אל תיגעו בלוחמים, קצצו בשומנים - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אל תיגעו בלוחמים, קצצו בשומנים

קל להיסחף עם האהדה לצבא - קשה יותר לזכור שגם בתקופה כזו צריך לוודא שהכסף הולך למקומות הנכונים

60תגובות

זה השלב שבו כאילו לא מדברים על כסף. אבל זה רק כאילו. יש רמזים עבים לכך שהסוגיה הכלכלית תעלה בעוצמה אדירה, דקה לאחר סיום הלחימה בעזה. כבר עתה יש מי שמנסים לרמוז שכניסת הנגמ"ש הלא ממוגן לשג'עייה היא תוצאה של קיצוצים שנכפו על הצבא. על פי דיווח של הכתב הצבאי של "הארץ", עמוס הראל, לקחי הפיצוץ של הנגמ"ש הלא ממוגן נלמדו מיד, ומיד לאחר האסון הזה הוזרמו לעזה נגמ"שי נמר (נגמ"ש מרכבה) ממוגנים, ונאסרה הכניסה לנגמ"שי הברדלס הישנים והלא ממוגנים. ללמדנו, שלא חסרים לצבא נגמ"שים כאלה. זה רק עניין של סדרי עדיפויות וניהול סיכונים.

בשוך הקרבות, השימוש הציני בנזקי המלחמה לצורכי הגדלת התקציב יגבר. אין ספק שתקציב הביטחון יגדל. השאלה היא רק בכמה ועל חשבון מה. העלאת מע"מ באחוז או שניים? ביטול התקציב המיועד למערכת הבריאות בסך מיליארד שקל, שמיועד לקיצור תורים? העלאת מספר התלמידים בכיתות? ביטול יוזמת שר האוצר יאיר לפיד למע"מ אפס לרוכשי דירות? אחד משרי יש עתיד אמר השבוע על כך: "יכול להיות קיצוץ בהכל, אבל לפיד לא ייתן שייגעו לו במע"מ אפס".

לפחות שני מקורות ממשלתיים בכירים העריכו השבוע שבתקציב 2015 לא יהיה מנוס מקיצוץ רוחבי בכל המשרדים. כל יום שעובר ללא הפסקת אש מגביר את הסיכוי שהקיצוץ הזה יהיה כואב יותר ושיידרשו העלאות מסים או הגדלת גירעון. מדבר אחד צריך להיזהר בכל הדיון הזה: ממניפולציות שירכבו על הרגשות הלאומיים העזים שהציפה הלחימה בעזה. השימוש בנגמ"שים לא ממוגנים בגלל "אילוצי תקציב" הוא מניפולציה מסוג אחד, שהרי השיח הציבורי על תקציב הביטחון לעולם אינו מגיע לשאלה כמה טנקים/נגמ"שים/מטוסים/כיפות ברזל ובאיזו רמת מיגון הצבא צריך. יהיו מניפולציות גרועות יותר.

למשל, אלה שטוענים כי איך אפשר לקצץ בתקציב הביטחון ללוחמים שלנו, שמחרפים את נפשם בעזה? זאת טענה שקרית, דמגוגית וצינית. הלוחמים בעזה ובמערכה הזו הם האנשים הזולים ביותר בצבא. הרבה לוחמים סדירים שמקבלים 847 שקל לחודש, קציני קבע ראשוני (עד דרגת סרן) ששכרם כלל לא גבוה ושכבה קטנה של קציני קבע מובהק (דרגת רב סרן ומעלה) מהמערך הלוחם. בהערכה גסה, יותר מ–80% מהכוח הלוחם בעזה הם חיילים סדירים ואנשי קבע ראשוני שאי אפשר להגדיר אותם בשום צורה כמשאב יקר. איש לא ביקש לגעת במערך הזה, באנשיו ובציוד והחימוש העומד לרשותם. הטענות כלפי תקציב הביטחון מרוכזות באנשים אחרים לגמרי, בדרגות גבוהות יותר, שאינם קשורים למערך הלוחם ונהנים מתנאי פרישה שלא קיימים באף מגזר בישראל.

קל מאוד להיסחף עם האהדה לצבא וללוחמים הגיבורים (בעיניי, כל מי שנלחם בזמן שהציבור הישראלי ישן בלילה, יושב בבתי קפה ומפטפט באולפנים הוא גיבור. כולל טייסים) ולפתוח את הקופה הציבורית. קל מאוד לתת לרגשות האשמה/ההזדהות/הקורבנות לנהל את המערכה הכלכלית שכבר החלה. קשה יותר לעשות את ההבחנה בין המקומות היקרים של הצבא לבין המקומות הזולים. קשה יותר להסביר שכל תוספת לתקציב הביטחון תבוא על חשבון משהו. והכי קשה זה לזכור שגם בתקופה כזו, שבה תקציב הביטחון יגדל, עדיין צריך לוודא שהכסף הולך למקומות הנכונים ושמערכת הביטחון מתייעלת, עושה סדרי עדיפויות נכונים ולא גוררת את המשק למיתון כבד.

AFP

מתחילת המבצע ועד כה נרשם קונצנזוס ציבורי ופוליטי רחב מאוד לצדקת הלחימה והיעדים שהציבה הממשלה. אבל אל תיתנו לאחדות הזו לבלבל אתכם - כשתסתיים הלחימה, היא תתפרק מהר מאוד. ראינו סימנים לכך כבר בראשית הלחימה, עם פירוק השותפות בין ישראל ביתנו לליכוד וחוסר שביעות הרצון של ציפי לבני מכישלונו של התהליך המדיני. אבל הלחימה תציף מיד בסיומה מאבקי כוחות בשאלות של תקציבים וסדרי עדיפויות. סביר להניח שראש הממשלה בנימין נתניהו יסחוב את התקציב הקרוב להגדלה ניכרת בתקציב הביטחון. גם כי זה מה שבאמת מעסיק אותו, וגם כי הוא חושש שלפיד מקדם רעיונות בעייתיים כמו מע"מ אפס על דירות. ביבי בז לרעיון הזה ויודע היטב שהוא שגוי כלכלית. הוא יודע שמטרת המהלך היא פוליטית, שהרי "אינה מיועדת לכלכלנים", אבל אין לו יכולת לכפות על לפיד לסגת מהרעיון.

זה לא רק המע"מ אפס. יש עתיד חולשת על שלושה משרדים שהם צרכני מקורות כבדים: משרד הבריאות שכבר קיבל הבטחה לתוספת של מיליארד שקל ליישום המלצות ועדת גרמן, משרד הרווחה שרוצה לקדם את דו"ח אלאלוף למלחמה בעוני (תוספת של כ–6 מיליארד שקל בשנה), ומשרד החינוך שנתפש כמשרד תשתיתי חשוב שפגיעה בו מורגשת זמן רב. לפיד היה זה שהבטיח עם כניסתו לממשלה, כשקיצץ והעלה מסים, ש"בעוד שנה וחצי־שנתיים יהיה יותר טוב". קשה לבוא אליו בטענה על כך שלא צפה את המלחמה בעזה. איש לא צפה אותה. אבל גם בלעדיה הוא היה מתקשה לקיים את הבטחתו.

נ.ב

השאלות התקציביות והכלכליות יעסיקו לא רק אותנו אחרי המלחמה, אלא גם את חמאס. סביר להניח שאילו ניתנה לישראלים האפשרות למחוק את עזה/להטביע אותה בים ולהיפטר מקן הטרור הזה, היה מושג רוב די גדול לרעיון. אלא שהוא לא ישים. 1.8 מיליון איש שגרים שם בתנאים קשים (אגב, לא יותר קשים מאלה של ערים רבות במצרים ובירדן וכנראה טובים יותר מאשר בסוריה) לא הולכים לשום מקום. גם אם נחסל עוד אלפי פלסטינים, נהרוס כליל את שג'עייה ונכבוש את עזה מחדש.

בהיעדר אלטרנטיבה של מחיקת הרצועה, נותר לחשוב על אלטרנטיבה הפוכה: פיתוח רצועת עזה, או מה שמכונה "תוכנית מרשל לעזה". הרעיון הוא להפנות את משאבי מדינות המפרץ לפיתוח כלכלי של עזה: תשתיות, בתי ספר, בתי חולים, אזורי תעסוקה ומגורים. משהו שיהפוך את החיים שם לראויים לחיותם. אם יהיה להם מה להפסיד, זה ירחיק את סיבוב הלחימה הבא. אין טעם לדון בתוכנית כזו שלא במסגרת הסדר ביטחוני הכולל את פירוז הרצועה מטילים והפקדת המעברים, נמל עזה ושדה התעופה שלה באחריות בינלאומית למשך שנים רבות. זאת הדרך היחידה שיכולה להביא לשיקומה של עזה ויצירת חיים נורמליים שם.

סביר להניח שמיטב המוחות אצלנו חושבים עכשיו כיצד להתמודד עם מערכת המנהרות בעזה. יושקעו בכך הרבה משאבים וחשיבה, ובצדק. עד שיימצא פתרון, יצוצו כנראה איומים אחרים. לפני 20 שנה הסתובבנו בעזה עם בט"שיות ממוגנות ירי ועם אפודים קרמיים להגנה מפני מטענים. כשיצאנו משם קיווינו לשקט אבל קיבלנו ירי קסאמים ופצמ"רים. בהמשך הגיעו מנהרות ההברחה והרחבת טווח הירי למרכז ולצפון ישראל. אנחנו הגבנו עם כיפת ברזל, ועכשיו קיבלנו גם את טרור המנהרות החודרות לשטחי ישראל. מרוץ החימוש הזה יכול להימשך לנצח, אבל רצוי שבמקביל לו ייפתח דיון על שיקומה של עזה. היא התגלתה במלחמה הזו יותר מאי פעם כמקום שבו להרבה מאוד אנשים אין מה להפסיד, וגם מי שיש לו - אינו אדון להחלטותיו, אלא נאלץ להיכנע לתכתיבי חמאס ולהישאר בביתו כשזה עומד לפני הפצצה צה"לית.

עם דבר אחד קשה להתווכח: שיקומה הכלכלי של עזה הוא אינטרס ישראלי מובהק. כנראה שיהיה בלתי אפשרי לעשותו עם חמאס, שמעדיף להשקיע את משאבי התורמים במנהרות וטילים, אבל במגעים המדיניים שיתנהלו על הפסקת העסק כדאי לצד הישראלי לשים זאת על השולחן ולתבוע זאת מהקהילה הבינלאומית. זה לא רעיון חדש: פירוז עזה ופיתוחה הכלכלי נמצאים על השולחן מאז הסכמי אוסלו, וזה לא קרה. אבל סבבי האלימות שאירעו ב–21 השנים שחלפו מהסכם אוסלו הם סיבה טובה מספיק לקהילה הבינלאומית לקחת אחריות רצינית יותר כדי שזה יקרה. זה אולי נראה מופרך ונאיבי לדבר על שיקום עזה בשעה שבכל לילה אנחנו מפילים שם עשרות טונות פצצות והם יורים אלינו עשרות טילים, אבל עזה לא תיעלם במבצע הזה. צריך רק לעשות משהו כדי שלא נצטרך מבצע נוסף תוך זמן לא ארוך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#