"מרכיב חשוב בביטחון הלאומי הוא החוסן החברתי של החברה בשעת חירום"

בעוד אלפי ישראלים מזרימים חבילות לחיילים, ארגון לב 1 מגיע לערים בדרום ומסייע לאוכלוסיה המקומית

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגי עמית
חגי עמית

בשבוע האחרון מפעילים רבבות מאזרחי ישראל רכבת יבשתית של מוצרי מזון, ביגוד והיגיינה לטובת החיילים בחזית הדרום. ואולם בעוד שכוחות צה"ל נמצאים במרכז תשומת הלב, יש גם מי שזוכר את מצוקת העורף. ארגון לב 1, המפעיל מערך סיוע אזרחי בשעת חירום, מציע דרך נוספת להשתתף במאמץ הלחימה - פלטפורמה שמתווכת בין עיריות במצוקה למתנדבים שרוצים לעזור.

"אנחנו הממשק שמאפשר לעיריות להפעיל מתנדבים באופן אפקטיבי במצבי חירום", אומר אלי ויסברט, יו"ר ארגון לב 1. "הבעיה במצבי חירום מכל סוג היא שכל מקרי הרווחה שנתמכים על ידי העיריות מתעוררים בבת־אחת. אם אלה כל הקשישים הבודדים שצריכים שמישהו יבוא ויראה שלא נפלו בדרך לאמבטיה או שזקוקים למישהו שיקפוץ בשבילם לבית המרקחת להביא תרופה; או משפחות שיש להן ילד פגוע ונקלעות למצב שבו המסגרות הטיפוליות עבורו מפסיקות לעבוד. קשה להבין את הסיטואציה שבה נמצאת משפחה עם שלושה ילדים שאחד מהם, למשל, אוטיסט, ומוצאת את עצמה בתוך סיר הלחץ של המלחמה. לא במקרה יש עלייה מובהקת בהיקף האלימות במשפחה בתקופות כאלה. עבור אותן משפחות, ברגע שמגיעים מתנדבים ומעניקים עזרה פיסית ונפשית או ומפעילים את הילדים לכמה שעות, זו הקלה משמעותית.

"יש הרבה שכונות שאין בהן ממ"דים בבתים, ומשפחות עוברות לגור במקלטים. סיטואציה שבה 50 ילדים נמצאים במקלט במשך כל שעות אחר הצהריים היא סיטואציה קשה מאוד שיכולה לגרור מצבים לא נעימים. אז כשאני מגיע עם קבוצת מתנדבים ומפעיל את הילדים - זו הקלה.

"בתוך כך, אנחנו מסייעים לגורמי הסיוע הממשלתיים. בעלי מקצוע כמו שוטרים, עובדי רווחה, רופאים וכבאים נקרעים בתקופות כאלה בין הצורך להישאר ולעזור לילדיהם בבית לבין החובה לבוא לעבודה. אנחנו מייצרים מסגרות למשפחות של הורים כאלה כדי לאפשר להם לעשות את התפקיד שלהם בראש שקט".

צילום: עופר וקנין

לדברי ויסברט, הארגון הוקם ב–2005, בעקבות ההתנתקות, "על ידי כמה בוגרי ישיבות צבאיות שהחליטו לשים את הדעות הפוליטיות בצד. התוצאה היתה מאות מתנדבים שפעלו בסיוע למפונים. שנה אחר כך, באותו תאריך, התרחשה מלחמת לבנון השנייה ושוב נוצר הצורך והם נקראו לדגל. אין לנו אף עובד בארגון, כולנו אנשים פרטיים שמתפרנסים מדברים אחרים".

כמה מתנדבים יש לכם?

"נכון להיום יש לנו כ–3,500 מתנדבים. אנחנו מפעילים אותם כרגע בשמונה רשויות בדרום. יש מחקרים שמראים שמרכיב חשוב בביטחון הלאומי הוא החוסן החברתי שמקיימת החברה בעת חירום, וזו הדרך לייצר חוסן כזה".

איך מתנהלת האינטראקציה עם הרשויות 
המקומיות?

"לעתים קרובות אני פשוט מגיע לעיר ואומר 'שלום, באתי - תפעילו אותי'. אנחנו מגיעים עם חמ"ל מוכן משלנו, מה שנותן לעירייה להיות רגועה, שכן היא מורידה את המשימות שיש לה לחמ"ל אחד שמפעיל את כל האנשים שלנו.

"עוד נתון חשוב הוא שכיום אנחנו שמים דגש על ההתנדבות המקומית. אנחנו מבינים שהדבר הכי נכון בכל רשות הוא שהתושבים המקומיים יעזרו לעצמם. זה נותן מכפיל כוח לעירייה, שהתושבים יודעים שהיא זו שעזרה להם. אנחנו מגיעים למעשה כנציגי הרשות המקומית, וזה משמעותי. זה אחד מלקחי מלחמת לבנון השנייה, שבה התחושה של האזרחים היתה 'תצילו אותנו, העירייה לא יודעת מה לעשות'. כיום העיריות אומרות 'אני הריבון, ואל תבואו אלינו מבחוץ כדי להציל את התושבים שלנו'".

מאיפה מגיעים המתנדבים?

"אנחנו עושים חריש עמוק במהלך כל השנה, גם בשגרה, כדי להכין רשימות מתנדבים. התפישה שלנו היא שצריך לייצר מצב שבו בכל מקום שאפשר, יהיו מוכנים עבורנו אנשים מיומנים עם ידע ויכולת. אנחנו עובדים הרבה בקהילת הסטודנטים. יש לנו גם הרבה מתנדבים מהמכינות הקדם־צבאיות הדתיות".

במגזר הערבי אתם פועלים?

"כרגע עדיין לא פרצנו את המעגלים למגזר הבדואי והערבי. עכשיו אנחנו מתחילים שם. היתה אמורה להיות לנו השבוע משימה ברהט, אבל היא נדחתה. במקרים האלה כולם צריכים להיות שותפים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker