מזוודת הפנדורה של רונאל פישר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מזוודת הפנדורה של רונאל פישר

מעצרו של רונאל פישר - עיתונאי לשעבר, עורך דין מצליח וכוכב טלוויזיה שנחשד בשוחד של בכירי משטרה - גרר תגובות מחלק מהאנשים שליוו אותו בדרך לפסגה. "אין לו מספיק פילטרים וסנסורים"

153תגובות

בשלהי שנות ה–80 ניצב חייל במדים בפתחה של מערכת עיתון "חדשות" בתל אביב. הוא ניגש לאנשים שהיו שם באותה העת, ואמר שהוא רוצה להיות עיתונאי. "אני זוכר את היום הזה", אומר אחד מעיתונאי "חדשות" לשעבר, כיום איש בכיר וידוע בציבוריות הישראלית. "בא חייל, נראה קצת שלומפר, גוץ ושמנמן, ומתחיל לדבר בגמגום עם האנשים במסדרון. כולם צחקו. רינו צרור שלח אותו לעשות ראיון עם אורי זוהר, שהיה אז בשנים הראשונות לחזרה בתשובה. הוא ישב מחוץ לבית כמה ימים, זוהר ריחם עליו, הכניס אותו, וככה הוא הצליח להביא את הראיון. הוא הפתיע את כולם בסיפור הזה. זאת היתה משימה בלתי אפשרית, אבל הוא הביא את הסיפור. אחר כך הוא הביא עוד הרבה סיפורים מדהימים".

לחייל הזה קראו רונאל פישר. תוך חודשים ספורים מהיום שבו התדפק על דלתות "חדשות" זינקה הקריירה שלו במהירות מסחררת, והוא נהפך לתחקירן בה"א הידיעה של העיתונות הישראלית - תחילה ב"חדשות" ולאחר מכן ב"מעריב". הוא חתום על כמה מהחשיפות העיתונאיות החשובות שפורסמו בישראל, בהן פרשת הסיליקון בחלב של תנובה, פרשת השמדת מנות הדם של יוצאי אתיופיה והסירוב של פרופ' אליעזר רחמילביץ' לטפל בנערה חולת הסרטן דסי רבינוביץ'. בהמשך פיתח קריירה מצליחה כעורך דין ונהפך לסלבריטאי ולכוכב טלוויזיה - עד לפני שבועיים עוד הופיע בתוכנית "המיזם" בפריים־טיים של ערוץ 2.

הנסיקה הזו נעצרה ביום חמישי שעבר, כאשר חוקרי מח"ש עצרו את פישר בחשד שקיבל מזוודה שבה 150 אלף דולר במזומן מיו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן. חסן, החשוד במעורבות בפרשת השחיתות בנמל, העביר למשטרה הקלטות שבהן אומר פישר שתמורת סכום זה הוא יסגור בשבילו את התיק במשטרה. פישר, המקושר היטב בצמרת המשטרה ומייצג כמה מבכיריה, חשוד בתיווך לשוחד ובשיבוש מהלכי חקירה, ולפי החשד הודיע לחסן על המעצרים המתוכננים בפרשת נמל אשדוד. מח"ש גם בודקת אם פישר הציע לעו"ד רועי בר, דרך מתווך (חבר משותף), לסגור את תיק החקירה נגדו תמורת 2 מיליון דולר (בר חשוד בפרשת שחיתות הקבלנים בראשון לציון וברחובות, שבה מעורבים גם מנור גינדי ורוני יצחקי). כמו כן מח"ש בודקת אם פישר העביר מידע מחקירת משטרה ללקוחו, יאיר ביטון, מבעלי חברת ב.יאיר, שלפני כחודשיים נעצר בחשד להלבנת הון של כ–60 מיליון שקל דרך ארגון הפשיעה של יצחק אברג'יל. פישר הוא חבר קרוב וגם שותף עסקי של ביטון. כל המעורבים בפרשות אלה מכחישים את החשדות נגדם.

אוליבייה פיטוסי

החוקרים לא חיכו לראות למי מעביר פישר את הכסף, כלומר אם הוא באמת מנסה לשחד שוטרים. טענת ההגנה המרכזית של פישר, שעליה חוזרים מקורביו בתקשורת, היא שזו היתה דרכו לקבל שכר טרחה מחסן, שאותו הוא מייצג באחרונה בכמה עניינים. "גם אם מקבלים את הגרסה של פישר, הרי שיש כאן לכאורה בגרסה עצמה קבלת דבר במרמה", מסבירה ד"ר מיכל טמיר, מומחית לסדר דין פלילי ממכללת שערי משפט בהוד השרון. "זו עבירה שעונשה שלוש שנות מאסר, ואם היא נעשית בנסיבות מחמירות - חמש שנים. גם אם יאשימו אותו בשוחד ולא יצליחו להוכיח את העבירה, בית המשפט עלול להרשיע אותו בקבלת דבר במרמה גם אם הסעיף לא נכלל בכתב האישום, ככל שיוכחו העובדות. אם הוא יורשע בעבירה שיש עמה קלון, הוא עלול להיות מושעה לעשר שנים ואפילו לצמיתות מלשכת עורכי הדין".

"יכול להפנט אנשים"

המעצר של פישר היה לא פחות ממדהים. בסוף השבוע האחרון, לפני שדבר מעצרו הותר לפרסום, געשו הרשתות החברתיות בשיחות על הפרשה. לאחר התרת הפרסום, ביום ראשון, עמד הסיפור במרכז סדר היום הציבורי עד לפתיחת מבצע "צוק איתן". הסרטון שנחשף נראה כקטע הלקוח מסרט מאפיה: שני אנשים נפגשים בבית קפה, ומזוודה מלאה בדולרים עובדת מיד ליד.

לצד רבים שהופתעו, היו גם כאלו שהופתעו פחות. אף שהוא מגמגם, פישר נודע כבעל פה גדול, עושה צרות שצבר לעצמו לא מעט אויבים. ואולם גם יריבים יסכימו שבאישיותו יש משהו יוצא מגדר הרגיל. "הוא אדם מאוד כריזמטי, עם יכולת מנהיגות גבוהה", אומר אדם שהכיר אותו בעת שירותו הצבאי כצלם בחיל החינוך. "למרות הגמגום הוא היה מסוגל להפנט אנשים. לאורך השנים עקבתי אחריו ולא הופתעתי משום דבר שעשה".

"הוא איש מרתק עם יכולות אינטלקטואליות גבוהות", אומר קולגה לשעבר. "הוא תמיד איפכא מסתברא, אתה לא יודע מה הוא יגיד. זה נובע מהיכולות הגבוהות שלו, אבל גם מהצורך המתמיד שלו, כמו של שחקן תיאטרון, לרתק את בני שיחו, להקסים במידה. תמיד היה מעניין לשמוע אותו".

אוליבייה פיטוסי

בתוכנית "שיחת נפש" הוא התוודה בפני פרופ' יורם יובל ש"יש בי מערבולת פנימית של שאלות מוסריות. האם אני מוסרי? האם בכלל ראוי להיות מוסרי?". "אצלו, אם אתה מצליח בחיים, בכסף, בעסקים, אז זה ביטוי ליכולות שלך", אומר חבר קרוב.

בין יתר הדברים שחשף על עצמו בתוכנית הטלוויזיה שיצר לפני עשר שנים, "עשרת הדיברות", דיבר פישר על יחסו לכסף. "כסף הוא דבר מאוד חשוב עבורו", מאבחן חבר קרוב. "זה לאו דווקא עניין של ביטחון כלכלי, כי יש לו כסף והוא ממשיך לרצות עוד. זאת אולי הסיבה שהוא עבר מעיתונות לעריכת דין. עם חברים מהמקצוע הקודם הוא היה צוחק שהם רוצים לתקן את העולם, בעוד שהוא רוצה להגדיל את חשבון הבנק".

הגמגום שממנו סובל פישר מילדות הוא אחד ממאפייניו הבולטים, שבמידה רבה נהפך עם השנים לסמלו המסחרי. פישר, כפי שמעידים רבים, ידע להפוך את החיסרון הזה לנשק שלו. לדברי קולגה לשעבר מתחום העיתונות, "פעם שאלתי אותו למה הוא לא טיפל בזה. הוא ענה שזה משמש אותו, כי אנשים חושבים שהוא תמים, סומכים עליו ובוטחים בו. אפשר היה לראות את זה בתוצאות שלו, בתחקירים ובראיונות שהוא הביא".

"זה עזר לו גם כעורך דין", אומר קולגה מתחום המשפט. "הוא הסביר לי פעם ששופטים נוטים להקשיב בקשב רב יותר לאדם מגמגם". לדברי הסופר אריה קרישק, מקורבו של מו"ל מעריב לשעבר יעקב נמרודי, שהכיר את פישר ב"מעריב", "פעם הוא אמר לי: אפשר להשתמש בזה לכל מיני כיוונים, אני לא נותן לזה לדכא אותי".

מוטי מילרוד

הגמגום אולי הצליח להסתיר לעתים את הפיקחות הרבה שבה הוא ניחן. "הוא איש מבריק, גאון מטורף", מאבחן קולגה לשעבר. "אני לא בטוח שעכשיו, עם כל הסיפור הזה, באמת יצליחו להאשים אותו במשהו, כי הוא יותר חכם מכולם". לדברי עורך דין שעבד אתו בעבר, כל זה עדיין לא מחפה על החולשה העיקרית של פישר. "לדעתי, הבעיה העיקרית אתו היא שאין לו מספיק פילטרים וסנסורים", הוא אומר.

לדברי קרישק, "זו תהיה שגיאה מהמעלה הראשונה להגיד שהוא אדם חסר רסן ושמידותיו מושחתות. לרונאל כן יש ברקסים. מצד שני, אין ספק שיש לו גם תאוות בצע ותחושת היבריס וכוח". לדברי קרישק, לפישר יש חוש צדק בסיסי ורצון לעזור לאנשים. "לפני כעשור פניתי אליו לאחר ששמעתי על ילדה בת 6 מעיירה בדרום שהותקפה מינית בבית הספר. ניסיתי להביא את זה לידיעתם של שורת גורמים, ואיש לא עזר. הוא שמע על הסיפור והתקומם, ולכן הסכים לקחת את המקרה הזה פרו־בונו. הוא החל לייצג את הילדה מול בית הספר, ולקח אותה תחת חסותו. הוא גם אמר לבית הספר שיפרסם את הסיפור בתקשורת, עם הקשרים שיש לו. בסופו של דבר בית הספר טיפל במקרה במלוא החריפות, והילד הפוגע הורחק".

הסתכסך עם השופטים

לאחר שסיים את לימודי המשפטים במכללת נתניה, החל פישר להתמחות במשרד עורכי הדין יעקב וינרוט. תוך כדי ההתמחות הוא ערך את עיתון הפרקליטות, "הפרקליטים". פישר, שהגיע לעריכת העיתון במעמד של כוכב ב"מעריב", הצליח במהלך כהונתו הקצרה כעורך להרגיז רבים במערכת המשפט, ובעיקר את השופטים. הגורם העיקרי לכך היה טור קבוע שפורסם בעמוד הפותח של העיתון תחת שם העט רוני הרצפלד, שכונה גם "קרייזי הרצפלד" או "קרייזי אוטספלד", שעד היום לא ברור מי עמד מאחוריו, אבל לא מעט סבורים שהיה זה פישר עצמו - אף שהוא מכחיש זאת. "נמאס לי משופטים טיפשים, עצלנים ויהירים", נכתב באחד הטורים. "אני מתחלחל בכל פעם מחדש כאשר אני פוגש בהם רכונים על הניירות באמצע הדיון ומנסים, לראשונה, לקבל מושג על התיק המתנהל בפניהם".

תומר אפלבאום

השופטת דאז, דבורה פלפל, הגיבה לטור בשם נציגות השופטים והודיעה שהיא מנחה את השופטים לא לתרום יותר מפרי עטם לעיתון. עו"ד דרור ארד־איילון, בכיר בוועד תל אביב בלשכה, מחה במכתב למערכת על כך שבעל הטור נותר עלום שם. במקרה אחר העליב בעל הטור את השופט מישאל חשין כשכתב: "אני מתעב אנשים עם מצח גבוה שמדברים על מוסר וצדק במקום על ויסקי טוב וזיונים. חוץ מזה אני בסדר. חוץ מזה גם את מישאל חשין עשו שופט עליון". בעקבות כך שלח פישר, כעורך העיתון, מכתב התנצלות לשופט המוערך.

כמה שנים לאחר מכן התעמת פישר פעם נוספת עם שופטים: היה זה ב–2009, מיד לאחר שהשופט חנן אפרתי הרשיע את העיתונאי והסופר יעקב העליון, שאותו פישר ייצג, במעשה מגונה ובעילה אסורה בהסכמה של שתי נערות אחיות. פרשה זו הסעירה את הציבורי משום שעם פרסומה התאבדה אשתו, יעל העליון, שהנערות למדו בבית הספר התיכון לאמנויות שניהלה.

בפסק הדין מתח השופט ביקורת חריפה על פישר בשל הסחבת שהוא נקט בתיק, ואף תיאר בפרוטרוט את הבקשות השונות שפישר הגיש כדי להאריך את ההליך. ביציאה מבית המשפט אמר פישר למצלמות: "המעשה המגונה היחיד שנעשה כאן הוא של השופט אפרתי". בעקבות אמירה זו הגישה לשכת עורכי הדין קובלנה נגדו בגין עבירה על חוקי האתיקה. ביוני 2013 הורשע פישר בעבירות של הפרת חובת עורכי הדין, פגיעה בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת את המקצוע. פישר החליט לערער על ההרשעה, וזו תלויה ועומדת.

מסובארו לקדילאק

פישר, 47, נולד למשפחה בת שבע נפשות שהתגוררה במרכז הישן של פתח תקווה. האב היה ניצול שואה, וחוויית החיים לצדו תועדה בסרט "שישה מיליון ועוד אחד", שביים ב–2012 האח הבכור דוד. אחיו הצעיר, אמנון, הוא שחקן, ואח אחר, גדעון, הוא עורך דין בעל משרד עצמאי. "אני זוכר את המשפחה הזו יוצאת לטיולים בשבת. כל הילדים היו לבושים יפה, עם עניבה", מספר שכן המשפחה, הלל גרשוני. "זה היה בית צנוע במקום שכולו היה אז צנוע".

בתחילת הקריירה שלו כעורך דין עבד רונאל כשכיר במשרד של אחיו גדעון, אולם עזב לאחר סכסוך מר שהתגלע ביניהם, והם אינם מדברים מאז. עד היום לא ברור מה בדיוק גרם לנתק ביניהם.

מוטי קמחי

כשפישר הגיע ל"חדשות" הוא זכה לטיפוח אישי מצד עורך המוסף, אהוד אשרי המנוח, עיתונאי וסופר שברבות הימים היה עורך מוסף "הארץ". אחד ההישגים הגדולים של פישר היה ראיון שערך עם עמוס גלבוע כשנכנס לתפקידו כמפקד גלי צה"ל. פישר הצליח לחלץ מגלבוע אמירות בעייתיות מאוד על העמדות הפוליטיות של אנשי גלי צה"ל ועל איכותם. מיד לאחר מכן גלבוע התפטר מהתפקיד. "זה היה רגע מכונן בקריירה שלו", משחזר אחד מעובדי העיתון. "הוא היה אז ילד, בשנה הראשונה שלו בעיתונות. הסיפור הזה היה ממש פיצוץ, והמערכת כולה היתה כמרקחה".

בשלב מסוים החליט פישר לעזוב את "חדשות" לטובת "מעריב" בבעלותו של עופר נמרודי, שבימים ההם, תחילת שנות ה–90, נחשב למי שעשוי להזרים דם חדש לעיתון. כשעזב את "חדשות" אמר פישר למו"ל עמוס שוקן (כיום המו"ל של "הארץ" 
ו–TheMarker): "איך אני יכול לעבוד בעיתון שהמו"ל שלו נוסע בסובארו? למה אני אגיע, לקורקינט? אני עובר לעיתון שהמו"ל שלו נוסע בקדילאק".

ב"מעריב" המשיך פישר לחזק את מעמדו כתחקירן כוכב, עם תחקירים שעוררו סנסציה. הוא נחשב לבן טיפוחיו של נמרודי, שפינק אותו בנסיעות לחו"ל, במשכורת גבוהה ובמכונית על חשבון הבית. הוא אף קיבל חדר משלו, לא רחוק מחדרו של נמרודי, דבר שלא נעלם מעיניהם של העובדים האחרים. "זו היתה תקופה לא קלה ב'מעריב'", אומר אחד העובדים. "תמיד היה בלגן עם שכר ותקציבים. היו אז עובדים קצת מסכנים, ומצד שני היה החדר המפואר של פישר. זו היתה לשכה מפוארת, שכדי להיכנס אליה היה צורך בקוד. שאלנו את עצמנו מה פשר הכבוד שהוא זוכה לו".

ב–1994 פירסמה העיתונאית בירנית גורן תחקיר על "מעריב" בעיתון הירושלמי "כל העיר" (בבעלות קבוצת שוקן). היה זה בשיא פרשת האזנות הסתר והמלחמה בין "ידיעות אחרונות" ל"מעריב", ושני המו"לים, נמרודי ונוני מוזס, לא הפסיקו להתכתש זה עם זה. התחקיר של גורן הגיע לערכאות משפטיות כאשר יומיים בלבד לאחר פרסומו, הגיש עו"ד דן אבי־יצחק תביעת דיבה על סך 5 מיליון שקל מטעם "מעריב" נגד "כל העיר". משפט הדיבה, שנחשב לאחד האירועים החשובים בתולדות המשפט והעיתונות בישראל, נמשך חמש שנים והסתיים בפשרה. מכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט אפשר ללמוד על הפרשה כולה: בכתבה נמתחה ביקורת קשה על התנהלות "מעריב", ונטען כי פישר נהג לערוך תחקירים על גופים עסקיים גדולים, לפנות אליהם בתגובה, ובסופו של דבר לא לפרסם אותם. גופים אלה החלו לקנות שטחי פרסום ב"מעריב". "'מעריב' חוקר, המפרסמים חוששים והכסף זורם לנמרודי", נכתב בכותרת.

הפשרה הגיעה רגע לפני פסק הדין והסתיימה בחלופת מכתבים בין שוקן לנמרודי, שנמסרה לבית המשפט. שוקן נסוג מהטענה כי "מעריב" הפעיל שיטה כזו מול מפרסמים, ואילו נמרודי הצהיר על כך שהוא מאמין שהכתבה פורסמה בתום לב. בכתבה צוטט פישר כמי שאמר לעיתונאי ב"מעריב": "אני מרוויח יותר כסף מכתבות שאני לא מפרסם, מאשר מכתבות שאני כן מפרסם". אחד השיאים הדרמטיים של המשפט היה כאשר עורכת מוסף "סופשבוע", אילנה שובל־שוקד ז"ל, חשפה את עצמה כמקור וסיפרה שהיא שמעה בעצמה את הדברים מפישר. פישר לא עלה לדוכן העדים כדי לסתור את הגרסה הזו או הביא ראיות ועדויות אחרות כדי לעשות זאת.

"מה שקורה עכשיו עם פישר הוא מבחינתי סוג של סגירת מעגל", אומרת גורן. "הייתי גאה מאוד בכתבה, אבל הרגשתי שהיא לא קיבלה מספיק תהודה בגלל התביעה והפשרה. סוגיית 'אמת דיברתי' מעולם לא הגיעה לבירור משפטי".

משחק בשני כובעים

בראשית שנות ה–2000 החליט פישר לעזוב את עולם העיתונות לטובת עבודה כעורך דין, אם כי מעולם לא עזב את תחום התקשורת: הוא המשיך לכתוב מאמרים פובליציסטיים בעיתונים שונים, וזכה לפרסום רב בזכות הופעותיו על המסך הקטן.

עופר וקנין

לפחות בשני מקרים התגלעה בעייתיות מסוימת בין הכובע שלו כאיש תקשורת לבין הכובע שלו כעיתונאי. המקרה המוכר יותר אירע ב–2006, כאשר פישר הנחה את התוכנית "גברים בשחור" עם העיתונאי לשעבר מיקי רוזנטל. השניים ראיינו את איש העסקים ארקדי גאידמק, שהיה אז בשיא כוחו הציבורי. זמן קצר בלבד לאחר פרסום אותו הראיון, החל פישר לייצג את גאידמק. הדבר עורר ביקורת ציבורית קשה, ובעקבות זאת אף הודיע רוזנטל לאנשי הזכיינית קשת, שבה שודרה התוכנית, על ביטולה.

מקרה אחר קשור אף הוא לרוזנטל. ב–2004 שידר רוזנטל תחקיר בתוכניתו "בולדוזר" נגד יעקב אלפרון, שתיאר כיצד פלש אלפרון לקרקע בבעלות הקק"ל ליד צומת עלית, בתחום השיפוט של גבעתיים. באותה עת היתה לפישר פינה לייעוץ משפטי בתוכנית של רוזנטל, ובעת שידור התחקיר יצג פישר את אלפרון בכמה סוגיות. במלים אחרות, רוזנטל שידר תחקיר על אדם שלעורך דינו היתה פינה בתוכנית שבה שודר התחקיר. הוא לא ידע על כך, מכיוון שפישר לא אמר לו דבר על הלקוח הבעייתי. הדבר העמיד במבוכה את רוזנטל לאחר כמה שנים, כאשר העיתונאי יואב יצחק התקיף אותו בעניין.

ב–2004, לאחר שעזב את המשרד של אחיו, פתח פישר משרד עצמאי. במהלך הדרך החליף לא מעט שותפים: בין השאר את בעז בן צור (בכיר לשעבר במשרד וינרוט) ויואב נרי. השותפה שלו כיום היא עו"ד רות דוד־בלום, לשעבר פרקליטת מחוז תל אביב פלילי, שאף מייצגת אותו בחקירה המתנהלת כעת (ראו מסגרת). משרדו של פישר מרבה לייצג את הרשויות המקומיות, ובעבר אף העניק ייעוץ משפטי לאיגוד הארצי של החברות הכלכליות.

יחסית לעורך דין בכיר, הקריירה של פישר קצרה יחסית: מעט יותר מעשר שנים. גם בתקופה קצרה זו עשה פישר כמה מעשים שנויים במחלוקת. כך היה לדוגמה בסוגיית התאחדות הקבלנים. בפרשה זו פישר ייצג שני צדדים יריבים: מצד אחד הוא היה בא הכוח של התאחדות הקבלנים ושל הנשיא שלה דאז, אהרון כהן, בתביעה שהגישה נגדם חטיבת הקבלנים החוזיים וחטיבת הקבלנים הבונים בנוגע לסמכויות השונות; מצד שני הוא ייצג ארבע חברות אזוריות בחטיבת הבונים בתביעה שהגישו נגד ההתאחדות ונשיאה, לביטול החלטת ההתאחדות על הקדמת הבחירות. מי שהוביל את ארבע החברות האזוריות היה יאיר ביטון, מקורבו של פישר.

טענות אלה עלו ב–2006, בבקשה שהוגשה לבית המשפט על ידי חטיבת הקבלנים הבונים וחטיבת הקבלנים המחוזיים בהתאחדות וראשיהן, שיוצגו אז על ידי משרד עמית־פולק־מטלון. השופט יהודה זפט, אז שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הורה בעקבות בקשת החטיבות על ביטול הסכם פשרה שנחתם בין ארבע החברות האזוריות לבין ההתאחדות. הסכם זה אושר קודם לכן על ידי השופטת דאז, ורדה אלשיך, שלא היתה מודעת למכלול הדברים. בהחלטה מתח זפט ביקורת חריפה על הסכם הפשרה, וקבע שהוא הוצא בדרכי תרמית לכאורה ומדובר ב"מעשה בלתי ראוי" ובשימוש ב"אמצעים פסולים". הוא קבע בהחלטתו שהצדדים לתביעה אינם היריבים האמיתיים ושיש חשש שהתביעה הוגשה כדי שהצדדים יוכלו להתפשר ביניהם, מאחורי גבם של היריבים האמיתיים בהתאחדות, וכך להסכים על דחיית הבחירות. בבקשה שהוגשה אז לבית המשפט נטען כי העובדה שפישר מייצג שני צדדים יריבים מחזקת את הטענה כי מטרת התביעה שהוגשה אז היתה לרקוח הסכם פשרה בין כהן לבין בעל בריתו בהתאחדות, ביטון.

כשהתפרסם הדבר ב–TheMarker, אמר פישר בתגובה: "נשיא ההתאחדות סירב לתת ידו לכתישת רוב הקבלנים על ידי האליטות. נעשה מחטף בלתי חוקי על ידיהם כדי להקדים את הבחירות ולהחליפו. היו מי שהעזו להרים ראש ועתרו לבית המשפט, אחרי שנים של מעיכה בשיטות מתחכמות ובלתי לגיטימיות, והצליחו למנוע את הקדמת הבחירות. אם רוצים להחליש את אלפי הקבלנים הנלחמים על זכויותיהם באמצעות הכפשות נגדי כפרקליטם, זה מצוין. ניפגש בשש אחרי המלחמה ונראה מי ינצח".

עניין בעייתי אחר עלה בסכסוך של האחים שמואל ויעקב דלאל עם שותפם העסקי לשעבר יצחק ברינג. ב–2004 תבע שמואל דלאל את גיסו, יעקב אלי, בנוגע לסכסוך עסקי שנגע להלוואה שלטענת דלאל גיסו לא החזיר. אלי יוצג אז על ידי פישר. במקביל תבע אלי את ברינג, שהיה שותף של האחים דלאל במזנון. אחת מהטענות של אלי היתה שהוא היה שותף במזנון יחד עם האחים דלאל וברינג, ובשלב מסוים נושל מהשותפות מאחר שהאחים דלאל "שלטו בנפשו" לכאורה. בתצהיר שהגיש ברינג לבית המשפט הוא תמך בטענות של אלי, דבר שהפתיע מאוד את האחים דלאל. בדיון הכחיש פישר כל קשר לברינג, ואולם שמואל דלאל שכר חוקר פרטי והתבררו לו שפישר ייצג את ברינג בשני עניינים שונים באותה תקופה - פעם אחת לפני המשפט ופעם שנייה לפני תום המשפט.

בפסק הדין מתח השופט ביקורת חריפה בעניין זה: "הכללתו של ברינג כנתבע בתביעה שכנגד והתנהלותו של ברינג בכל הליך ההתגוננות שלו כנגדה מעוררים סימני שאלה לא קלים", נכתב בפסק הדין. "מתברר כי ברינג יוצג בעבר על ידי משרד עו"ד רונאל פישר, ב"כ אלי, בענייני אישות ואף בהליך מעצר שהתנהל כנגדו בסמוך לדיון ההוכחות בתיק זה, אך זה לא הפריע לו לומר קודם לכן כי 'מיום הגשת התביעה אני ועו"ד רונאל פישר במלחמה אטומית'... אלי הוא חבר של בנו של ברינג מזה כעשר שנים ומבאי ביתו של ברינג. תמוה שאלי פונה לשם ייצוג משפטי דווקא לאותו עורך דין שמייצג את ברינג כדי שזה יגיש תביעה כנגד ברינג".

שמואל דלאל עדיין זוכר את המקרה: "שילמתי 80 אלף שקל לבלש כדי להראות לבית המשפט את הקשר של פישר לברינג", הוא אומר. "אחרי זה גם התלוננתי על העניין בלשכת עורכי הדין, אבל זה לא עזר והם דחו את התלונה. ממה שאני התרשמתי, פישר הוא אדם רודף כסף".

"אבק של תרמית"

אחד הסכסוכים העיקריים של פישר בשנים האחרונות הוא עם רינת וזיו תמיר מגבעתיים. בני הזוג תבעו מפישר 245 אלף שקל בטענה שלא ייצג אותם כראוי והתנהל ברשלנות, בתרמית ו"עשה עושר שלא במשפט" בשלושה עניינים שבגינם אמור היה להגיש תביעה בשמם - אבל לא עשה זאת. פישר הכחיש את הטענות והגיש נגד בני הזוג תביעת דיבה.

באפריל ניתן פסק דין בנוגע לתביעת שכר הטרחה, פסק הדין שעליו עירער פישר ימים ספורים לפני מעצרו. פסק הדין אמנם מקבל רק חלק קטן מטענותיהם של בני הזוג, אבל מותח ביקורת חריפה על האופן שבו ניסח פישר את הסכם שכר הטרחה. פישר דרש מבני הזוג תשלום שכר טרחה מראש, נוהל שהנהיג גם עם לקוחות אחרים. "הסכמי שכר הטרחה שערך (פישר, ש"ש) אינם מתיישבים עם המקובלות לגבי הסכמים כגון אלה", נכתב בפסק הדין. "הדברים אמורים בעיקר לגבי הסכם השכר השני, הלוקה מאוד בתבניתו ובניסוחו. הסכם שכר הטרחה הינו 'מגילת זכויות וחובות' בין הפרקליט ולקוחו. אין צורך להכביר במלים על חובתו של עורך דין לערוך הסכם שכר טרחה ברור ונהיר לכל נפש, שיאפשר ללקוח להבין אל נכון את היקף ופרטי השירות המשפטי שמתחייב הפרקליט להעניק לו מזה, ואת החבות הכספית שנוטל הלקוח על עצמו מזה. במובן זה הסכם השכר השני לוקה מאוד בחסר, והאחריות לכך נופלת כמובן על הנתבע (פישר, ש"ש)". בנוסף נכתב: "בנפרד ובמובחן נמצא טעם רב לפגם בעובדה שלא עלה ביד הנתבע להציג בבית המשפט תוצרי עבודה כלשהם".

עיקר הביקורת נמתחה בנוגע לאחת הפרשות שלגביהן פישר היה אמור לתבוע: "מחד גיסא נטען על ידו (פישר, ש"ש) כי התרשם כי תביעה זו נתונה להתיישנות כבר בשלב מוקדם וכי אף המליץ שלא להגיש תביעה. מאידך גיסא, וכפי שהדבר עולה מנוסח ההסכם השני, גבה הנתבע מהתובעים עבור המשך הטיפול וההכנה של תביעה זו סך של 11,500 דולר. בגביית סכום כגון זה בגין טיפול בתביעה שהנתבע עצמו - כסמכות מקצועית וכיועץ של התובעים - הגדירה כתביעה חסרת תוחלת בעלת פוטנציאל של נזק לעניינה של התובעת, גלום 'אבק תרמית' ולמצער גביית כספים בנסיבות שתחושת הצדק מתקשה לקבל. על הנתבע להשיב לתובעים סכום זה".

אחת מהאנשים שהגישו תצהיר במשפט לטובתם של בני הזוג תמיר היתה עו"ד טלי גלעד־מזור, שביקשה לתבוע את פרקליטות מחוז צפון, לאחר שלטענתה פוטרה מעבודתה בניגוד לכללי מינהל תקין ותוך כדי הטיית מכרז. בתצהיר שהגישה היא מתארת התנהגות בעייתית ביותר של פישר: לטענתה הוא גבה ממנה שכר טרחה מופרז מראש, וסירב להחזיר חלק ממנו כשסיים לייצג אותה לפני הזמן. כשייצג אותה, כך לטענתה, הטיפול היה לקוי ורשלני. כשבאה אליו בטענות בנוגע להתנהלותו, איים עליה פישר שיגיש נגדה תביעת דיבה. לטענת פישר בערעור, בית המשפט הניח הנחות שגויות וביסס חלקים מהכרעתו על טענות שלא הועלו על ידי התובעים.

ממשרד עורכי הדין רונאל פישר, בלום־דוד ושות' נמסר בתגובה: "הניסיון המכוער לנצל את המצב הנוכחי לפרסום טענות רכילותיות ומשמיצות אינו ראוי להתייחסות".

מה טיב הקשרים בין פישר לשותפתו?

אחד השמות המעניינים שעולים בפרשת פישר היא עו"ד רות דוד־בלום, לשעבר פרקליטת מחוז תל אביב. ב–2010 פרשה דוד־בלום מהפרקליטות ונהפכה לשותפה בכירה במשרדו של פישר. לפי עדות שניתנה בבית המשפט המחוזי בעניינו של איש רשות המסים לשעבר, שוקי משעול, עולה שבינה לבין פישר היו קשרים הדוקים בזמן שעבדה בפרקליטות.

העדות ניתנה באפריל 2010 במשפט שנערך למשעול. באחד הדיונים עלה שמו של איש השוק האפור יניב כהן, שהיה מעורב בפרשת הבנק למסחר, ובשלב מסוים חש מאוים, כך לפי עדות משעול. שמו של כהן עלה בהקשר של האפשרות שיהיה עד מדינה, ולשם כך ביקש משעול להפנות אותו לפישר. "רונאל פישר היה אצלי במשרד", סיפר משעול בעדותו, "הוא סיפור לי על עבודתו המיוחדת והקשרים המיוחדים שלו עם גברת רות דוד. הקשרים המיוחדים שהיו במהלך לפחות שנה והקשרים המאוד אישיים שלו עם פרקליטת המחוז בגלל שהוא יכול להסדיר נושא של עדי מדינה. קשרים אינטימיים".

המשטרה האזינה באותה התקופה למשעול, ולכן השיחה בין משעול לפישר הוקלטה, אך שיחה זו לא הוגשה לבית המשפט. "מה שאני לא מבין עד היום זה איך אף אחד לא עשה עם זה כלום. יושבת פרקליטה באולם, יושבת שופטת, אני מספר את מה שאני מספר, אף אחד לא חושב שצריך לחקור? לשמוע את הקלטת?", אומר משעול.

חקירתו של פישר מתמקדת בקשריו עם צמרת המשטרה, אך לא מן הנמנע שהיא תורחב לקשרים שיש לו בכל מערכת אכיפת החוק, כלומר גם בפרקליטות. במקרה כזה, העובדה שדוד־בלום מייצגת את פישר עשויה להיות בעייתית. לפי כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, אסור לעורך דין לייצג אדם במקרה שבו הוא עצמו עשוי להימצא על דוכן העדים. לדברי עו"ד רם א. גמליאל, העוסק בענייני אתיקה של עורכי דין, "מוזר שדווקא היא נבחרה לשמש כבאת כוחו, עם כל ניגודי העניינים שעלולים להיווצר. נראה שלא הפרקליטות ולא המשטרה נותנות את דעתן על כך, תוך שכבר בשלב זה היא נחשפת הן לחומרי החקירה, הן לשאלות שנשאל פישר והן לתשובות שהוא מספק".

הפרקליטות סירבה להגיב לדברים. ממשרד עורכי הדין רונאל פישר, בלום־דוד ושות' נמסר בתגובה: "הניסיון המכוער לנצל את המצב הנוכחי לפרסום טענות רכילותיות ומשמיצות אינו ראוי להתייחסות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#