מידע חלקי, הזנחה וזלזול: כך נבנה משבר האמון בין צה"ל לתושבי עוטף עזה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מידע חלקי, הזנחה וזלזול: כך נבנה משבר האמון בין צה"ל לתושבי עוטף עזה

משרות רכזי הביטחון עמדו לפני קיצוץ, חיילי השמירה נעלמו רגע לפני צוק איתן וצה"ל הודיע לתושבים שאין תקציב ובמקרה של חדירת מחבלים הם יידרשו להתגונן בעצמם במשך 20 דקות עד להגעת חיילים ■ גורם צבאי בכיר: "שיתפנו אותם בכל המידע, מלבד עניינים מודיעיניים"

42תגובות

חמישה ימים לאחר חטיפתם של שלושת הנערים בגוש עציון, בשיאו של מבצע שובו אחים וכ–20 יום לפני שהחל מבצע צוק איתן, כתבו ארבעת ראשי המועצות האזוריות בעוטף עזה מכתב לשר הביטחון משה (בוגי) יעלון. המכתב, שנפתח בברכה לא שגרתית כל כך - "שלום רב בוגי" - מגולל את דאגתם של הארבעה מכוונת פיקוד העורף לקצץ במרכיבי הביטחון ביישוביהם, רק שנתיים לאחר שאלה סוכמו.

קצפם של ראשי המועצות יצא על הודעה שקיבלו יומיים קודם (15 ביוני) ובישרה על כך שבספטמבר יקטין משרד הביטחון בין היתר את השתתפותו במימון משרות רכזי הביטחון השוטף ביישובים (רבש"צים). המכתב ממערכת הביטחון, תחת הכותרת הלקונית "התאמת סל מרכיבי הביטחון לסיווג היישוב - אבני דרך להטמעה", גילה שוב לאלון שוסטר, חיים ילין, יאיר פרג'ון ותמיר עידאן את היחס הבעייתי מבחינתם של הממשלה בכלל ושל צה"ל בפרט לאיומים עליהם.

"נבצר מבינתנו להבין את הקשר בין היוזמה המשונה של פיקוד העורף לבין הפיצוצים שמרעידים את לילותינו והערכות המצב שאליהן אנחנו נחשפים מדי יום. לא ידוע לנו על כל שיפור לטובה שהתרחש או מסתמן בקרוב", כתבו ראשי המועצות, והוסיפו כי מדובר ב"הצעה נלוזה" שעמה לא יוכלו להשלים - וחתמו בבקשה לזמן פגישה דחופה. לתושביהם כתבו כי יש לצאת למאבק: "ברור לכולנו שרבש"צ בעוטף עזה לא יכול לעבוד בחצי משרה ושהקיצוץ הזה מעיד על ניתוק ואטימות למצב בעוטף עזה, שרחוק מלהיות שקט".

המכתב שנשלח לשר הביטחון מייצג כנראה את מה שעובר על יישובי עוטף עזה, בעיקר קיבוצים ומושבים, בשנים האחרונות: מצד אחד קרבה, כמעט אינטימית, עם הצבא ("שלום בוגי"), ומצד שני כעס גדול והרגשה שמשהו חמור קרה לאופן שבו התייחסה המדינה לאיומים מרצועת עזה - תחושה שהיתה קיימת עוד לפני המבצע האחרון ומאז התעצמה והפכה למשבר אמון של ממש. "כל החיסכון של צה"ל מקיצוץ הרבש"צים אמור היה להיות 3 מיליון שקל בשנה", מוסיף בתסכול אחד מקציני הביטחון האזוריים, שמזכיר כי תקציב הביטחון, בסך 60 מיליארד שקל, רק גדל בתקופה הזו. "רק אחרי שצעקנו הסכימו לעכב את הביצוע לינואר 2015, כדי לא לעשות רעש לפני החגים".

אליהו הרשקוביץ

מה אמרו לכם?

"עירבבו אותנו בכל מיני תירוצים".

רבים מהתושבים שעמם דיברנו עדיין לא מבינים את היחס של צה"ל כלפיהם. אפילו בשיאה של המלחמה, כשיישובים התרוקנו מתושביהם, כשטנקים חנו על שדותיהם וכשהמנהרות עוד לא חוסלו - הוגדר המצב הרשמי ביישובים, הכפופים לצה"ל ולא לפיקוד העורף, כ"שגרת חיים". בין היתר נדרשו גני הילדים להמשיך לפעול כרגיל.

"לצערי, אנחנו נתקלים באוזניים אטומות עד כה בציפייה שלנו להחריג את הגדרת המצב המיוחד שיישובי אשכול חווים במלחמה הזו", כתב ילין, ראש המועצה האזורית אשכול, לתושביו יום לפני הפסקת האש. "השרים לא נמצאים כאן כדי לשמוע את פיצוצי הפגזים במהלך היום והלילה. הם לא חווים את החלונות שרועדים, לא חווים את ענני האבק והסכנה בכבישים, לא חווים את עשרות הנפילות שאנחנו חווים כל יום. אני בטוח שכאשר ישהו כאן כמה שעות הם יבינו שזה לא מקום שילדים צריכים להיות בו, ושבאשכול לא יכולה להתקיים שגרה. אזור שהוגדר 'שטח צבאי סגור' לא יכול להיחשב מקום שיש בו שגרת חיים".

למחרת הפסקת האש יצאו תושבים מעוטף עזה למחאה של ממש, שמעמידה בספק את חזרתם הביתה: "מבצע צוק איתן עומד לקראת סיום. לא ראינו שום הישג צבאי או מדיני כנגד חמאס, ובפועל ירי הרקטות אינו פוסק לרגע. החשש מהמנהרות, שפחדנו ממנו כל כך, נהפך למציאותי ומוחשי יותר מתמיד. אנו עומדים לחזור למציאות מורכבת יותר ומפחידה יותר מזו שעזבנו לפני שהתחיל המבצע", כתבו בהודעה בפייסבוק.

"הפכו אותנו 
לחומת מגן אנושית"

השבר הגדול הוא כמובן סביב המנהרות. כשהלחימה עוד היתה בעיצומה אמר דובר צה"ל בכמה הזדמנויות שהצבא לא הופתע מקיומן. בכלל, בצה"ל ניסו לשדר שהמידע במלואו הונח על שולחנם של ראש הממשלה ושר הביטחון עוד לפני צוק איתן, ושההחלטה לא לטפל בהן היתה שלהם.

אליהו הרשקוביץ

התשובות האלה רק מקוממות את התושבים. הרי אם צה"ל אכן ידע על היקף המנהרות, מדוע ישב בשקט, מדוע במקום לתגבר את אבטחת היישובים דווקא דילל אותה? ואם צה"ל לא ידע על המנהרות, או לפחות על היקפן, מדוע הוא מתעקש להגיד שהכל היה ידוע?

יו"ר צוות הביטחון של אגודת חבל שלום, מאיר קוזלובסקי, אומר כי "גם אם ידעו על המנהרות, בסופו של דבר קיבלו החלטה לא לטפל בזה, והפכנו להיות חומת המגן האנושית. לא היתה מוכנות, לא ישבו כאן כוחות מיוחדים והמחבלים היו יכולים להפתיע אותנו. ראינו את רמת החיילות של חמאס, ואפשר רק לשער שזה היה יכול להיגמר באסון לאומי, מחדל גדול יותר מיום הכיפורים".

ח"כ לשעבר שי חרמש, תושב כפר עזה, דווקא לא מאשים את הצבא. "אין לי טענות לצה"ל", הוא אומר, "כי הוא קבלן ביצוע של הממשלה. הבעיה היא הממשלה. מי שהיה צריך לדעת ידע, גם אם מעט, אבל לנו הוא לא סיפק מידע כלל. אנחנו לא ידענו כלום. וגם כששאלנו לא קיבלנו תשובות, אמרו לנו 'סמכו עלינו ויהיה בסדר'. וזה לא שלא היו נורות אדומות - היה ציר פילדלפי, היה גשם שחשף מנהרה, היה גלעד שליט - ולכן היה מקום להציג שאלות". לדבריו, "מה שמותר לפוטין לעשות עם תושבי צ'רנוביל אסור לעשות בישראל הדמוקרטית. אסור להסתיר ממני מנהרה מתחת לבית שלי. שרת המשפטים, ציפי לבני, אמרה שלממשלה אין חובה ליידע את התושבים - יש לה חובה להגן עליהם. אני לא מסכים עם זה, היו חייבים להזהיר אותנו. תאר לך שיש דליפה בכור בדימונה ותושבי דימונה לא יודעים על כך. זכותם של האנשים לדעת".

למרות השקט שהשתרר באזור ביום שני ב–8:00, רבים עדיין חוששים לחזור הביתה. "אני מקווה שנצליח לשכנע אותם לחזור, אבל זה לא פשוט, שכן אף אחד לא אומר לנו שחיסלו את כל המנהרות”, אומר קוזלובסקי. אירית חפץ, חברת קיבוץ נירים וחברה בצוות חירום יישובי (צח"י), מסכימה: "אצלנו בקיבוץ התוכנית היא לחזרה מסודרת וחגיגית עם כולם בסוף השבוע, אבל אני יודעת שיש משפחות שלא סומכות עדיין. אולי נצליח לשכנע אותן, אבל גם למי שכן חוזר יש המון חששות. אתה שומע משפטים קשים על הצבא שלא שמעת אף פעם, וקיבוצניקים זו אוכלוסיה מרובעת שסומכת על צה"ל".

למה האמון בצה"ל נפגע כל כך?

חפץ: "לפני ארבעה חודשים התגלתה מנהרה בשדות של נירים (המנהרה של עין השלושה). מי שגילה אותה לא היה צה"ל אלא נערים שלנו שעובדים בשדה. כששאלנו אז את מפקד האוגדה למה צה"ל מסתכל רק קדימה (לעבר הרצועה), ולא אחורה (לעבר היישובים), הוא אמר שאין צורך להסתכל אחורה. כל פעם נענינו בחיוך מצד צה"ל של 'אנחנו עושים הכל ומה אתם מבינים בכלל'.

"אגב, כחודש לפני המלחמה היה אצלנו תרגיל שדימה חדירת מחבלים לקיבוץ. בתרגיל התברר לנו שצה"ל מתכנן שכוח צבאי ראשוני יגיע לקיבוץ רק 20 דקות אחרי דיווח על אירוע. 20 דקות שבהן אנחנו צריכים להגן עם כיתת הכוננות של התושבים. נו, אז ידעו או לא ידעו? משבר האמון נורא, וזה גורם לחלק מהמשפחות לא לרצות לחזור בכלל.

"השבוע נפגשנו עם סגן מפקד אוגדה והוא אמר לנו שעכשיו אנחנו הרבה יותר בטוחים שהם חיסלו 35 מנהרות ושצה"ל מסתכל גם אחורה, ושעכשיו מושיבים אצלנו מחלקת חיילים כדי שהראשונים שיפגשו מחבלים שייצאו ממנהרות יהיו הם, ולא אזרחים. אז, כשהיה הרבה פחות ביטחון, לא נתנו לנו כלום. עכשיו פתאום נותנים לנו אמצעים. איך אפשר לבטוח בצבא כזה? או שאנחנו בחלם או שממשיכים לרמות אותנו. אנחנו לא האויב, אנחנו העורף, שידברו איתנו בגובה העיניים ושיפסיקו עם הגאווה הצבאית המזויפת הזאת".

מה יכול להחזיר את האמון?

"אין לי מושג. הודיעו לנו שמעכשיו תהיה מחלקת חיילים בקיבוץ, אבל אף אחד לא מאמין שזה יישאר לאורך זמן. חודשיים־שלושה והם יסתלקו, כמו תמיד. יש גם המון כעס על ההתנהגות שלהם כלפינו במלחמה".

מה למשל?

"המון דברים בלתי מוסברים לחלוטין. הוראות לא סבירות של להיות 15 שניות מממ"ד - גם במקומות שבהם אין אפשרות כזאת. גם ההיגיון הצבאי שלפיו ציפו שהחיים ביישובים שלנו (נירים מרוחק 2 ק"מ מהגבול) יימשכו כסדרם. הרי שמענו ברדיו כל הזמן שמסוכן להגיע לכאן - כדי שמישהו יוכל להיכנס הנה היינו צריכים להנפיק לו אישור מיוחד - אבל ההוראה של הצבא היתה להשאיר בקיבוץ את הילדים כרגיל".

חפץ מותחת ביקורת גם על האופן שבו נהג הצבא בחיילים ששמרו על הקיבוץ. "כמובן שדאגנו לחיילים כמיטב יכולתנו ופינקנו אותם, אבל מצחיק שאנחנו היינו צריכים לחשוב איך למגן את החיילים. אני ועוד שלושה תושבים רצנו כל הזמן למצוא להם את המקום הכי ממוגן. חלקם ישנו על הדשא. אם הם היו חוטפים פצמ"ר על הדשא זה היה כמו בשטחי כינוס. הרי בקיבוץ נפלו עשרות פצמ"רים - חייל נפצע וחבר קיבוץ נפצע קשה".

אי־פי

עוד מספרת חפץ על נזקים קשים שגרם צה"ל לשדות: "הצבא גרם לנזקים סתם. עלו על השדות והשאירו מרבצי טינופת נוראיים שייקח שנים לנקות. זה לא שטח אויב, זה שטח ישראל. אפשר לעבור קודם ולראות איך לעבור עם הטנקים, לא חייבים לדרוס צינורות שעולים מיליונים, אפשר לעבור שני מטרים הצדה".

קיצוצים ותרבות "סמוך"

כדי להבין את מקור השבר בין תושבי עוטף עזה לצבא, צריך לחזור אל הימים שלפני המלחמה. כיום, כשהצבא כולו מגויס לשמירה על היישובים בעוטף עזה וכשראש הממשלה והרמטכ"ל מבטיחים שישמרו עליהם, קצת קשה להאמין שרק שבועות לפני היציאה למבצע היתה אבטחת היישובים נתונה רובה ככולה בידי כיתות הכוננות של התושבים - חלקם מבוגרים בני 60 ויותר, המחזיקים כלי נשק וציוד בבתיהם ובשעת פקודה אמורים לתת מענה ביטחוני ראשוני. כמו בתקופת הפלמ"ח.

לפי הנחיית הצבא בתרגיל שנערך לפני המלחמה, התושבים היו אמורים להגן על עצמם עד להגעת הצבא, 20 דקות לאחר חדירת מחבלים. "כשאמרנו לאנשי הצבא שזה זמן בלתי סביר, השיב לנו מפקד האוגדה שאין לו תקציב לאבטחה שוטפת של היישוב", אומר בר חפץ, בנה של חפץ, גם הוא מקיבוץ נירים.

בחלק מהקיבוצים היו מוצבות גם כיתות חיילים, אך אלה לא היו מיומנים, אלא "ג'ובניקים מהקרייה", כפי שמסבירים התושבים. בנירים, למשל, חיילים היו מגיעים לקיבוץ לעתים רחוקות ("בחגים או בתקופות מתוחות במיוחד"), אך באופן כללי השמירה היתה נתונה בידי כיתת הכוננות היישובית.

ארנון אבני, 61, חבר נירים ואחד מאנשי כיתת הכוננות המקומית, מספר שהתחזוקה של כיתות הכוננות היתה ירודה: "קרה שלפעמים היה חסר תקציב למשהו פה ושם. למשל, מטווח שערכו לכל כיתות הכוננות מהאזור בנצרים. זאת נסיעה לא קצרה, אבל נתנו לכל אחד לירות רק חמישה כדורים וחזרנו הביתה. זה היה התקן. אחרי התרגיל התרעמנו והבטיחו לנו שזה לא יחזור על עצמו. אחר כך הגיע גם עניין הרבש"צים שרצו לקצץ. אני מאמין שאחרי האירועים האחרונים אף אחד לא יעז לגעת במשרות האלה".

גם ביישובים שבהם הוצבו כיתות הכוננות הצבאיות (הבלתי קרביות), הוחלט בצה"ל לפני כשנה לבטלן - ייתכן שכחלק מהמאבק התקציבי מול משרד האוצר, ממש כמו השבתת האימונים שעליה הודיעו הרמטכ"ל ושר הביטחון מעט לפני המלחמה.

קשה למצוא בעוטף עזה אנשים שיגנו על מהלכי צה"ל ערב המלחמה. ואולם אילן רגב, רכז המשק בכרם שלום, שרואיין עוד בימי המלחמה, נשמע מעט פחות לוחמני. לדבריו, אף שהורידו את השמירה של החיילים בחלק מהישובים, "עם התגברות המתיחות בחודשיים האחרונים התחלנו לקבל תגבור של חיילים מיחידות מיוחדות. חודש וחצי לפני המבצע כבר החלו לתגבר כוחות, וכשהתחילה המלחמה הציבו בכל יישוב פלוגה. השקעה בסדר גודל כזה של חיילים בקיבוצים אומרת שהמערכת מתייחסת לאיום בצורה רצינית, וזה משמח".

אבל למה מלכתחילה הורידו את השמירה?

"הם טענו שחוץ מתפקידי השמירה בשער, חיילי הכוננות אינם יכולים להיות פעילים בחדירה לקיבוץ, ואם באמת מחפשים כוח ביטחון ואבטחה - זה לא הפתרון. אלה באמת לא היו חיילים מיומנים, אבל זה נתן כוח למי שחי ביישוב, ולכן כשהוציאו אותם זה פגע בתחושת הביטחון. אבל מתרגלים להכל והסתדרנו".

אליהו הרשקוביץ

מדברים על זה שאנשים אצלכם חשו שמשהו
 לא בסדר.

"כן, תחושות יש כל הזמן ואנשים שמעו כל מיני שמועות ונעשו כל מיני ניסיונות לחפש מנהרות, היו תחושות של יותר מבן אדם אחד שיש מנהרות ולא שללו את זה, אבל עשו בדיקות פה ושם ולא מצאו. ברגע שהיה לצה"ל מידע הוא פעל לפי מה שצריך".

אחד מאנשי הביטחון באזור, שהעדיף להתראיין בעילום שם, נשמע פחות סובלני: "מבחינת צה"ל, הצבת החיילים ששמרו על היישובים היתה בעיקר כדי לעשות וי, אבל לתושבים, ואולי בעיקר לילדים, זה נתן תחושת ביטחון. אנשים עם נשק ומכשיר קשר ששומרים בלילה. כל הזמן אמרנו לצה"ל שהחיילים לא מקצועיים, ענו לנו 'זה מה יש'. השתמשנו בהם כאמצעי התרעה, אבל היה ברור שזה לא מה שישמור עלינו".

ובכל זאת, כשהצבא החליט להוציא את החיילים התושבים זעמו, כי זה שידר שביטחון היישובים אינו בראש סדר העדיפויות של המערכת. כך גם הכוונה לפרק את הגדר שמקיפה את יישובי חבל שלום מאחר שהתברר כי לצבא אין משאבים לקפוץ להתרעות שלה. כבר קודם לא היה רכש של אמצעים, ולאורך שנים היתה ירידה ברמת התחזוקה בכל מה שקשור לגדרות, שערים, דרכים, תאורה ומכשירי קשר. "הצבא לא בדק את רמת המוכנות של היישובים לאורך הגדר, אף שהתרענו שאין מוכנות", חורץ קוזלובסקי. "כנראה שהקטע של ‘יהיה בסדר’ ו’סמוך’ התנהל גם בעניין המנהרות וגם במוכנות היישובים".

אליהו הרשקוביץ

מי אחראי לזה?

קוזלובסקי: "פיקוד דרום אחראי על הביטחון כאן, וזה יורד לאוגדה ולחטיבה. שבועיים לפני תחילת הלחימה, וגם שנה וחצי קודם בנומבר 2012, היתה חדירה לשדה אברהם. הצבא לא הפיק את הלקחים, לא עשה תחקיר של מה בוצע ומה לא בכל יישוב ומה רמת המוכנות לאירועים כאלו בכל יישוב ויישוב. הבעיות צצו במלחמה. עד רגע זה אף אחד לא בדק לפרטי פרטים מהן הפקודות ומה בוצע מול הפקודות".

כשאנחנו שואלים את אבני מכיתת הכוננות היישובית לדעתו על כך שצה"ל רצה לצמצם את תקציבי הרבש"צים, הוא אומר: "אני בטח לא מומחה לתקציב הביטחון, אבל חשוב לי להגיד שאסור שיהיה ניצול ציני של הדיון על התקציב. כתבתי גם בפייסבוק את הדברים האלה". הוא מפנה אותנו לפוסט שכתב בתגובה למאמרו של בן כספית ב"מעריב" בתחילת הלחימה הקרקעית ושתקף את כל מי שמבקר את התנפחות תקציב הביטחון.

כך כתב אבני: "הוויכוח על תקציב הביטחון הוא ראוי וצריך תמיד להתקיים... למשרד הביטחון יש את התקציב הגדול ביותר והוא מרובה סעיפים ועניינים שרק מעטים מכירים ויכולים לחוות עליהם דעה רצינית. השיטה הנלוזה של גיוס רגשות החיילים, שלהם בטח אין צל של מושג על מה הוויכוח, כאשר מדברים על תקציב הביטחון, היא הורדת דיון רציני לגובה מי אפסיים".

הציונות משחקת תפקיד

בקיבוץ כרם שלום, גם בזמן המלחמה, נשארו כמה משפחות עם ילדיהן. "מי שעשה זאת, עשה זאת מבחירה", מבהיר רגב, "כי התנועה הקיבוצית דאגה שיהיה לנו לאן ללכת, כולל טיפול בילדים. אבל עבור הרבה אנשים 'ביתי הוא מבצרי', והתחושה היא שהבית הוא המקום הכי בטוח שיש".

אחד הדברים שהטרידו את רגב גם תוך כדי המבצע הוא איך הקיבוץ יצליח להביא אוכלוסיה חדשה למרות איומי המנהרות: "מאז עופרת יצוקה אנחנו מצרפים לקיבוץ שלוש־ארבע משפחות מדי שנה, רובן באות באוגוסט לקראת שנת הלימודים. גם עכשיו אמורות להצטרף אלינו שלוש משפחות. אחת כבר באה. אבל אנחנו צריכים לראות איך נוכל להמשיך לצמוח כיישוב בתת־אכלוס, שמתוכנן להגיע ל–100 משפחות וכיום מונה רק 25".

תושבים חדשים אולי יהיה קשה לגייס, אבל אלה שנמצאים מפגינים עמידות ונחישות למרות החששות, טוען קוזלובסקי: "היה כאן פער מטורף בין האיום שהיה עלינו לתחושת הביטחון שהעניק צה"ל לתושבים. זה לא נאמר מעמדה של בכיינות, באוכלוסיה יש חששות וחרדה". עם זאת, הוא מוסיף: "רוב התושבים בעלי חוסן, ולא תהיה עזיבה כי אנשים נמצאים כאן גם בגלל אידיאולוגיה וציונות".

עמידות תושבי עוטף עזה, הוא אומר, אינה תוצאה של מנהיגות ברמת המדינה: "אף אחד לא דיבר אתנו, אנחנו ניזונים רק מהתקשורת. יש נכונות שלנו, כמנהיגי התושבים, להעלות כמה שיותר את תחושת הביטחון של התושבים, אך אני לא מרגיש שיש ניסיון דומה מצד ההנהגה. אנחנו באמת בחזית ואיש לא מצא לנכון לכנס אותנו ולדבר לתושבים. ברור לגמרי שהיו המון כשלים ומישהו נרדם בשמירה בסיפור של עוטף עזה. אנחנו אומרים שמותר להתחרט, מותר להגיד 'סליחה טעינו', אנחנו רוצים להחזיר את הביטחון ליישובים".

"בסופו של דבר אנשים יחזרו", מעריכה חפץ, "אבל עם הרבה מרמור. אם המדינה תשכיל לדבר אתנו ותשלח אנשים מטעמה כדי לעזור בשיקום הנזקים האדירים, אולי זה ישתנה, אבל אני לא מאמינה כי הממשלה לא עושה את זה. רק שלא ישלחו את המח"טים והאוגדונרים, כי הם מדברים קטסטרופה. אף שר לא היה אצלנו, אלה לא אנשים שפוגשים את האזרחים".

דני כהן מצוות החירום בקיבוץ עין השלושה מוסיף: "הרבה שנים אנחנו דורשים שתהיה שמירה, אבל הצבא לא נותן. כיום אני לא רואה את עצמנו בלי חיילים כאן, אנשים לא יוכלו לישון בשקט. נדרשת תוכנית חדשה לגמרי. מספר המנהרות וניסיונות הפיגועים רק ממחיש עד כמה האיום רציני. אי אפשר להשאיר אותנו ככה, זו הפקרות. צה"ל נרדם בשמירה. לצערי, כבר כמה שנים שהצבא רק מגיב".

אילן אסייג

"לא פגענו באבטחה"

"לא הסתרנו מהתושבים את קיום המנהרות, אמרנו להם בכמה הזדמנויות שיש מנהרות. ברור שלא ידענו על כל פיר, אבל שיתפנו אותם בכל המידע, מלבד עניינים מודיעיניים כמובן", אומר גורם צבאי בכיר בתגובה לטענות התושבים. "גם הסברנו להם איך אנחנו מתמודדים עם האיום. אני חש טוב עם עצמי, כי הנושא עלה בפגישות אתם. חלקם הדחיקו את המידע על המנהרות. אני מעריך שגם למנהרה של נחל עוז היינו מגיעים בתוך כמה ימים".

לגבי שינוי הקיצוץ במרכיבי הביטחון ביישובים לפני המבצע, אמר הבכיר כי צה"ל לא התכוון לפגוע ביישובי הקו הראשון, כלומר עד 7 ק"מ מהגדר, אלא רק ביישובים מרוחקים יותר. "עם כל הכבוד, אין סיבה שביישובים רחוקים כמו צאלים ורוחמה יהיה רבש"ץ במימון צה"ל. נכון שהיתה דרישה להוריד בחצי את שכר הרבש"צים, שכר שהוכפל לפני שנתיים. בכל מקרה, עוד לפני המכתב של ראשי המועצות כבר סיכמתי שהשינוי המדובר לא יבוצע. נכון שיש יישובים שביקשו מאתנו דברים שלא יכולנו לספק, כמו שומר בשער אחורי, אבל זה לא שפגענו באבטחת היישובים. נהפוך הוא, בחלק מהמקומות אפילו הרחבנו את נוכחות צה"ל, לפעמים מחוץ לגדר היישוב. אנחנו בתהליך של התאמת צורכי הביטחון של היישובים למרכיבי הביטחון שצה"ל מספק והוא נמשך שלוש שנים.

"ביישובי עוטף עזה אין סיבה שיהיה ש"ג מצה"ל, שכן האיום עליהם, בניגוד ליישובים ביהודה ושומרון, אינו מהשער. מה עוד שהכשרת החיילים שעליהם מדובר היתה לא מספיקה, הם לא תרמו דבר לביטחון הישוב, ומראש לא היו אמורים לתת פתרון לאיום המנהרות. לפעמים נוכחות החיילים בקיבוץ אפילו מפריעה לתושבים. כשהוצאנו פלוגה מכפר עזה למוצב קדמי אמרו לי תודה, כי זה הקל עליהם".

בנוגע למיעוט במשאבים ואימונים, למשל בנוגע למטווח של כיתת הכוננות שנערך עם ירי של חמישה כדורים בלבד, אמר הבכיר שהוא דאג שכיתות הכוננות יאומנו גם באימונים יקרים בהרבה ממטווח. בעניין ערימות הזבל והרס שטחי החקלאות, השיב כי הוא מודע לבעיה ובשעות אלה עוברים חיילים ומנקים את השטחים. "אנחנו נסייע בשיקום הנזקים, כפי שעשינו בעמוד ענן - שלאחריו התושבים אמרו לי 'שאפו'.

"אני מעריך שחלק מהטענות של התושבים קשורות למהלכים כלכליים שאנשים ביישובים מנסים לעשות, כי יש להם אינטרסים, הם רוצים פיצוי. ויש גם מתחים פוליטיים פנימיים אצלם. הצבא היה כאן ויישאר כאן לתת להם ביטחון".

כשחושבים על הטענות של התושבים ועל תגובת הצבא בעקבותיהן, עולה השאלה מדוע דווקא כאשר הביטחון שופר באופן מהותי גבר חוסר האמון במערכת. שהרי מנהרות חוסלו, מנגנון ירי הרקטות נפגע קשות והצבא יושב בכוחות מתוגברים במקום. נראה שהתשובה קשורה בעיקר לתחושת הביטחון שנפגעה מאוד. בעבר זילזלו בתחושת הביטחון של התושבים, ולא רצו להשקיע בה, ואילו כיום כולם מבינים שללא אמון מלא של התושבים במערכת אי אפשר יהיה לחזור לשגרה. זהו גם האתגר של הרשויות בעוטף עזה והממשלה - לשקם את תחושת הביטחון.

הקיבוצניקים באזור מצביעים באופן מסורתי למפלגות השמאל. בקיבוצי השומר הצעיר לשעבר יש רוב בולט לסיעת מרצ ובקיבוצי התק"ם לשעבר הרוב הוא למפלגת העבודה. לכן, כששואלים את התושבים לגבי ציפיותיהם לעתיד, התשובה לא ממש מפתיעה, אפילו לנוכח איום משמעותי כל כך על חייהם ולאחר תקופה קשה כל כך: "שיעשו הסכם בר־קיימא להרבה שנים עם חמאס, עם אבו מאזן. לא אכפת לי עם מי", אומר חפץ, "אבל כל דבר שישאיר את עזה מורעבת לא יביא פתרון ארוך טווח. רק פתרון שיכלול רווחה כלכלית גם להם יחזיק מעמד".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל מקיים קשר הדוק עם ראשי היישובים בעוטף עזה ותושביהם. בעקבות דו"ח מבקר המדינה, ביצע פיקוד העורף בתיאום עם משרד הביטחון, עבודת מטה שבחנה את חלוקת מרכיבי הביטחון ביישובים השונים ותכליתה היה תעדוף יישובים בחזית. עבודת המטה נערכה בכפוף לשיקולים מבצעיים ומודיעיניים ובעקבותיה הותאם לכל יישוב מענה ביטחוני על פי מאפייניו. צה"ל מקצה משאבים רבים להבטחת ביטחונם של התושבים באמצעות מערכת אבטחה מורכבת הכוללת מערכת תצפיות בפריסה מלאה ותגבור היישובים בכוחות לוחמים בהתאם להערכות ומרכיבים נוספים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#