מנהרות, תרומות, מסים ו"גביית כסף על כל דבר שזז": כך עובדת הכלכלה של החמאס - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מנהרות, תרומות, מסים ו"גביית כסף על כל דבר שזז": כך עובדת הכלכלה של החמאס

חמאס נכנס למבצע הצבאי כשהוא במצוקה כלכלית קשה. על גיוס תרומות נאלץ לוותר לאחר שהוגדר כארגון טרור, כלכלת המנהרות נעצרה לאחר שהמצרים חסמו את האפיק הזה, וכבר אי אפשר להתבסס על גביית מסים מהאזרחים שהשתמשו בהן

39תגובות

בספטמבר 2012 החרימה ממשלת חמאס ברצועת עזה כ–200 מכוניות חדשות וסגרה כמה סוכנויות קטנות ליבוא רכב, שסירבו לשלם את המס שהשיתה הממשלה על סוחרי המכוניות. כך הגיע לקצו מאבק של יותר משנה, שניהל איגוד סוחרי הרכב נגד החלטת הממשלה על מס של 25% על יבוא. זהו מס מיוחד, מעבר ל–50% שגובה הרשות הפלסטינית (בעזה ובגדה המערבית), האחראית על העברת כלי הרכב במעבר כרם שלום לרצועת עזה, כלי רכב שעליהם משולם גם מכס בעת שחרורם מנמל אשדוד. איסמעיל אל־נחלה, שסיפר על התקרית לסוכנות הידיעות הפלסטינית מען, ציין שסך המסים על רכבים חדשים ברצועת עזה מגיע ל–120%–130%.

שלטון חמאס גבה מסים מופרזים לא רק על כלי הרכב שהגיעו בצורה מפוקחת דרך מעבר כרם שלום, אלא גם על אלה שהוברחו במנהרות בין רפיח לסיני. לפי ידיעה במען, רכבי יונדאי חדשים, שעלו במצרים 20 אלף דולר, נמכרו ברצועת עזה תמורת 45 אלף דולר.

"בשנים שבהן חמאס שולט ברצועה הוא לוקח כסף מכל פעילות כלכלית שמתרחשת בטריטוריה שתחת שליטתו", מסביר אייל עופר, שחקר בשנים האחרונות את הכלכלה העזתית. "הוא אמנם מקבל גם כספים מחו"ל, אבל הבסיס הכלכלי שלו הוא גביית כסף על כל דבר שזז. בעל דוכן פלאפל, לדוגמה, צריך לשלם לחמאס כדי להעמיד את העגלה שלו ברחוב. חלפני כספים ברחוב צריכים להעביר לחמאס אחוזים". בניגוד למשטרים דמוקרטיים, שבהם הפרלמנט יכול להתנגד למסים שהממשלה רוצה לגבות, לתושבי הרצועה אין מנגנון הגנה כזה.

ברשימת עול המסים של חמאס נמצאות אגרות תחבורה שונות בתוך העיר עזה, אגרות שילוט וגם אספקת מים - בחלק מהמקומות חמאס מוכר מים לתושבים באמצעות רשויות מקומיות (מצב תשתיות המים ברצועה הוא מהגרועים בעולם). כספי מסים אלה, לצד המסים שגבה חמאס על הפעילות במנהרות הכלכליות - כ–1,200 מנהרות שפעלו עד לפני שנה בין מצרים לרפיח - הם ההסבר לשאלה כיצד הצליח חמאס לשמור על תפקוד שלטוני ובמקביל להשקיע הון בייצור טילים ובבניית מערכת מנהרות משוכללת, שעלות כל אחת מהן מגיעה למאות אלפי דולרים. השבוע התברר שזו עיר תחתית של ממש, הכוללת את המנהרות בין עזה למצרים, מנהרות תת־קרקעיות מתחת לרצועת עזה המשמשות בעת חירום את מנהיגי הארגון ולוחמיו, ואת מנהרות התקיפה בין רצועת עזה לישראל, שעוררו השבוע אימה בקרב תושבי הקיבוצים בעוטף עזה.

Fairfax Media via Getty Images

משעל טס במטוס פרטי, העזתים גוועים

לסכסוך הנוכחי יש שורשים כלכליים ברורים. מאז 2007, אז הוטל הסגר על רצועת עזה, אין יצוא מהרצועה ולמעשה לא מתקיים בה שום מסחר בהיקפים כלכליים אמיתיים, אלא רק הכנסת סחורה מישראל כדי שהאוכלוסיה תוכל להתקיים. דרישות חמאס להפסקת אש כוללות סוגיות כלכליות מובהקות: הקמת נמל ימי ונמל תעופה, לצד הסרת המצור על הרצועה ופתיחת המעברים למצרים ולישראל. מבחינת חמאס, אלה הכלים לניהול כלכלה עצמאית ברצועת עזה, שאותה הוא רוצה לנהל כריבון. מבחינת ישראל ובנות בריתה בעולם, גישה חופשית כזו לארגון טרור חמוש היא סכנה ברורה ומוחשית.

הסבב הנוכחי של הסכסוך, לפי לא מעט מומחים, נובע מההיחלשות הכלכלית של חמאס בחודשים האחרונים, לאחר שביוני 2013 החלה מצרים לאטום את המנהרות בין סיני לרצועה בהוראתו של הנשיא א־סיסי, יריבה הפוליטי של תנועת האחים המוסלמים במצרים, תנועת האם של חמאס. סבב האלימות הזה אמנם פוגע קשות בארגון, אך מצד שני ייתכן שהוא מחלץ אותו ממצב של מבוי סתום. לאחר שבע שנות שלטון בעזה, המצב הכלכלי ברצועה קשה מאוד, וללא אויב חיצוני האוכלוסיה האזרחית עלולה להפנות אצבע מאשימה אליו. סיוע בינלאומי בשיקום רצועת עזה עשוי לשפר את המצב הכלכלי, לצד החלטות שיתקבלו בנוגע לכניסת ויציאת סחורות מהרצועה.

"ההנחה שאם לאנשים יהיה טוב הם לא ירצו למרוד בישראל היא בעייתית", אומר פרופ' אפרים קליימן, מומחה לכלכלה פלסטינית מהאוניברסיטה העברית. "בזמנו בדקו את פיגועי ההתאבדות בלבנון, וראו שלא המסכנים ביותר ביצעו אותם, אלא שכבה אחת למעלה, מבוססת יותר. נכון שאם תשפוך כסף והאוכלוסיה תהיה יציבה יותר מבחינה כלכלית, הנטייה שלה לערער את המצב תרד - אבל עדיין יהיו מספיק אנשים שיבצעו פיגועי התאבדות.

"חשוב לומר שלסנקציות שאנו מטילים על עזה יש שתי השפעות סותרות. מצד אחד הן גורמות לאנשים לבוא בטרוניות אל השלטון שלהם, אבל באותו זמן זה מביא לטרוניה נגד מי שאוכף את הסנקציות. כך שיותר משהסנקציות מערערות את השלטון הקיים, בפועל הן מביאות להתגברות השנאה נגד מי שאוכף אותה - וזה מה שקורה בעזה".

REUTERS רויטרס

חמאס, שנוסד ב–1987, היה מראשית דרכו ארגון שידע לדאוג היטב לענייניו הכספיים. בשנים הראשונות, לפני שסומן כארגון טרור שאסור להעביר אליו כספים, הוא נהג לגייס כסף בגלוי ובאופן חוקי ממוסלמים עשירים ברחבי העולם, בעיקר בארה"ב ובאירופה. כיום יש במדינות אלה מגבלות קשות על העברת כסף לחמאס, וכיום הארגון לא יכול לקבל כסף מגורמים לגיטימיים - גם לא למטרות צדקה.

"חמאס, בכללותו, מוגדר כארגון טרור", מסביר ד"ר מתיו לויט ממכון וושינגטון לענייני המזרח הקרוב. "נכון שהוא שולט ברצועת עזה מאז 2007, אבל החוק האירופי והחוק האמריקאי לא מבחינים בין הפעילויות השונות שלו: אסור להעביר כסף לחמאס, ולא משנה אם הכסף הזה אמור להיות מושקע בקניית תרופות. הכספים שמועברים לרצועת עזה מהמערב עוברים דרך ארגוני סיוע בינלאומיים עצמאיים ולא דרך חמאס".

ולמרות הכל, חמאס מצליח להתגבר על המגבלות השונות. "לחמאס יש עדיין קהילות מוסלמיות, רשתות של האחים המוסלמים באירופה, שאוספות עבורו כספים", אומר ארנון רגולר, המתמחה בייעוץ לגורמים זרים בנושאים הקשורים לעזה והגדה המערבית. "הקהילות האלה מעבירות את הכספים לקטאר, שבה מתקיימת פעילות רבה של הלבנת הון, ומשם מגיע הכסף לרצועה".

בשנים האחרונות הגיעו כספים לרצועת עזה גם במזוודות מזומנים, דרך המנהרות, אבל גם בשיטות נוספות, למשל דרך אנשי עסקים שיש להם פעילות ברצועת עזה וגם בחו"ל. במקרה כזה, חמאס קונה עבור אותו איש עסקים חומר גלם, אבל זאת עסקה פיקטיבית. לאחר מכן, איש העסקים מעביר כסף במזומן לחמאס, ומקבל עמלה מסוימת עבור השירות.

לאחר ההשתלטות האלימה של חמאס על רצועת עזה, הוא נהפך מארגון טרור לגוף שלטוני. ב–2007 היה תקציב חמאס כ–150 מיליון דולר, ולאחר שבע שנות שלטון הגיע תקציבו השנתי ל–894 מיליון דולר. חמאס גם צבר גירעון של כ–700 מיליון דולר, שנובע ברובו מסגירת המנהרות בין רפיח לסיני. בשבע השנים של חמאס בשלטון קפץ מספר מקבלי המשכורות (אנשי ביטחון והשירות הציבורי) באופן דרמטי - מ–5,000 ל–45 אלף, סעיף תקציב הנאמד בכ–500 מיליון דולר.

בשבע השנים שבהן שולט חמאס בעזה, נוצרו שני תהליכים במקביל: מצד אחד הפעילות הכלכלית ברצועה לא היתה יכולה להתפתח, בגלל הסגר המוחלט שהטילה ישראל על כניסת ויציאת סחורות מרצועת עזה, והמצב הכלכלי הידרדר. מצד שני, פרחה כלכלה של סחורות שלא עוברות במעברי גבול רגילים אלא במנהרות תת־קרקעיות, תופעה שמובילה בהכרח לכלכלת מקורבים ולתופעות שליליות אחרות.

"בעזה נוצר משהו דומה לכלכלה של אי", מסביר יואב שטרן, לשעבר מנהל מחלקת עסקים במרכז פרס לשלום. "חמאס השתלט על הפן הרשמי והלא־רשמי של היבוא. הוא פשוט נהפך למקור פרנסה לאליטה ולמקורבי חמאס. זה פגע מאוד באנשים שבעבר סחרו באופן קבוע עם ישראל. כך נוצר מעין מונופול כלכלי בשליטת חמאס. במקביל הכבידה חמאס את ידה על האוכלוסיה, ומהתנהלות כזו לא יכולה להתפתח כלכלה בריאה".

כיום כבר אפשר לראות ברצועה ניצנים של הפיכתו של חמאס לארגון מסואב. בזכות פעילות המנהרות נוצר מעמד של מתעשרים חדשים, וראשי חמאס נהנים במיוחד. קשה להעריך את הונם האישי, אבל ברור שהם נהנים מרמת חיים גבוהה מאוד, ובוודאי נכונים הדברים לגבי כמה מראשי הארגון המתגוררים בקטאר. ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, מתגורר בבית נאה ליד דוחא, בירת קטאר, ואת שהייתו שם מממנת התנועה. הוא טס במטוסים פרטיים ולן במלונות פאר ברחבי העולם, מנהג שזכה השבוע לביקורת בטלוויזיה המצרית. ראשי חמאס החיים בעזה גרים בבתים מפוארים בהרבה מאלה של העזתים הממוצעים, אם כי קשה לומר אם הם באמת נהפכו למיליונרים.

מה שברור הוא שתנועת חמאס, שצברה פופולריות בציבור הפלסטיני בהיותה אנטי־תזה לשחיתות האישית של ראשי הפת"ח ונתפשה כמי שדואגת לשכבות החלשות בזכות פעילויות הצדקה הענפות שלה, נראית כיום רחוקה מהציבור שתמך בה. "ההסתאבות של חמאס היא הסתאבות ארגונית", אומר שלומי אלדר, לשעבר כתב ערוץ 10 בעזה ומחבר הספר "להכיר את החמאס". "אני לא יכול להגיד לך שראיתי את ראשי חמאס, איסמעיל הנייה, מחמוד א־זהר או אחרים, גונבים כסף, אבל הם דירדרו את הפלסטינים מהפח אל הפחת. הם לקחו את הכסף של עזה כדי לבנות את עזה תחתית לצורכי הארגון שלהם בלבד - מנהרות תקיפה ואבטחה עבור אנשי התנועה. אם הם היו משקיעים פרומיל ממה שהשקיעו במנהרות לטובת האוכלוסיה, אז לפחות בעיית הביוב של עזה היתה נפתרת".

ואכן, אחת מבעיות היסוד של עזה היא בתחום התשתיות האזרחיות: ביוב, מים וחשמל. תשתית המים מבוססת במידה רבה על בורות, כ–4,000 במספר, וברצועה יש מחסור חמור במים. לדברי בכיר בצה"ל, ללא טיפול רציני באיכות המים בבורות אלה והקמת תשתית חדשה לגמרי, עד 2017 יתפרץ משבר הומניטרי של ממש ברצועה. לדבריו, אפשר לטפל בבעיה זו באמצעות מתקן התפלה גדול. "ישראל תמכה בהקמת מתקן כזה, אבל נראה שחמאס היה עסוק בשנים האחרונות בדברים אחרים - חיזוק השלטון שלו או בניית מנהרות", אומר אותו גורם.

בעיה תשתיתית חמורה אחרת בעזה היא אספקת החשמל: בשנים האחרונות, וביתר שאת לאחר הפצצת תחנת החשמל המקומית ב–2006 (אחרי חטיפת גלעד שליט), רובם המוחלט של תושבי הרצועה מקבלים חשמל רק מחצית משעות היממה. 125 מגה־ואט שמגיעים מישראל ועוד 40 מגה־ואט בייצור עצמי לא מספקים את כל צורכי האוכלוסיה. לדברי הגורם הצבאי, באזורים שבהם שוכנות מפקדות חמאס ברצועה היתה אספקת חשמל 24 שעות ביממה. "הם ידעו לנתב את החשמל כך שלמפקדות שלהם יגיע חשמל כל הזמן. גם המחרטות ובתי החרושת לייצור טילים עבדו בסדר גמור כל השנים האלה, למרות המחסור בחשמל".

המשבר החמור בתשתיות ברצועת עזה החריף השבוע בעקבות המשבר הביטחוני. ביום רביעי שלחו 12 ארגוני זכויות אדם ישראליים מכתב דחוף לשר הביטחון משה יעלון, שבו הם מזהירים מפני משבר הומניטרי חמור ברצועה בעקבות קריסת התשתיות האזרחיות, במיוחד בכל הנוגע לאספקת מים וחשמל. לפי המכתב, כתוצאה מהלחימה מאות אלפי אזרחים מקבלים חשמל רק חמש שעות ביום וכמחצית מתושבי הרצועה סובלים ממחסור במים זורמים ובשירותי תברואה. במכתב מצוין ששלושה עובדי רשות המים הפלסטינית נהרגו כשיצאו לבצע עבודות תחזוקה, ולכן עובדים אחרים חוששים לצאת לשטח.

הסיבוב על הדלק המצרי

AFP

הסגר שהוטל על הרצועה ב–2007 נועד להפעיל לחץ כלכלי על שלטון חמאס בעזה ובכך לגרום לנפילת השלטון. מדיניות זו נכשלה: חמאס לא נפל, ובתקופות מסוימות אף התחזק, ומנגד רוב האוכלוסיה בעזה נקלעה למצב כלכלי קשה הרבה יותר. הסיבה לכך היא הכלכלה החלופית שקמה ברצועה - כלכלת המנהרות. חמאס הקים כ–1,200 מנהרות על ציר פילדלפי שבין רצועת עזה לסיני. חפירתן החלה עוד בזמן שישראל שלטה ברצועה לטובת הברחת נשק, אך לאחר הסגר הן נהפכו לגורם כלכלי משמעותי לטובת העברת סחורות שאי אפשר היה להעביר בשום דרך אחרת (לכתבה נרחבת על המנהרות - ראו עמוד 20).

במנהרות אלה עבר הכל: לא רק נשק, טילים ואמצעי לחימה אחרים אלא גם מזון, תרופות, סיגריות, בעלי חיים, מכוניות וסמים. בחלק מהמנהרות הותקנו מסועים מיוחדים שהעבירו את הסחורה במהירות, ובחלק צינורות שהעבירו דלק. נוסף על כך, עברו בהן הרבה מאוד מלט וחומרי בנייה אחרים, ששימשו גם לצרכיו השונים של חמאס אבל גם לקבלנים במגזר הפרטי, שזו היתה דרכם היחידה לקבל חומרי בנייה.

לפי הערכות של גורמים המקורבים לנושא, בששת החודשים הראשונים של 2013 נכנסו דרך המנהרות מדי חודש 310 אלף טונה של חומרי בניין לרצועה: חצץ (230 אלף טונה), מלט (68 אלף טונה) וברזל (11 אלף טונה). על כל טונה מלט שילמו הסוחרים 20 שקל כמס לממשלה, 10 שקלים על כל טונה חצץ ו–50 שקל על כל טונה ברזל. כלומר, חמאס הרוויח מהעברת חומרי הבנייה 4.2 מיליון שקל בחודש. לפי הערכות, חמאס גבה במנהרות מסים בהיקף של כ–50 מיליון שקל בחודש, כלומר 600 מיליון שקל בשנה, הכנסה שאין לו כיום.

לדברי רגולר, "אלפי אנשי חמאס עסקו בצורה זו או אחרת בתפעול המנהרות. בחמאס הקימו יחידה מיוחדת שניהלה את עסקי המנהרות ברפיח, ועל כל מנהרה היה מופקד אדם מטעם הארגון, כדי לוודא שהם מקבלים את הכסף שהם אמורים לקבל. גובה העמלה נקבע בין השאר על פי קושי ההעברה של המוצר, כי יש מוצרים שתופסים יותר נפח וקשה יותר להעביר, וגם לפי שווי המוצר".

לצד מנהרות בבעלות חמאס, רוב המנהרות היו בבעלות פרטית: הקימו אותן אנשים המקורבים לחמאס, שהחלו לחפור מנהרה מפתח של בית, ממסגד או מחצר. לפעמים גם אנשים מהשורה הצטרפו למיזמים הכלכליים האלה והשקיעו את חסכונותיהם בהקמת מנהרה. "מבחינת פלסטיני מהשורה זה היה סוג של אפיק חיסכון", אומר רגולר. "כל אחד שם כמה שהוא יכול - 500, 1,000 או 2,000 דולר, ומדי חודש קיבל מבעל המנהרה תמלוגים בהתאם למה שסוכם ביניהם. לפעמים התגלו הונאות פונזי: אנשים גילו שיזם המנהרה פשוט לקח להם את הכסף וברח. במקרה מסוים חמאס הצליח להשיג את הכסף בחזרה לחוסכים, אבל היתה להם תספורת של 70%".

AP

אחד המוצרים הרווחיים ביותר עבור חמאס בכלכלת המנהרות היה דלק, בזכות הפרשי המחירים בין הדלק המצרי המסובסד - שאז עלה 1.6 שקלים לליטר - לעומת הדלק הישראלי הממוסה בכבדות, שעלותו הגיעה ל–7.5 שקלים. אנשים מטעם חמאס היו קונים דלק בתחנות בצד המצרי של הגבול, והאזרחים היו נאלצים לשלם עליו מס של 3 שקלים לליטר. זה עדיין היה מחיר כדאי לתושבים, כמו גם לבעלי עסקים בתחום התחבורה, לעומת מחיר הדלק הישראלי.

כלכלת המנהרות המצרית הורגשה היטב גם במעבר כרם שלום: מאמצע 2010 ואילך, לאחר משט המרמרה, החליטה ישראל על שורת הקלות בסגר על עזה, שמטרתן אספקת מוצרים שונים שיאפשרו קיום חיים תקינים בעזה. ישראל השקיעה כ–70 מיליון שקל בהקמת המסוף, אך עד יוני 2013 לא הורגשה בו תנועה ערה. במתקן להעברת דלק, לדוגמה, הושקעו כ–6 מיליון שקל, אך עד יוני 2013, כשהמצרים החלו לפעול נגד מנהרות רפיח, הוא עמד כמעט שומם.

מי שהרוויח מפעילות המנהרות היא שכבה דקה של מתעשרים חדשים, שאף גרמה לעליית מחירי הנדל"ן באזורים מסוימים בעזה. "אלה היו אנשים שמקורבים לחמאס", אומר גרשון בסקין, יו"ר ארגון איפקר"י, המכיר היטב את אנשי חמאס בעזה (וסייע בשחרור גלעד שליט). "כל מיני אנשים שבזכות הקרבה שלהם קיבלו גם זיכיונות ליבוא חומרים שונים. בשכבה הזו נכללו קרובי משפחה של הנייה שקנו קניון ובית מלון. הרבה אנשים חשבו שחמאס, בניגוד לפתח, יהיה נקי משחיתות, אבל התברר שגם במקרה של חמאס הכסף השחית", הוא אומר.

"כשאתה מסתכל היום בטלוויזיה על הבניינים החדשים שנבנו שם, אתה רואה שבעזה התקיימה בשנים האחרונות שכבת אוכלוסיה שכן הצליחה להעלות את רמת החיים שלה", מוסיף קליימן. "אלה לא רק בעלי הקרקעות או הסוחרים הגדולים, שבאופן מסורתי היוו את שכבת עשירי עזה, אלא כנראה גם אנשים ממשפחות וחמולות גדלות ששלטו במעברים, וכך נוצר אצלן ההון. זה יכול להסביר חלק מהבנייה החדשה שראינו בעזה בשנים האחרונות".

מלט תמורת מזון

AP

הכסף שהגיע מקרנות הצדקה בחו"ל ומהמס על המנהרות לא הספיק לחמאס, שהיה זקוק לעוד כסף עבור פעילות הטרור. עד 2011 המממנת העיקרית של פעילות חמאס היתה אירן. לפי הערכות, 80% מהסיוע האירני זרם ישירות לזרוע הצבאית של חמאס ולפעילות הטרור ו–20% לפרויקטים אזרחיים. מקור כספי אחר היה סוריה, אך ב–2011, לאחר פרוץ מלחמת האזרחים שם, נוצר משבר בין חמאס לבין משטרו של בשאר אסד, על רקע התייצבות חמאס לצד כוחות סוניים שמרדו בשלטונו של הרודן. משעל אף עזב את דמשק לטובת קטאר. אירן, שהיא בת ברית של אסד, החליטה להפסיק לממן את הארגון.

בשלוש השנים האחרונות נהפכה קטאר לכוח הכלכלי המשמעותי עבור חמאס. במונחי תמ"ג לנפש, קטאר - שבה 250 אלף תושבים בלבד - היא המדינה העשירה בעולם: 100 אלף דולר לאדם. ב–2012 ביקר ברצועה אמיר קטאר דאז, והבטיח להעביר 450 מיליון דולר לטובת בנייה ופיתוח. כיום יש מחלוקת בין המומחים אם הכסף עבר במלואו לאותם פרויקטים, או שחלק מהכסף ומחומרי הבנייה שהעבירה קטאר זלגו לחמאס עצמו ולמטרותיו הצבאיות. "הכסף הקטארי היה נתון לפיקוח ויועד לבניית שכונות", אומר בסקין. "הקטארים גם שלחו לעזה אוניות עם דלק דרך ישראל, ומהנדסים שלהם באו לנהל את הפרויקטים".

"קטאר היא הספונסרית המדינית והכלכלית הכי חשובה של חמאס", אומר יואל גוז'נסקי מהמכון למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב. "עם זאת, קשה לדעת כמה מיליונים זורמים ומה הולך למנהרות ומה לא. אפשר להעריך שחלק מהכסף שמושקע במנהרות מגיע מכסף קטארי. הנסיכות מממנת כיום את מרבית הגורמים הקיצוניים במזרח התיכון. היא היתה התומכת העיקרית של הנשיא מורסי במצרים, ותרמה לפחות 8 מיליארד דולר לתנועת האחים המוסלמים, שחמאס היא תנועה בת שלה. חמאס מבודד כמעט לגמרי בעולם הערבי, וקטאר היא כיום התומכת העיקרית שלו".

לדברי רגולר, חומרי הבנייה שהעבירה קטאר נהפכו לפעמים למטבע בפני עצמו במסחר הפנימי ברצועה. "מה שלא שימוש לבנייה נהפך לסוג של קופון", הוא מסביר. "אתה נותן לבן אדם שני שקים של מלט, הוא מחליט אם הוא בונה לעצמו או מוכר את זה הלאה, גם בשוק השחור. במקום עם מחסור כה חריף בחומרי בנייה כמו הרצועה, שקי מלט וחומרי בנייה אחרים נהפכים למטבע עובר לסוחר".

גם טורקיה תומכת בחמאס: בשנים האחרונות השקיעה המדינה 350 מיליון דולר בפרויקטים שונים ברצועה, בהם גם בניית בית חולים. בניגוד לקטאר, במקרה הטורקי אפשר לדעת בוודאות שהכסף הולך לאן שהוא אמור ללכת, משום שהפרויקטים מבוצעים על ידי ארגונים טורקיים שאנשיהם מגיעים לרצועת עזה במיוחד כדי לפקח.

העובדים לא מקבלים משכורת

אוכלוסיית עזה, המונה 1.8 מיליון איש, סובלת מאבטלה של 40%, נתון המקובל הן על ארגוני הסיוע והן על צה"ל. אלה שכן מועסקים נחלקים לארבעה מגזרים: 70 אלף איש, אנשי הרשות הפלסטינית שפוטרו מעבודתם לאחר עליית חמאס, עדיין מקבלים משכורת מהרשות, כחלק מהמאבק הפוליטי בינה לבין חמאס; 45 אלף איש נוספים הם פקידי ממשל, מורים, אנשי מערכת הבריאות ואנשי ביטחון, המקבלים משכורת מחמאס; המגזר השלישי כולל את עובדי הארגונים הבינלאומיים, כגון אונר"א; והמגזר הפגוע ביותר הוא המגזר העסקי — שכירים ובעלי עסקים קטנים. לפי הערכות, 2,500–3,000 עסקים נסגרו מאז 2007.

לפני הסגר, כ–85% מהסחורה שיצאה מהרצועה שווקה בישראל ובגדה המערבית, השווקים הטבעיים של עזה בשל הרצף הקרקעי והקרבה הגיאוגרפית. ואולם ישראל החליטה לאסור את היצוא מרצועת עזה, וב–2012 התירה יצוא לכל מדינה שהיא, מלבד הגדה המערבת וישראל. לפי נתוני ארגון זכויות האדם גישה, ערך היצוא לחו"ל הוא כיום כ–2% משהיה בימים שקדמו לסגר. כמו כן, התפוקה במגזר התעשייתי ירדה ב–50%.

ענף הבנייה היה אחד הענפים שנפגע באופן המשמעותי ביותר, מכיוון שישראל אוסרת מאז 2007 על מכירת חומרי בניין למגזר הפרטי. החל מאמצע 2010, בעקבות ההקלות שעליהן הוחלט לאחר משט המרמרה, החלה ישראל להעביר באופן סדיר חומרי בנייה לרצועה, אך רק עבור פרויקטים ספציפיים של ארגוניים בינלאומיים שהמינהל האזרחי אישר בקפידה. מדובר בקרוב ל–300 מיזמים לבניית בתי ספר ומרפאות, וגם פרויקט דיור בחאן יונס.

לפי נתונים של גישה, לפני הסגר של 2007 העסיקה תעשיית הבניין ברצועה כ–70 אלף איש, יותר ממחציתם באופן ישיר. באמצע 2013, רגע לפני סגירת המנהרות ממצרים, עבדו בענף 24,200 איש. כיום, אחרי סגירת המנהרות מרפיח, מועסקים בו כ–6,800 איש בלבד. שיעור האבטלה הנוכחי הוא הגבוה ביותר ברצועה מאז 2009, בין היתר בשל המשבר במגזר זה.

"חמאס לא נחלש בגלל הסגר, אלא מסגירת המנהרות בגבול מצרים", אומרת אימאן ג'אבור, מנהלת מחלקת המידע בגישה. "המנהרות על הגבול בין עזה למצרים התחילו להיסגר ביוני 2013, ולאט־לאט המצב בעזה הידרדר עוד יותר. עכשיו התשתיות ברצועה קורסות ונראה שמתחיל משבר הומניטרי. זה לא נובע רק מהלחימה: עוד לפני כן מצב התשתיות היה שברירי בשל מדיניות הסגר, כי ישראל הטילה מגבלות קשות על הכנסת חומרי בניין וחלקי חילוף שהיו נחוצים לשיקום ופיתוח התשתיות".

הבעיות החריפות של התעסוקה במגזר הפרטי הן שגורמות למרכזיות של סוגיית תשלום המשכורות שהתעוררה בחודשים האחרונים, עקב המצוקה התקציבית של חמאס. בשלושת החודשים האחרונים, בשל הירידה החדה בהכנסות ממסים, הארגון לא משלם משכורות לעובדיו, ונמצא בפיגור בהעברת משכורות מזה תשעה חודשים. "לאחר הקמת ממשלת האחדות הפלסטינית, ציפה חמאס שהרשות הפלסטינית היא זו שתשלם את המשכורות, ולמעשה סוגיה זו היתה חלק מהסיבות שבגינן הסכים חמאס למהלך הזה", מסביר לויט. "אבל אבו מאזן מסרב לשלם את המשכורות. זה לא רק עניין של יריבות פוליטית, אלא חשש מהאופן שבו מהלך של העברת כסף לאנשי חמאס, שחלקם הם אנשי ביטחון, ייתפש על ידי ארה"ב והמערב".

ממש לפני תחילת המשבר עם ישראל, המתיחות הפנימית בתוך עזה עלתה במה שכונה אז מלחמת הכספומטים, כאשר פעילי חמאס החלו לירות על בנקים שמהם מושכים בעלי המשכורות של הרשות הפלסטינית את משכורתם. קרוב לוודאי שסוגיית המשכורות תהיה אחת הבעיות שיבואו לידי פתרון בהסכם הפסקת האש, כשזו תגיע.

REUTERS


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#