איך נהפך יצחק תשובה 
מפתרון - לבעיה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך נהפך יצחק תשובה 
מפתרון - לבעיה

תשובה ושותפתו נובל אנרג'י נהפכו למונופול גז לא בגלל השתלטויות כוחניות - הם פשוט היחידים שמצאו כאן גז

74תגובות

הסיפור הזה סופר כמה פעמים בעבר, אבל החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה השבוע, לסגת מהסכם שהיה מנציח לעד את המונופול של יצחק תשובה ונובל אנרג'י בשוק הגז הטבעי, נותנים לסיפורו של תשובה קונטקסט אחר - שיש הרבה מה ללמוד ממנו.

תשובה הוא יזם ואיש עסקים שמחפש כל הזמן הזדמנויות. הוא ידע עליות ומורדות, ובחלק משמעותי מתחנות חייו רואים כיצד הוא יודע לנצל היטב הזדמנויות שנקרו בדרכו. חלקן, הזדמנויות שהמדינה הניחה לפתחו, תחילה כקבלן צעיר שעשה את הונו הראשוני בעבודת עפר בבניית קו בר לב, ובהמשך כשהמדינה החליטה לבצע רפורמה במשק הדלק ולהכניס שחקנים שיכניסו תחרות לענף. תשובה הקים בתחילת שנות ה–90 את חברת הדלק גל־שוהם. החברות הגדולות - דלק, סונול ופז - היו אז הבעיה. תשובה ויזמים אחרים - הפתרון.

את הקפיצה הגדולה שלו עשה תשובה כשהשתלט בסוף שנות ה–90 על חברת דלק, בסיועו של בנק הפועלים. ההשתלטות הזו גם קשורה במישרין להחלטת הממשלה בעניין פירוק הבנק מהשליטה בתאגידים ריאליים. דלק היתה בשליטת אי.די.בי ובנק הפועלים, ותשובה ידע לנצל את הסיטואציה שבה מכר בנק הפועלים את חלקו בחברה כדי להשתלט עליה. ההשתלטות על דלק היתה מהלך מכונן, שהביא בסופו של דבר את תשובה ליהפך לטייקון הגז הישראלי.

היו עוד תחנות בדרך שבהן נהנה תשובה ממדיניות ממשלתית תומכת: פתיחת שוק ההון למימון חוץ־בנקאי פתחה את תיאבון המינוף שלו ואיפשרה לו לבצע השקעות בארץ ובעולם כשחברות הביטוח רכשו את בתי ההשקעות הגדולים בישראל כחלק מהמלצות ועדת בכר, שהפרידה בין הבנקים לקופות הגמל וקרנות הנאמנות (הפניקס, שבה הוא שולט, רכשה בזמנו את בית ההשקעות אקסלנס). המדינה פתחה שווקים, הסירה חסמים וצימצמה את כוחם של הבנקים - וכך איפשרה לדור של אנשי עסקים לנצל הזדמנויות ולהגדיל את עסקיהם.

דודו בכר

לא כולם ידעו לעשות זאת. דברת שרם התרסקו, יוסי מימן איבד את רוב הונו, נוחי דנקנר פושט רגל וירד מנכסיו, לב לבייב הסתבך ועדיין מתקשה להתאושש מהמשבר הגדול של אפריקה ישראל, ויונתן קולבר נעלם. אבל תשובה שרד, ובגדול. כל כך גדול, שכעת הוא כבר לא הפתרון לבעיות של תחרותיות וריכוזיות יתר - הוא הבעיה. והוא לא אשם.

הוא ושותפתו הבכירה נובל אנרג'י נהפכו למונופול גז אימתני לא בגלל השתלטויות כוחניות. הם פשוט היחידים שמצאו כאן גז. רבים חיפשו ולא מצאו. תשובה ונובל מצאו לא פחות משבעה מאגרים, מהם שניים (תמר ולווייתן) ממש גדולים, אסטרטגיים על פי כל פרמטר שהוא - מדיני, כלכלי, ביטחוני, חברתי ועסקי.

זו הסיבה שמאז תגלית הגז הגדולה של תמר ב–2009, המדינה לא נחה לרגע ופועלת שוב ושוב להסדרת שוק הגז: תחילה באמצעות ועדת ששינסקי הראשונה, שתבעה להגדיל את חלקה של המדינה בהכנסות מהגז למורת רוחם של תשובה ונובל. לאחר מכן, כשוועדת צמח המליצה להגביל את כמות הגז שאפשר לייצא מישראל - וגם אז נתנו תשובה ונובל פייט. כעת המדינה מנסה זה שלוש שנים למצוא פתרון לעובדה שיש בישראל מונופול גז.

במובן מסוים, המדינה הכניסה עצמה לפלונטר הזה כשדאגה להגדיל את חלקה בהכנסות מהגז. היא בעצם הפכה את עצמה לשותפה של תשובה ונובל בהכנסות מהגז ולנהנית עיקרית מכך שהוא נמכר במחיר הגבוה ביותר האפשרי. אלא שמערכת השיקולים של המדינה צריכה להיות רחבה יותר ולהתבסס על שיקולים נוספים כמו היכולת להפוך את תגליות הגז למנוע צמיחה של הכלכלה הישראלית ולאפשר לצרכן הישראלי ליהנות מהתגלית הזו ולהרגיש אותה בסל התצרוכת שלו.

פרופ' גילה ניסה בשלוש השנים האחרונות לייצר פתרונות שונים שייתנו מענה לכוחו של מונופול תשובה־נובל: מחיובו למכור את מאגר לווייתן ועד אילוצו למכור את שני המאגרים הקטנים תנין וכריש. הוא העדיף את הרעיון השני וגם קיבל את הסכמתן של שותפויות הגז לכך. אבל כמו בעסקות רבות אחרות, כשהצד השני מסכים מהר להצעתך, אתה שואל את עצמך אם הפתרון אכן מוצלח. הוא לא.

מכירת שני המאגרים הקטנים אינה יכולה לייצר את התחרות הדרושה למשק הגז. הפערים בעוצמה בין המאגרים הקטנים לגדולים זהים לכך שנבקש מילד בן 4 להיאבק בשלושה גברתנים בני 20. זה לא ילך. לכן גילה טרף השבוע את הקלפים והודיע שהרעיון הזה בטל ושהוא שוקל פתרונות אחרים, רדיקליים יותר, לרבות האפשרות לחייב את תשובה ונובל להיפרד מאחד ממאגרי הגז הגדולים, תמר או לווייתן. זה לא יקרה מהר כל כך, וכלל לא בטוח שמשם תצמח התחרות.

לגילה ולמדינה יש כעת משימה שאמורה לתת מענה לשלוש בעיות לפי סדר החשיבות הבא: לדאוג לתחרות של ממש בשוק הגז ולכך שהתשומה הזו תוריד את יוקר המחיה של הציבור ושל התעשייה; לוודא שמשק הגז מתפתח ובאמת מהווה מנוע צמיחה לכלכלה הישראלית; ולייצר ודאות מהירה בשוק כדי שהכללים יהיו ברורים, ויזמים ימשיכו לפעול בו.

לא צריך להיבהל מהאיומים המשפטיים של שותפויות הגז, לא צריך להתרשם מזעקות של בעלי עניין על ההתערבות של המדינה "שמבריחה מכאן משקיעים", ולא צריך לתת למצדדי הלאמת שדות הגז משקל גדול מדי בדיון הזה. הכלכלה הישראלית נמצאת מאז אמצע שנות ה–80 בהליכי הסדרה רציפים, שתכליתם לפתוח את השווקים לתחרות ולייצר הזדמנויות עסקיות ליזמים כדי שהמשק יצמח, ומצד שני לוודא שלא נוצרים כאן כוחות מונופוליסטיים אימתניים, שנגועים בניגודי אינטרסים וגופים מפחידים וגדולים מכדי ליפול שמחזיקים את המדינה בגרונה. הסדרת שוק הגז היא חלק מהתהליך הזה שבו תשובה מילא תפקיד בכמה תחנות בדרך. פעם מהצד הזה, וכעת מהצד השני.

נ.ב

הרבה מאוד טענות אפשר לשמוע על הרגולציה בישראל: שהיא מכבידה מדי, שהיא מבריחה יזמים, שהיא משתקת את הכלכלה, שהיא נוקשה, שהיא אנטי־עסקים. אפשר להוסיף לרשימת הטענות הזאת אחת נוספת: הרגולציה בישראל מעומעמת. רבים מהרגולטורים בישראל מגמגמים. מדברים בלחש, משאירים פתח לנסיגה. לעתים קרובות מדי הרגולטורים אינם מפורשים ואינם נחרצים מספיק. הם קורצים, הם מרימים גבה, מסתייגים, בוחנים. אם יש דבר מה שהרגולטורים בישראל צריכים לעשות הוא להיות ברורים יותר. חדים יותר. מפורשים יותר. זה לא תמיד פשוט. בוודאי לא נוח לקלקל למישהו את המסיבה, אבל זה הכרחי וחיוני כדי לייצר יותר ודאות למגזר העסקי. זה גם חלק מתפקידי הרגולטור. הנחרצות הזו נדרשת כעת בשוק הגז יותר 
מאי־פעם, כדי למצוא פתרון אפקטיבי ומהיר שיאפשר להתקדם הלאה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#