מה היתה צריכה לעשות ריי ביטון כדי להיות רופאה? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה היתה צריכה לעשות ריי ביטון כדי להיות רופאה?

עם תנאי קבלה נוקשים, ביקוש גבוה, קורסי הכנה יקרים ובחינה אחת שעלותה מאות שקלים, הסיכוי של צעיר ללא גב כלכלי להתקבל לפקולטות לרפואה נמוך מאוד ■ וזה עוד לפני שמדברים על העלויות הגבוהות של הלימודים עצמם

343תגובות

ריי ביטון, 31, ידעה מגיל צעיר מה תרצה להיות כשתהיה גדולה. כמו סטודנטים רבים אחרים לרפואה, זה היה חלום ילדות שמחכה להתגשם, כזה שלא חולף עם הגיל. אך שלא כמו מרבית חבריה לספסל הלימודים, בסביבה שבה גדלה ביטון היה זה חלום כמעט חסר סיכוי.

רפואה היא כבר שנים רבות תחום הלימוד המבוקש ביותר בישראל, עם תנאי קבלה כמעט דמיוניים. כדי להגיע לשלב ראיונות הקבלה ללימודים, יש להציג גיליון ציוני בגרות מושלם וציון פסיכומטרי של לפחות 750. הדרישות האלה לא השאירו לביטון הרבה סיכוי. "חתרתי לעשות כמה שיותר יחידות בכל המקצועות, כדי להשיג תעודת בגרות מספקת להגשת מועמדות ללימודי רפואה, אבל הייתי רחוקה שנות אור מלהשיג את זה. בבית הספר שבו למדתי בירושלים כלל לא היתה אפשרות לגשת לחמש יחידות באנגלית או במתמטיקה", היא מספרת. "כשהתחננתי בפני המורה לאנגלית לעשות חמש יחידות, היא אמרה לי שמכיוון שאני היחידה שיכולה ומעוניינת לגשת למבחן - היא מוכנה להזמין בתשלום נוסף את השאלון של מבחן חמש היחידות. אז למדתי לבד את החומר, ובסופו של דבר באמת הייתי היחידה בבית הספר שניגשה לחמש יחידות. במתמטיקה זה לא התאפשר".

הקושי הראשוני לא ייאש את ביטון, שהיתה נחושה להגשים את החלום. "לאחר התיכון ניגשתי על חשבוני ובאופן פרטי לבחינות בחמש יחידות ביולוגיה, חמש יחידות ספרות וחמש יחידות תושב"ע. המחיר היה מאות שקלים לכל קורס. בחלק מהמקצועות נאלצתי לקחת מורה פרטית, וכל שיעור אתה עלה 80 שקל - ועדיין לא היתה לי תעודת בגרות טובה מספיק", מספרת ביטון. בשלב זה היא נרשמה לשנת מכינה קדם־אקדמית באוניברסיטת בן גוריון תמורת 13 אלף שקל, ובה עשתה עוד שני מבחנים — חמש יחידות בפיסיקה וחמש יחידות במתמטיקה.

לאחר השירות הצבאי ניגשה ביטון לאתגר הבא: המבחן הפסיכומטרי. "המענק שקיבלתי מהצבא הלך כולו לקורסים בפסיכומטרי, אבל זה כיסה רק חלק קטן מהעלות", היא מספרת. "בסך הכל ניגשתי למבחן חמש פעמים והשתתפתי בארבעה קורסי הכנה, עד שהגעתי לציון הכי גבוה שיכולתי להשיג ושלא מספיק כדי להתקבל לרפואה - 651. התקשיתי מאוד להתגבר על הפער מהתיכון במתמטיקה ובאנגלית".

אלון רון

ביטון היא דוגמה קיצונית למאמץ הפיננסי והנפשי הנדרש כדי להתקבל ללימודי הרפואה, אבל היא ממש לא לבד. הדרך ללימודי הרפואה רצופה מכשולים כספיים יוצאי דופן, גם בלי קשר להישגים הלימודיים יוצאי הדופן שעל המועמדים להציג. כך, למשל, המועמדים נרשמים בדרך כלל ליותר מפקולטה אחת, כדי להגדיל את סיכויי הקבלה, ורבים מהם נרשמים לכל ארבע האוניברסיטאות (תל אביב, העברית, בן גוריון והטכניון) - עניין של כ–2,000 שקל. בנוסף, רבים מהם לוקחים לפחות קורס השלמה אחד לחמש יחידות באחד ממקצועות החובה - כימיה, פיזיקה ומתמטיקה, ורבים לוקחים יותר מאחד. על המועמדים לעבור גם בחינה במרכז הערכה (מרק"ם או מו"ר), שהיא חובה בתהליך הקבלה, ועולה 1,620 שקל. בנוסף, פועלת תעשייה של קורסי הכנה למבחנים אלה, שגם הם עולים אלפי שקלים. כך למשל, באחד ממכוני ההערכה גובים 2,490 שקל עבור קורס הכנה בן שלושה ימים. מאחר שמספר המועמדים גדול כל כך ומספר המקומות מועט כל כך, המועמדים מוכנים לשלם הרבה כדי להגדיל את סיכוייהם להתקבל.

כך, עוד לפני שמחשבים את מחירי הקורסים לקראת הפסיכומטרי (רבים מהמועמדים לוקחים את הקורסים היקרים ביותר ולעתים יותר מקורס אחד, כדי להגדיל את סיכוייהם), ההוצאות מאמירות לאלפי שקלים, וכלל לא בטוח שהם יובילו לקבלה ללימודים.

רק עשירים יהיו רופאים

הסיפור של יאיר (שם בדוי) שונה מאוד מזה של ביטון: יליד תל אביב, בן למשפחה מבוססת, שסיים את הבגרויות עם ממוצע של 110, כולל חמש יחידות בפיזיקה ובמתמטיקה. לאחר שחרורו מצה"ל הוא עבר קורס פסיכומטרי יוקרתי שעלה 8,000 שקל - במהלכו לא עבד ונסמך על הוריו מבחינה כלכלית - והשיג ציון 750. הוא נרשם, כמו כולם, לשלוש אוניברסיטאות - באר שבע, העברית ותל אביב - ובכל אחת מהן שילם על הרישום כ–450 שקל. בנוסף, הוא ניגש למבחן המרק"ם. למבחן זה, כמו למבחן מו"ר, יש קורס הכנה בעלות של בין מאות לאלפי שקלים. יאיר ויתר על הקורס והתכונן למבחן בכוחות עצמו. במקביל, הוא נרשם לקורס השלמה לחמש יחידות בכימיה - תנאי חובה לקראת הקבלה ללימודים, שעלה לו כ–1,000 שקל. בסופו של דבר, ולמרות הציונים הגבוהים וההשקעה הכספית, יאיר לא התקבל ללימודי הרפואה והתחיל ללמוד מקצוע אחר.

"בסוף זה הגיע ל–13–14 אלף שקל, כמו שנת לימודים מלאה באוניברסיטה", מספרת מ"ש, אמו של יאיר. "כל הזמן הזה אמרתי שאם ילד למשפחה שאין לה את הכסף רוצה ללמוד רפואה, אין לי מושג איך הם עושים את זה. נכון שלימודי הרפואה מסובסדים על ידי המדינה, אבל הדרך לשם כל כך יקרה. אנחנו משלמים את זה ברצון, אבל לא הפסקתי לחשוב כל הזמן על אנשים שלא יכולים לממן את זה. מה הם עושים?"

רמי שלוש

מבחן מרק"ם כולל שמונה ראיונות אישיים קצרים ברצף, שנועדו לבחון את יחסי האנוש של המועמד, האמפתיה ומידת האתיקה שלו. מבחן מו"ר, המקביל למרק"ם, כולל שאלונים ולאחר מכן ראיונות אישיים וסימולציות קבוצתיות, בשני מועדים שונים. בעבר, מועמדים לאוניברסיטה העברית נבחנו במרק"ם ומועמדים לתל אביב ולטכניון נבחנו במו"ר, אך לאחר מחאה של הסטודנטים על ריבוי המבחנים הוחלט כי מועמדים שנרשמים ליותר מאוניברסיטה אחת ייבחנו רק באחד משני המבחנים, על פי הגרלה, והתוצאות יהיו תקפות לשאר המוסדות.

בישראל פועלת תעשייה של קורסי הכנה למבחנים אלה, שגם הם עולים אלפי שקלים. כך למשל, באחד ממכוני ההערכה גובים 2,490 שקל עבור קורס הכנה בן שלושה ימים. מאחר שמספר המועמדים גדול כל כך ומספר המקומות מועט כל כך, המועמדים מוכנים לשלם הרבה כדי להגדיל את סיכוייהם להתקבל.

אחת הכתובות היחידות למועמדים שידם אינה משגת אך נחושים להיות רופאים היא קרן אייסף לחינוך, שמעניקה מלגות ללימודים גבוהים במטרה ליצור מוביליות חברתית ולצמצם פערים דרך ההשכלה הגבוהה. הקרן תומכת כיום כלכלית ב–27 סטודנטים לרפואה, בשלבים שונים של התואר. "הסטודנטים שלנו מתמודדים עם כך שאין להם גב כלכלי מהבית, וזה גורם להפרדה שמאפשרת רק לאנשים חזקים מאוד כלכלית להתקדם לתחום הזה", אומרת גלית כספי כהן, סמנכ"לית הקרן. "ההפרדה היא סוציו־כלכלית מובהקת. ברגע שקיים חסם כלכלי בהרשמה, והלימודים הרבה יותר ארוכים ודורשים אורך נשימה הרבה יותר גדול, זה מנווט באופן טבעי אוכלוסיות חלשות אל מחוץ לתחום".

אייסף מסייעת לסטודנטים בכל המקצועות, אך לדברי כספי כהן, "החסם הזה בולט במיוחד ברפואה. יש חבר'ה שנחושים להתקבל ומנסים שוב ושוב שנה אחר שנה, או נוסעים ללמוד בחו"ל בסיוע שלנו במטרה לסיים את הלימודים בישראל. אני מלווה למשל סטודנט שניגש לבחינות כבר 3–4 פעמים, ובכל פעם מוציא את הכסף מחדש. וזה בחור שבקושי יש לו כסף לאכול".

לסינון הטבעי שאת מדברת עליו יש השלכות על מקצוע הרפואה כולו? על דמות הרופא "הסטנדרטי"?

"בהחלט. משמעותי בעינינו שרופא יהיה מישהו שגדל בקהילה, או שמכיר היטב את הקהילה, כדי שתהיה לו אוריינטציה מותאמת קהילה. אם, למשל, בא אלינו רופא יוצא העדה האתיופית, זה נראה אחרת מאשר אם אתה מייצר רק זן אחד של רופאים".

מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, פרופ' רוני גמזו, מסכים: "אנחנו מעוניינים ברופאים מכלל המגזרים, ושבעמדות הרפואה יהיה ביטוי לכל המדינה, ולא רק לפלח שיכול להרשות לעצמו. אוניברסיטאות חייבות לתת הזדמנות שווה ללא חסמים כלכליים".

גמזו, בעצמו בוגר של קרן אייסף, התייחס בעבר לחוסר השוויון המובנה בין הסטודנטים והמתמחים לרפואה, כאשר דיבר על נפוטיזם ברפואה, שאותו כינה "התופעה הפסולה שבה בנים ובנות לרופאים בכירים מקבלים עדיפות בהשמה להתמחות". לדבריו, "תוספת תשלום עבור תהליכי מיון וסינון פוגעים בערך השוויון - והם פסולים".

ביטון משתמשת במלים קצת פחות עדינות: "ללמוד רפואה זה סמל סטטוס, ואנשים שבאים מבתים טובים ויש להם מספיק כסף וציונים גבוהים, אז ברירת המחדל היא לשלוח אותם ללימודי רפואה, ולא בהכרח כי זה היה חלום חייהם. זו אחת הסיבות שהמקצוע אליטיסטי כל כך, ושלא פעם ולא פעמיים נתקלים ברופאים שחסרה להם אמפתיה לחולים, או ששוכחים למה הם באמת שם. מי שיסבול מכך בסופו של דבר זו החברה כולה, כי אוכלוסיית הרופאים נוטה להיות הומוגנית ולא מגוונת. זה צריך להיות אינטרס של כולנו לשנות את המצב הזה, לאפשר לאנשים נוספים להגיע למקצוע הזה, כי אין שום סיבה בעולם שרפואה תהיה נחלתם של העשירים או המבוססים".

לסינון הטבעי הזה יש עוד השלכות: רופא המשפחה אסי סיקורל, מהחטיבה לבריאות הקהילה באוניברסיטת בן גוריון, מסביר: "המחקרים שלנו מראים שיש סיכוי גבוה יותר לכך שסטודנט לרפואה תושב האזור שלומד רפואה בבן גוריון יישאר באזור לאחר סיום הלימודים, מאשר סטודנט שהיגר לכאן מאזור אחר רק לצורך הלימודים. קוראים לזה 'מבחן הסבתא' - אתה מתחיל להקים משפחה, אתה מתמחה ועובד קשה, ואתה תלך לגור במקום שבו יש לך עזרה. כמערכת, לא רק שאנחנו לא עושים מספיק העדפה לקבלה של אנשי פריפריה חברתית וגם גיאוגרפית, אלא ש'המסים' האלה מעמידים עוד חסם בפני אוכלוסיות מוחלשות. בנוסף, לאוכלוסיות חזקות יש אופציה ללמוד בחו"ל לימודים שאינם מסובסדים, ובשביל זה צריך הורים עשירים".

"יוצאים מגדרנו לסייע לסטודנטים"

לאחר חמישה סבבים של פסיכומטרי, שהסתיימו בציון שאינו מאפשר אפילו גישה לבחינות הקבלה לבית הספר לרפואה, החליטה ביטון ללמוד תואר אחר (רפואת חירום), כך שאם תסיים אותו בהצטיינות תוכל לנסות להתקבל לרפואה. היא אכן סיימה את התואר בהצטיינות עם ממוצע הגבוה מ–90, אך היו חסרות לה תשע נקודות בפסיכומטרי כדי לעמוד בדרישת הסף לרפואה.

בשלב זה, שבו רוב האנשים היו מתייאשים, החליטה ביטון לנסוע ללמוד רפואה בהונגריה, לימודים שמחירם 14.5 אלף דולר בשנה. לצורך כך היא קיבלה מלגה מיוחדת של 10,000 דולר מקרן אייסף ואספה בקושי רב כסף פרטי. "כל המשפחה התגייסה לעזרתי - האחיות שלי, ההורים שלי. לא נסעתי עם כסף שמספיק לכל שנות הלימודים, פשוט אמרתי לעצמי שנתחיל ונראה מה יקרה". ביטון נכנסה לתוך השנה השנייה ללימודי הרפואה, ובשנה הרביעית, עם פתיחתה של הפקולטה לרפואה של בר אילן במסלול תלת־שנתי, חזרה לישראל. השנה היא כבר בשנה השישית והאחרונה ללימודיה, שבסופה תהיה סוף־סוף רופאה באופן רשמי.

"אני לא מרירה כמו שיש בי מודעות ורצון חזק להביא לשינוי", היא מסכמת את המרוץ הבלתי נתפש שבו השתתפה בשנים האחרונות. "הרפואה בישראל היא לעשירים בלבד. אני רואה את חברי לספסל הלימודים, רובם מגיעים מבתים מבוססים שהיו יכולים לממן את כל המסע הזה. גם בני מזל המועטים שמצליחים להגיע לציון הרצוי נתקלים בעוד מכשולים כמו מרכזי ההערכה. זה יוצר מעמסה כלכלית ענקית על יחידי הסגולה שהצליחו להגיע לנתוני הפתיחה הדרושים".

בפקולטות לרפואה מודעים לבעייתיות, ואפילו מנסים בשנים האחרונות להקל את ההוצאות הכספיות של המועמדים, אך לדבריהם זו משימה מורכבת. "מספר המועמדים לרפואה רק גדל כל שנה. אם בשנה שעברה היו 1,429 שהתחרו על 110 מקומות בלבד, השנה היו 1,695 מועמדים. התחרות קשה, ואנחנו בפקולטה לרפואה צריכים לעשות בחירה בין אנשים", מסביר פרופ' דוד ליכטשטיין, דקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. "המטרה שלי היא שהתחרות תהיה הוגנת ושוויונית. אנחנו לא בוחרים לפי מצב כלכלי, אלא לפי הישגים אקדמיים - ציוני הבגרות, הפסיכומטרי והראיונות".

חסדאי כהן

ליכטשטיין מודה כי "המועמד צריך להוציא כמה אלפי שקלים, ואין לי דרך לשנות זאת או למנוע כל אחד מהמועמדים לנסות לשפר את מצבו, בין אם על ידי קורס הכנה או על ידי שיפור בגרויות. זו מדינה חופשית. אבל ברגע שסטודנט כבר התקבל ללימודים ונמצא במערכת ומצבו הכלכלי קשה, אנחנו יוצאים מגדרנו כדי לסייע לו, ויש לנו מלגות מסוגים שונים לצורך כך. אם אני מסתכל על חתך התלמידים במחזור, יש מספר לא מבוטל של סטודנטים משכבות אוכלוסייה מגוונות, ולא רק מהעשירון העליון".

מהאוניברסיטה העברית נמסר כי "אוכלוסיית תלמידי שנה א' ברפואה מגוונת וכוללת בין השאר תלמידים מהמגזר החרדי, האתיופי, בני מיעוטים וראויים לקידום, וכן תלמידים מכל רחבי הארץ - מאזורים מבוססים ומהפריפריה".

באוניברסיטת בן גוריון המיונים נערכים בצורה קצת אחרת - בתוך האוניברסיטה, וללא תשלום. עם זאת, גם כדי להגיע לראיונות בבאר שבע יש להציג ציונים גבוהים ביותר, וקיימים גם קורסי הכנה לראיונות האלה במחירים של מאות שקלים. לדברי פרופ' דב צ'רניחובסקי, כלכלן בריאות מהפקולטה לרפואה בבן גוריון, "האוניברסיטה הזאת אליטיסטית פחות מהאחרות והראיון הוא המקום שבו אפשר לקיים בפועל אפליה מתקנת. זה המקום לתת העדפה למועמדים אתיופים, ערבים ובדואים למשל, ואכן אוכלוסיית הסטודנטים פה מגוונת מאוד". עם זאת, לדברי צ'רניחובסקי, "הסוגיה הזאת קריטית. אנחנו חיים בחברה שבה למי שיש יותר משאבים יש מראש סיכוי גבוה יותר להגיע ללימודים בכלל, ולבית הספר לרפואה בפרט, כי המחסומים גבוהים יותר".

ועד ראשי האוניברסיטאות מסר בתגובה: "אנו מודעים לקושי הכלכלי העומד בפני מועמדים לרפואה המבקשים להירשם לכמה אוניברסיטאות במקביל, ופועלים לגיבוש פתרון בשתי דרכים. האחת, לפני כשנתיים החליט ועד ראשי האוניברסיטאות כי המועמד ישלם רק עבור מבחן מיון אחד וייבחן רק במ בחן אחד, שיהיה מוכר על ידי האוניברסיטאות האחרות. בכך נחסכו מהמועמד תשלום כפול ומשולש עבור כמה מבחנים במקביל. השנייה, בימים אלה האוניברסיטאות מקדמות יוזמה ליצירת מנגנון אחיד לרישום לרפואה, שבו המועמד יידרש לשלם פעם אחת גם אם הוא נרשם לכמה אוניברסיטאות במקביל. בכך יחסכו מהמועמדים לרפואה תשלום של מאות שקלים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#