הבוקר שבו התהפך עולמו של נוחי דנקנר בדרך לחקירה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חקירת דנקנר | החברים

הבוקר שבו התהפך עולמו של נוחי דנקנר בדרך לחקירה

בוקר אחד נקשו חוקרי רשות ניירות ערך בדלתו של נוחי דנקנר ■ מאז הוא בילה שעות ארוכות בחדר החקירות ■ מה קרה מאחורי הדלתות הסגורות?

51תגובות

יום שני, 26 בנובמבר 2012, 6:35 בבוקר, דפיקות נשמעות בדלת וילה בהרצליה פיתוח. אורלי דנקנר ממהרת לקומה התחתונה, כדי לפתוח את הדלת. "צריכים אותך דחוף", היא אומרת לבעלה כשהיא חוזרת למעלה. כשהוא יורד הוא מגלה את חוקרי רשות ניירות ערך ובידיהם צו חיפוש. נוחי דנקנר מופתע. בדיעבד הוא יספר לחוקרים בחדר החקירה שכשראה אותם אמר ברוך השם ונשם לרווחה, כי חשש שישמע בשורה שנוגעת לבריאותו של אחד מבני משפחתו. זמן לא רב לאחר מכן הוא יעלה לקומה השלישית בבניין רשות ניירות ערך, ברחוב מונטיפיורי בתל אביב, ויתיישב מול יריב עמיעד, החוקר שילווה אותו עוד שעות ארוכות.

החוקרים לא הגיעו אליו ללא סיבה. במשך חודשים ארוכים, מאז פברואר 2012 ו"הנפקת החברים" המפורסמת, הם אספו בחשאי פרט לפרט והרכיבו פאזל עצום. מה שהקפיץ את אנשי הרשות היו תנועות חריגות במניות אי.די.בי אחזקות בימים שקדמו להנפקה. כשדנקנר עשה את דרכו לבניין רשות ניירות ערך, הוא התקשר לעו"ד אלי זהר (עורך דינו של אהוד אולמרט), שמשרדו, גולדפרב־זליגמן, מלווה באופן צמוד את קבוצת אי.די.בי. "אני לא יודע במה מדובר", הוא מסביר לזהר, שאומר לו שאין טעם לשיחה ביניהם לפני שיבין במה חושדת הרשות (חודשים לפני פתיחת המשפט החליף דנקנר את צוות ההגנה שלו, ומינה לפרקליטו את עו"ד גיורא אדרת).

באותו ערב מגיעים חוקרי הרשות לבית משפט השלום בתל אביב ושוטחים בפני השופטת תרצה שחם־קינן את חשדותיהם נגד דנקנר. הם מבקשים להטיל עליו מגבלות, בשל "חשש ממשי ממילוט מפני הדין". השופטת נענית לבקשתם, מוציאה נגד דנקנר צו עיכוב יציאה מהארץ ומורה לו להפקיד את דרכונו בנוסף לערבות של 5 מיליון שקל. הצו הזה משבש לדנקנר את התוכניות העסקיות. נקבעה לו לאותו לילה טיסה לניו יורק, שם הוא צריך להיפגש עם צוות גדול של 20 איש, שחלק מהם באו במיוחד מארגנטינה, בנוגע להשקעה באי.די.בי. בהמשך במהלך החקירה דנקנר מוטרד מהצו שהוטל עליו. "אתם לא צריכים את הצו עיכוב יציאה הזה... מה, אני אברח, אני בורח מחקירות?"

למחרת מדווחת אי.די.בי אחזקות כי יו"ר החברה נחקר בחשד לעבירות תרמית בניירות ערך בנוגע להנפקת המניות מפברואר 2012. דובר החברה אז, רני רהב, ממהר לשגר תגובה: "מתקיימת בדיקה של רשות ניירות ערך. אני מכבד את הליך הבדיקה ויש לי אמון מלא ברשות. אני משוכנע כי יתברר במהרה שכל פעילותי בכל נושא שהוא - היתה והיא תמיד חוקית ובוצעה ביושר וללא דופי".

לאט־לאט מתבררת לדנקנר התמונה: הרשות טוענת שבמקביל להנפקה הוא ביצע מה שנהוג לכנות בשוק "הרצת מניות", במטרה להעלות את שווי מניית אי.די.בי בבורסה ולהגדיל את מחזור המסחר. דנקנר, לפי הרשות, נעזר בחברו, איתי שטרום, ובשותפו של שטרום, עדי שלג (שלימים ייהפך לעד מדינה). זו לא הפעם הראשונה שדנקנר פוגש בעמיעד - הוא חקר אותו בעבר בעניין שופרסל והיחסים ביניהם טובים. "מחברתך אני נהנה", אומר דנקנר בכמה הזדמנויות, כשהוא מתכוון שהמעמד קשה לו.

במשך שעות ארוכות נשאל דנקנר על יחסיו עם שטרום. הוא מספר כי ההיכרות נולדה דרך רני רהב. לדבריו, הם חברים טובים, מסתמסים כל יום ("מה שלומך אחי, דברים כאלה") ונפגשים פעם בשבוע. עמיעד מציג לו 38 הודעות טקסט ו–14 שיחות שערך עם שטרום במהלך יום אחד בלבד שלפני ההנפקה. דנקנר, מבחינתו, טוען כי אינו זוכר על מה דיברו. בנוגע למספר הרב של השיחות הוא אומר שאם מישהו מתקשר אליו הרבה פעמים, הוא נאלץ לחזור אליו. "אתה באמת לא זוכר או שלא נעים לך להיזכר?", שואל אותו עמיעד. דנקנר מסכים שבדיעבד הפעילות של שטרום במניית אי.די.בי תרמה להצלחת ההנפקה שהתנהלה במקביל, אבל לא מודה שהוא עצמו היה מעורב בה. "בין כה וכה כל מי שהשתתף בהנפקה מופסד היום", הוא אומר.

למחרת, לפני שנכנס דנקנר ליום שני של חקירות, הוא מספיק להציץ בחטף בכותרות הראשיות של האתרים. "תפתח את האינטרנט, וגם בכל העיתונים היה עמוד תלייה", הוא אומר לעמיעד. "אבל לא אכפת לי".

יריב: "אה? לא מזיז לך?"

נוחי: "ברור שזה מזיז לי, אבל אני אומר 'בסדר, אוקיי'".

דנקנר מוטרד מהעניין העסקי, ולא רק מתדמיתו האישית. "אין ספק שגרמתם לאי.די.בי נזק רציני", הוא אומר בחקירה. "אני לא מאשים אתכם, אתם עושים את עבודתכם, אבל בהסתכלות אובייקטיבית הדבר הזה שנפל עכשיו עושה לנו נזק אדיר. אני עושה מאמצים אדירים לייצב את הקבוצה. אני חושב שאתם עושים את העבודה שלכם, אפילו הוצאתי הודעה ואני מחמיא לכם, זה כמובן לא נעים לי לשבת כאן 12–14 שעות בחדר".

עופר וקנין

עמיעד מזכיר לדנקנר את השיחה מהיום הראשון, ומנסה שוב לשכנע אותו להודות. לדבריו, זה יכול להשתלם לו מבחינת שמו בציבור: "תשמע, להגיע לפה כחשוד זו נקודה לא נוחה, לא נעימה", הוא אומר לו. "אין ספק", משיב דנקנר. עמיעד ממשיך ללחוץ: "בסוף אתה יודע, לפעמים אנשים מרוב שהם... אנחנו לא מדברים פה על פשעי מלחמה, ולא פשעי עם, אנחנו מדברים פה על עברות מסוימות בתוך חוק ניירות ערך שלפעמים אנשים עושים לעצמם נזק הרבה יותר גדול כשהם מנפחים, כאילו שהולכים מחר לאיזה עמוד תלייה או משהו כזה".

בהמשך נחקר דנקנר במשרדי הרשות בעוד כמה הזדמנויות שונות ובמשך שעות ארוכות. לאורך כל החקירות מנסה החוקר להוכיח כי דנקנר פעל בשני מסלולים: האחד לגיטימי, גלוי וציבורי - "הנפקת החברים"; והשני מאחורי הקלעים - הרצה לא חוקית דרך שטרום (שכללה גם היא חלק מהחברים). דנקנר מבחינתו מתעקש לאורך כל הדרך ונשאר בגרסתו, שלפיה פעל רק במסגרת ההנפקה. חלק קטן מהעדויות נחשפו בעבר ב"ידיעות אחרונות".

הכספת במשרד והטלפון של אורלי

בתחילת החקירה מבקש החוקר מדנקנר את הקוד של הכספת שנמצאת במשרד שלו.

נוחי: "הא, טוב, אין שם כלום".

החוקר גם מבקש את הסיסמה לטלפון של אורלי, אשתו של דנקנר.

נוחי: "אני לא יודע סיסמאות. אני איש מאוד לא טכני. יש לי פוטנציאל אבל החלטתי לדכא אותו".

יריב: "אתה נמצא פה בחברה טובה, אני מתקשה להחליף מנורה".

החוקר ממליץ לדנקנר להתקשר לאורלי, לבקש ממנה את הסיסמה, ובמקביל גם להגיד לה שהוא בסדר, כדי שלא תדאג. דנקנר אכן מתקשר לאורלי (לבית), ואומר לה שהכל בסדר. הוא מציע לה שילכו לבקר את אמו (זהבה דנקנר), שמאושפזת באותו זמן בבית החולים. הם מסכמים שמכיוון שסלולרי של אורלי ברשות, אם ירצו לדבר הוא יתקשר לטלפון של עומר (הבן). בסיום השיחה מבקש דנקנר מהחוקר להחזיר לאורלי את הטלפון כמה שיותר מהר. "הכי חשוב לה זה הטלפון שלה", הוא אומר.

יריב: "אתה משתמש בטלפון של אורלי לפעמים?"

מוטי קמחי

נוחי: "לפעמים כן".

יריב: "למה?"

נוחי: "אם אין לי את הטלפון שלי. נניח עכשיו אין לי טלפון אז אשתמש בשלך".

כעבור זמן מה דנקנר נזכר בשיחה הזאת והוא שואל את החוקר: "למה שאלת על הטלפון של אורלי?"

יריב: "כי אתה מבצע אתו שיחות".

נוחי: "טוב, יכול להיות, לא באיזה תדירות. רגע, אסור לי?"

יריב: "לא שאסור, אבל אתה יודע, כל פרט בפאזל כשהוא לבד ובפני עצמו אז הוא פרט אבל כשזה כללי אז..."

נוחי: "איזה שיחות ביצעתי אתו?"

יריב: "עם ויליגר?"

נוחי: "אולי הוא דיבר עם אורלי?"

דודו בכר

יריב: "למה שידבר אתה?"

נוחי: "הוא היה חבר שלה בצעירותם, הם יצאו. יכול להיות שהיא אמרה לי 'יוסי חיפש אותך', ואז אני חוזר אליו מהטלפון שלה".

על השיחות עם יוסי ויליגר בטלפון של אורלי נשאל השבוע באולם בית המשפט גם ויליגר עצמו, מדוכן העדים. הוא השיב שייתכן שהטלפון של דנקנר היה תפוס ולכן הוא התקשר לטלפון של אורלי - המטרה שלו היתה לקבוע פגישה עם דנקנר ערב ההנפקה. בפגישה הזאת, שהתקיימה בסופו של דבר בביתו של דנקנר בהרצליה פיתוח, נפגש ויליגר לראשונה עם שטרום ושם מוצע לו להשתתף בהרצת המניות במקום (או במקביל) להנפקה. ויליגר, שהחליט להשקיע באי.די.בי לפי בקשת דנקנר 10 מיליון שקל, נענה להצעה החדשה וקונה מניות גם משטרום.

האביר על הסוס הלבן

החוקר אומר לדנקנר ששטרום הוא "האביר על הסוס הלבן" שלו. דנקנר מצדו חוזר די הרבה על כך ששטרום השתתף בהנפקה, ויכול להיות שחלק מהאנשים שהוא גייס (החברים) קנו ממנו במהלך ההנפקה. עמיעד מחזיר אותו למציאות. לדבריו, "איתי לא קנה בהנפקה. הוא קנה במסחר" (כלומר היה מעורב בהרצת המניות).

נוחי: "אתה אומר שאיתי לא השתתף בהנפקה?"

יריב: "אתה נשמע מופתע".

נוחי: "אני לא זוכר".

יריב: "שטרום קונה בלי שום היסטוריה, כמויות אדירות, דרך הלוואות, קניות לא כלכליות. כדי להמשיך לקנות הוא צריך להיפטר מסחורה והוא מוכר לכל מני גורמים. כאן חוזר יריב לפגישה עם ויליגר ושואל את דנקנר אם הוא זוכר שהיה אצלו בבית ושעה אחרי גם שטרום".

נוחי: "יכול להיות. אני לא זוכר את העיתוי".

עופר וקנין

יריב: "אבל אתה זוכר שהיתה פגישה משולשת? שהיו פגישות חופפות? שהיתה פגישה אחרי פגישה?"

נוחי: "לא זוכר".

יריב: "המממ..."

נוחי: "לא זוכר, לא זוכר אם ביחד..."

יריב: "בסמיכות?"

נוחי: "אבל אני נזכר שבאמת גרמתי לקשר בין יוסי ויליגר לאיתי שטרום".

יריב: "מה הנושא?"

נוחי: "השתתפות בהנפקה".

דנקנר מנסה להסביר מדוע שוויליגר יקנה גם בהנפקה וגם מחוץ להנפקה בכך שבחברה הציבורית של ויליגר (ויליפוד) הוא קנה בהנפקה, אך באופן פרטי הוא קנה משטרום במהלך המסחר. החוקרים מעמידים אותו על טעותו: גם את המניות משטרום הוא קנה דרך החברה הציבורית.

יריב: "גם את אילן בן דב הבאת לשטרום?"

נוחי: "יכול להיות".

יריב: "הא?"

נוחי: "יכול להיות".

יריב: "מי זה מיקי פוליצר של בן דב?"

נוחי: "לא יודע".

השבוע בבית המשפט העיד פוליצר. פוליצר היה הסוחר ומנהל התיק של בן דב, שדרכו בן דב רכש מניות אי.די.בי משטרום ומיד מכר אותן. בחקירתו ברשות אמר בן דב כי מכירת המניות נעשתה מכיוון שפוליצר המליץ לו למכור. אבל פוליצר בחקירתו השבוע בבית המשפט אמר שבן דב שיקר.

"רק שעומר לא יתאהב בחוקרת"

יריב: "מי זה שמעון ויינטראוב?"

נוחי: "מישהו שאני מכיר".

יריב: "כל ההפניות שלך לשטרום הן לא קשורות להנפקה. האנשים האלה לא קונים בהנפקה. הם קונים מניות במסחר. מי זו משפחת טיסונה? גלעד טיסונה?"

נוחי: "לא מכיר".

יריב: "הא?".

נוחי: "אני לא מכיר".

יריב: "אתה לא מכיר?"

נוחי: "הבן שלי מכיר".

יריב: "את מי הוא מכיר, עומר?"

נוחי: "מישהו שם"

יריב: "גלעד?".

נוחי: "יכול להיות".

יריב: "מאיפה הוא מכיר אותו?"

נוחי: "הם לומדים יחד בבית הספר או שכנים".

יריב: "אם שכנים אז גם אתה מכיר".

נוחי: "אבל אני לא מכיר אותם".

יריב: "הם שכנים שלך, משפחת טיסונה".

נוחי: "אני לא בטוח, אני יכול לבדוק עם הבן שלי".

יריב: "אוקיי, אז עומר גם מביא את גלעד טיסונה, בחור שלא נגע בניירות ערך. הוא קונה אבל לא בהנפקה. הוא לא מבין כלום לא יודע מהחיים שלו".

נוחי: "עומר אמר לי שהוא..."

יריב: "שמה?"

נוחי: "שיש לו תיקי ניירות ערך גדולים".

יריב: "זה מה שעומר אמר?"

נוחי: "בזמנו כן".

יריב: "אוקיי, אז למה עומר מביא אותו שיקנה משטרום?"

נוחי: "בגלל היום השני של ההנפקה".

יריב: "אם אני מחזיר אותך אחורה בזמן לפברואר 2012, אתה עושה משהו שונה?"

נוחי: "אם הייתי יודע שאתם מייחסים לדבר הזה פעילות נגועה, לא חוקית או בעייתית מבחינתי. לא חשבתי ואני לא חושב שהיה דופי או פגם".

יריב: "למה אתה לא נלחמת נגד הרעים? למה אתה לא אומר לי, 'לי אסור להילחם ברעים אבל הם ישנם, זה מצב העולם ושפר מזלי שבדיוק החבר שלי בא (שטרום) והיה מעוניין להילחם ברעים ושאני גם מרוויח מזה'".

נוחי: "זה שהוא היה מעוניין להילחם ברעים זה בהחלט דבר טוב עבורי".

למחרת מזומן גם עומר - שהביא את אותו גלעד טיסונה לרכוש מניות משטרום - לחקירה. דנקנר מבקש מיריב שיגיד לו כשעומר הולך, כדי שיוכל "להגיד לו שלום". יריב אומר לו שהוא לא יוכל ללכת אתו: "לך יש עוד זמן".

נוחי: "ברור, אבל כשהוא הולך... שיהיה אפשר לראות אותו לשנייה. בנוכחותך".

יריב: "כמו שאמרתי לך, הוא בידיים טובות".

נוחי: "בסדר. מה זה בידיים טובות?"

יריב: "מה? יש חוקרת מאוד נחמדה שמטפלת בו".

נוחי: "רק שלא יתאהב בה".

"החברה של הישרדות"

נוחי: "יריב, מה זה לא נעים לי שאני אוכל והוא לא אוכל".

שומר: "לא, זה בסדר".

יריב: "אל תדאג".

שומר: "אפשר לצאת?"

יריב: "כן, תודה".

מוטי קמחי

שומר: יוצא מהחדר

נוחי: "מה עם עומר?"

יריב: "אני אגיד לך שלא בטוח שהוא יוכל פיזית להגיד לך שלום, אבל אני אגיד לך שהוא הלך ושהכל בסדר".

נוחי: "הא, אוקיי".

יריב: "הוא נראה לי בחור..."

נוחי: "למה, ביקרת אותו? ראית אותו?"

יריב: "אמרתי לך, הוא בידיים טובות".

נוחי: "מה?"

יריב: "אמרתי לך שהוא בידיים טובות".

נוחי: "לא, מה נראה לך בחור?"

יריב: "מה? לא, שהוא כבר נראה לי ילד גדול, לא? זה יורש. הא? הוא לא גדל להיות... מישהו צריך להיכנס יום אחד לנעליים, אתה יודע".

נוחי: "יורש של מה?"

יריב: "הטבע עושה את שלו".

נוחי: "יורש של כנופיית עבריינים?"

יריב: (צוחק).

נוחי: (צוחק). "יורש. מה יש לו לרשת..."

יריב: "מה הוא עושה היום בכלל? הוא אתך?"

נוחי: "כן".

יריב: "בסדר".

נוחי: "הוא לא עובד..."

יריב: "הא?"

נוחי: "הוא לא עובד…"

יריב: "אתה לא עושה לו מסלול הכשרה?"

נוחי: "הוא אתי, אבל הוא לא עובד באי.די.בי".

יריב: "לא, אני אומר, אבל מה, אתה עושה לו איזשהו מסלול הכשרה?"

נוחי: "כאילו הוא נמצא אתי. הוא לא מקבל שכר".

יריב: "בסדר".

נוחי: "הוא לא מקבל הוצאות".

יריב: "הוא לומד מיד ראשונה".

נוחי: "הוא בא לאכול במזנון אצלנו..."

יריב: "עם קופונים?"

נוחי: "הוא בא עם תלושים פרטיים. רכב שלו, דלק שלו, חניון הוא משלם".

יריב: "בן כמה הוא? הייתי בטוח שהוא יותר מבוגר, אתה יודע?"

נוחי: "לא, עומר 27".

יריב: "הוא מה, אמצעי?"

נוחי: "כן".

יריב: "וזאת ש... החברה של הישרדות, מה, היא הקטנה כאילו?"

נוחי: (צוחק). "חברה של..."

יריב: "הישרדות, לא?"

נוחי: "של טל".

יריב: "כן".

נוחי: "בחור נהדר".

יריב: "האמת ששמעתי שהוא באמת בחור נהדר".

נוחי: "בחור נהדר, טל, איזה בחור".

יריב: "חתונה תהיה?"

נוחי: "לא, לא מדברים... עומר מתחתן".

יריב: "הא, הוא מתחתן?"

נוחי: "עומר מתחתן, הוא מתכנן באוגוסט, ספטמבר".

יריב: "והיא, בת כמה היא הקטנה?"

נוחי: "23"

יריב: "הא, יש לה זמן. היא תזרוק אותו בטוח".

נוחי: "אבל הוא 34".

יריב: "בסדר, אז יש לו בעיה".

נוחי: "אבל הוא נהדר".

יריב: "לא, האמת ש... לפי מה ש..."

נוחי: "אתה מכיר אותו?"

יריב: "לא, אני לא מכיר אותו אישית, אבל אני מכיר... מישהו פעם שמכיר אותו סיפר לי, והוא אמר לי שהוא באמת..."

נוחי: "בחור כל כך טוב. טוב ופטריוט".

יריב: "הוא עורך דין גם, לא?"

נוחי: "בהשכלה הוא עורך דין".

יריב: "וכיום מה הוא עושה? מה, הוא איש עסקים?"

נוחי: "הוא עובד בחברה של אבי באום בכוח אדם. של תלושי שכר. חילן".

יריב: "טוב, אז יום אחד אולי יגיע גם".

נוחי: "לאן?"

יריב: אני גם מאמין בך, נוחי".

נוחי: "אני יודע, אני יודע. אני יודע וזה לא טוב. מה שקורה פה... תשמע, אני רואה ב... ראיתי רק כשנכנסתי, אמרתי לך, לא ראיתי עכשיו את ה... ראית תקשורת".

יריב: "לא, לא".

נוחי: "אז כאילו איזה לווייתן, מתייחסים אלי כאל לווייתן. בקושי קרפיון שהולך להיות סרדין".

אתה איש אמת

דנקנר מספר על כל האנשים אליהם פנה להשתתף בהנפקה, ושחלקם גם אחרי ההפסד אמרו לו שהם לא מודאגים ושהם סומכים עליו, למשל מיכאל לוי, שהשקיע 5 מיליון שקל והפסיד הרבה. בנוסף הוא מזכיר אנשים כמו ישי דוידי, חיים כצמן, דוד עזריאלי ומיכאל שטראוס, שאליהם פנה לרכוש מניות. "משפחה וחברים כולם עוזרים", הוא אומר.

יריב: "אוקיי".

נוחי: "האמת, לא כולם".

יריב: "העולם לא מושלם".

נוחי: "אתה לא מתאר לך כמה".

יריב: "תן לי עוד אחוזי נאיביות שיישארו בגילי".

נוחי: "הרשימה של האנשים הטובים ארוכה בהרבה מזו של אנשים הרעים".

יריב: "אתה יודע מה הבעיה שלך, נוחי?"

נוחי: "מה?"

יריב: "ביסוד שלך אתה איש של אמת".

נוחי: "נכון".

יריב: "באמת אני אומר לך".

נוחי: "אתה צודק".

יריב: "ולכן כשזה בקטעים פחות נעימים..."

נוחי: "אתה צודק".

יריב: "אני יודע שאני צודק, כי אני קצת... בוא נגיד שאני קצת מכיר אותך, אולי יותר מהרבה אנשים אחרים".

נוחי: "נכון".

יריב: "ויש לזה הרבה מעלות בהרבה מקומות, התכונה אני אומר חיובית פה בחדר הזה..."

נוחי: "זה חיסרון".

יריב: "זה חיסרון, מה לעשות".

נוחי: (צוחק) "אוקיי. יהיה בסדר. מה הטענה כאילו".

יריב: "נוחי, אני אגיד לך משהו בכנות?"

נוחי: "כן".

יריב: "אני חושב שאני כבר לא צריך להסביר לך בכלל מה הטענה, שאתה יודע אותה מצוין. אתה לא חייב... תאמין לי שאתה... אני אגיד לך למה, כי אתה מכיר את הסיפור. נתתי לך מספיק שאלות, תאמין לי, כשמישהו עושה משהו הוא יודע אחד לאחד".

נוחי: "לא, לא, לא".

יריב: "אני נותן לך קרדיט שאתה מספיק אינטיליגנט להבין ממה שככה אתה יודע... אני מנסה להיות הוגן ולתת לך חבלים שהמידע והידיעה שיש לנו היא מפורטת ורבה עד לרמה שתפתיע אותך, ולכן כמי שהוא באמת איש של אמת לא היו לו הרבה נקודות בעייתיות לאורך הדרך. כשיש לו נקודה בעייתית, תאמין לי זה חקוק לו בלב לבו. הוא זוכר את זה, לא צריך לרענן לו, הוא זוכר את זה. כי זה לא טבעי לו. כמו שאמרתי לך, לך זה לא טבעי, ולכן אני אומר שאין לי ספק..."

נוחי: "אני לא..."

יריב: "אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר".

נוחי: "אני לא רואה כאן נקודה בעייתית. ברור שאני איש אמת ואני מתכוון להמשיך להיות וזה הכל".

יריב: "תאמין לי שאני מבין הכל, כמו שאתה יכול לנחש אני גם יודע הכל, ואני מבין אותך, את המצב שאתה נמצא בו".

נוחי: "אוקיי, אתה יודע מה המצב שאני נמצא בו?"

יריב: "כן".

נוחי: "אתה לא יודע".

יריב: "מה?"

נוחי: "אתה לא".

יריב: "אני לא יודע? תספר לי".

נוחי: "המצב הוא שאני חייב ללכת לעשות פיפי".

יריב: "אוקיי".

נוחי: "עכשיו תגיד לי איפה השירותים".

"אני לארג' וסומך"

ב–28 בפברואר 2012, ימים אחרי ההנפקה הלווה דנקנר לשטרום 8 מיליון שקל מחשבונו הפרטי בבנק איגוד. התנאים להלוואה נקבעו בהסכם שערכו השניים, שבו נקבע תאריך הפירעון לשישה חודשים מאוחר יותר. עמיעד שואל את דנקנר מי ניסח את ההסכם ודנקנר משיב: "אני לא זוכר מי, אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד בוודאות, שתאריך הפירעון בכתב יד הוא בכתב היד שלי". למרות זאת, עד היום ההלוואה הזאת לא נפרעה במלואה. החשד של הרשות הוא שלמעשה לא מדובר בהלוואה, אלא בתשלום על חשבון ההפסד של שטרום באותה פעילות אסורה. עמיעד משתף את דנקנר בדבריו של שטרום: "הוא אמר שהוא נפגש אתך והסביר לך למה כרגע הוא לא יכול לשלם ואתה הסכמת להאריך לו את מועד התשלום בשנה. יש דבר כזה?", הוא שואל אותו. דנקנר מצדו טוען כי הוא לא זוכר. "אתה זוכר אם דיברת אתו?", מנסה שוב החוקר, אבל דנקנר בשלו: "יכול להיות... אני לא זוכר".

יריב: "מה אתה כן זוכר? נוחי, אתה הרי בן אדם מסודר, פדנט, נכון?"

נוחי: "בחלק כן, בחלק לא"

יריב: "היית משנה את התאריך?"

נוחי: "לא, אני אדם מאוד לארג' וסומך".

יריב: "לא היית מתעד את זה איפשהו ביומן, משהו 'הסכמתי לשטרום להאריך לעוד שנה'?"

נוחי: "לא".

יריב: "יכול להיות שאני בודק ביומן שלך בתאריך של 28 באוגוסט 2012 כן יהיה שם איזשהו ציון?"

נוחי: "לא, אין מצב. אין מצב".

"יכול להגיד עליו רק מלים טובות"

לאחר שניצל את כל מסגרת האשראי וכדי להמשיך במימון התוכנית, פנה שטרום על פי הנטען למנהלת מחלקת שוק ההון בסניף המרכזי של הבינלאומי, ניצה זעפרני. בסניף זה התנהלו חשבונות ISP (החברה שבאמצעותה רכש שטרום את מניות אי.די.בי והיא גם נאשמת במשפט) וביקש ממנה להעמיד לרשות החברה מסגרת אשראי בסך 15 מיליון שקל לרכישת מניות אי.די.בי. שטרום נתקל בקושי, שכן זעפרני מסרבת לבקשה על רקע היעדר ביטחונות והון עצמי נמוך (800 אלף שקל). לפי האישום, שטרום עידכן בכך את דנקנר מיידית והוא הפעיל את השפעתו על הנהלת הבנק, וגרם להעמדת האשראי המבוקש, ללא העמדת כל בטוחה למעט המניות הנרכשות עצמן.

בשבוע שעבר הופיעה זעפרני בפני בית המשפט והסבירה מדוע לא אישרה את בקשת שטרום ופנתה לממונים עליה. השבוע העיד הבוס שלה, ראש החטיבה העסקית בבנק, אילן בצרי, שאישר את האשראי לשטרום בסופו של דבר.

דנקנר נשאל על הקשרים שלו עם הנהלת הבנק.

יריב: "נגיד עם סמדר ברבר־צדיק, בשנה האחרונה, כמה פעמים דיברת?"

נוחי: "אני מעריך שפעם־פעמיים".

יריב: "פעם־פעמיים?"

נוחי: "ככה אני מעריך".

יריב: "אתה זוכר באיזה הקשרים?"

נוחי: "אני לא זוכר, אני לא זוכר. אני מכיר שם גם את אילן בצרי".

יריב: "מאיפה אתה מכיר את אילן בצרי?"

נוחי: "גם מאותה פעילות, הוא עובד עם סמדר".

יריב: "אוקיי".

נוחי: "הוא עבד עם סמדר, ואז דיברנו הרבה על הנושא של ישראייר, ישראייר גם בתיירות ותעופה... אני מדבר על לפני שנתיים ושלוש וארבע".

יריב: "אוקיי, ובשנה האחרונה יצא לך לדבר עם אילן בצרי?"

נוחי: "כן".

יריב: "מה?"

נוחי: "בפברואר, סביב ההנפקה, איתי שטרום פנה אלי אם אני מכיר את אילן בצרי. אמרתי לו שכן, והוא שאל אם אני מוכן להתקשר אליו, להמליץ עליו, כאילו מליץ יושר שלו, ואני עשיתי את זה".

יריב: "בשביל מה?"

נוחי: "כדי... משהו סביב קו האשראי שלו. סביב קו האשראי שלו לנושא של רכישת השתתפות בהנפקה, רכישת מניות אי.די.בי. הייתי מעוניין שירכוש מניות בהנפקה ודיברנו על זה, אמרתי לך את זה, וברגע שהוא פנה אלי אם אני מכיר בבינלאומי... יכול להיות שאני ניסיתי קודם את סמדר".

יריב: "סמדר ברבר המנכ"לית?"

נוחי: "כן, כן והיא עוד לא היתה. היא היתה בישיבה, ואז הוא שאל אותי אם אני מכיר את בצרי. אמרתי לו שכן, אם אכפת לי להתקשר אליו. אמרתי לו 'לא אכפת לי' והתקשרתי אליו".

יריב: "התקשרת הרבה פעמים בשביל שטרום לקווי אשראי למקומות?"

נוחי: "לא, אני חושב שזו פעם יחידה".

יריב: "פעם יחידה. מה הסיבה שהוא פונה אליך ומבקש ממך להתערב?"

נוחי: "תראה אני לא... בשיחה כזאת אני לא נכנס לעומק העומקים של הסיבה, של מערכת היחסים. עכשיו, אני, ההתרשמות שלי, אבל זה התרשמות, לא ידע ממשי, אבל ההתרשמות שלי היתה שהוא עובד עם הבנק הזה, יכול להיות שהוא לא... ברור לי שהוא עובד גם עם בנקים אחרים, יכול להיות שהוא לא הכיר את ה–top level של הבנק ואולי אני טועה, אולי הוא כן הכיר. אני אומר משהו שהוא התרשמות, והוא ביקש ממני לעשות לו איזשהו חיזוק של המלצה, שאני מכיר אותו, שזה מה שאמרתי לאילן, שאני מכיר אותו, שהוא בעיני אדם אמין.

"אם לחזור לשיחה עם אילן, אמרתי לו שאני בעצם מכיר את איתי, שאני יודע שאיתי קנה מניות של אי.די.בי, בין בהנפקה ובין בשוק, שזה נעשה בידיעתי ושאני יכול להגיד עליו רק מלים טובות... כל הנושא של המעורבות של איתי שטרום היתה מבחינתי כגורם נוסף מאלה שהשתתפו בהנפקה או ייקנו מניות של אי.די.בי, שמבחינתי זה היה חשוב תמיד. ואני קיוויתי שאיתי באמצעות כספים.... עכשיו תשמע, אני לא הכרתי בדיוק את המתכונת העסקית שלו, מה שקיוויתי שאיתי בכספים פרטיים שלו, של החברה שלו, כספים מנוהלים של לקוחות שלו, אנשים שהוא מכיר והוא מכיר הרבה אנשים שהוא יכול להמליץ להם, להגיד להם שהשתתף בכל האמצעים האלה, שהשתתף בקניית מניות בהנפקה או לא בהנפקה".

דנקנר טוען כי הוא לא זוכר אם שטרום ביקש ממנו לדבר עם סמדר או עם אילן.

יריב: "אם אני בא לבקש ממך שתעשה שיחת טלפון בשבילי או משהו, או שנראה לי שגם אם אני מספר לך 'תשמע נוחי, אני צריך שיחת טלפון אשראי', נראה לי הבייסיק שתגיד לי שאתה הולך לדבר עם אילן בצרי, איזה סדר גודל, אתה יודע...."

נוחי: "אם אתה מחר מרים אלי טלפון, אתה יריב, ומבקש ממני להתקשר לזה ולהגיד שאתה מכיר אותך... שאתה... אם אפשר לעזור לך או משהו כזה, הייתי עושה את זה. הייתי מרים טלפון ו... לא הייתי נכנס למה אתה ביקשת, לכמה כסף. לא, זה עניין שלהם".

יריב: "נוחי, ביום שבו אתה מתעסק ב–200 שיחות סביב ההנפקה וזה, יש לך גם זמן לעשות שיחה, ג'סטה סתם?"

"הם עשו יותר נזק מתועלת"

באחת החקירות, כמה חודשים אחרי החקירה הראשונה, מבקש דנקנר מהרשות לאפשר לו להיפגש עם צביקה ויליגר, אח של יוסי וילגר, שנחקר גם הוא בפרשה ואף העיד השבוע בבית המשפט. "יוסי רוצה לראות אותי כבר איזה חודש וחצי־חודשיים", מסביר דנקנר לחוקר, "ואני לא נפגש אתו בגלל החקירה הזאת. עכשיו, נורא לא נעים לי כי אני הייתי נפגש אתו בעבר הרבה. אני לא הולך לדבר איתו מלה על החקירה, על תוכן החקירה, על אח שלו". החוקר משיב לדנקנר כי הוא לא רואה בעיה במפגש עם ויליגר האח, ואז דנקנר ממשיך, "אתה יכול לאשר לי על כל האנשים האלה, חוץ מאיתי והשותף הזה שלו, שאני לא זוכר את השם שלו, תראה, אילן בן דב סימס לי, אני אפילו לא עניתי לו. עכשיו... זה לא נעים לי... סתם לא נעים לי מאנשים".

החוקר שואל אותו לגבי הימים שלאחר ההנפקה שלכאורה הצליחה. דנקנר, מתברר, מאוכזב.

יריב: "אנשים יודעים שיש אחרי ההנפקה את מה שנקרא 'אפטר שוק', ברור להם שאנשים יזרקו היצעים למסחר שהנייר ימשיך לרדת. אז זה לא נעים..."

נוחי: "לי זה לא היה ברור ואני התבדיתי בעניין הזה".

יריב: "אתה יותר שנים ממני בעולם הזה וזה משהו..."

נוחי: "אבל אני אומר בהסתכלות שלי. בסופו של דבר ההסתכלות שלי חשובה. לי זה היה ברור, אני הייתי מאוד מופתע".

יריב: "אמרת שחשוב לך שכאילו זה יהיה... אתה יודע, שזה יהיה אטרקטיבי, שאנשים ירגישו נוח שבאים להנפקה".

נוחי: "אני הייתי מאוד מופתע ואפילו באתי בטענות לחתמים או לחלק מהחתמים. מה הייתי צריך אתכם וקרובים לכם? כאילו מהשוק הזה שזה... מאלה שזורקים סחורה. מי היה צריך אתכם בכלל?"

יריב: "תשמע, הם הכניסו כסף".

נוחי: "לא..."

יריב: "זה כסף... לפירעון..."

נוחי: "עזוב, עזוב. הם עשו יותר נזק מתועלת".

יריב: "בסדר, אבל בסוף הכסף שימש אותך, אתה יודע, לטווח המיידי, לפרוע אג"ח. בסדר, אז המחיר ירד..."

נוחי: "זה לא הכסף המשמעותי שהגיע".

יריב: "זה עדיין כסף".

נוחי: "כן, אבל זה לא הכסף המשמעותי שהגיע".

יריב: "רגע, אבל אתה לא מסכים אתי שזה יותר נעים להגיע להנפקה כשהמניה לא יורדת בצורה דרסטית יום אחרי יום? אתה לא מסכים על זה?"

נוחי: "כן, אני מסכים אתך. אבל זה לא שיקול מכריע".

יריב: "בסדר, עובדה שאתם מדברים על הקניות של שטרום, שהוא מתחיל להילחם ב–21 בחודש".

נוחי: "בוא נאמר".

יריב: "השקעת בזה זמן ואנרגיה בשיחות האלה".

נוחי: "בוא נאמר שזה לא שיקול שאם מישהו בגלל דבר כזה צריך לעבור או יעבור איזושהי עבירה או משהו כזה זה דבר לעשות אותו".

"מתפתחת אמפתיה"

בשנה שלאחר פתיחת החקירה, דנקנר נחקר כמה פעמים. בין דנקנר לעמיעד מתפתחת מערכת יחסים ידידותית יחסית. יהיו כאלו שיחשבו שזו אחת הטקטיקות של החקירה — אבל חלק מהשיחות מגיעות לצדדים יותר אישיים.

יריב: "מה ככה נוחי? איך הימים? יותר קשים מפעם שעברה?"

נוחי: "אתה קורא עיתונים, לא?"

יריב: "האמת שכן".

נוחי: "הימים מאתגרים ובעזרת השם בקרוב יהיה שיפור".

יריב: "כן? אני יודע שאולי תתפלא, אבל מתפתחת אמפתיה כלפי הבנאדם".

נוחי: "אני לא מתפלא. זה הדדי, אתה יודע. זה הדדי ואני לא מתפלא".

יריב: "לא, תשמע, יש לך גם דברים מבחינת, אתה לא יודע למה אני מתכוון..."

נוחי: "כן".

יריב: "לא".

נוחי: "הא, אני לא יודע?"

יריב: "תשמע, יש לך משפחה גרעינית, מבחינת הגיבוש והתמיכה שלה..."

נוחי: "נכון".

יריב: "אנשים במעמד ובסביבה שלך וזה משהו שלא משנה מה תמיד יהיה לך. וזה גם בסוף תדע לך, זה תמיד הפתרון..."

נוחי: "יש לי משפחה מאוד קרובה ויש לי חברים מאוד קרובים, יש אנשים טובים"

יריב: "זה..."

נוחי: "יותר טובים מאשר רעים".

יריב: "נכון".

נוחי: "באמת".

יריב: "נראה לי שישנת טוב בלילה, נוחי".

נוחי: "שישנתי טוב?"

יריב: "כן, העיניים שלך נראות..."

נוחי: "לא, מה פתאום".

יריב: "מה?"

נוחי: "לגמרי לא".

יריב: "לא?".

נוחי: "לא. הלכתי לישון ב–1:00, קמתי ב–6:00. חמש שעות זה בסדר".

יריב: "כמעט מטכ"לי אפילו".

נוחי: "מט"כלי, כן. מקבלים פה קפה גם בבוקר?"

יריב: "תקבל קפה. אתה רוצה שחור, נס?"

נוחי: "שחור, שחור".

יריב: "כמה סוכר?"

נוחי: "שניים. מותר לי לכבד אותך בזה (מציע לחוקר סוכריות טיק טק)?"

יריב: "מותר אבל סתם לא בא לי עכשיו".

נוחי: "אפשר להזמין לנו עוד איזה מים?"

יריב: "אל תדאג. אתה רוצה גם קפה או משהו? עוגיות?"

נוחי: "כן. שלוש".

יריב: "הפסקה בחקירה. קפה, עוגיות, דיאט קולה גם..."

נוחי: "קפה ועוגיות".

יריב: "1.5 סוכר?"

נוחי: "כן".

יריב: "וגם דיאט קולה?"

נוחי: "כן. להמשך".

יריב: "איזה אירוח פה, הא".

נוחי:: "אתם ממש בסדר, יריב".

יריב: "בסוף לא תוכל לאכול צהריים חוץ מהסנדוויץ' שניצל, נוחי".

נוחי: (צוחק) "יכול להיות. גם ככה אני אוכל שניצלים..."

יריב: "אמרתי אבל... בפעם הראשונה אמרתי 'הוא לא מפונק, הוא יאכל בגט עם שניצל, הוא בכלל לא יתפנק'".

לפני סיום

יריב: "אנחנו לפני סיום, נוחי. יש משהו שאתה רוצה להוסיף לפני שאנחנו מסיימים?"

נוחי: "אני רוצה לשבח אותך על ההתנהלות המקצועית וההוגנת וכל הכבוד לך ולצוות שלך".

יריב: "טוב, נוריד אותך מאחורה, כי הבנתי שיש כל מני כאלה עיתונאים..."

נוחי: "איפה?"

יריב: "בחוץ פה. תודה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#