השיטות האלימות של מלחמת העיתונים במגזר החרדי - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
טלפון מלמעלה

השיטות האלימות של מלחמת העיתונים במגזר החרדי

157 טלפונים נזעמים ביום אחד קיבל מנכ"ל חברה גדולה, שפירסם בעיתון החרדי "יתד נאמן", מחסידיו של העיתון המתחרה "הפלס"

9תגובות

"אם כך בואו נסכם. יש לנו סך הכל שלוש חברות גדולות לפעול (נגדן) השבוע: יוניליוור, טרה ויטבתה. אך (לפני כן) בראש וראשונה (נדבר על) מי שנתחיל לפעול מולו היום. לא לנוח. לא ייתכן שאדם עושה צחוק מלימודי התורה. חברה בשם גפן (פירסמה) עמוד ראשון ב'יתד נאמן' מודעה כל יום שני ושלישי, (אנחנו) נתנו להם שבוע שבועיים צ'אנס, (אבל) היום, מחר ומחרתיים, כולם - בשעות הבוקר הצהריים והערב מתקשרים לד"ר X, טלפון נייד XXXXXXX–050 וגם לטלפון של המזכירה במרפאה - XXXXXXX–03.

"לגבי שאר החברות יש לפעול כפי שנורה ונאמר כאן. אפשר להתחיל משירותי הלקוחות של יוניליוור, לומר 'אנו רוצים להכריז על חרם על קורנפלקס'. אפשר לומר להם שציבור בני התורה מונה 5,000 נפשות ומספרם הולך ועולה - ובכל הארץ יהיה חרם על מוצרי תלמה. באותה מידה להתקשר לטרה לשירות לקוחות ולומר להם 'טרה טרה זה רע' וכן ליטבתה".

את ההקלטה הזו שמע בשבועות האחרונים כל מי שהתקשר למספר טלפון המוגדר כקו החירום של מאבקם של מפלגת בני התורה ועיתונה, "הפלס", נגד הזרם המרכזי ביהדות החרדית הליטאית, המונהג על ידי מפלגת דגל התורה והעיתון שלה, "יתד נאמן".

את התוצאה של המאבק הזה חוו על בשרם בחודשים האחרונים בכירים בכמה מהחברות הגדולות במשק. סמנכ"לי שיווק ומנכ"לים בחברות פרטיות, ציבוריות וממשלתיות דוגמת טרה, יוניליוור, חברת חשמל, קופות החולים ועוד, גילו שהם או החברות שלהם מופגזים בעשרות עד מאות שיחות טלפון ביום. בין אם מדובר בטלפון הסלולרי שלהם, במספר הביתי, בטלפון במשרד או במוקד שירות הלקוחות של החברה שבראשה הם עומדים, הם התמודדו עם הצפה של טלפונים מחרדים המתקשרים כדי להפעיל עליהם לחץ שלא לפרסם ב"יתד נאמן" אלא ב"הפלס". חלק מהבכירים אף התלוננו במשטרה על כך שמטרידים אותם.

אייל טואג

מנהל שיווק בכיר בחברה מסחרית מתאר מסכת מפחידה של איומים בלתי פוסקים מצד חסידי "הפלס". "לפני כמה חודשים פירסמנו קמפיין ב'יתד נאמן'", הוא מספר. "לאחר יומיים התחילה המתקפה: 
30–40 שיחות מ–5:00 בבוקר עד הלילה, שכוללות איומים שהסלימו. בהתחלה עוד הייתי ענייני אתם, ניסיתי להבין מה הבעיה, אבל אחר כך, כשהאיומים גברו, הגבתי אחרת".

הבכיר מספר שהמטרידים לא הסתפקו בו והחלו להטריד גם את הוריו: "התקשרו להורים שלי משעות הבוקר המוקדמות ואיימו גם עליהם. אמא שלי נבהלה והתקשרה אלי לבדוק מה עשיתי. אני מודה שפחדתי. יש לי ילדים, והיום אנשים פוגעים בך על שטויות. מצד אחד יש שם צבא ענק של אנשים, חלקם צעירים מאוד, שמקבלים הוראות ולא מבינים יותר מדי, ומצד שני כאלה ששולחים מצגות ומדברים על נתונים. הם באמוק על העניין הזה וזה פשוט מפחיד".

בכיר בענף הפרסום החרדי מספר על לקוחות שלו שמותקפים בעשרות טלפונים מטרידים. "אתמול בבוקר קיבלו סמנכ"לים ומנכ"לים של חברות רבות במשק, שמפרסמות ב'יתר נאמן', צלצולי השכמה מוקדמים. צבא של אנשים שמתקשרים, מוחים על הפרסום ומאיימים. זה מטורף. הם לא פוסחים על אף אחד. אני יודע שהוגשו תלונות במשטרה, אבל בינתיים שום דבר לא קורה".

מבול השיחות הזה מאורגן באמצעות קווי חירום, שכל המתקשר אליהם זוכה לשמוע הקלטות דוגמת זו המצוטטת לעיל. אוהדי "הפלס" מודרכים בצורה מפורשת למי להתקשר, לאיזה מספר טלפון, באילו שעות, מה לומר ולבקש ממנו, ובאיזו נימה לדבר. קחו לדוגמה את שיחת הטלפון הבאה, שנערכה בין אחד ממנהלי חברת עולם המזרונים למתקשר שהזדהה בשם שלמה, שהקלטה שלה הגיעה לידי Markerweek:

מנהל: "הלו".

ללא קרדיט

שלמה: "שלום וברכה. עם מי אני מדבר, עם משה?"

מנהל: "לא משנה, הגעת לאחד המנהלים בחברה".

שלמה: "טוב, זה גם טוב. דבר ראשון אנחנו מאוד נהנים מהמזרונים שאתם מוכרים. דבר שני רציתי למחות על הפרסום שלך ב'יתד נאמן', שפוגע בנו ועושה לנו צרות. אני רוצה לבקש ממך שתפסיק לפרסם ב'יתד נאמן', אם אתה מבין את דבריי".

מנהל: "איך אני לא אבין אם זו שיחה 159 שהתקשרו אלי היום?"

שלמה: "תראה, לאף אחד לא משעמם להתקשר סתם לבן אדם ולהטריד אותו. זה שיחות מאנשים שכואב להם על זה שבכל יום שלישי עורך 'יתד נאמן' כותב מאמרי שטנה נגדנו. יש היום שתי קבוצות בציבור החרדי ואנשים קוראים את העיתון הזה ("הפלס", ח"ע)".

מנהל: "עם מי אני מדבר?"

שלמה: "שלמה מירושלים".

מנהל: "אז בגלל זה אתה מטריד אותנו כל היום?"

שלמה: "לא מטריד".

מנהל: "אז מי התקשר היום קרוב ל–157 שיחות?"

שלמה: "אנחנו ציבור גדול".

מנהל: "שאוהב להטריד".

שלמה: "ציבור שמפריע לו מאוד הפרסומים. אם ביום שלישי הקרוב אין פרסומת של עולם המזרונים - אין הטרדות".

מנהל: "זה איום?"

שלמה: "זה לא איום חלילה. זכותך לעשות מה שבא לך. אנחנו רוצים להבין אם יש לך אינטרס מסוים להילחם בנו".

העיתון שהקים מפלגה

ההטרדות האלה הן השלב האחרון של מאבק עמוס יצרים המתרחש בשנתיים האחרונות בעולם החרדי, שבמרכזו עומדים "יתד נאמן" ו"הפלס". "יתד נאמן" נוסד ב–1985 בעקבות חילוקי הדעות בין הזרם החרדי־ליטאי לבין הסיעות החסידיות. שני המנהיגים הליטאים הגדולים באותה תקופה, הרב אלעזר מנחם ש"ך והרב יעקב קנייבסקי, לא היו מרוצים מכך שהעיתון היומי הגדול של התנועה החרדית, "המודיע", שנשלט על ידי התנועה החסידית שבראשה האדמו"ר מגור, לא נותן במה להתבטאויותיהם. הפתרון שמצאו היה הקמת עיתון חדש, שאליו נלוותה הקמתה של מפלגה חדשה - דגל התורה - שהתפצלה מאגודת ישראל הוותיקה. אנשי תקשורת חרדים מגדירים גם כיום את "יתד נאמן" כ"עיתון שהקים מפלגה" - ולא להפך.

כשדגל התורה ואגודת ישראל התאחדו ב–1992, המשיך "יתד נאמן" לצאת לאור, ובעשור השני לפעילותו נהפך לכלי התקשורת החזק במגזר החרדי. התחזקותו שיקפה את התחזקות הפלג הליטאי ואת המגמות הכלליות ששררו בשנים אלה בקרב החרדים. בעוד שהסיעות החסידיות תומכות בנישואים בגיל צעיר ובסובלנות גדולה יותר ליציאה לעבודה, הליטאים מייצגים את חברת הלומדים, הדוגלת בלימודי תורה מעל לכל עיסוק אחר. חברת הלומדים היא זו שקבעה את הקו המרכזי במגזר בכל הנוגע ליציאה לעבודה ולגיוס בני ישיבות.

אלא שהפיצול לא נגמר כאן, משום שגם בתוך הזרם הליטאי ובדגל התורה התפתחו במהלך השנים שתי קבוצות: בבני ברק ישב הרב שך, שהיה בעל הגמוניה מוחלטת גם ברמה הארצית, ובירושלים שלט הרב אלישיב. כאשר נפטר הרב שך ב–2001 נוצרה חלוקה חדשה: אלישיב הירושלמי נהפך לרב הבכיר והוותיק, והרב אהרון יהודה לייב שטיינמן מבני ברק נהפך לשותפו הבכיר להנהגה. ככל שחלפו השנים ואלישיב הזדקן, הוא העביר יותר ויותר סמכויות לשטיינמן.

אם בהנהגה הדתית־פוליטית של הפלג הליטאי חלו שינויים, הרי שבכלי התקשורת המרכזי שלו נשמרה יציבות: נתי גרוסמן, איש תקשורת חרדי שערך את "יתד נאמן" מאז 1988, שלט בו ללא עוררין. 
אנשי תקשורת חרדים מתארים את גרוסמן כעורך דינמי ומוכשר, אך בעל אישיות לא קלה - מעין אמנון דנקנר של עולם התקשורת החרדי: עורך קפריזי ועיקש שאינו מוכן שיערערו על דבריו.

בתקופת הרב שך לא היתה לאיש בעיה עם שלטון היחיד הזה. אבל תחת שלטון אלישיב, ובמיוחד ככל ששטיינמן צבר יותר כוח במגזר, השתנו הדברים. בשונה מהרב שך, אלישיב נמנע במשך עשרות שנות פעילותו הציבורית מלנאום בנושאים ציבוריים - ומעולם לא נאם בכנס המוני. כך שעבור האזרח החרדי, הדרך העיקרית להיחשף לדעותיו היתה דרך "יתד נאמן" ועורכו - גרוסמן. גרוסמן היה רגיל להיות זה שקובע למי תינתן הבמה ב"יתד נאמן" ובאיזה היקף.

אייל טואג

חילוני לא יבין זאת, אבל בפוליטיקה החרדית הפנימית יש משמעות גדולה לתארי הכבוד המוצמדים לשמותיהם של הרבנים הבכירים. כותרת שבה נכתב "הרב X אמר כך וכך" שונה לגמרי מכותרת שבה נכתב כי "הרב הגאון X אמר כך וכך", או "הרב הגדול בתורה אמר אחרת". בעוד גרוסמן מדרג את הרבנים הגדולים של המגזר כראות עיניו, הרגישו ארבעת הרבנים המרכזיים המרכזיים בבני ברק שהוא מתעלם מהם ולא נותן במה לדעותיהם. מלבד הרב שטיינמן, היו בטוענים נגד גרוסמן הרב חיים קנייבסקי, שאביו היה ממקימי העיתון; הרב מרדכי קרליץ, ראש עיריית בני ברק בראשית שנות ה–2000; וראש ישיבת פוניבז' דאז, הרב הרב מיכל יהודה ליפקוביץ.

מחלוקת עיקרית נבעה מהעובדה שבעוד שהרב שטיינמן ניסה להוביל קו רך יחסית כלפי חרדים שיצאו לעבודה כדי להיחלץ מהעוני, יצא גרוסמן בקמפיין אגרסיבי נגד החרדים "החדשים" המנסים להיות מודרנים ויוצאים לעבוד. מי שכן זכה לפרגון מצד גרוסמן היה רב ירושלמי בשם שמואל אוירבך, דמות דומיננטית שהנהיגה קו קיצוני יותר בנושאים אלה ושלל את יציאת החרדים לעבודה. שטיינמן החל להתלונן על כך ש"יתד נאמן" לא מנוהל ומפוקח כראות עיניו, וטען שעמדת הרבנים לא מועברת לציבור כפי שהיה רוצה. אלישיב גיבה את שטיינמן ברצונו לקחת פיקוד על העיתון, אבל גרוסמן סירב לפנות את מקומו. בסופו של דבר הגה קרליץ תוכנית פעולה להשתלטות על "יתד נאמן".

"יתד נאמן" הוא חברה בע"מ הנשלטת על ידי עמותת יתדות, שייסדה אותו. חברי העמותה הם קבוצת רבנים המהווים ועדה רוחנית, האחראית על דרכו של העיתון. כדי להדיח את גרוסמן היה צורך לשנות את הרכב הוועדה הזו, שתמכה בו. במאי 2012 נערך מבצע ההשתלטות המורכב: תוך יום אחד שונה הרכב הוועדה הרוחנית, כך שלאנשיו של שטיינמן נוצר בה רוב. באותו יום דאגה הוועדה החדשה להחלפת מורשי החתימה על חשבונות הבנק של "יתד נאמן" לטובת מיליארדר חרדי, יהודי־אמריקאי בשם שמעון גליק, שתורם מדי שנה מאות מיליוני שקלים לעולם הישיבות, ומזרים כסף לעיתון. הצעד הבא היה פיטוריו של גרוסמן באופן מיידי: מי שהיה כל יכול ב"יתד נאמן" מצא עצמו מנותק בן לילה מהמחשבים וממערכות התקשורת של העיתון. הדברים הגיעו לידי כך שתגרה פרצה במערכת העיתון, והמשטרה הוזמנה למקום. גרוסמן ומנכ"ל העיתון, יעקב לבין, מצאו עצמם בחוץ.

גרוסמן אינו טיפוס שיישב בשקט ויוותר על מעמדו. הוא חבר ללבין, וחודשיים אחר כך, אחרי שהעתירה המשפטית שלהם נגד ההשתלטות נדחתה, השניים הקימו יחד עיתון מתחרה - "הפלס", במהלך שמזכיר את הדרך שבה הקים עזריאל קרליבך את "מעריב" אחרי שפרש מ"ידיעות אחרונות" לפני 60 שנה. המערכת של "הפלס" החלה לפעול מירושלים, כשהתמיכה הרוחנית מגיעה מהרב אוירבך, המימון מגיע מפלגים חרדיים בארה"ב, מאיש עסקים בשם מנחם כרמל ומגורמים נוספים שאינם ידועים. גרוסמן האמין שהוא ממשיך המורשת השמרנית של הרב שך והרב אלישיב, שנפטר כמה שבועות לאחר הקמתו של "הפלס".

הרב הורה: לא להכניס 
את העיתון הביתה

הסכסוך בין "יתד נאמן" ל"הפלס" הוא קרב סבוך הכולל בתוכו את העימות בין ירושלים לבני ברק ובין החרדים השמרנים לחרדים הפרגמטים, המבינים שעליהם לשנות את הדרך שבה התנהלו עד היום. שני הפלגים רחוקים מלהיות שווים בגודלם. קשה להעריך את כמות התומכים באוירבך - בעוד שמקורבים לשטיינמן אומרים שמדובר בכמה אלפי משפחות בלבד, פעילי התנועה טוענים שמדובר בעשרות אלפים. מפלגת בני תורה שאותה מנהיג אוירבך לא התמודדה בבחירות הארציות, אך בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות היא הצליחה להכניס נציגים בודדים למועצות הערים הדתיות דוגמת ירושלים, בני ברק ומודיעין עילית. במערכת "הפלס" אומרים כי העיתון מודפס כל יום ב–5,000 עותקים, ומהדורות סוף השבוע בכ–40 אלף עותקים. "יתד נאמן", לעומת זאת, מודפס בכ–26 אלף עותקים בכל יום ובכ–135 אלף עותקים במהדורה המורחבת שהוא מוציא בימי שלישי.

אף שמנהיגי דגל התורה חשבו שזהו פלג זניח המתחרה בהם, הם לא היו מוכנים להשלים עם התחרות. מעט אחרי פתיחת "הפלס" אסר שטיינמן על הציבור שלו לפרסם בעיתון זה - ולמעשה פתח בחרם מודעות נגד העיתון המתחרה. "הם לא רצו מתחרה בשום פנים ואופן, והתחילה מלחמה מדממת נגד 'הפלס'", טוענים במערכת העיתון. "ביום הראשון חתמנו על הסכם עם חברת השיווק בר, שמשווקת עיתונים רבים. ביום שישי יצא הגיליון הראשון שלנו, ובאותו יום אחר הצהריים קיבלנו טלפון מבר הפצה שסיפרו ש'יתד נאמן' איימו עליהם כדי שיבטלו את ההסכם אתנו. נותרנו בלי מערך הפצה ואירגנו מערך חדש תוך לילה. בשלב הבא התחילו להתנכל לנו ולהוציא למנויים את העיתונים מהתיבות. חלק מהאנשים קיבלו איומים כמו 'אם תהיה מנוי על 'הפלס' נוציא אותך מהישיבה'. אנשים אמרו: 'תשימו לנו את העיתון בארון חשמל, שלא יראו אותו'".

מנויי "הפלס" קיבלו מכתב אישי, שבו הוזהרו כי "מי שמחזיק בעיתון 'הפלס' אין רפואה למכתו". האירוע הקשה ביותר נרשם בסוף 2012, כאשר באחד הלילות הותקף גרוסמן בכניסה לביתו על ידי שני צעירים. אחד מהתוקפים נתפס ונשפט ל–100 ימי מאסר. בכתב האישום בגין התקיפה קשר גרוסמן בין הסכסוך בין הפלגים לבין תקיפתו.

כתוצאה מהמלחמה שהכריז עליו "יתד נאמן", מתקשה "הפלס" מאז הקמתו למצוא משרדי פרסום ומפרסמים שיעבדו עמו. מהלך חריף במיוחד מצד אנשי דגל התורה נרשם בתחילת 2014, אז פורסם ב"יתד נאמן" קול קורא רשמי שעליו חתמו שטיינמן, קנייבסקי ואחרים, שדרשו מתומכיהם שלא להכניס הביתה את "הפלס", לא להתראיין בו ולא לפרסם בו. "משרדי הפרסום החרדיים מתקשים נוכח מכתב מפורש של שטיינמן וקנייבסקי, שלפיו אסור לקרוא ואסור לפרסם שם. המפרסמים צריכים לבחור בין רוב למיעוט כשהם באים לפרסם", אומר בכיר בענף התקשורת החרדי.

ב"הפלס" בחרו להיאבק בחרם המודעות בכל הכלים שהיו בידיהם. בקיץ האחרון עזבו אלפי חרדים את קופות החולים מכבי והכללית לאחר שאלה לא הסכימו לפרסם ב"הפלס". בהמשך החליטו חסידי "הפלס" להוריד את הכפפות, ולהטיל מורא על המפרסמים ב"יתד נאמן". כך לדוגמה, חברת מזון גדולה שפירסמה בשבועות האחרונים מודעה גדולה ב"יתד נאמן" התמודדה מיד לאחר מכן עם פניות טלפוניות שקשרו בין הפרסום הזה לשמועות על חיידקים במזון שהיא מוכרת. חברת מטרנה נאלצה להתמודד עם מודעות אינטרנטיות שבהן נכתב "הטיפשות הגדולה זה החוצפה להתעלם מציבור לקוחות גדול ועוד לחשוב שהם יוותרו"; וכן "ציבור בני התורה לא מוותר".

מי שנטל בפנינו אחריות על הפעילות הזו עבור "הפלס" הוא אברהם טריגר, שלדבריו מרכז את כל הפניות הטלפוניות לחברות שמפרסמות ב"יתד נאמן" ואינן מפרסמות ב"הפלס". טריגר אומר כי הוא בסך הכל משתמש באותם כלים שבהם השתמשו נגד "הפלס", ומציג איגרת שלטענתו חולקה לבעלי עסקים כדי שלא יפרסמו ב"הפלס". לדבריו, יש בידיו הקלטות שבהן מנסים לגייס פעילים שיתנכלו ל"הפלס".

ב"הפלס" אומרים כי אין להם קשר להטרדות הטלפוניות, אך הם מבינים מדוע אוהדי העיתון נוקטים בטקטיקה הזו. "הרבה קוראים מזדהים עם 'הפלס', והאנשים האלה התקוממו", אומרים בכירים בעיתון. "הם החלו לפנות מטעמם לחברות, ואמרו להן — תסבירו לנו במה חטאנו ולמה אתם לא מעבירים לנו מידע. זה מה שנקרא היום הטרדות. אולי הם התאגדו ביניהם, אבל זה לא קשור לעיתון. זה ארגון ידידי 'הפלס'".

גם גרוסמן ביקש להבהיר את העניין. "'הפלס' אינו נוקט כל פעולה בלתי חוקית או בלתי ראויה כלפי מפרסמים פוטנציאליים וגופים כלכליים", הוא אומר. "בירור שערכנו העלה כי היוזמה להתלונן באוזני מפרסמים המחרימים את 'הפלס' אינן קשורות כלל למחלקת השיווק שלנו, אלא נעשות ביוזמה פרטית ועצמאית של קוראים החשים נפגעים — ובצדק — לנוכח החרמתו של ציבור שלם, מתוך ניסיון גלוי ובוטה לפגוע בחופש העיתונות ובזכות הציבור לדעת. למיטב ידיעתנו, גם יוזמות פרטיות אלו נעשות אך ורק בצורה חוקית, הוגנת וראויה, תוך שימוש בזכות הבעת הדעה ובסגנון הולם, ואם נעשו דברים בלתי ראויים על ידי מאן דהוא, אנו מתנערים מכך ומגנים זאת באופן חד־משמעי.

"'הפלס' הוא זה שסובל מאז הקמתו ממסע יזום ומאורגן של איומים והטרדות כלפי מפרסמים, שבחרו משיקולים עסקיים לפנות אל פלח האוכלוסיה של קוראי העיתון. הדברים ידועים היטב לכל גוף שפירסם אי־פעם ב'הפלס', והדבר נחשב לסוד גלוי בעולם הפרסום החרדי. בכמה מקרים ספגו מפרסמים איומים שאם לא יפסיקו לפרסם ב'הפלס' יסבלו מפגיעה פיזית ומעשי אלימות, והוגשו תלונות במשטרה. ידוע לנו גם על הצעת חוזי פרסום הכוללים התחייבות למחיר נמוך במיוחד תמורת החרמת 'הפלס'.

ללא קרדיט

"זאת התנהלות חסרת תקדים בעולם התקשורת, שמשמעותה הוצאת חוזה חיסול על עיתון משיקולים של תחרות מסחרית וחילוקי דעות פוליטיים. יש להדגיש כי הדבר לא נעשה בצורה מחתרתית וביוזמה אישית של גורמים אנונימיים: 'יתד נאמן' עצמו החליט לפרסם הנחיה גלויה ורשמית לביצוע חרם טוטלי של מניעת פרסומים ב'הפלס'. ההודעה אף כללה קריאה מפורשת לפנות באופן אקטיבי אל גופים המפרסמים בעתון ולהזהירם - 'אין לפרסם אצלם דברים בשום אופן, וראוי ליידע המפרסמים שהם עלולים לתת יד לחילול ש"ש, בתמיכתם בדבר הפסול הזה'. יש לציין, כי קריאה זו לפגיעה ב'הפלס' פורסמה במקביל לפרסום נתוני TGI שהוכיחו את שיעורי החשיפה המרשימים שאליהם הגיע 'הפלס' כבר מאז השנה הראשונה להקמתו, לעומת הירידה הניכרת בעתונות המתחרה.

"התנהלותה התמוהה של התקשורת הישראלית, הממלאת פיה מים מול מאבק אלים וחסר עכבות שמתנהל נגד עיתון יומי מאז הקמתו, ההתעלמות המתמשכת מתופעה פסולה של חרם מודעות וממעשים חריגים וחסרי תקדים מאפשרות השתרשותן של נורמות פסולות שראויות לכל גינוי בחברה דמוקרטית".

בזמן שהסכסוך בין שני העיתונים מתנהל במלוא העוצמה, "הפלס" צובר כוח בקרב הקוראים. נתוני סקר TGI שפורסמו בספטמבר הציגו שיא עבור "הפלס", שהגרסה היומית שלו הגיעה לרמת חשיפה של 11% מהציבור החרדי, בעוד "יתד נאמן" הציג שפל - חשיפה של 19.3% בלבד. המהודה המורחבת של "יתד נאמן" עדיין עוקפת את "הפלס" בלי בעיה - "הפלס" הציג רמת חשיפה של 16.5% בלבד מול 56.9% ל"יתד נאמן".

מלחמות השפעה בין כלי תקשורת אינן דבר נדיר בישראל. כפי שאמר לנו השבוע איש תקשורת חרדי כשתמהנו על עוצמת האמוציות בסכסוך המדובר, "גם הסכסוך בין 'ידיעות אחרונות' ל'ישראל היום' נהפך למלחמה אקטיבית שמפלגת את המשק, ואף אחד לא מקפיד בה על חופש דמוקרטי. בדברים האלה 'השחור תמיד בוהק יותר', וכשמדובר בחרדים תמיד שמים לב יותר לדברים האלה".

מ"יתד נאמן" נמסר בתגובה: "הדברים מדברים בעד עצמם. תמיהתנו הגדולה - וכך גם של החברות הגדולות במשק - היא היכן רשויות החוק ומה אפשר לעשות עוד מעבר לתלונות הנערמות בתחנות המשטרה. תופעת ההטרדות האיומות חייבת להיפסק. מיותר בכלל להתייחס לטענות חסרות שחר כאילו מישהו מאתנו מטריד. זו טענה אווילית והזויה".

מיוניליוור נמסר בתגובה: "חברתנו מחליטה על אסטרטגיית הפרסום שלה, לרבות מקומות הפרסום, בהתאם לקריטריונים מקצועיים בלבד, וכך תמשיך גם בעתיד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#