כיצד פקיד בעירייה יכול לנפק חתיכת נייר ששווה 150 מיליון שקל?

סיפורו של עו"ד גלבוע מביא בקליפת אגוז את הסיפור הכלכלי של ישראל בעשור האחרון: כיצד עושים כאן כסף ועל חשבון מי

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים105
גיא רולניק
גיא רולניק

תשמעו סיפור.

חברה גדולה, המגלגלת מיליארדי שקלים, מתקשרת עם איש מקצוע מנוסה כדי לקדם את עסקיה. הוא משקיע בעניין עבודה רבה, אינטנסיבית, מקצועית ויצירתית, ובסוף רואה ברכה בעמלו: כתוצאה ממאמציו ומכישרונו המיוחד, ללקוח שלו צומח נכס בשווי של כ-150 מיליון שקל.

פונה איש המקצוע אל החברה, ומבקש שתשקול את שכר טרחתו הצנוע - כ-12% מהערך הכלכלי שהוא ייצר לה - 18 מיליון שקל. אך כמה מאכזב: צודקים אלה שאומרים ש״לא מפרגנים כאן״ בישראל. החברה שהזמינה את העבודה מסרבת לשלם, וגם טוענת שההסכם שכרתה עמו ״נגוע כביכול באי־חוקיות״. לא רק שהיא לא משלמת לו - אלא שהיא גם רומזת שהוא סוג של עבריין.

סיני גלבוע. עורך דין, סגן ראש עירייה, מאכערצילום: אלון רון

לא נותר לו לאיש המקצוע אלא לבקש סעד מבית המשפט בישראל. אולי שם עוד נותרו צדיקים, אנשים טובים, שיודעים להעריך ״עבודה רבה, אינטנסיבית, מקצועית ויצירתית״ - לשון כתב התביעה - כזאת שמצמיחה לעם ישראל 150 מיליון שקל של ערך יש מאין.

באיזו עבודה מדובר? מה בדיוק ייצר אותו איש פלאי? כלום הוא הקים מפעל חדש? תיכנן קו ייצור חדשני? או שמא קידם עסקת יצוא ללקוח ענק בחו״ל? כיצד בדיוק הוא הצליח לברוא יש מאין 150 מיליון שקל, המזכים אותו לשיטתו בשכר טרחה של ח״י מיליוני שקל?

לא בדיוק. אין מפעל, אין סחורה, אין המצאה, אין מדע, אין טכנולוגיה, אין לקוח בחו״ל וגם לא בישראל. אין הנדסה, גם לא תעשייה, לא מסחר וגם לא שירותים. 150 מיליון השקלים נוצרו יש מאין - בדרך הקלה והבטוחה ביותר לייצר ערך בישראל: קבלת חתיכת נייר מפקיד ממשלתי. במקרה הזה אפילו לא פקיד בכיר במיוחד, אלא פקיד בעירייה.

תתמהו: כיצד זה פקיד בעירייה יכול לנפק חתיכת נייר ששווה 150 מיליון שקל? אין סיבה לתמוה: מדובר בתעשיית הנדל״ן הישראלית, שם כל יום מנפיקים פקידים פתקים ששווים מיליונים, עשרות מיליונים ולעתים גם מאות מיליוני שקלים.

כל מה שנדרש כדי לקבל את הפתק הנכון בזמן הנכון הוא לשכור את שירותיו של איש רציני. מסוג האנשים שיודעים ״להשקיע בעניין עבודה רבה אינטנסיבית, מקצועית ויצירתית״, כלשון התביעה שהגיש לא מזמן לבית המשפט המחוזי בלוד עו"ד סיני גלבוע נגד קואופרטיב דן, אחד המונופולים הגדולים בישראל.

סיני גלבוע? האם אתה מתכוון לעורך הדין שדן שכר לפני יותר מעשור כדי לטפל עבורה בהגדלת זכויות הבנייה בקרקע שהיתה לה בתחנה המרכזית של פתח תקוה? אותו סיני שפעל ללא לאות להגדלת זכויות הבנייה בעירייה תוך שהוא משמש במקביל כסגן ראש העירייה? אותו סיני שהורשע לפני כשנתיים בעבירת הפרת אמונים ונשלח ל-300 שעות לתועלת הציבור על בסיס אותה עסקה בדיוק?

כמובן שמדובר באותו סיני. והרי זאת כל התורה כולה, כפי שהיא שהיא נמסרת לנו שוב ושוב ושוב בשוק הנדל״ן הישראלי.

אם היה מדובר בעוד פרשיית שחיתות רגילה בעירייה ישראלית, לא היינו מטריחים את קוראינו בזוטות שכאלה: נראה שיש יותר ראשי עיריות, סגני ראשי עיריות וחברי ועדות מקומיות ומחוזיות שהואשמו בפלילים בעשור האחרון בהקשר של עסקות נדל״ן ומכרזים תפורים מאשר כאלה שמעולם לא נחשדו ולא הסתבכו במיני שחיתויות כאלה ואחרות.

אלא שסיפורה של דן, התחבורה הציבורית בישראל בכלל, עיריית פתח תקוה ועו"ד גלבוע מביא בקליפת אגוז חלק גדול מהסיפור הכלכלי של ישראל בעשור האחרון: כיצד עושים כאן כסף, על חשבון מי עושים כאן כסף ובעיקר כיצד מסתירים את הדרך הזאת מהציבור.

נתחיל עם גלבוע, עורך דין נדל״ן ידוע ומכובד בחברה, שהיתה לו ״תקלה״ קטנה: הוא הורשע בפלילים לאחר שהתברר שבזמן כהונתו כסגן ראש עיריית פתח תקוה קידם עבור דן את הגדלת זכויות הבנייה של הקואופרטיב מול העירייה.

סיני אמנם למד משפטים, התמחה כעורך דין ובקיר במשרדו בוודאי תלויות כמה תעודות מכובדות, אבל בעגה המקובלת בשוק הנדל״ן ובמגזר העסקי הוא בעצם מאכער. הוא מסדר עניינים איפה שיש עניינים וצריך להכיר את מי שצריך להכיר.

המאכערים לא פועלים רק בשוק הנדל״ן, כמובן, אלא בענפים שבהם הדרך לאושר ולעושר עוברת דרך החלטות של פקידים, רגולטורים ופוליטיקאים. אילו ענפים אלה? בערך כולם.

כתב התביעה של סיני לא מגלה לנו משהו חדש שלא ידענו: הוא רק מזכיר כיצד נוצר חלק גדול מהעושר בישראל - תוצאה של שילוב של עלייה חדה במחירי הנדל״ן ופתקים שמחלקים פקידים.

וכאן עולות שתי שאלות: השאלה הראשונה היא מי אחראי לעלייה במחירי הנדל״ן, והשאלה השנייה היא על פי אילו קריטריונים ואיזה לוח זמנים מחלקים הפקידים את הפתקים אשר יודעים לייצר למי שמקבל אותם 150 מיליון שקל ו-18 מיליון שקל עמלה למאכער שמארגן את הפתק.

התשובה לשאלה הראשונה היא שבשנים האחרונות נוצר בישראל עושר אדיר של מאות מיליארדי שקלים כתוצאה מעליית מחירי הנדל״ן. אלא שהעושר הזה לא נוצר על ידי בעלי הקרקעות, הדירות והנכסים, גם לא על ידי הבנקים המממנים, ולמעשה לא נוצר על ידי אף חברה, קבלן, יזם או אדם. הוא נוצר על ידי האנשים המוכנים לקנות דירות, בתים ומשרדים במחירים הולכים ועולים. העלייה החדה במחירי הנדל״ן בחמש השנים האחרונות היא העברת עושר מהגדולות בהיסטוריה של ישראל: מאלה שאין להם לאלה שיש להם. נדל״ן.

התשובה לשאלה השנייה היא שהקריטריונים ולוח הזמנים לחלוקת הפתקים המופלאים, שיודעים להעלות כבמטה קסמים את שווייה של פיסת קרקע ב–150 מיליון שקל, הם לכאורה ברורים, ידועים וקבועים בחוק - אך בפועל הם מעורפלים, מורכבים ושרירותיים. ואיך אני יודע את זה? פשוט מאוד - נתנו לגלבוע להסביר לכם את זה כבר בכותרת של הטור: מלאכת הוצאת הפתק מהפקיד בעיריית פתח תקוה היא כה מורכבת, מסובכת, נפתלת, מפתיעה, נכלולית ועקלולית, עד שהאיש אשר יודע להוציא את הפתק הזה זכאי לשכר טרחה של לא פחות מ-18 מיליון שקל.

מה שקורה בדן הוא כסף קטן לעומת מה שמתרחש באגד. שם גילה המבקר שהמדינה משלמת מזה כעשור כל שנה סובסידיה עודפת של לפחות 400 מיליון שקל

אך בזה לא סיימנו את כל התורה של הכלכלה הישראל מסיני. סיני גלבוע. הגיע הרגע להתעניין בלקוח של סיני, זה ששכר את שירותיו המוצלחים של עורך הדין, שהוא גם סגן ראש העירייה, כדי שיסדר לו את העניינים הדרושים סידור בעירייה.

150 מיליון שקל של השבחת ערך לחתיכת קרקע אחת בודדת של דן נשמעים כמו כסף גדול עבור הקוראת הממוצעת. הכוונה היא לאותה קוראת שבימים אלה שואלת את עצמה אם נגזר עליה לפשוט לא רק על החסכונות של הוריה הקשישים אלא גם על הפנסיה שלהם כדי לארגן לעצמה, לבן זוגה ולשלושת ילדיהם הקטנים את ההון העצמי הנדרש לרכישת דירת 3 חדרים בפתח תקוה.

אלא שעבור המוטבת מעסקת הנדל״ן דנן - דן - כמו גם לאחותה לתחבורה הציבורית, אגד, מדובר בכסף קטן. הנה, למשל, מבקר המדינה גילה בשנה שעברה כי לפני הפרטתו של קואופרטיב דן, הוא נהג במשך 30 שנה לרכוש שלדות לאוטובוסים מחברת דן - מבלי לקיים מכרז. בצירוף מקרים מעניין אחד המשקיעים שהשתתף בהפרטת דן הוא לא אחר מאשר היבואן של אוטובוסי דן.

מה שקורה בדן הוא כסף קטן לעומת מה שמתרחש באגד. שם גילה המבקר שהמדינה משלמת מזה כעשור כל שנה סובסידיה עודפת של לפחות 400 מיליון שקל. לסכום זה, קבע המבקר, מצטרפת שורה של הטבות כספיות שהעניקו משרדי האוצר והתחבורה לאגד בעשורים האחרונים, ללא בדיקת כדאיות כלכלית ותוך התעלמות לכאורה מחובת עריכת מכרזים. המבקר בחן ארבעה הסכמים שעליהם חתמו משרדי האוצר והתחבורה עם אגד מאז 1996 - שני הסכמי סובסידיה ושני הסכמי תחרות - שבמסגרתם הזרימה ותזרים המדינה לקופת הקואופרטיב מיליארדי שקלים. הסובסידיה השנתית שממנה נהנה אגד ב–2011, למשל, הסתכמה ב-1.5 מיליארד שקל.

המבקר גילה כאוס רגולטורי נרחב, אי־בקיאות בחומר והיעדר פרוטוקולים שפגעו ביכולתו של משרד התחבורה לבקר את הנעשה באגד. הביקורת העלתה פערים ניכרים בהצגת עלות הסכם התחרות שנחתם עם אגד רק ב–2010, כשהאוצר טען שמשמעותו עלות של 683 מיליון שקל למדינה בשנה - בעוד שאגד טען לתקצוב כפול של 1.3 מיליארד שקל. המבקר גילה שמשרד התחבורה ומשרד האוצר הסתפקו בהערכות כלליות למרות הסכומים הגבוהים שעמדו על הפרק, ולא הציבו יעדים למשא ומתן.

"בהסכמים שולמה לאגד סובסידיה בסכומים ניכרים בלא עבודת מטה מסודרת שתברר את מידת ההצדקה בתשלומים״, נכתב בדו"ח המבקר. לסיום הסביר המבקר ש״הגורמים המקצועיים במשרדים לא היו בקיאים בסבך ההסכמים ובפרטיהם, ולכן היו תלויים בידע ובניסיון של גורמי ייעוץ פרטיים״.

מיהם ״גורמי הייעוץ הפרטיים״ ש״הגורמים המקצועיים תלויים בהם״? המבקר לא פירט, אבל אפשר לנחש - אלה חברות ייעוץ פרטיות, שבחלקן עובדים פקידים שעבדו במשרד האוצר ובמשרד התחבורה ועכשיו עובדים כיועצים לעשרות ומאות המונופולים, הקרטלים, החברות הממשלתיות, הרשויות והחברות שמחוברות לתקציב המדינה וחיות, מתות, עולות ונופלות על בסיס היכולת שלהן להתל ברגולטורים ובפקידים - אלה שעדיין לא עברו לעבוד בחברות הייעוץ. לא תופתעו לגלות שבאגד ובחברות הקשורות איתה יש נוכחות מוגברת כבר שנים ארוכות של פקידים לשעבר ממשרד האוצר.

אז בואו נסכם מה יש לנו כאן: יש לנו עורך דין בכיר וידוע שמשמש כסגן ראש העירייה בעיר גדולה בישראל, שמשמש כמקביל כמאכער, ובאמצעות ״עבודה רבה, אינטנסיבית, מקצועית ויצירתית״ מצליח לארגן ללקוח שלו השבחת קרקע בשווי 150 מיליון שקל. ערך הקרקע עולה בזכות פתק שעורך הדין מקבל מהעירייה (להלן ״הגדלת זכויות הבנייה ב-180%״) ובזכות בום כללי במחירי הנדל״ן בישראל, הממומן על ידי מאות אלפי זוגות צעירים ושאר אומללים שקונים דירות בפתח תקוה במחירים המתקרבים לאלה הנהוגים במנהטן אחרי שפשטו על החסכונות והפנסיות של הוריהם.

לא הייתי מטריח אותכם בכל הטרחנות הזאת על נדל״ן, זכויות בנייה, מאכערים ופקידים לשעבר שמייצגים מונופולים מול פקידים בהווה, אלמלא הייתי סבור שבסיפור הקטן הזה ובסיפורים על דן, אגד ומבקר המדינה טמונות רוב הבעיות והאתגרים הכלכליים והחברתיים של ישראל: מחירי נדל״ן מטורפים שמייצרים דור אבוד של קוני דירות ממונפים - ומנפחים תעשייה של מתווכים, מממנים, מאכערים ומשווקים; מיליציית מיסוי עצמאית שמחוברת לעטין הציבורי ומצליחה להוציא מהמדינה מיליארדי שקלים משום שהרגולטור נכשל שוב ושוב בעבודת ה… רגולציה.

זה לא סיפור על עורך דין מושחת מפתח תקוה וגם לא על מונופול ממשלתי שלא מקיים מכרזים או מונופול ממשלתי אחר שמעסיק רגולטורים לשעבר.

זה הסיפור שכנראה מתרחש בדקות אלה בשוק הגז; זה הסיפור של קק״ל, שמשחדת פוליטיקאים מכל המפלגות; של חברת חשמל, שמעסיקה את כל הלשעברים מהממשלה כיועצים; של רשות שדות התעופה, שמחזיקה את שער היציאה והכניסה היחיד לישראל כבן ערובה שלה ושל עשרות מיליציות מיסוי עצמאיות נוספות.

זאת הרגולציה המטורפת בשוק המזון וביבוא שנלקחה בשבי על ידי כמה יצרנים ויבואנים בלעדיים גדולים; זה הקרב על הרפואה הפרטית האי־שוויונית והרפואה הציבורית המנוונת; זה הסיפור על שרי ממשלה שמייצגים את האינטרסים של חברות גדולות, ועדים ואיגודים, במקום לייצג מיליוני משלמי מסים חסרי פנים, שמות וכוח; זה הסיפור של יוקר המחיה, האי־שוויון, התורים, הביורוקרטיה, השחיתות וההרגשה שבלי מאכער אי אפשר לזוז במדינה הזאת; ובעיקר זה הסיפור של מאות אלפי ישראלים, שמרגישים שאם הם לא שייכים לאחת הקבוצות האלה שמנינו כאן - הם אזרחים מסוג ב׳, וסביר להניח שגם ילדיהם יהיו כאלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker