אבי ליכט חושף את המהפכה של אברהם לינקולן

הרגולציה חייבת לטפל במגזר הציבורי, בו יש קבוצות אינטרס שמהתלות ברגולטורים, באותה נחישות בה היא מטפלת במגזר העסקי

גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק

המחאה החברתית מניבה תוצאות דרמטיות. בעוד שרוב הפוליטיקאים מימין, משמאל ובעיקר מהמרכז שינו את הרטוריקה שלהם בשנים האחרונות כתוצאה מהלחץ הציבורי, הרי שחלק מהרגולטורים שהיו שבויים במשך כמעט עשור בידי קבוצות האינטרס - ובראשן הטייקונים הגדולים - מתחילים לזוז ולפעול בדרך שלא ראינו שנים ארוכות.

הראשון מבין הרגולטורים שמודה בכך הוא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, שהיה מעורב בשנים האחרונות כמעט בכל הרפורמות המרכזיות במשק.

צילום: אי־פי

השבוע דיווח TheMarker על הרצאה יוצאת דופן שנשא ליכט ביום עיון בנושא אפקטיביות החקיקה והרגולציה, שאירגנו הלשכה המשפטית של הכנסת ואוניברסיטת בר אילן. הכנס עסק בדרישה לבדוק עד כמה חוקים ורגולציה הם באמת יעילים.

וכך אמר שם ליכט: ”פתאום המגזר העסקי הבין שהרגולציה לא עובדת בשבילו…צריך להגיד ביושר שהדרישה (לכונן מנגנוני בחינה לאפקטיביות הרגולציה) באה מהמגזר העסקי - אם כי נכון שגם במגזר הציבורי יש קריאה לכך. המוטיווציה היא הפחתת נטל רגולטורי וביורוקרטי, אבל יכול להיות שהערכת אפקטיביות הרגולציה תגלה שצריך עוד רגולציה - ולא פחות רגולציה". בהרצאה תיאר ליכט את ״שינוי האווירה הציבורית״ - שינוי שהפך את המחלקה שלו לאחת המחלקות החשובות בתהליכי קבלת ההחלטות במשק. "קם דור חדש של רגולטורים בישראל, שפחות מחויב למגזר העסקי", אמר. "שרים נמדדים על פי כמות הרפורמות שהם עושים - מי עושה יותר. תוסיפו לכך את המשבר העולמי. לכן, יש גל של רגולציה במגזר הפיננסי, הצרכני, בתחום המזון, בקרוב גם בתחום התחבורה - הגבינה זזה. נקודת האיזון זזה מהמגזר העסקי לכיוון הציבור”.

עו"ד אבי ליכטצילום: אמיל סלמן

המעבר של נקודת האיזון מהמגזר העסקי לכיוון הציבור הוא שינוי חד במה שהתרחש בעשור האחרון במשק הישראלי, ואם ישתמר ויימשך יהיו לו השפעות דרמטיות.

על הדרך שבה טייקונים, בנקאים ובעלי עיתונים חברו יחדיו לפני חמש שנים, בשיא תקופת האוליגרכיזציה של המשק, כדי להשתלט על המדינה, אפשר לקרוא כאן.

את הטקסט של ליכט צריך לשייף ולהרחיב. ראשית, טועה ליכט כשהוא אומר שנקודת האיזון זזה מהמגזר העסקי אל הציבור. ״המגזר העסקי״ אינו אויב הציבור, אלא להפך: הוא המנוע של הצמיחה במשק. ליכט מתבלבל בין מגזר עסקי שלוקח ערך (מונופולים, קרטלים וענפים שמוגנים מתחרות ונהנים מהטבות מהמדינה) לבין מגזר עסקי שיוצר ערך.

שנית, חשוב להפריד בין רגולציה גרועה שמייצרת ביורוקרטיה ומעיקה על יזמות, עסקים ושירות לציבור לבין רגולציה טובה שמטרתה לפרק מבנים ריכוזיים ולייצר מגרש משחקים הוגן שנותן הזדמנויות שוות לכל השחקנים. אלה שני סוגים שונים של רגולציות, וחייבים להפריד ביניהם.

שלישית, חלק גדול מקבוצות האינטרס במשק, שלוכדות את הרגולציה, כלל אינן מ״המגזר העסקי״: בתוך המגזר הציבורי של ישראל, על מיליון עובדיו ומאות מיליארדי השקלים שהוא מגלגל מדי שנה, יש הרבה קבוצות אינטרס שמהתלות ברגולטורים בדיוק בשיטות של הטייקונים יונקי הרנטות. גם בהן חייבת הרגולציה לטפל באותה נחישות במסגרת אותו מהפך של ״שינוי באווירה הציבורית״ שתיאר ליכט.

ליכט וכל הרגולטורים והפוליטיקאים שמרגישים כיצד שינוי האווירה הציבורית משנה בהדרגה את המציאות בישראל לא צריכים להיות מופתעים. לפני 157 שנה הסביר נשיא ארה"ב אברהם לינקולן, ששם קץ לעבדות, באחד מנאומיו המפורסמים איך מובילים שינויים מהותיים בחברה: ״הסנטימנט הציבורי הוא הכל. עם סנטימנט ציבור שום דבר לא יכול להיכשל. בלעדיו שום דבר לא יכול להצליח. זה אשר מעצב את הסנטימנט הציבורי חודר עמוק יותר מאשר זה שמחוקק חוקים או מקבל החלטות. הוא זה שמאפשר או מונע קבלת חוקים או החלטות״.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ