מחיר הנפט יורד - וזה לא בהכרח דבר טוב - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחיר הנפט יורד - וזה לא בהכרח דבר טוב

הצניחה המפתיעה במחיר הנפט גרמה לאנחת רווחה כלל עולמית, אבל לצד השמחה צריך להביא בחשבון את החסרונות של נפט זול ■ עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר: התועלת מגילוי הגז, שהיתה מוערכת במאות מיליארדים, נמוכה עכשיו ב-30% ■ מיהם המרוויחים והמפסידים מירידת מחיר הנפט?

16תגובות

הנפילה החדה במחיר הנפט בחודשים האחרונים תפסה לא מעט אנשים בהפתעה: אנליסטים, קרנות, משקיעים, משטרים מפוקפקים שבנו על כך שיעלה לנצח, ואפילו יצרניות הנפט עצמן הופתעו, ורובן נתפסו לא מוכנות לעולם שבו מחירי הנפט נעים סביב 60 דולר לחבית, והן עומדות כיום בפני רעידת אדמה פוטנציאלית שתשנה את פני התעשייה שלהן.

המקור להפתעה ברור. מאז 2011 נע מחיר הנפט סביב 100 דולר לחבית, וההערכה היתה שהוא לכל הפחות יישאר שם. רק ביוני זינק מחיר הנפט מסוג ברנט, שמשמש בנצ’מרק לכשני־שלישים מעסקות הנפט בעולם, ל–115 דולר לחבית לאחר שלוחמי המדינה האסלאמית (דאעש) השתלטו על חלקים נרחבים מצפון עיראק. המוסכמה הרווחת בשנים האחרונות היתה שמחיר הנפט, בטווח הארוך, נמצא בדרך לעלייה משמעותית. ב–2011 צפה הכלכלן נוריאל רוביני שמחיר הנפט יעלה ל–150 דולר לחבית. ביולי עוד צפו כמה אנליסטים שהחרפת הסנקציות המערביות על רוסיה יקפיצו את מחיר הנפט ל–200 דולר לחבית. באוקטובר, קרן המטבע הבינלאומית (IMF) הגדירה את החשש שמא אי־יציבות גיאופוליטית תוביל לעלייה חדה במחיר הנפט כאחת הדאגות העיקריות שלה.

אלא שבחמשת החודשים האחרונים צללו מחירי הנפט ב–40%. מחיר הברנט נפל השבוע מתחת ל–60 דולר לחבית, ומחיר הטקסני המתוק כבר נמצא מתחת ל–55 דולר לחבית, בעקבות שורה של גורמים בלתי צפויים שיצרו עודף היצע בשוק: סין והודו מאטות, אירופה שוב על סף מיתון, ההתאוששות הכלכלית העולמית ממאנת להתניע וארה”ב נהפכה ליצרנית הנפט הגדולה בעולם, במקום סעודיה, שבניסיון להילחם במהפכת הפצלים האמריקאית מגדילה את תפוקת הנפט שלה.

מתחילת המשבר עלתה תפוקת הנפט העולמית ב–11 מיליון חביות ביום, ל–92 מיליון חביות ביום. לוב, עד לא מזמן מדינה לא מתפקדת על סף מלחמת אזרחים, הצליחה להגדיל את תפוקת הנפט למיליון חביות ביום, לאחר שהממשלה השתלטה על שדות הנפט והנמלים.

קידוח נפט
רויטרס

כל אלה אינם מבטיחים שמחיר הנפט הנמוך כאן כדי להישאר. ההיסטוריה מלמדת שנבואות לגבי מחיר הנפט הן עניין לשוטים. ובכל זאת, בבלומברג הכריזו החודש כי ”הנפט נכנס לעידן חדש”, לאחר שסוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) השמיעה הכרזה דומה בנובמבר. רבים אחרים מיהרו לקבור את תיאוריית שיא תפוקת הנפט (Peak Oil), שלפיה בנקודה מסוימת התפוקה העולמית צפויה להגיע לשיא, שאחריו היא תפחת. אחד מהם היה הכלכלן חתן פרס נובל פול קרוגמן, שהעריך שהתפוקה כבר הגיעה לשיא לפני שנים. למעשה, טענות לשיא תפוקת הנפט העולמית נפוצו מאז שנות ה–70. נפט הוא משאב מתכלה, גרסו חסידי התיאוריה, ובשלב מסוים העולם יכלה את משאבי הנפט שלו והמחירים ינסקו. עלות הפקת הנפט זינקה גם היא בעשור האחרון, ותרמה לעלייה במחיר.

במשך השנים שימש הטיעון הזה יזמים, פוליטיקאים וארגונים סביבתיים כדרך לקדם מציאת תחליף לנפט. אם לא נפעל מהר, גרסה החוכמה המקובלת, מחירי הנפט הגבוהים יחסלו את הכלכלה המערבית ויחזקו משטרים רודניים כמו סעודיה, איראן ורוסיה של ולדימיר פוטין, שתלויים בעלייה מתמדת של מחירי הנפט כדי לשמר את מעמדם הבינלאומי.

האזהרות האפוקליפטיות האלה נראו הרבה יותר אמינות כשמחיר הנפט זינק פי חמישה בתוך פחות מעשר שנים. כיום, כשהעולם נהנה מעודף של נפט זול ופרשנים מסוימים צופים שהמחיר עשוי גם ליפול ל–30 דולר לחבית, הן נראות מעט מצחיקות. עם זאת, יש גם כאלה שממליצים לא להתרשם מהנפילה הנוכחית במחירים: סוחר הנפט אנדרו ג’ון הול, למשל, טען בנובמבר שמהפכת פצלי השמן בארה"ב תתברר כלא יותר ממהמורה בדרכו של הנפט לזנק למחיר של 150 דולר לחבית בחמש השנים הקרובות. להול, כמובן, יש אינטרס לומר זאת.

אימפריית "אירו־אסיה" 
של פוטין בסכנה

לנפילת המחירים יש מן הסתם השלכות כלכליות וגיאופוליטיות, מאחר שהנפט מניע את הכלכלה העולמית, קיים בכל דבר שאנחנו קונים, משפיע על כל דבר שאנחנו עושים, קובע גורלות של אומות ומטה את מאזן הכוחות העולמי. ב–150 השנים האחרונות הובילו התנודות במחיר הנפט למשברים כלכליים והסירו אותם, הרימו מעצמות וריסקו אותן. ברה"מ לא היתה קורסת לולא מחיר הנפט היה נופל קודם לכן ופוגע ביצוא שלה. פוטין לא היה מורשה ליהפך לדיקטטור לכל החיים ברוסיה לולא העלייה המתמדת במחיר הנפט הבטיחה לו יציבות כלכלית. אותו פוטין, שבמשך שנים סמך על מחירי הנפט הגבוהים כדי לאפשר לו לחלק את הסובסידיות שתחזקו את שלטונו, עשוי גם ליהפך לקורבן הגדול ביותר של הנפילה הנוכחית במחירי הנפט, בהנחה שתימשך.

את 2015 תתחיל רוסיה כמדינה במשבר כלכלי מתקדם, שרמת החיים של אזרחיה בסכנה, לאחר שהרובל צנח ביותר מ–50% מול הדולר מתחילת השנה, הודות למחירי הנפט הנמוכים ולאחר שהבנק המרכזי של רוסיה העלה את הריבית במדינה מ–10.5% ל–17%. ההערכות במדינה הן שאם מחיר הנפט יישאר ברמה של 60 דולר לחבית, הכלכלה הרוסית תתכווץ ב–4.7% ב–2015. מחיר הנפט, לצערם של הרוסים, כבר נפל מתחת ל–60 דולר לחבית.

אין ספק, לנפילת מחירי הנפט יש לא מעט יתרונות - כלכליים וגיאופוליטיים. מבחינה גיאופוליטית, היא מחלישה משטרים עוינים למערב ומפחיתה את יכולתם לממן ולתמוך בטרור. היא גם מגבילה את שאיפותיו של פוטין לכבוש את מדינות ברה”מ לשעבר ולהקים את אימפריית “אירו־אסיה”, ומבטלת חלק לא מבוטל מיכולתו לכופף את המערב לפי צרכיו. רוסיה, איראן, סעודיה, ונצואלה, כולן מבססות את התקציבים שלהן על בסיס הנחה שמחירי הנפט יהיו גבוהים מ–100 דולר לחבית.

אי־פי

עם זאת, את ההנחות האופטימיות שנפוצו בחודשים האחרונים בתקשורת המערבית בנוגע למאזן הכוחות החדש שהנפילה במחירים יוצרת, צריך לקחת בעירבון מוגבל: הנפט תופס חלק כה עצום ממפת האינטרסים הגלובלית, שקשה להעריך כיצד ירידה חדה במחירו ובהיצע שלו תשפיע על הפוליטיקה העולמית. קשה גם לדעת כיצד מדינות כמו רוסיה או איראן יגיבו. באותה המידה שהן עשויות להתרכך הן עלולות גם להקצין. נפילה במחיר הנפט מסבכת את הפוליטיקה העולמית יותר משהיא מפשטת אותה.

מבחינה כלכלית, בכל מקרה, נפילה חדה במחירי הנפט נחשבת לברכה עצומה. מחיר נפט גבוה מאט את הצמיחה העולמית, מחיר נמוך מאיץ אותה. ככל שמחירי הדלק וסחורות אחרות שתלויות במחיר הנפט יורדות, כך לחברות יש יותר כסף להשקיע, לצרכנים יש יותר כסף לקנות, הביקוש עולה, הצמיחה מאיצה, הממשלות נהנות מהכנסות מס מוגדלות ומעבירות, בתיאוריה, את הרווח הזה לאזרחים דרך שירותים והפחתות מסים.

לפי תחזית שפירסמו כלכלני סיטי באוקטובר, הנפילה במחירי הנפט תספק זריקת מרץ בסך 1.1 טריליון דולר לכלכלה העולמית; לא סכום מבוטל בתקופה של דשדוש כלכלי. מדינות מתפתחות, שתלויות ביבוא נפט, ייהנו במיוחד, מכיוון שהנפילה במחיר מעבירה עושר מידיהן של יצואניות הנפט לידיהן של היבואניות. הצרכנים האמריקאים ירוויחו 90 מיליארד דולר. סין, גם היא יבואנית אנרגיה גדולה, תרוויח בגדול. וכך גם גרמניה, צרפת וכלכלות מערביות ולא־מערביות אחרות. לפי כלכלני אוקספורד אקונומיקס, הצמיחה העולמית עולה ב–0.4% עם כל נפילה של 20 דולר במחיר החבית.

יצרניות הנפט יבטלו פרויקטים בשווי 150 מיליארד דולר

כל מי שאי פעם עבר דיאטה מכיר את הסיטואציה: אתה אמור לשמור על המשקל, אבל לפתע משהו טעים במיוחד נקרה בדרכך. אתה מנסה להתנגד, בערך, אבל לא באמת מסוגל. אתה הרי אנושי. הטבע שלנו הוא להזניח מחשבות ודאגות לטווח הארוך לטובת הנאה מיידית. זה, במובנים רבים, בדיוק מה שעובר על הכלכלה המערבית.

בשנים האחרונות היתה הכלכלה המערבית בדיאטה מנפט - היא סבלה מעליות ומורדות, ואי אפשר לומר שהיא הפחיתה מספיק בצריכת האנרגיה - אבל המחיר הגבוה וההשפעות הסביבתיות ההרסניות של ההתמכרות המערבית לנפט אילצו אותנו לנסות לצמצם את השימוש. אלא שעכשיו, כשהמחיר נמצא ברמתו הנמוכה ביותר מאז 2009, נפלה לחיקו של המערב פיסת עוגה עסיסית שהוא פשוט לא מסוגל שלא לזלול ברעבתנות. למרות היתרונות הברורים שלו, לנפט זול, בניגוד לדעה הרווחת, יש גם לא מעט חסרונות.

כמו לכל דבר, גם לירידה במחירי הנפט יש מפסידים ומנצחים. המפסידות הברורות מאליו הן קודם כל חברות הנפט, שנותרו עם המכנסיים למטה. לפי רויטרס, יצרניות הנפט צפויות לבטל ב–2015 פרויקטים בשווי של יותר מ–150 מיליארד דולר בעקבות הנפילה במחירים. BP מתכננת להאיץ את תוכנית הפיטורים ורומזת (שוב) על מיזוג אפשרי עם של. הליברטון, שמספקת שירותי בנייה וקידוח למגזר הנפט, רכשה את המתחרה בייקר יוז בעסקה שמוערכת ב-35 מיליארד דולר. במידה שהנפילה הנוכחית במחירי הנפט תתברר כיותר מתופעה זמנית, רעידת האדמה במגזר האנרגיה העולמי צפויה למחוק לא מעט יצרניות קטנות ובינוניות, שייאלצו להיבלע בחברות גדולות יותר.

על הנייר, צרותיהן של חברות הנפט לא צריכות לעניין אותנו. אז הן ירוויחו כמה מיליארדים פחות בחודש, זה לא נורא. בארה”ב, למשל, הן אחראיות לפחות מ–10% מהצמיחה הכלכלית, בעוד שהצריכה הפרטית אחראית לשני־שלישים, כך שזה לא באמת משנה. ואולם נפט זול גם מוביל לצמצום בהשקעות בתחומים שבהם ראוי להשקיע. למשל, מציאת פתרונות אנרגיה חלופיים.

בישראל, הירידה במחיר הנפט עשויה להשפיע על שותפויות הגז הישראליות. בעוד שנפילה זמנית במחיר לא צפויה לפגוע בהן ישירות, חוזי היצוא שלהן קשורים למחיר הברנט (השותפות בין מאגר לווייתן לבריטיש גז במצרים, למשל, צמודה למחיר הברנט). בנוסף, ככל שמחיר הברנט יורד, כך יורדת גם הכדאיות של השימוש בגז טבעי נוזלי (LNG) כתחליף לנפט.

“ירידת מחירי הנפט טובה לישראל”, אמר לנו השבוע אלוף (במיל') עמוס ידלין, ראש אמ”ן לשעבר וכיום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), “אבל התועלת מגילוי הגז, שהיתה מוערכת במאות מיליארדים, נמוכה עכשיו ב-30%. מול האיראנים, ירידת המחירים היא ברכה, אבל יש פה גם עניין של אפקט כפול: הירידה לא פוגעת באיראן כמו שהיתה פוגעת בה לולא היו עליה סנקציות. במובנים מסוימים, האיראנים התאימו את הכלכלה שלהם לירידה במחירי הנפט, כי הם גם כך לא ראו חלק גדול מהתגמולים”.

ד”ר עודד ערן, חוקר בכיר ב–INSS ולשעבר שגריר ישראל בירדן, טוען כי הנפילה במחיר הנפט היא לא רק ברכה לישראל, אלא עלולה גם להפחית מעט מהתועלת האסטרטגית המהוללת של תגליות הגז. “עד עכשיו חשבנו שאנחנו יכולים למנף את האפשרות של אספקת גז לפלסטינים, לירדנים ולמצרים. כאשר מחירי הנפט, שהגז מוצמד אליהם, נופלים לרמה של פחות מ–60 דולר לחבית, הכדאיות של חלק מהעסקות האלה מוטלת בספק. המחיר הנמוך מאפשר ליבואנים הפוטנציאליים, כמו ירדן, לחפש אלטרנטיבות. בשבוע שעבר, למשל, היה דיון נוקב בפרלמנט הירדני, שבו הותקפה הממשלה בגלל המשא ומתן על יבוא גז טבעי. יכול להיות שב–60 דולר לחבית ירדן יכולה לחפש אלטרנטיבות”.

לדברי ערן, הנפגע העיקרי מכך יהיה פיתוח מאגר לווייתן. “בתמר ההשקעה הבסיסית כבר נעשתה. בלווייתן, לעומת זאת, יש שאלה של יכולת לפתח את השדה כשמחיר הנפט נמוך כפי שהוא כיום או נמוך יותר”.

הירידה במחיר הנפט אמנם מחלישה את איראן, אבל גם מסבכת, לדברי ערן, את המפה הפוליטית האזורית. “התועלת הכלכלית המיידית שלי ושלך בדמות מחירי הדלק, החשמל והמים מאוזנת עם התועלת האסטרטגית”, הוא אומר. “שאלה שלא קשורה לגז הישראלי היא מה קורה ליכולת של יצרניות נפט ערביות כמו סעודיה להמשיך לסייע למדינות ולמשטרים שחשובים לישראל, כמו ירדן ומצרים. הסיוע הכספי שנותנות מדינות אירופה וארה”ב לירדן, למשל, מוצמד לפרויקטים מסוימים, זה לא כסף שהמשטר יכול להשתמש בו כדי לקנות את התמיכה והנאמנות של האזרחים. כשהנפט זול, לא ידוע מה היכולת או הרצון של סעודיה ומפיקות הנפט האחרות להעניק סיוע למשטרים בירדן, במצרים, אולי גם לרשות הפלסטינית, וזה אינטרס ישראלי חד־משמעי שהמדינות האלה יישארו יציבות ככל הניתן”.

"כל מה שאנחנו צריכים 
הוא רצון להשתנות"

כפי שלימדה אותנו דליפת הנפט בערבה, להתמכרות שלנו לנפט יש הרבה השלכות שליליות, זה לא רק עניין של מחיר. במלים אחרות, הנפילה החדה במחירים עלולה לפגוע לא מעט בניסיונות לבלום את שינויי האקלים. הסיבה לכך פשוטה: כשהמחיר הנפט נמוך אין תמריץ מיידי למצוא לו תחליף. במשך שנים, אחד הטיעונים המרכזיים של ארגונים סביבתיים שניסו להיאבק בהשלכותיו של שינוי האקלים ולשכנע ממשלות להשקיע בחקר מקורות אלטרנטיביים לדלק היה שמחיר הנפט גבוה מדי וצפוי להמשיך לעלות. המין האנושי מכור לנפט כבר 150 שנה, ולמרות ניסיונות הגמילה הצולעים, הוא עדיין לא הצליח למצוא תחליף לנפט. עכשיו, שמחירו של הסם האהוב עלינו יורד, איזו סיבה יש לנו להמשיך לנסות?

הבעיה היא שהנפט כיום הוא המקור מספר 1 לפליטות של גזי חממה לאטמוספירה, אפילו יותר מפחם. מחירי דלק נמוכים עשויים להגביר את השימוש במכוניות וגם להפחית את הביקוש למכוניות חסכוניות בדלק. ההשפעות הסביבתיות של התופעה עלולות להיות הרסניות. ארה”ב כבר התחילה לחדש את הרומן ארוך השנים שלה עם רכבי שטח (SUV) זוללי דלק. פיאט קרייזלר, למשל, דיווחה באוקטובר על זינוק של 52% במכירות הג’יפים שלה, בעוד שמכירות הדגמים החסכוניים בדלק נותרו ללא שינוי. כמו בדימוי העוגה, מתברר שכל מה שהיה צריך זה כמה חודשים של נפט זול כדי לגרום למין האנושי לחזור לסורו.

אלא שהתקף הלב קרוב מאי־פעם. בחודש שעבר פירסם הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) של האו”ם דו”ח עגום במיוחד, שקרא למדינות העולם להפחית את השימוש בדלקים מאובנים (כמו דלק ופחם) לאפס עד 2100, לפני שהשלכותיו הסביבתיות ההרסניות של שינוי האקלים יהיו בלתי הפיכות. האמצעים הטכנולוגיים הדרושים למעבר לכלכלה שמתבססת על פליטות נמוכות של גזי חממה כבר קיימים, קבע הדו”ח, שהתבסס על ממצאי המחקר של יותר מ–800 מדעני אקלים. “כל מה שאנחנו צריכים הוא רצון להשתנות”, נכתב בדו"ח.

למרות זאת, כעת, כשמחיר הנפט כבר לא נמצא מעל 80 דולר לחבית, והשאלה היא אם הרצון הזה לא ידעך בהדרגה ואם בשל הווה קל יותר לא נזניח את העתיד. זה החשש שהביע באחרונה השר לאיכות הסביבה של פרו, מנואל פולגר־וידאל, לפני פתיחתה של ועידת האו”ם לשינוי האקלים בלימה. “מחיר הנפט עלול ליצור קשיים בדיונים על אמנה בינלאומית לבלימת ההתחממות הגלובלית, אם לא נפעל במהרה”, טען פולגר־וידאל. הוא אמר ל”פייננשל טיימס” כי חלק מ–190 המדינות ששלחו נציגים לוועידה בת השבועיים יפחיתו את השקעותיהן באנרגיות מתחדשות ובתוכניות להפחתת הפליטות.

הפסגה בלימה אמנם הסתיימה בהסכמה צנועה ביותר בין המשתתפות על הצורך להפחית את הפליטות של גזי חממה (כל מדינה הסכימה להגיש תוכנית להפחתת הפליטות שלה, שתשמש תשתית לוועידת האקלים העולמית של האו”ם בשנה הבאה), אך התוכנית היא על בסיס התנדבותי בלבד ונטולת פיקוח. מומחים סביבתיים כבר הגדירו את ההסכם בלימה ככישלון, והזהירו שהוא לא יבלום את שינויי האקלים.

כריסטינה פיגוארס, האחראית מטעם האו”ם על שינויי האקלים, שללה את הסברות שלפיהן הירידה במחיר הנפט תוביל לאיבוד עניין בחיפוש אחר אלטרנטיבות. “כולנו בוגרים מספיק לדעת שמחירי הנפט עולים ויורדים. העובדה שהמחירים כל כך בלתי צפויים היא אחת הסיבות העיקריות לכך שעלינו למצוא מקורות אנרגיה מתחדשים, שהעלות האפסית שלהם צפויה, בניגוד לדלק”.

ועדיין, החששות גואים. בין אם נרצה ובין אם לא, חלק גדול מתחושת הדחיפות שליוותה בשנים האחרונות את המאמצים לאתר תחליף אמין, זול ושופע לדלקים מבוססי נפט נבעה ממחירו הגבוה של הזהב השחור. במובן זה, קשה שלא להרגיש שארה”ב - צרכנית הנפט הגדולה בעולם - פיספסה הזדמנות פז ליזום מדיניות אנרגיה בריאה יותר. מרבית האנליסטים צופים כיום שמחיר הנפט ימשיך לנוע סביב 60 דולר גם ב-2015, ואולי גם אחריה. העובדה שהגידול הנוכחי בהיצע הנפט נובע בעיקר מ-Fracking (שבירה הידראולית) - שיטת הקידוח השנויה במחלוקת שבה מים, חול וכימיקלים אחרים מוזרקים לתוך שכבות סלע במטרה לשחרר נפט וגז טבעי שטמונים עמוק בתוכן - לא עוזרת, הודות להשלכות הסביבתיות ההרסניות של השיטה.

הזדמנות לשינוי: מיליארדי דולרים לאנרגיות מתחדשות

יותר מדי מדבר טוב הוא לא בהכרח טוב בפני עצמו. מחיר נפט גבוה הוא קללה - כלכלית וגיאופוליטית - וגם מחיר נמוך יכול להיות קללה לא קטנה בפני עצמו, או לפחות ברכה מעורבת. אם יישומן של תוכניות ממשלתיות להפחתת פליטות הפחמן במדינות כמו ארה”ב נחשבו לקשות מבחינה פוליטית לפני שמחיר הנפט ירד ל-60 דולר לחבית, הרי שעכשיו, כשמחיר הנפט זול וארה”ב מאבדת במהירות אור את התלות שלה ביבוא נפט ממדינות כמו סעודיה, הן עשויות להיות בלתי אפשריות.

הדלק זול, מהפכת הפצלים האמריקאית מספקת עשרות אלפי משרות, אז איזו סיבה בעולם יש למחוקקים בקונגרס הרפובליקאי ברובו לאמץ מדיניות פרוגרסיבית שתפחית את פליטות גזי החממה? שינוי אקלים? המושג מופשט מדי, רחוק מדי מהמציאות היומיומית. 50% מהאמריקאים כלל לא מאמינים בו. 120 דולר לחבית נפט זה מספר שהרבה יותר קל להבין.

אי–פי

זה לא בהכרח אומר שהכל אבוד. ארה”ב, סין, יפן והאיחוד האירופי צפויות להשקיע מיליארדי דולרים בשנים הקרובות באנרגיות מתחדשות. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, 60% מתוך 5 טריליון דולר שצפויים להיות מושקעים בעשור הקרוב בבניית תחנות כוח חדשות יושקעו במקורות אנרגיה מתחדשים, כמו רוח ואנרגיה סולארית. להחלטות מדיניות לוקח זמן רב להיבנות, והתוכניות הקיימות להפחתת פליטות הפחמן לא צפויות להתבטל בגלל ירידה של כמה חודשים במחיר הנפט. גם אם התזמון הנוכחי אינו מתאים לצעדים חדשים, הצעדים הקיימים לא צפויים להשתנות.

בינתיים, ירידה או לא במחיר הנפט, תעשיית האנרגיה הנקייה לא צפויה ללכת לשום מקום. מתחילת 2014 גייסו חברות אנרגיה ירוקה השקעות בסך 175 מיליארד דולר. עד 2040, המספר הזה עשוי לתפוח ל–2.9 טריליון דולר, לעומת השקעות חזויות של 1.5 טריליון דולר בתחנות כוח פחמיות. הרכבת, במובן זה, כבר עזבה את התחנה. השאלה היחידה היא אם היא נעה מהר מספיק.

ואולם כל זה תלוי בכך שהנפט יישאר יקר יחסית. אם הוא ייפול ויישאר במחיר נמוך, הרבה דברים עשויים להשתנות. אלא שעתיד כזה אינו סביר, בלשון המעטה. הנפט מרים אותנו ומפיל אותנו, מסמם אותנו ובעיקר מבלבל אותנו כבר 150 שנה. בינתיים לפחות, אין לנו ברירה אלא ללכת אתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#