הבחירות שעלולות לסמן את סוף החלום האירופי - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבחירות שעלולות לסמן את סוף החלום האירופי

מערכת הבחירות ביוון נראתה כמו פארסה שאפשר היה למנוע ■ למרות זאת היא עתידה להשפיע על גורלו של גוש היורו כולו

13תגובות

ביוון עדיין לא יודעים אם להתרגל לאי־יציבות הפוליטית שנוצר מאז שהיא הסתחררה במשבר כלכלי חמור ונותרה מתנדנדת על סף חדלות פירעון. רק לפני כשנתיים נערכו בה בחירות שעסקו בעיקר בכלכלה, אבל הבחירות שייערכו היום (א') במדינה אולי גורליות יותר - ועשויות להכריע את גורל האיחוד האירופי כולו. בפעם הראשונה מובילה בסקרים מפלגת השמאל הצעירה סיריזה. אם היא תזכה, היא מאיימת בביטול ההסכמים מול נושיה הבינלאומיים של יוון - מה שעשוי לגרום ליציאה של המדינה מגוש היורו והתחלה של אפקט דומינו במדינות אירופה המוחלשות, שיעדיפו לחזור למטבע המקורי שלהן.

בדומה למערכות בחירות קודמות, הכניסה לבחירות הנוכחיות נראתה כמו פארסה שאפשר היה למנוע. החוקה היוונית קובעת שאת הנשיא יש לבחור בפרלמנט ברוב של 60% לפחות. עוד נקבע כי אם הפרלמנט לא מצליח לבחור נשיא - שלו תפקיד רשמי בלבד - תוך שלושה סיבובים, הממשלה נופלת. והיא אכן נפלה.

נדמה שהאזרחים ביוון לא יודעים כבר למי להאמין - ומלה אחת חוזרת פעמים רבות בשיחות עמם: ייאוש. אוולינה טסיאוטרה, שסיימה לא מזמן לימודי משפטים וכעת מתמחה במשרד עורכי דין בעיר לאריסה שבמרכז המדינה, לא חושבת שהבחירות הכרחיות. "אני מאמינה שאפשר היה למנוע את הבחירות אם היתה קיימת הבנה של התהליכים וההשלכות במקום לנסות לזכות בנתח גדול יותר מהעוגה הפוליטית", היא אומרת, ומאשימה את המפלגות במדינה ברצון לצבור כוח פוליטי על חשבון טובת האזרח. "האידיאולוגיה הפוליטית מתה לפני זמן רב וגם התוכנית של המפלגות. צריך להביא בחשבון את החופש האמיתי של האזרחים, אבל גם את המחויבות הבינלאומיות של המדינה כלפי הנושים", היא אומרת, ומסרבת לנקוב בשם המפלגה שלה תצביע.

כדי להבין את מערכת הבחירות הזאת ולמה היא כל כך מוזרה, צריך להבין את ההיסטוריה של המדינה, שעד 1974 נשלטה בידי חונטה צבאית. אחרי שנהפכה לדמוקרטיה שלטו בה לסירוגין אחת משתי מפלגות: פאסוק הסוציאליסטית והדמוקרטיה החדשה השמרנית. המשילות ביוון היתה טובה יחסית והמושג קואליציה לא היה מוכר במדינה.

רויטרס

שתי המפלגות ניצלו את כוחן וניפחו את המגזר הציבורי, עד שנהפך למכונה משומנת של ג'ובים. "היה מקובל מאוד שצעירים בגיל תיכון או אוניברסיטה נרשמים למפלגה — מה שמבטיח להם מקום עבודה", אומר אריה מקל, שגריר ישראל ביוון בין 2010 ל–2014 וכיום עמית מחקר בכיר במכון בגין סאדאת באוניברסיטת בר אילן. "כל זה יצר משבר כלכלי חריף", הוא טוען, ומסכים שאפשר להשוות את זה למכונת התעסוקה של מפא"י בשנותיה הראשונות של ישראל.

המגזר הציבורי לא היה הגורם היחיד למשבר הכלכלי ביוון. קושי בגביית מסים, מבנה גבייה רשלני ולא אמין ופטור נרחב לענפים שלמים פגעו בהכנסות הממשלה, שהסתירה שנים ארוכות את הבור התקציבי שאליו נכנסה - עד הפיצוץ הבלתי נמנע. "באתי ליוון ב-1 בספטמבר 2010 - ממש עם המכה הכלכלית הקשה. בשדה התעופה קיבלו אותי שוטרים, שליוו אותי מסיבות ביטחוניות. אחד מהם נתן את ההגדרה הכי קולעת ששמעתי למשבר: 'לממשלה אין כסף, לאזרחים יש כסף'", אומר מקל. לטענתו, "גם כיום, המעמד הבינוני לא נפגע הרבה, אבל בשוליים הצטברו הרבה גורמים שהתחילו לסבול — פנסיונרים ומבוגרים. אמנם הם יצאו לפנסיה בגיל 45, אבל הצטברו מגזרים שסובלים".

כדי לצאת מהבוץ הכלכלי, נאלצה יוון לקבל הלוואות עצומות של כ–350 מיליארד דולר - פן תגיע לפשיטת רגל. קרן המטבע הבינלאומית, הבנק המרכזי של אירופה (ECB) והאיחוד האירופי, שזכו לכינוי טרויקה, הסכימו להעניק ליוון את ההלוואות בכמה סיבובים — בתמורה לרפורמות מבניות עמוקות במדינה, שיגדילו בין היתר את היעילות של המגזר הציבורי.

"המגזר הציבורי סובל שם מבעיות מבניות עמוקות והמיסוי ירוד, וזה לא מסוג הדברים שפותרים בזמן קצר", אומר פרופ' ערן ישיב מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב. "אפשר גם להתווכח כמה הם התאמצו לעשות רפורמות עמוקות. זה מסוג הדברים שיכול לקחת 20 שנה לשנות — ולא ברור אם יוון בדרך לשם. הם כבר מפגינים חוסר סבלנות".

הקיצוצים הרעידו את הסדר הפוליטי במדינה. "יש לי עבודה, אבל ספגתי קיצוץ משמעותי בשכר בשנים האחרונות" אומר פאנוס דמלוס, 34, המתגורר בעיר קורטינוס ופעיל במפלגת החזית היוונית האנטי־קפיטליסטית — מפלגת שמאל רדיקלי ביוון שקוראת למהפך. "רבים מחבריי מובטלים. רבים נאלצו להגר כדי למצוא עבודה. רבים גם לא יכולים להרשות לעצמם ללכת לרופא בגלל מדיניות הממשלה נגד מערכת הרפואה הציבורית".

טסיאוטרה מקשרת באופן ישיר בין עלייה של מפלגות קיצוניות לבין הייאוש שאליו היא חוזרת שוב ושוב. "הקיצונים, מפלגות כמו השחר המוזהב, עלו באחרונה בכל האיחוד האירופי ולא רק ביוון. אני רואה בזה תוצאה של התסכול של הציבור מהמיתון הכלכלי ומהעלייה במספר המהגרים באיחוד האירופי".

גם היא מתארת פגיעה משמעותית באורח החיים שלה. לדבריה, "צעדי הממשלה והעלייה הקבועה במסים, בעיקר במע"מ, גרמו לעלייה משמעותית ביוקר המחיה. למשפחה עם ארבע נפשות, אפילו כשההורים עובדים, קשה מאוד 'לגמור את החודש' — שלא לדבר על דברים הכרחיים, אך שנחשבים למותרות, כמו חינוך פרטי וחוגים. לסטודנטים קשה לגשת לפסיכומטרי.

"רוב האנשים קיצצו משמעותית את התקציב המשפחתי וצימצמו למינימום את ההוצאה על בידור ועל חופשות. אף שיש קבלה והבנה של המצב הכלכלי של המדינה בארבע השנים האחרונות, הציבור כבר מותש מהקיצוצים החריפים ומהמסים. אני חושבת שייאוש הוא התחושה הרווחת בציבור".

רסיסי השמאל הקיצוני התאחדו

סיפורה של סיריזה התחיל ב–2011. ראש הממשלה, יורגוס פאפנדראוס מפאסוק הסוציאליסטית, הודח, מה שהוביל לתקופה של חוסר יציבות שלטונית. השמרנים בהנהגת אנטוניס סמאראס התחילו להתחזק — במטרה להוביל את הרפורמות הדרושות של הטרויקה — אך במקביל התאספו 14 רסיסי מפלגות שמאל קיצוני והתאחדו למפלגה אחת בהנהגת אלכסיס ציפראס, והיא זו שמובילה עכשיו בסקרים ביוון.

רויטרס

בבחירות שנערכו לפני קצת יותר משנתיים קראה סיריזה ליציאה של המדינה מגוש היורו ולהשבת הדראכמה. אמנם ציפראס מיתן מעט את ההתבטאויות שלו, אך הוא עדיין רוצה לפתוח את ההבנות מול הטרויקה ולבטל חלק מהרפורמות. אחרי הבחירות הקודמות, לדברי מקל, "סיריזה נהפכה לאופוזיציה הראשית — ולדעתי הם גם שמחו לא לשלוט, כי הם לא היו ערוכים לזה. הם ידעו שלעלות לשלטון יכול להיגמר רע מאוד. הושגה יציבות מסוימת כי הכסף של הטרויקה המשיך להגיע וזה הספיק לממשלה כדי לשלם את החובות. סיריזה אומרת דבר שאין בו היגיון: 'אנחנו נבטל את ההסכם עם הטרויקה — והם ימשיכו לשלם'. הרי שאר הגורמים באיחוד האירופי אומרים שאם הם לא ימשיכו ברפורמות, הם לא ייתנו כסף".

למרות ההובלה של סיריזה בסקרים, מקל נשאר אופטימי. "אני נוטה להתייחס לזה בספקנות. האמינות של הסקרים ביוון לא גבוהה. אתה אף פעם לא יודע מי הסוקרים, מה הם עשו ומי עומד מאחורי זה. חשוב מכך: בהחלט ייתכן מצב שכשהבוחר יעמוד ליד הקלפי הוא יחשוב פעמיים", הוא טוען, ומוסיף כי בשורה התחתונה רוב אזרחי יוון פוחדים מיציאה מגוש היורו. "כשהם יעמדו ויצטרכו להצביע — היד תרעד. החיים שלהם טובים יחסית משום שהם בגוש היורו".

למרות האבטלה והמשבר, החיים ביוון טובים?

"אתה רואה תופעה משונה: היוונים לא מחפשים עבודה. אתה גם לא נתקל בגופים שמחפשים עובדים. זה מצב סטטי שמקובל על כולם. אם הערב תחפש מקום במסעדה ברובעים הטובים של יוון, תתקשה למצוא. ראש הממשלה סמאראס בונה על זה, על רעידת היד. תהיה פה או רעידת אדמה — ניצחון לשמאל הקיצוני — או רעידת יד — שאנשים יפחדו להצביע להם. אם השמאל הקיצוני ינצח, תהיה מהומת אלוהים באירופה. מצד שני, יש בשמאל הקיצוני כאלה שאומרים שזה לא רעיון רע לחזור לדראכמה כדי להשיג עצמאות. הם צריכים לפחת את המטבע שלהם כדי לשפר את היצוא, אבל הם לכודים בתוך גוש היורו ולא יכולים לעשות את זה".

ישיב אומר כי בשנתיים שחלפו מאז הבחירות הקודמות אירופה השתנתה, וכבר לא חוששת מיציאה של יוון מגוש היורו או מהאיחוד האירופי. דברים אלה מתחברים לידיעות חדשותיות שלפיהן בגרמניה, הכלכלה הגדולה בגוש היורו, כבר מתכוננים ליום שאחרי יציאת יוון מגוש היורו. "כל מיני גרמנים התבטאו שהאיחוד או הגוש יחיו טוב מאוד עם יציאת יוון", אמר ישיב. "בנוסף, באירופה הקימו כל מיני מנגנונים לטיפול באפשרויות של אם יוון תישאר או תעזוב. הם הקימו גוף שמטפל בכל נושא ההלוואות, אז הם ערוכים טוב יותר".

לדברי ישיב, אם יוון תחזור לדראכמה, הסיכוי שהיא תגיע לחדלות פירעון יהיה גבוה הרבה יותר, מכיוון שרוב החובות שלה יהיו נקובים ביורו. מצד שני, בעזרת פיחות של 20% לפחות בדראכמה, תוכל המדינה להגדיל את התחרותיות שלה במגזר היצוא.

אבל הבחירות והמרמור הגדול ביוון מגיעים דווקא על רקע שיפור מסוים בנתוני המאקרו. "ביוון דווקא יש התאוששות מסוימת, כלומר נתוני צמיחה ופעילות קצת יותר טובים", אומר ישיב. "עם זאת, הם עדיין משלמים מחיר כבד מאוד במונחים של אבטלה, ירידות שכר ריאלי ועליות במסים, והמשק היווני עדיין במצוקה". לדבריו, השיפור היחסי בולט לעומת גוש היורו, שלא מצליח כל כך להתאושש מהמשבר. "הצמיחה היא פחות או יותר סביב ה–0%", אומר ישיב.

נתוני האבטלה ביוון המריאו לשיא של 28.3% בספטמבר 2013 — כשראש הממשלה סמאראס התחיל להתמודד עם הקשיים בכלכלה. גם כיום, כשמדברים על ירידה בנתוני האבטלה, הנתון הוא עדיין 25.8% באוקטובר 2014 — כלומר יותר מאחד מכל ארבעה יוונים מובטל. לשם השוואה, שיעור האבטלה ביוון בדצמבר 2008 — רגע לפני שהכלכלה נכנסה לבור העמוק — היה 7.7%. אבטלת הצעירים עד גיל 25 במדינה זינקה עוד יותר והגיעה לכ–60%, מה שהעניק לצעירים במדינה את הכינוי "הדור האבוד של אירופה".

לפי מקל, חלק מההתחזקות של סיריזה וההובלה של בסקרים למרות השיפור המסוים בנתונים נובע מכך ש"הציבור היווני, כחלק מהתרבות, אוהב להתמרמר ולבכות. יש נטייה כזאת כחלק מהתרבות של העם".

לדור הצעיר, "הדור האבוד", יש עתיד?

מקל: "תלוי מי ומה. באחוז מסוים אנחנו רואים בריחת מוחות. בארה"ב ובבריטניה יש אלפי פרופסורים יוונים. יש כאלה שטוענים שהיוונים עצלנים, אני לא מקבל את זה, אבל אני כן מקבל שיש שם תרבות שלא נוטה לפעולות מהירות וחדות, אלא 'על איזי'. קל להגיד 'הדור האבוד'. סע ליומיים־שלושה ביוון ולא תרגיש את זה. בתי קפה מלאים, מכוניות פאר, פקקי ענק. תשאל 'איפה המשבר?'"

רויטרס

במקביל למשבר הכלכלי, היחסים עם ישראל התהדקו — ולטענת מקל העלייה האפשרית של סיריזה לשלטון "עשויה להחריב את ההישג". היחסים בין המדינות עלו לדרג שגריר רק ב–1990 — יותר מ–40 שנה אחרי יתר אירופה. "גם אז יוון היתה אחת מהמדינות הכי עוינות לישראל", הוא טוען. "אבל חל מהפך גדול החל מ–2010. אף שהיוונים היו באמצע משבר כלכלי גדול ועסוקים עם עצמם וזה לא זמן מתאים לשינוי במדיניות החוץ — חל שינוי חד ביחסי החוץ בקשר לישראל.

"אם סיריזה תעלה לשלטון, יש חשש אמיתי לעתיד היחסים האלה. בין הסיעות שמרכיבות את סיריזה יש גורמים אנטי־ישראליים קיצוניים, יש חברי פרלמנט שהשתתפו במשטים לעזה, ולכן הם אלה שאירגנו בתקופה האחרונה הפגנות נגד ישראל. אם הם יעלו לשלטון אני צופה קיפאון או הרעה ביחסים".

התחממות היחסים בין ישראל ליוון התבטאה בביקורים רשמיים של ראשי הממשלה של המדינה, והגיעה לשיא בישיבת ממשלה משותפת של נציגי ישראל ויוון בירושלים — תחת ראשי הממשלה סמאראס ובנימין נתניהו — ובהכרזה היוונית על חשיבות השותפות האסטרטגית בין המדינות.

להידרדרות היחסים עם טורקיה יש חלק בהתחממות היחסים עם יוון?

מקל: "כן. זה קרה זמן לא רב אחרי. התקרית עם המרמרה התרחשה ב–2009, ולא חלפו חודשים רבים ויוון שינתה את המדיניות. יש כאלה שרואים בזה את הסיבה, אבל אני רואה את התירוץ שבו השתמשה ממשלת יוון, שאמרה ליוונים: 'עכשיו כשישראל לא חברה של הטורקים, אנחנו יכולים להתחבר אתה'".

עם כל זאת, מדיניות החוץ מעניינת כעת פחות את אזרחי יוון, שרק רוצים לשמור על רמת חיים נורמלית ועל כבודם העצמי. הדעות שם נחלקות בין אלה שבטוחים שאירופה לא תעז להעיף את יוון מגוש היורו לבין אלה שמתגעגעים לדראכמה.

"אני לא חושבת שיציאה של יוון מגוש היורו היא תרחיש אפשרי", אומרת טסיאוטרה. "זו רק תיאוריה כלכלית, אחת משלוש, שעלו עם תחילת המיתון החריף באיחוד האירופי. יציאה של יוון מגוש היורו תסמל את סופו של החלום האירופי ברמה תיאורטית ותוביל לאסון כלכלי בקרב רוב הנושים של יוון — מדינות אירופה שהשקיעו באג"ח יווניות. הם השקיעו עד עכשיו הרבה כדי לבנות כוח נגדי לדולר האמריקאי ולייצב את השוק הפנימי ואת הקישור שלו לשוק הבינלאומי. המחיר של יציאת יוון יהיה גבוה מאוד עבור הנושים".

דמלוס הרבה יותר קיצוני — ומגיע לבחירות האלה דרוך מתמיד. הוא כבר יודע מה צריך לעשות עם הממשלה הנוכחית. "זו ממשלת ימין קיצוני שאוסרת על הפגנות ועל שביתות, מפטרת אלפי אנשים ומורידה משכורות", הוא אומר. "אני יכול למנות עוד הרבה סיבות, אבל אני חושב שגם אלה מספיקות כדי שאזרחי יוון ישלחו את חברי הממשלה הביתה — או לכלא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#