דרושה כיפת ברזל כלכלית

עם מצב ביטחוני כה שביר, מדהים כמה אפשר להיות מופתעים בכל פעם מחדש

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טלי חרותי-סובר

השבוע פורסם בתקשורת כי חלה עלייה במספר העסקים הפונים לאגודה להלוואות ללא ריבית, שגייסה כמה מיליוני שקלים מאז תחילת המבצע, ומזמינה עסקים קטנים לפנות אליה.

למה, ישאל עצמו האזרח התמים, נזקקים עסקים תחת אש לסיוע של עמותה - ולא של המדינה? מתברר שבמדינה שמצבה הביטחוני כה שביר, שבה הצופרים מתריעים בזמן אמת וסוללות מגן מפליאות ביכולותיהן לשמור על חיי אדם, הקברניטים מופתעים כל פעם מחדש מגודל הנזק הכלכלי שגורם לעורף מבצע צבאי.

מנגנון הפיצוי הממשלתי, שפותח כבר לפני שנים, הוא אמנם מנגנון חשוב, אך חלקי ובעיקר מוגבל. לתקנת הפיצוי על נזקים עקיפים (אובדן הכנסות; רכוש הוא בקטגוריית "נזק ישיר") זכאים רק עסקים שממוקמים עד 40 ק"מ מהגבול. מדובר בהרחבה של התקנה שקובעת פיצוי ליישובי ספר קרובים בלבד, אלא שהיא עדיין מצמצמת את המספר לכ–20 אלף עסקים, על אף שכחצי מיליון כאלה נפגעים עם התרחבות מעגלי הלחימה. אתה בעל צימר בגליל שבית הארחה שלו התרוקן עם האזעקה הראשונה? פרילנסר תל־אביבי שכל הפרויקטים שלו בוטלו? למדינה אין פתרון.

פגיעת רקטה במפעל בשדרותצילום: אילן אסייג

גם תושבי הדרום הזכאים לפיצויים לא תמיד מאושרים. ב"עמוד ענן" (2012) וב"עופרת יצוקה" (2008) פנו 14-12 אלף עסקים באזור בתביעות למדינה - וקיבלו 340–390 מיליון שקל. על פי רשות המסים, התהליך היה מהיר: 10,000 עסקים קיבלו פיצוי תוך 25 יום, ורק 250 ערעורים עומדים כיום נגד רשות המסים בבית המשפט. רבים מבעלי העסקים, לעומת זאת, מספרים כי קיבלו סכומים מצחיקים, שהגיעו אחרי פרק זמן ארוך, ולא נתנו אוויר חיוני לנשימה.

גם נפגעי מבצע "צוק איתן" יעברו את אותו תהליך. אחרי ששר האוצר יפנה לוועדת הכספים, ייקבעו קריטריונים (כאילו מדובר במבצע ראשון) ובסיום הלחימה אפשר יהיה למלא את הטפסים, לשלוח - ואז שוב יתברר שהתהליך עדיין לא נותן תשובה.

במדינה שבה מבצעים צבאיים חוזרים וכותשים את החיים הכלכליים של אזרחים רבים, נדרש מנגנון הרבה יותר הוליסטי ומתוחכם, שירתום את כלל הגורמים הפיננסיים וייהפך לכיפת ברזל כלכלית, שממש כמו אחותה הטכנולוגית תיכנס לפעולה עם תחילת המבצע, ותסייע לכולם תוך כדי לחימה.

איך עושים את זה? לא נדרשת טכנולוגיה עתידנית ומרשימה. בשלב ראשון ממשלת ישראל צריכה להקים קרן תמיכה לעסקים קטנים שתיתן מענקים קטנים, מיידיים וללא ריבית, שיקוזזו מהפיצוי העתידי, וליצור שיתופי פעולה מהירים עם גופי חירום כמו האגודה להלוואות ללא ריבית. מיד עם תחילת הלחימה יש להכריז על דחיית תשלומי מסים לפרק זמן משמעותי המאפשר התאוששות (ולא לעשרה ימים סמליים), ובנק ישראל לא צריך לחכות לטוב לבם של הבנקים, ולהורות בהוראת חירום להאריך מיידית קווי אשראי, ולגבות בימי הלחימה ולאחריהם "ריבית מלחמה" מופחתת על הלוואות קיימות. גם חברות כרטיסי האשראי צריכות לדחות גבייה, ועל חברות הביטוח המבטחות את העסקים הנפגעים להפחית ולדחות תשלומים בזמן המבצע ומיד לאחריו. בתום הלחימה ייכנס לפעולה גם מנגנון הפיצוי, כלי אחרון בשרשרת שלמה של כלים, ולא כ"בן יחיד" כפי שהוא כיום.

רק שילוב ידיים כלכלי יעיל בין הממשלה, המגזר העסקי והמגזר השלישי ימנע את ההפתעה החוזרת על עצמה כל מבצע, וכך ייווצר מנגנון שייתן גב כלכלי לעמוד השדרה של המשק. זה אפשרי, זה חיוני, זה נחוץ. נדרשת רק חשיבה מחוץ לסוללה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker