"אני נפולת של נמושות גאה" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
היורדים

"אני נפולת של נמושות גאה"

יוקר מחיה שמקשה עליהם להתקדם ואופק כלכלי מצטמצם הביאו ישראלים רבים לנסות את מזלם בארץ אחרת ■ תשעה מהם חלקו אתנו את הלבטים, את הבעיות ואת הסיבות שבגללן הם לא מתחרטים שעזבו ■ "בלב ישראל תמיד מנצחת - בשכל זאת בכלל לא תחרות"

19תגובות

בנובמבר האחרון פנה אל דרור ויידמן, סולן להקת שממל, אחד מחבריו - ושאל אם ירצה להצטרף לקבוצה של 20 ישראלים שתעבור יחד לברלין. המדינה היתה שקועה בעיצומו של עוד סבב בדיון הנצחי "ירידה מהארץ - מוסרית או לא". יו"ר מפעל הפיס עוזי דיין הכריז שעזיבה היא "בגידה ברעיון הציוני" ושר האוצר יאיר לפיד תקף ישראלים שעזבו מסיבות כלכליות על כך שהם "מוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים כי בברלין נוח יותר". במקביל שמע ויידמן על יותר ויותר חברים וחברים של חברים שהעתיקו את מגוריהם אל הבירה הגרמנית.

מוסף חג: לכל סיפוריהם של העולים והיורדים

"הרעיון ההוא לעבור לברלין לא התממש", אומר ויידמן. "מנינו את הסיבות למה כן, למה לא, ובסוף הגענו לאותן תשובות שכולם מגיעים אליהן: המשפחה והחברים". אחת מהתוצאות של התהליך היתה השיר "ברלין", ששיחררה שממל ליוטיוב בחודש שעבר. "ברלין, ברלין", שר ויידמן, "גם אם אשכח את יד ימין את תחכי שם לעולמים שנשוב אליך". ברקע רוקדים עשרות ישראלים שירדו מישראל והצטלמו עם שלטים שעליהם כתבו "עזבנו לברלין", "עזבנו ללוס אנג’לס", "עזבנו לאמסטרדם", "עזבנו לטקסס".

השיר, שצבר עשרות אלפי צפיות, כולל שורות כמו "בוא נהיה כנים / סבא סבתא לא באו לפה בשביל הציונות / הם ברחו כי הם לא רצו למות / ועכשיו הם מבינים שפה זה לא ממש חיים / מעדיפים אותנו רחוקים על עניים (…) אפילו יעקב אבינו ירד למצרים / כי השכירות היתה שם שליש והמשכורת פי שתיים". "בתור אדם שאוהב את איפה שהוא נמצא, קיים אצלי החשש שאצטרך לנסות את מזלי במקום אחר מסיבות כלכליות, אבל זה קורה בכל העולם", אומר ויידמן. "ובשום מקום אחר זה לא נחשב לבגידה".

הקליפ של שממל נהפך לוויראלי, ולא במקרה. הוא השתלב בדיון הציבורי הסוער בנושא עזיבת הארץ, אבל גם במציאות היום־יומית המוכרת לצעירים ישראלים, שמבלים יותר ויותר מזמנם במסיבות פרידה לחברים שעברו לחו"ל. כלומר, כשהם לא בוחנים אפשרויות הגירה משל עצמם.

בשלוש השנים שעברו מאז המחאה החברתית - כשהם מתמודדים עם יוקר מחיה שמונע מהם להתקדם בחיים ועם אופק כלכלי מצטמצם והולך - בחרו צעירים ישראלים רבים לנסות את מזלם בארץ אחרת. לא ברור בינתיים עד כמה רחבה התופעה (נתוני הלמ"ס בנושא מתפרסמים בעיכוב של שנתיים), אבל הנתונים ל–2012, שפירסמה הלמ"ס בחודש שעבר, עשויים לספק הצצה לבאות. ב–2012 גדל הפער בין מספר התושבים היוצאים מישראל למספר התושבים החוזרים למדינה לאחר שהייה של יותר משנה בחו"ל (מאזן ההגירה) — והסתכם ב–7,100 לטובת העוזבים, לעומת מאזן שלילי קטן יותר של 6,600 ב–2011. במקביל חלה ירידה במספר החוזרים: כ–8,800 ישראלים חזרו מחו"ל לאחר שהייה רצופה של שנה ויותר, לעומת 9,500 ב-2011.

בינתיים לפחות, שיעור ההגירה השנתי מישראל נמוך יחסית - 0.9 מהגרים לכל 1,000 תושבים - אבל צריך להתחשב גם בכך שהמשפחה, החברים והיעדר הדרכון הזר משאירים בארץ לא מעט ישראלים שאולי היו שוקלים להגר בנסיבות אחרות. כשליש מהישראלים, לפי סקר שפירסם "אולפן שישי" בשבוע שעבר, היו שוקלים לעזוב את הארץ לו היתה להם הזדמנות.

מי הם העוזבים? קשה לדעת. רובו הגדול של הדיון בשאלת ההגירה בישראל הוא רגשי, ועוסק במוסריותה של עצם ההגירה ובהשפעותיה על אלה שנשארו מאחור. קולם של המהגרים נעדר לרוב מהדיון. אומרים עליהם שהם תבוסתנים, אנוכיים וחסרי ערכים. מעט מאוד תשומת לב מוקדשת לתוצאות ההחלטה שלהם, לחיים שמצאו מעבר לים — וחבל, כי מעבר לים מוצאים דברים מפתיעים.

ישראלים שמהגרים ללונדון מגלים שצעירים בני גילם מסוגלים לקנות בה דירות ללא עזרה מההורים; צעירים שהיגרו לארה"ב מגלים שהם לא רק משתכרים יותר ומשלמים פחות מסים, אלא גם מקבלים יותר שירותים מהמדינה; צעירים שהיגרו להולנד מגלים שבבירת הולנד אפשר לחסוך כסף ממשכורת של שוטף כלים; וכולם, ללא יוצא מן הכלל, אומרים שהשטן האנטישמי המאיים שעליו שמעו בתקשורת טרם דפק על דלתם.

תשעה ישראלים שעזבו את ישראל בשנים האחרונות הסכימו לשתף אותנו בסיפור ההגירה האישי שלהם. אף אחד מהם לא עזב בטריקת דלת, הם מדגישים. הם לא סבלו בישראל. וכן, חסרה להם המשפחה והם מתגעגעים לחברים, אבל הם לא מתחרטים על ההחלטות שקיבלו. כל אחד במקומו, הם גילו מדינות שמציעות להם יותר הזדמנויות, אופק כלכלי ואישי ופחות חסמים בפני החיים שהיו רוצים לעצמם. גם המקומות שנחשבים לתחרותיים בעולם, מתברר, נראים קלים יחסית למלחמת הקיום היום־יומית בישראל.

ישראל הרשמית בחרה עד כה להגיב לגל הירידה מהארץ בתקיפת היורדים. אם היא היתה מקשיבה להם, אולי היא היתה לומדת כמה דברים שהיו מונעים ממנה לאבד גם את היורדים הבאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#