליו ישירות לטלפון והוא עונה להם ישירות. אין לנו מוסדות, אין לנו מגרשי כדורגל ואצטדיונים ואנחנו לא מתכוונים להיות במקום הזה. כשעובדים שלנו הוזמנו לשימוע, בא עורך דין מטעמנו וישב עם העובדים בזמן השימוע כי חשבנו שזה לא נכון שהוא יישב לבד".

זה לא ברור מאליו שתצרפו עורך דין לשימוע של עובד שלכם שרוצים לפטר אותו? לא ברור שתעזרו לו?

קנדיל: "לא. נראה אותך מצליח להביא עורך דין לשימוע בהסתדרות, כעובד בהסכם הקיבוצי".

אני רואה שבמפעלי תרכובות ברום ההנהלה רוצה לפטר עובדים וההסתדרות נלחמת בכל הכוח, משביתה את כל החברה.

קנדיל: "כשאתה מדבר על קבוצה זה באמת ככה. אבל הבודדים נבלעים. אם אין רעש ואם זה לא מאבק תקשורתי ובומבסטי — אתה לא תראה שם את ההסתדרות. היא לא רואה את הפרט. בשבילה הפרטים הם זבל. תפנה כעובד קיבוצי להסתדרות ותראה מי יענה לך ומתי. אני לא בהכרח מאשים אותם, אבל זה ארגון גדול מאוד שסובל מביורוקרטיה ויש להם המון אינטרסים לפה ולשם. הם כלואים בתוך סבך הקשרים שלהם".

"לא צריך להיות אלון חסן 
בשביל להגיע להישגים"

נכון להיום מונה אחדות 1,000 חברים, והארגון נתקל בלא מעט חששות בבואו לגייס עובדים. "בוודאי שיש חשש שיפגעו בנו", אומר לנו אחד העובדים המאוגדים במסגרת אחדות, החושש להזדהות. "ברגע שיש התארגנות — יש ניסיון לפגוע בעובדים. רובנו חוששים לעמוד מול גוף גדול יותר. לפני כמעט שנה זכיתי במכרז לתפקיד מסוים — ולא מאשרים לי להיכנס לתפקיד. הרי המציאות בשירות המדינה היא שמקבלים אותך לא בגלל הכישורים, אלא בגלל הקשרים".

ההתארגנות שלכם באמת יכולה להביא לשינוי?

"היא כבר גורמת לשינוי. יש הרבה דברים שכבר כן זזו. פתאום מדברים פה על הסכם מסגרת גם לעובדי החוזה האישי. ועדיין, הרוב לא רוצים להתארגן. עובדים שמסתכלים עלי עכשיו בהפסקה עומד ומדבר כאן אתך אומרים 'הבן אדם משוגע, הוא מתאבד'", מסביר אותו עובד.

"המצב הנוכחי שבו אין ייצוג לעובדי החוזים האישיים הוא הכי טוב עבור ההנהלה. זה מצב שבו הכי קל להם לעשות מה שבא להם: להעיף עובד — או להעביר אותו מתפקיד לתפקיד", אומרת עינת אלון, יו"ר הוועד של אחדות בלמ"ס.

"בתחילת הדרך ניסו למנוע מאתנו את זכות ההתאגדות. אסרו עלינו לקיים ישיבות עובדים. כיום ההנהלה כבר רואה אותנו בצורה אחרת, וזו הוכחה שאפשר ליישם את הרעיון של ועד חוזים אישיים בלי להפוך את השולחן, אלא תוך הבנה של מה שההנהלה רוצה", אומר קנדיל.

לדברי אלון, "ועד עובדים יכול להגיע להישגים גם אם הוא יתנהל אחרת מהוועדים הגדולים. לא צריך להיות אלון חסן בשביל להגיע להישגים. נפתח פה דף חדש של שיתוף פעולה עם ההנהלה שמראה שיש אפשרות לדו־קיום".

"אם יש עובד שסורח — לא נגן עליו", אומר קנדיל. "כל מקרה נבדק לגופו. היה לנו עובד שראינו שהתפוקות שלו לא היו טובות ורצו לפטר אותו — אז נתנו לו ייעוץ משפטי, אבל לא ייצוג משפטי. הוא פוטר — אבל בדרך מיזער את הנזקים שלו".

נניח שהמדינה תחליט שהיא מפטרת 15% מעובדי החוזים האישיים או מפחיתה לכולם 15% בשכר. גם אז לא תשבתו?

קנדיל: "ברגע שזה יקרה כמות החברים שלי תנסוק ויהיה אפשר לראות שהיחידים שיכולים לטפל בחוזים אישיים ובגזירות נגד חוזים אישיים זה אנחנו. ובמקרים האלה כן נשבית את העבודה. אנחנו עדיין ארגון עובדים, אבל ארגון שרוצה להגיע להסכמי מסגרת ארוכי טווח, שיעניקו לעובדים שקט תעשייתי ארוך טווח".

מה עם כניסה לחברת חשמל? לנמלים?

קנדיל: "יש לנו שניים־שלושה חברים בנמל אשדוד. היכן שההסתדרות חזקה אין חוזים אישיים. היא פועלת איפה שהיא חזקה איפה שהיא יכולה לסגור השאלטר" .

יש לכם בעולם מודל לחיקוי של יחסי עבודה?

קנדיל: "תראה איזה מגזר ציבורי לתפארת יש בסקנדינוויה. אנחנו רוצים להידמות להם. אנחנו לא מצפים שנגיע מחר למצב שבו מישהו ייכנס למוסד לביטוח לאומי, בכניסה ייקחו ממנו פרטים — וכל המסמכים שהוא ביקש יישלחו אליו סרוקים תוך יום, אבל כן אפשר להתקדם בכיוון הזה אם יכניסו את בעלי החוזים האישיים לליבת הניהול.

"לא במקרה במוסד לביטוח לאומי יש אנשים בודדים שהם בעלי חוזים אישיים — ותראה איך הוא נראה. איפה שאין חוזים אישיים, כך נראה השירות וכך נראית שביעות רצון האזרח. בלמ"ס הכמות הגדולה של עובדי חוזים אישיים מביאה לכך שאנשים שבאים לפה ממקומות אחרים בשירות המדינה אומרים שזה עולם אחר, עם התייחסות אחרת. אם היו יותר בעלי חוזים אישיים במשרדי ממשלה אחרים, היו רואים שיפור גם שם. במלים אחרות, אנחנו אומרים למדינה: 'שלמו יותר ותפסיקו לבלבל את המוח'.

"החוק אצלנו אומר שצריך שיהיה לך ארגון גג כדי שתוכל לנהל משברים וסכסוכי עבודה. בסקנדינוויה לדוגמה, אין צורך בארגוני גג ויש תחרות בתחום של ארגוני העבודה. ובכל מקום שיש תחרות — יש בריאות. פה הקשרים החזקים של ההסתדרות הכללית עם גורמים פוליטיים הורסים את התחרות. ארגון עובדים שינסה להכניס את עצמו למקומות שבהם היא שולטת - היא תאכל אותו. אני בא ואומר: 'הרגתם אותנו, אתם לא יכולים להחזיק את השליטה בשאלטר אצלכם כל כך הרבה שנים. תאפשרו גם לארגוני עובדים אחרים לפעול. תאפשרו לנו להבריא את המשק. שחררו אותנו'. אבל כשאני פונה למדינה עם דרישות ואומר 'אל תבטלו אותנו, נסו לבוא אלינו עם גישה חדשה'. הפחד שלהם הוא מיד שמנסים לסבך אותם עם ההסתדרות. המדינה עוד לא במקום הזה.

"אני בטוח שעכשיו, בגיבוי ההסתדרות הלאומית, כבר לא יגידו לנו לנו 'מעמדך לא נהיר'. בסך הכל אחרי ההסכם הזה אפשר לומר שבעלי החוזים האישיים הרימו את הראש. אין כיום מצב שפועלים נגדנו חד־צדדית ואין תגובה. דרך אחדות כל בעל חוזה אישי יכול לפנות לשיפור תנאיו, להתלונן ולהיאבק. נתנו לכל עובדי החוזים האישיים לטפל בתנאי ההעסקה שלהם. המתכונת של 'לא מתאים לך אז לך הביתה' כבר לא קיימת".

בכל הדרך שעשית, לא פחדת שיפטרו אותך?

קנדיל: "בטח, גם עכשיו אני פוחד שיפטרו אותי, מהסיבה הפשוטה שאני יודע שאני מפריע להתנהלות החד־צדדית. לא פשוט להיות בנקודה הזו, אבל עם השנים מצאתי שאני יכול להתנהל בדרך שבה אני יכול להשפיע על דברים".

ההסתדרות: "המטרות של אחדגות הן לא מטרות של ארגון עובדים"

גורמים בהסתדרות הסבירו לנו השבוע כי "אחדות הוא לא ארגון עובדים, המטרות שלו הן לא מטרות של ארגון עובדים. האג'נדה שלו היא בעיקר לצאת נגד ההסתדרות. מטרתו של ארגון עובדים היא לחתום על הסכם קיבוצי. כל נושא ההתאגדות מבוסס על ההסכם הקיבוצי, והם מדברים על הסכם מסגרת שיישמר את החוזה האישי שלהם. לא בית הדין, לא אנחנו ולא המדינה מצליחים להבין את הסתירות בהגדרה שלהם, שמצד אחד מדברת על עובדים בחוזים אישיים, ומצד שני על משא ומתן קיבוצי.

"ההסתדרות הכללית נאבקת כיום בכל יחידה ממשלתית גם עבור בעלי החוזים האישיים. למשל, בימים אלה אנו מנהלים מאבק עבור העוזרים המשפטיים במשרד המשפטים. יש אלפי עובדי חוזים אישיים שמאוגדים כיום במסגרת ההסתדרות. אין מצב שעובד בחוזה אישי יפנה להסתדרות ונגיד לו 'אנחנו לא מייצגים אותך'. גם כשמדובר בהגנה של הפרט — ולא בייצוג כולל — עובד בחוזה אישי יכול להצטרף להסתדרות ולקבל את הגנת הפרט.

"מלבד התקיפה של אחדות את ההסתדרות, אנו לא רואים את העשייה שהם מציגים. גם חלק מהדברים שהם טוענים שהשיגו הוא בסך הכל מעקב אחרי דברים שההסתדרות השיגה לעובדיה. אין להם עשייה עצמאית מלבד העברת ביקורת על הארגון היציג".

ההסתדרות הלאומית: "שילוב כוחות כדי לנהל מאבקים עבור כל עובדי המדינה"

"מבחינתנו אחדות הוא ארגון שהוקם בצורה אותנטית מאוד. אנחנו לא רוצים לפגוע באותנטיות ולא לבטל אותה, כי אחדות הוא ארגון חשוב", אומרת בטי מצר לוי, יו"ר האיגוד המקצועי בהסתדרות הלאומית. "יש פה שילוב כוחות כדי לנהל מאבקים לא רק עבור עובדים בחוזים אישיים, אלא עבור כל עובדי המדינה. אחדות הוקמה על ידי עובדי חוזים אישיים שהרגישו שהמעסיק בועט אותם מהמערכת ולא דואג לביטחון התעסוקתי שלהם. אנחנו מאמינים שזה חיבור מנצח שייתן מענה פרטני ומענה גם לעובדי החוזה הקיבוצי, שמאוכזבים ממי שמייצג אותם עד עכשיו.

"העדויות של אנשי אחדות הן ממקור ראשון ומהימנות מאוד", אומרת מצר לוי, "אלה אנשים שזרקו אותם מכל המדרגות. כל נושא החוזים האישיים הרי נולד מכך שההסתדרות החדשה איפשרה חוזים אישיים תמורת שמירה על הגמוניית הקבוצה הוותיקה, וזה נהפך למדרון חלקלק.

"השכר בחוזה האישי הוא בסדר, אבל יש את מה שנקרא תנאי מסגרת להעסקה. לא יכול להיות שתחת אותה קורת גג תפלה בין עובדים שונים או לא תיתן להם את התנאים המינימליים.

"אנחנו ריאליים מאוד", מוסיפה מצר לוי, "לא נוכל לבטל את התופעה של עובדים שמוחזקים בחוזים אישיים, אבל אנחנו כן חושבים שאפשר לייצר נורמות עבודה בהסכמי מסגרת לחוזים אישיים. אם מחר יש צמצומים במשרד — אלה לא עובדים שאתה יכול בשנייה להעיף או לדפוק אותם. לא סוג ב'. ההסתדרות לא יודעת להתמודד עם הפריחה שלנו. המונופול שהיא מחזיקה ביחסי עבודה נסדק.

הפעילות שלנו מושתתת על המודל השוודי שאומר שארגון עובדים צריך לדעת איך לנהל את מאבקיו ולברור אותם. אנחנו לא מכריזים כל יום על סכסוך עבודה ולא מטפחים ועדים גדולים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker