"אתם חושבים שאין סיכוי שיעצרו אתכם? אתם טועים" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אתם חושבים שאין סיכוי שיעצרו אתכם? אתם טועים"

הסניגור הציבורי, עו"ד יואב ספיר, מגיש כתב אישום נגד מדינת ישראל ■ "למה המשטרה צריכה לעצור חסר בית שמקבץ נדבות בצומת"? ■ "העבירו עצורים באמצע הלילה לכלובי ברזל חיצוניים בקור מקפיא ובגשם, בלי שירותים, בלי אוכל ובלי שתייה עד 6 בבוקר" ■ המשטרה: "תכליתו של מעצר היא לעולם משיקולים חקירתיים על פי דין"

62תגובות

בבניין צנוע ליד בית המשפט בתל אביב, במשרדים שכלל לא דומים למשרדים היוקרתיים של עורכי הדין במגדלים המפוארים בעיר, שוכנת הסניגוריה הציבורית. שם לא תמצאו לקוחות מפורסמים ומשכורות גבוהות, כמקובל אצל עורכי הדין הפרטיים. שם נמצאים אלה שמביאים את קולם של החלשים ועוזרים להם להילחם על זכויותיהם מול רשויות השלטון החזקות - המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט ושירות בתי הסוהר.

מי שעומד בראש המערכת המגינה על הנאשמים מעוטי היכולת הוא הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר. "אני לא מבין למה המשטרה צריכה לעצור קופאית בסופרמרקט שחשודה בכך שמכרה אלכוהול לקטין, או למה לה לעצור חסר בית שמקבץ נדבות בצומת, היא הרי יכולה לחקור גם ללא מעצר. ריבוי המעצרים בישראל הוא שערורייתי ואי אפשר להשלים אתו. ברירת המחדל של המשטרה היא מעצר - זה לא מוצדק וזה מנוגד לחוק", אומר ספיר, שמופתע כל פעם מחדש כשהוא נתקל במקרים כאלה.

נדמה שלסיפורי העוולות שגורמות הרשויות שברשות ספיר אין סוף. "בשנה שעברה, למשל, שתי עורכות דין מטעם הסניגוריה ביקרו במתקן המעצר בבית המשפט בלוד, שם ממתינים העצורים לפני הדיונים בהארכות המעצר שלהם", מספר ספיר. "הן הופתעו לגלות שכולם רטובים מכף רגל ועד ראש. העצורים סיפרו להן שהעירו אותם בבית המעצר באמצע הלילה והעבירו אותם לכלובי ברזל חיצוניים שנבנו מחוץ למתקן המעבר של שב"ס ברמלה. בכלובים האלה, החשופים לפגעי מזג האוויר, הם שהו כמה שעות בקור המקפיא ובגשם, בלי שירותים, בלי אוכל ובלי שתייה, עד שהגיעה הניידת שאמורה לקחת אותם לבתי המשפט, בסביבות שש בבוקר. אחרי שבדקנו את זה, התברר לנו שהנוהל שלפיו האסירים מחכים לניידת בכלובים חיצוניים קיים בשב"ס כבר כמה חודשים".

כבר באותו יום פנה ספיר לשרת המשפטים, ציפי לבני, וביקש להפסיק את השהייה המשפילה בכלובים. יום למחרת, השהייה הופסקה. "זה מזעזע בעיני", אומר ספיר. "זה היום שבו האדם אמור להופיע בראשונה בבית המשפט, וככה הוא מגיע". בחלק ממתקני הכליאה, אומר ספיר, יש תנאים של מדינת עולם שלישי. "הצפיפות איומה, שירותים עם בול־פגיעה שהם גם המקלחת ויש פשפשים ומזיקים במיטות ובחדרים".

אייל טואג

לדבריו, גם המנהג של הובלת עצורים במקום ציבורי כשהם אזוקים מנוגד לחוק, למעט בתנאים מסוימים, כשהעצורים מוגדרים מסוכנים. "הטענה היא בראש ובראשונה שמובילים אנשים בתנאים לא חוקיים, ולא רק זה, אין הצדקה לזמן את כל הצלמים. בעניין הזה יש הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה לגבי פומביות של מעצרים - והן מופרות. ראינו את זה במקרה של ראש עיריית בת ים לשעבר, שלומי לחיאני. בעיני זה חמור. זו פגיעה בכבוד האדם, שנמצא באחד הרגעים הקשים של חייו, והדבר הזה פוגע בכבודו".

אלה רק כמה דוגמאות להתנהלות מוסדית בעייתית, אומר ספיר, אך לא חסרות דוגמאות נוספות. לדבריו, "בעשור האחרון חל גידול מטורף במספר המעצרים שמבצעת המשטרה וצריך לעצור את הגל הזה. אם ב–1998 היו 40 אלף מעצרים ו–6,000 מעצרים עד תום ההליכים - ב–2013 כבר היו 60 אלף מעצרים ו–20 אלף מעצרים עד תום ההליכים. הנתונים האלה צריכים להדאיג כל אזרח במדינה, אבל רוב הציבור לא חושב שזה יכול לקרות לו. זו טעות, זה יכול לקרות לכל אחד - למפגינים, לאנשים שמבקשים לערער על סמכות של שוטר שמופעלת כלפיהם שלא כדין, וגם לאנשים שהוגש נגדם כתב אישום בגין עבירות קלות ערך".

"מבחינת השוטר, עורך דין 
הוא כאב ראש"

אחד הנושאים שמטרידים את ספיר הוא תוכנית המפנה של המשטרה, שמודדת שוטרים, בין השאר, לפי מספר המעצרים שהם מבצעים. "מעצרים צריכים להיות מבוצעים רק על פי החוק וכשהם נחוצים, ולא מפני שמישהו רוצה שיעריכו אותו יותר על פי מערכת המדידה של המשטרה, ואמרתי את זה גם למפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו", אומר ספיר.

על תוכנית המפנה הכריז דנינו עם כניסתו לתפקיד ב–2011, והיא שווקה כהבטחה גדולה. התוכנית מציבה יעדים מרכזיים ומלווה במערכת מדידה שנועדה לבחון את הביצועים של תחנות המשטרה ולדרג אותן בהתאם. בין המדדים שנבחנים במסגרת "מתחם ההרתעה" (התוכנית מחולקת לכמה "מתחמים"), קיים גם מדד מעצר עד תום ההליכים, שמודד את מספר המעצרים האלה ומעודד את השוטרים לבצע אותם.

חוק המעצרים קובע כי יש לעצור חשוד רק אם מתעורר חשש שהוא ישבש את הליכי החקירה או אם נשקפת ממנו סכנה לציבור. לפי ספיר, הגידול המשמעותי במספר המעצרים מעורר חשש שהשוטרים מנצלים את הכלי הזה לרעה, אבל לא רק כדי להעלות את הסטטיסטיקה. "פעמים רבות משתמשים במעצר כדי להרתיע את החשוד, או כסוג של ענישה", הוא אומר, "או שמשתמשים במעצר כדי לשבור את רוחו של הנחקר — כי מאדם עצור הרבה יותר קל לשוטרים לחלץ אמירה שיהיה אפשר להשתמש בה כאמירה מפלילה".

אבל המעצר הוא רק טקטיקה אחת של השוטרים כדי לחלץ הודאה מחשוד פוטנציאלי. השוטרים לא מהססים גם להשתמש בטכניקות אחרות להפעלת לחץ, חלקן בעייתיות לא פחות. "הרבה פעמים אנחנו מגלים שחשודים נחקרים ומודים בעבירות ללא נוכחות של עורך דין", אומר ספיר. על פי החוק, חשוד זכאי להיוועץ בעורך דין לפני חקירה, כדי שיאזן את פערי הכוחות בינו לבין החוקרים. אך מה קורה בפועל בחדרי החקירה החשוכים? "מבחינת השוטר זה כאב ראש שיגיע עורך דין ויפריע לו בחקירה", אומר ספיר. "במשטרה יש פער גדול בין ההנחיות וההכרה התיאורטית בזכויות של הנחקרים לבין הדרך שבה השוטרים מיישמים אותן בפועל". לדבריו, השוטרים לא מקפידים על הזכות הזו ועוקפים אותה בכל מיני דרכים. "כל סניגור יכול לספר שלא רבים המקרים שבהם הוא מצליח להגיע לחשוד ולייעץ לו בשלב הקריטי לפני חקירה. ברוב המקרים או שהחקירה כבר התחילה או שבמשטרה בכלל לא יודעים להגיד איפה החשוד נחקר או שמודיעים שהחשוד ויתר על זכותו להיוועץ בסניגור".

אבל איך יכול להיות שחשוד מוותר על אחת הזכויות הבסיסיות ביותר של התייעצות עם עורך דין לפני החקירה? לספיר יש תשובה פשוטה - השוטרים לא מסבירים לחשוד את זכויותיו כמו שצריך. "צפיתי לא מזמן בסרטון קצר מתוך חקירה, שם רואים את החוקר ממלמל לחשוד שיש לו זכות להיוועץ עם עורך דין, אבל מיד אומר לו 'אתה לא צריך עורך דין, מה אתה צריך להתקשקש עם עורך דין? בוא נעבור הלאה'", מספר ספיר. "אז מה זה אומר? שאדם ויתר על זכותו? אבל השאלה היא אם הסבירו לו את זכותו כמו שצריך או שרמזו לו בכל דרך אפשרית שעדיף לו לוותר עליה. ולא רק זה, צריך גם להבין מי אלה האנשים שבחקירות. הרבה פעמים זה אנשים בקריז שרוצים לגמור את העניין כמה שיותר מהר".

אוליבייה פיטוסי

במקרים מסוימים, ההשלכות של הוויתור על עורך דין הן קריטיות. "חשוד שנמצא בחקירה נמצא במצוקה גדולה", אומר ספיר. "זכות ההיוועצות שלו עם עורך דין היא קריטית, אבל הוא בכלל לא מבין את גבולות הגזרה של המשחק, הוא לא מבין שלשוטרים מותר לשקר לו בחקירה ולהגיד לו שיש עדים שראו אותו או שיש טביעות אצבע שלו או שמצאו את הדנ"א שלו והתיק נגדו סגור".

"למה שמישהו יודה 
במשהו שלא עשה?"

לתחום הפלילי נמשך ספיר, 44, כבר כשהיה סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב, שם הוא מלמד כיום סדר דין פלילי. כשהסטודנטים מתייעצים אתו למה דווקא לבחור בסניגוריה, הוא משיב להם בשאלה: האם הם חוששים יותר ממה שאנשים יכולים לעולל להם או ממה שהמדינה או המשטרה יכולות לעשות להם? עבורו התשובה היא חד־משמעית: "מנעורי החשש שלי היה מניצול של הכוח של רשות שהיא חזקה". מבחינת ספיר, עיקר העבודה של הסניגוריה הציבורית היא שמירה על זכויות הפרט שנמצא בחוסר אונים מול הרשויות. "אני רואה מקרוב את העוצמה של המשפט הפלילי - זה כלי שמשפיע על הפרט בצורה הרסנית על כל תחומי החיים".

העניין של ספיר בתחום הפלילי התחזק בתקופת ההתמחות שלו בשנות ה-90 בבית המשפט העליון אצל השופט מישאל חשין. באותם ימים הסניגוריה הציבורית כלל לא היתה קיימת ומרבית הנאשמים לא זכו לייצוג בבתי המשפט. "בפריפריה היו מקומות שבהם 80% מהנאשמים לא היו מיוצגים, בבתי המשפט לנוער כמעט לא היה ייצוג, ובאולמות המעצר היה סרט נע של אנשים לא מיוצגים", אומר ספיר. הסיבה לכך, לדבריו, פשוטה: "רוב הנאשמים הם אנשים משולי החברה, חסרי בית, מהגרים, מכורים לסמים ואנשים עם הפרעות נפשיות. גם מי שלא רעב לפת לחם מתקשה להשיג עשרות אלפי שקלים לייצוג בתיק פלילי, וזה עלול להכניס אותו למצוקה גדולה".

בשנות ה–90 היתה הפרקטיקה המקובלת למנות לנאשם "סניגור ממונה", רק במקרים מועטים שבהם הואשם אדם מחוסר אמצעים בפשע חמור. את הסיבה להצטרפותו לסניגוריה הציבורית קשה לספיר לייחס לאירוע בודד, אבל דיון אחד בבית המשפט העליון היווה מבחינתו נקודת מפנה בחייו המקצועיים. "הופיע בפנינו סניגור ממונה שלא ידע את החוק ואת העובדות, והיתה באולם תחושה לא נוחה. כשחזרנו ללשכה, השופט חשין אמר לי: 'ראית מה זה סניגור ממונה', והמשפט הזה מהדהד אצלי עד היום", אומר ספיר. "בשיטה הזו שופטים מינו עורכי דין שבמקרה היו בבית המשפט. היו מקרים של אנשים שכל חייהם עסקו בחוזי מקרקעין ופתאום מונו לייצוג בתיק רצח". לכן, כששמע ספיר עם סיום לימודיו על הקמת הסניגוריה הציבורית, הוא החליט להצטרף. "זה היה הימור, כי אף אחד לא ידע אם הגוף הזה יצליח", הוא מודה בדיעבד.

לפני הקמת הסניגוריה נמתחה ביקורת קשה על תופעת היעדר הייצוג ועל כך שלא היתה קיימת באותה עת מסגרת מקצועית לפיקוח על איכות הסיוע המשפטי שניתן במשפטים פליליים, והיתה תלות לא בריאה בין הסניגורים לשופטים שמינו אותם. הקמת הסניגוריה הציבורית התמודדה עם שתי בעיות עיקריות - היקף ייצוג שהיה נמוך מאוד ואיכות הייצוג לאנשים חסרי אמצעים. המחוקק סבר, ולדברי ספיר זו סברה נכונה, שזה אינטרס של המערכת שלא יהיו אנשים לא מיוצגים.

את הקריירה המשפטית שלו כעורך דין התחיל ספיר עם הקמת הסניגוריה הציבורית ב–1996, ואפילו היה חלק מצוות ההקמה של הגוף החדש שהוקם על ידי פרופ' קנת מן, שהיה הסניגור הציבורי הראשון. "התחלנו ממש כסטארט־אפ", הוא נזכר. "זו היתה תקופה מרתקת, כי אז נקבעו כל נוהלי העבודה. ייצגתי המון אז, כל יום בבית משפט, בכל הערכאות".

בהמשך נסע ספיר לארה"ב וסיים תואר שני ושלישי באוניברסיטת הרווארד, שם התמקד בעיקר בפרוצדורה פלילית ובזכות לייצוג, ועבד בסניגוריה הציבורית בוושינגטון. לאחר חמש שנים חזר לישראל לנהל את המחלקה של תיקי בית המשפט העליון בסניגוריה, ולפני כשנתיים מונה לסניגור הציבורי הארצי.

כיום, כמעט 20 שנה מאז שהוקמה, סבור ספיר כי הסניגוריה הציבורית היא הצלחה. כשהצטרף אליה היו בה שבעה עורכי דין בלבד, וכיום היא מונה 106 עורכי דין פנימיים ו-850 עורכי דין חיצוניים־פרטיים שעובדים במיקור חוץ ושהסניגוריה הציבורית מפקחת על עבודתם.

למרות כל העבודה של הסניגורים הציבוריים, כשספיר נשאל אם בבתי הכלא בישראל יושבים חפים מפשע, הוא משיב בחיוב: "לא יכול להיות שבשיטת משפט שבה יש עשרות אלפי הליכים בשנה לא נופלות טעויות". הסיבות להרשעות שווא מגוונות, אחת מהן למשל, היא הודאה של הנאשם שלה מייחסים השופטים משקל גבוה, אבל ספיר סבור אחרת. "אנחנו אומרים 'למה שמישהו יודה במשהו שלא עשה?', אבל כיום אנחנו יודעים כעובדה שפעמים רבות אנשים מודים בעבירות שלא ביצעו, ממגוון סיבות. אנשים שהם חלשים. הם חושבים שאומרים להם שהתיק סגור עליהם ואין להם מוצא".

מוטי מילרוד

סיבה נוספת להרשעות שווא היא הסתמכות על ראיית זיהוי. "אף שבתי המשפט מייחסים אמינות גבוהה לכך שעד אומר 'אני ראיתי אותו', בפועל העד הזה יכול לטעות", אומר ספיר. "המוח האנושי שלנו לא זוכר תווי פנים בצורה טובה, אלא אם כן זה מישהו שראינו אותו בעבר ויש הרבה הטיות". טעויות כאלה מתרחשות לא מעט במסדרי זיהוי שנערכים לעדים. "העד צריך לבחור מישהו מתוך המסדר, אז הוא בוחר את מי שהכי דומה. אבל הרבה מאוד מההרשעות השווא היו בטעויות בזיהוי".

"רוצחים, אנסים ועבריינים שביצעו פשעים חמורים מסתובבים חופשי, למרות ראיות ממשיות המצביעות על אשמתם. כתוצאה ממשבר במערך האיסוף המודיעיני של משטרת ישראל משפטים נגדם מתבטלים, בגלל הצורך בהגנה על מקורות המידע", אמר באחרונה ל"הארץ" ניצב רוני ריטמן, מפקד יחידת להב 433. "אם למרבה הצער אך כצפוי, לא תתקבל הצעת חוק למניעת מסירתם של חומרים מודיעיניים לנאשמים, יהיה הכרח להפסיק להפעיל מקורות אנושיים".

"האמירה הזו חמורה ומטרידה במיוחד כשהיא מגיעה מגורם כה בכיר במשטרה", מגיב ספיר, ופונה במסר משלו לריטמן: "המשטרה צריכה לרכז מאמציה בפענוח פשיעה במסגרת החוק, ולא לנסות לענות לביקורת המוטחת בה באופן שיש בו כדי לסכן ערכים וזכויות שהם תנאי למערכת משפט מתוקנת".

ספיר מדגיש כי מדובר בזכויות אזרח כמו הזכות לחירות, הזכות לפרטיות, זכות העיון בחומר חקירה והזכות להיוועץ בעורך דין, ועקרונות כמו חזקת החפות. כל אלה לדבריו, מהווים ערובות מינימליות להליך הוגן ולמניעת הרשעת חפים מפשע. "אני מציע גם להימנע מהניסיון להלך אימים על הציבור. ידיהן של המשטרה והתביעה בישראל ממש לא כבולות. יש להן כוח רב ואמצעים רבים, והנאשם נמצא בדרך כלל במצב של נחיתות מובנית. אני מקווה שהציבור מבין שהסכנה שבכרסום בזכויות הפרט היא דווקא זו שיש לחשוש ממנה".

עבודה לעיני מצלמות הטלוויזיה

בחמש השנים האחרונות ליוו מצלמות הטלוויזיה של הבמאי מויש גולדברג והמפיק לירן עצמור את עבודת הסניגורים הציבוריים. התוצאה של המעקב היא סדרת מקור דוקומנטרית חדשה שמשודרת בימים אלה ב–yes ומציגה לראשונה על המסך תיעוד של עבודת עורכי הדין מטעם הסניגוריה הציבורית ושל הנאשמים שאותם הם מייצגים בתיקים פליליים. לצורך צילומי הסדרה, הוסר באופן תקדימי בישראל חיסיון עורך דין־לקוח, והנאשמים והסניגורים מופיעים בה בפנים חשופים.

ההחלטה להסכים לחשוף את עבודת הסניגורים לעיני המצלמות לא היתה פשוטה ולוותה בלבטים לא קלים. "לכל ארגון יש חששות, ובמיוחד כשמדובר בסניגורים שחיסיון עורך דין־לקוח הוא טבע ראשון שלהם", אומר ספיר. "אנחנו מורגלים בכך שאף אחד לא שומע את השיחות שלנו, עורכי הדין עם הנאשמים, גם לא הקולגה שלי שיושב בחדר לידי, וכאן החשיפה היא לכל הציבור. אני לא מכיר עוד הרבה גופים ציבוריים שהיו מסכימים למהלך כזה".

בכל אחד מששת פרקי הסדרה מוצגים שלושה תיקים שונים שמציגים מצוקות חברתיות וכלכליות. הסיפורים מוצגים החל בפגישות בין עורכי הדין לנאשמים, דרך ההליכים המשפטיים ועד לפסקי הדין. "חלק מהסיפורים בסדרה מראים שהמשפט הפלילי הוא סימפטום לבעיות חברתיות עמוקות יותר", מודה ספיר. "הקשר בין משפט פלילי לכלכלה הוא גבוה, יש סיכוי גדול שיעצרו מישהו שנראה שייך לאוכלוסיות שמועדות לפשיעה - אוכלוסיות חלשות יותר - והסניגוריה הציבורית דואגת שלא יהיו שתי מערכות משפט שונות, אחת לעשירים ושנייה לעניים, ושהייצוג של כל מי שיש לו כסף לשכור ייצוג פרטי יהיה שווה למי שאין לו".

ספיר יודע על מה הוא מדבר: הסניגוריה הציבורית נתקלת בלא מעט תיקים שמצביעים על הקשר של המשפט הפלילי למצב הסוציו־אקונומי של הנאשמים. "אנחנו נתקלים בתיקים של מובטלים שנאשמים במרמה של הביטוח הלאומי, או של חסרי בית שנכנסים לדירות נטושות. יש לנו גם תיק של גניבת מים לאדם שניתקו לו את המים. התיק הזה מעלה שאלה חוקית אם בכלל מותר לנתק מים או חשמל למי שאין איך לשלם".

אבל השאלה החשובה היא אם המשפט הפלילי הוא בכלל הכלי הנכון לטפל בבעיות האלה. "בעינינו הרבה פעמים לא", משיב ספיר. בישראל יש מצב של פליליזציית יתר - המשפט הפלילי לא יודע להתמודד עם הבעיות האלה ומתמודד אתן בדרך גסה מאוד". אחד הסיפורים האלה שנחשפים בסדרה הוא של אשה שנאשמת בהעלבת עובד ציבור אחרי שהעליבה את המורה של בתה. "השאלה היא אם מישהו שמעליב עובד ציבור צריך לעמוד לדין פלילי. האם זה לא משהו שאפשר לטפל בו באמצעים אחרים?"

הפרק בסוגיית השיקום, למשל, עוסק באדם שנמצא בפוסט־טראומה מהצבא - שבשירותו ביחידת המסתערבים נכח באירוע קשה שבו נהרגו חבריו - ואחרי השירות הידרדר לסמים והואשם בתקיפה. 
אחת השאלות שעולות בפרק היא איך משקמים אדם כזה. שאלות כאלה עולות גם במקרים של שחרור אסירים. "רוב האסירים בישראל משתחררים מהכלא בלי כלום", אומר ספיר. "מה אסיר משוחרר אמור לעשות? הוא הרי יצטרך כסף וינסה להשיג אותו. כשאדם משתחרר מהכלא רוב הסיכויים הם שהוא יחזור לפשיעה".

אז מה הפתרון? לפי ספיר, יש להשתמש בשחרור מוקדם אך למטרה של שיקום בהוסטל. "מבחינה כלכלית העלות של שיקום זולה בהרבה מעלות של כליאה, וגם האינטרס הציבורי לטווח הארוך הוא להוציא את אותו אדם ממעגל הפשיעה, אבל הבעיה היא יצר הנקמנות שגובר על ההיגיון, שאומר - בואו נשקם את האנשים האלה ובסופו של דבר כולנו נצא מורווחים".

באדיבות yes

לדבריו, התפקיד של הסניגור הוא סיוע לאדם שנמצא במצוקה גדולה בלי קשר לשאלה אם ביצע את העבירה או לא. "במובן האישי, התפקיד של הסניגור הוא לסייע באותו שלב משברי ולסייע לאדם שהוא מייצג, שהרבה פעמים מאבד את עבודתו ואת משפחתו. הסניגור מגדיר בעבודתו את הגבולות של מה שמותר ואסור לרשויות לעשות - כל השאלות הכי בסיסיות של מתי מותר לפגוע בחירות של אדם, מתי מותר לחפש על גופו ואילו ראיות צריך כדי להרשיע אותו".

מדי יום נלחמים הסניגורים הציבוריים על הזכויות האלה. לדברי ספיר, גם לרשויות יש אינטרס גדול שהנאשם יבין את ההליך שהוא נמצא בו, בייחוד כשההליכים מתנהלים בשפה משפטית שאותה אדם מן היישוב מתקשה להבין. "אני מתקשה לקרוא למשפט שמתנהל ללא דיון משפט, גם מבחינת האינטרס של הפרט, שהזכויות שלו יזכו להגנה וגם מבחינת האינטרס שלנו כציבור, שמערכת המשפט שלנו תהיה הוגנת ולא יהיו בה טעויות".

ספיר גם מכיר היטב את השאלה "איך אתה יכול לייצג את הנאשמים האלה?". "זו שאלה מתבקשת. לי באופן אישי אין בעיה עם זה. להפך, כשאני מייצג נאשמים אני מרגיש שאני עושה משהו נכון". הוא גם סבור התשובה לשאלה הזו תהיה אולי מובנת יותר למי שייחשף לסיפורים בסדרה. "סניגורים שונים מונעים ממוטיווציות שונות, יש כאלה שמונעים מהאמפתיה הגדולה לסייע למישהו שנמצא במצוקה גדולה, זה הדרייב שלהם. יש כאלה שהדרייב שלהם הוא להיות האנדרדוג ולהילחם במערכות".

ספיר חושב שהדילמות האתיות של הפרקליטים התובעים לא פחות קשות. "אנחנו חיים בתנאים של חוסר ודאות, ואף תובע לא יכול להסתכל לי בעיניים ולהגיד בצורה כנה שבכל התיקים שבהם הגיש כתב אישום הוא היה משוכנע שהאדם אשם", הוא מדגיש. "החוק מחייב אותו להגיש כתב אישום אם יש סיכוי סביר להרשעה, וכל זאת בתנאים של חוסר ודאות. הרי אף אחד מאתנו לא היה בזירת האירוע. אני מרגיש נוח יותר להיות בצד של מי שאומר אל תרשיעו".

כיום, אחרי עליית הסדרה למרקע הטלוויזיה, החששות התפוגגו ולספיר ברור שהיא דווקא עושה שירות לציבור בהבנה מהו תפקיד של סניגור. "זה דבר שיש סביבו פעמים רבות הרבה מיסטיקה", הוא אומר. "הסדרה תורמת להבנה של מהו התפקיד החברתי שהסניגור ממלא, מהו התפקיד של המוסד של הסניגוריה הציבורית ועוזרת לציבור להבין את המשפט הפלילי ולחיים של נאשמים.

"בסדרה רואים שהסיפורים הרבה יותר מורכבים. אנו נחשפים לנאשמים ורואים שהמשפט הפלילי הוא הרבה פעמים סימפטום לבעיה חברתית הרבה יותר גדולה. זה לא שחור או לבן כמו שהיינו ילדים וחשבנו שיש שוטרים וגנבים, טובים ורעים".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המשטרה ממקדת אכיפתה במישור המודיעיני, החקירתי והמבצעי נגד עבירות חמורות במטרה לשמור על ביטחון הציבור ולהביא את מבצעי העבירות לדין. לפיכך, כל טענה או נתון מסולף בדבר היקף, תכלית ואיכות המעצרים ראוי שיידחה על הסף. תכליתו של מעצר לעולם יהא משיקולים חקירתיים על פי דין, דוגמת מניעת שיבוש ראיות, מסוכנות החשוד לחברה, חשש להדחת עדים וכו', ובשום שלב אינו מהווה 'הליך ענישה' - שכידוע נתון בידי רשות נפרדת כמקובל במדינה נאורה ודמוקרטית.

"עוד נדגיש, כי החלטה על מעצר עד תום הליכים נקבעת על ידי בית המשפט, הבוחן את טיב הראיות בכתב האישום ואת מסוכנות הנאשם, ומכאן שכל טענה מופרכת בדבר 'מדד מעצרים לשוטר' אינה רלוונטית, שקרית ומטעה את הציבור. כל מעצר נבחן בכובד ראש, ברגישות המתבקשת ותחת פיקוח ובקרת גורמי פיקוד, לצד הקפדה על מימוש זכויות נחקרים וחשודים, ובכלל זה מתן הודעה בעל פה ובכתב לנחקר בדבר הזכות להיוועץ בעורך דין והחתמתו על קבלת עצם ההודעה, ואנו מדווחים לסניגוריה הציבורית על כל עצור המעוניין בכך".

משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "האירוע המוזכר בראיון התרחש בסוף 2013. מיד עם קבלת הפנייה נסגר המתחם המדובר ושופץ באופן יסודי, לרבות סגירתו מכל עבריו, איטומו לפגעי מזג האויר והתקנת מזגנים. כמו כן התקבלו החלטות נוספות ובוצעו שינויים שנתנו מענה לכל ממצאי דו"ח הסניגוריה הציבורית. בשב"ס מבקרים עשרות מבקרים רשמיים במהלך כל השנה, בהם מקרב הסניגוריה הציבורית, המבקרים בכלל מתקני הארגון. אנו מקבלים בברכה כל ביקורת הוגנת ופועלים לתיקון הליקויים, כפי שעולה מדוחות הביקורת המתקבלים בשב"ס. שב"ס מחויב ופועל לשיפור מתמיד בתנאי כליאת העצורים והאסירים וכך ימשיך גם לעתיד לבוא".

"התיק של זקן עלה לסניגוריה הרבה יותר ממה שעולים תיקים פשוטים"

אחת הנאשמות הבולטות שזכתה באחרונה לייצוג של הסניגוריה המשפטית היא שולה זקן בפרשת הולילנד, שיוצגה על ידי עורכי הדין עופר ברטל ודב גלעד כהן מטעם הסניגוריה הציבורית. מינויים של השניים סוכם לאחר פנייה אישית של עו"ד יואב ספיר ולאחר שנחתם הסכם שכר טרחה מיוחד. ספיר לא מוכן לחשוף את הסכום ששולם עבור ההגנה של זקן, אך לפי ההערכות, בשל העיסוק הרב בו, הוא גבוה מחצי מיליון שקל. "התיק הזה עלה לסניגוריה הרבה יותר ממה שעולים תיקים פשוטים", מודה ספיר. אבל הסיבה לכך לדבריו, היא ההיקף החריג שלו. "זה כנראה התיק הפלילי הנרחב ביותר שידעה המדינה, עם המון חומר חקירה ודיונים שהתנהלו כמה פעמים בשבוע, זה תיק שעורך דין היה צריך לסגור עבורו את המשרד ולהתעסק רק בו", אומר ספיר. לדבריו, הסכומים ששילמה הסניגוריה הציבורית בתיק הם סבירים, וכל נאשם אחר שהיה נזקק לשירותי הסניגוריה הציבורית בתיק כזה היה מקבל ייצוג זהה באותם משאבים.

במקרה של זקן, כבר בדיון הראשון שנערך בעניינה בפרשת הולילנד היא הודיעה לשופט דוד רוזן כי עו"ד מיכה פטמן, שייצג אותה בפרשת רשות המסים ובפרשות ראשונטורס וטלנסקי, לא מייצג אותה יותר. זקן ביקשה ממנו שייתן לה ארכה למצוא עורך דין אחר וניצלה את ההזדמנות כדי לתאר את מצבה הכלכלי. "אין לי אמצעים כלכליים ואני מעל ומעבר ליכולת הכלכלית לשלם לעורכי דין", התוודתה וביקשה מהשופט שתינתן לה השהות לבדוק אם תוכל לקחת עורך דין מטעמה.

באותו דיון הבהיר לה רוזן כי לא תוכל להגן על עצמה והדגיש כי היא זקוקה לסניגור שינהל את הגנתה. רוזן קבע כי אם לא יהיה בכוחה של זקן לשכור פרקליט, הוא יורה על מינוי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית בעבורה. "היינו חייבים לתת לה ייצוג משפטי, כי זה מה שהורה השופט", מסביר ספיר. "בכל מקרה, אני לא יודע אם היה לה את הסכום שנדרש לייצוג איכותי בתיק מסדר גודל כזה, אלא אם כן מישהו אחר היה מממן לה את זה - וזה לא היה נכון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#