דרושה תרופה לאפליה

"אשה עם סטטוסקופ 
היא אחות - 
גבר הוא רופא"

ההתמחויות היוקרתיות סגורות בפניהן, החולים מעדיפים שרופא יטפל בהם והשכר שלהן רחוק מלהיות שווה לזה של הרופאים ■ סקר חדש מגלה כי הרופאות בישראל עדיין חוות אפליה

רוני לינדר
רוני לינדר

כשד"ר אפרת ברון הרלב, סגנית מנהל מרכז שניידר לרפואת ילדים, הגיעה כרופאה צעירה לוועדת הקבלה לבית החולים, היא לא תיארה לעצמה כיצד יתנהל הראיון: "הפרופסור שראיין אותי הציג בפני מקרה רפואי ואני בראש כבר חושבת על האבחנה המבדלת", היא מספרת. "ואז בסוף התיאור, במקום לשאול איך הייתי מטפלת באותו ילד שתואר במקרה, הוא אמר לי: "ועכשיו השעה ארבע אחר הצהריים ואת צריכה לחזור לילדים. מה את עושה?" אמרתי לו: אענה לך בשאלה: את זה שהיה לפני - שאלת גם את אותה שאלה? הוא חייך וענה שלא. זו דוגמה קלאסית של 'וולקאם' לעולם הרפואה. מאז עברו 20 שנה ואני עדיין לא יוצאת הביתה בארבע", היא מספרת.

את האנקדוטה הזאת, בגלגולים שונים, אפשר לשמוע מאינספור רופאות צעירות וותיקות. מאחורי החלוקים הלבנים, החוזים הקיבוציים והחזות הארגונית המסודרת והמכובדת של מערכת הבריאות, מסתתרת אפליה לא מבוטלת כלפי נשים רופאות. סקר שנערך בקרב יותר מ–1,000 רופאות ורופאים חושף אמיתות קשות מאחורי החזות השוויונית לכאורה של מערכת הבריאות בישראל: רופאות רבות מעידות כי הן סובלות מסוגים שונים של אפליה - הן כלכלית, הן בקידום מקצועי ואפילו מצד החולים עצמם. בנוסף, הגברים שסובבים אותן נוטים שלא להבחין באפליה הזו, או לפחות לא באותן עוצמות שהיא נחווית על ידי הנשים.

במחקר, שנערך על ידי מכון המחקר PHARMAQUEST בשיתוף פורטל רשת רפואה, השתתפו 1,082 רופאים ורופאות, מהם 581 רופאות ו-501 רופאים ממגוון רחב של התמחויות. גילם הממוצע של הרופאים שהשיבו הוא 55 וגילן הממוצע של הרופאות 50. יזם אותו פרופ' אלכסנדר גרינשטיין, אורולוג בכיר, לאחר שהבחין כי מטופלים מגיבים אחרת לבדיקות שמבוצעות על ידי נשים וגברים, וכי גם היחס לרופאות ורופאים בתוך המערכת שונה.

איור: ליאו אטלמן

יותר ממחצית מהרופאות, 58%, אמרו כי לדעתן קיימת אפליה בין המינים בעולם הרפואה. לעומת זאת, רק 20% מהגברים סבורים כי קיימת אפליה כזאת. כיצד באה לידי ביטוי האפליה? כמחצית מהנשים (47%) אמרו שהאפליה היא תעסוקתית, ובאה לידי ביטוי בדברים כמו אי־קידום למקצועות רפואיים יוקרתיים, קשיים בקבלה לעמדות מפתח וניהול, בקבלה להתמחויות ובתקציבי מחקר. עשירית מהנשים (11%) התייחסו לפערי שכר בין נשים לגברים, עשירית נוספת (10%) דיברו על כך שתפקידה המשפחתי של האשה עמד להן לרועץ בכל הקשור לקידום, ו-8% דיברו על כך שהציבור תמיד יראה אותן כפחותות ערך לעומת גברים.

תפישות הרופאות והרופאים שהשיבו על הסקר נתמכות על ידי המציאות בשטח. המספרים מדברים בעד עצמם: אף שנשים מהוות כיום מחצית מהסטודנטים לרפואה (כ45%–) ולפי כל ההערכות בעתיד הלא רחוק הן ייהפכו לרוב במקצוע, הן עדיין רחוקות מלהתפזר באופן שוויוני בעמדות הניהול וההתמחויות היוקרתיות ברפואה.

אחד הנתונים הבולטים שנאספו בהסתדרות הרפואית לגבי נשים ברפואה הוא מיעוט הנשים שמתברגות למשרות ניהול רפואי. רק 9% מתפקידי ניהול בתי חולים וניהול שירותי בריאות בקופות החולים מאוישים על ידי נשים. גם בתפקידי הניהול הזוטרים יותר יש שיעור כמעט מעליב של נשים: רק 17% מהמחלקות מנוהלות על ידי נשים. באקדמיה המצב לא טוב יותר: שיעור הנשים בקרב פרופסורים לרפואה נמוך מ–15%.

ואכן, אחד הנושאים שעלה בצורה בולטת הוא הקושי הגדול של נשים להתברג במעלה הפירמידה הניהולית של מערכת הבריאות, לתפקידים הבכירים. "עמדות כוח והשפעה מאוישות באופן דיספרופורציוני על ידי גברים", קבעה אחת הרופאות; "אף שיותר ממחצית הן רופאות - אין כניסה כמעט לתפקידים הבכירים", השיבה רופאה אחרת; ושלישית הוסיפה כי "קבלה להתמחויות מסוימות קשה מאוד לנשים עד בלתי אפשרית". בין ההתמחויות שצוינו כסגורות בפני נשים: אף אוזן גרון ופלסטיקה.

מה התרופה לאפליה?

אחד ההסברים שנתנו הרופאות הוא ש"בצמתי ההחלטות החשובות יש רוב גברי", וכי "ציבור המנהלים עדיין ברובו גברי ושומר על אינטרסים של בני מינו". נושא נוסף שעלה הוא בתחום האקדמי שקריטי לקידומם של רופאים. רופאות העידו בסקר כי "הזדמנויות המחקר לא שוויוניות, ובמינויים האקדמיים הבכירים יש רוב גברי". אחת הרופאות העידה על "אפליה בקידום - פחות עזרה במהלך ההתמחות, פחות חשיפה לניתוחים".

מהם המנגנונים שמונעים מרופאות להתקדם לתפקידי ניהול בכירים? רבות מהמשיבות חזרו שוב ושוב על הנימוק כי צמרת מערכת הבריאות נשלטת על ידי גברים שמשמרים את עמדות הכוח שלהם: "המנהלים הם גברים ומקדמים גברים אחרים", ו"המקצוע עדיין נשלט על ידי גברים מהדור הישן" ענו שניים מהרופאים, ורופאה אחרת הוסיפה כי "היסטורית עד לפני 20 שנה זה היה עולם גברי, ולכן הם בתפקידי מפתח".

ההתמחות: יותר רופאות משפחה, פחות קרדיולוגיות

עוד עולה מהסקר, שהרבה יותר נשים היו נשואות בזמן ההתמחות שלהן - 87% מהנשים, לעומת 16% בלבד מהגברים שכנראה מתחתנים בגיל מבוגר יותר. המשמעות היא שבחירת המקצוע, מהלך ההתמחות וההתקדמות כולה מושפעת אצל נשים מהנושא המשפחתי ביתר שאת לעומת הגברים.

צילום: גיל אליהו

נתוני האמת של מערכת הבריאות מאששים את ההשערה הזאת: מנתונים של ההסתדרות הרפואית עולה כי יש חלוקה מגדרית ברורה מאוד בין המקצועות הרפואיים - יותר נשים בוחרות להתמחות במקצועות הגריאטריה, רפואת משפחה, רפואת ילדים ואונקולוגיה. לעומת זאת, שיעור נמוך במיוחד של נשים עוסקות במקצועות התובעניים - אך גם יוקרתיים - ובהם כירורגיה, קרדיולוגיה וטיפול נמרץ.

מהסקר עולה כי סוגיית תכנון המשפחה והאמהות מלווה את הרופאה הצעירה לאורך כל הדרך, ונשים נאלצות לספוג הרבה יותר הערות לגבי תכנון המשפחה שלהן - 40% מהרופאות דיווחו בסקר כי קיבלו הערות על תזמון הילודה שלהן, פי שניים מהגברים, שרק 22% מהם דיווחו על כך.

"מנהלת מחלקה אמרה לי מפורשות שהיא לא מעוניינת במתמחה שתתחתן ותיכנס להריון", מספרת רופאה לעורכי הסקר, ואחרת מספרת כי "בראיון אישי אצל מנהל מחלקה נשאלתי לפני כמה שנים אם אני מתכננת ילדים". הרופאות מתחבטות בדילמות שנשים רבות שאינן בהכרח רופאות מכירות היטב: "כשהייתי מתמחה נאמר לי מפורשות על ידי מתמחים בכירים יותר: תגידי שאת חולה, את זה יבינו, אל תגידי שהילדים חולים, חיסור בשל כך לא מתקבל בהבנה", מספרת אחת מהן, ואחרת מציינת שיש "פחות הערכה לנשים במשרת אם וחופשות לידה, אף שלעתים הן יותר יעילות מהגברים למרות שהן נמצאות פחות זמן בפועל בבית החולים".

הרופאים הגברים, לפחות בחלקם, רואים את הדברים אחרת: "נשים מקבלות יותר חופש", אמר אחד הרופאים, "הן עובדות פחות שעות". רופא אחר מספר כי "אני גבר יחיד שעובד עם שתי נשים במרפאה. אם נותרת עבודה בסוף המשמרת - ברור שהן צריכות להוציא את הילדים מהגן ואני צריך לסיים את העבודה". ואולם יש גם גברים שמביעים הזדהות עם תסכולן של הנשים: "נשים משלמות מחיר מקצועי על הריונות וחופשות לידה בעוד גברים הורים בחינם", אומר אחד הרופאים. רופא אחר מעיד כי "רק אשה נדרשת להסתדר בין חובות ההורות לציפיות המקצועיות".

המטופלים: מעדיפים 
רופא על פני רופאה

לפי תוצאות הסקר, גם הציבור עדיין מתייחס אחרת, לעתים בפחיתות כבוד, לרופאות לעומת לרופאים. רוב מוחץ מהרופאות (93%) אומרות כי חולים התבלבלו ופנו אליהן בטעות כאחיות, ו–82% פנו אליהן בשם פרטי ללא התואר ד"ר, בניגוד לפנייה לרופאים גברים בתארם.

העדויות חושפות חברה שגם כיום מתקשה להסתגל לנשים בתפקיד הרופאות: "עדיין בפרוזדור קוראים לי אחות ומבקשים מגבת., "קורה שמבקשים את הרופא וכשאני אומרת שאני הרופאה אומרים: 'כן, אבל איפה הרופא'", מספרות רופאות. "מטופלים מרשים לעצמם לקרוא לי בשמי הפרטי, מיידלע, נשמה, מאמי ועוד. לא נראה לי שהיו פונים כך לרופא גבר", מספרת אחרת. רופאות מספרות גם על "נטייה לזלזל בדעות וברעיונות המוצגים על ידי נשים", ועל כך ש"בחדר עם כמה רופאים יפנו חולים לגבר לרוב, בהנחה שהוא הבכיר". רופאה אחרת מסכמת זאת כך: "אשה עם סטטוסקופ היא אחות, גבר הוא רופא".

נראה שהיחס הזה של הציבור לא נעלם גם מעיני הרופאים הגברים: "לעתים מטופלים שואלים רופאות: 'אין כאן אף רופא שאפשר לדבר אתו?'", מספר אחד מהם.

פערי השכר: רופאות מרוויחות פחות

עשירית מהנשים שהשיבו לסקר - ורק 2% מהגברים - סבורים כי יש פערי שכר בין רופאים לרופאות. התחושות האלה מגובות היטב גם במספרים: לפי מחקר שהתפרסם באחרונה ב-TheMarker, רופאות מרוויחות 36% פחות מרופאים, או 25% פחות לאחר שמנטרלים משתנים כמו גיל, מספר שעות העבודה, קיום תעודת מומחה, ומקום העבודה העיקרי - בבית החולים או בקהילה. המחקר נערך על ידי חוקרים ממשרד הבריאות בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומכון ברוקדייל, והתבסס על נתוני אמת ממס הכנסה והלמ"ס. המחקר מצא כי השכר הממוצע של הרופאים גבוה מזה של הרופאות בכל מחוז: בכל אופן התקשרות - שכיר, עצמאי, שכיר ועצמאי - גם כאשר מפרידים בין מומחים ולא מומחים; וכן בכל קבוצת גיל (פרט לגיל 75 ומעלה). ההפרש הגדול ביותר בשכר הממוצע בין רופאים לרופאות הוא בגילים 64-55.

מכיוון שמערכת הבריאות בנויה בצורה של חוזים קיבוציים שמצמצמים פערי שכר, המנגנון המרכזי שבו באים לידי ביטוי הפערים הם החוזים האישיים שנכנסים בשנים האחרונות למערכת הבריאות, או העסקתם של רופאים רבים דרך תאגידי הבריאות (קרנות המחקר) שלצד בתי החולים - ולא על תקן של בית החולים, למשל. גם בקופות החולים יש מעבר לחוזים אישיים במקומות רבים. בהיבט זה הנשים הרופאות אינן זוכות ליחס טוב יותר מנשים עובדות אחרות: "נשים מקבלות פחות תקנים ותוספות כי הן לא מוגדרות כמפרנס הראשי", ו"נשים נתפשות כלא כשירות. איפה שיש כסף - שומרים לגברים את העבודה. נשים נתפשות כמי שאינן מפרנסות את המשפחה ולכן אפשר לתת להן משכורת נמוכה יותר", מעידות רופאות.

כירורגיה: הכניסה 
לגברים בלבד

אם קשה להיות רופאה, כנראה שקשה אף יותר להיות אשה בתחום הכירורגי התובעני וה"גברי". חמישית מהנשים (21%) שהתמחו במקצוע כירורגי מדווחות כי במהלך ההתמחות קיבלו הערות שמרמזות או אומרות במפורש כי אם היו גברים התוצאה הרפואית היתה טובה יותר. רק 2% מהרופאים הגברים דיווחו על חוויה דומה. בדומה לכך, מחצית מהנשים (52%) שהתמחו בכירורגיה חשו במהלך ההתמחות כי מתמחים גברים מקבלים יחס טוב יותר מהן, לעומת 25% מהמתמחים בתחום שחשו שהמתמחות קיבלו יחס מועדף. "שמעתי בכירים במקצועות כירורגיים רוטנים על מתמחות הרות שמתקשות לעמוד בניתוחים ארוכים", מספרת אחת הרופאות.

עם זאת, יש גם נקודת אור: רק 44% מן הרופאות דיווחו כי קרה שמטופל סירב להיבדק על ידן, בהשוואה ל–57% מן הרופאים שהשיבו בחיוב לשאלה זו. "נראה כי החולים, נשים וגברים כאחד, מפגינים אמון וחשים בנוח יותר עם רופאות מאשר עם גברים בעת ביצוע בדיקות פולשניות", אומרת יהודית ברקו בל, מנהלת משותפת במכון המחקר פארמהקווסט.

"הסקר מאוד מעניין, ומצד שני לא מפתיע", אומרת שרת הבריאות יעל גרמן. "מדאיג שאנחנו ב–2014, ועדיין כשחולים פוגשים רופאה במחלקה הם אוטומטית חושבים שהיא אחות. זה מראה שיש לנו עוד כברת דרך לעשות כדי להגיע לשוויון אמיתי ולמודעות של שוויון. מדאיג גם לראות שנשים פחות מתקדמות, וגם את הסיבות ואת ההתייחסות".

גרמן לא מסתירה כי היא מקדמת העדפה מתקנת לנשים בתפקידים בכירים במערכת הבריאות. בתקופת כהונתה הקצרה מונו לא מעט נשים לתפקידים בכירים, ובהן מבקרת הפנים של משרד הבריאות ציפי הלמן, ראשת אגף בריאות הנפש ד"ר טל ברגמן, נציבת פניות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי עו"ד אסתר בן חיים, ובקרוב גם מנהלת רשות בתי החולים, תפקיד בכיר ביותר המקביל לתפקיד מנכ"ל המשרד, אסתר דומיניסיני. גם בוועדת סל התרופות, למשל, מחצית מהחברים הן נשים.

לדברי גרמן, "בוועדה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית (ועדת גרמן) לא יכולנו להקדיש לזה הרבה זמן, אבל יש פסקה שלפיה הוועדה ממליצה להקים צוות מקצועי שיציע מנגנונים לקידום נשים. הכוונה היא להתאים את המערכת לנשים, ולא שרק הנשים יידרשו להתאים את עצמן למערכת".

למרות ראיון הכניסה שלה לשניידר, שהותיר ודאי את חותמו, ד"ר אפרת ברון הרלב דווקא אופטימית ומאמינה בכוחן של נשים להתקדם בעולם הרפואה. "בשום שלב של העיסוק שלי לא הרגשתי שאני נפגשת עם תקרת זכוכית", היא אומרת. "ההחלטות שקיבלתי היו החלטות שלי עם עצמי של מה ואיך אני עושה, ולא הרגשתי מופלית לרעה, אם כי ברור שפה ושם נפגשתי עם אמירות כאלה ואחרות".

את המיעוט היחסי של נשים בדרגים הניהוליים הבכירים של המערכת היא מסבירה בכך שהמערכת אינה שונה ממערכות אחרות ("גם כשנבחרה מנכ"לית לבנק לאומי חלק גדול מהשיח היה על כך שהיא אשה"), והיא מאמינה שבעתיד המצב ישתפר. לדבריה, לנשים ולגברים יש סגנון ניהול שונה: "במערכת הבריאות חלק גדול מהגברים המנהלים הם יוצאי צבא - עתודאים ורופאים שסיימו את תקופת הצבא ומזמן שכחו מה זה להיות רופאים, ויודעים טוב יותר מה זה להיות מפקדים, ולכן באופן כמעט אוטומטי מתברגים לעמדות ניהול במערכת. זה סגנון ניהול שונה משלי - סגנון הניהול שלהם בא יותר מתפישת עולם של מעמדות ופיקוד. אני תופשת את עצמי כמתורגמנית, מקשרת בין הצרכים של המטופל לבין המערכת. אני לא אמורה לפקד על אף אחד או להנחית הנחיות, אלא לשרת את האוכלוסיה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ