איזו מפלגה מתכוונת להעלות מסים?

יפה שיש לכם מצע, אבל מה הוא שווה אם אתם לא יודעים לעבוד עם אחרים, ולא יודעים לקדם עניינים?

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים8
סמי פרץ

תגידו מזל טוב. בשעה טובה ומוצלחת נפתחה בישראל סוף־סוף תחרות. אחרי שנים שאנחנו מתלוננים על חוסר תחרות, פתאום אנחנו מותקפים בשפע של יצרנים, רעיונות וסחורה מסוגים שונים. בשלב זה מדובר אמנם רק בתחרות בשוק הרעיונות והתוכניות הכלכליות של המפלגות, אבל גם זה משהו. במערכות בחירות קודמות היה קשה למצוא במצעי המפלגות תוכניות כלכליות סדורות, בטח לא כאלה שמתייחסות לבעיות מעיקות כמו יוקר מחיה, עלויות השירותים הבנקאיים, שוק הדירות, הפערים החברתיים, ההון השחור, גמלת הזקנה, אורך התורים במערכת הבריאות וכו'. כעת יש. בינתיים, ארבע מפלגות פירסמו תוכניות כלכליות כלשהן: , , . הליכוד בראשות נתניהו עדיין מתמהמה. אולי בודקים שם אם בכלל יש ביקוש לסחורה הזאת, או שיש רק מוצר לוהט אח"ד (אירן, חמאס, דאעש) בשוק.

טוב מאוד שהמפלגות מפרסמות תוכניות כלכליות. הבוחרים צריכים לדעת בדיוק את הכיוון של כל מפלגה - מה היא מתכוונת לקדם ועל מה היא רצה לבחירות. טוב גם שהמפלגות מזהות את הנושא הכלכלי־חברתי כמשמעותי במערכת הבחירות הנוכחית. הרי קל מאוד לשכוח את הבעיות הכלכליות והחברתיות במדינה שבה מדי שנתיים יש מלחמה או מבצע, וכמעט בכל רגע יכול להתרחש אירוע ביטחוני מדרום או מצפון.

ואולם אחרי השבחים, רצוי לשים את התוכניות הללו בפרופורציות. הסבירות שמי מהמפלגות תצליח ליישם את התוכניות (הלא ממש דרמטיות שלהן) נמוכה למדי. זה קודם כל עניין מתמטי. קחו את מרצ למשל. מה הסבירות שמפלגה של חמישה־שישה מנדטים, שלא בהכרח תשב בממשלה, תצליח לקדם משהו מהרעיונות שלה? וכחלון? נכון, עשה רפורמות בשוק הסלולר, אבל מהם סיכויי ההצלחה שלו, אפילו אם יכהן כשר האוצר לאחר שגרף שמונה־תשעה מנדטים, לטפל בבעיות בשוק הדירות? האם ראש הממשלה, יהיה אשר יהיה, יאפשר לשחקן כזה להצליח? לא צריך ללכת רחוק מדי כדי להבין את הבעייתיות הזאת. לשר האוצר בממשלה היוצאת, יאיר לפיד, היו 19 מנדטים וכוח פוליטי כפול מזה שצופים לו הסקרים בבחירות הקרובות. האם יצליח לעשות עם תשעה־עשרה מנדטים את מה שלא הצליח לעשות עם 19?

בנימין נתניהו בקרית גת בשבוע שעברצילום: אילן אסייג

היכולת להוציא לפועל היא הבעיה העיקרית של התוכניות הללו בשיטת הבחירות הקיימת ובהתפלגות המנדטים, כפי שהיא משתקפת בסקרים. היא מחריפה לנוכח מיעוט המנהיגים כאן שיודעים להתעלות על שיקולים אינטרסנטיים קצרי טווח. לכן השאלה היא לא רק מהן התוכניות של כל מפלגה, אלא בעיקר מה היא מתכוונת לעשות במישור הפרקטי כדי לקדם אותה. יפה שיש לכם מצע, אבל מה הוא שווה אם אתם לא יודעים לעבוד עם אחרים, ולא יודעים לקדם עניינים?

זה היה הכשל העיקרי בחיבור בין נתניהו ללפיד בקדנציה היוצאת. במקור, אין בין השניים הבדלי תפישות כלכליים וחברתיים מהותיים. אבל הם לא עבדו יחד כדי לקדם את מה שמשותף להם, אלא ראו זה בזה איום מיומם הראשון יחד. נתניהו חשש שמא לפיד יצבור כוח ופופולריות, ולכן לא נתן לו לעבוד. לפיד הפגין יהירות ושכרון כוח מהישגו האלקטורלי, ולא נתן לאנשי מקצוע ללמד אותו איך מנהלים כלכלה. אפילו ברית האחים בין לפיד לנפתלי בנט, שהיתה יכולה להניב הישגים זולת כניסתם המשותפת לממשלה, גוועה מהר תוך מלחמת קרדיטים על עשייתם המועטה.

שר האוצר יאיר לפיד צילום: מוטי מילרוד

הבעיה השנייה של התוכניות האלה היא שהן עוסקות ברעיונות יפים ונחמדים שהמפלגות רוצות לקדם, אבל לא במכשולים שצפויים בדרך. הרי אפשר לצאת לדרך עם רעיונות שונים ולהיתקל בדרך במהמורות כמו מיתון, עלייה באבטלה, ירידה בהכנסות ממסים, ומן הסתם גם צרכים ביטחוניים. ומה אז? אם נשלוף את התוכניות הכלכליות היפות שלהם, האם נמצא שם מענה להתמודדות עם דילמות וקשיים? שכחו מזה.

ניהול מדיניות כלכלית כרוך בהגדרתו בהחלטות קשות. העלאות מסים, קיצוץ בשירותים ציבוריים, מאבק בקבוצות לחץ - אלה הם הדברים שמרכיבים את סדר יומה של ממשלה בכלל ושל שר אוצר בפרט. מאחורי כל רפורמה יפה שמוכרים לנו כעת, בשוק הדירות או בבנקאות, מסתתר מאבק בקבוצות לחץ ובכוחות גדולים. מאחורי כל פרויקט שרוצים לקדם יש צורך תקציבי שצריך להביא מהיכן שהוא. מאחורי כל רעיון יפה שיסייע לצמיחה מסתתרות סכנות גלובליות ומקומיות למיתון, שיחבל בו ויחסל אותו. מאחורי כל תוכנית להרחבת השירותים החברתיים אורבים אנשי מערכת הביטחון עם צרכים וסדר יום משלהם.

מנואל טרכטנברג, יצחק הרצוג וציפי לבניצילום: רותם שטרקמן

כל אדריכלי התוכניות הכלכליות יודעים זאת היטב. קחו לדוגמה את פרופ' מנואל טרכטנברג, שבנה את התוכנית הכלכלית של המחנה הציוני. האיש עמד בראש ועדה הנושאת את שמו לאחר המחאה של קיץ 2011. הוא כתב דו"ח לתפארת, שבו זיהוי מוצלח של בעיות יסוד בכלכלה ובחברה הישראלית. הוא ידע את מקומו, ופירסם המלצות מינוריות יחסית לדיאגנוזה הקטלנית שלו לכלכלת ישראל. ואפילו ההמלצות הללו לא יושמו. תיקון. היו לו שני מקורות תקציביים ליישום ההמלצות שלו להרחבת השירותים החברתיים: אחד היה להקטין את תקציב הביטחון ב–3 מיליארד שקל, והשני להעלות את המע"מ ב–1% ל–17%. נחשו איזו המלצה יושמה ואיזו לא. ניחוש מוצלח. כל הכבוד.

במבחן ההתמודדות עם מערכת הביטחון והצורך לייעל אותה, לא רק טרכטנברג כשל אלא הממשלה כולה. כנ"ל במבחן חברת החשמל. יש עוד שורה ארוכה של קבוצות לחץ שמצליחות ברגע האמת להכריע כל מפלגה וממשלה. הן יודעות לזהות היטב את השיטה, את האנשים ואת הבקיעים בשיטה, וכך מנציחות את כוחן מול הממשלה והציבור שוב ושוב. לא תמצאו במצעי המפלגות מתכון להתמודדות עם האתגרים הללו. גם כי לא מפרסמים מתכונים כאלה לפני בחירות, וגם כי למרבית הפוליטיקאים שלנו אין מתכון כזה.

משה כחלוןצילום: אוליבייה פיטוסי

נ.ב

הדעת נותנת שבמצב כזה של תקיעות ופרגמנטציה פוליטית, מה שיכול לשחרר אותנו מהמצב הוא הקמת ממשלה מועטת מפלגות. נניח, הליכוד, המחנה הציוני ועוד מפלגה. כך יהיה מצב שבו רק שלושה־ארבעה ראשי מפלגות הקואליציה רואים עצמם מועמדים לראשות הממשלה, ולא חמישה, כפי שהיה בממשלה היוצאת. אבל זו שטות. יכולות להיות כל מיני אופציות לממשלה הבאה: רחבה, צרה, ימנית, ימין־מרכז, או מרכז־שמאל. מה שיקבע הוא רק יכולת שיתוף הפעולה בין מרכיביה. לכן מפלגה שמפרסמת כעת מצע כלכלי־חברתי חייבת לציין בצמוד למצעה לא רק במה היא מאמינה, אלא איך היא מתכוונת למכור זאת לשותפיה הקואליציוניים, מה הדבר הכי חשוב לה, על מה היא תוותר אם לא תהיה ברירה. מוטב גם שיציינו מהו סל הגזירות המועדף עליהם במקרה של משבר: העלאות מסים, קיצוץ קצבאות לקשישים, הגדלה נוספת בתקציב הביטחון, ביטול פטור ממע"מ על פירות. העיקר שידברו על החומרים שמהם מורכבת המציאות האמיתית בניהול מדיניות כלכלית, ולא ימרחו אותנו בהבטחות שיש מאחוריהן הרבה כוונות טובות, אבל מעט יכולות וכוח לבצע.

זהבה גלאוןצילום: מוטי מילרוד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker