יוקר המחיה? דברו על המחירים האמיתיים

מי שמתיימר להציג עצמו כלוחם ביוקר המחיה ראוי שיסביר כיצד הוא מתכנן לעשות זאת

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

דיפלומט מערבי חדש בישראל ביקר אותי השבוע כדי לדבר קצת על הבחירות המתקרבות. הוא שמע שהבחירות הן על וביקש להבין מה ומי.

אמרתי שגם אני שמעתי את השמועה הזו, אבל שאין כזה דבר בחירות על יוקר המחיה, אלא שצריך לגרד את האריזה ולראות מה באמת מסתתר מתחת לסיסמה הזו. לא רק מה מסתתר, אלא גם מי מסתתר. או במלים אחרות: אם מחר תחליט הממשלה לנקוט צעדים שיורידו את יוקר המחיה בדירות, במזון או בשירותים פיננסיים - מי בדיוק ישלם את המחיר, מי ייצא למאבק בממשלה, כמה אלימים הם יהיו, באיזה מקום רגיש הם מחזיקים את הפוליטיקאים וכמה לוביסטים ומאכערים הם מעסיקים כיום כדי שלא ייגעו להם בביזנס.

בנימין נתניהוצילום: דודו בכר

קל מאוד להצהיר על כוונה להוריד את יוקר המחיה. מן הסתם נשמע את כל המפלגות מבטיחות דירות, מזון, תחבורה או עמלות בנקאיות נמוכות. סביר להניח שהבוחרים לא יבקשו ירידה לפרטים ותוכניות ברורות כיצד המפלגות באמת יעשו זאת. אל תצפו מפוליטיקאים להסביר איך יעשו זאת. כל יוזמה כזו תעלה להם במאבקים קשים ומרים, באובדן פופולריות ובהמתנה דרוכה של יריביהם הפוליטיים (ממפלגתם ומחוצה לה) לכישלונם.

במובנים רבים, לא ממש משתלם לפוליטיקאי לעשות מהלכים כאלה. הסיכונים גדולים מהסיכויים. כמות האנשים שיכעסו עליך כשאתה עושה שינוי משמעותי היא גדולה, ובדרך כלל מדובר באנשים חזקים וקולניים. כשפוליטיקאי מחליט להעלות את המע"מ ב-1%, קופת המדינה מתעשרת ב–4.5 מיליארד שקל ואין לזה אף מתנגד של ממש. איש לא יוצא להפגין או לשבות. אבל כשמנסים לטפל בשורשי יוקר המחיה, למשל במזון, פתאום צצות קבוצות הלחץ בזו אחר זו: מהחקלאים, דרך עסקני החקלאות, עבור בפוליטיקאים שמחוברים אליהם, וכלה ביבואנים, רשתות שיווק וחברות מזון. תפקידם של כל אלה הוא לשמר את הסדר הקיים שממנו הם נהנים ומפיקים תועלת, וכל מה שנדרש כדי לעשות זאת - ייעשה.

ראינו את זה קורה בשנה האחרונה, כשמשרד האוצר ניסה לקדם תוכנית לשינוי מדיניות . המועצות האלה עולות מאות מיליוני שקלים בשנה וגורמות נזק של מיליארדים באמצעות התכנון והשליטה במחירים של התוצרת החקלאית. ויש כאן כמובן גם שחיתות: מנכ"ל משרד החקלאות, רמי כהן, ששומר על המועצות האלה, הוא אחד העצורים בפרשת ישראל ביתנו.

יצחק הרצוגצילום: גיל כהן-מגן
יאיר לפידצילום: טלי מאייר

וזה לא נגמר בחקלאות. גם בתחום הפיננסים אנחנו שומעים הרבה על רעיונות להכנסת תחרות שתוריד את העלויות ומעט על יוזמות של ממש. סוד גלוי הוא שמערכת הבנקאות אינה יעילה ולכן גובה מחירים גבוהים מהלקוחות - בעיקר הקטנים - שנועדו לחפות על העלויות האדירות שלה, בעיקר בכוח אדם יקר ומנופח.

בעשור האחרון גבר מאוד השימוש בערוצי הפצה ישירים של שירותי בנקאות (אינטרנט, סלולר, כספומטים ומסופים), אבל הבנקים לא מצליחים לצמצם את העלויות שלהם כך שיתאימו לשינויים האלה. מי שטוען שהוא יכול להוריד את עלויות השירותים הבנקאיים צריך להגיד את האמת כולה: כדי שזה יקרה, הבנקים יצטרכו לעשות דיאטה חריפה בכמות כוח האדם שלהם ובעלותו. זה לא יקרה בלי איום תחרותי של ממש; וזה לא יעבור בשתיקה של ועדי עובדים וההסתדרות; ויכול לעלות בשיבושים קשה וממושכים של השירות בבנקים.

אני לא מכיר בנקאי אחד שבא לו על זה. לא מכיר מפקח על הבנקים ששש לזה. ויש מצב שגם אין בנמצא פוליטיקאי שיכול לעשות זאת. בנקאות זה לא סלולר. זה נכון גם לגבי חברת החשמל. גם שם לא נמצא עדיין הפוליטיקאי שיודע להתמודד עם הצורך הדחוף ברפורמה כוללת שתכלול צמצום כוחה של חברת החשמל, קידום יצרנים פרטיים, התייעלות ממשית של החברה וטיפול בחוב המבהיל של החברה.

נפתלי בנט בכנס מתפקדים של הבית היהודי, בשבוע שעברצילום: תומר אפלבאום
יו"ר כולנו משה כחלוןצילום: אוליבייה פיטוסי

מי שרוצה להרים את דגל יוקר המחיה, ראוי שיסביר באותה הזדמנות איך הוא מפרק את פצצת הזמן הזו של איך הוא מטפל בחוב שלה, בעובדים היקרים שלה, בצורך הדחוף לתת לכל אזרח ליהנות מחשמל מוזל בזכות תגליות הגז הטבעי.

יוקר המחיה מורכב כמובן גם ממחירי הדירות שממשיכים לעלות עקב אימפוטנציה ממשלתית וחמש שנות סיסמאות ריקות מתוכן של שרי שיכון, אוצר וראש ממשלה. יש סבירות גבוהה שהפוליטיקאים שלנו לא באמת רוצים להוריד את . כלומר, הם רוצים קצת, ולכן הם עושים קצת. 70% מהישראלים מחזיקים דירה בבעלותם. הם הרוב. האנשים האלה הסתובבו כאן בשנים האחרונות בתחושה טובה. הם עשו השקעה טובה שערכה רק עולה. הם הספיקו לקנות דירה לפני שהמחירים ברחו. הם מרגישים חכמים ומסתובבים עם תחושת עושר - "קניתי במיליון ועכשיו אני שווה מיליון וחצי".

מהלך אמיתי של הגדלת היצע, לרבות באזורי ביקוש, וקידום מסיבי של תוכניות בנייה יכול להביא לירידה במחירי הדירות. זה יאפשר לרבים שנדחקו מהשוק לנסות ולחזור אליו. זה מהלך רצוי ונכון. אבל הממשלה לא יודעת איך עושים זאת, ופוחדת (ועמה גם בנק ישראל והבנקים) מפעולה חריפה מדי שתביא לצניחה במחירי הדירות. לכן היא מגמגמת, מדברת בכמה קולות, עושה צעד קדימה ושניים אחורה - והתוצאה היא שמחירי הדירות ממשיכים לעלות.

מי שמתיימר להוריד את מחירי הדירות יצטרך להשיב על השאלה כיצד יעשה זאת. איך יתגבר על הביורוקרטיה הממשלתית, החסמים השלטוניים, השחיתות הקיימת בתחום, ההתנגדות של בנק ישראל למהלך חריף וגם האפשרות שקוני דירות חדשים יהיו מרוצים, אבל בעלי דירות אחרים יאבדו את תחושת העושר שממנה נהנו בשנים האחרונות.

אז אם אתם כותבים כעת מצע ובונים את קמפיין הורדת יוקר המחיה שלכם, אנא, אל תסתפקו בסיסמאות. תנו לנו את הפירוט המדויק של המהלכים שאתם מתכננים, את רשימת המרוויחים והמפסידים, ואת המחיר הפוליטי שאתם מוכנים לשלם עבור זה. רק אז נדע אם אתם רציניים.

נ.ב

אז אחרי שסיפרתי לדיפלומט ממה מורכב בדיוק יוקר המחיה ומה נדרש כדי לטפל בו, הוא שאל את שלוש השאלות הכי חשובות:

1. האם הפוליטיקאים שלכם מבינים את כל זה?

2. האם יש להם את האומץ להתמודד עם הבעיות האלה?

3. מהלכים כאלה דורשים מנהיגות אמיתית. יש מבין הפוליטיקאים הנוכחים מנהיג כזה?

ואני השבתי:

1. כן, הם מבינים בהחלט.

2. יש אמיצים, אבל השיטה הפוליטית הקיימת מחסלת את שאריות האומץ שלהם לפעול.

3. שאלה טובה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker