"סכנה לדמוקרטיה - לבוחרים כבר נמאס ממה שקורה"

כל הסיבות שבגללן דווקא בתקופה שבה המשק משווע לרפורמות - הוא סובל ממשבר משילות שלא מאפשר לקדם אף תוכנית כלכלית

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגי עמית
חגי עמית

"מה יעזרו הבחירות האלה, מה זה משנה? עם ישראל לא צריך ממשלה, לא שרים ולא שר אוצר. הוא צריך מלך. זה הדבר היחיד שיכול לעזור לו. מלך שיעשה פה סדר".

אפשר לבטל בחיוך את המשפט הזה, שהיה שיאו של נאום חוצב להבות שנשא השבוע אחד מנהגי המוניות בתל אביב, ביום שבו התברר שהכנסת ה–19 עומדת להתפזר פחות משנתיים לאחר שהחלה לכהן. עם זאת, במלים אלה ביטא אותו נהג את רחשי לבם של חלק ניכר מאזרחי ישראל, אשר את לבם לא מילאה כל שמחה כאשר התבשרו שבאביב הקרוב ייאלצו לכתת שוב את רגליהם אל הקלפי.

אנחנו יכולים לקוות כי מרבית האזרחים מאמינים עדיין בדמוקרטיה פרלמנטרית ולא היו מעוניינים לראות את מדינת ישראל חוזרת 2,000 שנה אחורה לצורת השלטון שרווחה בה בימי בית ראשון ושני. ובכל זאת, פיזור הממשלה השבוע הבהיר את עומק משבר המשילות שבו שרויה הדמוקרטיה הישראלית. דווקא בתקופה שבה המשק הישראלי משווע לשלל רפורמות שיבריאו אותו ויאפשרו לו לצאת לדרך חדשה, הוא נאלץ לסבול משנתיים של ממשלה תקועה, שאינה מסוגלת להוציא אל הפועל כמעט אף תוכנית או רפורמה שבה היא דנה.

לשתי שנות הקיפאון האלה צפויים להצטרף שלושת החודשים הקרובים, שבהם ממשלת ישראל תהיה ברווז צולע שבמקרה הטוב מנסה להוציא אל הפועל כלכלת בחירות. תוכניתו החדשה של בנימין נתניהו, שפורסמה אתמול, לביטול המע"מ על מוצרי המזון הבסיסיים, היוותה איתות מבשר רעות לגבי הדרך שבה תנוהל מדיניותה הכלכלית של ישראל בתקופה הקרובה: שליפות מהירות מהמותן בניסיון נואש להשיג הישגים מיידיים רגע לפני שהבוחר מגיע לקלפי.

גם אחרי הבחירות אנו צפויים לתקופה ארוכה של חוסר אונים, שתורכב משבועות של משא ומתן קואליציוני לצורך הרכבת ממשלה - ולאחריהם ימי החסד שנוטל לעצמו כל שר אוצר לפני שיתחיל לפעול בתפקיד.

בעיית המשילות בישראל היא בעיה מוכרת. עם זאת, גם בעיני מי שעוסק בנושא שנים ארוכות היה השבוע האחרון יוצא דופן. "עם כל הניסיון הפוליטי שלי לא עברתי דבר דומה לזה", אומר פרופ' אמנון רובינשטיין, שהיה חבר בשש כנסות ובארבע ממשלות ישראליות ועסק רבות בנושא שינוי שיטת הממשל הישראלית. "מה שקורה כעת הוא יוצא דופן, כי הבחירות נגרמו בעקבות חילוקי דעות שוליים ולא בגלל הדברים הגדולים שדורשים הכרעה בישראל. הרי לפני כל ממשלה ניצבים חילוקי דעות מעשיים, אם זו ההחלטה על הגירוש ההמוני ללבנון שניצבנו מולה בשנות ה–90 או הוויכוח על הסכמי אוסלו שחתך בזמנו את הממשלה. אבל אי אפשר להשוות את הוויכוחים האלו לוויכוח הנוכחי על מע"מ 0% או על חוק הלאום, שהם דברים מגוחכים. כך שכנראה שהיו כאן יותר מגמות אישיות. העימות כאן לא שיקף חילוקי דעות פוליטיים, אלא דברים פרסונליים, ודברים כאלה קשה למנוע. הדרך להתמודד אתם היא על ידי אימוץ של תרבות פוליטית בוגרת יותר. המשבר הזה הוא משבר של בוסר פוליטי ולא של בגרות פוליטית".

"העיסוק הפוליטי הוא רק ברמת הכיסא הקטן שלי"

כחלק מההכרה בבעיית המשילות, עוד בהסכמים הקואליציוניים שעמדו בבסיס הממשלה הקודמת של נתניהו סוכם על הקמת ועדת משילות. בראשה עמד בתחילת הדרך יעקב נאמן, ולאחר שזה פרש מונה במקומו השר ישראל כ"ץ. אלא שהוועדה מיעטה להתכנס ולא קידמה את הנושא שלמענו הוקמה. בסוף 2011, כאשר הראל לוקר מונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה, הוא גם מונה לראש צוות המשילות המיוחד. אך לוקר פרש החודש מתפקידו, והותיר את הצוות ללא מנהיג. כמו במלכוד 21, חוסר המשילות של הממשלה והכנסת הוא אחת הסיבות לכך שהזרוע המחוקקת והמבצעת בישראל מתקשות לקדם מהלכים שישפרו את יכולת המשילות שלהן. כך הכנסת, הממשלה והציבור הישראלים כלואים בתוך המבוך שהם יצרו.

למרות זאת, דווקא הכנסת האחרונה הצליחה לבצע פריצת דרך ולהעביר במארס את חוק המשילות - שהעלה את אחוז החסימה ל–3.25%, הגביל את מספר השרים בממשלה, הטיל מגבלות על יכולתם של הח"כים להתפצל מהסיעות שעמן נבחרו לכהן במשכן, והגביל את תקופת הזמן שבה הממשלה יכולה לפעול ללא תקציב. אלא שמי שחקר את הנושא הטיל השבוע ספק ביכולת של החקיקה הזו לשפר את רמת המשילות בישראל.

"מאז שהמצאתי את המלה משילות לפני כעשור, כל הפוליטיקאים אימצו אותה, אבל לא את התוכן שלה", אומר פרופ' דייב נחמיאס מהמרכז הבינתחומי הרצליה. "לצערי, כיום המצב גרוע יותר משהיה בעבר. כשאני מסתכל על הרקורד של הממשלה הנוכחית אני רואה ששום דבר משמעותי לא עבר בה למרות ההבטחות שהיו לפני הבחירות האחרונות מצד כל המפלגות שהיו בקואליציה.

"העלאת אחוז החסימה לא תשנה כהוא זה את המצב. אז תהיה פחות מפלגה אחת - זה לא ישפיע על יכולת המשילות בישראל. הבעיה היא שהמועמדים לא רצים לבחירות על בסיסי מצעים אידיאולוגיים ברורים או תוכניות בהירות לגבי כלכלה או ביטחון, וכתוצאה מכך הם נכנסים אחרי הבחירות למריבות של 'כן מע"מ 0%, לא מע"מ 0%'.

"התוצאה היא שיש תחושת ניכור מהמערכת הפוליטית שהולכת וגדלה בכל שכבות הגיל - במיוחד אצל הצעירים, ונוצר חוסר אמון בכל מוסדות השלטון. לפי כל הסקרים, לבוחר הממוצע נמאס ממה שקורה, ואם הוא כבר מצביע הוא עושה זאת לפי החמולה שהוא משתייך אליה. כל החרדים מצביעים למפלגות החרדיות, הערבים למפלגות הערביות והמתנחלים לבית היהודי. בשנים האחרונות רמת הפילוג בתוך העם לקבוצות פוליטיות רק החמירה את המצב, ויש סכנה לדמוקרטיה כתוצאה מהניכור הגובר והולך.

"התוצאה של חוסר המשילות היא שאנחנו נכנסים למצב של מלחמה פוליטית על סמלים. המצב הביטחוני קשה, המצב הבינלאומי קשה ועדיין אף אחד לא מתייחס לנושאים המהותיים - משחקים בשטויות, בסמלים כמו מדינת הלאום. ישראל היא הרי כבר כיום מדינת העם היהודי. אף אחד לא שולל את היותה כזו.

"חלק מהתוצאה של המצב הזה - של חוסר שיפור במשילות - מתבטא בכך שאנו מידרדרים בתחום השחיתות הפוליטית (במדד השחיתות העולמי שפורסם ב–2012 דורגה ישראל במקום 39, הנמוך בתולדותיה, ח"ע). ראש הממשלה לשעבר שעומד למשפט, הנשיא ושר האוצר לשעבר שיושבים בכלא - כולם אינדיקטורים לבעיות כרוניות במערכת הפוליטית. גם בדירוג הדמוקרטיה הישראלית אנו יורדים - כתוצאה מהיעדר המשילות, היעדר שוויון הזכויות והבעיות הקשורות לערכים הדמוקרטיים בישראל שהממשלה לא מטפלת בהם. בדירוג הדמוקרטיה ירדנו, כי אין משילות ואין זכויות למיעוטים ויש בעיות רציניות שקשורות לערכים דמוקרטיים שהממשלה לא מטפלת בהם. לא עוסקים אצלנו במדיניות ציבורית, העיסוק הוא רק בפוליטיקה ברמת הכיסא הקטן שלי - אני אשמור או לא אשמור על הכיסא שלי. אני אשב או לא אשב ליד מישהו אחר - זה מה שכנראה מעניין את שר התחבורה שלנו".

"כולם נוגסים זה בזה"

"רוצים לשמוע קוריוז? היום שובצתי לשבת במקומו המתפנה של שר הפנים לשעבר גדעון סער, שממוקם במקום נוח סביב שולחן הממשלה. הדבר קומם שר אחד או שניים, שמאוד חשקו בכיסא לעצמם. במשך שלושה שבועות ניהלו קרבות בלימה מול מזכירות הממשלה - עד שהסוגיה הוכרעה".

הפוסט הזה, שהעלה ביום שני לפייסבוק שר התחבורה ישראל כ"ץ - מועמד מרכזי לתפקיד שר האוצר בחודשים הארוכים שמחכים לנו עד לבחירות - אולי נכתב בניסיון להתבדח, אבל קשה למצוא את ההומור בדברים בסגנון זה בשבועות כמו זה האחרון, שבו נראה כי לא היתה מעולם ממשלה שנשלטה בידי אינטרסים אישיים שהחליפו את מקום האחריות הלאומית כמו זו הנוכחית.

"המצב הנוכחי מעודד פוליטיקה פרסונלית מאוד. המשמעות של הפרסונליזציה הזו היא זרימה של כוח למעלה לעבר המנהיג. הפוליטיקה של היום מבוססת על מנהיגים ועל 'מפלגות מנהיג', ואנו רואים שזה לא מצליח כל כך", אומר פרופ' גידי רהט מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.

"הדבר השני שאנו רואים הוא זרימה של הכוח למטה, כמו ח"כים שחלקם מתנהגים כעצמאים. נתניהו קרא השבוע להצביע ליכוד כדי לחזק אותו, אבל האם חברי הליכוד בהתבטאויותיהם יותר נאמנים לו מהנבחרת של הליברמנים לדוגמה? המפלגות הדמוקרטיות לא לכידות. בסופו של דבר הן לא מקבלות החלטות שכולם עומדים מאחוריהן, אלא כולם כל הזמן חותרים ונוגסים זה בזה".

ואכן, המשבר הדמוקרטי הנוכחי מעלה את השאלה האם המבנה החדש של המערכת הפוליטית, שבו מפלגות דוגמת יש עתיד וישראל ביתנו (ובמידה פחותה הבית היהודי) מתנהלות כדיקטטורות קטנות, לא אחראי למצב הנוכחי שבו ממשלת ישראל מתפרקת במידה רבה בגלל מה שנראה כמו מלחמות אגו.

"לפחות מע"מ 0% ייצא מהמערכת"

מי שחושב שהמשק הישראלי חסין לחוסר המשילות הקיים משלה את עצמו. יש משמעות לכך שכלכלת ישראל מתנהלת ללא קברניט שיושב על ההגה, או יותר גרוע, עם מספר קברניטים שכל אחד מהם מושך את ההגה לכיוון אחר.

"אני נמצא כרגע בשנת שבתון בברלין, ואני חייב לומר שאנשים כאן לא מבינים על מה הבחירות האלה. מכאן הכל נראה כמו מלחמות אגו של אנשים קטנים. הפרשנות בעיתונות ובטלוויזיה לא מחמיאה לישראל על מה שקורה, ואני מניח שגם בארץ לא מבינים את ההליכה הזו לבחירות", אומר פרופ' רפי מלניק מהמרכז הבינתחומי הרצליה.

בחינה של קורות חייו של מלניק ממחישה את עומק המשבר בניהול הכלכלה הישראלית, שמעולם לא זכתה לכל כך הרבה ועדות שאמורות להתוות את דרכה ואף אחת מהן לא זוכה להגשים את המנדט שניתן לה. מלניק שימש בשנים האחרונות כחבר בוועדת טרכטנברג, חבר בוועדה המייעצת למועצה הלאומית לכלכלה במשרד האוצר וחבר בוועדה מייעצת לשר האוצר.

כשאנו שואלים אותו לגבי המשמעות של ההליכה הנוכחית לבחירות על תפקוד המשק, הוא אומר: "אם אנחנו מחפשים משהו חיובי בהליכה לבחירות, אפשר לומר שלפחות החוק הרע הזה של מע"מ 0% ייצא מהמערכת. הוא לא היה פותר את בעיית הדיור והיה מפנה כספים בהיקפים גדולים למטרה שאינה קשורה לסדר העדיפויות הלאומי. עם זאת, כשאני מסתכל על כלכלת ישראל כולה, היא אמנם יצאה מהשפל הזמני שאליו היא נכנסה בגלל מבצע צוק איתן, אבל היא כן זקוקה לדחיפה פיסקלית כדי לחזור למסלול של צמיחה. אמנם כן נראה צמיחה שתנבע מהפיחות בשקל, אבל אני לא רואה את המנועים העולמיים והפנימיים שיחזירו המשק לשיעורי הצמיחה שהוא הציג לפני צוק איתן.

"ועכשיו, מאחר שהתקציב הממשלתי הבא נדחה לעתיד הרחוק יותר, אנחנו ניכנס לתוואי של תקציב של 1/12 (תוואי שבו ממשלת ישראל מתבססת על תקציב השנה הקודמת ברמה החודשית) וזה רע מאוד למשק שזקוק לדחיפה פיסקלית - שלא תבוא. להפך, הממשלה תצטרך לחיות עם תקציב מרוסן שמתבסס על התוספות של השנה שעברה, שאינן מספיקות. מדובר על תוספות שהיו צריכות להגיע בתקציב החדש בתחום החינוך, הבריאות והביטחון - וכולן נדחות ולא ניתנות אם אין תקציב חדש. כל הביקוש הזה שהיה אמור להתוסף למשק בעקבות התקציב החדש - יידחה.

"נכון שהמשק עדיין לא נמצא בהידרדרות והוא בהחלט ייצא מהשפל של הצמיחה השלילית וברבעון האחרון תהיה לנו צמיחה חיובית, ואני אפילו רואה לפי המדד שלי (מדד מלניק למצב המשק) עלייה בייצור התעשייתי", מוסיף מלניק, "אבל גם האינדיקטורים שנראים טוב לא מחזירים המשק לפוטנציאל הצמיחה שלו הוא מסוגל. המשק עדיין נמצא בדשדוש שגם אם הוא יותר טוב מהמצב באירופה - אינו קרוב לקצב הצמיחה שאליו אנחנו מסוגלים".

"למנוע שימוש בכספי מימון המפלגות לתעמולה מיותרת"

בעיית המשילות הישראלית הביאה לכך שאחת לכמה שנים עולה על שולחן הממשלה הצעה לשינוי שיטת הממשל בישראל. שתי ההצעות האחרונות שהועלו בתחום - על ידי חיים רמון ב–2003 ועל ידי אביגדור ליברמן ב–2006 - היו בכיוון של הפיכת המשטר בישראל לנשיאותי, מה שיעניק כוח רב יותר למנהיג העומד בראש הממשלה.

שיטת הממשל בישראל גם שונתה פעם אחת בכיוון זה. בין 1996 ל–2003 התקיימה בישראל בחירה ישירה לתפקיד ראש הממשלה. בשלוש מערכות הבחירות שנערכו במתכונת זו הצביע עם ישראל בשני פתקים, אחד לתפקיד ראש הממשלה והשני לכנסת. העילה לביטול החוק הזה היתה שבסופו של דבר הביא החוק לפיצול גדול יותר בכנסת, ולכך שראש הממשלה התקשה לנהל את ענייני המדינה ממצב שבו הוא עומד בראש מפלגה קטנה.

גם כיום נסוב הדיון אודות שיטת הממשל סביב בעיות הפיצול בכנסת, כוחן של המפלגות ועוצמת ראש הממשלה. "לצערי, כל פעם שממשלה נופלת מחפשים ישועה בתיקונים הזויים בשיטת הממשל, כמו בחירה ישירה או משטר נשיאותי, שני דברים שלא יעזור אם ישנו אותם", אומר פרופ' גידי רהט מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. "לראש הממשלה בישראל, ברמה הפורמלית, יש לא מעט כוחות. הוא יכול לפטר שרים וסגני שרים ולקרוא לבחירות חדשות ויש לו את כל הכלים המקובלים במשטר פרלמנטרי כדי לשלוט, ועדיין אנו רואים שאין לו יכולת משילות - כי הכנסת מפוצלת. המפתח לבעיה הוא חיזוק המוסד שנקרא מפלגות. יש צורך בחקיקה שנותנת תמריצים להתנהגויות מסוימות.

"החקיקה הנוכחית מקשה מאוד על המפלגות הגדולות לפעול, ומקלה על המפלגות הקטנות והסקטוריאליות. המכון שלנו הציע שינויים בשיטת הבחירות, בכללים של מימון המפלגות ובחוק המפלגות. שישנו את זה. המצב בישראל הוא גם כזה שמפלגות דמוקרטיות עוברות רגולציה כבדה ואת המפלגות הלא דמוקרטיות עוזבים לנפשן. אנחנו מציעים שיתקצבו בצורה יותר נדיבה את המפלגות הדמוקרטיות, כדי לא להעניש אותן.

"דבר שני הוא להגדיר חלק ניכר מהכספים שניתנים למפלגות ולמנוע את השימוש בהם לתעמולה חסרת עומק וחסרת השפעה, כך שהן כן ישקיעו את הכסף הזה בפעילות מעמיקה ורצינית, כמו פעילות רעיונית ומחקרית או פעילות מקומית בסניפים, כפי שנהוג במקומות אחרים בעולם כמו גרמניה וסקנדינוויה - שם המפלגות עדיין מתפקדות. אם היו מאמצים את המלצות המכון, היו לנו מפלגות גדולות יותר ולכידות יותר, ובמקום משחק פוליטיקה אישית היתה יכולת ליצור שת"פים בין־מפלגתיים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker