אפרת שני שטרית: "אצביע לש"ס. מי שיש לו חזות מזרחית - לא יכול להצליח כאן"

אפרת שני שטרית נאבקת בדיכוי המזרחי ■ בראיון לוחמני היא מסבירה למה לא תצביע לבנט, מדוע היא מקווה שלפיד ייחלש - והיכן יש בישראל "גזענות ממוסדת"

רותם שטרקמן
יסמין גואטה

אפרת שני שטרית, ספרי על עצמך.

נולדתי במעלות, להורים ממוצא מרוקאי. אני גרושה ואמא לאורי, 10. אנחנו מתגוררים ביחידת דיור שאותה אני שוכרת בשוהם. אני עובדת שמונה שנים בחברת תקשורת גדולה בתחום של מערכות מידע. למדתי קולנוע וטלוויזיה בבית הספר לקולנוע מעלה.

אז איך זה שאת לא בתחום התקשורת?

כשסיימתי את הלימודים, התעשייה היתה מצומצמת. שלחתי קורות חיים ואף אחד לא חזר אלי. התחלתי לחלק קורות חיים באופן ידני והגעתי לחברת החדשות של ערוץ 2. התקבלתי לעבודה, אבל אחרי הראיון, בדרך למעלית, מי שראיין אותי רץ אחרי, כי הוא קלט פתאום שלמדתי טלוויזיה בבית ספר דתי.

אפרת שני שטרית. "מזרחי שיש לו חזות מזרחית טיפוסית לא יכול להשתלב במסלול של הצלחה"צילום: מוטי מילרוד

מה הבעיה עם בית ספר דתי?

הוא שאל אם אני דתייה, אמרתי שכן, ואז הוא אמר שהוא מצטער, אבל שאי אפשר לקבל אותי כי הם לא עובדים עם דתיים. הדרישה היא לעבודה של שבעה ימים בשבוע. התווכחתי ואפילו שאלתי: איך זה שמנחם הורוביץ שומר שבת ועובד אצלכם?

באמת איך?

הוא אמר שהורוביץ הוא "טאלנט" ושווה להם להעלות לצפון את רוני דניאל בשבת אם יש משהו דחוף. כל כך הזדעזעתי מהאפליה הבוטה שבלי להכיר את הורוביץ שלחתי לו הודעה בביפר. מנחם חזר אלי מיד ואמר שהוא רוצה לעזור. אף שהוא לחץ עליהם לקבל אותי, הם לא הסכימו. בסוף הוא איים עליהם שאני אלך עם זה לתקשורת, אז הם קיבלו אותי. כך נהפכתי לעובדת הדתייה הראשונה בחברת החדשות. זה היה פרי של מאבק שסלל את הדרך לבאים אחרי.

את עדיין דתייה?

כיום אני מסורתית. יש לי הרבה כבוד לדת ויש דברים שאני שומרת עליהם מבחינה הלכתית עם הפעלת שיקול דעת. כשהייתי צעירה הנושא הדתי העסיק אותי ברמה התיאולוגית וברמה של ההיגיון, כיום זה לא מעניין אותי. אני לא אומרת שאני מאמינה באלוהים ואני גם לא אומרת שאני לא מאמינה - מבחינתי זה בכלל לא רלוונטי, אני עושה דברים כי הם מרגישים לי נכון.

מעלות תרשיחאצילום: ירון קמינסקי

אבל בענייני אפליה נשארת לוחמת?

כן, בשלוש השנים האחרונות נהפכתי לפעילה חברתית בדיכוי המזרחי.

אז תסבירי איך אנחנו יושבים בבית קפה במתחם היי־טק ומדברים על דיכוי מזרחי עם בת הדור השלישי, משכילה, עובדת בחברת תקשורת וגרה בשוהם. 60 שנה עברו והצעקה היא עדיין אותה צעקה?

כן. הדור הראשון היה עסוק בהישרדות. הדור השני היה עסוק בלהצליח, ובמובנים מסוימים גם ההורים שלי, ששייכים לדור הזה נאלצו במידה מסוימת "להתלבן". הדרך היחידה שאיפשרה להשתלב במסלול מוצלח יותר ממה שהיה צפוי להם היתה לבוא עם מעטפת מולבנת. תראו איך היהודים שהיגרו מצפון אפריקה לצרפת הצליחו. זו בעיני הוכחה לזה שבישראל שמו למזרחים מקלות בגלגלים כל הזמן. רק הדור השלישי, אנשים כמוני, התפנו לצעוק את הזעקה הזו. כבר לפני עשור נחשפתי לתכנים של הקשת הדמוקרטית המזרחית. כבר אז הרגשתי שיש שם אמת גדולה שלא מדברים עליה, אבל הנושא הזה היה כל כך מושתק שהיה לי קשה להחליט שאני רוצה לעסוק בזה, ולהקדיש זמן לנסות לשנות. מבחינתי, רק בשנים האחרונות הקרקע בשלה לשיח.

נו באמת, מזרחי לא יכול להצליח כאן?

מזרחי שיש לו חזות מזרחית טיפוסית לא יכול להשתלב במסלול של הצלחה. לא תמיד וזה גם תלוי גם במאפיינים כמו, צבע עור, סגנון לבוש ודיבור, שם משפחה.

אז מה את עושה תכל'ס?

רוב הפעילות שלי מסתכמת בכתיבה. דף הפייסבוק שלי מוקדש למאבק המזרחי. זה תפס תאוצה בתוך הפייסבוק, ודווקא דרך חברה אשכנזייה שתמכה בשיח הזה ולמעשה נתנה לי את ההכשר. זה עצוב מה שאני אומרת עכשיו, אבל זה חלק מתהליך של דיכוי שלפעמים אתה צריך את "הלבן" שישחרר אותך. הפייסבוק היא פלטפורמה מדהימה, כי היא חסרת מתווכים או ועדות קבלה. זו פלטפורמה חתרנית ומשחררת, כי שאר המסגרות חסמו אותנו. בזכות פייסבוק הקול שלנו נשמע, כי אם מישהו כותב בצורה משכנעת, לא משנה מה הצבע שלו. זה גם מה שקרה עם המוזיקה המזרחית. בזמנו מה ששמענו נשלט על ידי עורכים, אך ברגע שתעשיית המוזיקה נהפכה תלויה במספר השמעות, בסמארטפונים ובהורדות - רק אז המוזיקה המזרחית פרצה. דווקא בהיבט הזה הקפיטליזם והרייטינג שיחרר אותה.

אבל המוזיקה המזרחית כבר נחשבת למיינסטרים.

זה לא נכון. חברה סיפרה לי שביום גיבוש של החברה שבה היא עובדת, הם ישבו על החוף וכל היום השמיעו להם שירי ארץ ישראל. היא ניגשה לדי.ג'יי וביקשה ממנו להשמיע קצת מוזיקה מזרחית. הוא שמח ושם שיר מזרחי קליל ומקובל. עוד לפני שהיא הספיקה לחזור לחברים, השיר המזרחי נקטע באמצע. כשהיא שאלה את הדי.ג'יי מה קרה, הוא אמר שמנהלת משאבי האנוש ביקשה ממנו לא להשמיע מוזיקה מזרחית. היא שאלה את הדי.ג'יי אם זו הנחיה שחוזרת על עצמה, והוא אמר שהרבה פעמים אומרים לו להשמיע "הכל - רק לא מזרחית". מוזיקה מזרחית זה לא מיינסטרים, זה שמשמיעים ברדיו שיר מזרחי פעם בשעה זה לא מיינסטרים. יש פער בין צריכת הציבור לבין איך שאנחנו מיוצגים בתקשורת. זה שבחתונות הבינו שהמוזיקה הזו עושה שמח, זה עדיין לא הופך אותה למיינסטרים.

אריה דרעי צילום: אמיל סלמן

מהי זהות מזרחית מבחינתך?

חלק מהמזרחיות שלי קיימת בנימי הנפש באופן שאני לא יכולה אפילו לפרק. יש דברים שיונקים בבית, שעוברים דרך העור. חלק אחר הוא תרבות והיסטוריה מושכחות ומחוקות, ואת זה צריך לדובב ולחקור ולגלות מחדש. לא כי זו אופציה אמיתית עבורי לחזור למרוקו, אלא כי זו חובה ליצור רצף במקום קטיעה. הקטיעה היא ציונית במובן הצר. ודווקא הציונות במובן המסורתי של אהבת ציון היתה קיימת ברצף אצלנו לאורך כל הדורות.

מה אומרים הורייך על המאבק שלך?

ההורים תומכים בי ומזדהים עם רוב המסרים שלי. קיימת גם מורכבות מסוימת משום שהם מרגישים באיזשהו מקום שייכים לציונות הדתית ומוקירים לה תודה. אז הביקורת שלי כלפי מפלגת הבית היהודי לפעמים קשה להם לעיכול מבחינה רגשית. חלק גדול מהעשייה החברתית ומהתפישה הביקורתית שלי הגיעה גם מהם - מהבית שנע בין הצורך העז להיות ממסדי לבין החיבור האמיתי למרוקאיות, למזרחיות. עם החיבור הזה ודאי שמגיעה גם תודעה על העוול שנעשה כאן למזרחים והרצון לקחת חלק בתהליכי תיקון.

ומה אומרים החברים האשכנזים שלך?

להרבה מהם התכנים לא פשוטים, הם נוטים להיעלב ולקחת את השיח אישית, אבל מבחינתי זו הגדרה חברתית. בדיוק כמו שאני מדברת על תופעה שוביניסטית ומשתפת חבר, זה הרי יהיה מצחיק אם הוא ייעלב מהעניין ברמה האישית. אשכנזים מוכרחים להבין איפה הם במערך הכוחות. השיח הרבה פעמים קשה ומגיעים בו לאזורים לא נעימים, זה מחיר שאני משלמת.

את יכולה להבין את ההיעלבות?

מה יש להיעלב? אני מציגה עמדה של התרסה מול הצגה של אלטרנטיבה. יש ביטוי יפה מהספר של סמי שלום שטרית על המאבק המזרחי בממסד הלבן. הוא נקרא "מודל האפקטים הרדיקליים האגפּיים". האפקטים הם "רדיקליים" משום שהם מתאפיינים בפעולה חריפה הכוללת עימות אידיאולוגי ופיסי עם הממסד, והם "אגפּיים" משום שהם מצליחים להשפיע על המרכז הפוליטי מהשוליים בפעולת איגוף. כלומר, יכול להיות שבסופו של דבר מי שיעשה את השינוי זה המרכז, אבל מי שגרם לשינוי זה השוליים הרדיקליים.

נפתלי בנטצילום: אמיל סלמן

"המגזר הדתי מוחק מזרחים"

מה היתה בשבילך מעלות?

עד התיכון היא היתה סוג של חממה, כולם שם היו מזרחים, אבל אז הגעתי לאולפנת כפר פינס והמעבר היה חד - מהחממה המזרחית לאולפנה לבנה ואליטיסטית. בשנה הראשונה שלי שם חוויתי הלם תרבותי, רוב הבנות היו אשכנזיות. בשנה השנייה כבר הבנתי מי משתייכות לקבוצה החזקה והתחברתי אליהן. אני זוכרת את הביקורים בבתים של החברות, איך להורים שלהן היה חשוב לדעת מה הוריי עושים. ידעתי שזה קלף שבו שופטים אותי - אם אני ראויה להיות חברה של הבת שלהם. אף אחד אמנם לא אמר להן אל תביאי אותה כי היא מרוקאית, אבל זה התבטא באופן שבו תיחקרו אותי בנוגע להורים שלי ולרמת ההשכלה שלהם.

הם לא למדו?

אבא שלי כן. הוא עלה לישראל ב-1949 בגיל 3 למעברה ליד גבעת אולגה. אמא שלו עבדה כמבשלת ומנקה במוסד חינוכי בכפר הרא"ה. הישיבה החינוכית שם מצאה חן בעיניה והיא רצתה לשלוח לשם את אבא שלי. היא ניגשה לעובדת הסוציאלית, גרוניה קראו לה, וביקשה ממנה סיוע בשכר לימוד.

נו, וגרוניה אמרה מה שאנחנו חושבים שהיא אמרה?

כן. ש"זה בית ספר שמיועד לילדים ממשפחות ברמה גבוהה". סבתא שלי נאלצה לקחת עבודה שלישית כמנקה כדי לממן את הלימודים של אבא שלי.

ואמא שלך?

היא הגיעה למעלות ב-1956 בגיל 6. מדיניות הסלקציה (1951–1956) היתה להעלות לישראל רק צעירים חזקים מצפון אפריקה, לכן הם חיכו כמה שנים כדי לעלות. כשהם הגיעו עם האנייה זרקו אותם במעלות. בית הספר העיוני היחיד היה ליד הקריות, אז היא נסעה שעה וחצי כל בוקר כדי ללמוד. בסוף כיתה ח' המחנך קרא לה ואמר לה שמכיוון שהיא תלמידה מצטיינת, כדאי שתלמד פקידות.

פקידות? והיא הסכימה לזה?

כן, סבא וסבתא שלי ניסו למחות, אבל הבינו שאין להם ברירה - לשם כיוונו את המזרחים. זה סיפור קלאסי של הסללה. כך יצא שסבתי שלמדה במרוקו בבית ספר אליאנס דוברת שלוש שפות, ולמעשה משכילה יותר מאמי - הבת שלה. אמא פגשה את אבא כשהוא היה מורה־חייל ונשלח למעלות כדי לשקם את מערכת החינוך. כמו אבא, עוד מורים חיילים נשארו במעלות אחרי השירות הצבאי, רובם הכירו שם נשים מקומיות.

זה לא קצת מקביל למה שעושה הציונות הדתית עם הגרעינים התורניים?

ממש לא. הגרעינים התורניים הלבנים של הציונות הדתית הם המקבילה הצינית לזה, כי הם כ"משא האדם הלבן" שמגיע לפריפריה ורוצה לרומם את האנשים הנחותים. בשונה מהם, אבי הגיע לאזור מוכר לו ולא ניסה לשנות אותו תרבותית. לעומת זאת, הגרעינים התורניים של הבית היהודי מנכסים את התקציבים של הפריפריה, כך שרוב הכסף שמיועד לפריפריה מושקע בהבאת אנשים מבחוץ ורק מיעוטו מגיע למקומיים. כיום יש יותר מ–100 גרעינים תורניים בישראל. הם מגיעים לפריפריה, משתלטים על מוסדות החינוך ומחרד"לים אותם. הם עושים זאת באמצעות קשרים עם המועצה המקומית, העירייה ומשרד החינוך. במצפה רמון למשל, מזרחים רבים עזבו בגלל הגרעינים שהפכו את המקום לחרד"לי. הגרעינים התורניים, עם כל הכוונות הטובות, הם ביטוי לסוג של קולוניאליזם ולגזענות סמויה כלפי מזרחים - וזה משהו שאני נלחמת בו.

את ביקורתית כלפי המערכת שבה חונכת?

תמיד ביקרתי מסגרות שהייתי חלק מהן. אולי גם משום שאף מערכת לא הגדירה אותי באופן מלא וגם משום שהחשיבה שלי תמיד היתה עצמאית ולא עדרית. באולפנה, למשל, היתה מסורת שבכל שנה מתכנסות כל הבנות, ובנות השמינית היו מספרות מה הן קיבלו מהאולפנה. איכשהו היה ברור שהפורמט הוא להגיד רק דברים חיוביים. אז עוד לא היתה לי תודעה חברתית ומזרחית, אבל חשבתי שזה פורום טוב להעלות גם ביקורת כדי שהדורות הבאים יזכו לתיקון. אמרתי שחשוב לי לדבר על שני נושאים: שהאולפנה כחממה סגורה לא חשפה אותנו לתרבות; ושלא היתה שאיפה למצוינות לימודית אלא לבינוניות. ציפו מאתנו רק לעבור את הבגרות, להתחתן ולהקים משפחה. זה היה הכי חשוב וזה בא על חשבון הרמה הלימודית והמימוש האישי. ראש האולפנה ומנהל התיכון שטיפחו אותי וחיבבו אותי נעלבו מהביקורת והסתכלו עלי בכעס לאחר מכן. אני חושבת שהם הרגישו נבגדים, אך מבחינתי זו היתה ביקורת עניינית ותו לא. במשך השנים בוגרות אולפנה שפגשתי זכרו את הדברים שאמרתי אז.

ומה את חושבת על הציונות הדתית כיום?

יש לי יחסים מורכבים עם הציונות הדתית. מצד אחד, אני מוקירה לה תודה כי היא היתה לי בית, נתנה לי מקפצה, העניקה לי השכלה והיא זאת שהכירה לי את העולם ההגמוני. מצד שני, היא לא באמת נתנה לי מקום, היא נותנת מקום רק למי שמוכן להתלבן או להשתכנז. ב"שבוע אלי אוחנה" היו עיתונאים דתיים אמיצים שקראו לציבור הציוני־דתי לעשות חשבון נפש. אבל חלקם גם אמרו שהדחייה של אוחנה לא נעשתה בגלל גזענות אלא בגלל התנשאות. בעיני התנשאות זה שם מכובס לגזענות ושתיהן ממוקמות על אותה הסקאלה.

את מי את מבקרת כאן, את נפתלי בנט או את מי שנלחם נגדו ודחה את אוחנה?

גם וגם. בנט הביא את אוחנה משיקולים ציניים - לא כאג'נדה, אלא כדי להרחיב את קהל בוחריו. הוא הביא נציג שהוא לא באמת הכיר והאמין בו, אלא כי רצה להביא סמל מזרחי. באותו בוקר שבו אוחנה הודיע שהוא פורש הרגשתי שבועטים אותי החוצה. מצד שני, אוחנה זו אנקדוטה שממסכת את העיקר, והעיקר הוא שהבן שלי לא מתפלל בנוסח עדות המזרח, הוא לומד על אישים אשכנזים, כל מערכת החינוך הדתית והממלכתית־דתית היא אשכנזית, מי שיושב בוועדות הם אנשי המגזר הדתי־לאומי, שמרוצים מאוד מהאליטיזם של עצמם. המחיקה המזרחית במגזר הדתי נוכחת מאוד.

משה כחלוןצילום: דודו בכר

מה ההבדל בין התנשאות לגזענות?

למקם את עצמך תרבותית־מעמדית מעל קבוצת אוכלוסיה ממוצא אחר - זו גזענות. נכון, לא גנטית, אבל גזענות תרבותית. להסתייג מאשכנזי לא משכיל - זו התנשאות. להסתייג מאשכנזי לא מצליח - זו התנשאות. להסתייג ממזרחי כי תרבותו נחותה - זו התנשאות וגזענות. אם לא דואגים ללמד את ההיסטוריה שלנו ואת הספרות שלנו ואת ההגות והפסיקה של רבני מדינות ערב שלנו - זו גזענות ממוסדת. אם תקציבים לא מגיעים לפריפריה - זו גזענות ממוסדת. אם בבית הספר של הבן שלי מתפללים רק בנוסח אשכנזי - זו גזענות ממוסדת. אם פותחים בתי ספר ממלכתיים־דתיים נפרדים או פרטיים שצריך להתקבל אליהם כי לא רוצים ללמוד עם המסורתיים או עם "הערסים", ובכך מחלישים את בתי הספר שבהם לומדים מזרחים - זו גזענות ממוסדת. כאשר לגזענות יש השלכות חברתיות־כלכליות־מעמדיות־תרבותיות, זה נקרא דיכוי. יש מקרים רבים שבהם כמעט אי אפשר להוכיח גזענות, כי היא לא רשמית אלא מוסווית, אבל אפשר להבחין בפרקטיקות שמעידות על גזענות.

אז אין סיכוי שתצביעי לבנט?

בשום אופן לא. הבית היהודי רעה מאוד למזרחים, הכי פחות חברתית והכי פחות מזרחית. הייצוג המזרחי בה הוא מועט, וגם המזרחים המועטים בה - אלי בן דהן ושולי מועלם - מבחינתם הסוגיה הזו היא שקופה. הם מפנים את הגב למקום שממנו יצאו ומתנכרים לאחים המדוכאים. זה שבנט מפריח ומגדיל את כמות בתי הספר המקצועיים זה עוול, כי מי שלומד בבתי ספר האלה הם בעיקר מזרחים, רוסים ואתיופים. בתי הספר המקצועיים זה פשע שמחזיר אותנו שנים אחורה. גם מכירת הדיור הציבורי היא פשע - אנשים מחכים שנים לדירות והבית היהודי מוכרים אותן למקורבים.

אז למי תצביעי?

לצערי, אין לי בית פוליטי. אף מפלגה לא מהווה עבורי כתובת ומענה מלא לעוולות החברתיות של כלל השכבות, בפרט אלה המוחלשות. התלבטתי בין כחלון לש"ס, ונראה לי שמסתמן שאצביע לש"ס.

לא נראה לך בעייתי להצביע למפלגה חרדית שמדירה נשים ומסייעת לבערות ולבטלה של הציבור שלה?

ש"ס מציעה סדר יום מזרחי וחברתי. יש פה אוכלוסיה שלמה שאף אחד לא התייחס למצוקה שלה עד שש"ס הגיעה, זו המפלגה היחידה שמתרכזת בעשייה חברתית למען השכבות החלשות. אני מתרעמת וקובלת על הדמוניזציה שעשו לש"ס. פמיניזם מזרחי עוסק גם בחד־הורית שנזרקת מהדיור הציבורי וזה מאבק בסיסי וקיומי יותר מייצוג באקדמיה או כל מאבק פמיניסטי־לבן אחר. אני מודה שכפמיניסטית קשה לי לתמוך בש"ס. מצד אחד, המפלגה לא מייצגת אותי כמפלגה חרדית שמדירה נשים. מצד שני, היא מצהירה שעל סדר יומה טיפול בכמה נושאי ליבה חברתיים מהותיים כמו חלוקה מחודשת וצודקת של שטחי השיפוט בין המועצות המקומיות לערי פיתוח, שכר מינימום של 30 שקל לשעה, דיור ציבורי והורדת המע"מ למוצרי יסוד. מנגד, קיימת השאלה אם אני מוכנה לתת אמון באריה דרעי. זו בעצם הצבעה חלקית - מתוך סך האפשרויות, בהחלט ייתכן שזו האפשרות הטובה ביותר.

אז אולי הליכוד, הבית האולטימטיבי של המזרחים.

הליכוד הוא בית מכוח האינרציה, כי היחס הגזעני של מפא"י עדיין חרוט במזרחים. המזרחים ממשיכים להצביע לליכוד כי השמאל הוא לא אופציה מבחינתם. השמאל בישראל הוא לא שמאל חברתי אמיתי. במה מרצ דואגת למזרחים? הרי מפלגת העבודה לא תחלק מחדש את הקרקעות, היא לא שמה את זה בסדר היום שלה. למה צריך לשריין קיבוצניקים ברשימה - הם הרי פונקו לאורך השנים. הם אחראים לעוול ולחוסר הצדק בחלוקה שבין המועצות המקומיות לעיירות הפיתוח.

יאיר לפידצילום: אילן אסייג

יאיר לפיד אומר שהוא בא לעזור למעמד הביניים.

אני לא קונה את זה, ומקווה שייחלש דרמטית. לפיד הוא לא כתובת משום בחינה - הוא לא חברתי ולא ציפיתי ממנו לכלום, הוא רחוק ממני מאוד. זה התחיל כבר מאבא שלו, הוא מייצג מובהק של השבט הלבן, נסיך שקיבל בירושה את המעמד שלו על מגש של כסף, זה הסיפור הכי לא מזרחי ושלא לדבר על האג'נדה שלו.

את בוחרת רק בתנאי שמדובר במועמד מזרחי. זה לא גזעני?

הייתי בוחרת גם במפלגה שעומד בראשה אשכנזי, אם היתה כזו עם אג'נדה מזרחית־חברתית.

אז נשאר רק משה כחלון.

אשמח שכחלון יהיה בכנסת והלוואי שיצליח ליישם את הצהרותיו. אני יכולה להבין למה הוא מנתק את עצמו מאג'נדה מזרחית. עד היום זה היה בעוכרי פוליטיקאים ואנשי ציבור. תמיד שילמו על כך מחיר. מחקר שערך ארתור פינקלשטיין עבור שאול מופז ב–2008, לפני הבחירות על ראשות קדימה, העלה כי רק 4% מאלה שהגדירו עצמם "אשכנזים" אמרו שיצביעו למופז, ולעומתם 50% ממי הגדירו עצמם "מזרחים" אמרו שיצביעו עבורו. זה שמזרחים מתייחסים למוצא זה ברור, כציבור מדוכא. אבל החידוש הוא שגם אשכנזים מצביעים לפי מוצא, וזה שיח מושתק.

אז מה הפתרון? איזה בית פוליטי יש למזרחים?

הדיאלוג הפנימי שלי בתקופה הזו הוא אם אני בשלה כבר לייצר אלטרנטיבה. בשנתיים האחרונות אני בעיקר המוכיחה בשער. מצאתי שלוחמנות, ביקורתיות והתרסה הן פעמים רבות מנוע לשינוי. אני אופטימית מכך שהשיח מתעורר ומקווה שבבחירות הבאות נוכל להעמיד מפלגה מזרחית. זה עניין מורכב כי יש בינינו ימנים, שמאלנים ויש גישות שונות וצריך לתת מענה לכולן. אני מקווה שנתכנס לפתרון כזה.

מפלגה כזו תוכל לעבור את אחוז החסימה?

הלוואי. מעולם לא חשבתי שפוליטיקה תעניין אותי. לאורך החיים שלי פעלתי מתוך מקום פנימי, קריאה פנימית. אני לא מסמנת מטרות ואז כובשת אותן. באחרונה אני מבינה, כפעילה חברתית, שהדרך לשנות היא פוליטיקה. עוול הדיכוי חי בי וזה לא משנה שברמה האישית אני לא נמנית עם אוכלוסיה מוחלשת - הלב שלי לגמרי שם ואני יודעת להגיד שאם תהיה הנהגה שתהיה מחוברת לערכים מסורתיים יכול להיות שארצה לקחת בה חלק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker