"אי אפשר לייעל חברה שכל ההנהלה שלה טסה במחלקת עסקים לאמסטרדם" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אי אפשר לייעל חברה שכל ההנהלה שלה טסה במחלקת עסקים לאמסטרדם"

עובדי תרכובות ברום, שהשביתו את המפעל בנגב, אילצו את המנהלים, הכלכלנים ואנשי הכספים למלא את מקומם ■ כעת הם לא מתכוונים לעצור: "נשבית את כל מפעלי כיל"

46תגובות

אווירת חג שררה בסוף השבוע שעבר בטקס חנוכת המטה החדש של חברת כיל (כימיקלים לישראל) באמסטרדם, בהשתתפות המנכ"ל סטפן בורג'ס, בעל השליטה עידן עופר, ראש ממשלת הולנד, סגן ראש עיריית אמסטרדם ושגריר ישראל בהולנד. אחת הסיבות לכך שראש הממשלה הטריח עצמו לאירוע כדי להעניק לבכירי כיל קבלת פנים חמה היא הפרנסה שתספק החברה לאזרחיו. המטה החדש, שישתרע על 5,500 מ"ר, יעניק שירותים לפעילות החברה באירופה וירכז את פעילות הרכש של כיל - ויעסיק 300 הולנדים, רובם עובדים חדשים.

במרחק אלפי קילומטרים משם, באתר פעילות אחר של כיל, השוכן בנאות חובב, רבע שעה נסיעה דרומה מבאר שבע, שררה השבוע אווירה אחרת לגמרי - כאשר מפעל תרכובות ברום עמד שומם עקב שביתה כללית שהכריזו עובדיו המאוגדים בהסתדרות. רק ריח הכימיקלים המיוצרים שם ובמפעלים נוספים באזור התעשייה עמד באוויר. ביום שני השבוע הפסיקו העובדים את עבודתם במפעל המאויש במשמרות 24 שעות ביממה, הורידו את הקסדות ונטשו את המבנה העצום המורכב ממכלי ענק ומסבך של צינורות מתכת, שבו מיוצרות תרכובות הברום המניבות כ–20% מהכנסותיה של כיל.

אייל טואג

העובדים נטשו את המקום כשחומרי הגלם נמצאים עדיין בתוך המכלים והצינורות. מי שהוזעק להחליף אותם במשמרות חירום היו כ–50 עובדים מתוך 900 עובדי המפעל המועסקים בחוזים אישיים ואינם שייכים להסתדרות. כך קרה שמנהלים, כלכלנים ואנשי כספים העובדים בדרך כלל במשרדי החברה, מצאו עצמם חובשים קסדות, מפסיקים את פעולות המכונות ומפטרלים במפעל כדי להשגיח ששום אסון לא יתרחש.

באותו הזמן בבאר שבע אפשר היה לראות את עובדי תרכובות ברום השובתים, שהקימו אוהל מחאה מול משרדי החברה בבית מקלף, צוחקים בקול ומספרים בעליצות על מנהליהם שמצאו עצמם מתמודדים עם העבודה שהיא מנת חלקם באופן שוטף. הם מספרים בעליצות על פיצוץ שהיה במפעל ועל כך שמחליפיהם לא הסתדרו בשטח. "הנה, השארנו להם את המפעל ליום וכבר הם עשו נזקים", אומר אחד העובדים.

אייל טואג

"כל המפעל מושבת. מחלקת כיבוי אש רוצה להסיר את היתר הרעלים למפעלים כי אנחנו לא שם. המנהלים שלנו מחזיקים שם את המקום - ואתם רואים, זה מה שקורה כשמנהלי הייצור לא צומחים מהמפעלים", אמר מעל במה במאהל המחאה מאיר בביוף, יו"ר מרחב הנגב בהסתדרות. "מביאים למפעלים אנשים מבחוץ, שלא ידעו את יוסף, ועכשיו מה שהם מציעים לנו זה גזר דין מוות עם פיצויים נדיבים. מה יעשה בנגב מי שמפוטר מהמפעל בגיל 40–50 אחרי שנתן את הנשמה שלו כל החיים?"

האווירה בהפגנה חיובית: העובדים מאורגנים עם תופים וחצוצרות מאולתרות שמשמיעים את קולם לאחר שהנואמים משחררים משפט נוקב במיוחד במגפון שבידיהם. לאוהל המחאה מגיע גם ח"כ מאיר כהן מיש עתיד, ראש עיריית דימונה לשעבר, שהריח הזדמנות לעשות הון פוליטי בעונת הבחירות. "איזה חמוד המאיר הזה", מפטירים שניים מהמפגינים. גם רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, הגיע להזדהות עם העובדים, ויו"רי הוועדים הרבים בחברות האחיות של תרכובות ברום באים גם הם לחזק. חלק גדול מהקרב הוא על סמנטיקה, ועל מה שמוגדר "תמונת ניצחון". לעובדים חשוב שגם אם חלק מהם יעזבו, הדבר ייעשה במסגרת הסכמה בין הצדדים, ולא בצורת פיטורים חד־צדדיים. "הקרב הגדול הוא על יחסי העבודה בכל קבוצת כיל על 12 אלף עובדיה", אומר אחד מראשי הוועדים. "עובד אחד שיפוטר - כל מפעלי כיל מושבתים. לא יקנו אותנו".

"סטפן בורג'ס אומר 
שאני מרוויח יותר מדי"

900 עובדים יש במפעל תרכובות ברום, וכמעט כולם מכירים את כולם. 30 שנה ביחד הן זמן מספיק ליצור הרבה קשרים. לא מדובר במסכנים של החברה הישראלית. עובד מתחיל במפעל מרוויח 7,000–8,000 שקל בחודש, אבל העובדים הוותיקים מציגים משכורות שתושבי ערד שנפלטו ממפעל מגבות ערד לפני שלושה חודשים היו יכולים רק לחלום עליהן.

"מציעים לנו פיצוי של 10,000 שקל בחודש ברוטו. המשכורת שלי היא בממוצע 30 אלף שקל ברוטו ואני לא מתבייש לומר את זה. אני עובד בכימיה — בשבתות וחגים, ומה אני מול בורג'ס. עם משכורת של אחד כמוהו אתה יכול להשאיר 20 עובדים במפעל — והוא אומר לי שאני מרוויח יותר מדי", אומרים העובדים לב בינמן, הסקל אוסקר ומאיר אברבנל העומדים לצד אוהל המחאה.

"בזמן האחרון בעל הבית שלנו הסתבך בהשקעות כושלות, אבל הברום עצמו מרוויח. כל אחד מאתנו כאן עובד יותר מ–30 שנה במפעל. בתחילת הדרך היינו נכנסים לריאקטורים (המכלים שבהם מתבצעת הפעולה הכימית) בניגוד להוראות הבטיחות. מי יודע איזה מחלות אנשים חטפו פה", אומר בינמן. "היינו באים עם הצעות ייעול שחסכו לחברה מיליונים, ואחרי זה אומרים לנו 'לכו הביתה'. הם הביאו לפה חבורה של מנהלים — אני לא יודע מאיפה. הביאו חבר'ה צעירים שינהלו את החברה והכניסו להם לראש שזו מלחמה נגד העובדים. המנכ"ל שלנו, בשנתיים שהוא בראש המפעל לא ראינו אותו פעם אחת, אפילו את השם שלו אני לא יודע לומר. צ'רלס משהו (צ'רלס מ. ווידהאס הוא מנכ"ל כיל מוצרים תעשייתיים, שאליה משתייכת תרכובות ברום, ח"ע). כשהיה לנו מנכ"ל ישראלי — יוסי שחר — ראינו אותו מגיע בכל חודש למתקנים שלנו. בתקופתו המפעל פרח וכולם חשבו שזה הבית שלהם. היום 90% מוכנים לפרוש אם ייתנו להם תנאים נורמליים. לפני זה נתנו 60% מהשכר למי שפרש. היום לא מוכנים לתת 30%".

המוצא הזר של חלק מהמנכ"לים עולה שוב ושוב בטענות העובדים. רבים מהם לא נמנעים גם מלקשר את שורשיו הגרמניים של המנכ"ל בורג'ס עם צורת ההתנהלות שלו. "אנחנו נותנים את הכל למדינה, ועידן עופר לוקח את הכסף שהוא מרוויח מהחברה, עובר ללונדון ועוד מביא לנו מנכ"ל גרמני", אומר עובד נוסף.

"אני בת 65 ויוצאת לפנסיה בעוד חודש. אני עובדת פה במחקר מאז שעליתי לארץ. כשהתחלתי לעבוד פה זו היתה חברה ממשלתית, ומאז נמכרנו ונמכרנו. כשבאתי מרומניה אמרו לי שפה זה משהו אחר. שזו חברה מאורגנת ורווחית, ועכשיו אם בנו פוגעים —אז מי יישאר? אנחנו המעמד הבינוני. אז מה אם אנחנו מרוויחים יותר מהממוצע במשק", אומרת עובדת החוששת להזדהות.

"זה מאבק על התמלוגים של ששינסקי, ולא על התייעלות"

הסיבה למאבק הנוכחי היא רצונה של הנהלת כיל לפטר 140 מעובדי תרכובות ברום במסגרת תוכנית ההתייעלות של החברה. מדובר בסיבוב נוסף בעימות שהחל בנובמבר, אז נכנסו שני הצדדים למשא ומתן שכישלונו הוביל לשביתה הנוכחית. המאבק בתרכובות ברום הוא האחרון בסדרה ארוכה של מאבקי עובדים שמהם סובלת כיל בחודשים האחרונים. עוד שני מפעלים בקבוצה — רותם אמפרט ומפעלי ים המלח — סבלו מסכסוכי עבודה בשנה האחרונה, והיד עוד נטויה.

במלחמתם בשנה האחרונה מראים עובדי כיל כי מאבק של עובדים שבעים המנסים לשמור על התנאים שמהם נהנו עד היום יכול להיות אמוציונלי לא פחות ממאבק של עובדים כמו אלה בפרי הגליל, הנלחמים על הלחם לילדיהם. כך, שלשום כבר מצאו בכירי תרכובות ברום את צמיגי המכוניות שלהם מנוקבים ומשמרות מחאה של עובדים שניצבו ליד בתיהם.

לזעם של העובדים יש כתובת עיקרית אחת. הם לא מכוונים אותו למנהליהם הישירים בתרכובות ברום, וגם לא למדינה בטענה שתקנות המיסוי החדשות כתוצאה מוועדת ששינסקי כירסמו בשורת הרווח של קבוצת כיל. בסופו של דבר, הסיסמאות והזעם של העובדים מופנים היישר לראש הפירמידה — בעל הבית עידן עופר והמנכ"ל סטפן בורג'ס.

אייל טואג

"התייעלות צריכה להיות, אבל לא בדרך הזו. שהמנהלים הבכירים יחזיקו פחות מכוניות. בורג'ס מרוויח 20 מיליון שקל בשנה אף שבתקופתו החברה הרוויחה פחות. אתה לא יכול לייעל חברה שכל ההנהלה שלה טסה במחלקת עסקים לאמסטרדם. מה שקורה פה הוא כמו בברית מילה - הגדולים אוכלים בורקסים, ולקטנים חותכים", אומר צ'רלי, עובד נוסף המשתתף בהפגנה. "זה מאבק על התמלוגים של ששינסקי, ולא על התייעלות. ההנהלה שלנו היא כמו דאעש - ההנהלה שצמחה בינינו ומבינה את העובדים, אבל הם לא יכולים לדבר. מי שמדבר עורפים לו את הראש".

כמו צ'רלי, רבים מהעובדים מאמינים כי צעדי הפיטורים הנוכחיים הם סוג של נקמה או מנוף לחץ של מובילי כיל בתגובה להחלטות ועדת ששינסקי להעלאת התמלוגים על הגז — רצון של החברה להוכיח כי החקיקה נגדה מתנקמת באזרחים המועסקים על ידי החברה בנגב.

המסרים מכיל סותרים. מצד אחד, בחברה מכריזים כי הקיצוצים הנוכחיים היו מתרחשים גם אילו לא היתה מתקיימת ועדת ששינסקי על מסקנותיה. מצד שני, אין ספק שבחברה מנסים להפוך את הפגנות העובדים למנוף לחץ ציבורי, שיזהיר את המחוקקים מכך שהחקיקה שלהם — שפגעה בכיל — פוגעת בסופו של דבר באזרחים. כיל גם לא מנסה להסתיר את העובדה שהיא מפתחת את הפעילות שלה בחו"ל ומגייסת עובדים מעבר לים בעודה מקצצת משרות בישראל.

בנובמבר, עוד בסיבוב הקודם של הסכסוך הנוכחי, שכר הוועד של עובדי תרכובות ברום את שירותיו של פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר, כדי שיעניק חוות דעת מקצועית. זליכה אמר אז כי יישום המלצות ועדת ששינסקי לא יגרום לפגיעה מהותית במצב החברה והיא תמשיך להשיא רווחים נאים גם בתחום הברום. זליכה הכריז גם כי "תשואת הדיווידנד של כיל עולה, כמו גם שכר הבכירים בחברה, שהוא מרקיע שחקים ובמגמת עלייה לרמות חסרות תקדים במשק הישראלי".

בלומברג

זליכה אמר כי תוכנית ההתייעלות של כיל היא אגרסיבית, והצהיר כי "אין להנהלת החברה לבוא בטענות לגבי עלות שכרם הגבוהה יחסית של עובדיה, בשעה שהחברה משיאה רווחים גבוהים, כמו גם בעלי המניות שלה, שרשמו רווחים נכבדים על השקעתם תוך משיכת דיווידנדים גבוהים". זליכה, אגב, היה אחד מאלה שייעצו לוועדת ששינסקי בהמלצות שהגישה להגדיל את התמלוגים הנגבים.

"בכל מצב זה היה קורה, עם ששינסקי או בלי ששינסקי", אומר לנו הרצל, עובד נוסף בחברה. "תוך כדי הדיונים של ועדת ששינסקי בהנהלה כבר אמרו: 'נעשה פיטורים והתייעלות בין אם יהיו המלצות ששינסקי ובין אם לא'. אנחנו מוכנים להתייעלות רוחבית, אבל שתהיה הוגנת, בשיתוף פעולה עם העובדים. הבאנו להם רשימת עובדים שמוכנים לפרוש, אבל הם לא מוכנים. הם רוצים לפטר אותם, ובמקביל לפטר עוד 76 עובדים — ובינתיים הם קולטים עוד ועוד בכירים עם מכוניות פאר. כולם מנהלים שבאים בבוקר לבאר שבע מתל אביב בג'יפים".

"יש פה מיליונים על הרצפה, 
אבל הכי קל זה לפטר"

הסיבה לקיצוצים הנוכחיים לא נעוצה בהכרח רק בוועדת ששינסקי. כפי שמעיד שמה, תרכובות ברום עוסקת בייצור ובשיווק ברום, אחיו הקטן של האשלג, ומוצריו. בעוד האשלג הוא זה שזוכה לכל הפרסום ומניב לכיל את עיקר רווחיה, הברום הוא מינרל נוסף שהחברה מקבלת גישה ייחודית אליו בים המלח. שליש מהתוצרת העולמית של הברום ב–2013 הגיעה מהחברה שבנגב, ופעילותה אחראית ל–20% ממכירותיה של כיל.

אלא ששורה של תהליכים בעולם הביאו להידרדרות התוצאות של תרכובות ברום: הירידה בביקוש העולמי למעכבי בעירה, ירידת מחירים בענף, התחזקות השקל — וכן, גם החלטות ועדת ששינסקי להחיל את ההעלאה בתמלוגים שהמדינה גובה גם על מכירת מוצרי המשך, המבוססים על אוצרות הטבע של ישראל, בהם תרכובות ברום.

אם ב–2011 הציגה כיל מוצרים תעשייתיים, שאליה משתייכת תרכובות ברום, הכנסות של 1.5 מיליארד דולר ורווח תפעולי של 290 מיליון דולר — ב–2013 דובר על הכנסות של 1.3 מיליארד דולר ורווח תפעולי של 115 מיליון דולר בלבד.

סטפן בורגס
עופר וקנין

עם זאת, בדו"חות האחרונים שפירסמה כיל היא דיווחה כי כיל מוצרים תעשייתיים הציגה עלייה במכירות בשלושת הרבעונים הראשונים של 2014 — דווקא בזכות גידול בכמות מעכבי בעירה על בסיס ברום שמכרה. למרות זאת, התהליכים העולמיים האלה הביאו לכך שבאוגוסט הנחה דירקטוריון כיל את הנהלת תרכובות ברום לגבש תוכנית התייעלות — שהביאה לתוכנית הפיטורים הנוכחית.

אלא שעובדי תרכובות ברום לא מתעסקים בירידה ברווחיות של המפעל שלהם. מבחינתם, בשורה התחתונה המפעל רווחי. יותר מזאת, הם מביטים על המצב הטוב של קבוצת כיל כולה שסיימה את 2013 עם תשואת הדיווידנד הגבוהה בתולדותיה, ולא מבינים מדוע מפטרים אותם. גם המשכורות מנקרות העיניים של הקבוצה מלמעלה הופכות את הכסף שמנסים לחסוך על גבם לכסף קטן.

"מנכ"ל כיל מרוויח 64 אלף שקל ביום, איזו חוצפה זו. מה הוא עושה בשביל הכסף הזה? הוא המציא מולקולה חדשה? מאז שהוא הגיע לכיל יש לנו רק צרות. זה משאב של המדינה פה. הכסף צריך ללכת לבתי חולים, לחינוך, והוא מה הוא עשה, שינה את תנאי השכר שלו כדי שהבונוס שלו ייפגע פחות מהירידה בביצועים", אומר הרצל. "תראה כמה בכירים גייסו בכיל בשנתיים האחרונות, תראה כמה מכוניות יש פה בחניון".

העובדים גם זועמים על כך שעופר תיגמל באחרונה את מנכ"ל החברה לישראל, ניר גלעד, במענק של 8 מיליון דולר שהיתוספו ל–84 מיליון השקלים שצבר גלעד במהלך שנות כהונתו. "איך יכול להיות שמנהל כושל כמו גלעד, שאחראי להפסדים של החברה לישראל מבטר פלייס וטאואר וממשיך לקבל משכורת, בא ואומר לנו לצמצם ולסגור את החברה?", אומר איציק פוגל, איש רכש בחברה.

"תמיד אפשר לייעל, כאיש רכש", אומר פוגל. "אני יכול לומר לך שיש פה מיליונים על הרצפה, אבל הכי קל זה לפטר עובדים. השקיעו פה במתקנים שכולם ידעו מראש שלחומרים שהם מייצרים לא יהיה ביקוש, והמנהלים שיזמו את הקמת המתקנים קודמו. מה שקורה פה זה רק הגל הראשון. בורג'ס אמר ש–12% מעובדי כיל בישראל יפוטרו. אלה 600 עובדים — אז בואו נסגור את המדינה וזהו".

לעומת זאת, בהנהלת כיל יודעים שגם אם ההפגנה השבוע נראית נינוחה, המצב יכול להידרדר. "לפני שהגעתי לעימות הקודם עם עובדי רותם אמפרט, חשבתי שאני לא פגיע ואין מצב בעולם שעובדי רותם יציקו לי. אחרי הכל אני 25 שנה במפעל הזה. לא הרגשתי מאוים לשנייה", אומר אבנר מימון, מנכ"ל כיל ישראל. "אבל כשהמצב הידרדר היה כנס אחד עם העובדים שבו בורג'ס נאם, ואיבטחנו אותו כי ידענו שיש סכנה — ובאמת דפקו לו את האוטו והרסו אותו לחלוטין, ואחר כך מצאתי את עצמי מוקף בצורה מאיימת על ידי העובדים, עד שבאו אנשי יס"מ וחילצו אותי".

לדברי מימון, "יש כאן עוצמה אדירה של רגשות. כיל היא עמוד השדרה המרכזי של הנגב. מי שעובד בכיל מרגיש שהוא בר־מזל, שהוא מסודר. אנשים פה עושים ממש חאפלה כשהם מתקבלים לכיל, בין אם זה לתרכובות ברום, למפעלי ים המלח או לרותם אמפרט. כשהדבר הזה נשבר או יש איזה איום עליו, העובדים מגיבים בפחד. אין כאן באזור משהו אחר שווה ערך לזה. כל פעם שאני קורא על שכר עובדי חברת החשמל או מקורות, אני חושב — איפה הם ואיפה אנחנו".

מוטי מילרוד

"עובדי כיל מקבלים את השכר הגבוה בעולם בתעשייה"

"יותר מ–30 איש אצלנו מרווויחים בממוצע יותר מ–60 אלף שקל ברוטו בחודש. יותר מ–400 איש בהסכם הקיבוצי מרוויחים יותר מ–30 אלף שקל ברוטו בחודש", אומרת ענת טל־קטלב, המשנה למנכ"ל מגזר כיל מוצרים תעשייתיים.

אלה גם האנשים שאתם רוצים לפטר?

טל־קטלב: "פחות מחצי מהמפוטרים הם בעלי שכר גבוה. לא הלכנו לפי שכר, אלא לפי מי שהתייתרו".

לפי העובדים, יש פה עיקרון של החברה להוכיח שהיא הצליחה לפטר עובדים. שהיא שברה את העבדוה המאורגנת.

מימון: "אין לנו עיקרון של לפטר. זה לא מה שמוביל אותנו. יש לנו עיקרון ברור של להתייעל ולהעלות את החברה על פסי רווחיות. כרגע יש פה בעיה של כוח אדם מנופח שמרוויח יותר מדי כסף, והשוק במשבר. זו בעיה שצמחה לאורך שנים ואחריותנו לטפל בה. זו אחריותנו כלפי אלה שיישארו בחברה".

הוועד נתן לכם רשימה של אנשים שמוכנים לפרוש.

מימון: "הם נתנו רשימה עם דרישות בלתי אפשריות לפיצויים. זה עלויות של מיליונים. מלבד זאת, עובד בן 40 שהוא מיותר ויש לו עוד 27 שנה לפנסיה — בלתי אפשרי לטפל בו בפרישה מוקדמת. זה יקר בצורה מדהימה".

טל־קטלב: "למה לפטר עובד מבוגר וטוב במקום צעיר?"

מה הקשר של המלצות ועדת ששינסקי לפיטורים האלה?

טל־קטלב: "משמעות התמלוגים בשבילנו על מוצרי ההמשך היא 50 מיליון שקל. לפני התמלוגים המצב היה גרוע, ואחרי התמלוגים נהיה גרוע יותר. אם היינו נשארים עם המלצות הביניים החריפות, היינו סוגרים לגמרי את המפעל ולא היה כדאי לייצר בכלל".

חומר הגלם שלכם, הברום, נרכש למעשה מחברה אחות שלכם. אולי היא מוכרת לכם אותו ביוקר?

טל־קטלב: "הברום מועבר לנו במחיר עלות. אם היו גובים עליו מחיר העברה, היינו בהפסדי ענק. מחירי השוק של הברום הם 2.5–3 דולרים לק"ג — ואנחנו משלמים הרבה פחות".

העובדים גם טוענים שבזמן שמפטרים אותם, יש בחברה גיוס נרחב של בכירים.

טל־קטלב: "קיצצנו דרסטית את שדרת המנהלים שלנו. הורדנו ב–20% את כמות הבכירים שלנו, לא יכול להיות שהם מדברים על תרכובות ברום".

זה מקרי שאתם מפטרים באותו שבוע שבו אתם משיקים פעילות באמסטרדם?

טל־קטלב: "כן".

מימון: "מה שכן, בהולנד עלות כוח האדם נמוכה יותר".

המשכורות בהולנד נמוכות יותר?

טל־קטלב: "עובדי כיל מקבלים את השכר הגבוה בעולם בתעשייה. כל עוד שיכולנו להרשות זאת לעצמנו, עשינו זאת. אבל הגענו למצב שאי אפשר".

מימון: "המאבק ברותם אמפרט בשנה שעברה נגמר בסוף בדיוק כמו שהצענו במקור, עם אותו מספר מפוטרים, רק שבדרך החברה הקיזה ים כסף שלא לצורך. הפסדנו יותר מ–30 מיליון דולר בעקבות השביתה. אחרי שהעובדים רואים שההנהלה נחושה, שהמפעל סגור וימשיך להיות סגור - הם נלחצים, כי הם לא מקבלים שכר בשביתה. אז מה שיקרה הוא שאנחנו נקיז כסף והעובדים לא יקבלו שכר. זה מצב של Lose־Lose, ורק אחרי שהעובדים יהיו משוכנעים שאנחנו נחושים - הם יבואו למשא ומתן".

אייל טואג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#