חמישה דברים שיהפכו את 2015 לשנה טובה

לממשלה הבאה לא תהיה הפריווילגיה לדשדש ולאבד עוד שנים יקרות

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים15
סמי פרץ

קל מאוד לפתוח את השנה החדשה בתחושת ייאוש קלה עקב סדרת האירועים האחרונה: בחלקים רבים של המגזר הציבורי, מערכת פוליטית אימפוטנטית שחיסלה ממשלה אחרי פחות משנתיים והורידה לטמיון את המעט שהספיקה לעשות, חידלון ממשלתי בשוק הדירות , יוקר מחיה, פערים, עוני ועוד.

אבל אנחנו לא בעניין של דיכאון. לא היום. אתגרי השנה החדשה הם למעשה אתגרי העשור הבא, אפילו העשורים הבאים. קשה לצפות למשהו באמת טוב שיקרה בשנת בחירות, כשכל המפלגות והפוליטיקאים עסוקים בלהיבחר ולצבור כוח. ייקח זמן עד שנדע אם הם יודעים מה לעשות עם הכוח הזה, ועד שנראה כאן מערכת פוליטית יציבה, עם סדר יום רחב וקואופרטיביות בין מרכיביה השונים. לממשלה הבאה לא תהיה הפריווילגיה לדשדש, להתמסמס ולאבד עוד שנים יקרות. המשק אמנם יציב יחסית, אך הוא מאבד גובה בעקביות, צומח באטיות וקשה לראות כאן מנועי צמיחה שייכנסו בקרוב לפעולה. כדי שזה יקרה, צריכים לקרות כמה דברים.

1. שתקום כאן ממשלה עם יכולת למשול, עם רצון וחזון לפעול לטובת הציבור. זה נשמע קלישאתי וטריוויאלי, אבל אלה באמת הדברים שהציבור מצפה מהממשלה שלו. לא יותר ולא פחות. זה לא קרה בממשלה המסוכסכת והמוזרה שמסיימת את הקדנציה שלה בקרוב. זה לא קרה בגלל השיטה ובגלל האנשים. השיטה גוזרת על הפוליטיקאים מציאות שבה הישרדותם קודמת לכל דבר אחר. והאנשים? ובכן, הם לא ממש גדולי הדור שיודעים להתעלות מעל העניין ההישרדותי. ספק אם יהיו כאלה בממשלה הבאה. ממשלה יציבה עם חזון היא תנאי הכרחי לשאר הדברים שיפורטו להלן. אם לא תקום כזו, מוטב לגנוז את המשך הטקסט ולפרסם במקומו מודעה. לפחות נתפרנס קצת.

שנה חדשהצילום: רויטרס

2. שנראה כאן טיפול שורש אלים בשחיתות הציבורית. זו הסכנה הכי גדולה לחיינו כאן. ממנה מתחילות הרבה מאוד בעיות שנראות כלכליות־טכניות, כמו יוקר מחיה, פערים, שירות ציבורי רקוב ותסיסה חברתית. אנחנו תמיד מקווים שנוכחותם בבתי הסוהר של נשיא לשעבר, כמה שרים וח"כים, יו"ר בנק, מנהל רשות המסים ובקרוב גם ראש ממשלה, תהיה גורם מרתיע לאנשי ציבור. תמימים שכמונו. אולי צריך להכניס פעם מפלגה שלמה לכלא כדי שנראה כאן שינוי. יש לנו כבר מועמדת כזו. אמר כבר מישהו פעם שיש מספיק בעולם כדי לספק את כולם, אבל לא מספיק כדי לספק את תאוות הבצע של כולם. יש מספיק פוליטיקאים שסרחו וישבו בכלא, אבל כנראה לא מספיק כדי להרתיע את המושחתים התורנים מלשדוד אותנו. בלי יד קשה ואלימה נגד שחיתות ציבורית, אפשר לוותר על התקווה שמשהו כאן ישתפר.

3. אם תהיה לנו ממשלה יציבה עם חזון ויכולת לפעול, ואם נראה טיפול חסר פשרות בשחיתות, אולי גם נראה כאן תזוזה בטיפול בכמה בעיות כלכליות בוערות. למשל, בשוק הדירות. יותר מדי טבחים ניסו לטפל בשוק הזה בשנים האחרונות, וכולם נכשלו. מחירי הדירות ממשיכים לעלות, ההיצע קטן והביורוקרטיה גדולה. מוטב לה לממשלה הבאה, תהיה אשר תהיה, להסכים מראש על הדרך שבה היא מתכוונת להתמודד עם המשבר הזה בפרט ועם בעיית יוקר המחיה בכלל. עליה לסמן את הדרך להוזלת יוקר המחיה, בלי סיסמאות ועם הטחת האמת בפרצופם של אלה שנהנים מהסדר הקיים - קרטלים, מונופולים, קבוצת לחץ וגורמים מקומבנים כאלה ואחרים.

קווי יסוד שכוללים חלוקת תיקים ושלל הם אמנם היסודות שעל בסיסם נבנית ממשלה, אבל השיטה הפוליטית וריבוי המפלגות בקואליציה (עקב קוטנן של המפלגות) מחייבת ניסוח והסכמה מוקדמים על תוכניות פעולה. לא יזיק אם הממשלה החדשה תודיע מראש על כוונתה לאמץ רעיונות שנולדו בממשלה הנוכחית - בחינוך, בבריאות ובטיפול בעוני - ועלולים להיגנז מטעמי אגו ויוקרה.

ערב הסילבסטרצילום: עופר וקנין

4. שנראה אומץ לפעול בשוק העבודה ולשרטט לו תמונת עתיד מבטיחה. אפשר אמנם להמשיך להתענג על שיעור האבטלה הנמוך (5.9% ב–2014), אבל מוטב להסתכל על כשלים שיעוררו קשיים בעתיד, כמו שכר נמוך, חוסר יציבות תעסוקתית ל–75% מהעובדים (אל מול יציבות טוטאלית לשאר), פריון נמוך, עתיד פנסיוני לא ברור (עקב התארכות תוחלת החיים וריבית אפסית על השקעות כספי החסכון הפנסיוני). זה הזמן לבנות כאן שוק עבודה מודרני ומשוכלל. זה לא ייקח שנה ולא שנתיים. אולי גם לא חמש. אבל ממשלה שלא תתמודד עם הבעיה הזו תייצר כאן פצצת זמן קטלנית.

5. שתתחדש תנופת השקעות. המשק מדשדש כבר כמה שנים ורמת ההשקעות בו נמוכה. על פי נתוני הלמ"ס, ההשקעות בנכסים קבועים ב–2014 ירדו ב–2.7%. ההשקעות בענפי המשק המשק השונים (בנייה שלא למגורים, מכונות, ציוד כלי תחבורה ונכסים לא מוחשיים) ירדו ב–3.4%. היינו מצפים שריבית אפסית - שגורמת גם לנזקים - תהיה מאיץ לתנופת השקעות. זה לא קורה. בחטיבות העסקיות של הבנקים מדווחים על שממה. מעט מאוד אנשי עסקים ומפעלים מבקשים אשראי לביצוע השקעות, להקמת קווי ייצור, להרחבה או ליצירת פעילות עסקית חדשה. זו אחת הסיבות לכך שהמשק הישראלי צמח אשתקד ב–2.6% בלבד, ואילו התוצר לנפש צמח ב–0.7% בלבד - מחצית משיעור הצמיחה לנפש במדינות ה–OECD.

אפשר להאשים גורמים רבים בשיעור הצמיחה הנמוך: המצב בעולם, השוק הישראלי הקטן והריכוזי, הרגולציה, מצב הרוח העסקי הירוד. הכל נכון. אבל הפתרונות כאן יבואו מרפורמות ממשלתיות ופתיחת שווקים לתחרות, ומיצירתיות וכושר הסתגלות של המגזר העסקי למצב הכלכלי בארץ ובעולם.

נ.ב

הרבה מאוד ח"כים מכהנים הודיעו כי לא יתמודדו בבחירות לכנסת הבאה. ייתכן שהם מעריכים כי לא ייבחרו ולכן מנסים לחסוך לעצמם את המאמץ, המשאבים ועוגמת הנפש. ייתכן גם שהם אינם משוכנעים עוד ביכולתם להוביל שינוי של ממש ולהשפיע בהינתן השיטה הפוליטית הקיימת. אם מדובר בסיבה הראשונה, אז לא צריך להיבהל מהנטישה הזו. יבואו אחרים במקומם, ובסופו של דבר נצליח למלא את מכסת 120 הח"כים. אם הסיבה השנייה רלוונטית יותר, אז מותר לדאוג קצת ואולי גם קצת לשמוח. כי אם הח"כים מגיעים למסקנה שהם לא יכולים לתרום בשיטה הפוליטית הקיימת, אז אולי זה מקרב את היום שבו השיטה תשונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker