לעולם לא שוב?


"תור הזהב של יהדות אירופה נגמר"

גל האנטישמיות ששטף את אירופה בקיץ מוגדר כחמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה ■ הקהילה המוסלמית והקיצונים מימין ומשמאל חוברים לפעילות המשלבת בין מחאה על פעילותה של ישראל נגד הפלסטינים לגזענות קלאסית בימי משבר כלכלי

נדן פלדמן
נדן פלדמן

סוף השבוע הראשון של אוגוסט התאפיין ברגיעה זמנית בלחימה בעזה, הודות להפסקת אש שברירית נוספת שסוכמה בין חמאס לישראל. ואולם על אדמת אירופה לא הורגשה רגיעה, שעה שההקצנה בהתקפות האנטישמיות נמשכה במוקדים שונים ברחבי היבשת.

שניים מהאירועים החריגים באותו סוף שבוע התרחשו בהונגריה ובשוודיה. בהונגריה ניהל ראש העיירה ארפטק שבמזרח המדינה טקס בכיכר המרכזית בהשתתפות עשרות אנשים, שבמהלכו "הוצאו להורג" בתלייה בובות של ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא לשעבר שמעון פרס. הטקס נחתם במחיאות כפיים מנומסות מצד הקהל. באותו הלילה, בעיר מאלמו בשוודיה השליכו אלמונים בקבוק תבערה לעבר רב הקהילה היהודית של העיר, שניאור קסלמן, בדרכו הביתה מבית הכנסת. הוא ניצל בעור שיניו. בכל אותו הזמן נמשכו בפריז ההפגנות הסוערות נגד ישראל שפקדו את בירת צרפת מתחילת מבצע צוק איתן.

מוסף חג: לכל סיפוריהם של העולים והיורדים

כרזה לזכר הנרצחים בפיגוע בבית הספר היהודי בטולוז ב-2012צילום: רויטרס

באותם ימים, כשעיני העולם מופנות למראות קשים לאין ערוך בעזה ובישראל, האירועים האלה נבלעו בתוך שורה ארוכה וחסרת תקדים בהיקפה וחומרתה של תקריות אנטישמיות ברחבי אירופה. באמסטרדם הותקף רב העיר פעמיים בתוך שבוע; בהמבורג הוכה קשיש יהודי בהפגנת תמיכה בישראל; בהפגנה בעיר גלזנקירשן במערב גרמניה צעקו מפגינים נגד ישראל "יהודים לתאי הגזים". לא הרחק משם, בוופרטאל, הושלכו בקבוקי תבערה לעבר בית הכנסת בעיר. ברומא, כתובות גרפיטי עם הכיתוב "יהודים, זה הסוף שלכם" רוססו על חלונות ראווה של בעלי חנויות יהודים לצד צלבי קרס. בבריסל צעקו מפגינים "לשחוט את היהודים". בהפגנות בברלין נשמעו קריאות "יהודים לגז", ובמדריד נשאו מפגינים שלטים עם הכיתוב "ישראל די, אתם לא העם הנבחר". בפריז נהפכו הפגנות להתפרעויות מחוץ לבתי כנסת, בטולוז הושלכו בקבוקי תבערה ובבודפשט נזרקו רימוני עשן לעבר בית כנסת.

ביולי חלה עלייה של יותר מ–400% במספר האירועים האנטישמיים באירופה לעומת הקיץ שעבר, לצד החמרה ניכרת באופי התקיפות האלימות, לפי נתוני ההסתדרות הציונית העולמית, שבעקבות ריבוי האירועים הקימה מרכז תקשורת למאבק באנטישמיות. בסך הכל נרשמו 318 אירועים אנטישמיים בחודש אחד.

"בצרפת, בבריטניה, בהולנד ובסקנדינביה היתה עלייה של מאות אחוזים באירועים. הממדים חסרי תקדים, ויש כל כך הרבה תקריות שבשלב מסוים הפסקנו לבצע רישום מדויק של כל אירוע", אומר עמוס חרמון, העומד בראש כוח משימה למאבק באנטישמיות בסוכנות היהודית. "חשבנו שהגענו לשיאים של האירועים האנטישמיים באירופה אחרי מלחמת לבנון השנייה וסבבי הלחימה בחמאס, אבל בכל סיבוב הגל מתגבר. יש מתאם ישיר בין האירועים במזרח התיכון לבין גובה להבות האנטישמיות באירופה, אם כי זה לא רק בעיה של אירופה - יש עלייה באירועים אנטישמיים גם בארה"ב, באוסטרליה ובדרום אמריקה", הוא אומר.

באירופה חיים כיום כמיליון יהודים, 90% מהם בשמונה מדינות: בריטניה, בלגיה, צרפת, גרמניה, הונגריה, איטליה, לטביה ושוודיה. תחושת האיום מקבלת ביטוי מובהק באורחות חייהם. לפי סקר מקיף שפירסמה הסוכנות לזכויות אדם של האיחוד האירופי (FRA), כבר בתחילת 2014 דיווחו כשליש מיהודי אירופה כי אינם יוצאים מהבית עם סימנים מזהים כמו כיפה או מגן דוד. בסקר, שכלל 6,000 נשאלים, השיבו כרבע מהם שאינם משתתפים באירועי תרבות יהודיים או מבקרים במוסדות יהודיים מחשש לפגיעה בהם, ו–76% השיבו כי האנטישמיות החמירה בשנים האחרונות, עם שיעור גבוה במיוחד בהונגריה, בצרפת ובשוודיה. 33% הביעו חשש כי ייפלו קורבן לאנטישמיות.

שער העיתון בילד בגרמניה

מאז, כאמור, המצב רק הידרדר. התפרצות האנטישמיות בקיץ כבר הוגדרה כחמורה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, לא רק על ידי בכירים בקהילות יהודיות בארה"ב ובגרמניה, אלא גם בכותרות העיתונים "ניו יורק טיימס" ו"גרדיאן", שהקדישו בשבועות האחרונים מאמרים להתפרצות האנטישמיות באירופה. עיתונים בולטים אחרים הלכו רחוק יותר: "בילד", העיתון הנפוץ בגרמניה, שהמו"ל שלו ידוע כאוהד ישראל, יצא ביולי בקמפיין גלוי נגד עליית האנטישמיות בגרמניה, והקדיש את שער העיתון של אחד מגיליונות סוף השבוע לכותרת "לעולם לא שוב שנאת יהודים". כמה ימים אחר כך פירסם השבועון "ניוזוויק" פרויקט שער שהכה גלים באירופה, תחת הכותרת "אקסודוס: מדוע ישראלים שוב נמלטים מאירופה". אף שהכתבה עצמה לא הוכיחה נתונים על נהירת יהודים מהיבשת, הצעירה היהודייה שהופיעה על שער המגזין הודתה כי המטרה היתה "לזעזע את העולם".

נראה שההסלמה בחומרת האירועים והיקפם מתחילה להעיר את מדינות המערב מרבצן. החומרים שמרכיבים את האנטישמיות החדשה - מיזוג בלתי אפשרי של ימין קיצוני, שמאל קיצוני וגורמים אסלמיסטיים - הם כבר לא כאב הראש הבלעדי של קהילות יהודיות, אלא סוגייה שמטרידה ממשלות ליברליות באירופה, החוששות כי האנטישמיות היא רק סימפטום של הקצנה פוליטית רחבה המערערת את היציבות החברתית ביבשת.

מרקל: "חובתנו להילחם באנטישמיות"

המרקם החברתי באירופה כבר ספג פגיעה לא קלה בעקבות המשבר הכלכלי החמור, שכמעט פירק את גוש היורו וחיזק את מפלגות השוליים בממדים חסרי תקדים בתולדות האיחוד האירופי. מנהיגים פוליטיים בכירים באירופה, ובראשם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ונשיא צרפת פרנסואה הולנד, נקטו בחודשים האחרונים לשון חריפה נגד האירועים האנטישמיים, והבטיחו להיאבק בהם. "כשאנשים בגרמניה מאוימים או מופלים בגלל המראה היהודי שלהם או בשל תמיכתם בישראל - זו שערורייה שלא נקבל. זו חובתנו הלאומית והאזרחית להילחם באנטישמיות", אמרה מרקל בעצרת נגד אנטישמיות שנערכה בברלין ב–14 בספטמבר.

צעיר יהודי שהוכה בידי מוסלמים בפריזצילום: GroundZeroMosque

ההתפרצות האחרונה של האנטישמיות באירופה נובעת משילוב של כמה גורמים, טוען פרופ' ראסל ברמן, מומחה ללימודים גרמניים מאוניברסיטת סטנפורד. במאמר שפירסם בסוף אוגוסט הוא מונה שלושה גורמים מרכזיים לתופעה: המצב הכלכלי הקשה, גל ההגירה ממדינות מוסלמיות והסכסוך המתמשך בין ישראל לפלסטינים.

"כמובן שזה לא תקף לכל המוסלמים באירופה, אבל זו נהפכה להיות תכונה שלא ניתן לטעות בה - הקבוצות האלה מקצינות והולכות כתגובה לתחושה שהן נדחקות לשוליים החברתיים, ואוכלוסיות מהגרים מתקבצות לעתים קרובות בגטאות משלהן ויוצרות חברה נפרדת", אומר ראסל. לגורמים אלה הוא מוסיף את עלייתן של מפלגות הימין הקיצוני, שבאה לידי ביטוי בבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי בשנה שעברה. מפלגות אלה, לדבריו, "הן באופן היסטורי בית גידול לאנטישמיות, שעטוף בלאומנות ושנאת זרים".

ד"ר עינת וילף, עמיתה בכירה במכון למדיניות העם היהודי ולשעבר חברת כנסת במפלגת העצמאות, אומרת כי "אם היתה תחושה או טענה שעובר איזשהו קו בין אנטי־ציונות ואנטי־ישראל לבין אנטישמיות, היא נמחקה לחלוטין בקיץ האחרון". בזמן הכנת הכתבה שהתה וילף בפריז, שם קיימה סבב פגישות עם ארגונים התומכים בישראל, במטרה "להשפיע על מקבלי החלטות במדינה", לדבריה. "אנשים כאן מדברים בצורה ברורה על כך שנגמר תור הזהב של יהדות אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. אירופה משנה את פניה, האיום הוא אמיתי, וגם אם יש מנהיגים פוליטיים חזקים שמדברים נגד זה בתוקף, התחושה היא שאין הגנה מספקת ושיהודים נמצאים חשופים בחזית".

האנטישמיות באירופה לובשת כיום שלוש צורות עיקריות: האנטישמיות הקלאסית של הימין הקיצוני הנוצרי, שכוחו גובר בעקבות המשבר הכלכלי; אנטישמיות של שמאל קיצוני, המתמקדת בשלילת הציונות ובדה־לגיטימציה של מדינת ישראל בשל מדיניותה בשטחים; ואנטישמיות אסלאמיסטית, שהשלכותיה מחריפות במקביל לתהליך ההקצנה בקרב צעירים מוסלמים, שאחראים לרוב מקרי האלימות הקשים בקיץ האחרון.

"זו ברית מטורפת ולא צפויה", אומר ד"ר דב מימון, יהודי דתי שגדל בצרפת ועומד בראש פעילויות המכון למדיניות העם היהודי באירופה. "בהפגנות נגד ישראל בפריז אתה יכול לראות פעילות שמאל פמיניסטיות, לידן מפגינים מצד האחים המוסלמים ומאחוריהם גלוחי ראש, שמה שמאחד אותם זה שנאת יהודים. בעוד שהפלסטינים נהפכים לסמל המדוכאים בעולם, היהודים נתפשים כהתגשמות הקונספירציה העולמית לשלוט בעולם".

צילום: אי־אף־פי

"בחודשים האחרונים מתנהל באירופה מעין פוגרום ביהודים", אומר פרופ' רוברט ויסטריך, העומד בראש המכון לחקר אנטישמיות באוניברסיטה העברית. "הקהילות הקטנות, כמו בהולנד ובבלגיה, חשופות מאוד. בבריטניה נרשם ביולי שיא היסטורי בתקריות אנטישמיות. הסיבה היחידה לכך שזה עוד לא הגיע לממדים של הפוגרומים בתחילת המאה ה–20 היא רק התנגדות הממשלות לתופעה וניסונותיהן להיאבק בה".

המצב בצרפת הוא כנראה החמור ביותר, שם קיים חיכוך יומיומי בערים הגדולות בין הקהילה המוסלמית, המונה כ–10% מהאוכלוסיה, לבין הקהילה היהודית, שמונה כחצי מיליון נפש - הגדולה באירופה. מספר התקריות האנטישמיות במדינה הוכפל בשנה האחרונה ולבש צורות חדשות של אלימות, החל בהתקפות מאורגנות נגד יהודים, דרך השחתה של מוסדות יהודיים ובתי עסק ועד לפעולות טרור, לפי נתונים שפירסם בספטמבר ארגון הגג של המוסדות היהודים במדינה (CRIF), הנשענים על נתונים רשמיים של הממשלה.

"האסלאם עבר רדיקלזיזציה ופוליטיזציה, הוא אינו מכבד גבולות ומדינות והאלימות היא לחם חוקו", טוען ויסטריך. "מדובר לרוב במוסלמים צעירים, רובם משכונות עוני. הם נחשפים לשטיפת מוח דתית קיצונית שאסור לזלזל בה. הייתי בצרפת בסוף יולי, ואני לא זוכר תקופה עם כל כך הרבה תקריות. נכון שזה לא חדש לגמרי, בצרפת זה התחיל כבר בראשית שנות ה–80 על ידי פלסטינים קיצוניים. ההבדל הוא שכיום זה לא טרור פלסטיני, אלא זה צמח בבית. המוסלמים האלה הם אזרחי המדינות האלה, לעתים קרובות הם נולדו בהן או מהגרים שהגיעו ממש מזמן".

הקהילה היהודית בצרפת צולקה בעשור האחרון בעקבות שניים מאירועי הטרור האיסלאמי החמורים ביותר נגד יהודים באירופה - חטיפתו ורציחתו של אילן חלימי ב–2006 על ידי כנופיית מהגרים מוסלמים, ופיגועי הירי בטולוז ב–2012, שבוצעו על ידי מוחמד מראח, צעיר מוסלמי שעבר תהליך הקצנה דתית.

"יש פחד בקהילה היהודית", אומר אריאל קנדל, ראש משלחת הסוכנות היהודית בצרפת ובבלגיה, שגדל בצרפת ושב אליה לפני ארבע שנים, אחרי שעלה לישראל. "יהודים בפרברי הערים, למשל בצפון מזרח פריז, סובלים מהטרדות באופן קבוע. אם תסתובב כיום במטרו עם מגן דוד על הצוואר, או אם תדבר בעברית בטלפון - או שתחטוף מבטים, או שתחטוף קללות, או שתחטוף מכות. אנשים מרגישים שזה בלתי נסבל לחיות ככה".

קנדל טוען שהבעיה אינה מסתכמת בהקצנה האסלאמית. "העם הצרפתי עצמו לא יוצא נגד האנטישמיות, גם מתוך פחד מהמיעוט המוסלמי וגם מתוך אדישות. במהלך הקיץ לא היתה אף הפגנה אחת נגד האנטישמיות". עם זאת, הוא מציין לטובה את התגובה התקיפה של הממסד הפוליטי והמשפטי ושל התקשורת במדינה, שלדבריו עושים כל מה שניתן נגד האנטישמיות, קשה כקלה. בין השאר נקבע איסור בחוק על הופעותיו של הקומיקאי הצרפתי הפופולרי דיודונה, שהורשע בשנים האחרונות בהתבטאויות אנטישמיות ואחראי להמצאתה של מחוות היד "קנל" - מעין מועל יד שקנה אחיזה ברחבי צרפת.

ואולם הממשלה הצרפתית נתפשת כרופסת. הנשיא הולנד זוכה לשיעורי תמיכה עלובים, ובמקביל גובר כוחה של מפלגת הימין הקיצוני "החזית הלאומית" בראשותה של מארי לה־פן, שבמאי נהפכה למפלגה הצרפתית הגדולה בפרלמנט האירופי. לדברי חרמון, "לה־פן התמתנה, כי הבינה שמבחינה טקטית כדאי לה לרדת מההתקפות האנטישמיות הקלאסיות של אבא שלה ולהתמקד בהגירה, אבל זה לצורך טקטי בלבד. המצע הבסיסי הוא עדיין המצע האנטישמי קלאסי של מפלגות פשיסטיות, שלא רוצות נוכחות יהודית".

"אם הכלכלה היתה במצב טוב - הצרפתים לא היו עולים"

קנדל מצביע גם על המשבר הכלכלי בצרפת כגורם שמאיץ רבים בקהילה היהודית לשקול עזיבה. "המצב הכלכלי על הפנים. יש אפס צמיחה, 13%–14% אבטלה, ובקרב צעירים הנתון קרוב ל–25%. עם האנטישמיות, הורים מודעים לכך שאולי עדיף לילדיהם לצאת מצרפת. פתאום צרפתים רואים את ישראל כאופציה כלכלית מבטיחה. הם חושבים על סטארט־אפ ניישן, הפריחה של תל אביב, אבטלה נמוכה יחסית, אז הם אומרים לעצמם, 'אם אנחנו ממילא ציונים ולרובנו יש משפחות בישראל, האנטישמיות מחריפה והמצב הכלכלי על הפנים, אז למה לא לעלות לישראל. בפריז יש כיום 25 אלף יהודים שלא רק חושבים על עלייה ומדברים עליה, אלא כבר פתחו תיק בסוכנות היהודית", הוא מציין, על רקע מספר שיא של 6,000 עולים מצרפת ב–2013. "אם הכלכלה הצרפתית היתה במצב טוב הם לא היו עוזבים", מחזקת וילף.

המשבר הכלכלי שהכה באירופה נתפש כאחד הגורמים הרבים להקצנה באנטישמיות, במישרין ובעקיפין: הזינוק באבטלת צעירים מגיע לעשרות אחוזים, ועם הקיצוצים בתקציבי רווחה ומדיניות הצנע הממושכת, גברו הייאוש, התסכול והניכור בקרב צעירים מוסלמים, שמגיעים ברובם מבתים עניים. בתוך כך, המשבר העלה את כוחן של מפלגות ימין קיצוני בעלות סממנים אנטישמיים, כמו מפלגת יוביק, השלישית בגודלה בהונגריה, והשחר הזהוב, מפלגה נאו־נאצית ביוון שזכתה להישג חסר תקדים של כ–7% מהקולות בבחירות שנערכו בשיא המשבר במדינה ב–2012. בחוגי שמאל קיצוני, הרואים בלובי היהודי גורם שמניע את הקפיטליזם העולמי, מאשימים את היהודים באחריות למשבר הכלכלי החמור מזה 70 שנה.

עם זאת, ויסטריך טוען כי המשבר הכלכלי הוא לרוב רק תירוץ. לדבריו, העובדה שהאנטישמיות מקצינה גם בגרמניה, הכלכלה החזקה והיציבה באירופה, "מפריכה כל טיעון או הכללה לגבי השפעת המשבר הכלכלי. גרמניה במצב כלכלי טוב ביחס למדינות אירופה, אין בה אבטלה גבוהה, וגם בה האנטישמיות גוברת. בקיץ האחרון הרגישו את זה בצורה הגסה והחזקה ביותר". גם בשוודיה, בדנמרק ובנורווגיה, מהכלכלות העשירות והיציבות בעולם, חלה בשנים האחרונות עלייה חדה בתקריות אנטישמיות, לרוב מצד מוסלמים.

עליית הימין הקיצוני מורגשת יותר מכל בהונגריה, שבדומה לצרפת סובלת ממשבר כלכלי ממושך, מהתחזקות כוחות לאומניים, וגם בה יש קהילה יהודית גדולה - כ–100 אלף איש. ואולם מכאן נראה שרב השוני על הדמיון. "האירועים האנטישמיים בהונגריה אינם אלימים, זה לא המצב כמו בצרפת", אומר אלכס כץ, ראש משלחת הסוכנות היהודית במזרח אירופה, שמחלק את זמנו בין ישראל לבודפשט. "אתה לא רואה בבודפשט בריונים אלימים ברחובות ואין כאן כמעט מוסלמים. זו לא אנטישמיות פיזית, אלא אנטישמיות אידיאולוגית של ימין קיצוני, שבאה לידי ביטוי בפרלמנט על ידי מפלגת יוביק".

מאז התחזקותה בשנים האחרונות נוהגת המפלגה לעורר פרובוקציות בגוון אנטישמי, כמו הפגנת מחאה מול הקונגרס היהודי ב–2012, קריאה לרישום של כל היהודים בהונגריה והתבטאויות גזעניות נגד יהודים בעמוד הפייסבוק של המפלגה. ב–2013 נרשמה עלייה חדה ברמת ההתבטאויות הבוטות של יוביק ברשתות החברתיות, שם הופיעו הכרזות על השמדת היהודים, צלבי קרס ותמונות הסתה, לפי הדו"ח השנתי של הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות, גוף ממלכתי ישראלי העוקב אחר תקריות אנטישמיות ברחבי העולם.

מספר החברים בעמוד הפייסבוק של יוביק מתקרב ל–300 אלף גולשים, יותר משל שתי המפלגות הגדולות יותר. "בהונגריה חיה ונושמת מסורת המודל הגרמני של טרום השואה, של לאומנות אורגנית המשולבת בגזענות אנטישמית", אומר ויסטריך. חלקה של הונגריה בשואה, שבה נשלחו למוות באושוויץ יותר מחצי מיליון יהודים הונגרים ב–1944, עדיין מוצנע, לדבריו, אף שהממשלה בראשות מפלגת הימין פידס הביעה עמדות תקיפות נגד שנאת יהודים והכחשת שואה, וגם דחתה על הסף את הכנסת מפלגת יוביק לקואליציה. אלא שהמצביעים לפידס סימפטים פחות ליהודים. בסקר שנערך בהונגריה בסוף 2013 הביעו כ–40% ממצביעי מפלגת השלטון עמדות אנטישמיות.

למרות התחזקות האנטישמיות בהונגריה, ובניגוד למגמה בצרפת ובמדינות נוספות, "הקהילה היהודית לא מתכוונת לארוז את המזוודות", טוען כץ. "היהודים כאן מתמודדים בראש מורם עם הבעיה. הקהילה מארגנת הפגנות, מתבטאת בתקשורת המקומית, מפעילה לובי פוליטי כדי לשנות חוקים בנוגע לאנטישמיות, זו לא קהילה שמסוגרת בבתים", הוא מסביר.

לעומתו, אנדי גרגלי, 26, יו"ר ההתאחדות העולמית של סטודנטים יהודיים (WUJS), שגדלה בהונגריה ועזבה אותה עם תחילת לימודיה באוניברסיטה, טוענת כי "חלק מהיהודים בהונגריה פשוט מעדיפים לעצום עיניים. אנטישמיות תמיד היתה חלק מהונגריה, כך שהיהודים רגילים לזה. אם כבר, יהודים יעזבו את הונגריה בגלל המשבר הכלכלי, אבל רובם נהנים מרמת חיים טובה, כך שאין להם סיבה אמיתית לעזוב. המעטים שיעשו עלייה יעשו אותה בכל מקרה, מתוך ציונות, הם לא עוזבים בגלל אנטישמיות".

אירועי הקיץ הפכו את מרכיב העלייה לישראל לסוגיה הכי מעוררת מחלוקת בקהילות היהודיות, אומרת וילף. "יש סימני שאלה אמיתיים בקרב מנהיגי קהילה - האם הצעד האחראי הוא להגיד ליהודים לצאת, או להבהיר שדווקא עכשיו צריך להישאר, כי זו המדינה שלנו. זו דילמה רצינית. יש מנהיגי קהילות שטוענים כי זה לא יהיה אחראי לעודד עזיבה ושזה יכול לעורר פאניקה. הדיון בצרפת הוא האינטנסיבי ביותר וקיימת נטייה רבה להגיד שהגיעה העת לעזוב".

נראה שאירועי הקיץ האחרון, הן בישראל והן בצרפת, ממחישים עד כמה הנטייה הזאת חזקה. "בשיא מבצע צוק איתן הגיעו לישראל 1,500 עולים מצרפת", מספר קנדל. "חלקם הגיעו לאשקלון ולאשדוד ואפילו ליישובי עוטף עזה, אבל אפילו לא עולה אחד ביטל. זה הרי מצב אבסורדי לחלוטין שבן אדם מעדיף לעזוב את ביתו למקום שבו יורים עליו טילים. ההבדל הוא שבישראל אתה קם בבוקר, יוצא מהבית ומרגיש בבית. בצרפת, לעומת זאת, אתה כבר לא מרגיש בבית".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker